Talmud Builders

    Pesachim 56b

    Back to index

    English translation — Pesachim 56b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Whom did you hear that said: Reprimanded and did not reprimand? It is Rabbi Yehuda, as Rabbi Meir uses the terminology: In keeping with the will and against the will. And yet, Rabbi Yehuda is teaching in the baraita that they would harvest in keeping with the will of the Sages. The Gemara answers with a question: And according to your reasoning, these three activities listed in the mishna, for which the Sages did not reprimand them, are actually four: Grafting palms, bundling Shema , harvesting, and piling. They are not three activities, as stated. Rather, delete harvest from the mishna here. Harvesting should not be listed with the activities for which the Sages did not reprimand them.

    2It was taught in the baraita: They would permit the use of consecrated branches of carob and of sycamore trees. The Gemara explains the reason: They said: Our fathers consecrated only the tree trunks, and therefore we can permit the consecrated branches that have grown from the branches of carob and of sycamore trees. The Gemara explains that we are dealing with the growth that came afterward, and they hold in accordance with the one who said: There is no misuse of consecrated property with regard to subsequent growth. And the Rabbis hold: Although there is no misuse of consecrated property, in any case, there is a prohibition.

    3It was taught in the baraita that the residents of Jericho created breaches so that during years of famine the poor could take fruit that fell on Shabbat and Festivals. Ulla said that Rabbi Shimon ben Lakish said: This dispute between the residents of Jericho and the Sages is with regard to dates no longer attached to the tree that fell onto the upper palm branches [ makhebedot ]. The Sages hold: We issue a decree to prohibit taking these dates, lest one climb the tree and pick dates still attached to the tree. And the people of Jericho hold: We do not issue a decree lest one climb the tree and pick dates. However, with regard to dates that fell onto lower palm branches [ keifin ], everyone agrees that taking fruit from these branches is permitted.

    4Rava said to Ulla: But aren’t they set-aside, as they are not prepared as food before Shabbat, since they fell from the tree on Shabbat itself? Any item prohibited during twilight on Shabbat eve remains prohibited throughout day, even if circumstances change. And if you say: These dates are not set-aside, since they are fit for consumption by domestic ravens, which can fly and gather the dates still attached to the tree, now, an item that is prepared for use for a person is not considered prepared for use for dogs, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says: If the animal was alive and not a carcass on Shabbat eve, it may not be fed to dogs on Shabbat because it was not expressly prepared for that purpose. Is food prepared for ravens considered prepared for a person? While it was alive, the animal was prepared for human consumption during twilight; nevertheless, it is prohibited to feed its carcass to the dogs.

    5Ulla said to Rava: Yes, an item that is prepared for consumption for a person is not prepared for dogs, as any item that is fit for a person, one does not remove it from his thoughts; it remains exclusively for the use of a person. However, an item that is prepared for ravens is also prepared for the use of a person. Any item that is fit for the use of a person, his thoughts are upon it. Although initially it is available only to ravens, a person is prepared to eat any food that becomes available to him. That is Ulla’s version of the statement of Rabbi Shimon ben Lakish.

    6When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said a different version of that which Rabbi Shimon ben Lakish said: This dispute is with regard to dates that fell onto the lower palm branches, as the Sages hold: An item that is prepared for ravens is not prepared for a person. And the people of Jericho hold: An item that is prepared for ravens is prepared for a person. However, with regard to the dates on upper branches, everyone agrees that they are prohibited, as we issue a decree lest one climb the tree and pick dates.

    7We learned in the mishna: And the residents of Jericho would designate for the poor the produce in the corner [ pe’a ] in a field of vegetables. The Gemara asks: And aren’t the people of Jericho of the opinion of that which we learned in a mishna: A principle was stated with regard to the produce of the corner of the field: Anything that is food, and is protected, and grows from the ground, and is gathered as one, and one brings it in to store for preservation is obligated in the halakhot of the produce in the corner of the field?

    8The Gemara elaborates on each criterion in the mishna. Anything that is food; this comes to exclude the after-growths of woad and safflower. These plants are used as dyes and not for food. Therefore, one need not designate the produce in the corners from them. And is protected; this comes to exclude ownerless crops. And grows from the ground; this comes to exclude truffles and mushrooms, which, unlike other plants, do not draw sustenance from the ground. And is gathered as one; this comes to exclude the fig tree, whose fruit is gathered throughout an extended period, as the figs do not ripen together. And one brings it in to storage for preservation; this comes to exclude vegetables, which cannot be stored for lengthy periods.

    9Rav Yehuda said that Rav said: Here we are dealing with turnip heads, which can be stored for an extended period of time, and they disagree with regard to bringing it in to storage for preservation by means of another substance. Turnips are not stored alone. In order to store them, one preserves them in vinegar or a similar substance (Rabbeinu Ḥananel). One Sage, the residents of Jericho, holds: Storage by means of another substance such as vinegar is considered storage. And one Sage, i.e., the Sages, holds: It is not considered storage, and therefore one need not designate produce from the corner of the field from turnips.

    10The Sages taught: Initially, they would designate the produce in the corner of the field from turnips and cabbages. Rabbi Yosei says: They would do so even from leeks [ kaflot ]. And it was taught in another baraita : They would designate the produce in the corner of the field from turnips and leeks. Rabbi Shimon says: They would do so even from cabbages.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאן שמעת ליהדנקט לישנא דמיחו ולא מיחו ר' יהודה היא דשמעת ליה לעיל:

    וליטעמיךדסבירא לך הא דלעיל דקתני אלו ואלו שלא ברצון חכמים כו' מתרצתא היא דקא רמית אחריתי עליה ליפרכיה מינה ובה דקתני על שלשה לא מיחו וקא חשיב ארבעה מרכיבין וכורכין וקוצרין וגודשין:

    ובגידוליןגרסינן:

    כמאן דאמר אין מעילה בגידוליןבמסכת מעילה (דף יג.):

    מחלוקתדאנשי יריחו ורבנן:

    בשל מכבדותכפות תמרים הן בראש הדקל וכפופות זו אצל זו כעין כלי וכשהתמרים נושרין מקבלות אותן וכיון דגבוה וצריך לעלות על הדקל לנוטלן חיישינן שמא יתלוש מן המחוברות דהוי אב מלאכה:

    בשל בין הכיפיםלמטה מנופיהן נופות התחתונים וליכא למיחש לתלישה דאין כאן מחוברות:

    והא מוקצות נינהושמערב שבת בין השמשות היו מחוברות ונמצאו מוקצות מחמת איסור תלישה ומוקצה בין השמשות מוקצה לכל היום:

    וכי תימא הואיל וחזובמחובר לעורבים שיש לו הגדילות בתוך ביתו לגדולה ומותר להעמידם עליהן לאוכלם:

    נבילה שנתנבלה בשבת היתה עומדת בין השמשות לאדם ולא חשיב לה מוכן לגבי כלבים:

    ונשמרשאינו מופקר ומקפידין עליו לשומרו:

    ומכניסו לקיוםשמתקיים ימים רבים:

    ספיחי סטיס וקוצהקשין לאכילה אבל סטיס וקוצה שאינם ספיחים חזו לאכילה סטיס מוריקא קרו"ג:

    קוצהוויישר"א:

    תאינה אינה מתבשלת כאחת אלא זו גמורה היום ואחרת יוצאה בצידה כל ימות הקיץ:

    ראשי לפתותעלי הלפת מכניסין אותן לקיום על ידי האימהות:

    ללפתלעלין דבאימהות כולי עלמא מודו דהא מתקיימין:

    פסחים 56 עמוד ב

    1מאן שמעת ליה דאמר ״מיחו״ ולא מיחו רבי יהודה. וקתני: קוצרין ברצון חכמים! וליטעמיך, הני ארבעה הוה! אלא: סמי מיכן קצירה.

    2ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה. אמרו: אבותינו לא הקדישו אלא קורות, ואנו נתיר גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה. ובגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן, וסברי לה כמ"ד אין מעילה בגידולין. ורבנן סברי: נהי דמעילה ליכא, איסורא מיהא איכא.

    3ופורצין פרצות. אמר עולא א"ר שמעון בן לקיש: מחלוקת בשל מכבדות, דרבנן סברי: גזרינן שמא יעלה ויתלוש, ואנשי יריחו סברי: לא גזרינן שמא יעלה ויתלוש. אבל בשל בין הכיפין דברי הכל מותר.

    4א"ל רבא: והא מוקצות נינהו. וכי תימא: הואיל דחזי לעורבין. השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דתנן: ר' יהודה אומר: אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה, לפי שאינה מן המוכן, מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם?!

    5א"ל אין, מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דכל מידי דחזי לאיניש, לא מקצה ליה מדעתיה. מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם, כל מידי דחזי לאיניש, דעתיה עלויה.

    6כי אתא רבין, א"ר שמעון בן לקיש: מחלוקת בשל בין כיפין, דרבנן סברי: מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם, ואנשי יריחו סברי: מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם, אבל בשל מכבדות דברי הכל אסור, גזרינן שמא יעלה ויתלוש.

    7ונותנין פיאה לירק. ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן, כלל אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום חייב בפיאה.

    8״כל שהוא אוכל״ פרט לספיחי סטיס וקוצה. ״ונשמר״ פרט להפקר. ״וגידולו מן הארץ״ פרט לכמהין ופטריות. ״ולקיטתן כאחת״ פרט לתאנים. ״ומכניסו לקיום״ פרט לירק.

    9א"ר יהודה אמר רב: הכא בראשי לפתות עסקינן, ומכניסו לקיום ע"י דבר אחר קמיפלגי. מר סבר: מכניסו לקיום ע"י דבר אחר שמיה קיום, ומר סבר: לא שמיה קיום.

    Baraita

    10ת"ר בראשונה היו נותנין פיאה ללפת ולכרוב, ר' יוסי אומר: אף לקפלוט. ותני' אידך: היו נותנין פיאה ללפת ולקפלוט, ר"ש אומר: אף לכרוב.

    Tosafot

    מחלוקת בשל מכבדותפ"ה כולה שמעתא בנתלשו ביו"ט ודווקא בשל מכבדות דאיכא נמי מחוברות גזרו רבנן שמא יעלה ויתלוש וקשה נהי דלא גזרו בני יריחו בשל מכבדות שמא יעלה ויתלוש תיפוק ליה שמשתמש במחובר דאטו לית להו הא דתנן (ביצה דף לו:) אין עולין באילן וכו' ובין הכיפין נמי אמאי ד"ה מותר הא קמשתמש באילן כדאמר בכירה (שבת דף מה.) אין מניחין נר על גבי דקל שמא ישתמש באילן בשעת נטילתה וכן משמע בעירובין (דף ק.) ובכמה דוכתי ועוד דלא גרע בין הכיפין מביצה שנולדה שהיא על הקרקע דאסרינן בביצה (דף ג.) משום פירות הנושרין וליכא לאוקמא בפחות מג' טפחים דמותר להשתמש דמ"מ ה"ל לפלוגי בבין הכיפין בין פחות מג' טפחים ליותר ונראה לר"י דשמעתא איירי בתלושין מעי"ט במכבדות ובכיפים ומונחים שם בין השמשות וקאמר מחלוקת בשל מכבדות דרבנן אסרי אפילו נפלו לארץ בי"ט כיון דמכבדות איכא נמי מחוברים גזרינן שמא יעלה ויתלוש כיון דבין השמשות היו על האילן אע"פ שהן תלוש ובני יריחו לא גזרו כיון דתלוש מעי"ט אבל בשל בין הכיפין הואיל ולא היו שם מחוברים ליכא למיגזר אטו שמא יעלה ויתלוש ממקום שלא נשרו והשתא א"ש דלא דמי לביצה דהתם שנולד בי"ט גזרינן והכא בנתלשו מעי"ט וקצת תימה איך יכירו בין אותם שנשרו אתמול לאותם שנשרו היום ונשר מן הכיפין לנשר מן המכבדות ופריך והא מוקצה נינהו כיון דהיו בין השמשות על האילן ולא היו ראויות לינטל שלא ישתמש באילן ובירושלמי דס"פ פריך במה אנן קיימין אי בנשרו מעי"ט ד"ה מותרים ואי בי"ט ד"ה אסורים אלא במה קיימין בסתם פי' דבסתם לא שייך למיגזר שמא יעלה ויתלוש אלא דוקא בנשרו ודאי בי"ט והיכא דנשרו ודאי בי"ט אפילו בשל בין הכיפין אסור ופריך והא מוקצות נינהו פי' ספק מוקצות נינהו אבל מ"מ קשה דתיפוק ליה שמשתמש במחובר:

    דתנן רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"שתימה הא התם לא הוי מוכן לאדם דאסור לשוחטה בשבת ומפרש ה"ר יוסף דממשנה יתירא דייק דלא ה"ל למיתני לפי שאינה מן המוכן כיון דכבר תנא איסורא אלא אפילו היה מוכן שאין מוקצה מחמת איסור לא הוי מוכן לכלבים ור"י מפרש מוכן לאדם היינו שעומדת לאכילת אדם ואע"ג דאין ראויה לאדם לאותה שבת היינו מחמת איסור ולא מחמת הקצאה שלא היה רוצה שיהנה בה אדם ולא אמרינן עמידתה לאדם כעמידתה לכלבים שאלו היתה עומדת לכלבים כמו שעומדת לאדם היתה מותרת כשנתנבלה בשבת דלגבי כלבים ליכא מוקצה מחמת איסור כי יש דברים שראוים לינתן לכלבים חיים כגון עופות וכיוצא בהן ולא אמר דהוי מוכן לכלבים אע"ג דלבסוף הוי מוכן לכלבים אלא אדרבה לפי שסתמא עומד לאדם מקצי ליה מכלבים ה"נ מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם אע"ג דלבסוף הוי מוכן לאדם:

    מוכן לעורביםאפילו אי לא שרי הכא אלא למי שיש לו עורבים איצטריך בריש ביצה (דף ג.) למיסר פירות הנושרין מטעם גזירה שמא יעלה ויתלוש דלא מצי למימר התם איסורא משום מוקצה שהרי מעמיד שם המשנה בתרנגולת העומדת לאכילה א"כ איסור מוקצה לא שייך בה למיגזר אי לאו משום גזירה שמא יעלה ויתלוש:

    כלל אמרו בפיאה כו'נראה לרבינו תם דמדאורייתא לא מיחייב בפאה אלא זית וכרם ושדה דכתיבי בהדיא בקרא ואחריני תקנתא דרבנן נינהו ושאין מכניסו לקיום לא רצו לתקן פיאה דאינו דבר חשוב ותאינה וכל דדמי לה אף על גב דחשיב איכא בטול עניים לפי שאין לקיטתן כאחד והפסד יתר על הריוח וכמיהין ופטריות הואיל ואין במינו חיובא שאין גדל בקרקע לא תקנו והא דדריש בתורת כהנים יכול שאני מרבה קישואין ודלועין שיהיו חייבין בפיאה תלמוד לומר ובקוצרכם את קציר ארצכם מה קציר שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ אף כל כו' יצאו ירקות כו' אסמכתא בעלמא היא כמו שדורש שם מקרא מעשר ירק אף על גב דהוי דרבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתירין גואזיות של הקדש פי' הן נצרים הפרים משרשי אילנות והן קשקושי אילנות והיו אנשי יריחו אומרים אבותינו לא הקדישו אלא הקורות מפני שהיו בעלי בתים נוטלין אותן בזרוע קורות הקדישו גדולין לא הקדישו והיו מתירין הגזיאות ומיחו בידם חכמים ואמרו נהי דמעילה בגידולין ליכא איסורא מיהא איכא רבנן לטעמיהו דפליגי עליה דר' יוסי במעילה פ"ד ואמרי הקדיש אילן ואח"כ נשא פירות שדה ואח"כ נתמלאת עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן: ואוכלין מתחת הנשרי' פי' מן הפירות הנובלות מן האילן ומיחו בידם חכמים ואסיקנא בלישנא בתרא מחלוקת בשל בין הכיפים ואנשי יריחו סברי מוכן לעורבים הוה מוכן לאדם ורבנן סברי מוכן לעורבים לא הוה מוכן לאדם אבל התמרים של מכבדות שהן מחוברין אם נשרו דברי הכל אסורין מאי טעמא הרואה כי מחוברין היו ונפלו בשבת ואמרו מותרין הן יעלה ויתלוש:

    ואקשינן ונותנין פיאה לירק והתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וכו' ואמרינן בסיפא ומכניסו לקיום חייב בפיאה ותאני עלה הירק אע"פ שלקיטתו כאחת אין מכניסו לקיום ושני רב יהודה משמא דרב האי ירק דקתני במתני' ראשי לפתות הן דמכניסן לקיום ע"י ד"א בכבישה כדרך כל הכבושין. אנשי יריחו סברי כי האי גונא מכנסו לקיום [מיקרי] ורבנן סברי לא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 56b

    Pesachim 56b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 295 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאן שמעת ליה דנקט לישנא דמיחו ולא מיחו ר' יהודה היא דשמעת ליה לעיל:

    וליטעמיך דסבירא לך הא דלעיל דקתני אלו ואלו שלא ברצון חכמים כו' מתרצתא היא דקא רמית אחריתי עליה ליפרכיה מינה ובה דקתני על שלשה לא מיחו וקא חשיב ארבעה מרכיבין וכורכין וקוצרין וגודשין:

    ובגידולין גרסינן:

    כמאן דאמר אין מעילה בגידולין במסכת מעילה (דף יג.):

    מחלוקת דאנשי יריחו ורבנן:

    בשל מכבדות כפות תמרים הן בראש הדקל וכפופות זו אצל זו כעין כלי וכשהתמרים נושרין מקבלות אותן וכיון דגבוה וצריך לעלות על הדקל לנוטלן חיישינן שמא יתלוש מן המחוברות דהוי אב מלאכה:

    בשל בין הכיפים למטה מנופיהן נופות התחתונים וליכא למיחש לתלישה דאין כאן מחוברות:

    והא מוקצות נינהו שמערב שבת בין השמשות היו מחוברות ונמצאו מוקצות מחמת איסור תלישה ומוקצה בין השמשות מוקצה לכל היום:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 56b · Sefaria

    Tosafot

    מחלוקת בשל מכבדות פ"ה כולה שמעתא בנתלשו ביו"ט ודווקא בשל מכבדות דאיכא נמי מחוברות גזרו רבנן שמא יעלה ויתלוש וקשה נהי דלא גזרו בני יריחו בשל מכבדות שמא יעלה ויתלוש תיפוק ליה שמשתמש במחובר דאטו לית להו הא דתנן (ביצה דף לו:) אין עולין באילן וכו' ובין הכיפין נמי אמאי ד"ה מותר הא קמשתמש באילן כדאמר בכירה (שבת דף מה.) אין מניחין נר על גבי דקל שמא ישתמש באילן בשעת נטילתה וכן משמע בעירובין (דף ק.) ובכמה דוכתי ועוד דלא גרע בין הכיפין מביצה שנולדה שהיא על הקרקע דאסרינן בביצה (דף ג.) משום פירות הנושרין וליכא לאוקמא בפחות מג' טפחים דמותר להשתמש דמ"מ ה"ל לפלוגי בבין הכיפין בין פחות מג' טפחים ליותר ונראה לר"י דשמעתא איירי בתלושין מעי"ט במכבדות ובכיפים ומונחים שם בין השמשות וקאמר מחלוקת בשל מכבדות דרבנן אסרי אפילו נפלו לארץ בי"ט כיון דמכבדות איכא נמי מחוברים גזרינן שמא יעלה ויתלוש כיון דבין השמשות היו על האילן אע"פ שהן תלוש ובני יריחו לא גזרו כיון דתלוש מעי"ט אבל בשל בין הכיפין הואיל ולא היו שם מחוברים ליכא למיגזר אטו שמא יעלה ויתלוש ממקום שלא נשרו והשתא א"ש דלא דמי לביצה דהתם שנולד בי"ט גזרינן והכא בנתלשו מעי"ט וקצת תימה איך יכירו בין אותם שנשרו אתמול לאותם שנשרו היום ונשר מן הכיפין לנשר מן המכבדות ופריך והא מוקצה נינהו כיון דהיו בין השמשות על האילן ולא היו ראויות לינטל שלא ישתמש באילן ובירושלמי דס"פ פריך במה אנן קיימין אי בנשרו מעי"ט ד"ה מותרים ואי בי"ט ד"ה אסורים אלא במה קיימין בסתם פי' דבסתם לא שייך למיגזר שמא יעלה ויתלוש אלא דוקא בנשרו ודאי בי"ט והיכא דנשרו ודאי בי"ט אפילו בשל בין הכיפין אסור ופריך והא מוקצות נינהו פי' ספק מוקצות נינהו אבל מ"מ קשה דתיפוק ליה שמשתמש במחובר:

    דתנן רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש תימה הא התם לא הוי מוכן לאדם דאסור לשוחטה בשבת ומפרש ה"ר יוסף דממשנה יתירא דייק דלא ה"ל למיתני לפי שאינה מן המוכן כיון דכבר תנא איסורא אלא אפילו היה מוכן שאין מוקצה מחמת איסור לא הוי מוכן לכלבים ור"י מפרש מוכן לאדם היינו שעומדת לאכילת אדם ואע"ג דאין ראויה לאדם לאותה שבת היינו מחמת איסור ולא מחמת הקצאה שלא היה רוצה שיהנה בה אדם ולא אמרינן עמידתה לאדם כעמידתה לכלבים שאלו היתה עומדת לכלבים כמו שעומדת לאדם היתה מותרת כשנתנבלה בשבת דלגבי כלבים ליכא מוקצה מחמת איסור כי יש דברים שראוים לינתן לכלבים חיים כגון עופות וכיוצא בהן ולא אמר דהוי מוכן לכלבים אע"ג דלבסוף הוי מוכן לכלבים אלא אדרבה לפי שסתמא עומד לאדם מקצי ליה מכלבים ה"נ מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם אע"ג דלבסוף הוי מוכן לאדם:

    מוכן לעורבים אפילו אי לא שרי הכא אלא למי שיש לו עורבים איצטריך בריש ביצה (דף ג.) למיסר פירות הנושרין מטעם גזירה שמא יעלה ויתלוש דלא מצי למימר התם איסורא משום מוקצה שהרי מעמיד שם המשנה בתרנגולת העומדת לאכילה א"כ איסור מוקצה לא שייך בה למיגזר אי לאו משום גזירה שמא יעלה ויתלוש:

    כלל אמרו בפיאה כו' נראה לרבינו תם דמדאורייתא לא מיחייב בפאה אלא זית וכרם ושדה דכתיבי בהדיא בקרא ואחריני תקנתא דרבנן נינהו ושאין מכניסו לקיום לא רצו לתקן פיאה דאינו דבר חשוב ותאינה וכל דדמי לה אף על גב דחשיב איכא בטול עניים לפי שאין לקיטתן כאחד והפסד יתר על הריוח וכמיהין ופטריות הואיל ואין במינו חיובא שאין גדל בקרקע לא תקנו והא דדריש בתורת כהנים יכול שאני מרבה קישואין ודלועין שיהיו חייבין בפיאה תלמוד לומר ובקוצרכם את קציר ארצכם מה קציר שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ אף כל כו' יצאו ירקות כו' אסמכתא בעלמא היא כמו שדורש שם מקרא מעשר ירק אף על גב דהוי דרבנן:

    Tosafot on Pesachim 56b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתירין גואזיות של הקדש פי' הן נצרים הפרים משרשי אילנות והן קשקושי אילנות והיו אנשי יריחו אומרים אבותינו לא הקדישו אלא הקורות מפני שהיו בעלי בתים נוטלין אותן בזרוע קורות הקדישו גדולין לא הקדישו והיו מתירין הגזיאות ומיחו בידם חכמים ואמרו נהי דמעילה בגידולין ליכא איסורא מיהא איכא רבנן לטעמיהו דפליגי עליה דר' יוסי במעילה פ"ד ואמרי הקדיש אילן ואח"כ נשא פירות שדה ואח"כ נתמלאת עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן: ואוכלין מתחת הנשרי' פי' מן הפירות הנובלות מן האילן ומיחו בידם חכמים ואסיקנא בלישנא בתרא מחלוקת בשל בין הכיפים ואנשי יריחו סברי מוכן לעורבים הוה מוכן לאדם ורבנן סברי מוכן לעורבים לא הוה מוכן לאדם אבל התמרים של מכבדות שהן מחוברין אם נשרו דברי הכל אסורין מאי טעמא הרואה כי מחוברין היו ונפלו בשבת ואמרו מותרין הן יעלה ויתלוש:

    ואקשינן ונותנין פיאה לירק והתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וכו' ואמרינן בסיפא ומכניסו לקיום חייב בפיאה ותאני עלה הירק אע"פ שלקיטתו כאחת אין מכניסו לקיום ושני רב יהודה משמא דרב האי ירק דקתני במתני' ראשי לפתות הן דמכניסן לקיום ע"י ד"א בכבישה כדרך כל הכבושין. אנשי יריחו סברי כי האי גונא מכנסו לקיום [מיקרי] ורבנן סברי לא:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 56b · Sefaria

    Meiri

    הלפת כבר בארנו שהוא חייב בפאה ואף הקפליט ר"ל כרתי יראה שאף בכלל מכניסו לקיום הוא אבל הכרוב הרי הוא כשאר ירק ופטור:

    Meiri on Pesachim 56b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מחלוקת כו' ובין הכיפין נמי אמאי ד"ה מותרין הא קמשתמש כו' עכ"ל ממתני' דאין עולין באילן כו' לא קשיא להו אבין הכיפין דלמטה הוא ולא שייך ביה עלייה באילן אבל מהא דקמשתמש במחובר מיהא קשיא להו ודו"ק:

    בא"ד בעירובין ובכמה דוכתי וליכא לאוקמא בפחות מג' טפחים כו' בין פחות מג' ליותר ועוד דלא גרע בין כו' פירות הנושרין ונראה לר"י כו' כצ"ל:

    בא"ד וקצת תימה היאך יכירו בין אותם שנשרו כו' עכ"ל דהא בנמצאו נפלו לארץ בי"ט איירי כולה דאל"כ הוה משתמש באילן אבל לפרש"י דאיירי בנמצאת במכבדות או בין הכיפין ניחא וק"ל:

    בא"ד במה אנן קיימין בסתם פי' דבסתם לא שייך למגזר שמא יעלה כו' עכ"ל ר"ל לאנשי יריחו אפילו במכבדות וק"ל:

    בד"ה דתנן ר"י כו' אלא אפילו היה מוכן שאין מוקצה מחמת איסור לא הוי מוכן לכלבים כו' עכ"ל ר"ל כגון ביו"ט דלא היה מוקצה מחמת איסור שחיטה ועיין בתוס' פ"ק דביצה וק"ל:

    בד"ה מוכן לעורבים כו' א"כ איסור מוקצה לא שייך בה למיגזר כו' עכ"ל איסור תלישה נמי ודאי דלית בה בביצה מיהו שייך למגזר בה דהוי נמי פירות הנושרין ועיין פירש"י שם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 56b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה מחלוקת כו' ובירושלמי כו', לא שייך למגזר שמא יעלה ויתלוש, אלא דוקא בנשרו ודאי ביו"ט. קשה לי, דעדיין יקשה מביצה דספיקו אסור מגזירה דפירות הנושרין, והוא מוטל בקרקע דעדיף משל בין הכיפין. ולומר דהירושלמי דספק דרבנן מותר כפרכת הש"ס בריש ביצה, הא מ"מ משמע מהתוס' דס"ל דיש לתרץ בזה הסוגיא והא לדינו בביצה ספיקו לחומרא, משום דבר שיל"מ:

    תד"ה מחלוקת וכו' ופריך והא מוקצה נינהו כיון דהי' בה"ש על האילן וכו'. זהו סותר לדבריהם בביצה (דף לא ע"ב) ד"ה ונפחת דבמוקצה מחמת איסור דרבנן ונסתלק המוקצה שאינו בעולם ל"א מגו דאתקצאי. וה"נ כן כיון דנפלה לארץ נסתלק המוקצה ממנו כלל וכלל:

    בא"ד ובירושלמי דס"פ פריך וכו' פי' דבסתם ל"ש למגזור וכו' תמוה לי דא"כ עדיין תקשה מ"ש מביצה דספיקו אסור הרי אף דביצה אסור משום פירות הנושרי' והוא מוטל בקרקע דעדיף מבין הכיפי'. מ"מ סתמא אסור' ק"ו בפירות גופא, ודוק:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 56b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 56, Amud Bet, about 295 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “מאן שמעת ליה דאמר ״מיחו״ ולא מיחו״…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 242 words

      Opens “ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל…”

    3. Segment 332 words

      Opens “ופורצין פרצות. אמר עולא א"ר שמעון בן…”

      Named: עולא.

    4. Segment 436 words

      Opens “א"ל רבא: והא מוקצות נינהו. וכי תימא:…”

      Named: רבא.

    5. Segment 527 words

      Opens “א"ל אין, מוכן לאדם לא הוי מוכן…”

    6. Segment 637 words

      Opens “כי אתא רבין, א"ר שמעון בן לקיש:…”

    7. Segment 725 words

      Opens “ונותנין פיאה לירק. ולית להו לאנשי יריחו…”

    8. Segment 824 words

      Opens “״כל שהוא אוכל״ פרט לספיחי סטיס וקוצה.…”

    9. Segment 928 words

      Opens “א"ר יהודה אמר רב: הכא בראשי לפתות…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “ת"ר בראשונה היו נותנין פיאה ללפת ולכרוב,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Pesachim 56b · Segment 3 — “ופורצין פרצות.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 56b · Segment 3 — “ופורצין פרצות. אמר עולא א"ר שמעון בן לקיש: מחלוקת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 56b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026