Talmud Builders

    Pesachim 41b

    Back to index

    English translation — Pesachim 41b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he receives two sets of lashes, for violating the prohibitions: “You shall not eat it partially roasted” (Exodus 12:9) and: “You shall only eat it…roasted with fire” (Exodus 12:9). One who ate it boiled receives two sets of lashes, for the prohibitions: “Nor shall it be boiled in any way in water” (Exodus 12:9), and “You shall only eat it…roasted with fire.” One who ate the Paschal lamb after it had been partially roasted and then boiled receives three sets of lashes, for eating the Paschal lamb partially roasted, for eating it boiled, and for failing to eat it roasted.

    2Abaye said: One does not receive lashes for a prohibition stated in general terms. The prohibition inferred from the verse "You shall only eat it...roasted in fire" includes many types of cooking, and one is not punished with lashes for violating this mitzva, as it is a general prohibition that includes meat cooked in several different ways.

    3Some say that Abaye said: It is two sets of lashes that he does not receive, as the mitzva that the Paschal lamb be roasted with fire does not add to the specific prohibitions against eating it partially roasted or cooked. However, at any rate one set of lashes he does receive. Therefore, one who prepared a Paschal lamb without properly cooking it but without roasting it is punished with lashes for failing to roast it “with fire.”

    4Some say that one does not receive even one set of lashes for violating this prohibition, as the prohibition he transgressed is not specific to one matter, like the prohibition against muzzling. The principle that one is liable to receive lashes for violating a prohibition is derived from the juxtaposition of the mitzva: “You shall not muzzle an ox while it treads out the corn” (Deuteronomy 25:4) with the verses that deal with lashes. It is inferred from this juxtaposition that one is not liable to receive lashes for violating prohibitions that are dissimilar to that of muzzling, e.g., a prohibition that is not specific to one matter.

    5The Gemara cites a parallel dispute with regard to a different halakha . Rava said: If a nazirite ate a grape skin he receives two sets of lashes, as the verse states: “All the days that he is a nazirite he shall eat nothing that is made of the grapevine; from pressed grapes to a grape pit he shall not eat” (Numbers 6:4). He receives two sets of lashes, one for eating food that grew on a grapevine and one for consuming the skin of a grape. Likewise, if he ate a grape pit he receives two sets of lashes, one for eating a grape pit and the other for eating a grape product. If he ate a grape skin and a grape pit he receives three sets of lashes, one for eating the grape skin, one for eating the grape pit, and the third for eating a grape product.

    6Abaye said: As with regard to the Paschal lamb, one does not receive lashes for a prohibition stated in general terms. Some say that according to Abaye, it is two sets of lashes that he does not receive; however, at any rate one set of lashes he does receive. And some say: One does not receive even one set of lashes for transgressing this prohibition, as the prohibition he transgressed is not specific to one matter, like the prohibition against muzzling.

    7The Sages taught: If one ate a partially roasted olive-bulk of the Paschal lamb while it was still day on the fourteenth of Nisan, he is exempt. If he ate a partially roasted olive-bulk after dark, he is liable to receive lashes. If he ate a roasted olive-bulk of the Paschal lamb while it was still day on the fourteenth of Nisan, he has not disqualified himself from his group. Once he has started eating the offering, he may not leave the group he joined that arranged to partake together of a single Paschal lamb. Nevertheless, this case is different, as he began eating before the obligation to eat the Paschal lamb went into effect, and therefore he has not disqualified himself from his group by eating the Paschal lamb of another group. However, if he ate a roasted olive-bulk after dark, when he is obligated to eat the Paschal lamb, he disqualifies himself from the group he had joined.

    8It was taught in another baraita : I might have thought that one who eats a partially roasted olive-bulk of the Paschal lamb while it was still day is liable to receive lashes. And this is a logical derivation by means of an a fortiori inference: If at the time when one is included in the mitzva to arise and eat the roasted Paschal lamb, he is also included in the prohibition not to eat it partially roasted, then at a time when one is not included in the mitzva to arise and eat the roasted Paschal lamb, isn’t it right that he should be included in the prohibition not to eat it partially roasted?

    9Or perhaps this is not the case, as the opposite can be stated: At the time when one is not included in the mitzva to arise and eat the roasted Paschal lamb, he is included in the prohibition not to eat it partially roasted. However, at a time when one is included in the mitzva to arise and eat the roasted Paschal lamb, he is not included in the prohibition not to eat it partially roasted, as the prohibition applies only before one is permitted to eat the Paschal lamb.

    10The Gemara adds: And do not be confounded by this suggestion, as the prohibition against eating from the Paschal lamb is relaxed because of special circumstances with regard to roasted meat. Before nightfall of the fifteenth of Nisan it is prohibited to eat the Paschal lamb regardless of how it was prepared, but once it grows dark it is permitted to eat it roasted. Perhaps the relaxation of this prohibition indicates that one who eats a partially roasted Paschal lamb after nightfall also does not violate a transgression.

    11Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way [ bashel mevushal ] in water, but roasted with fire” (Exodus 12:9). As there is no need for the verse to state: “Roasted with fire,” since the previous verse already said: “On this night you shall eat the meat roasted with fire” (Exodus 12:8), what then is the meaning when the second verse states: “Roasted with fire”? This verse comes to tell you that at the time when one is included in the mitzva to arise and eat the roasted Paschal lamb, he is also included in the prohibition not to eat it partially roasted, whereas at a time when one is not included in the mitzva to arise and eat the roasted Paschal lamb, he is not included in the prohibition not to eat it partially roasted either.

    12Rabbi Yehuda HaNasi says: I could have simply read “boiled [ bashel ],” as this word suffices to teach that eating a boiled Paschal lamb is prohibited after dark. What is the meaning when the verse states the seemingly superfluous word mevushal , which also means boiled? These two words together are translated as “boiled in any way.” As I might have thought that I have only derived that this prohibition applies when it was boiled after dark, when the obligation to eat the Paschal lamb is in effect. From where do I derive that one is liable if he boils it while it was still day? The verse states the inclusive phrase bashel mevushal , which teaches that this prohibition applies in any case.

    13The Gemara asks: But Rabbi Yehuda HaNasi himself derived from the expression “ bashel mevushal ” the prohibition against roasting the meat of the Paschal lamb in a pot, i.e., cooking the meat in a pot without the addition of liquids, and the prohibition against boiling it with other liquids. How can he derive another halakha from this same phrase?

    14The Gemara answers: If so, i.e., if this verse is referring only to the matter of cooking meat with other liquids or without any liquids, let the verse say either “ bashel bashel ” or “ mevushal mevushal ,” and one halakha would be derived from the extraneous word. What is derived from the varied wording “ bashel mevushal ”? Learn from this verse two halakhot , one with regard to the manner of the cooking of the Paschal lamb, and the other concerning the time of its cooking.

    15The Sages taught: If one ate from a roasted Paschal lamb when it was still day, he is liable to receive lashes, and likewise if one ate after dark an olive-bulk that was partially roasted, he is liable to receive lashes.

    16This baraita taught that the case of roasted meat is similar to the case of partially roasted meat: Just as one who consumes partially roasted meat is in violation of a prohibition, so too, one who consumes this roasted meat while it is still day is in violation of a prohibition.

    17The Gemara asks: Granted, with regard to partially roasted meat, it is written: “You shall not eat it partially roasted” (Exodus 12:9). However, with regard to meat that has been roasted, from where do we derive that one who eats it before the proper time has committed a transgression?

    18The Gemara answers: As it is written: “And they shall eat the meat on that night, roasted with fire, and matzot ; with bitter herbs they shall eat it” (Exodus 12:8). The Gemara derives from this verse: At night, yes, the Paschal lamb may be eaten; however, by day, no, it may not be eaten in any manner.

    19The Gemara asks: This is a prohibition that comes by inference from a positive mitzva, i.e., it is not stated in the Torah in the form of a prohibition. There is a principle that every prohibition that comes by inference from a positive mitzva is classified as a positive mitzva. One who transgresses a mitzva of this kind is considered to have transgressed a positive mitzva, not a prohibition.

    20The Gemara answers that Rav Ḥisda said: In accordance with whose opinion is this baraita ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לוקה שתיםמשום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי:

    מבושל לוקה שתיםמשום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש:

    לאו שבכללות הואדכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור:

    איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקיכיון שהוא לוקה משום נא משום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש:

    אבל חדא מיהא לקיכגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש:

    ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקימשום כי אם צלי אש דלא מיוחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה:

    אכל זג לוקה שתיםנזיר שאכלו משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וגו דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה:

    לאו שבכללותאין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין:

    תרתי לא לקיהיכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו לא לקי תו משום מכל אשר יעשה ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן לוקה שתים דכיון דמפורש כל אחד לעצמו קאי נמי אלאו דלא יאכל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד והכי מוכח במסכת נזיר דלא פליג אביי אלא אמלקות דמכל אשר יעשה:

    חדא מיהא לקיאם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דזג וחרצן לקי משום לאו דמכל אשר יעשה:

    אכל כזית נא מבעוד יום פטורטעמא מפרש לקמיה מקראי:

    לא פסל את עצמו מבני חבורהדאמרי' לקמן (פסחים דף פו.) אין הפסח נאכל לא בשתי חבורות כאחד ואין האוכל אוכל בשני מקומות ונפקא לן מבבית אחד יאכל ומתרגמינן בחבורא חדא יתאכל ואכילה דמבעוד יום לאו אכילה היא ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורה שנמנה עמהן:

    כזית צלי משחשיכהמפסח שנמנה עליו:

    פסל עצמו מבני חבורהכדפרישית שאין האוכל מותר לאכול הימנו בשני מקומות:

    בשעה שאינו בקום אכול צלידאין לו היתר אכילת צלי אינו דין שישנו בלאו דלא תאכל נא:

    או לאאו לא נאמר כן אלא בענין אחר בשעה שישנו בקום אכול צלי דהיינו בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה אינו בבל תאכל נא:

    ואל תתמה שהרי הותר מכללו אצל צלידהא אפילו צלי היה אסור לאכול ביום כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום וכשחשכה הותר מכלל איסור עשה דצלי ונימא נמי נהי דלא הותר לכתחלה אצל נא מיהו לא לחייב עליה אם אכלו:

    שאין תלמוד לומר כי אם צלי אשדהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות וגו':

    אקרא אני בשלדייך הוה ליה בקריאת בשל:

    אין לישיתחייב על אכילת בשר אלא אם כן בישלו משחשיכה שהוא עיקר זמנו:

    בישלו מבעוד יוםואכלו משתחשך מנין:

    והא אפקיהרבי גופיה דרשיה לעיל לשאר משקין ולצלי קדר:

    בשל מבושלמדשני בדבוריה דריש ביה דרשה אחריתי נמי:

    כזית צלי מבעוד יום חייבמפרש ליה לקמיה:

    קתניחיובא דצלי דמבעוד יום דומיא דחיובא דנא משחשיכה:

    פסחים 41 עמוד ב

    1לוקה שתים. מבושל לוקה שתים. נא ומבושל לוקה שלש.

    2אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות.

    3איכא דאמרי: תרתי הוא דלא לקי, חדא מיהת לקי.

    4איכא דאמרי: חדא נמי לא לקי, דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה.

    5רבא אמר: אכל זג לוקה שתים. חרצן לוקה שתים. זג וחרצן לוקה שלש.

    6אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי: תרתי הוא דלא לקי, חדא מיהת לקי. איכא דאמרי: חדא נמי לא לקי, דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה.

    Baraita

    7ת"ר אכל כזית נא מבעוד יום פטור; כזית נא משחשיכה חייב. אכל כזית צלי מבעוד יום לא פסל עצמו מבני חבורה; כזית צלי משחשיכה פסל עצמו מבני החבורה.

    Baraita

    8תניא אידך: יכול אכל כזית נא מבעוד יום יהא חייב, ודין הוא: ומה בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא. בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו דין שישנו בבל תאכל נא?

    9או לא: בשעה שאינו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא, בשעה שישנו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא.

    10ואל תתמה, שהרי הותר מכללו אצל צלי.

    11תלמוד לומר: (שמות יב, ט) ״אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש״, שאין תלמוד לומר ״כי אם צלי אש״, ומה תלמוד לומר ״כי אם צלי אש״? לומר לך: בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא, בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא.

    12רבי אומר: אקרא אני ״בשל״, מה ת"ל מבושל שיכול אין לי אלא שבישלו משחשיכה, בשלו מבעוד יום מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום.

    13והאי בשל מבושל אפקיה רבי לצלי קדר ולשאר משקין!

    14אם כן לימא קרא או ״בשל בשל״, או מבושל מבושל מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי.

    Baraita

    15תנו רבנן: אכל צלי מבעוד יום חייב, וכזית נא משחשיכה חייב.

    16קתני צלי דומיא דנא: מה נא בלאו, אף צלי בלאו.

    17בשלמא נא, כתיב: ״אל תאכלו ממנו נא״, אלא צלי מנלן?

    18דכתיב: ״(שמות יב״, ח) ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״. בלילה אין, ביום לא.

    19האי לאו הבא מכלל עשה הוא, וכל לאו הבא מכלל עשה עשה!

    20אמר רב חסדא: הא מני׃

    Tosafot

    אכל כזית נא לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש דהוי כאילו כתיב אל תאכלו כי אם צלי אש - הקשה הרר"י דאורלינ"ש אמאי חשבי' בריש אלו נערות (כתובות דף ל.) בעולה לכהן גדול בעשה גרידא דכי אם בתולה מעמיו כתיב הא כי היכי דחשבינן הכא כי אם צלי אש בלאו ה"נ ה"ל לאיחשובי בעולה לכהן גדול בלאו דהוי כאילו כתיב לא יקח כי אם בתולה וי"ל דכי אם בתולה לא חשיב לאו משום דסיפא דקרא מוכח עליו דהוי עשה דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה:

    איכא דאמרי חדא מיהא לקיפ"ה בחי וחמי טבריא חייב משום כי אם צלי אש וקשה לר"ת א"כ בין לאביי בין לרבא תיקשי להו ברייתא דלעיל דתניא נא ומבושל אמרתי לך ולא חי אלמא לא לקי על חי ועוד דאמר בפ' המקבל (ב"מ דף קטו:) אפלוגתא דרב הונא ורב יהודה בחובל ריחים ורכב דרב יהודה אמר לוקה שתים ורב הונא אמר לוקה שלש ומסיק רבא אנא דאמרי אפילו כרב יהודה עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לדברים אחרים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ולפ"ה הא איצטריך לחי ולחמי טבריא לכ"נ לר"ת דאחי לא לקי לכו"ע דכי אם צלי אש לא משמע דאתא למלקות אלא לעשה דכי אם צלי אש תאכלו ולא דמי לכי נפש הוא חובל דבההוא מודו כו"ע דלוקה אשאר דברים כדקתני התם בהדיא בברייתא חבל זוג של ספרים וצמד של פרות לוקה שתים דכי נפש הוא חובל משמע שפיר בלשון לאו שהוא נתינת טעם כל שהוא דבר נפש לא תחבול ואתא שפיר הא דקאמר רבא התם דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים אבל כי אם צלי אש לא אתא אלא לעשה ובנא ומבושל דווקא פליגי דרבא סבר להכי סמכיה לאלו ללקות עליו על נא ומבושל שהם בני מילקא ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות והא דקאמר חדא מיהת מילקא לקי הכי פי' אם התרו בו משום כי אם צלי אש לבדו אבל על מלקות נא ומבושל לא ילקה דלהכי מהני מה שכתבו בלשון כלל ומיהו לבדו מיהא לקי שסמכו לאלו שהם בני מלקות:

    אמר רבא אכל זג לוקה שתיםהא פלוגתא דאביי ורבא איתמר איפכא בפ' שלשה מינין (נזיר דף לח:) וכהנה רבות בגמרא:

    שאין ת"ל כי אם צלי אשאע"ג דאיצטריך להלקות עליו משום כי אם צלי אש היינו נמי משום דסמכיה לנא ומבושל:

    אם כן לימא קרא בשל בשל או מבושל מבושלהכא משמע דאורחיה דקרא לכפול תיבה אחת בענין אחד טפי מבשני עניינים וכן במרובה (ב"ק דף סה.) גבי המצא תמצא ובהחובל (שם דף פה:) גבי ורפא ירפא וקשה דבריש היו בודקין (סנהדרין ד"מ:) קאמר מדהוי ליה למיכתב דרוש תדרוש או חקור תחקור וכתב היטב שמע מינה לאפנויי משמע דאי הוה כתב הכי לא הוה מופנה ושמא התם לא חש לדקדק בלשון רק להוכיח דמופנה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבא אכל נא לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש אכלו מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות כלומר לאו אחד כולל האוכל נא והאוכל מבושל שנא' אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים וגו':

    איכא דאמרי לאביי אכל נא ומבושל חדא מיהא לקי איכא דאמרי לא לקי כלל עד דמיחד לאויה כלאו דחסימה:

    אמר רבא נזיר שאכל זג לוקה שתים אחת משום שנאמר (במדבר ו' ד') מחרצנים ועד זג וגו' ואחת משום שנא' (שם) מכל אשר יעשה מגפן היין חרצן לוקה שתים זג וחרצן לוקה שלש אביי אמר אין לוקין וכו': ת"ר אכל כזית נא מבעוד יום פטור מאי טעמא אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש בשעה שישנו בקום אכול צלי שהוא בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ישנו בבל תאכל נא מבעוד יום שאינו בבל תאכל צלי אינו חייב אם אכל נא אכל כזית נא משחשכה חייב שהרי ישנו בקום אכול צלי אכל כזית צלי מבעוד יום לא פסל עצמו מבני חבורה שאינה אכילת כזית צלי משחשכה פסל עצמו מבני חבורה וסוגיא דשמעתא כולה כענין הזה ואקשי' אהא דתניא אכל כזית צלי מבעוד יום חייב אמאי לאו הבא מכלל עשה עשה הוא האיך שנא' (שמות יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש בלילה אכול אותו ולא ביום זהו לאו הבא מכלל עשה דמאכילתו בלילה שהוא עשה הבאתה לא תאכל ביום שהוא לאו וכל כי האי גונא עשה הוא ואין לוקין על עשה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 41b

    Pesachim 41b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לוקה שתים משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי:

    מבושל לוקה שתים משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש:

    לאו שבכללות הוא דכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור:

    איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי כיון שהוא לוקה משום נא משום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש:

    אבל חדא מיהא לקי כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש:

    ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי משום כי אם צלי אש דלא מיוחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה:

    אכל זג לוקה שתים נזיר שאכלו משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וגו דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה:

    לאו שבכללות אין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 41b · Sefaria

    Tosafot

    אכל כזית נא לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש דהוי כאילו כתיב אל תאכלו כי אם צלי אש - הקשה הרר"י דאורלינ"ש אמאי חשבי' בריש אלו נערות (כתובות דף ל.) בעולה לכהן גדול בעשה גרידא דכי אם בתולה מעמיו כתיב הא כי היכי דחשבינן הכא כי אם צלי אש בלאו ה"נ ה"ל לאיחשובי בעולה לכהן גדול בלאו דהוי כאילו כתיב לא יקח כי אם בתולה וי"ל דכי אם בתולה לא חשיב לאו משום דסיפא דקרא מוכח עליו דהוי עשה דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה:

    איכא דאמרי חדא מיהא לקי פ"ה בחי וחמי טבריא חייב משום כי אם צלי אש וקשה לר"ת א"כ בין לאביי בין לרבא תיקשי להו ברייתא דלעיל דתניא נא ומבושל אמרתי לך ולא חי אלמא לא לקי על חי ועוד דאמר בפ' המקבל (ב"מ דף קטו:) אפלוגתא דרב הונא ורב יהודה בחובל ריחים ורכב דרב יהודה אמר לוקה שתים ורב הונא אמר לוקה שלש ומסיק רבא אנא דאמרי אפילו כרב יהודה עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לדברים אחרים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ולפ"ה הא איצטריך לחי ולחמי טבריא לכ"נ לר"ת דאחי לא לקי לכו"ע דכי אם צלי אש לא משמע דאתא למלקות אלא לעשה דכי אם צלי אש תאכלו ולא דמי לכי נפש הוא חובל דבההוא מודו כו"ע דלוקה אשאר דברים כדקתני התם בהדיא בברייתא חבל זוג של ספרים וצמד של פרות לוקה שתים דכי נפש הוא חובל משמע שפיר בלשון לאו שהוא נתינת טעם כל שהוא דבר נפש לא תחבול ואתא שפיר הא דקאמר רבא התם דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים אבל כי אם צלי אש לא אתא אלא לעשה ובנא ומבושל דווקא פליגי דרבא סבר להכי סמכיה לאלו ללקות עליו על נא ומבושל שהם בני מילקא ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות והא דקאמר חדא מיהת מילקא לקי הכי פי' אם התרו בו משום כי אם צלי אש לבדו אבל על מלקות נא ומבושל לא ילקה דלהכי מהני מה שכתבו בלשון כלל ומיהו לבדו מיהא לקי שסמכו לאלו שהם בני מלקות:

    אמר רבא אכל זג לוקה שתים הא פלוגתא דאביי ורבא איתמר איפכא בפ' שלשה מינין (נזיר דף לח:) וכהנה רבות בגמרא:

    שאין ת"ל כי אם צלי אש אע"ג דאיצטריך להלקות עליו משום כי אם צלי אש היינו נמי משום דסמכיה לנא ומבושל:

    אם כן לימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל הכא משמע דאורחיה דקרא לכפול תיבה אחת בענין אחד טפי מבשני עניינים וכן במרובה (ב"ק דף סה.) גבי המצא תמצא ובהחובל (שם דף פה:) גבי ורפא ירפא וקשה דבריש היו בודקין (סנהדרין ד"מ:) קאמר מדהוי ליה למיכתב דרוש תדרוש או חקור תחקור וכתב היטב שמע מינה לאפנויי משמע דאי הוה כתב הכי לא הוה מופנה ושמא התם לא חש לדקדק בלשון רק להוכיח דמופנה:

    Tosafot on Pesachim 41b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבא אכל נא לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש אכלו מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות כלומר לאו אחד כולל האוכל נא והאוכל מבושל שנא' אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים וגו':

    איכא דאמרי לאביי אכל נא ומבושל חדא מיהא לקי איכא דאמרי לא לקי כלל עד דמיחד לאויה כלאו דחסימה:

    אמר רבא נזיר שאכל זג לוקה שתים אחת משום שנאמר (במדבר ו' ד') מחרצנים ועד זג וגו' ואחת משום שנא' (שם) מכל אשר יעשה מגפן היין חרצן לוקה שתים זג וחרצן לוקה שלש אביי אמר אין לוקין וכו': ת"ר אכל כזית נא מבעוד יום פטור מאי טעמא אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש בשעה שישנו בקום אכול צלי שהוא בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ישנו בבל תאכל נא מבעוד יום שאינו בבל תאכל צלי אינו חייב אם אכל נא אכל כזית נא משחשכה חייב שהרי ישנו בקום אכול צלי אכל כזית צלי מבעוד יום לא פסל עצמו מבני חבורה שאינה אכילת כזית צלי משחשכה פסל עצמו מבני חבורה וסוגיא דשמעתא כולה כענין הזה ואקשי' אהא דתניא אכל כזית צלי מבעוד יום חייב אמאי לאו הבא מכלל עשה עשה הוא האיך שנא' (שמות יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש בלילה אכול אותו ולא ביום זהו לאו הבא מכלל עשה דמאכילתו בלילה שהוא עשה הבאתה לא תאכל ביום שהוא לאו וכל כי האי גונא עשה הוא ואין לוקין על עשה.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 41b · Sefaria

    Meiri

    אכל ממנו נא ומבושל מבעוד יום פטור שנאמר כי אם צלי אש בשעה שמצוה לאכול צלי חייב על נא ומבושל אפילו בשלו מבעוד יום ואכלו בלילה הא כל שאכלו מבעוד יום פטור אכל צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש בלילה הזה ולא קודם לה:

    הפסח אינו נאכל אלא בחבורה אחת ואין האוכל אוכל בשני מקומות אכל כזית צלי מבעוד יום בחבורה זו אין זו אכילה המפקעת ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורתו שנמנה עמהם אבל אם אכל כזית צלי משחשכה בחבורה אחת פסל עצמו מבני חבורתו:

    Meiri on Pesachim 41b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה שאין ת"ל כ"א צלי אש דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות כו' עכ"ל וכן פרש"י בחומש דעשה גמרי' מקרא דלעיל מיניה דהיינו צלי אש ומצות וגו' וקרא דכ"א צלי אש ללאו קאתי אבל התוס' כתבו דכי אם צלי אש אתי לעשה וי"ל דודאי קרא קמא צלי אש ומצות וגו' איסור עשה משמע היינו אם עבר ולא אכלו כלל והתוס' שכתבו דכ"א צלי אש אתי לאיסור עשה היינו אם עבר ואכלו חי ומבושל בחמי טבריא ועי' בתוס פ' המקבל וק"ל:

    תוס' בד"ה א"ד חדא מיהא לקי פ"ה בחי וחמי טבריא חייב משום כי אם צלי אש כו' תקשי להו ברייתא דלעיל כו' עכ"ל הקשה מהרש"ל דאכתי גם לפר"ת תקשה לרב חסדא דאמר בחמי טבריא חייב ורבא גופיה מפרש דבריו ותירץ דרב חסדא מפליג בין חי ובין חמי טבריא ורבא דמפרש דבריו אליבא דרב חסדא הוא וליה לא ס"ל עכ"ל והאריך ע"ש והוא דחוק דאין זה אלא דברי נביאות לחלק בין חי ובין חמי טבריא לרב חסדא ולומר דרבא גופיה מפרש דבריו ולא ס"ל ולא לישתמיט תלמודא למימר הכי דאביי ורבא פליגי עליה דרב חסדא אבל העיקר כמ"ש בחידושינו סוף פרק המקבל דחייב דקאמר רב חסדא לאו חייב מלקות ממש קאמר בחמי טבריא אלא דקעבר בעשה דכ"א צלי אש דומיא דחי דקתני בברייתא והיינו דמפרש ליה רבא חייב דקאמר רב חסדא דקעבר משום צלי אש ר"ל ואינו חייב מלקות ממש קאמר רב חסדא אלא חייב דהיינו דקעבר בעשה ומשום דכ"א צלי אש לאו הוא למלקות בנא ומבושל דבני מילקא נינהו נקט לה גם בחמי טבריא בלשון חייב וכבר כתבנו שם קצת ראיה לזה דלשון חייב מצינו דאינו מלקות ממש וכן יש קצת להביא ראיות מתוך שמעתין לקמן דקמדייק תלמודא צלי דומיא דנא מה נא בלאו כו' ל"ל לתלמודא לדייק הכא מכח דומיא אמאי לא מדייק לה ממשמעות מלשון חייב דקתני גבי צלי אלא ע"כ דלשון חייב אינו מוכרח דהיינו חייב מלקות ומיהו בהא איכא למימר משום דחייב דצלי איכא לפרושי דהיינו מכת מרדות אצטריך לדייק דמלקות ממש קאמר דומיא דנא ובההיא דבשל הפסח בחמי טבריא ליכא לפרושי דחייב מכת מרדות קאמר דא"כ דומיא דהכא בשבת פטור אפילו ממכת מרדות ובפ' כירה אמרי' בהדיא דפטור היינו ממלקות אבל חייב מכת מרדות ודו"ק:

    בד"ה שאין ת"ל כו' היינו נמי משום דסמכי לנא ומבושל עכ"ל ר"ל דלא מיתורא קדריש ליה הכא אלא כיון דדרשי ליה להלקות על נא ומבושל משום כ"א צלי אש מדסמיכא לנא ומבושל דבני מילקא נינהו כמ"ש לעיל לפי' ר"ת ה"נ מהאי סמיכות והיקשא נילף הך דרשא בשעה שישנו בקום אכול כו' דאין היקש למחצה דתרוייהו מסמיכות והיקשא דכ"א צלי אש לנא ומבושל ילפינן להו ובתוס' פ' המקבל כתבו דרך אחרת דהכא עביד היקשא מצלי אש ומצות וגו' וסמיך ליה אל תאכלו ממנו נא כו' עכ"ל ע"ש באורך והוא דחוק דלישנא שאין ת"ל כו' ומה ת"ל כו' אינו מדויק דהא ודאי קרא דצלי אש ומצות קרא דצריכא הוא לגופיה דצלי בלילה מ"ע הוא כדלקמן ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה אין לי שיתחייב כו' אא"כ בשלו משחשיכה שהוא עיקר זמנו עכ"ל ק"ק דהא דעיקר זמנו משחשיכה היינו לאכילה אבל צלייתו ודאי אפילו מבעו"י הוא כדמוכח פרק אלו דברים ואמאי לא נימא דאיסור בשולו דומיא דהיתר צלייתו וע"ק בנא דלא כתיב כפול לא ליחייב אלא בעשאו נא משחשיכה ולא לישתמיט [שום תנא] מלמימר הכי וע"ק מה ענין דרשה דר' לדרשה דלעיל דלא מיירי בכה"ג ולולי פרש"י היה נראה לפרש כההיא דלעיל אין לי לחייב על אכילת בישול אלא משחשיכה בשלו מבעו"י ואכלו אז מנין כו' והשתא פליג רבי אדלעיל וכ"ה בהדיא במכילתא דרבי סבר הכי דקאמר אין לי אלא בשעה שהוא באוכל צלי הוא בבל תאכל נא ומבושל מבעו"י מנין ת"ל ובשל כו' ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 41b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה שאין ת"ל וכו' מדסמכי לנא וכו' פירוש ומשום סמיכות לחוד לא הוה צריך למכתב כי אם צלי אש דהא היה יכול לסמוך ההיא דלעיל מינה דכתיב צלי אש ומצות וגו' כדפרישית אלא ע"כ להכי הוא דאתי וק"ל:

    אלו עוברין פרק שלישי :

    Maharam on Pesachim 41b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 41, Amud Bet, about 324 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “לוקה שתים. מבושל לוקה שתים. נא ומבושל…”

    2. Segment 27 words

      Opens “אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות.…”

      Named: אביי.

    3. Segment 39 words

      Opens “איכא דאמרי: תרתי הוא דלא לקי, חדא…”

    4. Segment 411 words

      Opens “איכא דאמרי: חדא נמי לא לקי, דלא…”

    5. Segment 513 words

      Opens “רבא אמר: אכל זג לוקה שתים. חרצן…”

      Named: רבא.

    6. Segment 627 words

      Opens “אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות.…”

      Named: אביי.

    7. Segment 728 words

      Opens “ת"ר אכל כזית נא מבעוד יום פטור;…”

    8. Segment 833 words

      Opens “תניא אידך: יכול אכל כזית נא מבעוד…”

    9. Segment 920 words

      Opens “או לא: בשעה שאינו בקום אכול צלי…”

    10. Segment 107 words

      Opens “ואל תתמה, שהרי הותר מכללו אצל צלי.…”

    11. Segment 1150 words

      Opens “תלמוד לומר: (שמות יב, ט) ״אל תאכלו…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “רבי אומר: אקרא אני ״בשל״, מה ת"ל…”

      Named: רבי אומר.

    13. Segment 139 words

      Opens “והאי ״בשל מבושל אפקיה רבי לצלי קדר…”

      Named: רבי לצלי.

    14. Segment 1416 words

      Opens “אם כן לימא קרא או ״בשל בשל״,…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “תנו רבנן: אכל צלי מבעוד יום חייב,…”

    16. Segment 1610 words

      Opens “קתני צלי דומיא דנא: מה נא בלאו,…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “בשלמא נא, כתיב: ״אל תאכלו ממנו נא״,…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “דכתיב: (שמות יב, ח) ״ואכלו את הבשר…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “האי לאו הבא מכלל עשה הוא, וכל…”

    20. Segment 205 words

      Opens “אמר רב חסדא: הא מני…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 41b · Segment 2 — “אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 41b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026