Talmud Builders

    Pesachim 77b

    Back to index

    English translation — Pesachim 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: Why do I need these two parts of the verse? According to the opinion of Rabbi Yehoshua, the halakha that both the blood and meat are essential is derived twice from the verse. The Gemara answers: One part of the verse is referring to a burnt-offering and one part is referring to a peace-offering. The Gemara notes that both derivations are necessary, as if the Merciful One had written the halakha that the meat must be suitable for eating only with regard to a burnt-offering, I would have said that it applies only to a burnt-offering, which is stringent, as it is totally consumed on the altar. However, with regard to a peace-offering, which is not stringent, as most of its meat is eaten by the priests and by the one who brought the offering, say that its meat is not essential.

    2And if the Merciful One had written this halakha with regard to a peace-offering, I would have said: On the contrary, the meat of a peace-offering is more important because it has two forms of consumption. The sacrificial parts are burned on the altar, and the owners and priests eat the rest of the meat. But with regard to a burnt-offering, which is completely burned on the altar and therefore does not have two forms of consumption, say that its meat is not essential. For this reason, it teaches us the halakha in both cases.

    3The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer as well, isn’t it written: “And you shall eat the flesh”? The Gemara answers that Rabbi Eliezer could have said to you: That part of the verse is necessary to teach that the meat of an offering is not permitted to be eaten until the blood is sprinkled.

    4The Gemara asks: If so, say that the entire verse comes for this purpose, and in that case, from where do we derive the halakha that one sprinkles the blood even though there is no suitable meat because it became ritually impure or was lost?

    5The Gemara answers that Rabbi Eliezer could have said to you: If so, the Merciful One should have written “and you shall eat the flesh” and then “and the blood of your offerings shall be poured out,” as it is written in the first clause of that verse: “And you shall sacrifice your burnt-offerings, the flesh, and the blood,” listing the meat before the blood. What is different that caused the verse to precede “and you shall eat the flesh” with the phrase “the blood of your offerings”? Learn from it that blood brings atonement although there is no meat, and learn from it also that the meat is not permitted to be eaten until the blood is sprinkled.

    6The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehoshua derive the halakha that the meat is not permitted to be eaten until the blood is sprinkled? The Gemara answers that according to his opinion, it is an a fortiori inference: Just as with regard to sacrificial portions brought on the altar, which do not preclude acceptance of the offering when they are not present, when they are present they do preclude the eating of the meat; with regard to blood, which precludes acceptance of the offering when it is not present, e.g., when it became ritually impure or lost, then when it is present, all the more so is it not clear that it precludes the continuation of the service and the eating the meat until it is sprinkled?

    7The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, if there is an a fortiori inference, why did the Torah have to write this halakha explicitly in a verse? The Gemara answers: A matter that could be derived by means of an a fortiori inference, the verse nonetheless exerted itself and wrote it explicitly. Even when a halakha can be derived through an a fortiori inference, the Torah sometimes writes it explicitly in order to emphasize the halakha . The Gemara asks: How does Rabbi Yehoshua respond to this claim? The Gemara answers: Anywhere that there is a possibility to expound the verse and thereby derive a new halakha , we expound it rather than explain that the verse taught only a halakha that could also have been derived in a different manner.

    8Now, after these introductions, let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua: Since he said that we require the two parts of the offering to be valid, i.e., the meat and the blood, and since he presumably holds that the frontplate does not appease God for the impurity of the portions of offerings that are supposed to be eaten, and consequently only the blood of these offerings is valid, how can they be brought in ritual impurity?

    9The Gemara refutes this statement: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, it is not difficult. Rather, Rabbi Yehoshua holds that the frontplate appeases God for the impurity of that which goes up, i.e., the sacrificial parts that are brought onto the altar and burned. These portions may be burned on the altar even when they are impure. This is considered a form of consumption. Since part of meat is therefore suitable for consumption, the blood may be sprinkled.

    10The Gemara asks: This works out well with regard to communal animal offerings, from which there are portions that go up onto the altar. But what of the omer and the two loaves, of which there are no parts that go up onto the altar? These offerings are entirely eaten by the priests except for the handful of flour which is scooped out and burned on the altar, and which serves the same function for a meal-offering as the sprinkling of the blood for an animal offering. What is there to say concerning those offerings? Say in answer to this question: When Rabbi Yehoshua said that we require the two parts of the offering to be valid, he said it with regard to animal offerings; but with regard to meal-offerings he did not say it.

    11The Gemara expresses surprise: Is it true that with regard to meal-offerings he did not say that there is a requirement that both the handful and the remainder of the meal-offering remain valid? Didn’t we learn in a mishna: If the remainder of the meal-offering, i.e., everything left after the handful has been separated, became ritually impure, or if the remainder was lost, according to the principle of Rabbi Eliezer, who says that the blood is fit even if there is no meat, it is valid, but according to the principle of Rabbi Yehoshua it is disqualified?

    12The Gemara responds: It is in accordance with the principle of Rabbi Yehoshua but not entirely in accordance with the principle of Rabbi Yehoshua, meaning that the statement in the mishna is similar but not entirely consistent with the opinion of Rabbi Yehoshua. It is in accordance with the principle of Rabbi Yehoshua in that we need the two parts of the offering to be valid. And it is not in accordance with the principle of Rabbi Yehoshua, because whereas Rabbi Yehoshua himself said so with regard to animal offerings but with regard to meal-offerings he did not say so, this tanna quoted in the mishna extended Rabbi Yehoshua’s opinion and holds that it applies even to meal-offerings.

    13The Gemara asks: And who is this tanna who holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua and is more stringent than him? And furthermore, it was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: I see as correct the statement of Rabbi Eliezer both with regard to meal-offerings and with regard to animal offerings; and I see as correct the statement of Rabbi Yehoshua both with regard to animal offerings and with regard to meal-offerings.

    14Rabbi Yosei explains: The statement of Rabbi Eliezer is correct with regard to animal offerings, as he would say that the blood brings atonement although there is no meat. The statement of Rabbi Yehoshua is correct with regard to animal offerings, as he would say that if there is no blood, there is no meat, and if there is no meat, there is no blood. The statement of Rabbi Eliezer is correct with regard to meal-offerings, as he would say that the handful is fit although there is no remainder. The statement of Rabbi Yehoshua is correct with regard to meal-offerings, as he would say that if there is no valid handful, there is no remainder, and if there is no remainder, there is no handful. This indicates that Rabbi Yehoshua disputes the opinion of Rabbi Eliezer concerning meal-offerings, just as he disputes his opinion concerning animal offerings.

    15Rather, the previous answer should be rejected and the answer is as follows: Rabbi Yehoshua holds that the frontplate appeases God both for the impurity of sacrificial limbs that go up onto the altar and for the impurity of portions of offerings that are supposed to be eaten. The Gemara has now rejected its previous assumption that, according to the opinion of Rabbi Yehoshua, the frontplate does not appease God for the impurity of the portions of offerings that are eaten. Consequently, the mishna, which rules that impure communal offerings are valid, is consistent with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    16The Gemara expresses surprise: If so, why does the mishna cited above say that, in accordance with the principle of Rabbi Yehoshua, an impure offering is disqualified? The Gemara responds: This opinion was stated only with regard to meat that was lost or burned; however, if it became ritually impure, the frontplate appeases God, and the offerings remain valid.

    17The Gemara asks: But if so, according to whom is the mishna teaching the case of a meal-offering that became impure? According to the opinion of Rabbi Eliezer, it is obvious that the meal-offering remains valid: Now that it has been mentioned that in a case where it was lost or burned, when they are not present at all, Rabbi Eliezer validates the offering, is it necessary to mention that when it became impure, when it is still in existence, the offering is valid? Rather, it is obvious that this case is mentioned in order to teach the opinion of Rabbi Yehoshua, and it is teaching that according to him it is disqualified.

    18And furthermore, it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all animal offerings in the Torah, whether the meat became ritually impure and the fat of the offering, which is the part that is burned on the altar, remains valid, or the fat became impure and the meat remains valid, one may sprinkle the blood. The following inference can be made from this baraita : But if both of them became ritually impure, he may not sprinkle the blood. Apparently, Rabbi Yehoshua holds that the frontplate does not appease God for the impurity of the parts of the offering that go up onto the altar or for the impurity of portions of offerings that are supposed to be eaten.

    19Rather, the previous answers have been rejected and the answer is as follows: Actually, the mishna is even in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, and it is not difficult: There, Rabbi Yehoshua was referring to the halakha ab initio ; here, in the mishna, it is referring to the halakha after the fact. When Rabbi Yehoshua said that if the meat is disqualified the blood may not be brought to the altar, that was only ab initio ; after the fact he did not disqualify it.

    20And from where do you say that Rabbi Yehoshua differentiates between ab initio and after the fact? As it was taught in a baraita : If the meat became impure or it was disqualified through contact with one who has immersed during the day but does not become fully pure until nightfall, or if the meat went outside the hangings and was thereby disqualified, Rabbi Eliezer says the blood may be sprinkled and it is valid; Rabbi Yehoshua says it may not be sprinkled. And Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood, the offering is accepted.

    21The Gemara rejects this answer for two reasons. One reason to reject it is that the term disqualified indicates that the offering is invalid even after the fact and not only ab initio . And furthermore, the mishna’s statement that five items may be brought in a state of ritual impurity indicates that they may be brought even ab initio .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והני תרי קראילר' יהושע למה לי:

    וחד בשלמיםזבחיך שלמים:

    שכן כלילהילכך חשיבא ומחמרינן בה:

    אם כןדכולי אתא למימר דדם מתיר בשר באכילה ולאו למימר דם אע"פ שאין בשר:

    לכתוב ובשר זבחיך תאכל והדר והדם ישפךוהוי משמע נמי והדם ישפך תחלה קודם לאכילה דהא לא כתיב והדם תשפוך מאי שנא דאקדמיה לדם זבחיך ישפך ברישא:

    ש"מלמדרש ודם זבחיך ישפך מכ"מ:

    אימורים דכי ליתנהו לא מעכביוכגון נטמאו או אבדו לא מעכבי אכילת בשר כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף נט:):

    כי איתנהו מעכביאכילת בשר כדאמרן התם:

    דם דכי ליתיה מעכבדהא תרווייהו מודו אם אין דם אין בשר דמתחלת הקדשן הן נאסרין וכפרה אינה באה אלא בדם וכהנים משולחן גבוה קא זכו וכיון דכפרה ליתיה איסורא להיכא אזל:

    לימא דלא כר' יהושעאמילתיה קא מהדר דאמרן לעיל מתני' דלא כר' יהושע:

    בעינן תרתידם ובשר:

    וציץ אאכילות לא מרציוהשתא בשר ליכא אלא דם לחודיה דמרצי ציץ עלה ה"נ דלא אתו בטומאה:

    הציץ מרצה על העוליןעל טומאת הנקטרין על האשים דהיינו אימורין מודי רבי יהושע דאי איכא כזית חלב לאכילת מזבח זורק את הדם כדאמר לקמן בברייתא בפירקין (פסחים ד' עט.) רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק הדם:

    עומר ושתי הלחם דליכא עוליןלבד הקומץ שהוא במנחה כזריקת דם בזבחים אבל בשיריים ליכא הקטרה וכיון דבעי ר' יהושע תרתי צריך להיות קומץ ושיריים קיימין והכא שיריים ליכא ושתי הלחם דכוליה אכילות אפילו חדא נמי ליכא בשלמא לר"א דאית ליה הציץ מרצה על אכילות כולהו כמאן דלא איטמו נינהו:

    כי אמר ר' יהושעדבעינן תרתי:

    נטמאו שיריהשל מנחה לאחר שנקמצה ועדיין לא נקטר קומצה:

    כמדת ר' אליעזרשהיה אומר בזבחים (ד' קד.) דם אף על פי שאין בשר כשירה להקטיר קומצה ונפטרו הבעלים:

    ומאן האי תנא כו'היכא אשכחן תנא דאמר הכי:

    מילתיה דר' יוסי מיפרשא לקמן בשמעתין:

    אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על אכילותומיתוקמא מתני' אליביה דהא איכא תרתי וגבי שתי הלחם נמי כיון דציץ מרצה על אכילות הוה ליה כמעיקרא ומתירין במקדש:

    אי הכי נטמאו שיריהכיון דנטמאו לר' יהושע אמאי פסולין ומשני כי קתני פסולה אאבדו שיריה ונשרפו שיריה:

    אלא נטמאו שיריהכיון דרבי יהושע לא עלה פליג:

    למאן קתני לה לר' אליעזר וכו'להודיע לנו דברי מי שנאה להודיענו בה דברי רבי אליעזר דלמדתו כשירה בתמיה פשיטא השתא י"ל כו' אלא פשיטא על כרחיך ר' יהושע פליג עלה ולאשמעינן דרבי יהושע פסיל בה תניא ורבותא אשמעינן דאף על גב דאיתא בעינא פסול:

    ולא על העוליןדהיינו חלב דאי מרצי אחד מינייהו אמאי פסול:

    אלא לא קשיאמתני' ודרבי יהושע מתני' דיעבד ודר' יהושע לכתחלה תרתי בעי ואי אייתוה מתכשר דיעבד:

    נפסלבטבול יום:

    חדא דפסולה דיעבד משמע כו'אתקפתא היא:

    פסחים 77 עמוד ב

    1והני תרי קראי למה לי? חד בעולה, וחד בשלמים. וצריכא, דאי כתב רחמנא בעולה, הוה אמינא: עולה היא דחמירא, שכן כליל, אבל שלמים דלא חמירי, אימא לא.

    2ואי כתב רחמנא שלמים, הוה אמינא: אדרבה, דאית בהו שתי אכילות. אבל עולה דלית בה שתי אכילות, אימא לא, קמ"ל׃

    3ור' אליעזר נמי, הכתיב ״והבשר תאכל״! אמר לך: ההוא מיבעי ליה שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם.

    4אי הכי, אימא כוליה להכי הוא דאתא דם אע"פ שאין שם בשר מנלן׃

    5אמר לך אם כן נכתוב רחמנא הבשר תאכל והדר ודם זבחיך ישפך כדכתיב ״ברישא (דברים יב״, כז) ועשית עולותיך הבשר והדם מאי שנא דאקדמיה לדם זבחיך שמע מינה דם אע"פ שאין בשר ושמע מינה שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם׃

    6ור' יהושע אין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם קל וחומר הוא ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי איתנהו מעכבי דם דכי ליתיה מעכב כי איתיה לא כל שכן דמעכב׃

    7ורבי אליעזר מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ור' יהושע כל היכא דאיכא למדרש דרשינן׃

    8השתא לימא מתני' דלא כרבי יהושע דכיון דאמר בעינן תרתי וציץ אאכילות לא מרצה היכי אתי בטומאה׃

    9אפילו תימא רבי יהושע אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על העולין׃

    10הא תינח זבחים דאיכא עולין אלא עומר ושתי הלחם דליכא עולין מאי איכא למימר אמרי כי אמר רבי יהושע נמי דבעינן תרתי בזבחים במנחות לא אמר׃

    11ובמנחות לא אמר והתנן נטמאו שיריה אבדו שיריה כמדת רבי אליעזר כשירה כמדת רבי יהושע פסולה׃

    12כמדת ולא כמדת כמדת רבי יהושע דבעינן תרתי ולא כמדת רבי יהושע דאילו רבי יהושע בזבחים אמר במנחות לא אמר ואילו האי תנא סבר אפילו במנחות׃

    13ומנו האי תנא דקאי כוותיה ומחמיר טפי מיניה ועוד תניא א"ר יוסי רואה אני את דברי רבי אליעזר במנחות ובזבחים ודברי רבי יהושע בזבחים ובמנחות׃

    14דברי רבי אליעזר בזבחים שהיה אומר דם אף על פי שאין שם בשר ודברי רבי יהושע בזבחים שהיה אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם דברי רבי אליעזר במנחות שהיה אומר קומץ אף על פי שאין שירים דברי רבי יהושע במנחות שהיה אומר אם אין קומץ אין שירים אם אין שירים אין קומץ׃

    15אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על [העולין ועל] האכילות׃

    16אי הכי אמאי כמדת רבי יהושע פסולה אאבוד ושרוף׃

    17אלא נטמא למאן קתני לרבי אליעזר פשיטא השתא יש לומר אבוד ושרוף דליתנהו מכשיר רבי אליעזר נטמא דאיתיה מיבעיא אלא פשיטא לרבי יהושע וקתני פסולה׃

    18ועוד תניא רבי יהושע אומר כל זבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים ובין שנטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם אבל נטמאו תרווייהו לא אלמא קסבר רבי יהושע אין הציץ מרצה על העולין ולא על האכילות׃

    19אלא לעולם רבי יהושע היא מתני' ולא קשיא כאן לכתחלה כאן דיעבד כי אמר רבי יהושע לכתחלה דיעבד לא׃

    20ומנא תימרא דשני ליה לרבי יהושע בין לכתחלה לדיעבד דתניא נטמא בשר או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים ר"א אומר יזרק ר' יהושע אומר לא יזרק ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה׃

    21חדא דפסולה דיעבד משמע. ועוד חמשה דברים באין לכתחלה משמע׃

    Tosafot

    שאין בשר ניתר באכילה עד שיזרק הדםתימה אימא דוקא שלמים דאית ביה תרי אכילות אבל עולה מנלן דאימא כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כדתנן במעילה בפרק חטאת העוף (מעילה דף ט.) לית בה נמי מעילה קודם זריקה דהאי קרא בשלמים כתיב וי"ל דר"א לא חשיב הך חומרא ורשב"א מתרץ דר"א יליף עולה מקל וחומר דר' יהושע ובשלמים טרח וכתב לה קרא כדאמר בסמוך:

    עומר ושתי הלחם דליכא עולין מאי איכא למימרוא"ת ובשתי הלחם מה שייך באין בטומאה ויש לומר משום תנופה דאית בהו:

    קסבר ר' יהושע הציץ מרצה על העוליןוא"ת לענין מה מפיק קרא בעולה אם אין בשר אין דם הלא הציץ מרצה ויש לומר לענין אבוד ושרוף דלא מרצה ציץ:

    אלא פשיטא ר' יהושע קתני להתימה לרשב"א אמאי לא משני כדלעיל כמדת ר' יהושע דבעי תרתי ולא כמדת ר' יהושע דאיהו ס"ל הציץ מרצה על אכילות ואנן סבירא לן דלא מרצה:

    כי אמר ר' יהושע בזבחים במנחות לא אמרהשתא משתי הלחם לא תירץ כלום ובלאו הכי פריך שפיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ר' אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר שנאמר דם זבחיך ישפך ומה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם ללמד כי הבשר נזרק על גבי המזבח כמו הדם הוי אומר אויר יש בין כבש למזבח שאינו יכול לעבור ועומד בכבש וזורק על גבי המזבח והאי דכתיב והבשר תאכל בא ללמד שאין הבשר נאכל אלא אחרי שיזרוק דם (המזבח) [הזבח] כדכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל ומדלא כתיב והבשר תאכל ברישא והדר ודם זבחיך ישפך כדכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ש"מ דדם ישפך לעולם מ"מ ואם יש בשר יאכל אחריו ואם אין בשר ראוי לאכילה אינו מעכב הדם ואם נאמר משנתנו לר' [יהושע] (יהודה) היא והנה הוא לית ליה כי הציץ מרצה על אכילות וכמו דאמרן דר' אליעזר לבדו הוא דאית ליה האי סברא היכי אתו הני חמשה דברים בטומאה ואמרינן אפילו תימא ר' יהושע קסבר הציץ מרצה על העולין כלומר אפילו קרבין כשהן טמאין הציץ מרצה בשלמא זבחים איכא אימוריהן שהן עולין אפילו טמאין וגם הדם נזרק והציץ מרצה אלא עומר ושתי הלחם דקתני באין בטומאה וליכא בהו תרתי שהן עולין אמאי באין בטומאה ושני' לא בעי ר' יהושע אלא בזבחים אבל במנחות אית ליה קומץ אף על פי שאין שירים: איני והתנן במנחות פ"ג נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר כשרה כמדת ר' יהושע פסולה מכלל דכי היכי דפליגי בזבחים הכי [נמי] פליגי במנחות ומשני' האי תנא דמנחות שנאה כמדת ר' יהושע דבעי תרתי ולא כמדת ר' יהושע דאלו ר' יהושע בזבחים בעי תרתי במנחות לא בעי תרתי ואקשי' ומאן האי תנא דקאי בשיטת ר' יהושע דבעי תרתי ומחמיר טפי מיניה דבמנחות נמי בעי תרתי ועוד תניא א"ר יוסי [רואה אני] דברי ר' אליעזר בזבחים ודברי ר' יהושע בזבחי' דברי ר' אליעזר במנחות ודברי ר' יהושע במנחות [אלמא] כי הנה בהדיא תאני ר' יוסי כי ר' יהושע סבר במנחות אם אין קומץ אין שירים אם אין שירי' אין קומץ [ומשני] (ופי') אלא לעולם קסבר ר' יהושע הציץ מרצה על אכילות אי הכי כי הציץ מרצה על האכילות אמאי תנינן כמדת ר' יהושע פסולה (תאכל) כי הציץ מרצה ושני' כי קתני פסולה אאבדו שיריה ונשרפו שיריה דהא ליתנהו אבל נטמאו שיריה דברי הכל כשרה ולא הורך התנא לפרש כי ר' אליעזר מכשיר בה ודחי' הכי השתא באבדו ונשרפו דליתנהו כלל מכשיר בה ר' אליעזר בנטמאו דאיתנהו והציץ מרצה על אכילות מיבעיא לי' דודאי מכשיר אלא לא הוצרך נטמאו שיריה אלא לר' יהושע קתני לה וקתני פסולה.

    ועוד תניא ר' יהושע אומר כל הזבחים בין נטמא בשר וחלב קיים בין נטמא חלב ובשר קיים זורק הדם הא נטמאו תרווייהו לא אלמא קסבר ר' יהושע אין הציץ מרצה לא על העולין ולא על האכילות ושנינן שינויא כי קא בעי ר' יהושע תרתי לכתחלה כגון דמנחות אבל דאיעבד כגון משנתנו אפי' חדא (לא) [סגי] ותניא הכי דשני ליה לר' יהושע בין לכתחלה ובין דאיעבד דתניא נטמא הבשר או נפסל או יצא חוץ לקלעים ר' אליעזר אומר יזרק ר' יהושע אומר לא יזרק ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה ואקשי' חדא דפסולה דקתני בנטמאו שיריה דאיעבד משמע דהאי נטמאו קתני ואפי' נטמאו הכי פסולה ועוד מתני' דקתני חמשה דברים באין בטומאה לכתחלה משמע אלא לא קשיא כי קתני דבעי ר' יהושע תרתי בקרבן יחיד אבל בקרבן צבור הוא ומנחות אפילו חדא סגי ליה ומתני' קרבן צבור הוא ומנחות קרבן יחיד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 77b

    Pesachim 77b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והני תרי קראי לר' יהושע למה לי:

    וחד בשלמים זבחיך שלמים:

    שכן כליל הילכך חשיבא ומחמרינן בה:

    אם כן דכולי אתא למימר דדם מתיר בשר באכילה ולאו למימר דם אע"פ שאין בשר:

    לכתוב ובשר זבחיך תאכל והדר והדם ישפך והוי משמע נמי והדם ישפך תחלה קודם לאכילה דהא לא כתיב והדם תשפוך מאי שנא דאקדמיה לדם זבחיך ישפך ברישא:

    ש"מ למדרש ודם זבחיך ישפך מכ"מ:

    אימורים דכי ליתנהו לא מעכבי וכגון נטמאו או אבדו לא מעכבי אכילת בשר כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף נט:):

    כי איתנהו מעכבי אכילת בשר כדאמרן התם:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 77b · Sefaria

    Tosafot

    שאין בשר ניתר באכילה עד שיזרק הדם תימה אימא דוקא שלמים דאית ביה תרי אכילות אבל עולה מנלן דאימא כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כדתנן במעילה בפרק חטאת העוף (מעילה דף ט.) לית בה נמי מעילה קודם זריקה דהאי קרא בשלמים כתיב וי"ל דר"א לא חשיב הך חומרא ורשב"א מתרץ דר"א יליף עולה מקל וחומר דר' יהושע ובשלמים טרח וכתב לה קרא כדאמר בסמוך:

    עומר ושתי הלחם דליכא עולין מאי איכא למימר וא"ת ובשתי הלחם מה שייך באין בטומאה ויש לומר משום תנופה דאית בהו:

    קסבר ר' יהושע הציץ מרצה על העולין וא"ת לענין מה מפיק קרא בעולה אם אין בשר אין דם הלא הציץ מרצה ויש לומר לענין אבוד ושרוף דלא מרצה ציץ:

    אלא פשיטא ר' יהושע קתני לה תימה לרשב"א אמאי לא משני כדלעיל כמדת ר' יהושע דבעי תרתי ולא כמדת ר' יהושע דאיהו ס"ל הציץ מרצה על אכילות ואנן סבירא לן דלא מרצה:

    כי אמר ר' יהושע בזבחים במנחות לא אמר השתא משתי הלחם לא תירץ כלום ובלאו הכי פריך שפיר:

    Tosafot on Pesachim 77b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ר' אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר שנאמר דם זבחיך ישפך ומה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם ללמד כי הבשר נזרק על גבי המזבח כמו הדם הוי אומר אויר יש בין כבש למזבח שאינו יכול לעבור ועומד בכבש וזורק על גבי המזבח והאי דכתיב והבשר תאכל בא ללמד שאין הבשר נאכל אלא אחרי שיזרוק דם (המזבח) [הזבח] כדכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל ומדלא כתיב והבשר תאכל ברישא והדר ודם זבחיך ישפך כדכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ש"מ דדם ישפך לעולם מ"מ ואם יש בשר יאכל אחריו ואם אין בשר ראוי לאכילה אינו מעכב הדם ואם נאמר משנתנו לר' [יהושע] (יהודה) היא והנה הוא לית ליה כי הציץ מרצה על אכילות וכמו דאמרן דר' אליעזר לבדו הוא דאית ליה האי סברא היכי אתו הני חמשה דברים בטומאה ואמרינן אפילו תימא ר' יהושע קסבר הציץ מרצה על העולין כלומר אפילו קרבין כשהן טמאין הציץ מרצה בשלמא זבחים איכא אימוריהן שהן עולין אפילו טמאין וגם הדם נזרק והציץ מרצה אלא עומר ושתי הלחם דקתני באין בטומאה וליכא בהו תרתי שהן עולין אמאי באין בטומאה ושני' לא בעי ר' יהושע אלא בזבחים אבל במנחות אית ליה קומץ אף על פי שאין שירים: איני והתנן במנחות פ"ג נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר כשרה כמדת ר' יהושע פסולה מכלל דכי היכי דפליגי בזבחים הכי [נמי] פליגי במנחות ומשני' האי תנא דמנחות שנאה כמדת ר' יהושע דבעי תרתי ולא כמדת ר' יהושע דאלו ר' יהושע בזבחים בעי תרתי במנחות לא בעי תרתי ואקשי' ומאן האי תנא דקאי בשיטת ר' יהושע דבעי תרתי ומחמיר טפי מיניה דבמנחות נמי בעי תרתי ועוד תניא א"ר יוסי [רואה אני] דברי ר' אליעזר בזבחים ודברי ר' יהושע בזבחי' דברי ר' אליעזר במנחות ודברי ר' יהושע במנחות [אלמא] כי הנה בהדיא תאני ר' יוסי כי ר' יהושע סבר במנחות אם אין קומץ אין שירים אם אין שירי' אין קומץ [ומשני] (ופי') אלא לעולם קסבר ר' יהושע הציץ מרצה על אכילות אי הכי כי הציץ מרצה על האכילות אמאי תנינן כמדת ר' יהושע פסולה (תאכל) כי הציץ מרצה ושני' כי קתני פסולה אאבדו שיריה ונשרפו שיריה דהא ליתנהו אבל נטמאו שיריה דברי הכל כשרה ולא הורך התנא לפרש כי ר' אליעזר מכשיר בה ודחי' הכי השתא באבדו ונשרפו דליתנהו כלל מכשיר בה ר' אליעזר בנטמאו דאיתנהו והציץ מרצה על אכילות מיבעיא לי' דודאי מכשיר אלא לא הוצרך נטמאו שיריה אלא לר' יהושע קתני לה וקתני פסולה.

    ועוד תניא ר' יהושע אומר כל הזבחים בין נטמא בשר וחלב קיים בין נטמא חלב ובשר קיים זורק הדם הא נטמאו תרווייהו לא אלמא קסבר ר' יהושע אין הציץ מרצה לא על העולין ולא על האכילות ושנינן שינויא כי קא בעי ר' יהושע תרתי לכתחלה כגון דמנחות אבל דאיעבד כגון משנתנו אפי' חדא (לא) [סגי] ותניא הכי דשני ליה לר' יהושע בין לכתחלה ובין דאיעבד דתניא נטמא הבשר או נפסל או יצא חוץ לקלעים ר' אליעזר אומר יזרק ר' יהושע אומר לא יזרק ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה ואקשי' חדא דפסולה דקתני בנטמאו שיריה דאיעבד משמע דהאי נטמאו קתני ואפי' נטמאו הכי פסולה ועוד מתני' דקתני חמשה דברים באין בטומאה לכתחלה משמע אלא לא קשיא כי קתני דבעי ר' יהושע תרתי בקרבן יחיד אבל בקרבן צבור הוא ומנחות אפילו חדא סגי ליה ומתני' קרבן צבור הוא ומנחות קרבן יחיד.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 77b · Sefaria

    Meiri

    בשר קדשים אינו נאכל לא בחטאות ואשמות לכהנים ולא בשלמים לכהנים בחלקם ולא לבעלים בחלקם עד שיזרק הדם ויקרבו האימורים ובחטאת העוף שאין שם אימורים שלא נטמאו אינם זוכים עד שיקטרו:

    הציץ אינו מרצה אלא על הטומאה אבל לא על פסול אחר מעתה דם הקדשים שנפסל אין הציץ מרצה עליה ואינו נזרק כלל ואם זרק לא הורצה שהרי פסול טומאה אין בה שדם קדשים אינו מקבל טומאה ופיסול אחר כגון שיצא הדם חוץ לעזרה אין הציץ מרצהו ואפילו זרק לא הורצה וכן אין הציץ מרצה אלא על העולים ר"ל דברים הקרבים כגון קומץ במנחה ואימורין בקרבן או איברי עולה שאם נטמאו מקטירם והציץ מרצה אבל אינו מרצה על הנאכלים ר"ל על הבשר או על שירי המנחה שנטמאו שמא תאמר א"כ נטמא הבשר הרי הוא כמי שאינו ונאמר שלא יזרוק הדם ואף אם זרק שלא הורצה שהרי כתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ואם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם תדע שלא נאמר כן אלא אם אבד או נשרף שאם נשתייר כזית מן הבשר או האימורין זורק ואם לאו אינו זורק ולא הורצה הואיל ואין כזית בשר או מן האימורין בעולם אבל אם נטמא הואיל ומ"מ ישנו בעין דנין בו בדרך אחרת והוא שאם נטמא הבשר והחלב אם כזית ממנו טהור אף בקרבן יחיד זורק את הדם לכתחלה ואם נטמאו הבשר והאימורין ביחיד לא יזרוק ואם זרק הורצה בצבור זורק לכתחלה ואם נפסל הבשר ביוצא לא יזרוק לכתחלה אע"פ שהאימורין לא נפסלו ואם זרק הורצה ובמנחה נטמאו שיריה או אבדו או נשרפו או נפסלו ביוצא לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה ואם נשאר כזית מן השירים מקטיר הקומץ לכתחלה ואמר שכן למה אמרו שאין הציץ מרצה על הנאכלין שאם שלא ליאכל הבשר זו לא הוצרכה שאף הסובר שהציץ מרצה על אכילתו לא חלק בה י"א שלא לעלות לבעלים וצריך קרבן אחר ויש חולקין בה ומפרשים אותה לענין שאם נטמאו שניהם לא יזרוק לכתחלה או שמא לא להתחייב כרת בפגול שבה שאין הציץ עושה אותה כטהור להתחייב כרת בפגול שבה שכל זריקה שאינה מכשרת הבשר לאכילה אין בה פגול וכן שלא לצאת מידי חיוב מעילה שכל קדשי מזבח אע"פ שנפסלו מועלין בהם מדברי סופרים כל שלא היה שעת היתר לאכילת הכהנים אבל אם היה להם שעת היתר לכהנים ואח"כ נפסלו ונאסרו באכילה אין עוד מעילה בהם וזו אין הציץ עושה בהם כשעת היתר ויש בהם מעילה:

    זהו הפסק הנראה לנו בשמועה זו ויש חולקים בה בקצת דברים:

    Meiri on Pesachim 77b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא א"ה אימא כוליה להכי הוא דאתא כו' ק"ק מנליה לתלמודא דר"י מצריך תרי קראי לעולה ושלמים אימא דלא מצריך רק חד קרא כמו ר"א דלא מצריך תרי קראי לעולה ולשלמים וקרא דודם זבחיך ישפך מוקי לה כולה להך דרשה דהכא דאין הבשר מותר באכילה עד שיזרוק הדם וסבר כר"א בהא דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה עומר ושתי הלחם כו' בשלמא לר"א דאית ליה הציץ מרצה על אכילות כו' עכ"ל וא"נ דהוה ס"ל לר"א דאין הציץ מרצה על אכילות ניחא דהא ס"ל יש דם אע"פ שאין בשר אלא דקושטא קאמר דבהדיא ס"ל לר"א לעיל בברייתא דהציץ מרצה על אכילות כולהו כו' כפרש"י וניחא ליה נמי לר"א השתא מב' הלחם וק"ל:

    תוס' בד"ה אלא פשיטא כו' ר"י דאיהו ס"ל הציץ מרצה כו' ואנן ס"ל דלא מרצה עכ"ל דהכא ליכא למפרך מי איכא תנא דמחזיר טפי מיניה דהא ודאי איכא רבי יוסי דסבר אין מרצה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 77b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ש"מ דם אע"פ שאין בשר וש"מ אין הבשר מותר באכילה וכו' כצ"ל:

    שם אלא קסבר ר' יהושע דציץ מרצה כו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה דם דכי ליתי מעכב דהא תרווייהו וכו' כצ"ל:

    ד"ה ולא על העולים וכו' דאי מרצי וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 77b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה שאין בשר כו' [עולה מנ"ל דאימא כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כדתנן במעילה] פ' חטאת העוף (דף ט'). תמוה לי, הא בעולה מועלין לעולם אף אחר זריקה כמפורש להדיא באותה מתני' דמעילה שהביאו, וד' יאר עיני:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 77b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 77, Amud Bet, about 488 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “והני תרי קראי למה לי? חד בעולה,…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ואי כתב רחמנא שלמים, הוה אמינא: אדרבה,…”

      Named: רבה.

    3. Segment 318 words

      Opens “ור' אליעזר נמי, הכתיב ״והבשר תאכל״! אמר…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אי הכי, אימא כוליה להכי הוא דאתא…”

    5. Segment 541 words

      Opens “אמר לך אם כן נכתוב רחמנא הבשר…”

    6. Segment 631 words

      Opens “ור' יהושע אין הבשר מותר באכילה עד…”

    7. Segment 717 words

      Opens “ורבי אליעזר מילתא דאתיא בקל וחומר טרח…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 817 words

      Opens “השתא לימא מתני' דלא כרבי יהושע דכיון…”

      Named: רבי יהושע.

    9. Segment 912 words

      Opens “אפילו תימא רבי יהושע אלא קסבר רבי…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 1026 words

      Opens “הא תינח זבחים דאיכא עולין אלא עומר…”

      Named: רבי יהושע.

    11. Segment 1116 words

      Opens “ובמנחות לא אמר והתנן נטמאו שיריה אבדו…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    12. Segment 1226 words

      Opens “כמדת ולא כמדת כמדת רבי יהושע דבעינן…”

      Named: רבי יהושע.

    13. Segment 1325 words

      Opens “ומנו האי תנא דקאי כוותיה ומחמיר טפי…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    14. Segment 1457 words

      Opens “דברי רבי אליעזר בזבחים שהיה אומר דם…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    15. Segment 1510 words

      Opens “אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על…”

      Named: רבי יהושע.

    16. Segment 169 words

      Opens “אי הכי אמאי כמדת רבי יהושע פסולה…”

      Named: רבי יהושע.

    17. Segment 1725 words

      Opens “אלא נטמא למאן קתני לרבי אליעזר פשיטא…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    18. Segment 1837 words

      Opens “ועוד תניא רבי יהושע אומר כל זבחים…”

      Named: רבי יהושע.

    19. Segment 1919 words

      Opens “אלא לעולם רבי יהושע היא מתני' ולא…”

      Named: רבי יהושע.

    20. Segment 2032 words

      Opens “ומנא תימרא דשני ליה לרבי יהושע בין…”

      Named: רבי יהושע.

    21. Segment 2110 words

      Opens “חדא דפסולה דיעבד משמע. ועוד חמשה דברים…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026