Talmud Builders

    Pesachim 13b

    Back to index

    English translation — Pesachim 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1their decrease in value is at the standard rate of stored produce, due to rot and rodents. However, if their decrease in value is beyond the standard rate, everyone agrees that one sells them in court; and all the more so in the case here, with regard to leavened bread, as the bread will be entirely lost. Once the leaven is prohibited, it remains prohibited even after Passover. Consequently, everyone agrees that one is obligated to sell the leaven.

    2We learned in the mishna: And furthermore, Rabbi Yehuda said: Two disqualified loaves of a thanks-offering are placed on the pillars surrounding the Temple as an indicator. The tanna who recited mishnayot in the study hall taught a baraita before Rav Yehuda: The loaves were placed on [ al gav ] the bench in the Temple. He said to him: And does he need to conceal them? No one would see them if they were placed there. Rather, teach the baraita : On the roof of [ al gag ] the colonnade, where everyone could see them.

    3Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The Temple Mount was a double colonnade, i.e., surrounded by two rows of columns. That was also taught in a baraita : Rabbi Yehuda says it was called an istevanit and it was a colonnade within a colonnade.

    4We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says these two loaves placed outside were disqualified. The Gemara asks: Why were they disqualified? What caused their disqualification? Rabbi Ḥanina said: Since the thanks-offerings brought that day are numerous, and the priests are unable to eat their portions from the loaves of all the offerings, the remaining loaves are disqualified by virtue of their being left overnight. The Gemara explains that so many loaves were brought that day, as it was taught in a baraita : One may not bring a thanks-offering on the festival of Passover due to the leavened bread included with it, as ten of the forty loaves brought with a thanks-offering are loaves of leavened bread.

    5The Gemara raises a difficulty: It is obvious that one may not bring this offering on Passover, as it contains leaven. Rav Adda bar Ahava said: Here this baraita is not referring to the prohibition against bringing the offering on Passover itself. Rather, we are dealing with the issue of sacrificing a thanks-offering on the fourteenth of Nisan, and this tanna maintains: One may not bring consecrated offerings to a situation where the time that they may be eaten is restricted, thereby increasing the likelihood of disqualification. Although it is permitted to eat leavened bread until the sixth hour of the fourteenth of Nisan, one may not bring a thanks-offering on Passover eve. The reason is that a thanks-offering may be eaten for one full day and the following night, and if it is brought on the eve of Passover, the time available before disqualification is reduced.

    6And therefore, everyone who ascended on the pilgrimage to Jerusalem and were obligated to bring thanks-offerings brought them on the thirteenth of Nisan. And since these thanks-offerings are numerous, they are disqualified by virtue of their being left overnight, as priests are unable to eat their portions from the loaves of all the offerings brought that day.

    7They said in the name of Rabbi Yannai: The loaves placed as an indicator were not disqualified by being left overnight. Rather, why did the tanna call them disqualified? It was due to the fact that no animal offering was slaughtered together with them to consecrate them, but they were consecrated as thanks-offering loaves independently. They could not be eaten until the offering with which they were brought was slaughtered. The Gemara asks: And let us slaughter the thanks-offering to render the loaves permitted. The Gemara answers: The mishna is referring to a case where the animal for the offering was lost.

    8The Gemara raises a further difficulty: And let us bring another animal to replace the first one for sacrifice and let them slaughter it. The Gemara answers: This is a case where the one who consecrated the thanks-offering said: This is a thanks-offering and these are its loaves. He consecrated the animal and the loaves together, and this is in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba said: If the loaf of a thanks-offering is lost, its owner brings another loaf to complete the offering. However, if the thanks-offering was lost and the loaves remain, one may not bring another thanks-offering. What is the reason for this? The loaves are brought due to the thanks-offering but the thanks-offering is not brought on account of the loaves. The animal sacrificed is the primary component of the offering while the loaves are subordinate to it.

    9The Gemara asks: And let us redeem the loaves from their consecrated status and render them non-sacred, and there will be no need to burn the loaves. Rather, the Gemara explains that actually the case is one where the animal offering was indeed slaughtered over the loaves to permit them, but the animal’s blood spilled before it could be sprinkled on the altar. Once the animal has been slaughtered, the loaves are fully consecrated and cannot be redeemed, but in this case, neither can they be eaten, as the blood was not sprinkled on the altar.

    10And in accordance with whose opinion is this statement that the slaughter of the animal consecrates the loaves and from that point they can no longer be redeemed? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Yehuda HaNasi said: Each of two factors that are indispensable in permitting the sacrifice of an offering, elevates the subordinate components of the offering to consecrated status, without the other. In this case, the loaves are consecrated when the animal to be sacrificed is slaughtered, even if the blood was not sprinkled, as it was taught in a baraita : The lambs sacrificed on the festival of Assembly, i.e., Shavuot , consecrate the loaves that accompany them only by means of their slaughter. How so? If one slaughtered the lambs for their own sake, i.e., as lambs for Shavuot , in the appropriate manner, and the priest sprinkled their blood for their own sake, the loaves are consecrated.

    11However, if one slaughtered them not for their own sake, and the priest sprinkled their blood not for their own sake, the loaves are not consecrated, as the factors indispensable in rendering the offering permitted were not properly performed. If one slaughtered them for their own sake, and he sprinkled their blood not for their own sake, the fact that the lambs were properly slaughtered renders the loaves partially consecrated. Therefore, the loaves are consecrated to the extent that they cannot be redeemed, but they are not consecrated to the extent that they may be eaten. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    12Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Actually, the loaves are consecrated only when one slaughters the offerings for their own sake and sprinkles their blood for their own sake, i.e., only if both factors indispensable in rendering the offering permitted were properly performed. The previous answer in the Gemara is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.

    13The Gemara adds: Even if you say that the previous answer is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it is understood, as with what case are we dealing here? It is in a unique case where after the slaughter, the blood was received in the cup and it only then spilled before it was sprinkled.

    14And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father, Rabbi Shimon, who stated a principle: The legal status of any blood that is about to be sprinkled and prepared for sprinkling is like that of blood that had already been sprinkled. Therefore, the loaves are consecrated when the blood is received in the vessel and thereby prepared to be sprinkled. They may not be eaten until the blood is actually sprinkled.

    15It was taught in the Tosefta that they said in the name of Rabbi Elazar: These loaves were entirely fit. As long as the loaves were placed there, the entire nation continued to eat leaven. When one of the loaves was taken away, the people knew that the time had come to place the leaven in abeyance, meaning that they neither eat nor burn their leaven. When both of the loaves were taken away, they all began burning their leaven.

    16It was taught in a baraita that Abba Shaul says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בכדי חסרונןכשאין נחסרין אלא כדרך חסרון של פירות הקצוב בב"מ בהמפקיד (ב"מ ד' מ.) לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור:

    דקא פסיד לגמרישנאסרים בהנאה:

    על גב האיצטבאעל הכסא ממש:

    וכי להצניעם הוא צריךוהלא למראה העין הם ניתנות שם:

    גג האיצטבאגג היה בנוי למעלה מפני הגשמים:

    סטיו כפול היההאיצטבא סביב סביב מקפת ובתוך אותו הקף עוד אחר:

    מתוך שהן מרובותלחמי תודה בשלשה עשר בניסן שכל מי שיש לו להביא תודה ברגל מביאה בשלשה עשר:

    נפסלות בלינהלבוקרו של י"ד לחמי תודה מ' חלות וי' מהן חמץ שנא' (ויקרא ז׳:י״ג) על חלות לחם חמץ:

    אין מביאין קדשים לבית הפסולאין מביאין קרבן ביום שיתמעט זמן אכילתו שקבעה לו תורה ונמצא בא לידי נותר ותודה נאכלת ליום ולילה ואם יביאום בי"ד אינן נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות:

    וכולי עלמא בי"ג מייתי להוכל מי שעליו תודה מביאה בי"ג לפי שלא יקריבנה למחר וכ"ש בפסח:

    נפסלות בלינהשאין להם אוכלין כל כך ומשום דפסולות ועומדות היו ניתנין שם דאם היו כשירות לא היו נותנין אותן שם כדי לפוסלן בידים שמונחות שם עד זמן הביעור ונשרפות:

    כשירות היוכלומר אפילו לא היה להן פסול גדול כלינה שהן כבר לשריפה אפ"ה מאחר שאין להם תקנה ליאכל ואפילו הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן להו התם והיכי דמי כגון שלא נשחט עליהן הזבח ויש להן קדושת דמים משהוקדשו ואין להן היתר עד שישחט עליהן הזבח ויזרק הדם דלחמי תודה אין קדושין קדושת הגוף אלא בשחיטת הזבח כדתניא במנחות על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזביחת התודה והאי קדוש קדושת הגוף קאמר דהא משעה שאמר הרי (עלי) לתודתי חל עליהם שם הקדש אבל אין קדושות ליפסל בלינה ובטבול יום ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין עד שישחט הזבח עליהן וכשם שהזבח מקדשן כך בזריקת הדם ניתרין הם לאכילה כבשר התודה עצמו דהואיל ותלויין בה הרי היא כמוה וזריקת הדם מתרת קדשים דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל:

    אין מביא תודה אחרתעל אותו לחם ופודין אותו ויוצא לחולין דלחם גלל תודה וכיון דהוקבע לזו פסול לאחרת אבל בדמים יקח תודה או לחם תודה אחרת:

    ואין תודה גלל לחםשהיא עיקר:

    ונפרקינהודכל זמן שלא קידשו לגופן יש להם פדיון והואיל ויש להם תקנה בכך למה אנו מפסידין קדשים:

    אלא לעולם שנשחט עליהן הזבחדשוב אין להם תקנה:

    וכגון שנשפך הדםומיהו עדיין אינן טעונות שריפה וצריכות לעבר צורתן דתנן בכיצד צולין (לקמן פסחים פב.) כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ואפ"ה מזלזלינן בהו ויהבינן להו התם:

    כמאןקאמרת דבשחיטה לחודה קדוש גופו שלא לפדות עוד:

    שחיטה וזריקההן מתירין את הזבח ואת התלוי בו:

    מעליןמעלין אותו מעלה אחת ליקדש בגופו ואע"פ שאינו ניתר עד שתבוא השניה:

    שתי הלחם של עצרת תלויין בשני כבשי שלמיםדכתיב (ויקרא כ״ג:י״ט-כ׳) ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' וגמרינן להו מלחמי תודה שאין קדושים אלא בזביחתה במנחות בפרק התכלת:

    קדושליפסל ביוצא ושלא יפדה עוד:

    ואינו קדושואינו ניתר באכילה ואף על פי שהכבשים עצמן מותרין דקיימא לן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ותניא בפרק שני דביצה (ד' כ:) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל אינהו הוא דמתאכלי כשלמים בעלמא אבל לחם כיון דכבשים אין שמן עליהן דהא לא עלו לשם חובה אלא לשם שלמי נדבה עליהן מי יתירנו:

    כאבוהבב"ק בפרק מרובה (בבא קמא ד' עו:):

    העומד ליזרוקשאינו מחוסר אלא זריקה:

    כזרוק דמילחול עליו כל שם פסול קדשי קדשים אבל לאישתרויי לא מישתרי עד דזריק:

    פסחים 13 עמוד ב

    1בכדי חסרונן, אבל יותר מכדי חסרונן מוכרן בבית דין. וכל שכן הכא, דהא פסידי לגמרי.

    2ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות כו'. תני תנא קמיה דרב יהודה ״על גב האיצטבא״. א"ל וכי להצניען הוא צריך?! תני ״על גג האיצטבא״.

    3אמר רחבא אמר ר' יהודה: הר הבית סטיו כפול היה. תניא נמי הכי: הר הבית סטיו כפול היה. רבי יהודה אומר: איסטוונית היתה נקראת סטיו לפנים מסטיו.

    4פסולות וכו'. אמאי פסולות? אמר רבי חנינא: מתוך שהיו מרובות נפסלות בלינה. דתניא: אין מביאין תודה בחג המצות, מפני חמץ שבה.

    5פשיט' אמר רב אדא בר אהבה: הכא בי"ד עסקינן, וקסבר: אין מביאין קדשים לבית הפסול.

    6וכולי עלמא בשלשה עשר מייתי להו, ומתוך שהן מרובות נפסלות בלינה.

    7משום ר' ינאי אמרו: כשירות היו, ואלא אמאי קרי להו פסולות שלא נשחט עליהן הזבח. ונשחוט! שאבד הזבח.

    8ונייתי זבח אחר ונשחוט! דאמר: ״זו תודה וזו לחמה״, וכדרבה. דאמר רבה: אבד הלחם מביא לחם אחר, אבדה תודה אין מביא תודה אחרת. מ"ט לחם גלל תודה, ואין תודה גלל לחם.

    9וניפרקינהו ונפקינהו לחולין! אלא: לעולם שנשחט עליהן הזבח ונשפך הדם.

    10וכמאן כרבי. דאמר רבי: שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה. דתניא: כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה. כיצד? שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קידש הלחם.

    11שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קידש הלחם. שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן לחם קדוש ואינו קדוש, דברי רבי.

    12ר' אלעזר בר"ש אומר: לעולם אינו קדוש הלחם, עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן.

    13אפי' תימא ר' אלעזר ברבי שמעון, הכא במאי עסקינן, כגון שנתקבל הדם בכוס ונשפך,׃

    14ור"א בר"ש סבר ליה כאבוה, דאמר: כל העומד לזרוק כזרוק דמי.

    15תנא, משום רבי אלעזר אמרו: כשירות היו. כל זמן שמונחות כל העם אוכלין. ניטלה אחת מהן תולין; לא אוכלין ולא שורפין. ניטלו שתיהן התחילו כולן שורפין.

    Baraita

    16תניא, אבא שאול אומר:

    Tosafot

    בכדי חסרונןפ"ה כדרך חסרונם של פירות וקשה לר"י א"כ מ"ט דרשב"ג דאמר מוכרן בב"ד ואור"י דמיירי דנחסר בחדש אחד יותר ממה שחסרון עולה לחדש וקרי בכדי חסרונן לפי שעדיין לא נתחסרו יותר מכדי חסרון העולה לשנה כדמפר' בהמפקיד (ב"מ מ.) לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור אבל אם נחסרו יותר ד"ה מוכרן בב"ד:

    אמר רחבא אמר רבי יהודהלפי שהיה רבו מובהק קרי לי' ר':

    אין מביאין תודה אחרתפ"ה ואותו לחם פודים ויוצא לחולין ויקח בדמים תודה אחרת או לחם לתודה אחרת ואין נראה כיון דלחם גופיה לא חזי לתודה אחרת דמים נמי לא חזו לתודה אחרת דמאי שנא ובפרק התודה (מנחות פ.) אמר בהדיא הפריש מעות ללחמי תודה וניתותרו אין מביא בהן תודה אחרת ואע"ג דהדמים אסורים פריך שפיר וניפרקינהו דשמא תמצא תודה שאבדה א"נ ניפרקינהו בשוה פרוטה דלכתחלה יכול לחלל שוה מנה על פרוטה כשאין הפסד להקדש כדמוכח בערכין (ד' כט.):

    אלא לעולם שנשחט עליהן הזבחאומר ריב"א דהשתא הדר ביה ממה שאמר כשירות היו דבי"ג איירי שנשחט הזבח כדאמר לעיל אין מביאין תודה בי"ד והשתא מיפסלו טפי שנשפך הדם וגם נפסלו בלינה ולכך מעמיד בנשפך הדם שהטעם הראשון שאמר רבי חנינא מתוך שהן מרובות נפסלות בלינה נראה לו דוחק דאיך יתכן דמפני ריבוי שלהן לא ימצא אוכלים הלא מותרין לזרים ובירושלמי רבי חנינא גופיה משני האי שינויא דגרס התם רבי חנינא אומר פסולות היו מפני שהיו ממהרים להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודות ואי אפשר שלא ישפך דמה של אחת מהן והן נפסלות מדקאמר מפני שממהרין משמע דבי"ג מיירי דכולם היו מביאין:

    שחטן שלא לשמן ונזרק דמן שלא לשמןנראה נזרק דמן שלא לשמן לאו דוקא דהוא הדין אם נזרק לשמן:

    הלחם קדושבהתכלת (מנחות ד' מז:) איכא מאן דאמר קדוש לתפוס פדיונו ולא בעי למימר שיצא לחולין אלא תופס פדיונו ואינו יוצא לחולין דאל"כ אכתי תיקשי וליפרקינהו:

    כל העומד ליזרק כזרוק דמיוא"ת זרק דמן שלא לשמן נימא נמי כזרוק דמי ואמאי קאמר רבי אלעזר ב"ר שמעון דאינו קדוש וי"ל כיון שעקרן מלשמן גרע מנשפך הדם ואיגליא מלתא דלא הוי כזרוק בשעת קבלה וקשה דבפרק המנחות והנסכים (מנחות קב.) אמר פיגל בזריקה מטמא טומאת אוכלים לר"ש משום דכל העומד ליזרוק כזרוק דמי ודוחק לחלק בין פיגול לשלא לשמו וי"ל דלגביה גופיה דזבח חשיב כזרוק אע"ג דפיגל בזריקה אבל לגבי דברים המתקדשים עם הזבח כגון לחם לא חשיב כזרוק כשנעשה הזריקה שלא בהכשר:

    כשירות היווא"ת מאחר דכשירות היו אמאי משהין אותן עד שעת איסור וי"ל דהיינו (כרשב"ג) דאמר לעיל (פסחים ד' יא:) תרומה כל חמש ולחמי תודה כתרומה והיו נוטלים האחרונה בסוף חמש וכן משמע בירושלמי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והא דרבי כרשב"ג הוא דתנן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אובדין לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכרם בב"ד מפני השב אבדה לבעלים ודחי' לא כי אמרו רבנן לא יגע בהן כר' יוחנן דאמר מחלוקת אם אבד בכדי חסרונן אבל יתר מכדי חסרונן אפי' רבנן מודו שמוכרין אותן וכל שכן הכא בפסח שאם ישארו יפסדו לגמרי וכבר פרשנוהו בגמ' במקומו באר היטב:

    מתני' ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה פסולות כו' תאני תנא ע"ג האצטבא אמר ליה רב יהודה וכי להצניען הוא צריך שמניחן בתוך הבית תני על גג האצטבא שיהו הכל מביטין עליהן: למה פסולות מפני שיש בחלות של תודה חמץ לפיכך אין מביאין תודה בחג המצות.

    ואפילו בארבעה עשר אין מביאין שכיון שאין התודה נאכלת אלא ליום ולילה ובארבעה עשר אין מותר לאכלן אפילו בו ביום כלו אין מביאין אותו להפסל לפיכך מקדימין ומביאין הכל ביום שלשה עשר ומפני שהיו באות הרבה היו נותרות ונפסלות. והאי דר' ינאי דאמר כשרות היו נדחו ואוקימנא בשנשחט עליהן הזבח ועדיין לא נזרק הדם וכדר' דאמר שני דברים המתירין והן שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מועלין זה בלא זה כלומר מקדיש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו כנהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה ור' (מאיר) [מאי] היא דתניא כבשי עצרת אין מקדשין אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן (שלא) לשמן קדש הלחם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן ואמרי' אפי' תימא רבי אלעזר בר' שמעון כגון דקבליה לדם ואשתפוך וסבר לה כר' שמעון אבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי:

    משום ר' אלעזר אמר כשרות היו כל זמן ששתיהן מונחות הכל אוכלין וכו' תניא אבא שאול אומר שתי פרות היו חורשו' בהר המשחה כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 13b

    Pesachim 13b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 291 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בכדי חסרונן כשאין נחסרין אלא כדרך חסרון של פירות הקצוב בב"מ בהמפקיד (ב"מ ד' מ.) לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור:

    דקא פסיד לגמרי שנאסרים בהנאה:

    על גב האיצטבא על הכסא ממש:

    וכי להצניעם הוא צריך והלא למראה העין הם ניתנות שם:

    גג האיצטבא גג היה בנוי למעלה מפני הגשמים:

    סטיו כפול היה האיצטבא סביב סביב מקפת ובתוך אותו הקף עוד אחר:

    מתוך שהן מרובות לחמי תודה בשלשה עשר בניסן שכל מי שיש לו להביא תודה ברגל מביאה בשלשה עשר:

    נפסלות בלינה לבוקרו של י"ד לחמי תודה מ' חלות וי' מהן חמץ שנא' (ויקרא ז׳:י״ג) על חלות לחם חמץ:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 13b · Sefaria

    Tosafot

    בכדי חסרונן פ"ה כדרך חסרונם של פירות וקשה לר"י א"כ מ"ט דרשב"ג דאמר מוכרן בב"ד ואור"י דמיירי דנחסר בחדש אחד יותר ממה שחסרון עולה לחדש וקרי בכדי חסרונן לפי שעדיין לא נתחסרו יותר מכדי חסרון העולה לשנה כדמפר' בהמפקיד (ב"מ מ.) לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור אבל אם נחסרו יותר ד"ה מוכרן בב"ד:

    אמר רחבא אמר רבי יהודה לפי שהיה רבו מובהק קרי לי' ר':

    אין מביאין תודה אחרת פ"ה ואותו לחם פודים ויוצא לחולין ויקח בדמים תודה אחרת או לחם לתודה אחרת ואין נראה כיון דלחם גופיה לא חזי לתודה אחרת דמים נמי לא חזו לתודה אחרת דמאי שנא ובפרק התודה (מנחות פ.) אמר בהדיא הפריש מעות ללחמי תודה וניתותרו אין מביא בהן תודה אחרת ואע"ג דהדמים אסורים פריך שפיר וניפרקינהו דשמא תמצא תודה שאבדה א"נ ניפרקינהו בשוה פרוטה דלכתחלה יכול לחלל שוה מנה על פרוטה כשאין הפסד להקדש כדמוכח בערכין (ד' כט.):

    אלא לעולם שנשחט עליהן הזבח אומר ריב"א דהשתא הדר ביה ממה שאמר כשירות היו דבי"ג איירי שנשחט הזבח כדאמר לעיל אין מביאין תודה בי"ד והשתא מיפסלו טפי שנשפך הדם וגם נפסלו בלינה ולכך מעמיד בנשפך הדם שהטעם הראשון שאמר רבי חנינא מתוך שהן מרובות נפסלות בלינה נראה לו דוחק דאיך יתכן דמפני ריבוי שלהן לא ימצא אוכלים הלא מותרין לזרים ובירושלמי רבי חנינא גופיה משני האי שינויא דגרס התם רבי חנינא אומר פסולות היו מפני שהיו ממהרים להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודות ואי אפשר שלא ישפך דמה של אחת מהן והן נפסלות מדקאמר מפני שממהרין משמע דבי"ג מיירי דכולם היו מביאין:

    שחטן שלא לשמן ונזרק דמן שלא לשמן נראה נזרק דמן שלא לשמן לאו דוקא דהוא הדין אם נזרק לשמן:

    הלחם קדוש בהתכלת (מנחות ד' מז:) איכא מאן דאמר קדוש לתפוס פדיונו ולא בעי למימר שיצא לחולין אלא תופס פדיונו ואינו יוצא לחולין דאל"כ אכתי תיקשי וליפרקינהו:

    כל העומד ליזרק כזרוק דמי וא"ת זרק דמן שלא לשמן נימא נמי כזרוק דמי ואמאי קאמר רבי אלעזר ב"ר שמעון דאינו קדוש וי"ל כיון שעקרן מלשמן גרע מנשפך הדם ואיגליא מלתא דלא הוי כזרוק בשעת קבלה וקשה דבפרק המנחות והנסכים (מנחות קב.) אמר פיגל בזריקה מטמא טומאת אוכלים לר"ש משום דכל העומד ליזרוק כזרוק דמי ודוחק לחלק בין פיגול לשלא לשמו וי"ל דלגביה גופיה דזבח חשיב כזרוק אע"ג דפיגל בזריקה אבל לגבי דברים המתקדשים עם הזבח כגון לחם לא חשיב כזרוק כשנעשה הזריקה שלא בהכשר:

    כשירות היו וא"ת מאחר דכשירות היו אמאי משהין אותן עד שעת איסור וי"ל דהיינו (כרשב"ג) דאמר לעיל (פסחים ד' יא:) תרומה כל חמש ולחמי תודה כתרומה והיו נוטלים האחרונה בסוף חמש וכן משמע בירושלמי:

    Tosafot on Pesachim 13b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והא דרבי כרשב"ג הוא דתנן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אובדין לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכרם בב"ד מפני השב אבדה לבעלים ודחי' לא כי אמרו רבנן לא יגע בהן כר' יוחנן דאמר מחלוקת אם אבד בכדי חסרונן אבל יתר מכדי חסרונן אפי' רבנן מודו שמוכרין אותן וכל שכן הכא בפסח שאם ישארו יפסדו לגמרי וכבר פרשנוהו בגמ' במקומו באר היטב:

    מתני' ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה פסולות כו' תאני תנא ע"ג האצטבא אמר ליה רב יהודה וכי להצניען הוא צריך שמניחן בתוך הבית תני על גג האצטבא שיהו הכל מביטין עליהן: למה פסולות מפני שיש בחלות של תודה חמץ לפיכך אין מביאין תודה בחג המצות.

    ואפילו בארבעה עשר אין מביאין שכיון שאין התודה נאכלת אלא ליום ולילה ובארבעה עשר אין מותר לאכלן אפילו בו ביום כלו אין מביאין אותו להפסל לפיכך מקדימין ומביאין הכל ביום שלשה עשר ומפני שהיו באות הרבה היו נותרות ונפסלות. והאי דר' ינאי דאמר כשרות היו נדחו ואוקימנא בשנשחט עליהן הזבח ועדיין לא נזרק הדם וכדר' דאמר שני דברים המתירין והן שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מועלין זה בלא זה כלומר מקדיש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו כנהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה ור' (מאיר) [מאי] היא דתניא כבשי עצרת אין מקדשין אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן (שלא) לשמן קדש הלחם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן ואמרי' אפי' תימא רבי אלעזר בר' שמעון כגון דקבליה לדם ואשתפוך וסבר לה כר' שמעון אבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי:

    משום ר' אלעזר אמר כשרות היו כל זמן ששתיהן מונחות הכל אוכלין וכו' תניא אבא שאול אומר שתי פרות היו חורשו' בהר המשחה כו':

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 13b · Sefaria

    Meiri

    לחם תודה אינו קדוש קדושת הגוף ליפסל בלינה וטבול יום עד שישחט הזבח ואם אבד הזבח מביא זבח אחר ושוחט ומ"מ אם אמר זו תודה וזו לחמה ואבדה תודה אינו מביא תודה אחרת על אותו לחם אלא פודין את הלחם ויצא לחולין ולוקח בדמיהם תודה או לחמי תודה אבל אבד הלחם מביא לחם אחר מפני שהלחם בא בשביל התודה ולא התודה בשביל הלחם וכל שלא נשחט הזבח ונטמא הלחם הואיל ואינו קדוש קדושת הגוף אינו נשרף אלא פודהו ויוצא לחולין שמ"מ משהפרישם ואמר הרי אלו לתודתי קדושת דמים חלה עליו עד שישחט הזבח ויקדשם קדושת הגוף נשחט הזבח נקדשים קדושת הגוף אע"פ שלא נזרק הדם ואע"פ שמ"מ לא הותר עד שיזרק הדם כל שצריך שני דברים להיתירו ר"ל שחיטה וזריקה האחת לבד מעלה לקדושת הגוף להפסל בלינה וטבול יום ולמדת שאם נשפך הדם בין קודם שנתקבל בכוס בין אחר שנתקבל בכוס אין עוד פדיון ללחם אלא שיוצאין לבית השריפה ומ"מ אין נשרפין מיד אלא לכשיבאו לידי נותר ואין חלוק בזה בין נשפך קודם שנתקבל בכוס כדי לזרקו לנשפך אחר שנתקבל בכוס שאף האומר בנתקבל בכוס שהוא כזרוק לא אמרה אלא ליפסל אבל ליאכל ודאי עד שיזרק:

    אף שתי הלחם של עצרת לא הוקדשו אלא בשחיטת הכבשים ומשנשחטו הכבשים הוקדשו ליפסל ביוצא ושלא לפדות אבל אינו ניתר באכילה עד שיזרק הדם מעתה שחטן לשמן ונזרק הדם לשמן קדש הלחם בין ליפסל בין ליאכל שחטן לשמן וזרק הדם שלא לשמן לחם קדוש ליפסל ואינו קדוש ליאכל וכבשים עצמן אפי' נשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא יעלו לשם חובה ויזרק הדם ויאכל הבשר כמו שביארנו במסכת יום טוב:

    ולענין ביאור סוגיא מה שנאמר בה לעולם שנשחט הזבח אתה צריך לפרשה בדיעבד שהרי לכתחלה אין מביאין קדשים לבית הפסול והיאך נשחט בארבעה עשר או שמא לדעת האומר מביאין שהרי נחלקו בה וכמו שאמר בסוגיא זו למעלה וקסבר אין מביאין קדשים וכו' אלמא שיש סוברים שמביאין וכן מה שאמרו בה כמאן כר' כלומר ואינו יכול לפדותה ובמסכת מנחות פרק התכלת שנחלקו אביי ורבא לדעת רבי ואמרו שם מאי בינייהו למתפש פדיוניה לאביי אליבא דרבי לא תפיס פדיוניה כלומר לא נפיק לחולין ולרבא אליבא דר' תפיס ונפיק לחולין כבר פירשוה בתוספות לאביי לא תפיש שאם אמר זו תחת זו אין לה קדושה שאינה קדושה כל כך לתפס קדושה על הפדיון ולרבא תפיש והלכה כרבא כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Pesachim 13b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' פריך אמילתיה דרבי ינאי ונשחוט כו' נ"ל דה"פ ר"ל מאיזה טעם לא שחטו אותו בי"ג אבל אינו ר"ל ונשחוט אותו היום בי"ד דהא אין מביאין קדשים לבית הפסול ויש שרצו לפרש דהמקשן סבר דרבי ינאי לית ליה אין מביאין וכו' משום דהא לדידיה הביאו הבעלים הלחם בי"ד וזה נראה דוחק וגם לא משמע הכי בתוס' בד"ה אלא לעולם שנשחט וכו':

    ברש"י ד"ה כשירות היו וכו' מאחר שאין להם תקנה לאכול ואפי' הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן וכו' פירוש לינה ואח"כ שורפין אותן:

    Maharam on Pesachim 13b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא דתני א אין מביאין תודה בחג המצות כו' פשיטא וקשיא לי מאי פשיטותיה הא לקמן בפרק כל שעה דף כ"ט איכא מ"ד דיליף שאור דאכילה משאור דראייה ופירש"י שם דשל אחרים ושל גבוה מותר אף באכילה ואף התוס' לא אקשו על פירושו אלא משל אחרים דכיון שאכלו קנאו ושלך קרינא ביה משא"כ לענין לחמי תודה כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו למ"ד קדשים קלים לאו ממון בעלים הם אם כן שפיר איצטריך לאשמעי' דאפ"ה אסור דלא ילפינן שאור דאכילה משאור דראייה או משום דקדשים קלים ממון בעלים הם. וצ"ל דסתמא דתלמודא פשיטא ליה טובא דליתא להך ג"ש שאור דאכילה משאור דראיה כיון דראב"י גופא הדר ביה ואם כן לא נתקבלה הך ג"ש מסיני כלל ואין אדם דן ג"ש מעצמו כנ"ל וק"ל:

    בגמרא משום רבי ינאי אמרו כשירות היו וכו' אם כן לפ"ז משמע דבי"ד איירי והיינו משום דבעי לאוקמי אפילו כמ"ד דמביאין קדשים לבית הפסול כדאיתא בפרק התערובות דר"ש הכי ס"ל ואף ע"ג דמסקינן התם דר"ש גופיה לא אמר אלא בדיעבד כגון ע"י תערובות אבל לכתחילה לא מ"מ מסקינן התם דתקוני גברא שאני דהוה ליה כדיעבד א"כ לפ"ז אית לן למימר דכיון דקיי"ל כרבא דברגל א' עובר בעשה כדאיתא בר"ה א"כ ה"נ הו"ל כדיעבד וק"ל:

    Penei Yehoshua on Pesachim 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 13, Amud Bet, about 291 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “בכדי חסרונן, אבל יותר מכדי חסרונן מוכרן…”

    2. Segment 224 words

      Opens “ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות כו'.…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 327 words

      Opens “אמר רחבא אמר ר' יהודה: הר הבית…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 421 words

      Opens “פסולות וכו'. אמאי פסולות? אמר רבי חנינא:…”

      Named: רבי חנינא.

    5. Segment 515 words

      Opens “פשיט' אמר רב אדא בר אהבה: הכא…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    6. Segment 611 words

      Opens “וכולי עלמא בשלשה עשר מייתי להו, ומתוך…”

    7. Segment 718 words

      Opens “משום ר' ינאי אמרו: כשירות היו, ואלא…”

    8. Segment 831 words

      Opens “ונייתי זבח אחר ונשחוט! דאמר: ״זו תודה…”

      Named: רבה.

    9. Segment 910 words

      Opens “וניפרקינהו ונפקינהו לחולין! אלא: לעולם שנשחט עליהן…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “וכמאן כרבי. דאמר רבי: שני דברים המתירין…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “ר' אלעזר בר"ש אומר: לעולם אינו קדוש…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “אפי' תימא ר' אלעזר ברבי שמעון, הכא…”

      Named: רבי שמעון.

    14. Segment 1411 words

      Opens “ור"א בר"ש סבר ליה כאבוה, דאמר: כל…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “תנא, משום רבי אלעזר אמרו: כשירות היו.…”

      Named: רבי אלעזר.

    16. Segment 164 words

      Opens “תניא, אבא שאול אומר:…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Pesachim 13b · Segment 5 — “פשיט' אמר רב אדא בר אהבה: הכא בי"ד עסקינן,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 13b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026