Talmud Builders

    Pesachim 89b

    Back to index

    English translation — Pesachim 89b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: If one who is registered for a Paschal lamb unilaterally registers another person with him in his portion of the Paschal lamb, the other members of his group are permitted to give him, i.e., the one who included the additional person, only his portion, which was originally allotted to him. And he, the additional person, eats from his portion, i.e., the portion of he who added him; and they, the other members of the group, eat from theirs. This is because they did not agree to the inclusion of the additional person.

    2GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: If there is among the members of a group one of them who has fine hands, a euphemism for one who always hastens to take a large quantity of food, what is the halakha concerning whether they can say to him: Take your allotted portion to eat and leave; and don’t take any more from the other’s members portions? Do we say that he can say to them: You accepted me in the group without preconditions, and you therefore have no right to limit how much I can take now? Or perhaps they can say to him: When we accepted you, it was only for the preparation of the offering, to ensure that enough people would be registered to guarantee that the entire offering would be eaten with none left over. However, we did not accept you with the understanding that you would eat considerably more than us.

    3Come and hear a resolution to the dilemma from what we learned in the mishna: If one who registered for a Paschal lamb registers other people with him in his portion, the other members of the group are permitted to give him only his portion. And then he and the additional people eat from his portion, and they, the other members of the group, eat from theirs. What is the reason for this? Is it not because it is comparable to a case where one of them has fine hands, because in the case of one who adds a person, he and the additional person together eat more than one portion? And if it could enter your mind to say that one with fine hands can say to them: You accepted me without preconditions, then this person, who registered an additional person to join him, should be considered as though he had fine hands, and he should be able to take a double portion. Therefore, the mishna rules that the group can limit the quantity of food he takes. It is apparent that the claim of one with fine hands is not accepted.

    4The Gemara rejects this proof: They say: No, a comparison should not be drawn. Including additional people of individual minds is different. Even if both of them together would eat a quantity equivalent to a single member of the group, the other members of the group can nonetheless say to him: It is not pleasant for us to have a strange person among us. Therefore, no proof can be offered from the mishna.

    5Come and hear a resolution to the question from another mishna: In the case of an attendant who ate an olive-bulk of meat of the Paschal lamb next to the oven in which it is being roasted, if he were judicious, he should continue eating there to fill his stomach with it. By eating an olive-bulk, he has established his current location as his place for eating his Paschal lamb, and he may not eat any more in an additional location. If the members of the group wanted to do him a favor so that he may continue eating, they can come and sit at his side and eat there; this is the statement of Rabbi Yehuda. The Gemara makes the following inference: If they wanted to do him a favor, yes; but if they did not want to do so, no. But why should this be left to their discretion? Let him say to them: You accepted me unconditionally into the group, and therefore you have no right to prevent me from continuing to eat. The latter claim is not accepted, as is apparent by the mishna’s ruling that it is left to the group’s discretion

    6It is different there, in the case of an attendant, for they can say to him: When we accepted you, it was with the understanding that you would exert yourself before us and provide our needs by serving as our waiter; but for us to exert ourselves by moving to a place that is convenient for you, we did not accept you. Therefore, no proof can be derived from the mishna.

    7Come and hear an explicit resolution to this question from the Tosefta : Members of a group in which one of the group had fine hands are permitted to say to him: Take your allotted portion to eat and leave; don’t take any more from the other members’ portions. And not only is this true of a group sharing a Paschal lamb, but even five people who made a shared meal of friends [ sibolet ] throughout the year are permitted to say to one who has fine hands: Take your portion and leave. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that that is the ruling.

    8The Gemara discusses the text of the Tosefta : What new ruling is introduced by the expression: And not only? The Tosefta is speaking employing the style of: There is no need. The Gemara explains: There is no need to state this rule in the case of a group sharing a Paschal lamb, since they have a strong claim, as they can say to him: When we accepted you, it was only for the preparation of the offering, to ensure that there would be enough people to guarantee that the entire offering would be eaten. It is therefore immediately understood that the group retains a right to limit the size of the portion he takes. Rather, the Tosefta emphasizes that even with regard to a shared friendly meal, which is for the sake of companionship only, they are permitted to say to him: Take your portion and leave.

    9There are those who say that this question concerning what a group may say to a member who has fine hands is not our dilemma. Rather, this is our dilemma: Are members of a group permitted to divide up into smaller separate groups, or are they not allowed to divide up if there is no special reason to do so?

    10Come and hear a resolution: Members of a group in which one of them had fine hands are permitted to say to him: Take your portion and leave, which is equivalent to instructing him to form his own group, albeit of only one person. This indicates that only if his hands are fine, yes, they may divide into separate groups, but if his hands are not fine, no, they may not. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that they are not allowed to divide up into separate groups for no reason.

    11Incidental to this discussion, the Gemara recounts a related incident: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, mixed their bread together in order to share it between them. By the time Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate one slice, Rav Pappa ate four slices. Rav Huna said to him: Let us stop sharing. Instead, divide the meal with me so that I can eat my portion. He said to him: You accepted my companionship, and it is improper to now retract.

    12Rav Huna raised all these objections mentioned previously, and Rav Pappa answered him as we answered that those cases dealt with exceptional circumstances. Rav Huna then raised an objection from the mishna with regard to the members of a group sharing a Paschal lamb. Rav Pappa said to him: There, they are permitted to limit his portion only because they can say to him: When we accepted you it was for the preparation of the sacrifice, but when friends share a meal it is with the understanding that each one will fully participate regardless of how much he eats. Rav Huna finally raised an objection from the ruling of the Tosefta concerning a shared meal. Rav Pappa accepted the proof and divided the meal with him.

    13On another occasion Rav Huna, son of Rav Yehoshua, went and mixed his bread together with Ravina. By the time Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate one slice, Ravina ate eight. Rav Huna said jokingly: It is better to eat together with one hundred Pappas and not with one Ravina, because Ravina eats significantly more.

    14The Sages taught in a baraita : One who registers others with him for his Paschal lamb or for his Festival peace-offering for the fourteenth of Nisan and takes money from them for their share, the money in his hand that he took for them is non-sacred. And one who sells his burnt-offering or peace-offerings to another person has not done anything; the sale is completely invalid, and any money he receives for the transaction should go to the Temple fund to be used for the purchase of public free-will offerings which will be sacrificed as burnt - offerings.

    15The Gemara asks: But since he has not done anything, the sale being completely invalid, why does the money fall to the fund used for free-will offerings? The money should remain non-sacred. Rava said: It is a fine that the Sages imposed to dissuade people from attempting to purchase others’ offerings. And what is the meaning of the phrase: And any money? It indicates that, although these offerings were worth only four zuz and they mistakenly gave him five zuz , even with regard to that extra zuz the Sages also fined him. They required it to be used for free-will offerings rather than considering the extra money a gift to the seller.

    16Ulla said, and some say it was Rabbi Oshaya: Is it possible that our Babylonian friends know the reason of this following matter: This person designated a lamb for his Paschal lamb, consecrating it as such; and this other person designated money to give to the owner of the lamb in order to register with his Paschal lamb, consecrating the money for that purpose. The sanctity endowed in the money can be removed from it only when transferred to the lamb upon purchasing a portion in it. Ulla questions the rationale for this: How does the sanctity of the money take effect upon and transfer to the Paschal lamb, which is itself already sacred, as implied by the baraita that teaches that the money in his hand is non-sacred, clearly indicating that the sanctity was indeed transferred from the money? Surely, if it is already sacred, no more sanctity can be transferred to it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הממנה אחרים על פסחוא' מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה:

    רשאיןלומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב' חבורות:

    גמ' ידיו יפותלישנא מעליא ממהר לאכול הרבה:

    קבילתוןקבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו:

    לתקוני זביחהשלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם:

    לאו משום דהוה ליה כו'שיהו עמו אוכלין:

    דעות שאניאין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה:

    ממלא כריסו ממנוכדאמרי' בכיצד צולין (לעיל פסחים דף פו.) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות:

    לא רצו לאאלמא משום טירחא הדרי ביה הכא נמי משום פסידא הדרי ביה לאטרחינן לדידך לא קבלינך. אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן:

    לאטרחינן לדידך לא קבלינךאבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן:

    סיבולתתערובת סעודה של כל ימות השנה:

    מאי ולא עודמאי אולמיה הא מהא:

    לתקוני זביחהכמדת איש אחד:

    דלצוותאואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו:

    רשאין ליחלקלחלק פסח ביניהן לכל א' חלק המגיעו:

    או אין רשאין לחלקאלא אוכלין כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות:

    ש"מאין רשאין ליחלק:

    כל הני תיובתאהממנה אחרים והשמש:

    איתיביה בני חבורהמרישיה דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת איש אחד אבל אנא צוותא קבילת עלך וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי:

    ועל חגיגתוחגיגת י"ד שאף היא באה לכל המנויין:

    מעות שבידושלקח מן הנמנין הללו:

    חוליןכדמפרש טעמא לקמיה שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך והממנה כבר הקדיש פסחו מתחללין המעות על הפסח וטעמא מפרש:

    המוכר עולתולהתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים:

    ומעות כל שהןכל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח ולקמיה פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו דמיהן לנדבה:

    אמר רבא קנסאקנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו נדבה:

    אף על גב דשויא ארבעה ויהבו ליה ה'לא אמר אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא ליקנסיה:

    אפשר ידעין כו'והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו:

    היאךמעות הקדש חל על טלה הקדש אחר לצאת הקדש של מעות לחולין מי הוציאן למעות (של חולין) אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם כן מאי למימרא:

    פסחים 89 עמוד ב

    Mishna

    1הממנה עמו אחר בחלקו רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו, והוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן.

    Gemara

    2איבעיא להו: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות, מהו שיאמרו לו: טול חלקך וצא. מי אמרינן, מצי אמר להו: הא קבילתון. או דילמא, מצו למימר ליה: כי קבלינן לתיקוני זביחה, אדעתא דאכלת טפי מינן לא קבלינך.

    3ת"ש הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין [בני חבורה] ליתן לו את שלו, והוא אוכל את שלו, והן אוכלין את שלהן. מאי טעמא? לאו משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות. ואי סלקא דעתך ידיו יפות מצי אמר להו קבילתון, ניהוי האי כידיו יפות!

    4אמרי: לא, דעות שאני, דא"נ תרוייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי, מצי אמרי לי'. דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן׃

    5ת"ש השמש שאכל כזית בשר בצד התנור אם היה פקח ממלא כריסו ממנו אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו ואוכלין דברי רבי יהודה רצו אין לא רצו לא ואמאי נימא להו הא קבילתון׃

    6שאני התם דאמרי ליה כי קבלינך אדעתא דנטרחך קמן למטרח לן לדידך לא קבלינך׃

    7ת"ש בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת רשאין לומר לו טול חלקך וצא שמע מינה׃

    8מאי ולא עוד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח דמצי אמרי ליה כי קבלינך לתקוני זביחה אלא אפילו סיבולת נמי דצוותא בעלמא הוא רשאין לומר לו טול חלקך וצא׃

    9איכא דאמרי הא לא איבעיא לן אלא הכי הוא דאיבעיא לן בני חבורה רשאין לחלק או אינן רשאין לחלק׃

    10ת"ש בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ידיו יפות אין אין ידיו יפות לא שמע מינה׃

    11רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רב פפא ארבע א"ל פלג לי אמר ליה קבילתון׃

    12איתיביה כל הני תיובתא ושני כדשנינן איתיביה בני חבורה א"ל התם דאמרי לי' כי קבלינך לתיקוני זביחה איתיביה סיבולת פלג ליה׃

    13אזל עריב בהדי רבינא אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רבינא תמניא אמר מאה פפי ולא חדא רבינא׃

    Baraita

    14ת"ר הממנה אחרי' עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין? והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ומעות כל שהן יפלו לנדבה׃

    15וכי מאחר דלא עשה ולא כלום מעות אמאי יפלו לנדבה אמר רבא קנסא ומאי כל שהן אע"ג דלא הוו שוו אלא ארבעה ויהבו ליה חמשה אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן׃

    16אמר עולא ואיתימא ר' אושעיא אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מלתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעות לפסחו היאך הקדש חל על הקדש דקתני מעות שבידו חולין׃

    Tosafot

    דעות שאניאע"ג דלא אכלי כולהו אלא כחד תימה לר"י מה צריך לשנויי הכי לימא ליה דשאני הכא דלא שייך למימר הא קבילתון ולא דמי כלל לידיו של א' מהן יפות וי"ל דאיצטריך לשנויי הכי דלא נידוק [איפכא דוקא] ממנה אחרים דלא מצי למימר הא קבילתון [הא ידיו יפות דמצי למימר קבילתון] אין רשאין ליתן חלקו ומעיקרא דהוה בעי למיפשט דהוי כידיו של א' מהן יפות ה"מ למפרך אדרבה איפכא מסתברא לכך משני דלא מצי למיפשט מידי:

    בני חבורה רשאין לחלק או לאוא"ת אמאי לא פשיט ממתני' דדוקא אם המנה האחרים עמו רשאין ליתן חלקו וי"ל דאיכא למידחי דבלא ממנה נמי רשאין ליחלק והא דנקט ממנה משום דבכל ענין מיירי אפי' התנו שלא ליחלק ואם ממנה רשאין ליחלק אבל ברייתא לא מצי למידחי דפשיטא דאם התנו שלא ליחלק אפי' א' מהם ידיו יפות אין רשאין ליתן חלקו דמסתמא על דעת כן התנו דאם אין אחד מהן ידיו יפות אין דרך ליחלק בלא תנאי:

    מעות כל שהן יפלו לנדבהק"ק לר"י דרישא מיירי כשהקדיש מעות לשם פסח כדמוכח בסמוך וסיפא מיירי במעות חולין דאי הקדישן לשלמים איך יפלו מעות שלמים לנדבת ציבור ויקריבו מהן עולות לקיץ המזבח:

    ומאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו לנדבהפירוש אי אמרת בשלמא דעשייתו מועלת אתי שפיר דקנסינן ליה שלא ירגיל לעשות כן פעם אחרת אבל כיון דלא עשה ולא כלום אמאי קנסינן ליה כיון שאין ממש בעשייתו ומשני דמ"מ קנסינן ליה:

    וזה הפריש מעות לפסחו כו'דאי במעות חולין מאי קמ"ל פשיטא שהן חולין דלית לן למיקנסיה כמו בסיפא כיון דשרי למנות אחרים על פסחו וא"ת אפילו אי הוו מעות חולין מעיקרא מכל מקום איך יכול למנות אחרים אחר שהקדישו כיון דסבר דאפילו במעות לא משייר וכ"ש בפסח דלא משייר מדקשיא ליה אין הקדש חל על הקדש וי"ל דאע"ג דלא משייר ביה מידי על דעת כן מקדישו שיצאו כל אשר ימנה עליו דקרא כתיב (שמות י״ב:ד׳) ולקח הוא ושכנו וכתיב ביה (שם) תכוסו משמע דבכל ענין אפילו הקדישו כבר משום דדעת האדם כן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' הממנה אחרים על חלקו רשאין ליתן להם את חלקו כו'פי' שלשה שנתחברו וקנו פסח ואמר אחד מהן לאחרים תנו לי מעות ובאו ואכלו עמי בחלקו רשאין בני חבורה לומר (לו) [ל] שלישי ולהוציאו מחבורתם ואוקימ' משום דאמרי ליה לא ניחא ליה דליתיב איניש נוכראה גבן ואף על גב דאכלי כולהו בחד:

    איבעיא להו בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפותכלומר אוכל הרבה מהו שיאמרו לו טול לחלקך וצא ופשטנא מהא דתניא בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפי' חמשה ועשו סיבולת רשאין לומר לו טול חלקך וצא ש"מ.

    מאי ולא עוד לא מבעיא קאמר לא מבעיא פסח דאמר ליה לתקוני זבחא קבלנך אלא אפילו סיבולת נמי דלצוותא בעלמא רשאין לומר לו טול חלקך וצא.

    איכא דאמרי הא לא איבעי להו דמצי אמרי ליה לתקוני זבחא קבלנך למיכל יתר מינך לא קבלנך כי איבעיא לן הא רשאין בני חבורה לחלק או לא ופשטנא מיהא בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא [ידיו יפות אין שאין ידיו יפות לא ש"מ ואסיקנא אפילו סיבולת דלצוותא בעלמא רשאין לומר לו טול חלקך וצא]. ומעשה דרב הונא בהדי רב פפא ובהדי רבינא פשוט הוא:

    ת"ר הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ומעות כל שהוא יפלו לנדבה ופשטה רבא למה יפלו לנדבה קנסא מאי כל שהן יפלו לנדבה דאע"ג דשוה ארבעה ויהבו ליה חמשה כולהו חמשה יפלו לנדבה ואפילו בההוא יתירא קנסיה רבנן וכיון שפשט רבא להא אמר עולא אפשר ידעין חברין בבלאי טעמא דהא מתניתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הקדיש מעו' לפסחו האיך הקדש מתחלל על הקדש מעות שבידו חולין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 89b

    Pesachim 89b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 426 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' הממנה אחרים על פסחו א' מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה:

    רשאין לומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב' חבורות:

    גמ' ידיו יפות לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה:

    קבילתון קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו:

    לתקוני זביחה שלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם:

    לאו משום דהוה ליה כו' שיהו עמו אוכלין:

    דעות שאני אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה:

    ממלא כריסו ממנו כדאמרי' בכיצד צולין (לעיל פסחים דף פו.) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 89b · Sefaria

    Tosafot

    דעות שאני אע"ג דלא אכלי כולהו אלא כחד תימה לר"י מה צריך לשנויי הכי לימא ליה דשאני הכא דלא שייך למימר הא קבילתון ולא דמי כלל לידיו של א' מהן יפות וי"ל דאיצטריך לשנויי הכי דלא נידוק [איפכא דוקא] ממנה אחרים דלא מצי למימר הא קבילתון [הא ידיו יפות דמצי למימר קבילתון] אין רשאין ליתן חלקו ומעיקרא דהוה בעי למיפשט דהוי כידיו של א' מהן יפות ה"מ למפרך אדרבה איפכא מסתברא לכך משני דלא מצי למיפשט מידי:

    בני חבורה רשאין לחלק או לא וא"ת אמאי לא פשיט ממתני' דדוקא אם המנה האחרים עמו רשאין ליתן חלקו וי"ל דאיכא למידחי דבלא ממנה נמי רשאין ליחלק והא דנקט ממנה משום דבכל ענין מיירי אפי' התנו שלא ליחלק ואם ממנה רשאין ליחלק אבל ברייתא לא מצי למידחי דפשיטא דאם התנו שלא ליחלק אפי' א' מהם ידיו יפות אין רשאין ליתן חלקו דמסתמא על דעת כן התנו דאם אין אחד מהן ידיו יפות אין דרך ליחלק בלא תנאי:

    מעות כל שהן יפלו לנדבה ק"ק לר"י דרישא מיירי כשהקדיש מעות לשם פסח כדמוכח בסמוך וסיפא מיירי במעות חולין דאי הקדישן לשלמים איך יפלו מעות שלמים לנדבת ציבור ויקריבו מהן עולות לקיץ המזבח:

    ומאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו לנדבה פירוש אי אמרת בשלמא דעשייתו מועלת אתי שפיר דקנסינן ליה שלא ירגיל לעשות כן פעם אחרת אבל כיון דלא עשה ולא כלום אמאי קנסינן ליה כיון שאין ממש בעשייתו ומשני דמ"מ קנסינן ליה:

    וזה הפריש מעות לפסחו כו' דאי במעות חולין מאי קמ"ל פשיטא שהן חולין דלית לן למיקנסיה כמו בסיפא כיון דשרי למנות אחרים על פסחו וא"ת אפילו אי הוו מעות חולין מעיקרא מכל מקום איך יכול למנות אחרים אחר שהקדישו כיון דסבר דאפילו במעות לא משייר וכ"ש בפסח דלא משייר מדקשיא ליה אין הקדש חל על הקדש וי"ל דאע"ג דלא משייר ביה מידי על דעת כן מקדישו שיצאו כל אשר ימנה עליו דקרא כתיב (שמות י״ב:ד׳) ולקח הוא ושכנו וכתיב ביה (שם) תכוסו משמע דבכל ענין אפילו הקדישו כבר משום דדעת האדם כן:

    Tosafot on Pesachim 89b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' הממנה אחרים על חלקו רשאין ליתן להם את חלקו כו' פי' שלשה שנתחברו וקנו פסח ואמר אחד מהן לאחרים תנו לי מעות ובאו ואכלו עמי בחלקו רשאין בני חבורה לומר (לו) [ל] שלישי ולהוציאו מחבורתם ואוקימ' משום דאמרי ליה לא ניחא ליה דליתיב איניש נוכראה גבן ואף על גב דאכלי כולהו בחד:

    איבעיא להו בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות כלומר אוכל הרבה מהו שיאמרו לו טול לחלקך וצא ופשטנא מהא דתניא בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפי' חמשה ועשו סיבולת רשאין לומר לו טול חלקך וצא ש"מ.

    מאי ולא עוד לא מבעיא קאמר לא מבעיא פסח דאמר ליה לתקוני זבחא קבלנך אלא אפילו סיבולת נמי דלצוותא בעלמא רשאין לומר לו טול חלקך וצא.

    איכא דאמרי הא לא איבעי להו דמצי אמרי ליה לתקוני זבחא קבלנך למיכל יתר מינך לא קבלנך כי איבעיא לן הא רשאין בני חבורה לחלק או לא ופשטנא מיהא בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא [ידיו יפות אין שאין ידיו יפות לא ש"מ ואסיקנא אפילו סיבולת דלצוותא בעלמא רשאין לומר לו טול חלקך וצא]. ומעשה דרב הונא בהדי רב פפא ובהדי רבינא פשוט הוא:

    ת"ר הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ומעות כל שהוא יפלו לנדבה ופשטה רבא למה יפלו לנדבה קנסא מאי כל שהן יפלו לנדבה דאע"ג דשוה ארבעה ויהבו ליה חמשה כולהו חמשה יפלו לנדבה ואפילו בההוא יתירא קנסיה רבנן וכיון שפשט רבא להא אמר עולא אפשר ידעין חברין בבלאי טעמא דהא מתניתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הקדיש מעו' לפסחו האיך הקדש מתחלל על הקדש מעות שבידו חולין.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 89b · Sefaria

    Meiri

    אחד מבני חבורה שהיו ידיו יפות ר"ל שמתוך שהוא גרגרן ממהר לחטוף ולאכול רשאים שאר בני החבורה להוציאו ר"ל לברר חלקו מתוך חלקם ויאכל חלקו בחבורתם שאע"פ שקבלוהו בחבורתם לא קבלוהו אלא לתקן הזבח שלא יבא לידי נותר אבל לאכול את חלקם לא ושאר בני חבורה שאינם גרגרנים אע"פ שאם נתרצו כלם בכך רשאים לברר לעצמם חלק כל אחד ואחד מ"מ אין כופין זה את זה בכך והשמש שאכל כזית בצד התנור כבר ביארנו שכלם צריכים לאכול במקום שהתחיל הוא לאכול שאין הפסח נאכל לא בשתי חבורות ולא בשני מקומות זהו פסק היוצא משמועה זו:

    ולענין ביאור מיהא כל הסוגיא שנויה על דעת הסובר שהפסח נאכל בשתי חבורות וטול חלקך וצא פירושו להוציאו מן המקום לגמרי ומה שאמרו שאם אינו גרגרן אין רשאין ליחלק פירושו משהתחיל לאכול אבל לענין פסק אי אתה יכול לפרשה אלא לענין חלוק מנות ליתן מנה לפני כל אחד ואחד אלא שמ"מ יאכלו כלם בחבורה אחת ובפסח אין כופין זה את זה בכך אא"כ יש שם גרגרן הא אם רצו רשאין אף בלא גרגרן וגדולי המחברים הורו בה שאין רשאין כפשוטה של שמועה ולא יראה לי כן:

    ובסיבולת מיהא והוא ענין סעודה שמתערבין בה בני אדם כגון בפונדקאות וכיוצא בהם אם היה אחד מהם גרגרן רשאים להוציאו ממקומם בחלקו ואם אינו גרגרן אין רשאין ומ"מ לענין חלוק מנות מיהא כופין זה את זה לברר כל אחד את חלקו הואיל ואין קצתם ממהרין לאכול כשאר החבורה אע"פ שאין אוכלין דרך גרגרנות שהרי רב פפא ורבינא לא היו גרגרנים ונאמר עליהם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ערוב ריפתיהו כי הדדי כלומר שהיו עומדים בפונדק ללמוד תורה בבתי הישיבות אדכריך רב הונא חדא כריך רב פפא ארבעה אמר ליה פלוג לי אמר ליה הא קבילתן אותביה מיהא דסיבולת ופליג ליה איערב בהדי רבינא אדכריך איהו חדא כריך רבינא תמני אמר מאה פפי ולא חדא רבינא:

    מי שלקח את פסחו או קרבן חגיגתו ר"ל חגיגת ארבעה עשר שאף היא לא היתה נאכלת אלא למנויים והקדיש את פסחו לשם הפסח ואחר כך באו אחרים שכבר הפרישו מעות לפסחיהם ונמנו עמו ונתנו לו אותן המעות כל אחד לפי חלקו הרי קדושת המעות שלקח מהן נתחללה על הטלה והרי הן חולין בידו ליקח בהם מה שירצה ולא סוף דבר ליקח בהם דברים הצריכים לאכילה הפסח כגון עצי צלייתו ימצה ומרור אלא אף ליקח בהם חלוק או טלית וגדולי המחברים כתבו בזה של עצים לצלייה ומצה ומרור דברים שלא נתבררו לנו ואע"פ שכבר הוקדש הפסח והוקדשו המעות והיאך הקדש מתחלל על הקדש שאין חלול אלא בשנכנס איזה דבר של חולין תחתיו שתחול קדושתו עליו מ"מ על מנת כן היו מקדישין את פסחיהן ואת חגיגתם ומעותיהם לפסחיהם ולחגיגותיהן:

    המוכר עולתו ושלמיו להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין מתכפרים בה בעלים שניים כלל והרי הן כזבחים שנזבחו שלא לשם בעלים ודין תורה שיהו המעות חולין בידו ושיהא רשאי ליקח מהן עולתו ושלמיו אלא שגזרו חכמים שיפלו לנדבת צבור לקיץ המזבח ואפילו מכרם ביתר מכדי דמיהם כל מה שלקח מהם יפול לנדבה והוא צריך ללקח עולתו ושלמיו מצד אחר:

    Meiri on Pesachim 89b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ומאחר דלא כו' אא"ב דעשייתו מועלת א"ש דקנסינן ליה כו' עכ"ל פי' לדבריהם דאי עשייתו מועלת א"ש דקנסינן למוכר שיפסיד מעותיו שיפלו לנדבה כדי שלא ירגיל לעשות כן (לקנות) [למכור] קרבנות (שלאחר) [לאחר] אבל כיון דלא עשה ולא כלום אמאי קנסינן ליה ומשני דמ"מ קנסינן ליה ר"ל לקונה כמו שפירש"י וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 89b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' איתיביה הממנה וכו' כל הני תיובתא ושני כדשני:

    ברש"י ד"ה אפשר ידעינן וכו' והלואי שיהו יודעין וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה דעות שאני וכו' וי"ל דאצטריך לשנויי הכי דלא נידוק איפכא דוקא ממנה אחרים דלא מצי למימר הא קבילתון הא ידיו יפות דמצי למימר הא קבילתון אין רשאי וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 89b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 89, Amud Bet, about 426 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “מתני׳ הממנה עמו אחר בחלקו רשאין בני…”

    2. Segment 239 words

      Opens “גמ׳ איבעיא להו: בני חבורה שהיו ידיו…”

    3. Segment 345 words

      Opens “ת"ש הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין…”

    4. Segment 420 words

      Opens “אמרי: לא, דעות שאני, דא"נ תרוייהו כחד…”

    5. Segment 537 words

      Opens “ת"ש השמש שאכל כזית בשר בצד התנור…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 614 words

      Opens “שאני התם דאמרי ליה כי קבלינך אדעתא…”

    7. Segment 729 words

      Opens “ת"ש בני חבורה שהיה ידיו של אחד…”

    8. Segment 829 words

      Opens “מאי ולא עוד לא מיבעיא קאמר לא…”

    9. Segment 919 words

      Opens “איכא דאמרי הא לא איבעיא לן אלא…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “ת"ש בני חבורה שהיו ידיו של אחד…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    12. Segment 1221 words

      Opens “איתיביה כל הני תיובתא ושני כדשנינן איתיביה…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “אזל עריב בהדי רבינא אדאכיל רב הונא…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    14. Segment 1423 words

      Opens “ת"ר הממנה אחרי' עמו על פסחו ועל…”

    15. Segment 1531 words

      Opens “וכי מאחר דלא עשה ולא כלום מעות…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1629 words

      Opens “אמר עולא ואיתימא ר' אושעיא אפשר ידעי…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Pesachim 89b · Segment 11 — “…בהדי הדדי אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 89b · Segment 13 — “אזל עריב בהדי רבינא אדאכיל רב הונא בריה דרב…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 89b · Segment 16 — “אמר עולא ואיתימא ר' אושעיא אפשר ידעי חברין בבלאי…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 89b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026