Talmud Builders

    Pesachim 87a

    Back to index

    English translation — Pesachim 87a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: A woman, when she is living in her husband’s house, if her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she should eat from her husband’s lamb because it is assumed that the wife intended to be included in her husband’s group. However, if, as was often customary, she went on the first Festival following her marriage to observe the Festival in her father’s house, then, if both her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she may eat in whichever place she wishes, since it is not obvious with whose group she intended to be included.

    2In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians [ apotropsin ] slaughtered a Paschal lamb on his behalf, intending that he be included in their group, he may eat in whichever place he wishes. A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them, unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. One who is half slave and half free man may not eat from his master’s lamb. It is assumed that the master did not intend to allow this person’s free half to partake of the lamb, and therefore the master did not slaughter the lamb with him in mind. Consequently, the half slave is not included among those registered for his master’s offering unless he was explicitly included.

    3GEMARA: The mishna states that in certain cases one partakes of the lamb of whichever group he desires. One’s inclusion in a group requires that he be registered with that group from the outset, before the lamb is slaughtered. The Gemara suggests: You learn from it that there is retroactive clarification. One’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that, from the outset, he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: What is the meaning of the phrase: She may eat in whichever place she wishes? It is referring to a case where a woman has already expressed her choice before the time of slaughter. Therefore, this case does not relate to the principle of retroactive clarification, and no conclusion concerning it may be drawn from it.

    4The Gemara raises a contradiction between the ruling in the mishna and a parallel ruling in a baraita . The baraita states: A woman, on the first Festival following her marriage, eats from her father’s Paschal lamb. From here on, if she wishes, she eats from her father’s lamb, and if she wishes, she eats from her husband’s lamb. Whereas the mishna teaches that after the first Festival, she eats exclusively with her husband, the baraita teaches that she may continue to choose.

    5This is not difficult. There, the baraita is referring to the case of a woman who eagerly hurries as one pursued to go to her father’s house. It is therefore reasonable that, even after the first year of her marriage, she wishes to be included in her father’s group. However, here the mishna is referring to the case of a woman who does not eagerly hurry as one pursued to go to her father’s house, and it is therefore presumed she wishes to be included in her husband’s group.

    6There is a homiletic interpretation of verses that conveys a similar idea, as it is written: “I am a wall, and my breasts are like towers; then I was in his eyes as one who finds peace” (Song of Songs 8:10). And Rabbi Yoḥanan said: She is like a bride who was found perfect. She was warmly received in her father-in-law’s house. And she eagerly hurries, as one pursued, to go to tell of her praise, i.e., her warm welcome, in her father’s house. As it is written: “And it shall be at that day, says the Lord, that you shall call Me: My Husband, and shall call Me no more: My Master” (Hosea 2:18), of which Rabbi Yoḥanan said: She shall be like a bride in her father-in-law’s house, where she experiences a close relationship with her husband. And she shall not be like a bride still in the betrothal period and living in her father’s house, during which time her relationship with her husband has still not developed.

    7Apropos the verse from Song of Songs cited previously, the Gemara homiletically interprets an adjacent verse: “We have a little sister, and she has no breasts” (Song of Songs 8:8). Rabbi Yoḥanan said: This is an allusion to the Jewish community of Eilam, which was privileged to study Torah and become Torah scholars, but was not privileged to teach and influence the masses.

    8The Gemara interprets another verse: “I am a wall and my breasts are like towers” (Song of Songs 8:10). Rabbi Yoḥanan said: “I am a wall”; this is a reference to the Torah. “And my breasts are like towers”; these are the Torah scholars, who, by disseminating their Torah and influencing the masses protect them like watchtowers. And Rava said: “I am a wall”; this is the Congregation of Israel. “And my breasts are like towers”; these are the synagogues and study halls in which the Congregation of Israel is nurtured by the Torah, from which it draws its spiritual strength.

    9Rav Zutra bar Toviya said that Rav said a homiletic interpretation of another verse in praise of Israel: What is the meaning of that which is written: “We whose sons are as plants grown up in their youth; whose daughters are as corner pillars carved after the fashion of a palace” (Psalms 144:12)?

    10The Gemara interprets each phrase of this verse: “We whose sons are as plants” indicates they are healthy and undamaged; these are the young men of Israel who have not tasted the taste of sin. “Whose daughters are as corner pillars” indicates that they are filled and sealed; these are the virgins of Israel, who bind and seal their openings exclusively for their husbands. And similarly, another verse demonstrates that a corner refers to something full: It is stated: “And they shall be filled like the basins, like the corners of the altar” (Zechariah 9:15). If you wish, say an alternative support for this idea from here: “Our corners are full, affording all manner of store” (Psalms 144:13).

    11The Gemara returns and interprets the final phrase of the verse: “Carved after the fashion of a palace”; the verse ascribes to both these and those, the young men and women who vigilantly preserve their modesty, as though the Sanctuary were built in their days.

    12Apropos the verse from Hosea, the Gemara interprets additional verses there: “The word of the Lord that came unto Hosea, the son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1). The Sages explained: Four prophets prophesied in one era and the oldest of them was Hosea, as it is stated: “When the Lord spoke at first with Hosea” (Hosea 1:2), indicating that Hosea was the first of these prophets. If not, the question arises: And was it with Hosea that the Lord spoke first of all the prophets? Weren’t there several prophets who lived and prophesied during the period from Moses until Hosea? Rather, Rabbi Yoḥanan said: He was the first of the four prophets who prophesied during that period, and these are they: Hosea, Isaiah, Amos, and Micah.

    13The Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Your sons, the Jewish people, have sinned. Hosea should have said to God in response: But they are Your sons; they are the sons of Your beloved ones, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. Extend Your mercy over them. Not only did he fail to say that, but instead he said before Him: Master of the Universe, the entire world is Yours; since Israel has sinned, exchange them for another nation.

    14The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do to this Elder who does not know how to defend Israel? I will say to him: Go and take a prostitute and bear for yourself children of prostitution. And after that I will say to him: Send her away from before you. If he is able to send her away, I will also send away the Jewish people. This deliberation provides the background of the opening prophecy in Hosea, as it is stated: “The Lord said to Hosea: Go, take for yourself a wife of prostitution and children of prostitution” (Hosea 1:2). And then it is written: “So he went and took Gomer the daughter of Diblaim” (Hosea 1:3), and the Sages interpreted her name homiletically. “Gomer”; Rav said she was so called because everyone would finish [ gomerim ] having relations with her and satisfy their desires with her. “The daughter of

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' האשהתאכל משל בעלה - דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה:

    רגל הראשוןכך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין:

    תאכל ממקום שהיא רוצהובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה:

    אפוטרופסיןשהיו לו שנים והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו:

    לא יאכל משל שניהןלא מפסחו של זה ולא משל זה ואפילו המנהו האחד על פסחו מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה ואין לו תקנה אלא א"כ רצו שניהן שימנה עם האחד:

    לא יאכל משל רבודמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו:

    גמ' שמעת מינה יש ברירהקס"ד ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא:

    בשעת שחיטהששאלנו את פיה בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה:

    אוכלת משל אביהמן הסתם:

    מתניתין בשאינה רדופהלילך תמיד לבית אביה דבית בעלה חביב לה הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה ורגל ראשון ספק וברייתא ברדופה הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך ספק:

    כמוצאת שלוםנתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו:

    להגיד שבחההיאך מקובלת היא בבית חמיה:

    ושדיםלהניק אחרים:

    אין להשאין הנאה ממנה:

    זו עילםשהיה בה דניאל שנאמר (דניאל ח׳:ב׳) ואני (דניאל הייתי) בשושן אשר בעילם המדינה וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב (עזרא ז׳:י׳) (הוא) הכין לבבו לדרוש (בתורת) [את תורת] ה' [ולעשות] וללמד בישראל חק ומשפט:

    ושדי אלו ת"חהמניקין אחרים כשדיים הללו:

    כמגדלותשמגינין על הדור:

    כנטיעיםנטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין ולא אירע בהן שבר:

    שאוגדות פתחיהן לבעליהןסותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן ואינן נבעלות לאחרים לשון אחר שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואע"פ שתאוותן רבה:

    וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבחמה זויות דהתם כתיב בהו ומלאו הכא נמי בנותינו כזויות על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן:

    כאילו נבנה היכל בימיהןדהכי משמע מחוטבות בבנין היכל תבנית לשון בנין:

    בימי עוזיהו כו'משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל כדאמרן כמוצאת שלום נקט נמי להא דהושע דכתיב ביה תקראי אישי כדדריש לקמיה:

    ארבעה נביאיםלקמיה מפרש להו ובכולהו כתב בהו בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה שכולן החלו להינבא בימי עוזיהו וקיפחו חיי ארבעה מלכים:

    לא דיו שלא אמר כןאתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קח לך אשת זנונים ולא אמר כן לנביא אחר (מצאתי כאן הגה"ה מלשון רבינו ארבעה נביאים כולהו כתיב בהו בימי עוזיהו בר ממיכה דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה בימיו נתנבא אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ לפיכך לא נקרא על שמו אבל שלשה היו קודם שנצטרע בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש וישעיה ביום הרעש דכתיב (ישעיהו ו׳:ד׳) וינועו אמות הספים שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה ואותו היום נתנגע והושע קודם לכולן):

    הכי גרסינןאומר לו קח לך אשת זנונים ואחר כך אומר לו שלחה:

    וילדי זנוניםשתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים:

    גומרין בהביאתם ותאוות לבם:

    פסחים 87 עמוד א

    Mishna

    1האשה בזמן שהיא בבית בעלה, שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה. הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל במקום שהיא רוצה.

    2יתום ששחטו עליו אפוטרופסין יאכל במקום שהוא רוצה. עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן. מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו.

    Gemara

    3שמעת מינה יש ברירה? מאי רוצה בשעת שחיטה.

    4ורמינהו: אשה, רגל הראשון אוכלת משל אביה. מכאן ואילך, רוצה אוכלת משל אביה, רוצה משל בעלה.

    5לא קשיא: כאן, ברדופה לילך. כאן, בשאינה רדופה.

    6דכתיב: ״(שיר השירים ח״, י) ״אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום״, וא"ר יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה, ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה. כדכתיב: ״(הושע ב״, יח) והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה׃

    7(שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה א"ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד׃

    8(שיר השירים ח, י) אני חומה ושדי כמגדלות אמר רבי יוחנן אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים ורבא אמר אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות׃

    9אמר רב: זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב ״(תהלים קמד״, יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל׃

    10אשר בנינו כנטיעים אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא בנותינו כזויות אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן וכן הוא אומר (זכריה ט, טו) ומלאו כמזרק כזויות מזבח איבעית אימא מהכא (תהלים קמד, יג) מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן׃

    11מחוטבות תבנית היכל אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן׃

    12(הושע א, א) דבר ה' אשר היה אל הושע וגו' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים וגדול שבכולן הושע שנאמר ״(הושע א״, ב) תחלת דבר ה' בהושע וכי בהושע דבר תחלה והלא ממשה עד הושע כמה נביאים א"ר יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק ואלו הן הושע ישעיה עמוס ומיכה׃

    13אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע בניך חטאו והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת׃

    14אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל שנא' (הושע א, ב) ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וכתיב ״וילך ויקח את גומר בת דבלים גומר אמר רב שהכל גומרים בה בת״׃

    Tosafot

    מתני' האשהמאי רוצה בשעת שחיטה - ודווקא ביררה בשעת שחיטה אבל לא ביררה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל זה אבל ברישא אפילו סתמא אוכלת משל בעלה:

    כאן ברדופה כאן בשאינה רדופהאור"ת דכל נשים רדופות הן להגיד בבית אביהן כשנמצאו שלימות בבית חמיהן והשתא מוקי מתני' בשאינה רדופה כגון שברגל הראשון שאחר חופה לא הלכה לבית אביה ומיירי מתני' ברגל שני לחופתה והוא ראשון להליכה שברגל שלפניו לא הלכה הלכך כיון שאינה רדופה ספק הוא דשמא גם בזה לא תלך וצריכה לברר אי נמי מתניתין מיירי ברגל ראשון לחופתה ואינה רדופה לפי שמיירי שכבר קודם הרגל הגידה שבחה בבית אביה ולכך הוי ספק אף ברגל ראשון ורישא דקתני תאכל משל בעלה ברגל שני להליכתה שכבר היתה בבית אביה ברגל שלפניו וברייתא ברדופה ברגל הראשון לחופתה ולהליכתה דודאי דעתה בשל אביה דהיא רדופה להגיד שבחה שנמצאת שלימה ומכאן ואילך דקתני היינו ברגל שני ועדיין לא הגידה שבחה דאז הוא ספק והלכה דקתני במתניתין לאו דוקא דאי דוקא כבר גילתה דעתה שרוצה בשל אביה א"נ אפילו הלכה כל זמן שלא ביררה ספק הוא אבל הלכה לעשות לא גרס ואי גרס צ"ל דלעשות לאו דווקא והשתא אתי שפיר הא דגרס דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום וגו' וגרס נמי וא"ר יוחנן דמייתי ראיה דסתם כלה רדופה להגיד שבחה:

    כזויות מזבחמה להלן דם אף כאן דם נדות:

    בימי עוזיהונתנבאו ד' נביאים אע"ג דבמיכה לא כתיב ביה עוזיהו אלא בימי יותם אחז יחזקיהו מ"מ כיון דכתיב קרא סתם י"ל שבתחלת מלכות יותם נתנבא ואז היה עדיין עוזיהו חי אלא שנתנגע ומלך יותם בנו תחתיו בימיו:

    אמר לו הקב"ה להושעממה שאמר לו לקחת אשת זנונים דריש שמסתמא כך אמר לו וכך השיבו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הדרן עלך כיצד צולין האשה שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה כו'. כיון ששנינו תאכל במקום שהיא רוצה דייקי' מינה דיש ברירה וכאלו נתברר כי מעת שחיטת הפסח בזה נמנית ושני' מאי ממקום שהיא רוצה בשעת שחיטה ורמינן עלה האשה רגל ראשון משל אביה ואם תאמר ממקום שרוצה בשעת שחיטה מה לי אביה מה לי בעלה ושני' הא מתניתא ברדופה וכרבי יוחנן דאמר מאי דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום כמה שנמצאת שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה בודאי בשל אביה רוצה אבל מכאן ואילך ממי שהיא רוצה בשעת שחיטה:

    אחות לנו קטנה אמר רבי יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא [זכתה] ללמד. בימי עוזיה מלך יהודה נתנבאו ד' נביאים הושע ישעיה עמוס ומיכה גדול שבכולן הושע שנאמר תחלת דבר ה' בהושע תחלה לארבעה נביאים באותו הפ' כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 87a

    Pesachim 87a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 423 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' האשה תאכל משל בעלה - דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה:

    רגל הראשון כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין:

    תאכל ממקום שהיא רוצה ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה:

    אפוטרופסין שהיו לו שנים והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו:

    לא יאכל משל שניהן לא מפסחו של זה ולא משל זה ואפילו המנהו האחד על פסחו מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה ואין לו תקנה אלא א"כ רצו שניהן שימנה עם האחד:

    לא יאכל משל רבו דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו:

    גמ' שמעת מינה יש ברירה קס"ד ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא:

    בשעת שחיטה ששאלנו את פיה בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 87a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' האשה מאי רוצה בשעת שחיטה - ודווקא ביררה בשעת שחיטה אבל לא ביררה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל זה אבל ברישא אפילו סתמא אוכלת משל בעלה:

    כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה אור"ת דכל נשים רדופות הן להגיד בבית אביהן כשנמצאו שלימות בבית חמיהן והשתא מוקי מתני' בשאינה רדופה כגון שברגל הראשון שאחר חופה לא הלכה לבית אביה ומיירי מתני' ברגל שני לחופתה והוא ראשון להליכה שברגל שלפניו לא הלכה הלכך כיון שאינה רדופה ספק הוא דשמא גם בזה לא תלך וצריכה לברר אי נמי מתניתין מיירי ברגל ראשון לחופתה ואינה רדופה לפי שמיירי שכבר קודם הרגל הגידה שבחה בבית אביה ולכך הוי ספק אף ברגל ראשון ורישא דקתני תאכל משל בעלה ברגל שני להליכתה שכבר היתה בבית אביה ברגל שלפניו וברייתא ברדופה ברגל הראשון לחופתה ולהליכתה דודאי דעתה בשל אביה דהיא רדופה להגיד שבחה שנמצאת שלימה ומכאן ואילך דקתני היינו ברגל שני ועדיין לא הגידה שבחה דאז הוא ספק והלכה דקתני במתניתין לאו דוקא דאי דוקא כבר גילתה דעתה שרוצה בשל אביה א"נ אפילו הלכה כל זמן שלא ביררה ספק הוא אבל הלכה לעשות לא גרס ואי גרס צ"ל דלעשות לאו דווקא והשתא אתי שפיר הא דגרס דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום וגו' וגרס נמי וא"ר יוחנן דמייתי ראיה דסתם כלה רדופה להגיד שבחה:

    כזויות מזבח מה להלן דם אף כאן דם נדות:

    בימי עוזיהו נתנבאו ד' נביאים אע"ג דבמיכה לא כתיב ביה עוזיהו אלא בימי יותם אחז יחזקיהו מ"מ כיון דכתיב קרא סתם י"ל שבתחלת מלכות יותם נתנבא ואז היה עדיין עוזיהו חי אלא שנתנגע ומלך יותם בנו תחתיו בימיו:

    אמר לו הקב"ה להושע ממה שאמר לו לקחת אשת זנונים דריש שמסתמא כך אמר לו וכך השיבו:

    Tosafot on Pesachim 87a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הדרן עלך כיצד צולין האשה שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה כו'. כיון ששנינו תאכל במקום שהיא רוצה דייקי' מינה דיש ברירה וכאלו נתברר כי מעת שחיטת הפסח בזה נמנית ושני' מאי ממקום שהיא רוצה בשעת שחיטה ורמינן עלה האשה רגל ראשון משל אביה ואם תאמר ממקום שרוצה בשעת שחיטה מה לי אביה מה לי בעלה ושני' הא מתניתא ברדופה וכרבי יוחנן דאמר מאי דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום כמה שנמצאת שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה בודאי בשל אביה רוצה אבל מכאן ואילך ממי שהיא רוצה בשעת שחיטה:

    אחות לנו קטנה אמר רבי יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא [זכתה] ללמד. בימי עוזיה מלך יהודה נתנבאו ד' נביאים הושע ישעיה עמוס ומיכה גדול שבכולן הושע שנאמר תחלת דבר ה' בהושע תחלה לארבעה נביאים באותו הפ' כו':

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 87a · Sefaria

    Meiri

    פרק רביעי בעזר הצור:

    האשה בזמן שהיא בבית בעלה וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק הרביעי שבה הוא לבאר על מי שוחטין את הפסח ומי הוא הראוי לימנות עליו ושזה החלק יתבארו עניניו בפרק זה ועל זה הצד יחלקו עניניו לחמשה חלקים הראשון במי שנפל ספק בענינו ברשות מי הוא לענין אכילה זו ושחטו עליה כל אותם שנפלו באותו ספק באיזה מהם הוא נמנה השני במי שנעשה שליח לשחוט לו את הפסח ולא פירש לו אם גדי אם טלה או שפירש לו ושכח כיצד הוא עושה השלישי בששחטוהו בעלים ולא ברירו במוחלט לשם מי כגון שאמר לבני ביתו על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם אם זכו כלם אם לאו הרביעי עד כמה יכולין לימנות בו ועד איזה זמן יכולין למשוך ידיהם הימנו ואם אחד מן החבורה יכול למנות אחרים בחלקו החמישי לבאר אלו הן הסבות שמפקיעות מלימנות על הפסח ואלו הן שאינן מפקיעות אע"פ שהיה נראה כן כגון טומאה ואנינות וכיוצא בהן ואם שוחטין על היחיד אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עלה אביה ושחט עליה בעלה תאכל משל בעלה הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל ממקום שהיא רוצה יתום ששחטו עליו אפטרופסין יאכל ממקום שהוא רוצה עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו אמר הר"ם רגל הראשון הרגל הראשון מזמן נשואיה ואמרו לא יאכל משל שניהם כשיש ביניהם קפידא על זה השיעור אבל כשהן מתרצים זה לזה רצה משל זה אוכל רצה משל זה אוכל ואמרו לא יאכל משל רבו וכמו כן לא משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין ומה שאמר בכאן לא יאכל משל רבו שירצה ממנו שהוא אוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין וזה הדין כולו בנוי על העקר שבא אצלנו והוא מאמר הברייתא שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתם בין שלא מדעתם:

    אמר המאירי האשה בזמן שהיא בבית בעלה כלומר שכבר נשאת והיא בבית בעלה והיה דרך נשים שרגל ראשון אחר נשואיה היתה הולכת לאכול בבית אביה אלא שבגמ' פי' שזו לא הראתה עצמה בערב הרגל כרדופה לילך כלומר שלא היתה מכינה עצמה כמחזרת לילך אלא עומדת לה בבית בעלה ושחט עליה אביה על שם סמך המנהג ושחט עליה בעלה גם כן כשראה בה שאינה רדופה לילך ומתוך כך תאכל משל בעלה אע"פ שהוא רגל הראשון שמאחר שלא פרשה בשעת שחיטה שדעתה לילך כמשפט הבנות דעתה לימנות עם של בעל ואם היתה בשעת שחיטה רדופה לילך כלומר שהיתה מכינה עצמה כמחזרת לילך ואח"כ הלכה תאכל משל אביה שמאחר שהוא רגל ראשון ושהיא רדופה לילך ודאי דעתה לימנות עם של אביה וזהו שהקשו בגמרא ממה שאמרו במשנתנו בסתם אפי' ברגל ראשון תאכל משל בעלה ובברייתא אמרו רגל ראשון אוכלת משל אביה ותירץ כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה:

    הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה כלומר שכבר עבר רגל ראשון לנשואיה ופסח זה הוא מרגלים שאחריו ואם אינה רדופה אין צריך לומר שמשל בעלה היא אוכלת אלא שהיא רדופה ללכת והלכה אחר שחיטה ושחט עליה אביה במה שאפשר שנודעה לו המייתה ושחט עליה בעלה מצד שלא היה המנהג אלא ברגל ראשון וסבור עליה שתחזור תאכל מאיזה שתרצה וזהו שאמרו בברייתא מכאן ואילך ר"ל מרגל ראשון ואילך רוצה אוכלת משל בעלה ושאלו בגמ' שמעת מינה יש ברירה כלומר שהיה סובר שאף היא לא נתברר לה דעתה עד שנשחט אלא שהיה לבה פוסח ואחר שחיטה או בשעת אכילה הכריעה בעצמה שתמנה עם של אביה או עם של בעלה ונמצא שסומכין על ברירה כלומר הוברר הדבר שזה נשחט לשמה וכבר פסקנו בכמה מקומות שכל שהוא מן התורה אין ברירה ותרצו מאי רוצה בשעת שחיטה כלומר שאע"פ שלא נתגלה דעתה לאב ולבעל כל שהיא אומרת אף בשעת אכילה שבשעת שחיטה הכריעה דעתה לאיזה מהם שומעין לה ותאכל עם איזה שבררה אבל כל שלא בררה דעתה בשעת שחיטה אף לעצמה אלא שעכשיו היא מבררתו לאיזה מהם לא תאכל מהם כלל וצריך לשחוט עליה פסח אחר:

    זו היא שיטתנו לענין פירוש ולענין פסק וכן נראה לנו בה דעת גדולי המחברים ונמצאת לשיטתנו משנה זו כוללת שלשה דינין אחד אינו רדופה ללכת אפי' ברגל ראשון שתאכל בבית בעלה השני רגל ראשון ורדופה ללכת שתאכל משל אביה השלישי רגל שאינו ראשון ורדופה ללכת שתאכל מאיזה שתרצה:

    ומ"מ גדולי הרבנים מכונים בה לדרך אחרת והוא שהם מפרשים רדופה לילך שמנהגה לילך כל השנה תמיד לאכול בבית אביה וראש המשנה ודאי פירושה אף ברגל ראשון הואיל ולא הלכה ולא פרשה שדעתה לבית אביה אפי' היה מנהגה לילך שם תמיד תאכל משל בעלה וכן סוף המשנה הם מפרשים ברגל ראשון גם כן ומה שאמר הלכה רגל ראשון וכו' ושחט עליה אביה וכו' ואמר שתאכל מאיזה שתרצה וכגון שהלכה אלא שלא היתה רדופה מקודם לילך בבית אביה תמיד ומתוך כך סבור הבעל שתחזור ושוחט עליה הא אם היתה רדופה וכו' והלכה תאכל משל אביה ומה שהקשו בגמ' ממשנה לברייתא הוא ממה שאמרו במשנתנו שברגל ראשון כל שהלכה תאכל מאיזה שתרצה ובברייתא אמרו משל אביה ותירץ שמשנתנו כשאינה רדופה כל כך לילך לבית אביה ומתוך כך הבעל סבור שתחזור וברייתא שאמרה משל אביה ברדופה הא מ"מ משנתנו לא דברה ברגל שני אלא שבברייתא הוסיפו שהכל תלוי ברצונה:

    ונמצא כלל הענין שברגל ראשון ולא הלכה לבית אביה תאכל משל בעלה ובהלכה לבית אביה וכבר ראוה תמיד רדופה ללכת תאכל משל אביה כברייתא ובהלכה ולא היתה רדופה כבר בכך תאכל באיזה שתרצה הא בשאר הרגלים אפי' רדופה תאכל באיזה שתרצה וכן בשאינה רדופה ונמצאו עכשיו ארבעה דינין אחד אף רגל ראשון ולא הלכה שתאכל משל בעלה שני רגל ראשון והלכה אלא שלא היתה רדופה ומתוך כך הבעל סבור שתחזור ותאכל מאיזה שתרצה שלישי הלכה והיתה רדופה שתאכל משל אביה רביעי בברייתא והוא רגל שני שבין ברדופה בין שאינה רדופה תאכל מאיזה שתרצה:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 87a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כאן ברדופה כו' ומכאן ואילך דקתני היינו ברגל שני ועדיין לא הגידה כו' עכ"ל ר"ל רגל ראשון להליכתה שברגל ראשון לא הלכה דאז הוא ספק וה"ה דהוי מצי למתני ברגל ראשון לחופתה ומיירי שכבר קודם הרגל הגידה שבחה בבית אביה וכמ"ש התוספות לעיל:

    בפירש"י בד"ה מצאתי כאן הגה"ה כו' ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל וגבי עמוס צ"ל דהתחיל לנבא בימי עוזיהו כו' וה"ה שנתנבא בכל הארבעה מלכים דומיא דהושע כו' עכ"ל. לא ידענא מי דחקו לכך דהא דקאמר דבפרק אחד שנתנבאו הד' נביאים היינו דבימי עוזיהו נתנבאו כלם וכ"ה לשון התוספות בימי עוזיהו נתנבאו ד' נביאים כו' ודקאמר לקמן שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ד' מלכים כו' עכ"ל דלאו דוקא קאמר שאין לך כל נביא ונביא כו' דכמה נביאים מצינו שלא קיפחו ד' מלכים וה"נ לא קאי אעמוס ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 87a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' להגיד שבחה בבית אביה והיה ביום ההוא וכו' כצ"ל ועיין בכתובות דף ע"א בסופו בפירש"י ותוס':

    ברש"י ד"ה מתניתין בשאינה וכו' לילך תמיד לבית אביה דבית בעלה חביב לה ודאי הלכך כל שאר וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 87a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ" (שיר השירים ח, ח) זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. קשה למה מכנה את דניאל בשם עירו יאמר 'זֶה דָּנִיאֵל'? ונראה לי דכנהו בשם עירו שנקראת עֵילָם לשון התעלמות לרמוז כי חסרון זה שנתעלמה חכמתו בקרבו ולא גילה אותה חוצה ללמדה לאחרים. גם הכתוב דימהו לאשה שקראו 'אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ' כי האשה נשפעת מבעלה אכילה ושתיה ואחר כך היא משפעת לבנה מדדיה חלב הנעשה מן אכילה ושתיה ולזה ידמה התלמיד חכם שנשפע תורה מרבו ואחר כך הוא משפיע לתלמידיו, אבל הלומד ואינו מלמד דומה לאשה קטנה שאין לה דדים להניק בהם ונמצא נשפעת ואינה משפעת.

    "אֲנִי חוֹמָה", זוֹ תּוֹרָה נראה לי בס"ד כי תורה שבכתב חמשה ספרים ותורה שבעל פה ששה סדרים הרי ה " ו וידוע מה שאמר התנא (משנה אבות ו, ה) התורה נקנית ב מ " ח מעלות הרי אותיות חוֹמָה. לזה אמר אֲנִי חוֹמָה זוֹ תּוֹרָה גם היא חומה ששומרת האדם מן החטא ומן היצר הרע כמו החומה שעושין אותה לשמור. ' וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת ', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כמו המגדל הוא מסויים וניכר ונראה לכל כן התלמידי חכמים. גם אמר 'כַּמִּגְדָּלוֹת' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'מך גדלות' שהוא עניו ומך, ומחמת כן יזכה לגדלות ד'מַאן דְּאִיהוּ זְעֵיר, אִיהוּ רַב'. ועוד אמר ' אֲנִי חוֹמָה ' זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דכתיב (ירמיהו לא, כא) 'נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר' ולכן כנסת ישראל שהוא סוד נוקבא נקראת חוֹמָה על שם הכתוב 'נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר', 'וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת' אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שמשפיעים כמו הַשָּׁדַיִם.

    אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא נראה לי בס"ד יש רואה קרי מחמת הרהור זה 'טַעַם חֵטְא ' אבל קרי שלא מחמת הרהור אלא מחמת טורח או רבוי אכילה או מצד חולי אין בו טַעַם חֵטְא וזה לא יבצר גם מבחורי ישראל. ויליף מן 'מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם' (תהלים קמד, יב) רוצה לומר אף על פי שעתה הם מְגֻדָּלִים שנעשו גדולים בשנים עם כל זה כאילו הם עודם בִּנְעוּרֵיהֶם רוצה לומר קטנים שאין להם הרהורים רעים.

    "בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת מְחֻטָּבוֹת" (תהלים קמד, יב), אֵלּוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. פירוש אין נזקקין בשעת ווסתן ואם ראתה כתם אינה תולה לומר שמא ישבתי במקום דם ונתלכלכתי אלא אוסרת עצמה ופורשת מבעלה ודריש 'מְחֻטָּבוֹת' לשון הבדלה והפרשה על דרך מה שאמר במאמר (ברכות ו.) 'אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת' שהוא מלשון 'חוטב עצים' שישראל נחטבים ונבדלים משאר אומות וכן 'מְחֻטָּבוֹת' לשון הבדלה שנבדלים מבעליהם. או 'מְחֻטָּבוֹת' לשון חשיבות שיש לאשה חשיבות בענין זה של פריסת נדה שהיא נאמנת יותר משאר דברים דכתיב (ויקרא טו, כח) וְסָפְרָה לָּהּ.

    וְכֵן הוּא אוֹמֵר (זכריה ט, טו) "וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיֹּת מִזְבֵּחַ". פירוש כמו המזרק שאין מקבלים בו אלא רק המתקבל לשם בעליו ולא לשם אדם אחר וכן זויות מזבח אין זורקין שם אלא דם המתקבל לשם בעליו ולא דם פיגול כן הם אין מקבלים בפתחיהן אלא זרע של בעליהן ולא זרע אדם אחר שהוא זרע פיגול. והא דאמר וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא : (תהלים קמד, יג) 'מְזָוֵינוּ מְלֵאִים' ניחא ליה בהאי קרא טפי מפני שהוא כתוב אצל אותו הפסוק עצמו של 'בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת' אך לישנא קמא הוה ניחא ליה בפסוק 'כַּמִּזְרָק' דמשמע מיניה האי עניינא טפי מאותו פסוק.

    כְּאִלּוּ נִבְנָה הֵיכָל בִּימֵיהֶן נראה לי בס"ד הטעם כי שם אדנ"י נקרא הֵיכָל כי הוא היכל לשם הוי"ה בסוד (חבקוק ב, כ) וַהֳ' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ 'הַס' מספר שם 'אדני' [65]. וידוע כי בחטא אדם וחוה נפגם אות דל"ת דשם א ד נ"י ונשאר אנ " י וזה הפגם נתקן לאט בכל דור ודור ולכן בזכות שהם שומרים הדלת שלהם לבלתי יכניסו שם אבר איש זר וכן הבחורים שומרים דלת שלהם לבלתי יוציא ממנו זרע לבטלה באשה נכריה הנה הם מתקנים מדה כנגד מדה באות דל"ת דשם אדנ"י הנקרא הֵיכַל שהוא נתקן לאט לאט בכל דור ודור, ולכך מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִבְנָה הֵיכָל שהוא שם אדנ"י בִּימֵיהֶן רוצה לומר נבנה בתיקון אות דל"ת. או יובן אין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כנזכר בגמרא דקידושין (קידושין סט:) ומכח השראת שכינה בהם כתיב בהו (ירמיה ז, ד) 'הֵיכַל הֳ' הֵמָּה' וכאשר הבחורים והבתולות שומרים עצמן מן הזנות יהיה יחוס ואז יזכו להשראת שכינה עליהם ונמצא כְּאִלּוּ נִבְנָה הֵיכָל העיקרי בימיהם דהא הכתוב קראם 'הֵיכַל הֳ' הֵמָּה'.

    תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק נראה לי לכך בהושע שהיה ראשון לארבעה כתיב (הושע א, א) 'אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה' בטעם רביע וכן במיכה שהיה סוף הארבעה כתיב (מיכה א, א) 'אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה' בטעם רביע המורה על ארבע מה שאין כן ביואל [יואל א, א 'אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה'] ועמוס [עמוס א, א 'אֲשֶׁר הָיָ֥ה'] וכן ביחזקאל [יחזקאל א, א 'הָיֹ֣ה הָיָ֣ה'] וירמיה [ירמיה א, א 'אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה'] לא כתיב אֲשֶׁר הָיָה בטעם רביע. ובצפניה כתיב (צפניה א, א) אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה בטעם רביע על שהיה ראש לארבע אחרים שהם צפניה חגי זכריה מלאכי.

    בָּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי בְּחוּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הֵם, גַּלְגֵּל עֲלֵיהֶם מִדַּת רַחֲמֶיךָ. נראה לי בס"ד הכוונה בָּנֶיךָ הֵם ואב שמחל כבודו מחול דהלכה כרבי מאיר דסבר גם אם אין עושין רצונו של מקום קרויין 'בָּנִים' (קידושין דף לו.). ועוד בְּנֵי בְּחוּנֶיךָ שבחנת אותם במדת האמונה שהאמינו אבותיהם, כך כשנכנסו למדבר שמם אלפים ורבבות ולא אמרו: מה נאכל ומה נשתה? וכבר הבטחתם שלא תשכח להם חסד זה דכתיב (ירמיה ב, ב) 'כֹּה אָמַר הֳ' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה', וגם עוד בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הֵם שהבטחתם לתת לזרעם את הארץ לנחלה, ועוד הבטחתם שיהיו בניהם צדיקים ככוכבים, גַּלְגֵּל עֲלֵיהֶם מִדַּת רַחֲמֶיךָ רמז בזה על שם אכדט"ם שהוא חילוף שם אלקים שהוא רחמים ואותיות המתחלפים הם כד"ט [13] שמספרם ל"ג לכן יתגלה שם זה ביום ל"ג לעומר כנודע. וידוע כל שם הוא כפול בחצוניות ופנימיות, לכן אמר גַּלְגֵּל עֲלֵיהֶם רוצה לומר ג"ל וג"ל רמז לאותיות שם הנזכר יהיה עליהם וזהו מִדַּת רַחֲמֶיךָ. או יובן בס"ד הא דנקט לשון גַּלְגֵּל כי מן ג' ראשונות כח"ב [כתר, חכמה, בינה] נמשך רחמים גדולים כמו שאמרו בזוהר הקדוש על פסוק (ישעיה נד, ז) 'וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ' ומן כח"ב יתגלגל שפע הרחמים לחג"ת [חסד, גבורה, תפארת] ומן חג"ת יתגלגל לנה"י [נצח, הוד, יסוד] ומשם למלכות שבה מושרשים ישראל. ואם היה אומר דברים אלו אז בטענת בני אברהם יצחק ויעקב היה מבטל גזרת הגלות מאחר שנשבע לתת את הארץ לבניהם ראוי דלא נפקי ממנה שזו הגזרה רמוזה ב'יִזְרְעֶאל' ובטענת 'בָּנֶיךָ' היה מבטל גזרה הרמוזה במאמר 'לֹא רֻחָמָה' (הושע א, ו). ולכן אמר לו הקב"ה אחר כך מאחר שלא אמרת ג' טענות ההם לכך ' גָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת '. והא דאמר הושע הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת אין כונתו לומר שיאבדם אלא רוצה לומר תגלה אותם מארץ ישראל לארץ אחרת.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Pesachim 87a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 87, Amud Aleph, about 423 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “מתני׳ האשה בזמן שהיא בבית בעלה, שחט…”

    2. Segment 226 words

      Opens “יתום ששחטו עליו אפוטרופסין יאכל במקום שהוא…”

    3. Segment 39 words

      Opens “גמ׳ שמעת מינה יש ברירה? מאי רוצה…”

    4. Segment 416 words

      Opens “ורמינהו: אשה, רגל הראשון אוכלת משל אביה.…”

    5. Segment 58 words

      Opens “לא קשיא: כאן, ברדופה לילך. כאן, בשאינה…”

    6. Segment 649 words

      Opens “דכתיב: (שיר השירים ח, י) ״אז הייתי…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 719 words

      Opens “(שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה…”

    8. Segment 834 words

      Opens “(שיר השירים ח, י) אני חומה ושדי…”

      Named: רבי יוחנן, רבא.

    9. Segment 922 words

      Opens “אמר רב: זוטרא בר טוביה אמר רב…”

      Named: רב מאי.

    10. Segment 1040 words

      Opens “אשר בנינו כנטיעים אלו בחורי ישראל שלא…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “מחוטבות תבנית היכל אלו ואלו מעלה עליהן…”

    12. Segment 1257 words

      Opens “(הושע א, א) דבר ה' אשר היה…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע בניך…”

    14. Segment 1461 words

      Opens “אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר…”

      Named: רב שהכל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 87a · Segment 6 — “דכתיב: (שיר השירים ח, י) ״אז הייתי בעיניו כמוצאת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 87a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026