Talmud Builders

    Pesachim 24b

    Chapter 2 - Kol Sha'ah

    גם: פסחים דף כ״ד ע״ב, פרק ב׳ כל שעה

    English translation - Pesachim 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If one ate a hornet, he is flogged with six sets of lashes. Since a hornet creeps along the ground, all of the previously mentioned prohibitions with regard to an ant apply to it as well. An additional prohibition is stated in the following verse: “And all flying insects are impure to you; they shall not be eaten” (Deuteronomy 14:19). Based on this precedent, it is possible to say that the addition of the phrase “It shall not be eaten” with regard to impure meat indicates merely an additional negative mitzva for which one would be punished; however, it does not necessarily indicate a prohibition to derive benefit. Rav Ashi said to him: Anywhere that it is possible to expound a new halakha , we expound, and we do not establish the verse as containing additional negative mitzvot with regard to that same prohibition.

    2The Gemara asks: Why do I need the beginning of the verse: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” (Leviticus 7:19)? The Gemara explains: This comes to include wood and incense; although they are not eaten, they are susceptible to ritual impurity of foods. The Gemara asks: Why do I need the end of this verse: “And as for the flesh, every one that is pure may eat of it” (Leviticus 7:19)? The Gemara answers: This comes to include the sacrificial parts of the animal offered on the altar, such as the fats; they, too, have the legal status of meat and are susceptible to ritual impurity of foods. If these portions become ritually impure and one eats them, even if he is pure, he is liable to be flogged.

    3The Gemara challenges: The halakha that these sacrificial parts can become impure and are then prohibited to be eaten is derived from there, i.e., from another source, as it was taught in a baraita : “But the soul that eats from the flesh of the sacrifice of peace-offerings, which belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people” (Leviticus 7:20). The added words “which belong to the Lord” come to include these sacrificial parts, which are meant to be offered to God and not eaten by other people, within this prohibition against eating sacrificial meat when it is impure.

    4The Gemara rejects this: There, it is referring to a case of impurity of the body; if one who is ritually impure eats sacrificial parts he is punishable with karet . Here, it is referring to a case of impurity of the flesh, where the meat is impure but the person eating it is pure; one who does so is merely in violation of a negative mitzva.

    5After discussing the prohibitions against eating and deriving benefit from certain items, the Gemara cites that which Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to all prohibitions against eating in the Torah, one may be flogged for violating them only if he eats the prohibited item in its usual manner of consumption. The Gemara asks: To exclude what case did Rabbi Yoḥanan say this? Rav Shimi bar Ashi said: To exclude a case where one eats raw fat; he teaches that one who does so is exempt, since this is not the usual manner of eating it.

    6Some say that this is what Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to all prohibitions against deriving benefit in the Torah, one is flogged for violating them only if he derives benefit from the prohibited item in the usual manner. The Gemara asks: To exclude what case did Rabbi Yoḥanan say this? Rav Shimi bar Ashi said: To exclude a case where one placed the fat of an ox that is stoned on his wound to help it heal. He teaches that, although one generally may not derive benefit from forbidden fats, in this case he is exempt because these fats are not normally used for medicinal purposes. And all the more so one who eats raw fat is exempt, as this is certainly not an ordinary way to benefit from fat.

    7It was also stated that Rav Aḥa bar Avya said that Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: If one placed the fat of an ox that is stoned on his wound for medicinal purposes, he is exempt, because with regard to all prohibitions against deriving benefit in the Torah, one is flogged for violating them only if he derives benefit from the prohibited item in its usual manner.

    8Rabbi Zeira said: We, too, have also learned in a mishna that the Rabbis said: One absorbs the forty lashes due to drinking the juice squeezed from orla fruits only for that which seeps from olives, oil, and from grapes, wine. In contrast, for drinking the juice that seeps from mulberries, figs, and pomegranates one is not flogged, despite the fact that it is prohibited to consume those juices. What is the reason for this? Is it not because he is not eating them in their usual manner of deriving benefit? Generally, these fruits are eaten and not squeezed for their juice.

    9Abaye said to him that this mishna does not necessarily prove this same point: Granted, had the mishna taught us the case of the fruit itself, as he is not eating it in its usual manner of deriving benefit, it would work out well. However, here, where the case is with regard to their juice, the reason he is not flogged is because it is merely moisture that drips from the fruit, which is not considered to be an essential part of the fruit.

    10Abaye said: All concede with regard to prohibited mixtures of diverse kinds planted in a vineyard that one is flogged for deriving benefit from them even if he does not benefit from them in their usual manner. What is the reason for this? It is because no prohibition against eating is written about them explicitly in the Torah. Therefore, the verse is interpreted to mean that it is prohibited to benefit from them in any manner; rather, one must burn them immediately.

    11The Gemara raises an objection. Isi ben Yehuda says: From where is it derived that it is prohibited to eat meat that has been cooked in milk? It is stated here: “For you are a sacred people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated there: “And you shall be sacred men unto Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field [ tereifa ]; you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30). Just as there, with regard to a tereifa , it is prohibited to eat it, so too here, with regard to meat in milk, it is prohibited to eat it.

    12From the above comparison I have derived only that it is prohibited to eat it, as it is prohibited to eat a tereifa ; from where do I derive that it is prohibited to derive benefit from it as well? You may state an a fortiori inference: If with regard to orla , through which no sin has been committed, as it is part of the ordinary growth process of the tree to produce fruit during the first three years, yet still it is prohibited to deriving benefit from it; then with regard to meat in milk, through which a sin has been committed, as the two were illicitly cooked together, is it not right that it should be prohibited to derive benefit from it?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    צירעה - שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

    והבשר למה לי - השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע"ג דלאו אוכלא הוא:

    והבשר כל טהור יאכל למה לי - והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

    לרבות את האימורין - שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

    אשר לה' - קרא יתירה הוא דה"ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב"ש (זבחים דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב"ש:

    אלא דרך אכילתן - אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

    איכא דאמרי - הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

    חלב - אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ"ש אוכל חלב חי:

    אין סופגין את הארבעים כו' - גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

    בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא - דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

    שפיר - שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

    כלאי הכרם - כתיב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

    שהוא אסור - באכילה:

    ערלה שלא נעבדה בה עבירה - בנטיעותה:

    בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:

    פסחים 24 עמוד ב

    1צירעה לוקה שש! א"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי.

    2(ויקרא ז, יט) ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״ דרישי' למה לי? לרבות עצים ולבונה. ״והבשר כל טהור יאכל בשר״ דסיפיה למה לי? לרבות אימורין.

    3אימורין מהתם נפקא, דתניא: (ויקרא ז, כ) ״והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה'״ לרבות את האימורין!

    4התם טומאת הגוף בכרת, הכא טומאת בשר בלאו.

    5א"ר אבהו א"ר יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור.

    6איכא דאמרי, א"ר אבהו אמר ר' יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי, שהוא פטור.

    7אתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי א"ר יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן.

    8אמר ר' זירא, אף אנן נמי תנינ' אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים לא. מאי טעמא לאו משו' דלא קאכיל להו דרך הנאתן?!

    9אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו שפיר, אלא הכא, משום דזיעה בעלמא הוא.

    10אמר אביי: הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן, מאי טעמא משום דלא כתיב ״בהו אכילה״.

    11מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור? נאמר כאן (דברים יד, ב) ״כי עם קדוש אתה״, ונאמר להלן (שמות כב, ל) ״ואנשי קדש תהיון לי״. מה להלן אסור, אף כאן אסור.

    12ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת, ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה, אסורה בהנאה. בשר בחלב שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור בהנאה?

    Tosafot

    צירעה לוקה שש - פ"ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע"י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר"י דאורלינ"ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:

    לרבות את האימורים - דסד"א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (מעילה דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד"א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:

    פרט לאוכל חלב חי - והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ"ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:

    אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא - תימה לר"י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי"ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א"ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:

    (לעיל) הכל מודים בכלאי הכרם - הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

    אמרת קל וחומר - תימה היכי אלים ק"ו לאפוקי מג"ש דנילף מנבילה בג"ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור"ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק"ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא"ת בלא ק"ו נמי מקשינן לחומרא וי"ל דהכא ס"ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר"י דאורלינ"ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג"ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי"ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:

    אמרת ק"ו - איסור אכילה לא מצי למילף בק"ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כלומר לא בא מופנה שתדרוש בו ואם אינו ענין לגופו תנהו ענין לשאר איסורין אלא לגופיה בא וא"ת [והלא] כבר הוקש למעשר דכתי' ביה לאו שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך לא יאכל עוד למה בא לחייבו בשני לאוין מי לא אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש הכא נמי לוקה על שני לאוין והא דאביי מפורש בפ' אלו הן חלוקין פוטיתא הוא דג טמא וכתיב בדגים (ויקרא יא יא) ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו וכתיב (עוד לכל השרץ השורץ לא יאכל כי שקץ הם) ועוד כתיב (שם מג) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם נמצאו ארבעה לאוין באוכל שרץ סתם ולא פירש באחד מהם בארץ ודרשי' הלאוין בכל שרץ בין שרץ של ים ובין שרץ של יבשה לפיכך אמר אביי אכל פוטיתא שהיא שרץ הים לוקה עליה הללו ארבעה לאוין כלם. אכל נמלה שהיא שקץ היבשה עובר בארבעה לאוין הללו והוסיפה התורה על שקץ של יבשה לאו חמישי שנא' (שם מד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ הלכך לוקה חמש אכל צרעה שהיא שרץ העוף עובר על חמשה לאוין הללו הוסיפה עליו התור' לאו אחד שנא' [דברים יד יט] וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא (יאכלו) [יאכל] הלכך לוקה שש מלקיות ופרקי' הני מילי דמוקמי' ליה בלאו יתירי היכא דליכא מידי למדרש [אבל אי איכא למדרש] כי האי גונא דרשי': מכדי כתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים וגו' והבשר אשר יגע בכל טמא למה לי לרבות עצים ולבונה שאם נטמאו ישרפו והבשר כל טהור יאכל בשר תוב למה לי לרבות אימורין שנטמאו סד"א כל טהור יאכל בשר כתיב מידי דכהן טהור מצי למיכליה אם אכלו בטומאה חייב אבל חלבים דלא יכול למיכלינהו אפי' הוא טהור אימא לית להו חיוב משום טומאה קמ"ל. שנינו בתוספתא פ' הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בכלאים כו' ואסיקנא מהאי קרא דכתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ונכרתה ואמרי' לה' לרבות האוכל אימורין בטומאת הגוף שהוא בכרת ובא הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לרבות בשר קדש שנטמא אכלו כהן טהור בלאו:

    אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן וכל שכן דרך אכילתן למעוטי אכל חלב חי ודרך הנאתן למעוטי [אם הניח] חלב של שור הנסקל על מכתו שפטור: אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים הא מן התותים ומן הענבים לא משום דאינו דרך הנאתן. ושני אביי שאני התם דזיעה בעלמא הוא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 24b

    Pesachim 24b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 298 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026