Talmud Builders

    Pesachim 120b

    Back to index

    English translation — Pesachim 120b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yosei says: If they dozed they may eat from the Paschal lamb when they awake, but if they fell fast asleep they may not eat from it. The Sages further said: The Paschal lamb after midnight renders one’s hands ritually impure, as it becomes notar , an offering that remained after the time when they may be eaten has expired; and the Sages ruled that both piggul , offerings that were invalidated due to inappropriate intent while being sacrificed, and notar render one’s hands ritually impure.

    2GEMARA: We learned in the mishna that Rabbi Yosei says: If they dozed they may eat from the Paschal lamb, but if they fell asleep they may not eat from it. The Gemara asks: What are the circumstances of dozing? Rav Ashi said: One is asleep but not asleep, awake but not awake, when, if they call him, he will answer, but he is unable to provide a reasonable answer. And when they later inform him of what happened, he remembers it.

    3The Gemara cites a related episode: Abaye was sitting before Rabba, and he saw that Rabba was dozing off after he had begun to eat the final obligatory piece of matza . He said to him: Is the Master sleeping? Rabba said to him: I am dozing, and we learned in the mishna: If they dozed, they may eat from the Paschal lamb, but if they fell fast asleep they may not eat from it.

    4We learned in the mishna that the Paschal lamb after midnight renders one’s hands ritually impure. The Gemara infers: Apparently, from midnight and onward the Paschal lamb is classified as notar . The Gemara asks: Who is the tanna who maintains this opinion?

    5Rav Yosef said: It is Rabbi Elazar ben Azarya, as it was taught in a baraita : With regard to the verse “And they shall eat of the meat on that night” (Exodus 12:8), Rabbi Elazar ben Azarya says: Here it is stated “on that night,” from which it cannot be determined when the night ends. And below it is stated: “And I will pass through the land of Egypt on that night and I will strike every firstborn in the land of Egypt” (Exodus 12:12). The Torah states with regard to the death of the firstborns: “Thus said the Lord: At about midnight, I will go out into the midst of Egypt and every firstborn in Egypt shall die” (Exodus 11:4–5).

    6The baraita continues: Just as in the verse below, the striking of the firstborns took place until midnight, as stated explicitly in the verse, so too, in the verse here, the mitzva to eat the Paschal lamb continues until midnight but not beyond. Evidently, the Paschal lamb may not be eaten after midnight.

    7Rabbi Akiva said to Rabbi Elazar ben Azarya: But wasn’t it already stated: “Thus you shall eat it, with your loins girded, your shoes on your feet, your staffs in your hands, and you will eat it in haste, for it is the Paschal offering for the Lord” (Exodus 12:11)? This verse indicates that the Paschal lamb may be eaten until the time of haste, i.e., until dawn, as the Jewish people left Egypt the next day.

    8Rabbi Akiva continues: If that is so, what is the meaning when the verse states: “On that night,” with regard to eating the Paschal lamb? The Gemara explains that this phrase is necessary, as I might have thought that the Paschal lamb is eaten during the day, like all other offerings, which must be slaughtered and eaten during the day. Therefore, the verse states: “On that night,” to underscore that this particular offering is eaten at night, and it is not eaten during the day.

    9The Gemara asks: And Rabbi Akiva, what does he do with the word “that”? As he doesn’t use it for a verbal analogy, what does Rabbi Akiva learn from this word? The Gemara answers: He needs it to exclude another night. It could enter your mind to say that since the Paschal lamb falls into the category of offerings of lesser sanctity, and peace-offerings are also offerings of lesser sanctity, just as peace-offerings may be eaten for two days and one night, i.e., the day they are sacrificed through the following day, as stated in the Torah, so too, the same halakha should apply to the Paschal lamb.

    10The Gemara explains the previous statement. How could the Paschal lamb be eaten for two days and one night if one starts eating it at night? The Gemara explains: One may say: I will substitute the nights that the Paschal lamb may be eaten instead of the days that a peace-offering is eaten. And accordingly, the Paschal lamb may be eaten for two nights and one day. Therefore, the Torah wrote the word “that,” to teach that the Paschal lamb may be eaten only on that one night.

    11And Rabbi Elazar ben Azarya, from where might he derive the halakha that the Paschal lamb may not be eaten for two nights? Rabbi Elazar ben Azarya could have said to you: This halakha is derived from the verse: “You shall let nothing of it remain until the morning; and that of it which remains until the morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). If it is prohibited to leave any part of the Paschal lamb until the morning, it is certainly prohibited to leave any of it until the following night. Therefore, it is unnecessary to cite an additional source to teach that the Paschal lamb may be eaten only on the first night.

    12And Rabbi Akiva could have said to you, in response to this argument: If the Torah hadn’t written “on that night,” I would have said: What is indicated by the word “morning” in that verse? It means the second morning after the Festival, the day of the sixteenth of Nisan. Therefore, it was necessary for the Torah to write that one may eat the Paschal lamb only on that night and no other. And Rabbi Elazar could have said to you in response: Anywhere that the Torah writes “morning,” it is referring to the first, i.e., the next morning. If that were not the case, no biblical text could have any definitive meaning.

    13Rava said: Nowadays, if one ate matza after midnight, according to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, he has not fulfilled his obligation. The Gemara expresses surprise at this statement: It is obvious that this is the case, for since the verse juxtaposes matza to the Paschal lamb, it is considered like the Paschal lamb, and therefore matza may also be eaten only until midnight.

    14The Gemara answers: Rava’s statement is necessary, lest you say that the verse has removed the halakha of matza from this juxtaposition, as Rava maintains that eating matza is a distinct mitzva that applies even nowadays. One might therefore have thought that the halakhot of eating matza differ entirely from those of the Paschal lamb. Rava therefore teaches us that when the verse repeats the mitzva to eat matza on the first night, it restores this mitzva to its original status, which means that one may eat matza only at a time when he may also eat the Paschal lamb.

    15The mishna taught that piggul and notar render one’s hands ritually impure. This issue is subject to a dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda. One of them said: The reason for this enactment is due to suspected priests, i.e., priests who were suspected of invalidating offerings; and the other one said the reason is due to lazy priests. Rav Huna and Rav Ḥisda also disagree about another matter: One of them said that the ritual impurity of notar and piggul applies even to an olive-bulk of the meat; and one of them said it applies only to an egg-bulk.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' עד שעת חפזוןשנבהלו לצאת והיינו עד הבקר:

    ויום אחדט"ו המפסיק בין הלילות דלא ליהוי נותר עד ט"ז:

    הא אפקיה קרא מהיקישאדפסח דכתיב (שמות יב) (בערב תאכלו מצות) [ששת ימים כו'] ואקשיה בהיקישא דעל מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט׳:י״א):

    קמ"ל דכי אהדריה קרא(שבעת ימים תאכל מצות) [בערב כו'] (שמות יג) למילתיה קמייתא אהדריה לעמוד במקום הפסח ולאכול עד חצות:

    פסחים 120 עמוד ב

    1ר' יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו. הפסח אחר חצות מטמא את הידים. הפגול והנותר מטמאין את הידים.

    Gemara

    2ר' יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו. ה"ד נתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר. כגון דקרי ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.

    3אביי הוה יתיב קמיה דרבה. חזא דקא נמנם, א"ל מינם קא נאים מר. א"ל מינומי קא מנמנם ותנן: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו.

    4הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו'. אלמא מחצות ה"ל נותר. מאן תנא?

    5אמר רב יוסף: ר"א בן עזריה הוא, דתניא: (שמות יב, ח) ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״, ר"א בן עזריה אומר: נאמר כאן ״בלילה הזה״, ונאמר להלן (שמות יב, יב) ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״.

    6מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות.

    7אמר לו ר"ע והלא נאמר ״חפזון״ עד שעת חפזון.

    8אם כן, מה ת"ל ״בלילה״? יכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל ״בלילה״, בלילה הוא נאכל, ואינו נאכל ביום.

    9ור"ע האי ״הזה״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה למעוטי לילה אחר הוא דאתא. ס"ד אמינא: הואיל ופסח קדשים קלים, ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף פסח;׃

    10אוקים לילות במקום ימים, ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד, כתב רחמנא: ״הזה״.

    11ור"א בן עזריה אמר לך: (שמות יב, י) מלא תותירו עד בקר נפקא הא.

    12ור"ע אמר לך: אי לא כתב רחמנא ״הזה״, הוה אמינא: מאי ״בקר״ בקר שני. ור"א אמר לך: כל היכא דכתב ״בקר״ בקר ראשון הוא.

    13אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לר"א בן עזריה לא יצא ידי חובתו. פשיטא! דכיון דאיתקש לפסח כפסח דמי.

    14מהו דתימא: הא אפקיה קרא מהיקישא. קמשמע לן דכי אהדריה קרא למילתא קמייתא אהדריה.

    15הפיגול והנותר מטמא את הידים וכו. רב הונא ורב חסדא, חד אמר: משום חשדי כהונה, וחד אמר: משום עצלי כהונה. חד אמר: כזית, וחד אמר: כביצה.

    Tosafot

    מלא תותירו עד בקר נפקאאע"ג דדרשינן מיניה (לעיל פסחים דף פג:) ליתן לו בקר שני לשריפתו דנפקא לן מהתם דאין שורפין קדשים בי"ט אית מאן דמפיק ליה בפ"ב דשבת (דף כד:) ובמכילתין מדוכתא אחרינא:

    אמר רבא אכל מצה בזמן הזה כו'יש מפרשים דכך הלכה דהא סתם מתני' כוותיה ואין זה ראיה דהא פרק ב' דמגילה (דף כ:) אשכחן סתמא אחרינא דלא כוותיה דתנן זה הכלל כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א בן עזריה דאמר אכילת פסחים עד חצות היינו ודאי מדאוריית' ובתר הכי פסול למיכל אבל הא דאמרינן הקטר חלבים ואימורים עד חצות כדאמרינן בריש ברכות (דף ב.) לא הוי אלא מדרבנן אפילו לראב"ע משום הכי אם עיכב להקטיר עד חצות לא נפסל בכך דהא מן התורה היו כשירים עד הבקר וחכמים לא עשו סייג לדבר להביאם לבית הפסול קודם הזמן ובפ' המזבח מקדש (זבחים פו:) נמי מוכח הא דחצות עושה (פיגול) [עיכול] מדרבנן וההוא דבפרק איזהו מקומן (זבחים נז:) דקאמ' דמתני' דהפסח אינו נאכל אלא עד חצות ר"א בן עזריה היא ופריך ממאי דאורייתא דלמא מדרבנן ור"ע היא ומשני א"כ מאי אלא פירוש אי הוה מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא דהא לעיל גבי תודה וחטאת תנא עד חצות ולא תנא אלא דאפילו אירע דעבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ואוכלו לאחר חצות כדמשמע פ"ק דברכות (דף ט.) גבי ק"ש בההוא מעשה דבאו בניו של ר"ג מבית המשתה ומ"מ איכא סייג דעבר על דברי חכמים אם לא אכל קודם חצות וה"ג התם א"כ מאי אלא ותו כי הנך מה הנך דאורייתא כלומר מה הנהו דאינו נאכל אלא למנוייו וצלי היינו דאוריית' אף הנך נמי דעד חצות דאורייתא ורבי אלעזר בן עזריה היא [עי' תוס' זבחים נז: ד"ה ואב"א ותוס' מגילה כא. דא לאתויי]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' ישנו מקצתן יאכלו כלן לא יאכלו נתנמנו יאכלו היכי דמי נתנמנמו אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר אביי הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם אמר ליה מינם קא ניים מר אמר ליה מתנמנומי קא מנמנם ונתנמנמו יאכלו תנן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא חצות הוה ליה נותר מאן תנא אמר רב יוסף ר' אלעזר בן עזריה הוא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה כתיב הכא בלילה הזה וכתיב התם ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות שנא' כחצות הלילה אף כאן נמי עד חצות: אמר רבא לא (יאכל) [אכל] מצה בזמן הזה אלא לאחר חצות לר' אלעזר בן עזריה לא יצא ידי אכילת מצה פשיטא כיון דאתקיש לפסח שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו כפסח דמי מהו דתימא אפקה קרא מהקישא דפסח שנאמר בערב תאכלו מצות קמ"ל דכי אהדריה קרא למלתיה קמייתא כלומר לדוכתיה אהדריה עד חצות כפסח ואע"ג דר' עקיבא פליג עליה כותיה קיימא לן דסם מתני' כותיה: הפיגול והנותר מטמאין את הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה שלא יגע בו הכהן לטלטלו ויחשדו אותו הכהנים כי לאכלו מטלטלו לפיכך גזרו בו טומאה שלא יגע בו כלל וחד אמר משום עצלי כהונה כלומר גזרו עליו טומאה מפני שנתעצלו הכהנים באכילתו ובא לידי נותר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 120b

    Pesachim 120b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 299 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' עד שעת חפזון שנבהלו לצאת והיינו עד הבקר:

    ויום אחד ט"ו המפסיק בין הלילות דלא ליהוי נותר עד ט"ז:

    הא אפקיה קרא מהיקישא דפסח דכתיב (שמות יב) (בערב תאכלו מצות) [ששת ימים כו'] ואקשיה בהיקישא דעל מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט׳:י״א):

    קמ"ל דכי אהדריה קרא (שבעת ימים תאכל מצות) [בערב כו'] (שמות יג) למילתיה קמייתא אהדריה לעמוד במקום הפסח ולאכול עד חצות:

    Rashi on Pesachim 120b · Sefaria

    Tosafot

    מלא תותירו עד בקר נפקא אע"ג דדרשינן מיניה (לעיל פסחים דף פג:) ליתן לו בקר שני לשריפתו דנפקא לן מהתם דאין שורפין קדשים בי"ט אית מאן דמפיק ליה בפ"ב דשבת (דף כד:) ובמכילתין מדוכתא אחרינא:

    אמר רבא אכל מצה בזמן הזה כו' יש מפרשים דכך הלכה דהא סתם מתני' כוותיה ואין זה ראיה דהא פרק ב' דמגילה (דף כ:) אשכחן סתמא אחרינא דלא כוותיה דתנן זה הכלל כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א בן עזריה דאמר אכילת פסחים עד חצות היינו ודאי מדאוריית' ובתר הכי פסול למיכל אבל הא דאמרינן הקטר חלבים ואימורים עד חצות כדאמרינן בריש ברכות (דף ב.) לא הוי אלא מדרבנן אפילו לראב"ע משום הכי אם עיכב להקטיר עד חצות לא נפסל בכך דהא מן התורה היו כשירים עד הבקר וחכמים לא עשו סייג לדבר להביאם לבית הפסול קודם הזמן ובפ' המזבח מקדש (זבחים פו:) נמי מוכח הא דחצות עושה (פיגול) [עיכול] מדרבנן וההוא דבפרק איזהו מקומן (זבחים נז:) דקאמ' דמתני' דהפסח אינו נאכל אלא עד חצות ר"א בן עזריה היא ופריך ממאי דאורייתא דלמא מדרבנן ור"ע היא ומשני א"כ מאי אלא פירוש אי הוה מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא דהא לעיל גבי תודה וחטאת תנא עד חצות ולא תנא אלא דאפילו אירע דעבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ואוכלו לאחר חצות כדמשמע פ"ק דברכות (דף ט.) גבי ק"ש בההוא מעשה דבאו בניו של ר"ג מבית המשתה ומ"מ איכא סייג דעבר על דברי חכמים אם לא אכל קודם חצות וה"ג התם א"כ מאי אלא ותו כי הנך מה הנך דאורייתא כלומר מה הנהו דאינו נאכל אלא למנוייו וצלי היינו דאוריית' אף הנך נמי דעד חצות דאורייתא ורבי אלעזר בן עזריה היא [עי' תוס' זבחים נז: ד"ה ואב"א ותוס' מגילה כא. דא לאתויי]:

    Tosafot on Pesachim 120b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' ישנו מקצתן יאכלו כלן לא יאכלו נתנמנו יאכלו היכי דמי נתנמנמו אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר אביי הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם אמר ליה מינם קא ניים מר אמר ליה מתנמנומי קא מנמנם ונתנמנמו יאכלו תנן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא חצות הוה ליה נותר מאן תנא אמר רב יוסף ר' אלעזר בן עזריה הוא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה כתיב הכא בלילה הזה וכתיב התם ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות שנא' כחצות הלילה אף כאן נמי עד חצות: אמר רבא לא (יאכל) [אכל] מצה בזמן הזה אלא לאחר חצות לר' אלעזר בן עזריה לא יצא ידי אכילת מצה פשיטא כיון דאתקיש לפסח שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו כפסח דמי מהו דתימא אפקה קרא מהקישא דפסח שנאמר בערב תאכלו מצות קמ"ל דכי אהדריה קרא למלתיה קמייתא כלומר לדוכתיה אהדריה עד חצות כפסח ואע"ג דר' עקיבא פליג עליה כותיה קיימא לן דסם מתני' כותיה: הפיגול והנותר מטמאין את הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה שלא יגע בו הכהן לטלטלו ויחשדו אותו הכהנים כי לאכלו מטלטלו לפיכך גזרו בו טומאה שלא יגע בו כלל וחד אמר משום עצלי כהונה כלומר גזרו עליו טומאה מפני שנתעצלו הכהנים באכילתו ובא לידי נותר:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 120b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והיא מענין החלק השלישי והשני והוא שאמר הפסח אחר חצות מטמא את הידים הפגול והנותר מטמא את הידים ברך ברכת הפסח פטר של זבח ושל זבח לא פטר של פסח דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו אמר הר"ם טומאת ידים עוד יתבארו משפטיהם במקומות רבים ממסכת טהרות והזבח הנזכר בכאן הוא חגיגת יום ארבעה עשר שקדם זכרו בפרק הששי ולשון התוספתא איזו ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול פסח אי זו היא ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול זבח והלכה כר' עקיבא:

    אמר המאירי אמר שהפסח אחר חצות מטמא את הידים ומשנה זו באה לדעת ר' אלעזר בן עזריה שסובר שאכילת הפסח לא אמרו בה עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן העבירה ומ"מ שיעורו עד שיעלה עמוד השחר ומשם ואילך נעשה נותר ומטמא את הידים שהפגול והנותר גזרו עליהם שיטמאו את הידים בנותר משום עצלי כהונה שלא יתעצלו באכילתם ופגול משום חשדי כהונה שלא יפגלוהו להפסיד לבעלים ושיעור טומאה זו בכביצה כדין טומאת אוכלין ויש פוסקין בכזית כשיעור איסורו:

    ברך ברכת הפסח פטר את של זבח וענין זה בזמן בית המקדש הוא שהיו שלמי חגיגה באים עם הפסח להיות אכילת הפסח על השובע כמו שביארנו ואחר שקדש וטבל בירקות וקרא הגדה וברך המוציא נוטל מצה ומרור כאחד ומברך על אכילת מצה ומרור ואם נטל כל אחד בפני עצמו מברך על כל אחד בפני עצמו ואח"כ מברך בחגיגה על אכילת הזבח ואוכל ממנה תחלה ואח"כ מברך על הפסח על אכילת הפסח ואוכל וחוזר לסעודתו עם בשר החגיגה ומשלים סעודתו בבשר הפסח כדי שתהא אכילתו על השובע ואמר עכשיו שברכת הפסח פוטרת של זבח ואם ברך תחלה על הפסח אינו צריך לברך על הזבח אבל של זבח לא פטר את הפסח ור' עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו והלכה כר' עקיבא:

    זה ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    קדשי קדשים אכילתם ליום ולילה אבל הפסח אינו נאכל אלא בלילה שנאמר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ושמא תאמר הואיל והפסח קדשים קלים שהרי הבשר נאכל לבעלים יהא נאכל מיהא לשני לילות תלמוד לומר בלילה הזה ולא בלילה אחר:

    מאחר שביארנו שהפסח דינו ליאכל עד שיעלה עמוד השחר ולא אמרו עד חצות אלא להרחיק אדם מן העבירה שלא יבא לידי נותר מצה מיהא אע"פ שזכר לפסח היא אפילו אכלה אחר חצות יצא ויש חולקין לפסוק כר' אלעזר בן עזריה לאיסור פסח אחר חצות מן התורה וא"כ אף במצה אחר חצות לא יצא והביאו ראיה ממה שסתם לנו במשנתנו כן ובראשון של ברכות ובזבחים פרק איזהו מקומן ומ"מ נראין הדברים לפסוק כר' עקיבא שחלק בה עמו בברייתא השנוייה כאן וכן במסכת מגילה סתמוה כר' עקיבא ומה לי חדא סתמא מה לי תרי סתמי ונוח לנו לילך אחר סתם משנה האמורה כר' עקיבא ואע"פ שסתמוה כאן כר' אלעזר והיה לנו לומר סתמא דדוכתא עדיף מ"מ כלל גדול אמרו הלכה כר' עקיבא מחברו:

    Meiri on Pesachim 120b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בחפזון עד שעת חפזון א"כ מת"ל בלילה יכול כו' ת"ל בלילה בלילה הוא נאכל כו' כצ"ל:

    ברשב"ם בד"ה שלמים כו' דכתיב ביום זבחכם כו' דהא בלילה לא בא למעט כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה מלא תותירו עד כו' אע"ג דדרשינן מיניה ליתן לו בקר שני לשריפתו כו' אית מאן דמפיק כו' עכ"ל ק"ק ומאי קושיא דההיא דבוקר שני לשריפתו מבוקר בתרא נפקא ליה דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש וגו' כדמוכח פ' כיצד צולין ע"ש ודו"ק:

    בד"ה אמר רבא כו' אבל הא דאמרינן הקטר חלבים ואמורים עד חצות כדאמרי' כו' עכ"ל ורש"י פי' שם דעד חצות לא קאי כלל אהקטר חלבים כו' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Pesachim 120b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ מֵינַם קָא נָאִים מַר? אָמַר לֵיהּ: מֵינוּמִי קָא מְנַמְנֵם. נראה לי בס"ד דאביי ידע למתניתין דנתנמנמו יאכלו, ורק חשב אולי רבה לא היה בסוג נתנמנמו שהוא נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר אלא היה ישן ממש דְלָא יָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ לֹא מִדְכַּר לכן אמר לו בלשון שאלה מֵינַם קָא נָאִים? ולשון קָא נָאִים דאמר על שינה ממש, דְלָא יָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ לֹא מִדְכַּר ואמר לו רבה מֵינוּמִי קָא מְנַמְנֵם לשון זה יאמר על נִים וְלָא נִים דְיָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ מִדְכַּר, ולכך הוצרך לומר גם כן לשון המשנה להראות דְיָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא.

    Ben Yehoyada on Pesachim 120b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 120, Amud Bet, about 299 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ר' יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא…”

    2. Segment 232 words

      Opens “גמ׳ ר' יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו, נרדמו…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 323 words

      Opens “אביי הוה יתיב קמיה דרבה. חזא דקא…”

      Named: אביי, רבה.

    4. Segment 413 words

      Opens “הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו'.…”

    5. Segment 534 words

      Opens “אמר רב יוסף: ר"א בן עזריה הוא,…”

      Named: רב יוסף.

    6. Segment 68 words

      Opens “מה להלן עד חצות, אף כאן עד…”

    7. Segment 79 words

      Opens “אמר לו ר"ע והלא נאמר ״חפזון״ עד…”

    8. Segment 818 words

      Opens “אם כן, מה ת"ל ״בלילה״? יכול יהא…”

    9. Segment 931 words

      Opens “ור"ע האי ״הזה״ מאי עביד ליה? מיבעי…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “אוקים לילות במקום ימים, ויהא נאכל לשני…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “ור"א בן עזריה אמר לך: (שמות יב,…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “ור"ע אמר לך: אי לא כתב רחמנא…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “מהו דתימא: הא אפקיה קרא מהיקישא. קמשמע…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “הפיגול והנותר מטמא את הידים וכו. רב…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 120b · Segment 5 — “אמר רב יוסף: ר"א בן עזריה הוא, דתניא: (שמות…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 120b · Segment 3 — “אביי הוה יתיב קמיה דרבה. חזא דקא נמנם, א"ל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 120b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026