Talmud Builders

    Pesachim 72a

    Back to index

    English translation — Pesachim 72a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: When the mishna speaks of one who slaughtered a Paschal lamb on Shabbat for a different purpose, with what precisely are we dealing? If you say we are dealing with one who erred in that he actually thought this was a different offering and not a Paschal offering, learn from it, i.e., from the fact that the offering is disqualified and he is therefore liable to bring a sin-offering, that the erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, even though he had no intention to do so. It would, however, be surprising to find the mishna taking a stand on this issue, as we find elsewhere that it is the subject of an amoraic dispute ( Tosafot ). Rather, the mishna must certainly be referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation as a Paschal lamb and offered it as a different offering.

    2If so, say the latter clause of the mishna: As for all other offerings that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. And if they are fit, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, whereas Rabbi Yehoshua exempts him. Now if the mishna is referring to one who intentionally uprooted the original designation of the animal, which he knew was not a Paschal offering, what does it matter to me whether the animal was fit or unfit? He certainly does not think that he is performing a mitzva; why then does Rabbi Yehoshua exempt him from bringing a sin-offering?

    3Rather, it is obvious that we must be dealing with one who erred. But if so, we have a contradiction in the mishna, as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rabbi Avin said: Yes, we must accept this conclusion even though it is unusual: The first clause deals with one who uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it.

    4The Gemara relates that Rav Yitzḥak bar Yosef once found Rabbi Abbahu standing among a multitude [ okhlosa ] of people, and he said to him: What is the meaning of our mishna? Rabbi Abbahu said to him: The first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rav Yitzḥak bar Yosef learned this statement from him forty times, and it seemed to him as though it were resting in his pouch; i.e., he repeated it many times until the mishna became crystal clear to him and etched in his memory.

    5The Gemara raises a difficulty with this understanding of the mishna: We learned in the continuation of the mishna that Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when he changed their purpose is it not right that he should be liable? And if it is so that the two parts of the mishna are not talking about the same case, surely they are not similar and cannot be compared; as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it.

    6The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, who put forward this a fortiori argument, there is no difference, for in his opinion someone who erred while intending to perform a mitzva is liable to bring a sin-offering, even if he made a reasonable mistake. Thus, he does not differentiate between the deliberate uprooting of the animal’s status and the erroneous sacrificing of the offering for a different purpose. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehoshua, for whom there is a difference between the two cases, let him answer Rabbi Eliezer in this way, that the first clause of the mishna is referring to one who intentionally uprooted the status of an offering, while the latter clause is referring to one who erred about it. Why does he introduce another factor, that in the first clause he changed the animal’s purpose for something forbidden, whereas in the latter clause he changed it for something permitted?

    7The Gemara explains that this is what Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to me, these cases are not comparable, because the first clause deals with one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it. However, even according to you, who do not differentiate in this manner, I can still answer as follows: No, if you say that one is liable if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something prohibited. But can you say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something permitted?

    8The mishna continues with what Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings prove the matter, for they are permitted for slaughter on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters different offerings for their purpose is liable. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you said this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit. But can you necessarily say the same thing with regard to the Paschal lamb, which does not have a limit?

    9The Gemara asks: Is that to say that wherever there is a limit, Rabbi Yehoshua deems liable one who erred while intending to perform a mitzva? But with regard to the circumcision of babies on Shabbat, which has a limit, we nevertheless learned in a mishna that with regard to one who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise after Shabbat and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. This is because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet existed to circumcise the child.

    10If, however, there were two babies, one of whom he needed to circumcise on Shabbat eve, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering. As circumcision after its appointed time does not override Shabbat, he has therefore unwittingly violated Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him. Since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering. Thus, we see that even though there is a limit in the case of the babies, Rabbi Yehoshua nevertheless exempts one who errs while intending to perform a mitzva.

    11Rabbi Ami said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the circumciser first unwittingly circumcised the baby who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat, when there is still this other baby who should be circumcised on Shabbat with whom he is preoccupied. Since he was legitimately preoccupied with a mitzva, as he knew that there was a baby that needed to be circumcised, he is exempt from bringing a sin-offering. Here, however, with regard to offerings, we are dealing with a case where he first slaughtered the required communal offerings at the beginning, so that there was no need to slaughter any more offerings, as communal offerings have a limit. Since he had no reason to make a mistake, he is liable to bring a sin-offering for having unnecessarily slaughtered an animal on Shabbat.

    12The Gemara asks: If so, how do we understand the continuation of the mishna, where Rabbi Meir says that according to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt? According to our explanation, this must be true even though he first slaughtered the required communal offerings at the beginning. But didn’t Rabbi Ḥiyya from the village of Avel Arav teach in a baraita another version of the dispute, according to which Rabbi Meir said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies to circumcise, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.

    13With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies to circumcise, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, as Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.

    14The Gemara expresses surprise: And how can you understand this baraita in its current formulation? If there, in the latter clause, where he circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, so that he did not perform a mitzva because the baby was not yet eight days old and the mitzva did not yet apply, Rabbi Yehoshua nevertheless exempted him because he erred while intending to perform a mitzva. Then where he did perform a mitzva, i.e., where he circumcised a baby on Shabbat who was already eight days old before Shabbat and to whom the mitzva of circumcision applied, would Rabbi Yehoshua deem him liable?

    15The Rabbis of the school of Rabbi Yannai said: The first clause of the baraita is referring to a unique situation, where the circumciser first unwittingly circumcised on Shabbat eve the baby who should have been circumcised on Shabbat.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי נימא בטועהכסבור שהוא זבח אחר:

    שמעת מינהמדקתני חייב אלמא פסול הוא:

    עקירה בטעותשלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת:

    מה לי שאינן ראוייןעוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח:

    רישאהפסח ששחטו:

    סיפאושאר כל הזבחים:

    אוכלוסאחבורה גדולה מאד:

    הא לא דמירישא לסיפא דרישא בעוקר ולאו טועה הוא:

    לר"אדדאין האי ק"ו לא שאני ליה בין עוקר לטועה:

    ומקשי' ר' יהושע דשני ליהלימא ליה דלא דמי טועה לעוקר אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו':

    בפסח שאין לו קצבהאין חשבון לפסחים וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו ושחטו לשם מי שהוא:

    תינוקות דיש להן קצבהמי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד:

    ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייבדטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא דעדיין לא הגיע זמנו ומודה רבי יהושע דחייב:

    את של ערב שבת בשבתקסבור שהוא של שבת וזה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת דהואיל ועבר זמנה ימתין עד למחר:

    ר' אליעזר מחייב חטאתדלית ליה טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:

    ר' יהושע פוטרדטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור ואע"ג דחילל שבת ועשה שלא כדת מכל מקום מצות מילה קיים והכא נמי אע"ג דאית להו קצבה ליפטר דמכל מקום עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וזה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור כשר לזבחו הראשון:

    הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבתבשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים דמשום הכי פטור דטרוד היה באחד מהן דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו ומתני' כגון דקדים ושחטינהו לאימורי צבור דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן:

    ואע"ג כו'בתמיה:

    [מאבל ערבשם מקום]:

    ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייבואע"ג דעשה מצוה:

    על מה נחלקו כו'וקס"ד השתא ברישא מחייב ר' מאיר כשמל את שניהם ע"י [שסבור] ששניהן כבר הגיע זמנן ומל של שבת תחלה שזמנו היום ואחר כך מל את של אתמול ואף על גב דעשה מצוה כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת לאו טועה בדבר מצוה הוא וסיפא פטור משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם דהא לא טעי בהכי אלמא היכא דלא טריד האידנא לר"מ חייב:

    ותסבראדטעמא משום הכי הוא השתא סיפא דלא עבד מצוה דעדיין לא הגיע זמנו פטור רישא דעבד מצוה מחייב:

    אמרי דבי ר' ינאי רישא כגוןשנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלו בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואע"ג דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו וסיפא ניתנה שבת לידחות אצל של שבת וטעה בדבר מצוה פטור ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור והשוחט לשם אימורי צבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבן צבור ואע"ג דקדים שחטינהו לאימורי צבור הרי שכח וע"י שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן:

    פסחים 72 עמוד א

    1במאי עסקינן? אילימא בטועה שמעת מינה עקירה בטעות הויא עקירה. אלא בעוקר.

    2אימא סיפא: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום הפסח, אם אינן ראויין חייב, אם ראויין הן ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר. ואי בעוקר, מה לי ראויין, מה לי שאינן ראויין?

    3אלא פשיטא בטועה. רישא בעוקר וסיפא בטועה! א"ר אבין: אין, רישא בעוקר וסיפא בטועה.

    4אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי, א"ל מתניתין מאי? א"ל רישא בעוקר וסיפא בטועה. תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה.

    5תנן א"ר אליעזר: מה אם פסח שמותר לשמו, כששינה את שמו חייב, זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב! ואם איתא, הא לא דמי, דרישא בעוקר, וסיפא בטועה!

    6לר' אליעזר לא שני ליה. לר' יהושע דשני ליה, לישני ליה הכי!

    7הכי קאמר ליה: לדידי לא דמי, רישא בעוקר וסיפא בטועה. לדידך: לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו לדבר האסור, תאמר בזבחים ששינה את שמן לדבר המותר.

    8א"ל רבי אליעזר: אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן חייב, אמר לו רבי יהושע: לא אם אמרת באימורי ציבור שכן יש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה.

    9למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב רבי יהושע? והרי תינוקות, דיש להן קצבה, ותנן: מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למולו אחר השבת ואחד למולו בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב.

    10אחד למולו בע"ש ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ע"ש בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר!

    11א"ר אמי: הכא במאי עסקינן? כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת, דאיכא הך דשבת דטריד ביה. הכא, כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא.

    12אי הכי? רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור, אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא, והתניא, רבי חייא [מאבל ערב] א"ר מאיר: לא נחלקו ר' אליעזר ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות, אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייב.

    13על מה נחלקו על שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, דר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.

    14ותסברא: מה התם דלא עביד מצוה פטר רבי יהושע, היכא דקא עביד מצוה מחייב?!

    15אמרי דבי רבי ינאי: רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת,׃

    Tosafot

    שמעת מינה עקירה בטעות הויא עקירהאומר ר"י דפלוגתא היא בהתכלת (מנחות מט.):

    הא לא דמי רישא בעוקר כו'ומאי קאמר ר' יהושע שכן שינה שמו בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב כיון שהוא עיקר:

    לרבי יהושע דשני ליה לימא ליה הכיתימה לרשב"א הא אפי' אי מוקמי' כולה בטועה ע"כ רבי יהושע לדבריו דרבי אליעזר קאמר דלדידיה רישא אפילו שינה לדבר המותר חייב כיון דלא עשה מצוה דמתני' מוקמי' בגמרא כרבי שמעון דאית ליה היכא דלא עשה מצוה חייב לרבי יהושע בפרק רבי אליעזר דמילה בסופו (שבת קלז.) דאמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דחייב משום דלא עשה מצוה א"כ מה שהוצרך לומר דרישא משום דשינה לדבר האסור היינו לדברי רבי אליעזר דלרבי אליעזר בסיפא נמי לא עשה מצוה דפסל לעיל אחרים לשם פסח ואומר ר"י דבכמה מקומות מצי למימר וליטעמיך ולא קאמר ועוד דלא דמי לתינוקות דהתם ודאי חייב כשמל של אחר השבת בשבת לפי שלא עשה מצוה וגם לא ניתנה שבת לידחות אצל אותו תינוק אבל פסח ששינה לדבר המותר פטור כיון שניתנה שבת לידחות אצל אותו פסח אם היה שוחטו לשמו:

    לדידך לא אם אמרת בפסח כו'תימה לרשב"א מה משיב ר' יהושע לדברי ר' אליעזר תאמר בזבחים ששינה שמן לדבר המותר כיון לר' אליעזר לא שני בין עוקר לטועה מה מועיל מה ששינה לדבר המותר הלא לר' יהושע עוקר לדבר המותר חייב ה"ה טועה לר' אליעזר ומפרש דה"ק ר' יהושע לר' אליעזר נהי דלא שני לך בין עוקר לטועה מ"מ יש לחלק דרישא תרתי לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר:

    שקדם ומל של שבת בערב שבתהוה מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פטור אע"ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לידחות ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקט ע"ש אף על גב דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    חטאת כו' אוקימנא בעוקר ומפרש אינו שוחטו אלא לשם שלמים והאי דקתני סיפא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח בשבת שחל להיות בי"ד אם אינן ראויין לפסח כגון שהיו נקבות או זכרים בני שנתים חייב ואם ראוין הן ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אוקימנא בשטעה כסבור כי הזבח של פסח הוא ששוחט ונמצא שטעה וזבח זבח אחר ועמדה רישא בעוקר שם פסח מעליו ושוחט לשם שלמים וסיפא בטועה [ואמרינן אינו (צ"ל איך) תאמר דרישא בעוקר וסיפא בטועה] והתנן אמר רבי אליעזר ומה אם הפסח שמותר הוא [לעצמו] בעצמו לשוחטו בשבת לשם פסח אלא מפני ששינה שמו ושחטו לשם שלמים חייב שאר זבחים שאסורין לשוחטן בשבת לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב ואם איתא נימא לא דמי רישא בעוקר ולפיכך חייב אי הוה רישא נמי טועה כסיפא לא הוה מחייב מידי ושנינן לר' אליעזר לא שני ליה בין עוקר לטועה לא פריך הכי לר' יהושע שני ליה והכי קאמר ר' יהושע לדידי לא קשיא רישא בעוקר וסיפא בטועה אלא לדידך דלא שני לך בין עוקר לטועה לא אם אמרת בפסח ששינהו לדבר האסור לשחטו בשבת כגון שלמים וכיוצא בהן תאמר בזבחים ששחטן לשם פסח ששינן לדבר המותר לשחטו בשבת והוא הפסח אמר לו ר' אליעזר תמידין ומוספין יוכיחו שמותרין לשחטן בשבת והשוחט זבחים אחרים לשם תמיד בשבת חייב אמר לו ר' יהושע שאני אימורי צבור שכן יש להן [קצבה] כלומר שני תמידין ושני מוספין בכל שבת וכיון שיש להם קצבה מאחר שנשחטו קצבת החובה השאר עומדין באיסור שבת כשאר שאין ראויין לשבת כגון חטאות וכיוצא בהן תאמר בפסח שאין לו קצבה:

    ואקשי' וכי כל היכא דאית ליה קצבה מחייב ר' יהושע והתנן בפרק ר' אליעזר מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת חייב כו' ומשני ר' אמי כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת ועדיין טריד בהאי דבשבת הכא דקדים שחטינהו לאימורי צבור ברישא דהא ליכא מידי דטריד ביה.

    אי הכי ר' מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור ואע"ג דקדים שחיט לאימורי צבור והא תני ר' חייא אמר ר' מאיר לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב וכו' קתני מיהת רישא ושכח ומל של ערב שבת בשבת שחייב נהי נמי דקדים מהליה להאיך דשבת האמר רבי מאיר אע"ג דקדים עבדינהו לאימורי צבור פטור ואמרי' ולטעמיך תקשי לך רישא אסיפא השתא רישא דקתני שכח ומל את של ערב שבת דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאפי' עובר זמנו והוא מלו בשבת בן תשעה ימים מכל מקום בר מילה הוא ונתקיימה המצוה סיפא דשכח ומל את של אחר שבת בשבת בן שבעת ימים שאע"פ שטעה בדבר מצוה לא עשה מצוה שבן שבעת ימים אינו בר מילה קא פטור ר' יהושע אלא אמרי דבי ר' ינאי רישא דמתני' כגון שקדם ומל את של שבת [בע"ש] דהא לית ליה לשבת הכא דחזיה כלל דהא ליכא תורת מילה הכא בשבת כי הדר מהיל ליה להאיך דבערב שבת בשבת לא טועה בדבר מצוה הוא ולא נתנה שבת להדחות היום כלל לגבי האי גברא לפיכך חייב אבל אימורי צבור ליכא למימר הכי אלא אפי' טעה והקריב כמה בערב שבת לקרבן (שבת) אפי' הכי חייב בשבת להקריב חובות של שבת לעולם וכיון דנתנה שבת לדחות אמרי' טעה בדבר מצוה פטור:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 72a

    Pesachim 72a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 370 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי נימא בטועה כסבור שהוא זבח אחר:

    שמעת מינה מדקתני חייב אלמא פסול הוא:

    עקירה בטעות שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת:

    מה לי שאינן ראויין עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח:

    רישא הפסח ששחטו:

    סיפא ושאר כל הזבחים:

    אוכלוסא חבורה גדולה מאד:

    הא לא דמי רישא לסיפא דרישא בעוקר ולאו טועה הוא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 72a · Sefaria

    Tosafot

    שמעת מינה עקירה בטעות הויא עקירה אומר ר"י דפלוגתא היא בהתכלת (מנחות מט.):

    הא לא דמי רישא בעוקר כו' ומאי קאמר ר' יהושע שכן שינה שמו בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב כיון שהוא עיקר:

    לרבי יהושע דשני ליה לימא ליה הכי תימה לרשב"א הא אפי' אי מוקמי' כולה בטועה ע"כ רבי יהושע לדבריו דרבי אליעזר קאמר דלדידיה רישא אפילו שינה לדבר המותר חייב כיון דלא עשה מצוה דמתני' מוקמי' בגמרא כרבי שמעון דאית ליה היכא דלא עשה מצוה חייב לרבי יהושע בפרק רבי אליעזר דמילה בסופו (שבת קלז.) דאמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דחייב משום דלא עשה מצוה א"כ מה שהוצרך לומר דרישא משום דשינה לדבר האסור היינו לדברי רבי אליעזר דלרבי אליעזר בסיפא נמי לא עשה מצוה דפסל לעיל אחרים לשם פסח ואומר ר"י דבכמה מקומות מצי למימר וליטעמיך ולא קאמר ועוד דלא דמי לתינוקות דהתם ודאי חייב כשמל של אחר השבת בשבת לפי שלא עשה מצוה וגם לא ניתנה שבת לידחות אצל אותו תינוק אבל פסח ששינה לדבר המותר פטור כיון שניתנה שבת לידחות אצל אותו פסח אם היה שוחטו לשמו:

    לדידך לא אם אמרת בפסח כו' תימה לרשב"א מה משיב ר' יהושע לדברי ר' אליעזר תאמר בזבחים ששינה שמן לדבר המותר כיון לר' אליעזר לא שני בין עוקר לטועה מה מועיל מה ששינה לדבר המותר הלא לר' יהושע עוקר לדבר המותר חייב ה"ה טועה לר' אליעזר ומפרש דה"ק ר' יהושע לר' אליעזר נהי דלא שני לך בין עוקר לטועה מ"מ יש לחלק דרישא תרתי לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר:

    שקדם ומל של שבת בערב שבת הוה מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פטור אע"ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לידחות ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקט ע"ש אף על גב דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות:

    Tosafot on Pesachim 72a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    חטאת כו' אוקימנא בעוקר ומפרש אינו שוחטו אלא לשם שלמים והאי דקתני סיפא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח בשבת שחל להיות בי"ד אם אינן ראויין לפסח כגון שהיו נקבות או זכרים בני שנתים חייב ואם ראוין הן ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אוקימנא בשטעה כסבור כי הזבח של פסח הוא ששוחט ונמצא שטעה וזבח זבח אחר ועמדה רישא בעוקר שם פסח מעליו ושוחט לשם שלמים וסיפא בטועה [ואמרינן אינו (צ"ל איך) תאמר דרישא בעוקר וסיפא בטועה] והתנן אמר רבי אליעזר ומה אם הפסח שמותר הוא [לעצמו] בעצמו לשוחטו בשבת לשם פסח אלא מפני ששינה שמו ושחטו לשם שלמים חייב שאר זבחים שאסורין לשוחטן בשבת לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב ואם איתא נימא לא דמי רישא בעוקר ולפיכך חייב אי הוה רישא נמי טועה כסיפא לא הוה מחייב מידי ושנינן לר' אליעזר לא שני ליה בין עוקר לטועה לא פריך הכי לר' יהושע שני ליה והכי קאמר ר' יהושע לדידי לא קשיא רישא בעוקר וסיפא בטועה אלא לדידך דלא שני לך בין עוקר לטועה לא אם אמרת בפסח ששינהו לדבר האסור לשחטו בשבת כגון שלמים וכיוצא בהן תאמר בזבחים ששחטן לשם פסח ששינן לדבר המותר לשחטו בשבת והוא הפסח אמר לו ר' אליעזר תמידין ומוספין יוכיחו שמותרין לשחטן בשבת והשוחט זבחים אחרים לשם תמיד בשבת חייב אמר לו ר' יהושע שאני אימורי צבור שכן יש להן [קצבה] כלומר שני תמידין ושני מוספין בכל שבת וכיון שיש להם קצבה מאחר שנשחטו קצבת החובה השאר עומדין באיסור שבת כשאר שאין ראויין לשבת כגון חטאות וכיוצא בהן תאמר בפסח שאין לו קצבה:

    ואקשי' וכי כל היכא דאית ליה קצבה מחייב ר' יהושע והתנן בפרק ר' אליעזר מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת חייב כו' ומשני ר' אמי כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת ועדיין טריד בהאי דבשבת הכא דקדים שחטינהו לאימורי צבור ברישא דהא ליכא מידי דטריד ביה.

    אי הכי ר' מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור ואע"ג דקדים שחיט לאימורי צבור והא תני ר' חייא אמר ר' מאיר לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב וכו' קתני מיהת רישא ושכח ומל של ערב שבת בשבת שחייב נהי נמי דקדים מהליה להאיך דשבת האמר רבי מאיר אע"ג דקדים עבדינהו לאימורי צבור פטור ואמרי' ולטעמיך תקשי לך רישא אסיפא השתא רישא דקתני שכח ומל את של ערב שבת דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאפי' עובר זמנו והוא מלו בשבת בן תשעה ימים מכל מקום בר מילה הוא ונתקיימה המצוה סיפא דשכח ומל את של אחר שבת בשבת בן שבעת ימים שאע"פ שטעה בדבר מצוה לא עשה מצוה שבן שבעת ימים אינו בר מילה קא פטור ר' יהושע אלא אמרי דבי ר' ינאי רישא דמתני' כגון שקדם ומל את של שבת [בע"ש] דהא לית ליה לשבת הכא דחזיה כלל דהא ליכא תורת מילה הכא בשבת כי הדר מהיל ליה להאיך דבערב שבת בשבת לא טועה בדבר מצוה הוא ולא נתנה שבת להדחות היום כלל לגבי האי גברא לפיכך חייב אבל אימורי צבור ליכא למימר הכי אלא אפי' טעה והקריב כמה בערב שבת לקרבן (שבת) אפי' הכי חייב בשבת להקריב חובות של שבת לעולם וכיון דנתנה שבת לדחות אמרי' טעה בדבר מצוה פטור:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 72a · Sefaria

    Meiri

    מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד שזמנו בערב שבת או לאחר השבת ומל את שניהם בשבת בשוגג פטור מקרבן חטאת שהרי נתנה שבת לידחות אצלו באחד מהן ואע"פ שהם שני גופים מתוך שזמנן דחוק אין דקדוקו בדבר זה מצוי ואין חלוק בין שקדם את של שבת לאחר בין שקדם האחר לזה של שבת כך קבלנוה לשיטתנו ומ"מ הסוגיא מוכחת דוקא בשקדם ומל את של ערב שבת שעדיין טרדת הראוי לימול עליו אבל אם קדם של שבת חייב על האחר הואיל ודבר שיש לו קצבא הוא שהרי אף הוא מודה לחיוב באימורי צבור וכן כתבוה רבים והם מפרשים שאימורי צבור שמחייב ר' יהושע דוקא כשהוקרבו התמידין דהוה ליה למירמא אנפשיה כמו שאמרו בהדיא בסוגיא זו שאם לא כן תקשי זו של תנוקות לזו של אימורי צבור ומ"מ נראין הדברים שהסוגיא דרך דחייה נאמרה:

    ולענין פסק זו של תינוקות יצאה לפטור אף בקדם את של חיוב תחלה ושל אימורי צבור יצאה לחיוב אף בשלא קרבו התמידין עדיין ששגגת אימורי ציבור במקום זריזות שאין הטעות מצויה בו וכמעט שהוא קרוב למעילה אבל אם לא מל אלא אחד מהם ונתחלף לו של שבת באותו של אחר השבת או באותו של ערב שבת אם מל אותו של אחר שבת חייב חטאת שהרי אין כאן מצוה אחר שלא הוטל עליו חיובו עדיין ואע"פ שמ"מ יצא מספק ערלה בכך ואינו צריך כלום אפי' הטפת דם ברית שלא נאמרה הטפה אלא מספק ערלה כבושה כמו שביארנו בפרק י"ט של שבת מ"מ הואיל ולא נתחייב בו עדיין אין כאן טעות בדבר מצוה אבל אם נתחלף לו של שבת בערב שבת ומל את של ערב שבת בשבת פטור שאע"פ שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת מ"מ מצות מילה עליו שכל שעבר זמנו כל יומא ויומא זמניה הוא ונמצאת שגגתו בדבר מצוה וכבר כתבנוה במקומו במסכת שבת פרק מילה:

    Meiri on Pesachim 72a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מה לי שאינן ראויין כו' ואמאי פטר ליה ר"י בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח עכ"ל אע"ג דבעוקר נמי איירי ע"כ דטועה וסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח דאל"כ לא הוה מקרי שוגג אלא מזיד מ"מ לא מקרי טועה בדבר מצוה אלא בכה"ג שהיה סבר שזה פסח והוא זבח אחר דומיא דתינוקת דלקמן וק"ל:

    גמרא לישני ליה הכי כו' כתב מהרש"ל ויש לי תימה רבה מנלן דר"י אית ליה דשאני בין עוקר לטועה דלמא כו' ה"ה בטועה אלא דלא אשכחת לגביה טועה משום דס"ל עקירה בטעות לא הוה עקירה כו' עכ"ל ונ"ל דפסיקא ליה לתלמודא דמחלק ר"י בין עוקר לטועה דבעוקר לא הוה טועה בדבר מצוה ובטועה שהיה סבר שהוא זה שיש בו מצוה והוא דבר אחר שאין בו מצוה הוי טועה בדבר מצוה ופטור כדמוכח הך דתינוקת דלא שייך התם לחלק בין שינה לדבר האסור לדבר המותר אלא לפי כוונתו למול את של שבת ה"ל לדבר המותר ואפ"ה לא שרי התם אלא בטועה בדבר מצוה וגם עשה מצוה וע"פ הדברים האלה יתבארו דברי התוספות שכתבו הא לא דמי רישא בעוקר כו' ואמאי קאמר ר"י שכן שינה בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב שכן עוקר עכ"ל דקדקו לפרש למאי דמסיק הקושיא דלישני ליה ר"י הכי דליכא לפרושי דלוקמא בין רישא ובין סיפא בשינה שמו לדבר האסור ולחלק בין עוקר לטועה דהא לא מצינו דר"י פוטר בשינה לדבר האסור אפילו בטועה דההיא דתינוקת לא הוה אלא בטועה בדבר המותר אבל הקושיא הוא דלישני ליה דכולה בדבר המותר כההיא דתינוקת ואפ"ה ברישא בעוקר חייב דלא הוה טועה בדבר מצוה והדברים ברורים למבין ומיהו אפילו אי מתוקמא הרישא נמי בטועה המ"ל לישני ליה ברישא לא עשה מצוה ובסיפא עשה מצוה כההיא דתינוקת וכמו שכתבו התוספות לקמן אלא דקושטא קאמר דמאי דמוקי ליה רישא בעוקר לא הוי טועה בדבר מצוה כלל ודו"ק:

    תוספות בד"ה שקדם ומל כו' ה"מ לפלוגי כו' ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקט ע"ש כו' עכ"ל לא הוה צריכי להכי דברישא בקדם ומל א' בע"ש ודאי דלא מצי לאשכוחי בא' מהן למול בשבת וא' אחר השבת דבהא ודאי לא טעי למול בע"ש כיון שאין זמן של א' מהם למול בע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 72a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה הא לא דמיא וכו' ר"א דדייק וכו' ולא שאני כו' אמאי הד"א ומה שכתוב בספרים ומקשים ר' יהושע דשני ליה בין עוקר לטועה כי פריך ליה הוא ט"ס:

    בא"ד אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האיסור כצ"ל והוא סוף דבור:

    בתוס' ד"ה הא לא דמיא וכו' ומאי קאמר ר' יהושע וכו' נ"ל דהתוס' לא פירשו זה אמאי דקאמר לקמן ר' יהושע דשני ליה לשני ליה הכי דא"כ הוה להו להתוס' להתחיל תחלת דבור משם אלא אמקשה פירשו זה וקשה להו לתוס' מאי מקשה פשיטא דר"א לא ס"ל הא דהא בלאו הכי אינו דומה רישא לסיפא דהא בסיפא טועה בדבר מצוה הוא לכך פירשו דמקשה ארבי יהושע ומשני ר"א לא שני ליה ומאי היה לו לר' יהושע להשיבו ופריך ר"י דשני ליה דהא ר"א הקשה עליו וה"ל להשיבו מה שהוא סובר לא מה שסבר ר"א:

    Maharam on Pesachim 72a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 72, Amud Aleph, about 370 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “במאי עסקינן? אילימא בטועה שמעת מינה עקירה…”

    2. Segment 231 words

      Opens “אימא סיפא: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום…”

    3. Segment 314 words

      Opens “אלא פשיטא בטועה. רישא בעוקר וסיפא בטועה!…”

    4. Segment 428 words

      Opens “אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו…”

      Named: רב יצחק בר יוסף.

    5. Segment 532 words

      Opens “תנן א"ר אליעזר: מה אם פסח שמותר…”

    6. Segment 612 words

      Opens “לר' אליעזר לא שני ליה. לר' יהושע…”

    7. Segment 727 words

      Opens “הכי קאמר ליה: לדידי לא דמי, רישא…”

    8. Segment 830 words

      Opens “א"ל רבי אליעזר: אימורי ציבור יוכיחו שהן…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    9. Segment 935 words

      Opens “למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 1019 words

      Opens “אחד למולו בע"ש ואחד למול בשבת, ושכח…”

      Named: רבי אליעזר.

    11. Segment 1125 words

      Opens “א"ר אמי: הכא במאי עסקינן? כגון שקדם…”

      Named: רב שבת.

    12. Segment 1250 words

      Opens “אי הכי? רבי מאיר אומר: אף השוחט…”

      Named: רבי מאיר, רבי חייא, רבי יהושע, רב שבת.

    13. Segment 1329 words

      Opens “על מה נחלקו על שהיו לו שני…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “ותסברא: מה התם דלא עביד מצוה פטר…”

      Named: רבי יהושע.

    15. Segment 1512 words

      Opens “אמרי דבי רבי ינאי: רישא כגון שקדם…”

      Named: רבי ינאי, רב שבת.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Pesachim 72a · Segment 15 — “אמרי דבי רבי ינאי: רישא כגון שקדם ומל של…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 72a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026