Talmud Builders

    Pesachim 98b

    Back to index

    English translation — Pesachim 98b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: The Gemara challenges Rabbi Shimon’s statement permitting priests to eat a Paschal lamb that became intermingled with firstborn animals: How can all of the animals be eaten according to the strictures of the Paschal lamb? They will cause offerings to be considered disqualified unnecessarily. A firstborn animal may be eaten for two days and one night while a Paschal lamb must be eaten in one night; therefore, eating the firstborn animals according to the strictures of the Paschal lamb will cause them to be disqualified and burned once morning arrives, despite the fact that they are not actually disqualified yet.

    2The Gemara answers: Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he said that it is permitted to cause offerings to be considered disqualified, as we learned in a mishna: If a guilt-offering became intermingled with a peace-offering, what should be done? Rabbi Shimon says: One should slaughter all of them in the northern part of the Temple courtyard, like a guilt-offering, because it is permitted to slaughter a peace-offering there, even though it is not obligatory to do so. And they should be eaten as the stricter of them would be, according to the rules of a guilt-offering, which is a sacrifice of the most sacred order. Therefore, they must be eaten in the Temple courtyard over the course of one day and night, unlike sacrifices of minor sanctity, and may not be distributed to family members of the priests anywhere in Jerusalem.

    3The Rabbis said to him: One may not cause offerings to be considered disqualified, and since one of the animals is a peace-offering one may not treat it as a guilt-offering, which minimizes the time period in which it may be eaten and which may lead to it being burned unnecessarily. This indicates that Rabbi Shimon is not concerned with this possibility.

    4The Gemara asks: And according to the Rabbis, what should we do if a Paschal lamb is intermingled with firstborn animals? Firstborn animals are sanctified from birth, and their sanctity takes effect on them alone. Rava said: We wait for the owner until the animals are blemished, and at that point he will bring a fat, unsanctified animal and say: Anywhere that the Paschal lamb is, its sanctity should apply to this new animal. The new animal is then brought as a peace-offering. And with regard to the original group of animals, he eats them according to the laws of a blemished firstborn animal. Such an animal is considered unsanctified and is eaten by priests, albeit with certain limitations, such as the fact that the meat cannot be weighed or sold in a degrading manner.

    5MISHNA: With regard to a group whose Paschal lamb was lost, and they said to one member of the group: Go and search for our Paschal lamb, and when you find it, slaughter it on our behalf; and he went and found the missing offering and slaughtered it on behalf of the entire group, but in the meantime they took a different animal and slaughtered it as a Paschal lamb, the halakha is as follows: If his Paschal lamb was slaughtered first, he eats from his offering, as he is considered to be registered specifically for that offering, and they eat with him from his offering, because he included them in his offering and it belongs to the entire group. The second animal does not have any registrants and is therefore burned. And if theirs was slaughtered first, they eat from theirs because they withdrew from the original offering through the act of slaughtering a replacement, and he eats from his because he was not registered for the replacement offering sacrificed by the remainder of his group.

    6And if it is not known which of the offerings was slaughtered first, or if both the group and the individual slaughtered them together, he eats from his and they do not eat with him in case theirs was slaughtered first, and theirs must be taken out to the place designated for burning. The offering slaughtered by the group may not be eaten due to the concern that it was slaughtered second and the members of the group would therefore have been included in the first offering. However, they are exempt from performing the offering of the Paschal lamb on the second Pesaḥ , because they were included in the slaughter of whichever animal was slaughtered first. It is only due to external circumstances that they cannot complete the mitzva by eating the Paschal lamb, and this does not prevent them from fulfilling their obligation.

    7A somewhat different case of a lost Paschal lamb would occur if the group had sent one member as an agent to search for the lost animal, and the agent said to the other members of the group before he left: If I am late, go and slaughter a Paschal lamb for me. He then went and found the lost Paschal lamb and slaughtered it, and they took another animal and slaughtered it as a Paschal lamb. In that case, if theirs was slaughtered first, they eat from theirs and he eats with them, because he requested to be included in their offering and they registered him for their Paschal lamb. And if his was slaughtered first, he eats from his and they eat from theirs, because the fact that they slaughtered a different animal indicates that they have withdrawn from the original offering.

    8And if it is not known which of the animals was slaughtered first, or if both the group and the individual slaughtered them together, they eat from theirs because they definitely withdrew from the original offering by slaughtering a different one, and he does not eat with them because he also intended to be included in the animal he slaughtered and it is not clear which was slaughtered first. Therefore, his must be taken out to the place designated for burning; and he is exempt from performing the sacrifice of the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    9If he said to them that if he is delayed they should include him in their Paschal lamb, and they said to him that if he finds the original offering he should slaughter it on their behalf, all of them eat from the first sacrifice that was slaughtered. And if it is not known which of them was slaughtered first, both of them must be taken out to the place designated for burning, and the entire group is exempt from participating in the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    10If he did not say anything to them and they did not say anything to him, meaning that neither side granted the other authority to slaughter a Paschal lamb on its behalf, they are not responsible for each other, and the members of the group eat their Paschal lamb while the individual sent to find the lost animal eats from his own offering. The reason for this is that the individual is registered only for the original offering, while the other members of the group withdrew from that lost offering by sacrificing a different Paschal lamb.

    11Two groups whose Paschal lambs have become intermingled and they do not know which one belongs to which group should act in the following manner: These members of the first group draw one of the animals separated as a Paschal lamb for themselves, and those members of the second group draw one for themselves. One of these, a member of one group, comes to those, the members of the other group, and one of those members of the second group comes to these members of the first group. And this is what each group says to the member of the other group who has come to join them: If this Paschal lamb that is now in our possession is ours, you are withdrawn from the Paschal lamb that was yours, and you are registered for our Paschal lamb and you may eat from it. And if this Paschal lamb is yours, meaning that it actually belongs to the other group, including this individual, we are hereby withdrawn from ours and we are registered for your Paschal lamb, which you agree to share with us. The other group makes the same statement.

    12And similarly, if there were five groups of five people each or of ten people each, they draw one person from each and every group, and they say this statement mentioned in the case of two groups. The remaining member or members of each group will grant the representatives of the other groups that have come to join them a share in the Paschal lamb, and they will acquire a share in it for themselves in case the animal they have chosen belonged originally to one of the other groups.

    13In the case of two individuals whose Paschal lambs became intermingled and each person was the only one registered for his offering, what should they do? This person draws one of the Paschal lambs for himself and that person draws one for himself; this person registers someone from the marketplace with him on his Paschal lamb and that person registers someone from the marketplace with him on his Paschal lamb.

    14Once this has been done, this one comes to that person from the marketplace who has been added to the other person’s sacrifice, and that one comes to this person from the marketplace who has been added to the first person’s sacrifice, and this is what they say: If this Paschal lamb is mine, you are withdrawn from yours and you are registered for mine, and if this is your Paschal lamb, I am withdrawn from mine and I am hereby registered for yours, as described previously. The reason it is necessary for each individual to add an additional person to his Paschal lamb, is to ensure that when each person withdraws from his original Paschal lamb and registers for the other, no Paschal lamb will be left ownerless for any amount of time.

    15GEMARA: The Sages taught: If he, the agent, said to the other members of the group that if they slaughter their Paschal lamb first they should include him, and they said to him that if he slaughters his Paschal lamb first he should include them, all of them eat from the first Paschal lamb that was slaughtered, and the second one must be burned. If he did not say this to them and they did not say this to him, they are not responsible for each other, and each side eats its own Paschal lamb.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' והא קא מייתי קדשים לבית הפסוללר"ש קא פריך דממעט בזמן אכילת הבשר ושורפו לנותר עד בקר שלא כדין משום ספק פסח והל"ל ירעו שדין הבכור לשני ימים ולילה אחד:

    מביאין קדשים לבית הפסוללמעט בזמן אכילתן מוטב מלנתקן לרעייה:

    ישחטו בצפוןכחומר אשם ולא כשלמים בכל מקום ויאכלו כחומר שבהן כתורת האשם לזכרי כהונה ליום ולילה לפנים מן הקלעים:

    לבית הפסולשממעט בזמן אכילת השלמים אלא ירעו:

    ורבנןדאמרי אין מביאין היכי עבדינן לפסח שנתערב בבכורות בשלמא גבי אשם שנתערב בשלמים או פסח שנתערב בעולה ואשם איכא למימר ירעו וימכרו ויביא בדמיהן אותן קרבנות כדאמרן לעיל אבל בכור נאמר בו לא תפדה ואין לו פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל במומו לכהן ופסח בר פדיון הוא ואינו נאכל בלא פדיון:

    ממתין עד שיוממו ויביא בהמה שמינהביפה שבהן:

    ונימא כל היכא דאיתיה לפסח תיחולקדושתיה אהנך מעות ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח:

    ואכיל להולכל התערובת:

    בתורת בכור בעל מוםואיזו היא תורתו אין נשחט באטליז ואין נמכר באטליז ואין נשקל בליטרא ואם היה מכיר בפסח שנפדה היה שוחטו ומוכרו באטליז אם ירצה:

    מתני' צא ובקשאת האבוד ושחוט עלינו:

    אם שלו נשחט ראשוןהואיל והם אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם נמנין ושוב אין יכולין להימנות על שלהן ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים הוא ואוכלין כולן משלו:

    ואם שלהן נשחט ראשון הוא אוכל משלושהרי לא נמנה על שלהן והם אוכלין משלהן שהרי חזרו בהן מן האבוד ומשכו ידיהן ממנו:

    והן אינן אוכלין עמושמא שלהן נשחט ראשון ונמשכו מזה:

    ושלהן יצא לבית השריפהשמא שלו נשחט ראשון ואין נמנים על השני:

    ופטורין מפסח שנידממה נפשך בראשון נימנו ואכילה לא מעכבא:

    אמר להם אם איחרתי שחטו עלייחיד שהלך לבקשו ואמר לבני חבורה אם איחרתי שחטו עלי והמנוני עמכם והן לא אמרו שחוט עלינו:

    הוא אוכל עמהןושלו ישרף דכיון שהמנוהו על שלהן הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו:

    ושלו יצא לבית השריפהשמא שלהן נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי עשאן שלוחין:

    ופטור מפסח שניממה נפשך בראשון יצא:

    אמר להםשחטו עלי אם איחרתי ואמרו לו בקש ושחוט עלינו יאכלו כולן מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם:

    ואם אין ידוע איזהו נשחט ראשוןישרפו שניהם ופטורין מפסח שני:

    אינן אחראין זה לזהאין אחריות וטענה זה על זה ואין זה וזה חוששין איזו נשחט ראשון אלא הן אוכלים משלהם והוא אוכל משלו:

    אלו מושכין להם אחדמן הפסחים ואלו מושכין אחד:

    אחדמבני חבורה זו בא לו אצל חבורה זו ואחד מזו בא לו אצל זו:

    וכן הם אומריםלאותו יחיד הבא אצלן:

    אם שלנו הוא פסח זהשמשכנו אלינו ויפה ביררנו את שלנו משוך ידיך משלך והימנה עמנו על שלנו ואם שלך הוא פסח זה הרי אתה עליו וידינו משוכות משלנו ויהא לבני חבורה האחרת ונמנינו על זה שלך נמצא אם החליפו הרי זה הומשכו כל חבורה וחבורה משלהן ונמנו על אותו שביררו וכן בני חבורה השניה אומרים ליחיד הבא אצלן ועל כרחינו צריך אחד מאלו לבוא אצל אלו ולימנות עמהן ולא אמרינן ימשכו אלו משלהן בכל מקום שהוא ואלו משלהן ויחזרו וימנו אלו על האחד ואלו על האחד משום דאמרינן בברייתא בגמ' בין לרבי יהודה בין לר' יוסי אסור לימשך כל בני חבורה מן הפסח להניחו בלא בעלים ועכשיו כשהאחד מבני החבורה זו בא אצל החבורה האחרת ממה נפשך אין כאן פסח בלא בעלים אם יפה ביררו הרי כל חבורתו עליו חוץ מן האחד שפירש מהן ומשך ידו ואם הם החליפו הרי הלך אחד מהם עם חבורה האחרת וכשמשכו הנותרים את ידיהן ממנו נשאר הוא עליו:

    וכן חמש חבורות של חמש חמשבני אדם שנתערבו פסחיהם כל חבורה וחבורה מושכים להם א' מן הפסחים וחמש אנשים שבכל חבורה וחבורה מתחלקין לחמשה פסחים שאם החליפו לא יהא כאן פסח שלא יהא אחד מבעליו הראשונים עליו:

    וכן הם אומריםכשנעשו עתה חבורות חדשים אומרים הארבעה לאחד אם שלך הוא פסח זה ידי ארבעתינו משוכין מארבעה פסחינו בכל מקום שהן ונימנינו עמך וכך הן חוזרין ואומרים לשני וכן הארבעה לכל א' שבחבורה וכן כל חבורה וחבורה:

    שנתערבו פסחיהןראובן ושמעון שנתערבו פסחיהן ראובן מושך לו אחד ושמעון מושך לו אחד ראובן הולך וממנה עמו את לוי מן השוק ואומר כל מקום שהוא פסח שלי הרי אתה נמנה עליו שמעון ממנה עמו את יהודה מן השוק דעכשיו יהו שנים על כל אחד כל מקום שהוא:

    זה בא אצל זהראובן בא לו אצל פסח שמשך לו שמעון ושמעון בא לו אצל פסח שמשך לו ראובן וכן אומר ראובן ליהודה הנשאר על פסח שבירר לו שמעון אם שלך הוא פסח זה שיפה בירר לו שמעון תחלה הרי ידי משוכות משלי והריני נמנה עמך על זה ואם שלי הוא פסח זה שלא כיווננו לברר תחלה יפה ואין זה פסח שנימנית עליו עם שמעון הרי ידיך משוכות משלך והמנה על זה ולכך הוצרך כל אחד להמנות אחד מן השוק שאם באו להתנות כשהן יחידין ולומר אם שלי הוא פסח זה ושלך שלך הרי יפה ביררנו ואם לאו הריני מושך משלי ונמנה על שלך נמצא כשהוא נמשך משלו הרי הוא מניח פסחו כמות שהוא כלומר בלא בעלים שעדיין לא נמנה אחר עליו ואפי' לר' יוסי לית ליה והא ליכא למימר שימנה כל א' על של חבירו קודם שימשך משלו דהנמנה על שני פסחים אין זה מנין:

    פסחים 98 עמוד ב

    1והא קא מייתי קדשים לבית הפסול?

    2רבי שמעון לטעמיה, דאמר: מביאין קדשים לבית הפסול. דתנן: אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר: ישחטו בצפון, ויאכלו כחומר שבהן.

    3אמרו לו: אין מביאין קדשים לבית הפסול.

    4ורבנן, היכי עבדינן? אמר רבא: נמתין לו עד שיוממו, ויביא בהמה שמינה, ולימא: כל היכא דאיתיה לפסח תחול עליה דהאי, ואכיל להו בתורת בכור בעל מום.

    Mishna

    5חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד ״צא ובקש ושחוט עלינו״, והלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו, אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו, והם אוכלין עמו משלו. ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן, והוא אוכל משלו.

    6ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו, והם אינם אוכלין עמו, ושלהן יצא לבית השריפה. ופטורין מלעשות פסח שני.

    7אמר להן: ״אם אחרתי צאו ושחטו עלי״. הלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו. אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן, והוא אוכל עמהן. ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהם.

    8ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחד הן אוכלין משלהן, והוא אינו אוכל עמהן. ושלו יצא לבית השריפה, ופטור מלעשות פסח שני.

    9אמר להן ואמרו לו אוכלין כולן מן הראשון. ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה.

    10לא אמר להן ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה.

    11שתי חבורות שנתערבו פסחיהן, אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד. אחד מאלו בא לו אצל אלו, ואחד מאלו בא לו אצל אלו, וכך הם אומרים: אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו. ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך.

    12וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכן הם אומרים.

    13שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד, זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק,׃

    14זה בא אצל זה, וזה בא אצל זה, וכך הם אומרים: אם שלי הוא פסח זה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי, ואם שלך הוא פסח זה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך.

    Gemara

    15תנו רבנן: אמר להן ואמרו לו אוכל מן הראשון. לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה.

    Tosafot

    ופטורין מלעשות פסח שנילא דמי להא דאמר לעיל (פסחים פח:) שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' הפסח שנתערב בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה כו' עד שנתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו ואקשי' והא קא מייתי קדשים לבית הפסול שדין הבכור להאכל שני ימים ולילה אחד כדתנן בפ' איזהו מקומן של זבחים והפסח אינו נאכל אלא בלילה ומותר הפסח נמי אינו נאכל אלא ליום ולילה כמו שאמרנו בפרק שקודם זה וכיון שאתה אוכל הבכור בקדושת פסח אתה גורם לו להפסל הנותר בבקר כדין הפסח והוא כשר עדיין עד יום ג' וזהו וכי מביאין קדשים כי האי גוונא לבית הפסול דתנן בזבחים פ"ח אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמר לו אין מביאין קדשים לבית הפסול אלא לרבנן היכי לעביד אמר רבא ממתין להם עד שיוממו ומביא בהמה שמינה ואומר כל היכי דאיתיה לפסח תחול קדושתיה עליה דהאי ואכיל להו להנך בתורת בכור:

    מתני' חבורה שאבדה פסחה ואמרו לאחד צא ובקש עלינו כו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 98b

    Pesachim 98b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 353 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' והא קא מייתי קדשים לבית הפסול לר"ש קא פריך דממעט בזמן אכילת הבשר ושורפו לנותר עד בקר שלא כדין משום ספק פסח והל"ל ירעו שדין הבכור לשני ימים ולילה אחד:

    מביאין קדשים לבית הפסול למעט בזמן אכילתן מוטב מלנתקן לרעייה:

    ישחטו בצפון כחומר אשם ולא כשלמים בכל מקום ויאכלו כחומר שבהן כתורת האשם לזכרי כהונה ליום ולילה לפנים מן הקלעים:

    לבית הפסול שממעט בזמן אכילת השלמים אלא ירעו:

    ורבנן דאמרי אין מביאין היכי עבדינן לפסח שנתערב בבכורות בשלמא גבי אשם שנתערב בשלמים או פסח שנתערב בעולה ואשם איכא למימר ירעו וימכרו ויביא בדמיהן אותן קרבנות כדאמרן לעיל אבל בכור נאמר בו לא תפדה ואין לו פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל במומו לכהן ופסח בר פדיון הוא ואינו נאכל בלא פדיון:

    ממתין עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ביפה שבהן:

    ונימא כל היכא דאיתיה לפסח תיחול קדושתיה אהנך מעות ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח:

    ואכיל להו לכל התערובת:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 98b · Sefaria

    Tosafot

    ופטורין מלעשות פסח שני לא דמי להא דאמר לעיל (פסחים פח:) שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני:

    Tosafot on Pesachim 98b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' הפסח שנתערב בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה כו' עד שנתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו ואקשי' והא קא מייתי קדשים לבית הפסול שדין הבכור להאכל שני ימים ולילה אחד כדתנן בפ' איזהו מקומן של זבחים והפסח אינו נאכל אלא בלילה ומותר הפסח נמי אינו נאכל אלא ליום ולילה כמו שאמרנו בפרק שקודם זה וכיון שאתה אוכל הבכור בקדושת פסח אתה גורם לו להפסל הנותר בבקר כדין הפסח והוא כשר עדיין עד יום ג' וזהו וכי מביאין קדשים כי האי גוונא לבית הפסול דתנן בזבחים פ"ח אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמר לו אין מביאין קדשים לבית הפסול אלא לרבנן היכי לעביד אמר רבא ממתין להם עד שיוממו ומביא בהמה שמינה ואומר כל היכי דאיתיה לפסח תחול קדושתיה עליה דהאי ואכיל להו להנך בתורת בכור:

    מתני' חבורה שאבדה פסחה ואמרו לאחד צא ובקש עלינו כו'.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 98b · Sefaria

    Meiri

    לענין אשם בשלמים וכן כל שנתערב מין בשאינו מינו לא יקרבו אפילו כחמור שבהם שאין מביאין קדשים לבית הפסול וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן כך אין ממעטין באוכליהן ולא במקום אכילתם אלא כיצד יעשה ירעה הכל עד שיפול בו מום וימכר כל אחד לבדו ויביא בדמי היפה שבהם ממין זה ובדמי היפה שבהם ממין האחר ויפסיד המותר מביתו על הדרך שביארנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הששי ג"כ והוא שאמר חבורה שאבד פסחה אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין עמו ואם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל משלו אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יוצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר להם אם אחרתי שחטו עלי הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת הם אוכלין משלהם והוא אינו אוכל עמהן ושלו יוצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני אמר להם ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה אמר הר"ם כל זה מבואר ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דברו ולא פרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפי' אע"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:

    אמר המאירי חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט לשם עצמו ולשם כל החבורה ומצד שהיה לבם נוקפם לקחו שאר החבורה פסח אחר ושחטוהו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל ממנו וכל החבורה עמו שמאחר שאמרו לו שחוט עלינו כלם נמנו עליו ושוב אין יכולין לימנות על האחר שהרי משנשחט אין מושכין ידיהן והשני ישרף כדין פסח בלא בעלים ואם שלהם נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אוכלין משלהם שהרי חזרו בהם קודם שנשחט ונמנו על זה ואם אין ידוע איזו מהם נשחט ראשון או שנשחטו שניהם כאחד הוא אוכל בשלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אינם אוכלים משלו שמא שלהם נשחט ראשון ונמשכו מזה וכן אין אוכלין משלהם שמא של זה נשחט ראשון ונמצא שאין אוכלין לא משלו ולא משלהם ושלהם יוצא לבית השרפה ופטורים מלעשות פסח שני שהרי מ"מ נמנו על איזה מהם ואכילה לא מעכבה:

    אמר להם זה שהלך לבקש את הפסח אם אחרתי כלומר אם תראו שאני מתאחר שחטו עלי גם כן שאמנה עמכם בשלכם כלומר שלא שלחוהו הם אלא הוא הולך מעצמו והתנה עמהם שאם יהו שוחטין בשבילם ימנו אותו עמהם ג"כ והלך הוא ומצא ושחט ואף הם לקחו ושחטו אם שלהם נשחט ראשון הם אוכלין משלהם שהרי סלקו עצמם מן האבוד והוא אוכל עמהם שהרי נמנה עמהם ומשנשחט אין יכול להסתלק הימנו ושלו יוצא לבית השריפה ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי סלק עצמו משלהם [והם אוכלין משלהן] שהרי לא עשאוהו שלוחם וכבר נסתלקו בזמנו ממנו ואם אין ידוע איזה מהם נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הם אוכלין משלהם שהרי לא עשאוהו שלוחם כלל והוא אינו אוכל עמהם שמא לא נשחט ראשון ונמצא מנוי בשלהם ונמצא את שלו יוצא לבית השריפה ופטור מפסח שני שהרי מ"מ באיזה מהם הוא מנוי ואכילה אינה מעכבת:

    אמר להם ואמרו לו כלומר שעשאוהו שליח לבקשו ולשחוט עליהם ואף הוא אמר להם שמא יתאחר וישחטו הם שיהו מונין אותו ג"כ עמהם יאכלו כולם מאותו שנשחט ראשון שהרי הוא שליח שלהם והם שלוחים שלו והאחרון יוצא לבית השריפה שהרי יש כאן אחד שאינו ראוי ואם אין ידוע או שנשחטו כאחד ישרפו שניהם ופטורין מלעשות פסח שני שהרי מ"מ א"א לצמצם ואחד מהם נשחט תחלה ויצאו בו שאין אכילה מעכבת:

    לא אמר להם ולא אמרו לו אלא שזה הלך מעצמו בלא שליחותן והרי הם מסולקים ממנו מאליהם והלך הוא ושחט ואלו הלכו ושחטו אינן אחראין זה על זה ואין חוששין איזה נשחט ראשון אלא זה אוכל משלו אע"פ שהאחר נשחט ראשון ואלו אוכלין משלהם אע"פ שהאחר נשחט ראשון ואפילו היה בלבם או עשו דברים שהאמתלא שבהם מוכחת שכך היה בלבם הואיל ומ"מ לא התנו זה עם זה כלום מכאן אמרו יפה שתיקה לחכמים קו"ח לטפשים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שבארנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 98b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אם שלו כו' על שלו הם נמנין ושוב אין כו' כצ"ל:

    בד"ה ושלהן יוצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון כו' עכ"ל בשנשחטו כאחד נמי איכא למימר האי טעמא דא"א לצמצם ושמא שלו נשחט ראשון ותדע דאם נימא דאפשר לצמצם שנשחטו כאחד היאך יוצאין בפסח זה והרי אין נמנין על שני פסחים כאחד ודו"ק:

    תוספות בד"ה ופטורין כו' שכח לפני זריקה חייבין כו' עכ"ל היינו הך דתני בפ' האשה שכח רבו מה אמר לו אם גדי אם טלה דקאמר אביי עליה שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני דכי אזדריק לא חזי לאכילה [*] ויש לעיין בזה אמאי לא דמי הך לדהכא דה"נ הכא דכי אזדריק לא חזי לאכילה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 98b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 98, Amud Bet, about 353 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “והא קא מייתי קדשים לבית הפסול?…”

    2. Segment 220 words

      Opens “רבי שמעון לטעמיה, דאמר: מביאין קדשים לבית…”

      Named: רבי שמעון, רב בשלמים.

    3. Segment 37 words

      Opens “אמרו לו: אין מביאין קדשים לבית הפסול.…”

    4. Segment 426 words

      Opens “ורבנן, היכי עבדינן? אמר רבא: נמתין לו…”

      Named: רבא.

    5. Segment 537 words

      Opens “מתני׳ חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד ״צא…”

    6. Segment 626 words

      Opens “ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון,…”

    7. Segment 733 words

      Opens “אמר להן: ״אם אחרתי צאו ושחטו עלי״.…”

    8. Segment 826 words

      Opens “ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון,…”

    9. Segment 919 words

      Opens “אמר להן ואמרו לו אוכלין כולן מן…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “לא אמר להן ולא אמרו לו אין…”

    11. Segment 1149 words

      Opens “שתי חבורות שנתערבו פסחיהן, אלו מושכין להן…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “זה בא אצל זה, וזה בא אצל…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: אמר להן ואמרו לו…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 98b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026