Talmud Builders

    Pesachim 100b

    Back to index

    English translation — Pesachim 100b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so one interrupts for havdala ? People eating a meal on Shabbat until after nightfall must interrupt their meal to recite havdala . The Gemara inquires: What is the meaning of the phrase: One interrupts? Is it not referring to removing the table? The Gemara answers: No, it is referring to spreading a cloth, which is sufficient for havdala as well.

    2The Gemara relates: Rabba bar Rav Huna happened to come to the house of the Exilarch. His hosts were reclining for a meal, and the attendants brought a table before him so he could eat as well. Since Shabbat had already started, he spread a cloth over the food and recited kiddush . That was also taught in a baraita : And the Sages agree that one may bring the table only if he has already recited kiddush ; and if one brought out the table before kiddush , he should spread a cloth over the food and recite kiddush .

    3It was taught in one baraita : Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, who disagree over whether it is permitted to eat from minḥa time on Shabbat eve and whether one must interrupt his meal, agree that one may not begin a meal from this time. And it was taught in the other baraita that they agree that one may begin a meal. The Gemara explains: Granted, that which was taught in the first baraita , that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei agree that one may not begin a meal, you will find that this is correct with regard to the eve of Passover, as even Rabbi Yosei concedes that one may not start a meal on Passover eve ab initio .

    4However, with regard to the other baraita , which taught that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei agree that one may begin, when does this halakha apply? If we say it is referring to the eve of Shabbat, this cannot be the case, as it was taught that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei indeed disagree over whether one may start a meal at that time. The Gemara answers: It is not difficult: Here, the baraita in which Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei agree that it is permitted to start a new meal, is referring to before nine hours of the day have passed, as everyone agrees that it is permitted to commence a meal at this time. Conversely, there, the baraita in which they disagree over whether it is permitted to start a new meal, is referring to later in the day, after nine hours.

    5The Gemara continues to discuss the halakhot of kiddush : With regard to those people who recited kiddush in the synagogue, as was customarily done at the conclusion of the prayer service on Shabbat night, Rav said: They have not fulfilled their obligation to recite a blessing over wine. That is, the blessing over the wine in the synagogue does not enable them to drink wine at home without an additional blessing. However, they have fulfilled their obligation of reciting kiddush . And Shmuel said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כך מפסיקין להבדלהאם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין:

    איקלע לבי ריש גלותאוהיו מסובין על השולחן בערב שבת וקידש עליהן היום ופרס מפה וקידש:

    אין מביאין את השולחןלאכול משקדש היום אא"כ קידש:

    ואם הביאקודם לכן אי נמי אין מביאין את השולחן בערב הפסח אפילו מבעוד יום אא"כ קידש כדאמרן דאפי' רבי יוסי מודה בערב הפסח:

    ידי יין לא יצאושאם יש להם יין לשתות בביתם חייבין לברך בורא פרי הגפן שאינם פטורין בברכת הכוס (על שתיית) יין בלא ברכה מאחר שעקרו ממקומן:

    פסחים 100 עמוד ב

    1כך מפסיקין להבדלה. מאי מפסיקין לאו לעקירת שולחן? לא, למפה.

    2רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, אייתו תכא קמיה, פרס מפה וקידש. תניא נמי הכי: (ושוין) שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא פורס מפה ומקדש.

    3תני חדא: שוין שאין מתחילין, ותניא אידך: שוין שמתחילין. בשלמא הא דתניא שוין שאין מתחילין משכחת לה בערב הפסח,׃

    4אלא הא דתניא שוין שמתחילין אימת? אי נימא בערב שבת הא מיפלג פליגי! לא קשיא: כאן קודם תשעה, כאן לאחר תשעה.

    5אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת, אמר רב: ידי יין לא יצאו, ידי קידוש יצאו. ושמואל אמר:

    Tosafot

    כך מפסיקין להבדלהרב אית ליה לקמן דלהבדלה אינה קובעת ואם התחילו אין מפסיקין להבדלה בהבדלה פליג אשמואל:

    לאו לעקירת שלחןהיינו ברכת המזון כדפרישית לעיל שהיו רגילין לסלק שהיו להם שולחנות קטנים שכל אחד אוכל על שולחנו והיו מסלקין מלפני כולם ולא מלפני המברך ואנו שאנו אוכלים בשלחן אחד אין נכון לסלק:

    איקלע פירס מפה וקידשבהתחלת סעודה איירי כדפי' רשב"ם:

    ושויןאי גרסינן ושוין קאי ארבי יהודה ורבי יוסי כדפירש רשב"ם:

    שאין מביאין את השלחן אא"כ קידשוהא דאמר בכל כתבי (שבת דף קיט:) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר כו' לא קשה דערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים:

    ידי קידוש יצאואף על פי שלא שתו רק שיטעום המברך או אפילו אחד מהם כדמוכח בסוף בכל מערבין (עירובין דף מ:) ולכתחלה צריך שיטעמו כולם ונראה דהלכה כשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה ואע"ג דבעלמא הלכה כרב באיסורי וגם ר' יוחנן סבר לקמן כרב הכא הלכה כשמואל דרב הונא ורבה ואביי כולהו סברי בסמוך אין קידוש אלא במקום סעודה וכן פסק במגילת סתרים והמקדש שדעתו לאכול במקום אחר יכול להוציא את האוכלים שם דלדידהו הוי מקום סעודה וכן משמע דמסתמא אחד מבני העיר היה מקדש בבהכ"נ ומוציא האורחים והיכא דליכא אורחים סמוך לבהכ"נ אין לקדש דהויא ברכה לבטלה דקי"ל כשמואל ואין לומר במקדש כאן על דעת שרוצה לאכול במקום אחר מודה שמואל דיש קידוש והא דפליגי בסתמא מדפריך ולשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא ומיהו ממקום למקום בבית אחד כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשיב קידוש במקום סעודה וכן מוכח בירושלמי דקאמר רבי יעקב בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא אמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש ליל י"ט האחרון בביתו ועולה ואוכל בסוכתו א"ר בון ולא פליגי מאי דאמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית שקידש ומאי דאמר שמואל בשהיה בדעתו לאכול בבית שקידש והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר ויתיישב שלא יחלוק הירושלמי עם הש"ס שלנו. כתב בשם רב נטרונאי גאון בתשובות מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה כדאמר (ברכות ד' מג:) פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו ואימת מהדרא ליה בקידושא דבי שימשי ומיהו באבי העזרי כתוב דהאי רפואה מצי למיעבד בקידוש שבביתו:

    ידי יין לא יצאווחייבין לברך בביתם בפה"ג משום שינוי מקום אבל משמע אם קידש בביתו על שולחנו שוב א"צ לברך על היין תוך הסעודה אע"ג דסבר יש קידוש שלא במקום סעודה ולא שייך קידוש לסעודה א"כ אם הבדיל על שולחנו פטור מלברך על היין שבתוך הסעודה אע"ג דיש הבדלה שלא במקום סעודה לכ"ע והכא יש לדחות דאיכא למימר דלא פטר אא"כ רוצה לשתות לפני המזון אבל תוך המזון לא פטר אך יש להביא ראיה מכיצד מברכין (שם ד' מב.) דתנן בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון פי' שהיו רגילין לשתות אחר הסעודה לפני ברהמ"ז משמע דכ"ש שפוטר היין שבתוך המזון שלא בא אלא לשרות אכילה שבמעיו ואפילו למאן דאמר התם בגמרא יין שבתוך המזון לא פטר יין שלאחר המזון היינו משום דאין יין שבא לשרות פוטר את היין הבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות דעדיף טפי כ"ע מודו דפוטר את היין שבתוך המזון ועוד אם צריך לברך בתוך המזון מאי קאמר יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון תיפוק ליה דפטרו יין שבתוך המזון למ"ד התם דפוטר ודוחק לומר בשלא שתו יין תוך הסעודה ואע"ג דהתם מוקי לה בשבתות וי"ט ובשעת הקזת דם שאדם קובע סעודתו על היין ה"ה בחול נמי אם דעתו לשתות יין בתוך הסעודה אלא נקט שבתות וי"ט דאז רגילות לקבוע סעודתו על היין ותדע דבי"ט אם נמלך ואין בדעתו לשתות יין לא פטר משמע דהכל תלוי בדעתו הלכך אם בירך על היין לפני המזון ודעתו לשתות בתוך המזון א"צ לברך אחריו על הגפן ולא תוך המזון בפה"ג אבל אם נמלך אינו פוטר וגם צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רבה בר רב הונא איקלע לבית ריש גלותא פרס וקדש וכן הלכתא:

    תאני חדא ושוין שמתחילין ומוקמינן לה קודם תשע שעות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 100b

    Pesachim 100b. The full printed text of this folio side — 5 numbered segments, about 98 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כך מפסיקין להבדלה אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין:

    איקלע לבי ריש גלותא והיו מסובין על השולחן בערב שבת וקידש עליהן היום ופרס מפה וקידש:

    אין מביאין את השולחן לאכול משקדש היום אא"כ קידש:

    ואם הביא קודם לכן אי נמי אין מביאין את השולחן בערב הפסח אפילו מבעוד יום אא"כ קידש כדאמרן דאפי' רבי יוסי מודה בערב הפסח:

    ידי יין לא יצאו שאם יש להם יין לשתות בביתם חייבין לברך בורא פרי הגפן שאינם פטורין בברכת הכוס (על שתיית) יין בלא ברכה מאחר שעקרו ממקומן:

    Rashi on Pesachim 100b · Sefaria

    Tosafot

    כך מפסיקין להבדלה רב אית ליה לקמן דלהבדלה אינה קובעת ואם התחילו אין מפסיקין להבדלה בהבדלה פליג אשמואל:

    לאו לעקירת שלחן היינו ברכת המזון כדפרישית לעיל שהיו רגילין לסלק שהיו להם שולחנות קטנים שכל אחד אוכל על שולחנו והיו מסלקין מלפני כולם ולא מלפני המברך ואנו שאנו אוכלים בשלחן אחד אין נכון לסלק:

    איקלע פירס מפה וקידש בהתחלת סעודה איירי כדפי' רשב"ם:

    ושוין אי גרסינן ושוין קאי ארבי יהודה ורבי יוסי כדפירש רשב"ם:

    שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש והא דאמר בכל כתבי (שבת דף קיט:) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר כו' לא קשה דערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים:

    ידי קידוש יצאו אף על פי שלא שתו רק שיטעום המברך או אפילו אחד מהם כדמוכח בסוף בכל מערבין (עירובין דף מ:) ולכתחלה צריך שיטעמו כולם ונראה דהלכה כשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה ואע"ג דבעלמא הלכה כרב באיסורי וגם ר' יוחנן סבר לקמן כרב הכא הלכה כשמואל דרב הונא ורבה ואביי כולהו סברי בסמוך אין קידוש אלא במקום סעודה וכן פסק במגילת סתרים והמקדש שדעתו לאכול במקום אחר יכול להוציא את האוכלים שם דלדידהו הוי מקום סעודה וכן משמע דמסתמא אחד מבני העיר היה מקדש בבהכ"נ ומוציא האורחים והיכא דליכא אורחים סמוך לבהכ"נ אין לקדש דהויא ברכה לבטלה דקי"ל כשמואל ואין לומר במקדש כאן על דעת שרוצה לאכול במקום אחר מודה שמואל דיש קידוש והא דפליגי בסתמא מדפריך ולשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא ומיהו ממקום למקום בבית אחד כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשיב קידוש במקום סעודה וכן מוכח בירושלמי דקאמר רבי יעקב בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא אמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש ליל י"ט האחרון בביתו ועולה ואוכל בסוכתו א"ר בון ולא פליגי מאי דאמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית שקידש ומאי דאמר שמואל בשהיה בדעתו לאכול בבית שקידש והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר ויתיישב שלא יחלוק הירושלמי עם הש"ס שלנו. כתב בשם רב נטרונאי גאון בתשובות מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה כדאמר (ברכות ד' מג:) פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו ואימת מהדרא ליה בקידושא דבי שימשי ומיהו באבי העזרי כתוב דהאי רפואה מצי למיעבד בקידוש שבביתו:

    ידי יין לא יצאו וחייבין לברך בביתם בפה"ג משום שינוי מקום אבל משמע אם קידש בביתו על שולחנו שוב א"צ לברך על היין תוך הסעודה אע"ג דסבר יש קידוש שלא במקום סעודה ולא שייך קידוש לסעודה א"כ אם הבדיל על שולחנו פטור מלברך על היין שבתוך הסעודה אע"ג דיש הבדלה שלא במקום סעודה לכ"ע והכא יש לדחות דאיכא למימר דלא פטר אא"כ רוצה לשתות לפני המזון אבל תוך המזון לא פטר אך יש להביא ראיה מכיצד מברכין (שם ד' מב.) דתנן בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון פי' שהיו רגילין לשתות אחר הסעודה לפני ברהמ"ז משמע דכ"ש שפוטר היין שבתוך המזון שלא בא אלא לשרות אכילה שבמעיו ואפילו למאן דאמר התם בגמרא יין שבתוך המזון לא פטר יין שלאחר המזון היינו משום דאין יין שבא לשרות פוטר את היין הבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות דעדיף טפי כ"ע מודו דפוטר את היין שבתוך המזון ועוד אם צריך לברך בתוך המזון מאי קאמר יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון תיפוק ליה דפטרו יין שבתוך המזון למ"ד התם דפוטר ודוחק לומר בשלא שתו יין תוך הסעודה ואע"ג דהתם מוקי לה בשבתות וי"ט ובשעת הקזת דם שאדם קובע סעודתו על היין ה"ה בחול נמי אם דעתו לשתות יין בתוך הסעודה אלא נקט שבתות וי"ט דאז רגילות לקבוע סעודתו על היין ותדע דבי"ט אם נמלך ואין בדעתו לשתות יין לא פטר משמע דהכל תלוי בדעתו הלכך אם בירך על היין לפני המזון ודעתו לשתות בתוך המזון א"צ לברך אחריו על הגפן ולא תוך המזון בפה"ג אבל אם נמלך אינו פוטר וגם צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש:

    Tosafot on Pesachim 100b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רבה בר רב הונא איקלע לבית ריש גלותא פרס וקדש וכן הלכתא:

    תאני חדא ושוין שמתחילין ומוקמינן לה קודם תשע שעות.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 100b · Sefaria

    Ritva

    פורס מפה ומקדש כתב ר' אלפסי ז"ל ואח"כ שרי המוציא ומברך בה"מ ובתוס' הקשו עליו דא"כ היה טעון עליו ברכת מזון לסעודה ראשונה ועוד הקשו עליו ודחו פי' וכתבו דאין צריך לברך המוציא דקדוש לא הוי הפסקה. והרב בעל הלכות כתב כדברי רבינו אלפסי ז"ל וכתב הר"י קרא קושה וא"ת היכן מצינו ברכת מזון אחת לשתי ברכות של המוציא ותו דפריסת מפה כסילוק אכילה דמי הלכך לא יברך המוציא ע"כ:

    עוד כתב הר"י קרה קוש"א ז"ל כי מהא דאסיקנא פורס מפה ומקדש נהגו לפרוס מפה על השלחן עד לאחר קידוש בשבתות וימים טובים במקום עקירת שולחן ופורסין מפה בשעת ברכת המזון עד שתעקר השלחן: כתב בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו וקרובי קרא מיקמי לקדיש לא מקובי' מאי טעמא כי היכי דתיהוי סעודתא עקרא בשבתא והיכא דקריב לא מסלקי לאחורי אלא פורס מפה ומקדש ע"כ ובירושלמי מפרש דלהכי פורסין מפה כדי שלא יראה בפת בושתו שהפת מוקדם בפסוק ודין הוא שיקדים בברכה אלא שצריך לברך על היין:

    תוספ' ושוין שאין מביאין את השלחן אלא אם כן קידש הקשו בתוס' מהא דאמרינן פרק כל כתבי הקדש ב' מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מצא נר דלוק ושלחן ערוך וכו' ותירצו דערוך ומסודר במקום אחד שלא במקום סעודה כדי להביאו לאחר הקידוש וכתבו עוד וזה היה להם שהיו להם שלחנות קטנים והיו מוסבין על המטה וכל א' שלחנו לפניו כדמוכח בפרק שלשה שאכלו אבל לדידן ששולחנות שלנו גדולים וטורח להביאם אחר הקידוש להפסיק כ"כ בין קידוש לסעודה נהגו להביא השלחן קודם קידוש ולפרוסי מפה כתב ר' אלפסי והני מילי לקידוש אבל להבדלה אין פוסקין פי' אם היו מסובים בשבת עד הלילה אין מפסיק אלא גומר סעודתו ומברך ברכת מזון ואח"כ מבדיל כן פי' הר"י קרה קוש"א:

    אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו פרשב"ם הוא קידוש שמקדש ש"ץ בלילי שבתות ובלילי ימים טובים בבית הכנסת ואמר רבה יצאו ואעפ"י שלא שתו דהא קייל"ן מברך צריך שיטעום ואם לא טעם אלא א' מהם יצאו כולם ידי חובתן כדמוכח בשלהי בכל מערבין בעירובין מיהו לכתחילה צריך שיטעמו כולם הילכך אע"ג דלא אכלי אלא בביתם סבר רב ידי קידוש יצאו דסבירא ליה יש קידוש שלא במקום סעודה ידי יין לא יצאו פי' אם רצו לשתות יין בבתיהם צריכין לברך בורא פרי הגפן שאינן פטורין בברכת היין של בית הכנסת מאחר שנעקרו ממקומן אבל המקדש על שלחנו בשבת אין צריך עוד לברך על היין שבסעודה דיין שלפני המזון פוטרו כדתנן בפרק כיצד מברכין בירך על היין שלפני המזון וכו' ומוקי לה בגמ' בשבתות וימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין כך כתב רשב"ם ז"ל: ועוד כתבו בתוספת דהוא הדין עני אם הבדיל על הכוס במקום סעודה בין שהבדיל קודם שנטל ידיו בין שהבדיל לאחר שנטל ידיו אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וכן כשמברך טל היין לפני המזון באקראי בעלמא אפי' בחול ודעתו לשתות יין בתוך הסעודה אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וגם אין צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה:

    ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו פירוש דסבירא ליה אין קידוש אלא במקום סעודה כדמפרש טעמא:

    Ritva on Pesachim 100b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שאמרו מפסיקין לקידוש מיהא בפריסת מפה בהבדלה אינו כן אלא גומר סעודתו לגמרי ומברך ברכת המזון ומסדר ברכות הבדלה על כוסו כמו שיתבאר:

    בני אדם ששמעו קידוש בביהכ"נ לא יצאו ידי קידוש שאין קידוש אלא במקום סעודה וצריכין לחזור ולקדש בביתם וכן לא יצאו ידי יין ר"ל שאם יש להם יין לשתות בביתם חייבים לברך בפה"ג ואין פטורין ממנה על סמך זו של ביהכ"נ הואיל ונעקרו ממקומם שמא תאמר א"כ למה מקדשין בביהכ"נ תדע שאין מקדשין שם אלא כדי להוציא את האורחים ידי חובתם ר"ל שמתחילה כשנתקן לענין [זה] הותקן ולא זזה התקנה אף במקום שאין אורחים שכל שהוא תקון חכמים אע"פ שלאיזה סיבה נעשה צריך לעשותו אע"פ שבטלה הסיבה וכמו שמצינו בברכה מעין שבע שנתקנה משום עם שבשדות הבאים באחרונה ולא זזה ממקומה אף במקום שאין בה עם שבשדות:

    ושמא תאמר ואף אורחים האיך יוצאים והלא אמרת שאין קידוש אלא במקום סעודה וודאי בביהכ"נ אין להם אכילה שהרי אמרו מגילה כ"ח א' אין אוכלין ושותין בבית הכנסת י"מ שאוכלים הם בבית הסמוך לבית הכנסת ובעודם על שלחנם היו שומעים הקידוש ואין נראה כן שהרי אמרו סבור מינה מבית לבית אבל מפנה לפנה לא אמר להו רב ענן וכו' ואפי' מארעא לאיגרא הוה מקדש לן והרי בזו שומעים היו ואעפ"כ הי' מצריכם לחזור ולקדש אלא אין הטעם אלא מפני שבשעה ששומעים את הקידוש דעתם לצאת ממנו במקום שהם ואף כשתאמר שבבית הכנסת הם מ"מ דעתם לצאת עליו למקום אחר והואיל והי' דעתם עליו למקום שאילו היו בו עכשיו היו שומעים את הקידוש יצאו אבל כל שאוכל בריחוק מקום אע"פ שדעתו עליו לצאת ממנו בביתו הואיל ואילו הי' עכשיו בביתו לא הי' שומעו אינו יוצא:

    ומגאוני הראשונים שבספרד מפרשים שכל שדעתו בקידוש ביהכ"נ לצאת ממנו בביתו יוצא אף בבית רחוק שלא הי' שומע ממנו קידוש ביהכ"נ אילו הי' שם ומביאים ראי' ממה שאמרו בתלמוד המערב פ' כיצד מברכין ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קדש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יו"ט האחרון בתוך ביתו כלומר כדי שלא יראה כאוכל בסוכה מתורת סוכה ויראה כעובר על בל תוסיף ומתוך כך הוא אומר שמקדש בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו ולא פליגי מה דמר יעקב בשלא הי' דעתו לאכול במקום אחר אלא שנמלך ומה דמר ר' אחא בשהי' דעתו לאכול במקום אחר ולא אמרו לדעת זה שאין קידוש אלא במקום סעודה אלא בשהי' דעתו לאכול במקום הקידוש ונמלך לאכול בבית אחר או שקראוהו בבית חתנים לאכול שם וע"ז אמרו שאין קידוש מועיל אפי' מבית לגג או מפנה לפנה ומ"מ י"מ זו שבתלמוד המערב בסוכה שבתוך הבית שאילו הי' שם הי' יכול לשמעו ולמד שאע"פ שאינו במקום סעודתו יוצא בו הואיל שהוא מקום שאפשר לו לשמעו הא בבית רחוק לא ואין נראה כן שעכ"פ קדש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר אף רחוק במשמע וקאמר דדוקא בשלא הי' דעתו לאכול בבית אחר הא אם הי' דעתו לא הי' צריך לחזור ולקדש:

    Meiri on Pesachim 100b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' מאי מפסיקין לאו כו' לא למפה ומפסיקין דקתני בברייתא בדברי ר"י לא בעי למימר נמי דהיינו למפה דלישנא דמפסיקין סתמא לא משמע אלא עקירת שלחן אבל הכא בדברי שמואל סמיך אאידך מימרא דשמואל דנקט מפה וה"ק כשם שמפסיקין לקידוש בפריסת מפה כדאמר שמואל לעיל כך מפסיקין להבדלה בפריסת מפה לחוד ולא בעי עקירת שלחן כדאמר ר' יודא סתם מפסיקין ודו"ק:

    בפרשב"ם בד"ה ה"ג רבה בב"ח כו' תנ"ה כו' ושוין [כו'] אין מביאין כו' עכ"ל ור"ל דל"ג תנ"ה כוותיה דשמואל ושוין שאין מביאין כו' ועיין במרדכי ורא"ש לקיים גירסא זו וק"ל:

    בד"ה ושוין כו' שיבשו למעלה הספרים וכתבו ושוין שאין מביאין כו' כצ"ל:

    בד"ה כאן קודם ט' שוין שמתחילין לאכול ומשהתחילו בהיתר כו' עכ"ל דהא ודאי לא אצטריך למתני דמתחילין קודם ט' וכי תעלה על דעתך שאסור להתחיל מן השחר אלא דאשמעינן לרבי יודא כיון שהתחיל בהיתר מותר לו לאכול עד שתחשך ובמרדכי תירץ בזה בע"א ע"ש:

    תוס' בד"ה שאין מביאין כו' והטעם כו' דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא וי"מ זכר למן כו' עכ"ל האי טעמא דתיתי ביקרא כו' הוא טעם לכולי מלתא בין לדידהו שלא היו מביאין שולחנות שלהן ואם הביאו פורס כו' ובין לדידן דמביאין לכתחלה ופורסין אותן כפרשב"ם אבל האי טעמא דזכר למן אינו רק לדידן דרגילין לפרוס אבל ליכא טעמא למה שלא היו מביאין כלל ודו"ק:

    בד"ה ידי קידוש כו' מדפריך לשמואל ל"ל לקדושי בבי כנישתא כו' עכ"ל [ב] ועוד יש להביא ראיה מדאמר רבה לתלמידים טעימו מידי אע"ג דהיה בדעתן לאכול כ"א בביתו וכ"ה במרדכי ע"ש:

    בא"ד ולאו דוקא נקט בירושלמי קידוש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר כו' עכ"ל ר"ל דמבית לבית דנקט לאו ממש הוא דאל"כ בלא נמלך נמי אלא שהיה בדעתו לאכול במקום אחר לא יצא לשמואל כמ"ש התוס' דהכי מוכח בשמעתין אלא דמבית לבית דהתם היינו ממקום למקום וכה"ג כתבו התוס' לקמן גבי שינוי יין מיהו הא דרב ק"ק דלא שרי בירושלמי לרב אלא כשלא היה בדעתו לאכול במקום שקידש ואמאי נקט בכה"ג ומי שסוכתו עריבה כו' הא אפילו מבית לבית ממש נמי שרי לרב בשמעתין ויש ליישב וק"ל:

    בד"ה ידי יין כו' ת"ל דפטרו יין כו' ודוחק לומר בשלא שתו יין בתוך הסעודה כו' עכ"ל אבל לפני הסעודה אינו דוחק לומר בשלא שתו יין ובכה"ג איכא למימר דפליגי התם אם יין שבתוך המזון פוטר את שלאחר המזון והתוס' כתבו שם דאיירי דפליגי בשלא היה להם יין לפני המזון ובכה"ג קאמר התם שבא להם יין אחר המזון ולא היה להם בתוך המזון גם לפ"ז דוחק הוא לומר שהיה להם לפני המזון ולא היה להם תוך המזון ודו"ק:

    1 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Pesachim 100b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 100, Amud Bet, about 98 words in 5 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 5 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “כך מפסיקין להבדלה. מאי מפסיקין לאו לעקירת…”

    2. Segment 231 words

      Opens “רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש…”

      Named: רב הונא, רבה.

    3. Segment 319 words

      Opens “תני חדא: שוין שאין מתחילין, ותניא אידך:…”

      Named: רב הפסח.

    4. Segment 421 words

      Opens “אלא הא דתניא שוין שמתחילין אימת? אי…”

      Named: רב שבת.

    5. Segment 517 words

      Opens “אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת, אמר…”

      Named: שמואל.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 100b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026