Talmud Builders

    Pesachim 106a

    Back to index

    English translation — Pesachim 106a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And learn from it that if one has only one cup of wine, he may recite two sanctifications over one cup, as the baraita states that one may recite two entirely unrelated blessings over a single cup. And learn from it that this baraita is according to the ruling of Beit Shammai, in accordance with the explanation of Rabbi Yehuda, who says that Beit Shammai maintain that one should recite the blessing over fire before the blessing over spices.

    2Rav Ashi said: On close examination, two of the inferences from the baraita , the ruling that once one who has tasted the cup has disqualified it and the ruling that a cup of blessing requires a specific minimum measure, are actually one matter and should not be counted separately.

    3Rav Ashi elaborates: And this is what the baraita is saying: What is the reason that once one has tasted the cup he has disqualified it from further usage as a cup of blessing? It is because a cup of blessing requires a specific minimum measure. Once one has tasted, there is not enough wine left in the cup. The disqualification is not because of the act of tasting itself. If enough wine remains in the cup after one has taken a sip, it may be used again as a cup of blessing. This ruling is not in accordance with the opinion of certain Sages, who maintain that sipping from the cup itself constitutes an inherent disqualification.

    4The Gemara relates that Rabbi Ya’akov bar Idi was particular with regard to a blemished pitcher, i.e., he would not recite kiddush or havdala with a pitcher from which someone had already taken a sip. Rav Idi bar Sheisha was particular with regard to a blemished cup. Mar bar Rav Ashi was particular even with regard to a blemished barrel and would take wine for kiddush only from a previously unopened barrel.

    5The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” (Exodus 20:7): Remember it over wine, through the recitation of kiddush . I have only derived that there is a mitzva to recite kiddush during the day, as the verse is referring to the day of Shabbat. From where do I derive that one must also recite kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat to sanctify it,” which indicates that one should also remember Shabbat as soon as it is sanctified.

    6The Gemara expresses surprise at this last question: From where is it derived that one must recite kiddush at night? Is this the appropriate question? On the contrary, the essential mitzva of kiddush is to sanctify the day at night, as one must sanctify the beginning of the day, i.e., Friday night; there is no reason to sanctify Shabbat in the middle of the day, i.e., in the morning. And furthermore, the continuation of the baraita states: From where do we derive the obligation of kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat.” The tanna is seeking a source for kiddush at night, and yet he cites a verse that is referring to the day.

    7The Gemara answers that this is what the tanna is saying: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” is a mitzva to remember it over wine when it begins. I have only derived the obligation to recite kiddush at night; from where do I derive that one must also recite kiddush during the day? The verse states: “Remember the day of Shabbat.” The emphasis of the word day indicates that one must recite kiddush again during the day.

    8The Gemara asks: During the day, when one does not recite the same kiddush as at night, what blessing does one recite? Rav Yehuda said: Before the meal, one brings a cup of wine and simply recites the usual blessing over wine: Who creates the fruit of the vine. The Gemara relates that Rav Ashi happened to come to the city of Meḥoza. The Sages of Meḥoza said to him on Shabbat day: Will the Master recite for us the great kiddush ? And they immediately brought him a cup of wine.

    9Rav Ashi was unsure what they meant by the term great kiddush and wondered if the residents of Meḥoza included other matters in their kiddush . He thought: What is this great kiddush to which they refer? He said to himself: Since with regard to all the blessings that require a cup of wine, one first recites the blessing: Who creates the fruit of the vine, I will start with that blessing. He recited: Who creates the fruit of the vine, and lengthened it to see if they were expecting an additional blessing. He saw a particular elder bending over his cup and drinking, and he realized that this was the end of the great kiddush . He read the following verse about himself: “The wise man, his eyes are in his head” (Ecclesiastes 2:14), as he was alert enough to discern the expectations of the local residents.

    10As stated above, the sons of Rabbi Ḥiyya say: One who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala anytime over the course of the entire week. The Gemara asks: And until how many days of that week have passed may one still recite havdala ? Rabbi Zeira said: Until the fourth day of the week, Wednesday, after which it is no longer considered the same week as the previous Shabbat.

    11This is like that ruling of halakha stated when Rabbi Zeira sat before Rav Asi, and some say it was Rav Asi who sat before Rabbi Yoḥanan. And he sat and said: With regard to the wording of bills of divorce, the first day of the week and the second and third days of the week are all called: After Shabbat. If a bill of divorce or a condition upon which the document depends includes the phrase: After Shabbat, it refers to one of the first three days of the week. However, the fourth and fifth days of the week and the eve of the day of Shabbat are called: Before Shabbat. Likewise, with regard to havdala , the first three days of the week are considered the time period after Shabbat, and therefore one may still recite havdala on these days.

    12Rabbi Ya’akov bar Idi said: However, one who recites havdala during this time period may not recite the blessing over fire. This blessing may be recited only at the conclusion of Shabbat, at the time when fire was originally created.

    13Rav Beruna said that Rav said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    [ואליבא דר' יהודהדאמר מאור ואח"כ בשמים:

    משום דכוס של ברכה טעון שיעוראבל אי הוה ביה טפי מכשיעור טעמו לא פגמו]:

    קפידלקידוש והבדלה וברכת המזון אבל אם בא לשתות מכוס פגום מברך עליו ברכת היין:

    לקדשומשמע משעה שמתקדש היום:

    אין לי אלא ביוםלקמן פריך אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא דכניסתו היא קדושתו:

    קידושא רבאבורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי לה:

    ואגיד ביההאריך בו:

    עד רביעי בשבתאבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב:

    לענין גיטיןאמר לה ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת או שאמר קודם השבת תתני לי:

    אבל לא על האוראם לא בירך בורא מאורי האש במוצאי שבת שוב אינו מברך:

    פסחים 106 עמוד א

    1ושמע מינה: אומר ב' קדושות על כוס אחד. וש"מ ב"ש היא, ואליבא דרבי יהודה.

    2רב אשי אמר: טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא.

    3וה"ק מ"ט טעמו פגמו? משום דכוס של ברכה צריך שיעור.

    4רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא. רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא. מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא.

    Baraita

    5ת"ר (שמות כ, ז) ״זכור את יום השבת לקדשו״ זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין? ת"ל ״זכור את יום השבת לקדשו״.

    6״בלילה מנין״?! אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא קדיש, דכי קדיש תחלת יומא בעי לקידושי! ותו: ״בלילה מנין ת"ל זכור את יום״, תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא?!

    7ה"ק ״זכור את יום השבת לקדשו״ זוכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא בלילה, ביום מנין? ת"ל ״זכור את יום השבת״.

    8ביום מאי מברך? אמר רב יהודה: בפה"ג רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה הבו ליה.

    9סבר: מאי ניהו ״קידושא רבה״? אמר, מכדי כל הברכות כולן בפה"ג אמרי ברישא, אמר בפה"ג ואגיד ביה. חזייה לההוא סבא דגחין ושתי, קרי אנפשיה (קהלת ב, יד) ״החכם עיניו בראשו״.

    10אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה? א"ר זירא: עד רביעי בשבת.

    11כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי, ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין, חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא. ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא.

    12א"ר יעקב בר אידי: אבל לא על האור.

    13אמר רב ברונא אמר רב:

    Tosafot

    ושמע מינה אומר שתי קדושות על כוס אחדובשאין לו כדאמר לעיל (פסחים ד' קב:):

    משום דכוס של ברכה צריך שיעוררב אשי לא פליג אאמוראי דבסמוך ואית ליה שפיר טעמו פגמו אלא דמהא ליכא למישמע מינה קאמר:

    קפיד אכסא פגימאפירש רשב"ם דקפיד לכתחלה דוקא ואם אין לו אלא פגום יקדש עליו ותימה א"כ איך התירו לאכול קודם הבדלה משום קפידא דפגימה מיהו ראוי רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק:

    זוכרהו על הייןדזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע י״ד:ח׳) נזכירה דודיך מיין (שיר השירים א׳:ד׳) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן:

    הוה גחין ושתיוא"ת דבפרק שלשה שאכלו (ברכות ד' מז.) אמרינן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך וי"ל דהיינו דוקא בהמוציא שצריך לאכול כדאמרי' בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה ד' כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן הלכך צריך להמתין עד שיטעום המברך אבל קידוש שאין חובה לשתות להמברך א"צ להמתין ומיהו בירושלמי דברכות א"ר אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום עד שיטעום המברך ר' יהושע בן לוי אומר שותין אע"פ שלא שתה ולא פליגי מה דא"ר אבהו כשהיו כולן זקוקין לכוס אחד מה דאמר ר' יהושע כשיש לכל אחד כוסו בידו ומשמע נמי אם אין כוסו בידו אפי' שפך מכוס ברכה לכוסות אחרים אין להם לטעום עד שיטעום המברך אבל כשיש לכל אחד כוס א"צ להמתין ולכך הוה גחין ושתי ומכאן יש להוכיח שא"צ לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות ומיהו היכא דפגימי צריך לשפוך ממנו לשאר כוסות כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום אע"ג דשתיה לא מעכבא כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) וגם בהמוציא יש להוכיח מירושלמי אם יש לכל אחד ככרו א"צ להמתין ואוכל כל אחד משלו והא דאמר טול ברוך (ברכות דף מ.) ואמרינן נמי (שם דף מו.) בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שאין אוכלין אלא מה שמחלק להם מיירי בשאין ככר לפני כל אחד א"נ בשבת וכגון שאין להם לחם משנה דאז צריכין לאכול מבציעתו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ר' יעקב בר אידי קפיד אכסא פגימה רב ששת קפיד אפי' מחצבא פנימה לא הוה מברך. מר בר רב אשי קפיד אפילו מחביתא פגימה:

    ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור ומסקנא ביום מאי ואמרי' בורא פרי הגפן והוא קידושא רבה:

    אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת ועד כמה עד רביעי בשבת דאמר ר' זירא בענין גיטין יום ראשון ויום שני ויום שלישי בתר שבתא יום רביעי ויום חמישי ויום ששי קמי שבתא.

    אמר ר' יעקב בר אידי אבל בשאר ימי השבוע המבדיל אינו מברך על האור וכן תאני שילא: ואמר רב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 106a

    Pesachim 106a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 247 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    [ואליבא דר' יהודה דאמר מאור ואח"כ בשמים:

    משום דכוס של ברכה טעון שיעור אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור טעמו לא פגמו]:

    קפיד לקידוש והבדלה וברכת המזון אבל אם בא לשתות מכוס פגום מברך עליו ברכת היין:

    לקדשו משמע משעה שמתקדש היום:

    אין לי אלא ביום לקמן פריך אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא דכניסתו היא קדושתו:

    קידושא רבא בורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי לה:

    ואגיד ביה האריך בו:

    עד רביעי בשבת אבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב:

    2 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 106a · Sefaria

    Tosafot

    ושמע מינה אומר שתי קדושות על כוס אחד ובשאין לו כדאמר לעיל (פסחים ד' קב:):

    משום דכוס של ברכה צריך שיעור רב אשי לא פליג אאמוראי דבסמוך ואית ליה שפיר טעמו פגמו אלא דמהא ליכא למישמע מינה קאמר:

    קפיד אכסא פגימא פירש רשב"ם דקפיד לכתחלה דוקא ואם אין לו אלא פגום יקדש עליו ותימה א"כ איך התירו לאכול קודם הבדלה משום קפידא דפגימה מיהו ראוי רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק:

    זוכרהו על היין דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע י״ד:ח׳) נזכירה דודיך מיין (שיר השירים א׳:ד׳) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן:

    הוה גחין ושתי וא"ת דבפרק שלשה שאכלו (ברכות ד' מז.) אמרינן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך וי"ל דהיינו דוקא בהמוציא שצריך לאכול כדאמרי' בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה ד' כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן הלכך צריך להמתין עד שיטעום המברך אבל קידוש שאין חובה לשתות להמברך א"צ להמתין ומיהו בירושלמי דברכות א"ר אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום עד שיטעום המברך ר' יהושע בן לוי אומר שותין אע"פ שלא שתה ולא פליגי מה דא"ר אבהו כשהיו כולן זקוקין לכוס אחד מה דאמר ר' יהושע כשיש לכל אחד כוסו בידו ומשמע נמי אם אין כוסו בידו אפי' שפך מכוס ברכה לכוסות אחרים אין להם לטעום עד שיטעום המברך אבל כשיש לכל אחד כוס א"צ להמתין ולכך הוה גחין ושתי ומכאן יש להוכיח שא"צ לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות ומיהו היכא דפגימי צריך לשפוך ממנו לשאר כוסות כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום אע"ג דשתיה לא מעכבא כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) וגם בהמוציא יש להוכיח מירושלמי אם יש לכל אחד ככרו א"צ להמתין ואוכל כל אחד משלו והא דאמר טול ברוך (ברכות דף מ.) ואמרינן נמי (שם דף מו.) בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שאין אוכלין אלא מה שמחלק להם מיירי בשאין ככר לפני כל אחד א"נ בשבת וכגון שאין להם לחם משנה דאז צריכין לאכול מבציעתו:

    Tosafot on Pesachim 106a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ר' יעקב בר אידי קפיד אכסא פגימה רב ששת קפיד אפי' מחצבא פנימה לא הוה מברך. מר בר רב אשי קפיד אפילו מחביתא פגימה:

    ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור ומסקנא ביום מאי ואמרי' בורא פרי הגפן והוא קידושא רבה:

    אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת ועד כמה עד רביעי בשבת דאמר ר' זירא בענין גיטין יום ראשון ויום שני ויום שלישי בתר שבתא יום רביעי ויום חמישי ויום ששי קמי שבתא.

    אמר ר' יעקב בר אידי אבל בשאר ימי השבוע המבדיל אינו מברך על האור וכן תאני שילא: ואמר רב.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 106a · Sefaria

    Ritva

    קפיד אכסא פגימה פרשב"ם לקידוש ולהבדלה ולברכת המזון ולכל ברכות שתיקנו לסדרם על היין לא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך בפ"ה דאסור להנות מעולם הזה בלא ברכה ומיהו אם אין לו אלא כוס פגום מקדש עליו דקפיד לכתחילה משמע: ובתוס' הקשו האיך התירו לאכול שלא הבדלה משום פסידא ) דפגימא כיון דבדיעבד יכול לברך על כוס פגום. ובירושלמי משמע דכוס פגום מרבה עליו כל שהוא ומכשירו ואפי' במים יכול לתקנו: והקשו בתוס' א"כ למה לא יבדיל על הכוס ויתקננו במים ויכשרנו לברכת המזון ותירצו דמיירי שכבר היה מזוג כשיעור מלא לוגמי' ואם היה נותן בו מים לא היה ראוי לשתיה:

    זכרהו על היין וכו' כתבו בתוספות וזכירה דהכא היינו קידוש אבל ויכולו לא מצינו שנתקן על הכוס ולא דקאמר תלמודא בפ' כל כתבי כל האומר ויכולו בערב שבת כאילו מעיד על הקב"ה שברא עולמו בששה ושבת בשביעי ומה שאומרים אותו בשעת קידוש אעפ"י שכבר אמרוהו בבה"כ היינו משום כשחל יום טוב להיות בשבת אין אומרין אותו בתחילה וצריך לאומרו לאחר התפילה לכך נהוג לומר כן בכל שבתות השנה:

    זכרהו על היין כתבו בתוספות משמע הכא דקידוש על היין דבר תורה וכן משמע בפרק מי שמתו דקאמר נשים חייבות בקידוש היום כו' וכן פרש"י ז"ל בריש נזיר דאמרי' מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות כו' ובתוס' הקשו על פירושו ופרשב"ם ז"ל דנהי דקידוש דאורייתא על היין לאו דאורייתא והא דקאמר הכא זכרהו על היין אסמכתא בעלמא הוא ובהאי דנזיר פי' אחר כל זה מיסוד הרא"ש ז"ל:

    ביום מאי מברך אמר רב יוסף בורא פרי הגפן פרשב"ם ז"ל אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתיה מניה משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר והכי מפורש בשאילתות דרב אחא משבחא. וכתב הר"י קר"ה קושא ז"ל ונראה שהוא כברכת הנהנין דעלמא שאם יצא אינו מוציא וכתב רת"ם דלהכי קרי לי' קידושא רבה דאכל קדושא קאמרינן לי' ע"כ:

    חזייה לההוא סבא דהוי גחין ושתי הקשו בתוספות והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ותירץ דהוי פושט ידו לכוס אבל עדיין לא שתה ומה שתרצו דהיינו דווקא המוציא שצריך המברך לטעום כדאמרינן בפרק ראוהו בית דין לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא א"כ אוכל עמהם אבל גבי קידוש שאין חובה שיטעום אחד יכול אחד לטעום בפניהם ומיהו בירושלמי משמע דאין חלוק דאמרינן התם אמר רב אבא בשם רבי' אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ר' יאודה בן לקיש אומר שותה אעפ"י שלא שתה הוא ולא פליגי מה דמר ר' אבא כשהיו כולן זקוקין לככר אחד ומה דמר ר' יאודה בן לקיש כשיש לכל א' וא' כוסו בידו:

    Ritva on Pesachim 106a · Sefaria

    Meiri

    מצות עשה לקדש את יום השבת בדברים שנ' זכור את יום השבת לקדשו ועיקר הקידוש בכניסתו בלילה ומדברי סופרים לזכרו על היין רמז לדבר וזכרו כיין לבנון וכן מצוה מדברי סופרים לקדש על הכוס למחר ולא קדושת היום אלא בורא פרי הגפן והוא הנקרא קדושא רבה דרך כנוי או שמא על שם שכל הברכות מתעטרות בו ואע"פ שברכה זו אין בה קידוש ליום והרי אף בחול אם בא לשתות צריך לברך כן מ"מ הואיל ועל ידי תקנה הוא בא ברכת חובה היא ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין וגדולי המחברים כתבו שאף זה אסור לטעום ביום השבת קודם שיקדש קידוש זה ואין הדברים נראין הואיל וכבר נתקדש ואף גדולי המפרשים מגיהים עליהם ומביאים ראיה שהרי אף ביום יכול לקדש על הפת ומברך המוציא ואוכל וכן כתבו גדולי המחברים שאף קידוש זה צריך שיהא במקום סעודה וכן שהוא צריך בכל סעודה שביום:

    אע"פ שאמרו שהמברך פושט ידיו לטעום תחלה כל שיש שם זקן מופלג חולקין לו כבוד ואף הוא בעצמו רשאי ליטלה לעצמו בלא רשות וזהו שאמרו רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדש לן מר קדושא רבה לא הוה ידע מאי ניהו קידושא רבה אמר מכדי בפה"ג אמרי ברישא ברוך בורא פרי הגפן ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דהוה גחין ושתי קרא אנפשיה החכם עיניו בראשו או שמא לא אמרוה אלא בשכולן סמוכים על כוס אחד או ככר אחד אבל כל שיש כוסות לזה ולזה שותה כל מי שירצה תחלה מכוסו וכבר כתבנוה במסכת ברכות וכן אתה למד מכאן במה שנהגו ליתן מכוס של ברכה לתוך שאר הכוסות אין שורש בדבר שהרי אותו זקן לא המתין ליתן מכוס של קידוש לתוך כוסו אלא מנהג בעלמא הוא:

    Meiri on Pesachim 106a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה זוכרהו על היין כו' אבל על היין לא הוה אלא מדרבנן דאימא כדמשמע כו' עכ"ל ומהא דאיכא למ"ד דמקדשין על השכר ליכא ראיה דאימא חמר מדינא הוא וק"ל:

    בד"ה דהוה גחין כו' כולן זקוקין לככר אחד מה דאמר ר"י כו' עכ"ל כ"ה בכל נוסחת לשון התוספות שלפנינו ומדלא מחלק ירושלמי אלא בהכי מוכח דאין חילוק בין המוציא לקידוש כמו שרצו לחלק לעיל ולכך כתבו ומשמע נמי אם אין כוסו בידו אפילו שפך כו' דהא דומיא דהכי קאמר בזקוקין לככר א' שאסורין לטעום עד שיטעום המברך וכן בהיפוך אם יש ככר לכ"א אין צריך להמתין דומיא דיש לכ"א כוסו בידו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 106a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה קפיד ותוס' ד"ה משום תמוה לי, הא אדרבה יש לקיים פירוש רשב"ם בפשוטו וי"ל באמת דר"א דאמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מלתא היא, פליג עלה, והיינו דלפי השמע מיניה דטעמו פגמו מוכח דאפילו דיעבד מעכב, מדהתירו לאכול קודם הבדלה, ועלה פליג ר"א דאינו אלא משום דלא נשאר שיעור, אבל פגמו אינו מעכב דיעבד, ומש"ה הנך אמוראי קפדי רק לכתחילה, ור"א והנך אמוראי לא פליגי וס"ל דלכתחילה קפדינן אבל אינו מעכב:

    תד"ה בכוס ש"פ וכו' הא לא פליגי וכו' ובד"ה קפיד אכסא פגומא פירשב"ם וכו' תימא דא"כ איך התירו וכו'. תמיה לי על תמיהתם. הא י"ל בפשוטו דבאמת לפום מה דאמרי' ש"מ טעמו פגמו הי' מוכרח דאפי' דיעבד מעכב. רק הנך אמוראי' סברי כרב אשי דדחי להך ש"מ מש"ה קיימי' דלא הוי עיכוב, רק דמ"מ לכתחלה קפדי על פגומא. ומה דכתבו תוס' דר"א אית ליה ג"כ טעמו פגמו אלא דקאמר דמהא ליכא למשמע מיני'. הוא גופא קשי' הא כל עיקר ראייתם דמסתמא ר"א לא פליג על אמוראים והרי לפירשב"ם שפיר י"ל דלא ס"ל טעמו פגמו, וע"מ לא פליג על האמוראים דהם קפדי רק לכתחלה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 106a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 106, Amud Aleph, about 247 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “ושמע מינה: אומר ב' קדושות על כוס…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 213 words

      Opens “רב אשי אמר: טעמו פגמו וכוס של…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 310 words

      Opens “וה"ק מ"ט טעמו פגמו? משום דכוס של…”

    4. Segment 422 words

      Opens “רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא.…”

      Named: רבי יעקב בר אידי, רב אידי בר שישא, רב אשי.

    5. Segment 524 words

      Opens “ת"ר (שמות כ, ז) ״זכור את יום…”

    6. Segment 629 words

      Opens “״בלילה מנין״?! אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא…”

      Named: רבה.

    7. Segment 721 words

      Opens “ה"ק ״זכור את יום השבת לקדשו״ זוכרהו…”

    8. Segment 820 words

      Opens “ביום מאי מברך? אמר רב יהודה: בפה"ג…”

      Named: רב יהודה, רב אשי, רבה.

    9. Segment 930 words

      Opens “סבר: מאי ניהו ״קידושא רבה״? אמר, מכדי…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1020 words

      Opens “אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל…”

      Named: רבי חייא.

    11. Segment 1131 words

      Opens “כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב…”

      Named: רבי זירא, רב אסי, רבי יוחנן.

    12. Segment 128 words

      Opens “א"ר יעקב בר אידי: אבל לא על…”

    13. Segment 135 words

      Opens “אמר רב ברונא אמר רב:…”

      Named: רב ברונא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 106a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026