Talmud Builders

    Pesachim 32b

    Back to index

    English translation — Pesachim 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abaye said: Rabbi Eliezer ben Ya’akov, Rabbi Akiva, and Rabbi Yoḥanan ben Nuri all hold that it is forbidden to derive benefit from leavened bread during Passover. And they disagree with regard to the following issue: Rabbi Akiva holds that one pays according to the monetary value, and therefore he need not pay anything for consuming teruma of leavened bread during Passover. And Rabbi Yoḥanan ben Nuri holds that one pays according to the measure of teruma that he consumed, such that even if he ate teruma of leavened bread on Passover he must repay this amount.

    2The Gemara asks: Isn’t this obvious? There does not seem to be another way to explain these opinions. The Gemara rejects this question: This statement is necessary lest you say that Rabbi Yoḥanan ben Nuri also holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that states that one must pay according to the monetary value of the teruma . And there, in the case of leavened bread, this is the reason that Rabbi Yoḥanan ben Nuri deems him liable to pay for the teruma because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said: It is permissible to derive benefit from leavened bread during Passover. Therefore, he teaches us that Rabbi Yoḥanan ben Nuri agrees that one may not derive benefit from leavened bread during Passover.

    3The Gemara suggests: And say it is indeed so, that Rabbi Yoḥanan ben Nuri accepts Rabbi Yosei HaGelili’s position. The Gemara rejects this possibility: If this was the case, then Rabbi Yoḥanan ben Nuri should have responded to Rabbi Akiva in the same way that Rabbi Elazar Ḥisma responded to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, by saying that this leavened bread may be fed to a dog thus deriving benefit from it. Since he did not offer this answer, it is clear that he agrees that deriving benefit from leavened bread during Passover is forbidden.

    4After mentioning cases where a person damages teruma , the Gemara continues with a discussion of this topic. The Rabbis taught: A non-priest who eats an olive-bulk of teruma must pay the principal value of the teruma itself and an additional fifth. Abba Shaul says: He is not required to pay unless the teruma he ate is worth a peruta . The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna ? It is because the verse states: “And if a man eats a sacred item in error, then he shall add a fifth part in addition to it, and he shall give to the priest the sacred item” (Leviticus 22:14). The minimal amount that is halakhically considered eating is an olive-bulk.

    5And what is the reason for the opinion of Abba Shaul? The verse states: “And he shall give,” and giving less than the value of a peruta is not legally considered to be giving. The Gemara asks: And according to the other one, Abba Shaul, too, isn’t it written: “Eats,” implying that there must be at least an olive-bulk portion? The Gemara answers: That verse comes to exclude one who damages teruma without deriving benefit from it, such that he is exempt from the requirement to add an additional fifth. This is derived from the fact that the verse specifies that only one who eats is required to add a fifth.

    6And according to the first tanna , one can ask: Isn’t it written “And he shall give”? The Gemara answers: That phrase is necessary to teach the requirement that teruma must be an item that is fit to be consecrated, as an item cannot become teruma unless it is has some value. This is meant to exclude one who eats teruma of leavened bread on Passover, since it is worthless and therefore cannot be designated as teruma .

    7The Sages taught in a baraita : One who eats less than an olive-bulk of teruma must pay the principal, but is not required to pay the additional fifth. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If there was not the value of a peruta of teruma , then he should also not be required to pay for the principal either, because that is less than the amount for which one is obligated to pay. But if there was the value of a peruta of teruma , then he should be required to pay the additional fifth as well. The Gemara explains the case: Actually, it should be understood that there was the value of a peruta of teruma , and nonetheless, since the food was not at least an olive-bulk, he is required to pay only the principal, but he does not pay the additional fifth.

    8The Sages said before Rav Pappa that this halakha is not in accordance with the opinion of Abba Shaul. As, if it were in accordance with the opinion of Abba Shaul, didn’t he say: One is obligated to pay because there is the value of a peruta , even if it is not at least an olive-bulk? Rav Pappa said to them: This is no proof, as even if you say that this halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul, Abba Shaul requires two conditions: That the teruma be at least an olive-bulk in volume, and that it be worth at least a peruta .

    9The Gemara asks: Does Abba Shaul actually require two conditions? Didn’t we learn in the mishna that Abba Shaul says: For that food which is at least the value of a peruta of teruma , one is liable to pay compensation to the priest, but for that food which does not contain the value of a peruta of teruma , he is not liable to pay compensation to the priest? The Rabbis said to Abba Shaul: They said that the item must be worth a peruta only with regard to misuse of consecrated items; however, with regard to teruma , one is liable to reimburse the priest only when he eats an olive-bulk or more. And if it is so, that Abba Shaul requires both conditions, and this is a case where there is an olive-bulk, then the Rabbis should have worded their objection differently. They should have said: Since it is at least an olive-bulk, he is liable to pay, even though it is not worth a peruta . The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation, and Rav Pappa’s position is rejected.

    10The Gemara notes that Rav Pappa himself also retracted this explanation. As it was taught in a baraita with regard to the verse: “If any one commits a trespass, and sins through error, in the sacred items of the Lord, then he shall bring his guilt-offering to the Lord, a ram without blemish from the flock, according to your valuation in silver shekels, after the shekel of the sanctuary, for a guilt-offering” (Leviticus 5:15), the baraita explains: The phrase “and sins through error” excludes one who sins intentionally through misuse of consecrated property. Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: Just as with regard to other mitzvot for which one is liable to receive karet the verse exempts one from bringing an offering when the transgression was committed intentionally, is it not right that with regard to misuse of consecrated property, which does not incur the punishment of karet , it should exempt one who acts intentionally?

    11The baraita rejects this claim: No, if you say that this is true with regard to the rest of the mitzvot, even those for which one is liable to receive karet , for which one is not liable to receive the death penalty if he violates them, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated items, for which one is liable to receive the death penalty, as this offense is punishable by death at the hand of Heaven? Since one cannot logically deduce this principle, the verse states “through error” to exclude one who acted intentionally.

    12And Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin in wonderment with regard to this baraita : This tanna initially considers the punishment of karet to be stronger by assuming that misuse of consecrated property was less severe because it was not punished by karet , and subsequently he considers the punishment of death at the hand of Heaven to be stronger by stating that one cannot deduce this principle from other sins whose punishment is not death at the hand of Heaven.

    13And Rav Ḥiyya bar Avin said to him that it is possible to maintain the accepted position that karet is more stringent by explaining that this is what he is saying: No, these are incomparable for the following reason: If you say that one is exempt from an offering when he violates the rest of the mitzvot, for which one is not liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk of a forbidden substance, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated property, for which one is liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: May your mind be settled, as you have settled my mind and put it at ease by answering this question that was troubling me. Rav Ḥiyya bar Avin said to him: What is settling about this explanation? Rabba and Rav Sheshet threw an axe at my answer; i.e., they reject my explanation, as follows: Who did you hear that said

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר אביי ר' עקיבא ור' יוחנן בן נוריאע"ג דאיחייב בתשלומין סבירא להו דאין לו דמים ובהא פליגי רבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי:

    א"כדסבירא ליה מותר ניהדר ליה ר' יוחנן לרבי עקיבא אף לזה יש לו היתר הסקה:

    כזית תרומהבשאר ימות השנה קאי:

    פרט למזיקתרומה של כהן אפי' בשוגג שאינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין:

    ההוא מיבעי ליה דבר הראוי להיות קדשוכוליה קרא משום סיפא אצטריך:

    דאית בה שוה פרוטהוליכא כזית כגון שנת בצורת:

    כיון דלית בה כזית כו'דאכילה כתיבא בה:

    אמרוה רבנן קמיה דרב פפאדקדקו מלבן ואמרו לפניו דהא מתני' דקפדא אכזית דלא כאבא שאול דהא שמעינן ליה דקפיד אפרוט' ולא אכזית:

    תרתי בעישיהא בו כזית דהא אכילה כתיבא ביה ושיהא בדמיו פרוטה דהא כתיב ונתן:

    חייב בתשלומיןאתרומת שוגג קאי וקרן וחומש קאמר:

    לענין מעילהבנהנה מהקדש גבוה דהתם לא כתיב אכילה אבל לתרומה אפי' יש בו שוה פרוטה אין חייב חומש עד שיהא בו כזית מכלל לאבא שאול אע"ג דליכא כזית דאם איתא דתרתי בעי וביש בו כזית קאי אבא שאול וקאמר דאע"ג דאית ביה כזית בעינן פרוט' הכי הוה להו למימר כיון דיש בו כזית חייב:

    וחטאה בשגג'במעיל' דהקדש כתיב:

    והלא דין הואדמזיד פטור מקרבן ולמה לי קרא:

    שחייב בהן הכתוב כרתכגון חלב ודם:

    פטר בהן את המזידמקרבן דגבי חטאת שגגה כתיב:

    לא חייב בהן מיתהבידי שמים אבל מעילה חייב על זדונה מיתה כדלקמן ודילמא מיתה חמירא מכרת:

    ואמר ליה רב נחמןגרסינן האי תנא אלימא ליה כרת ממיתה מעיקרא דקתני מעילה שלא חייב בה כרת אלא מיתה כו' אלמא כרת חמירא ולבסוף אלימא ליה מיתה דקתני תאמר במעילה כו':

    וא"לרבי חייא לעולם כרת אלימא ליה והך סיפא דמתני' הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שהרי לא חייב בהן אפילו מיתה בפחות מכזית תאמר מעילה שחייב בה מיהא מיתה בפחות מכזית בכולהו גרסינן ואמר ליה ומתקיף ליה רב פפא כו' עד הדר ביה:

    ומאי ניחותאאיכא דהא רבה ורב ששת שדו ביה נרגא בהאי תירוצא דתריצית ומקשו הכי היכי אמרי' דתנא אפחות מכזית מחייב מיתה:

    מאן שמעת ליה דאמר מעילה זדונה מיתה רביועל כרחך מתרומה גמר לה כדמפרשינן וכיון דמתרומה גמר לא משכח בה מיתה אלא בכזית כתרומה דתרומה גבי מיתה כתיב בה אכילה דמיתה דתרומה נפקא לן מדסמיך וכל זר לא יאכל קדש גבי ומתו בו כי יחללוהו באלו הן הנשרפין בסנהדרין (דף פג:):

    פסחים 32 עמוד ב

    1אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב ורבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה, ובהא פליגי, דרבי עקיבא סבר: לפי דמים משלם, ורבי יוחנן בן נורי סבר: לפי מדה משלם.

    2פשיטא! מהו דתימא: רבי יוחנן בן נורי נמי כרבי עקיבא סבירא ליה, דאמר לפי דמים משלם. והתם היינו טעמא דקא מחייב משום דסבר לה כר' יוסי הגלילי, דאמר: חמץ בפסח מותר בהנאה, קמ"ל׃

    3ואימא הכי נמי? אם כן, נהדר ליה רבי יוחנן בן נורי לר' עקיבא כי היכי דמהדר ליה רבי אלעזר חסמא לר' אליעזר בן יעקב.

    Baraita

    4ת"ר האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש, אבא שאול אומר: עד שיהא בו שוה פרוטה. מ"ט דתנא קמא אמר קרא: ״(ויקרא כב״, יד) ״ואיש כי יאכל קדש בשגגה״, ואכילה בכזית.

    5ואבא שאול, מאי טעמא? אמר קרא: ״ונתן״, ואין נתינה פחות משוה פרוטה. ואידך נמי, הא כתיב ״יאכל״! ההוא, פרט למזיק הוא דאתא.

    6ותנא קמא, הכתיב ״ונתן״! ההוא מיבעי ליה לדבר הראוי להיות קדש (פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח).

    Baraita

    7ת"ר האוכל תרומה פחות מכזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. היכי דמי? אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם, ואי דאית בה שוה פרוטה חומש נמי לישלם! לעולם דאית בה שוה פרוטה, ואפילו הכי, כיון דלית ביה כזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש.

    8אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דלא כאבא שאול, דאי כאבא שאול, האמר: כיון שיש בה שוה פרוטה, אע"ג דלית ביה כזית. אמר להו רב פפא: אפילו תימא אבא שאול, אבא שאול תרתי בעי.

    9ומי בעי אבא שאול תרתי? והא תנן, אבא שאול אומר: את שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין, את שאין בו שוה פרוטה אינו חייב בתשלומין. אמרו לו: לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה בלבד, אבל לתרומה אינו חייב עד שיהא בו כזית. ואם איתא, ״כיון שיש בו כזית״ מיבעי ליה. תיובתא.

    10ואף רב פפא הדר ביה, דתניא: (ויקרא ה, טו) ״וחטאה בשגגה״ פרט למזיד. והלא דין הוא: ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר בהן את המזיד, מעילה שאין בה כרת אינו דין שפטר את המזיד?

    11לא! אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה, תאמר במעילה, שחייב בה מיתה! ת"ל ״בשגגה״ פרט למזיד.

    12ואמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת, ולבסוף אלימא ליה מיתה!

    13ואמר ליה, הכי קאמר: לא! אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית, תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית. ואמר ליה: תנוח דעתך שהנחת את דעתי. וא"ל מאי ניחותא, דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא: מאן שמעת ליה דאמר׃

    Tosafot

    ואין נתינה פחות משוה פרוטהורבנן נמי לא פליגי אלא משום דכתיב אכילה וא"ת והא קיימא לן (חולין דף קלז:) דחטה אחת פוטרת את הכרי אע"ג דכתיב בה נתינה דכתיב תתן לו ובהזהב (ב"מ מז.) אמר קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אע"ג דכתיב ונתן לרעהו וגבי גט נמי אמרינן (גיטין דף כ) כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דכתיב ונתן בידה ויש לומר דהכא ודאי בעינן שוה פרוטה דנתינה קיימא אתשלומין והוי כמו השבת גזילה שאין בפחות משוה פרוטה ולהכי משום דכתיב ונתן משמע שפיר נתינה חשובה אבל שאר מילי אע"ג דכתיב בהן נתינה לא בעינן שוה פרוטה מיהו קשה לר"י דרבי יהודה דריש בכריתות (דף ו:) ואשר יתן ממנו על זר בכזית ויליף נתינה נתינה מתרומה ואדיליף מתרומה בכזית לילף מכל נתינה לחומרא דהוו בכל שהוא כגון מתן דמים ומתן בהונות שאין בהן שיעור והוי נמי דומי' דסיכה דהוי בכל שהוא ולמ"ד התם נתינה בכל שהוא א"ש:

    ההוא מיבעיא ליה לדבר הראוי להיות קודשואע"ג דמאת הקודש דרשינן דבר הראוי להיות קודש אצטריך נמי ונתן דאי כתב את הקודש לחודיה ה"א דלא אתא למעוטי אלא מעות אבל כל פירות ישלם להכי כתב ונתן דמשמע שהפירות של נתינה בעינן ראוי להיות קודש:

    מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שפטר בה את המזידתימה נימא היא הנותנת דשאר מצות שהן חמורות שהן בכרת אין לזדונה כפרה אבל מעילה שהיא קלה שאין בה כרת יש לזדונה כפרה וכה"ג איכא בריש מכות (דף ב:) דקאמר ק"ו ומה הוא שעושה מעשה במזיד אינו גולה עדים שלא עשו מעשה אינו דין שלא יגלו היא הנותנת הוא שעשה מעשה במזיד לא יגלה כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה הן שלא עשו מעשה יגלו דתיהוי להו כפרה ועוד ארבעה המביאין על הזדון כשגגה יוכיחו דאין בהן כרת וחייבין על זדונם הבא על שפחה חרופה ונזיר טמא ושבועת העדות והפקדון (תוספתא דכריתות פ"א) ואומר ר"י דשפיר פריך בלאו הכי לא אם אמרת וכו' ומיהו קשה לר"י אמאי איצטריך בכריתות (דף ט.) בשפחה חרופה אשר חטא לרבות זדון וגבי נזיר נמי דריש מפתאום לרבות זדון דאי משום דלא נילף ממעילה דאמעיט מזדון אדרבה משבועת העדות והפקדון אית לן למילף דלחומרא מקשינן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תניא אידך ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל חמץ תרומה בפסח שפטור דברי ר' אליעזר בן יעקב ר' אלעזר חסמא מחייב אמר לו ר' אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו וכו' עד אמר לו ר' אלעזר חסמא אף חמץ בפסח יש לו היתר שאם רצה מסיקה תחת תבשילו או מריצה לפני כלבו ודאי ר' אלעזר חסמא אית ליה כי חמץ בפסח מותר בהנאה אבל ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי ור' אליעזר בן יעקב יש לומר כי כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי מאן דפטר סבר לפי דמים משלם וחמץ בפסח אין לו דמים לפיכך פטור ומאן דמחייב סבר לפי מדה משלם ואע"פ שאין לו דמים כיון שאינו משלם אלא לפי מדה חייב לשלם ולית לן למימר ממאי (דר' יוחנן בן נורי) [דסבר לפי מדה משלם דלמא סבירא ליה כר"י הגלילי] ונמצא דחמץ בפסח מותר בהנאה סבירא ליה דאי הכי הוי ליה לרבי יוחנן בן נורי לאהדורי לר' עקיבא אף חמץ בפסח יש לו היתר שאם רצה מסיקה או מריצה לפני כלבו כי היכי דמהדר ר' אלעזר חסמא ש"מ: ת"ר אכל כזית תרומה משלם קרן וחומש מ"ט דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ואכילה בכזית אכילה היא אבא שאול אומר אינו משלם עד שיהיה בה שוה פרוטה מאי טעמא דכתיב ונתן לכהן את הקדש ואין נתינה בפחות משוה פרוטה. תנא אכל פחות מכזית תרומה משלם קרן ואינו משלם חומש ואוקימנה דלא כאבא שאול דאי אבא שאול כיון דאית ביה שוה פרוטה אע"ג דלא הוי כזית ואמר רב פפא אפי' תימא אבא שאול [אבא שאול] תרתי בעי שיהיה בו כזית ושוה פרוטה. איני דאבא שאול לא בעי אלא אם יש כזית והתניא אבא שאול אומר כל שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין וכל שאין בו שוה פרוטה אינו חייב אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה אבל לענין תרומה עד שיהא בה כזית מכלל דהשתא לאבא שאול לא מחייב ואם איתא דאבא שאול לא הוה מחייב עד דאית ביה כזית כיון שיש בה כזית חייב הוה להו למימר ועלתה בתיובתא לרב פפא:

    ואף רב פפא הדר ביה דתניא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' פרט למזיד שאינו מביא קרבן והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פטור המזיד מקרבן מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שיפטור בה המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה כו' וקשיא לן האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ויליף מעילה שהוא במיתה מחייבי כריתות בקל וחומר והדר פריך תאמר במעילה שחייב בה מיתה מכלל שהמיתה חמורה מן הכרת ושנינן לעולם כרת חמורה כי פריך בפחות מכזית פריך דליתא בחייבי כריתות ואיתא במעילה שהיא במיתה ויליף חטא חטא מתרומה כתיב במעילה ונפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וכתיב בתרומה ולא תשא עליו חטא בהרימכם את חלבו ונדחה ולא אשכחן מאן דאמר הזיד במעיל' במיתה אלא רבי דתניא הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרינן מאי טעמא דרבי גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית חייב פחות מכזית פטור אף מעילה כך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 32b

    Pesachim 32b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 412 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר אביי ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי אע"ג דאיחייב בתשלומין סבירא להו דאין לו דמים ובהא פליגי רבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי:

    א"כ דסבירא ליה מותר ניהדר ליה ר' יוחנן לרבי עקיבא אף לזה יש לו היתר הסקה:

    כזית תרומה בשאר ימות השנה קאי:

    פרט למזיק תרומה של כהן אפי' בשוגג שאינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין:

    ההוא מיבעי ליה דבר הראוי להיות קדש וכוליה קרא משום סיפא אצטריך:

    דאית בה שוה פרוטה וליכא כזית כגון שנת בצורת:

    כיון דלית בה כזית כו' דאכילה כתיבא בה:

    אמרוה רבנן קמיה דרב פפא דקדקו מלבן ואמרו לפניו דהא מתני' דקפדא אכזית דלא כאבא שאול דהא שמעינן ליה דקפיד אפרוט' ולא אכזית:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 32b · Sefaria

    Tosafot

    ואין נתינה פחות משוה פרוטה ורבנן נמי לא פליגי אלא משום דכתיב אכילה וא"ת והא קיימא לן (חולין דף קלז:) דחטה אחת פוטרת את הכרי אע"ג דכתיב בה נתינה דכתיב תתן לו ובהזהב (ב"מ מז.) אמר קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אע"ג דכתיב ונתן לרעהו וגבי גט נמי אמרינן (גיטין דף כ) כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דכתיב ונתן בידה ויש לומר דהכא ודאי בעינן שוה פרוטה דנתינה קיימא אתשלומין והוי כמו השבת גזילה שאין בפחות משוה פרוטה ולהכי משום דכתיב ונתן משמע שפיר נתינה חשובה אבל שאר מילי אע"ג דכתיב בהן נתינה לא בעינן שוה פרוטה מיהו קשה לר"י דרבי יהודה דריש בכריתות (דף ו:) ואשר יתן ממנו על זר בכזית ויליף נתינה נתינה מתרומה ואדיליף מתרומה בכזית לילף מכל נתינה לחומרא דהוו בכל שהוא כגון מתן דמים ומתן בהונות שאין בהן שיעור והוי נמי דומי' דסיכה דהוי בכל שהוא ולמ"ד התם נתינה בכל שהוא א"ש:

    ההוא מיבעיא ליה לדבר הראוי להיות קודש ואע"ג דמאת הקודש דרשינן דבר הראוי להיות קודש אצטריך נמי ונתן דאי כתב את הקודש לחודיה ה"א דלא אתא למעוטי אלא מעות אבל כל פירות ישלם להכי כתב ונתן דמשמע שהפירות של נתינה בעינן ראוי להיות קודש:

    מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שפטר בה את המזיד תימה נימא היא הנותנת דשאר מצות שהן חמורות שהן בכרת אין לזדונה כפרה אבל מעילה שהיא קלה שאין בה כרת יש לזדונה כפרה וכה"ג איכא בריש מכות (דף ב:) דקאמר ק"ו ומה הוא שעושה מעשה במזיד אינו גולה עדים שלא עשו מעשה אינו דין שלא יגלו היא הנותנת הוא שעשה מעשה במזיד לא יגלה כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה הן שלא עשו מעשה יגלו דתיהוי להו כפרה ועוד ארבעה המביאין על הזדון כשגגה יוכיחו דאין בהן כרת וחייבין על זדונם הבא על שפחה חרופה ונזיר טמא ושבועת העדות והפקדון (תוספתא דכריתות פ"א) ואומר ר"י דשפיר פריך בלאו הכי לא אם אמרת וכו' ומיהו קשה לר"י אמאי איצטריך בכריתות (דף ט.) בשפחה חרופה אשר חטא לרבות זדון וגבי נזיר נמי דריש מפתאום לרבות זדון דאי משום דלא נילף ממעילה דאמעיט מזדון אדרבה משבועת העדות והפקדון אית לן למילף דלחומרא מקשינן:

    Tosafot on Pesachim 32b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא אידך ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל חמץ תרומה בפסח שפטור דברי ר' אליעזר בן יעקב ר' אלעזר חסמא מחייב אמר לו ר' אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו וכו' עד אמר לו ר' אלעזר חסמא אף חמץ בפסח יש לו היתר שאם רצה מסיקה תחת תבשילו או מריצה לפני כלבו ודאי ר' אלעזר חסמא אית ליה כי חמץ בפסח מותר בהנאה אבל ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי ור' אליעזר בן יעקב יש לומר כי כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי מאן דפטר סבר לפי דמים משלם וחמץ בפסח אין לו דמים לפיכך פטור ומאן דמחייב סבר לפי מדה משלם ואע"פ שאין לו דמים כיון שאינו משלם אלא לפי מדה חייב לשלם ולית לן למימר ממאי (דר' יוחנן בן נורי) [דסבר לפי מדה משלם דלמא סבירא ליה כר"י הגלילי] ונמצא דחמץ בפסח מותר בהנאה סבירא ליה דאי הכי הוי ליה לרבי יוחנן בן נורי לאהדורי לר' עקיבא אף חמץ בפסח יש לו היתר שאם רצה מסיקה או מריצה לפני כלבו כי היכי דמהדר ר' אלעזר חסמא ש"מ: ת"ר אכל כזית תרומה משלם קרן וחומש מ"ט דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ואכילה בכזית אכילה היא אבא שאול אומר אינו משלם עד שיהיה בה שוה פרוטה מאי טעמא דכתיב ונתן לכהן את הקדש ואין נתינה בפחות משוה פרוטה. תנא אכל פחות מכזית תרומה משלם קרן ואינו משלם חומש ואוקימנה דלא כאבא שאול דאי אבא שאול כיון דאית ביה שוה פרוטה אע"ג דלא הוי כזית ואמר רב פפא אפי' תימא אבא שאול [אבא שאול] תרתי בעי שיהיה בו כזית ושוה פרוטה. איני דאבא שאול לא בעי אלא אם יש כזית והתניא אבא שאול אומר כל שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין וכל שאין בו שוה פרוטה אינו חייב אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה אבל לענין תרומה עד שיהא בה כזית מכלל דהשתא לאבא שאול לא מחייב ואם איתא דאבא שאול לא הוה מחייב עד דאית ביה כזית כיון שיש בה כזית חייב הוה להו למימר ועלתה בתיובתא לרב פפא:

    ואף רב פפא הדר ביה דתניא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' פרט למזיד שאינו מביא קרבן והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פטור המזיד מקרבן מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שיפטור בה המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה כו' וקשיא לן האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ויליף מעילה שהוא במיתה מחייבי כריתות בקל וחומר והדר פריך תאמר במעילה שחייב בה מיתה מכלל שהמיתה חמורה מן הכרת ושנינן לעולם כרת חמורה כי פריך בפחות מכזית פריך דליתא בחייבי כריתות ואיתא במעילה שהיא במיתה ויליף חטא חטא מתרומה כתיב במעילה ונפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וכתיב בתרומה ולא תשא עליו חטא בהרימכם את חלבו ונדחה ולא אשכחן מאן דאמר הזיד במעיל' במיתה אלא רבי דתניא הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרינן מאי טעמא דרבי גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית חייב פחות מכזית פטור אף מעילה כך.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 32b · Sefaria

    Meiri

    האוכל כזית של תרומה במזיד לוקה אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואינה משלם שאין אדם לוקה ומשלם ואם אכלה בשוגג משלם קרן וחומש וי"א בזו דוקא בשוה פרוטה שאין תשלומין לפחות משוה פרוטה הא פחות מכזית אפי' היה שם שוה פרוטה אינו משלם חומש איש כי יאכל כתיב ואין אכילה בפחות מכזית ומ"מ קרן מיהא משלם אבל בהקדשות ולענין קרבן מעילה כל שנהנה בשוה פרוטה אע"פ שאין שם כזית מעל שלא נאמר בו לשון אכילה אלא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה':

    כל שאכל תרומה בענין שהזיק בה את עצמו כגון שכסס שעורים או שאכלה אכילה גסה ר"ל אחר שהיה שבע וקץ במזונו אינו משלם חומש כי יאכל פרט למזיק ר"ל מזיק את עצמו וגדולי הרבנים פירשוהו במזיק תרומתו של כהן לומר שאינו קרוי אוכל תרומה אלא מזיקה ומפסידה ולמד בזו שאף בשוגג אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק של חולין:

    כל הנהנה מן ההקדש בין מקדשי מזבח בין מקדשי בדק הבית בשגגה בשוה פרוטה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא אשם איל בשני סלעים אבל במזיד אין שם קרבן ולא מיתה בידי שמים אלא שהוא באזהרה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ונדריך אשר תדור ופירשו בו אזהרה לאוכל בשר עולה הואיל וכולה לה' והוא הדין לשאר קדשים:

    כל עבירות שיש בזדונן כרת הן שיהא שם מיתת בית דין בהתראה כגון עובד עבודה זרה וקצת עריות הן שאין שם מיתת בית דין כגון חלב ודם ודומיהן יש בשגגתן חטאת כמו שביארנו במסכת הוריות ובלבד שיהיו עבירות שבלא תעשה ושיהא בהן מעשה ונמצא שפסח ומילה אע"פ שזדונן בכרת אין בשגגתן חטאת שהרי ממצות עשה הם וכן המגדף אע"פ שזדונו בכרת אין בו קרבן אלא כרת שהרי אין בו מעשה וכל שאין בזדונו כרת אפילו היה שם מיתת בית דין כגון מכה אביו ואמו ודומיהם אין בשגגתן קרבן:

    איסורי מאכלות הן שהן בכרת כגון חלב ודם ודומיהם הן שהן במיתה בידי שמים כגון תרומה הן מלקות כגון נבלה וטרפה ודומיהן שיעורן בכזית ובנהנה מן ההקדש שיעורו בשוה פרוטה כמו שביארנו:

    Meiri on Pesachim 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואין נתינה כו' מיהו קשה לר"י כו' אשר יתן ממנו כו' לילף מכל נתינה לחומרא דהוי בכ"ש כו' עכ"ל לעיל קשיא להו מקראי דהוו מן הדומה לדומה דמשתעי כולהו בנתינה ממש מיד ליד והכא קשיא להו נמי מן הדומה לדומה מקראי דמשתעי כולהו בנתינה שפירש שימה על ד"א וק"ל:

    בד"ה מעילה שלא כו' אדרבה משבועת העדות ופקדון אית לן למילף דלחומרא מקשינן עכ"ל לכאורה למאי דמסיק אדעתייהו למימר היא הנותנת כיון שהיא קלה יש לזדונה כפרה א"כ הא דמייתי בשבועת עדות ופקדון קרבן לאו חומרא הוא אלא קולא הוא דיש לזדונה כפרה וע"ק היאך ס"ד למילף ממעילה דאימא מעילה כיון דהיא חמורה שיש בה מיתה אין לזדונה כפרה משא"כ הנך דאין בהן מיתה ויש לזדונן כפרה ודוחק לומר דקושייתם למאי דלא אסיק הכא בשמעתין אדעתיה למימר היא הנותנת וע"ק דהא משאר מצות איכא למילף בק"ו שפחה חרופה ונזיר טמא כדבעי למילף מעילה מק"ו ועוד קשה היאך קאמרי דלא נילף ממעילה דהא ממעילה שהיא במיתה איכא נמי למילף הנך בק"ו שאינן במיתה ואי משום דאיכא למימר דשבועת עדות ופקדון יוכיחו א"כ היינו קושיין דלעיל ולא הל"ל טעמא משום דלחומרא מקשינן והנכון בזה דעיקר קושייתם לרבנן דפליגי עליה דר' ולית להו מיתה במעילה דהשתא ודאי הא דמייתי בהנך קרבן משום חומרא הוא ולאו משום דיש לזדונן כפרה דאמאי יש לזדונן כפרה טפי מבמעילה דליתא נמי במיתה ומש"ה קשיא להו שפיר דלא אצטריך קרא לשפחה חרופה ולנזיר טמא דלחומרא מקשינן לאתויי קרבן בזדון כמו שבועת עדות ופקדון ולא מקשינן לקולא לילף ממעילה ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 32b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ואין נתינה פחותה משוה פרוטה וכו' מיהו קשה וכו' נ"ל ליישב הא דמקשה לילף ממתן בהונות וכו' ולא פריך דנילף מהנהו שהביא לעיל דחטה אחת וכו' משום דקדשים מקדשים ניחא ליה טפי להקשות ובלא ההוא תירוץ דלעיל לא היה יכול להקשות דנילף מתרומה דה"א ממתן בהונות ולא מתרומות דה"ה דניחא ליה טפי למילף מתרומה דגבי אכילת תרומה נהנה מאכילת קודש וגבי נתינה דשמן המשחה נמי נהנה משמן של קודש אבל גבי מתנות בהונות קאי אזריקה בעלמא אבל השתא קשה דהא לתרומה נמי לא דמיא דבתרומה הוי תשלומין אבל גבי נתינה דשמן המשחה לא הוי תשלומין וא"כ מאחר דלא דמיא ממש לשניהם הוה לן למילף לחומרא:

    בא"ד והוי נמי דומיא דסיכה דהוי בכל שהוא כו' דכתיב על בשר אדם לא ייסך וגו' ואשר יתן ממנו על זר ונכרתה וסיכה הוי בכל שהוא ואית לן למימר דה"ה נתינה וכן סבר התם רבי מאיר דפליג אר"י דס"ל בכזית:

    ד"ה ההוא מבעי ליה וכו' דמשמע שהפירות של נתינה בעינן ראוי להיות קודש וכו'. ור"ל כל מה שהוא נותן צריך להיות קודש:

    בד"ה מעילה וכו' מיהו קשה לר"י אמאי אצטריך וכו' דבשלמא דבלאו זה ה"א דאצטריך קרא בשפחה חרופה משום דאי לאו קרא הוה ילפינן מק"ו דשאר מצות שיש בהן כרת כו' אבל השתא הא לא מצינו למילף מק"ו דשאר מצות משום דאיכא למימר דהיא הנותנת וכו' או ד' המביאין על הזדון יוכיחו דבלא זה ה"א דזה אינו יכול להיות פירכא דאם כן היכי יליף ק"ו משאר מצות בברייתא אבל השתא דתרצת דאין הכי נמי דקושיא היא אלא שבלאו הכי פריך שפיר לא אם אמרת וכו' קשה ודו"ק:

    Maharam on Pesachim 32b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה ההוא מיבעי' כו' אע"ג דמאת הקודש קא דרשת כו' עס"ה ולולי דבריהם נ"ל דקושטא דמילתא עיקר ילפותא היינו מאת הקודש אלא דממילא משום הך דרשא איצטריך נמי למכתב ונתן דלא סגיא בלא"ה דאורחא דקרא הוא כמ"ש התוס' בכמה דוכתי אלא דאבא שאול דלית ליה האי דרשא מייתר ליה כוליה קרא דונתן לכהן את הקודש דבלא"ה פשיטא דתשלומין קרן וחומש לכהן כדכתיב וחמישיתו יוסף עליו משו"ה משמע ליה מקרא יתירא היינו למידרש מיניה דבעינן שוה פרוטה. ובזה נתיישב' גם כן קושיית התוספות בדיבור הקודם דנהי דאשכחן בכמה דוכתי דשייך נתינה אפילו בפחות משוה פרוטה מ"מ הכא מקרא יתירא קא דריש כנ"ל:

    בד"ה מעילה שלא חייב כו' תימא נימא היא הנותנת כו' עס"ה ע' במהרש"א ומהר"ם שהאריכו בביאור כוונת התוספות בהאי דמיהו קשה לר"י. מיהו לולי שאיני כדאי מ"מ ללמוד אני צריך דלכאורה תירוץ התוס' דחוק מאד במ"ש דשפיר פריך בלא"ה ומאי שפיר בלא"ה דהא לפי האמת הוא להיפך דכיון דמסיק דמעילה חמורה פשיטא דיש לפוטרה מקרבן במזיד משום דהיא הנותנת אם לא שנאמר דכוונת התוספות דהאי לא אם אמרת היינו דבעי למימר דממ"נ איצטריך קרא דבשגגה אי מסברא דהיא הנותנת ואפילו את"ל דליתא להך סברא נמי איצטריך משום דאיכא למימר דמעילה חמורה אלא שכל זה דוחק. לכך היה נ"ל דקושיית התוספות מעיקרא ליתא דאיכא למימר דדוקא לענין גלות אמרינן הך סברא דהיא הנותנת כיון דשגגה זו נשתנית משאר שגגות שנתנו לכפרה משא"כ בזו שמסורה לב"ד לדונה בגלות דמה"ט קרי לרוצח חמורה לגבי שאר עבירות כדאיתא בפרק אלו נערות דף ל"ז ע"ב וכיון דאפילו בשגגות קפיד קרא דלא להוי ליה כפרה כ"ש היכא דאינו שוגג גמור. משא"כ בשאר חייבי כריתות שאף המזיד שלהם אין עונשן מסור לב"ד ואם עשה תשובה נפטר אף מכרת כדכתיב ונכרתה הנפש ההיא עונה בה לא אמרת אלא בזמן שעונה בה. ואם כן לפ"ז מצינו דאית ליה כפרה אפילו במזיד ע"י תשובה ואם כן היה מהדין דעכ"פ קרבן לייתי דהא בקרבן נמי לא הו"ל כפרה אלא אם שב מידיעתו וכ"ש במזיד ואפילו בעולה שמכפר' על חייבי עשה אמרינן בפ"ק דזבחים אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה וכיון דאפ"ה פטרה רחמנא בחייבי כריתות בתשובה גרידא ואפילו בלא קרבן והיינו ע"כ משום דלא אשכחן מזיד דמייתי קרבן אם כן מקשה שפיר והלא דין הוא:

    ובזה נתיישב גם כן קושיא שניה שהקשו התוספות ועוד ד' המביאין על זדון כשגגה יוכיחו כו' דשאני התם דאיכא מלקות אפילו הכי גלי רחמנא דלייתו קרבן ולא לילקו כדאיתא בשבועות הפקדון דף ל"ז גבי הזיד בשבועה והתרה בו דמייתי התם נמי ברייתא דנזיר טמא וע"ש בתוספות באריכות. ובזה נתיישב' ג"כ מ"ש התוס' בסוף הדיבור מיהו קשה לר"י כבר הרגיש בזה ג"כ מ"ז ז"ל לתמוה על קושיית ר"י מהאי סוגיא דשבועות הפיקדון ע"ש ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Pesachim 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 32, Amud Bet, about 412 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב ורבי…”

      Named: רבי אליעזר, רבי עקיבא, רבי יוחנן, אביי.

    2. Segment 233 words

      Opens “פשיטא! מהו דתימא: רבי יוחנן בן נורי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי עקיבא.

    3. Segment 324 words

      Opens “ואימא הכי נמי? אם כן, נהדר ליה…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אלעזר.

    4. Segment 430 words

      Opens “ת"ר האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש,…”

      Named: אבא.

    5. Segment 522 words

      Opens “ואבא שאול, מאי טעמא? אמר קרא: ״ונתן״,…”

      Named: אבא.

    6. Segment 616 words

      Opens “ותנא קמא, הכתיב ״ונתן״! ההוא מיבעי ליה…”

    7. Segment 749 words

      Opens “ת"ר האוכל תרומה פחות מכזית משלם את…”

    8. Segment 834 words

      Opens “אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דלא…”

      Named: רב פפא, אבא.

    9. Segment 952 words

      Opens “ומי בעי אבא שאול תרתי? והא תנן,…”

      Named: אבא.

    10. Segment 1035 words

      Opens “ואף רב פפא הדר ביה, דתניא: (ויקרא…”

      Named: רב פפא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “לא! אם אמרת בשאר מצות שכן לא…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “ואמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב חייא בר אבין.

    13. Segment 1343 words

      Opens “ואמר ליה, הכי קאמר: לא! אם אמרת…”

      Named: רב ששת, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Pesachim 32b · Segment 1 — “אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב ורבי עקיבא ור'…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 32b · Segment 1 — “אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב ורבי עקיבא ור'…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026