Talmud Builders

    Pesachim 32a

    Back to index

    English translation — Pesachim 32a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And even with regard to one who anoints himself with the teruma oil, both in a case of ritually impure teruma as well as in a case of ritually pure teruma , he must pay an additional fifth if he unwittingly consumes this teruma . If he unwittingly consumes this fifth then he must pay an additional fifth of the fifth. The original fifth has a status comparable to teruma itself, and therefore one is required to pay an additional fifth for consuming it.

    2A dilemma was raised before the Sages with regard to the laws of teruma : When he pays for this teruma , does he pay according to the measure of the teruma or according to its monetary value? The Gemara explains the question in greater detail: Anywhere that the teruma is worth four zuz at the outset, i.e., at the time he consumed the teruma , and is worth only one zuz at the end, at the time of payment, do not raise a dilemma, for in that case he is certainly required to pay according to the monetary value at the outset. The rationale behind this ruling is that he is no worse than a thief, and therefore the law in this case is the same as if he had stolen property from another person. As we learned in a mishna: All thieves must repay what they have stolen according to the value of the stolen object at the time it was stolen, even if its value subsequently goes down.

    3You can raise the dilemma, however, with regard to a case where it was worth one zuz at the outset, when it was consumed, and at the end, at the time of the payment, it was worth four zuz . What is the ruling in that case? Does he pay according to the measure of teruma , as the treasurer of the consecrated property can say to him: You ate a se’a and you must pay a se’a , even if the value of the teruma has increased, or perhaps he must repay according to the monetary value, and if he ate a zuz worth of teruma then he must pay a zuz ?

    4Rav Yosef said: Come and hear an answer to this question from what was taught in a baraita : One who ate dried figs that were teruma and paid the priest with dates, may a blessing rest upon him, as dates are worth more than dried figs. Granted, if you say that one must repay according to the measure of teruma he ate, it is due to this that a blessing should rest upon him, as he ate a se’a of dried figs that are worth one zuz and gave in return a se’a of dates worth four zuz . However, if you say that he must repay according to the monetary value of the teruma , then why should a blessing rest upon him? He ate a zuz worth of teruma and he paid a zuz worth as compensation; what is laudatory about his payment?

    5Abaye said: Actually, one can explain that he must repay according to the monetary value of the teruma , and why is it stated that a blessing should rest upon him? This is because he ate an item that buyers don’t jump at, i.e., it is undesirable to buyers, but paid with an item that buyers jump at. Consequently, although the produce he gives is worth no more than the produce he ate, the priest still prefers this type of payment, as he can more easily resell this produce.

    6The Gemara seeks proof with regard to this dispute: We learned in the mishna: One who unwittingly eats teruma of leavened bread on Passover must pay the principal and an additional fifth. Granted, if you say that he must pay according to the measure of teruma that he ate, it is well. As he ate a se’a of teruma he must also repay a se’a . However, if you say that he must pay according to the monetary value of the teruma , this is difficult, for is leavened bread on Passover of any monetary value? Certainly it is not worth anything, given that it is forbidden to benefit from this food. The Gemara answers: Yes, this leavened bread does indeed have monetary value. In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said that it is permissible to derive benefit from leavened bread on Passover.

    7The Gemara challenges this suggestion: If that is so, then say the latter clause of the mishna, where it is stated: If he consumes the teruma intentionally, then he is exempt from payment and from paying the priest for its monetary value as wood. But if this follows the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, then why is he exempt from payment to the priest for the value of the teruma and for its monetary value in wood? Although he is exempt from paying the additional fifth as he acted intentionally, he nonetheless should be required to compensate the priest for the financial loss he caused him, as in any other case of theft.

    8The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, as it was taught in a baraita : Rabbi Neḥunya ben HaKana rendered the status of Yom Kippur the same as that of Shabbat with regard to payment. In his opinion, not only a person who committed a transgression punishable by a court-administered capital punishment, like one who desecrated Shabbat, is exempt from monetary payment incurred at the time of the transgression. Even one who is deserving of a divinely administered capital punishment, such as one who desecrates Yom Kippur and is punished with karet , is exempt from monetary payment for property he damaged in the course of such an act. Therefore, since one who consumes another person’s leavened bread during Passover is deserving of karet , he is exempt from monetary payment incurred by this act.

    9The Gemara comments: The question of whether one must repay according to the measurement or the monetary value of the teruma is like a dispute between tanna’im , as it was taught in the Tosefta : If one eats teruma of leavened bread on Passover, whether intentionally or unwittingly, then he is exempt from payment and for its monetary value in wood; this is the statement of Rabbi Akiva. Whereas Rabbi Yoḥanan ben Nuri deems him liable to pay. Rabbi Akiva said to Rabbi Yoḥanan ben Nuri: What benefit can he derive from this? What benefit could the priest have derived from this teruma as it is prohibited to benefit from this teruma and the teruma is therefore worthless? Rabbi Yoḥanan ben Nuri said to Rabbi Akiva: What benefit can one derive from eating ritually impure teruma on the rest of the days of the year, and yet nevertheless the non-priest is still obligated to pay for what he has taken. Despite the fact that a priest may not eat impure teruma , a non-priest must reimburse the priest for the principal of the teruma and add an additional fifth if he eats it.

    10Rabbi Akiva said to him: No, a distinction can be made between these two cases: If you say that he is obligated to pay in a case of ritually impure teruma on the rest of the days of the year, that although it is not permissible to eat it, the priest is nevertheless permitted to burn it and derive benefit from the heat generated as a result of this burning, shall you also say the same with regard to this, teruma of leavened bread during Passover, that is not permitted to be eaten or burned? Rather, to what may this be compared? It is similar to teruma of berries and grapes that became ritually impure, which is not permitted to be eaten or burned, as berries and grapes are unfit for firewood.

    11The Tosefta adds: In what case is this statement said, that these tanna’im disagree about the reimbursement for teruma ? It was said with regard to a case where he separated teruma in a permitted manner and it became leavened during Passover. However, if he separated the teruma from leavened bread during Passover, then everyone agrees that it is not consecrated, as it is worthless.

    12It was taught in another baraita : With regard to the verse “And if a man eats a sacred thing in error, then he shall add a fifth part in addition to it, and shall give to the priest the sacred item” (Leviticus 22:14), the Sages expound as follows: He must give the priest an item that is fit to be consecrated, to the exclusion of one who eats teruma of leavened bread on Passover, who is exempt from payment of the teruma and even from paying its monetary value as wood; this is the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. Rabbi Elazar Ḥisma deems him liable to reimburse the priest for these items. Rabbi Eliezer ben Ya’akov said to Rabbi Elazar Ḥisma: What benefit can the priest derive from this teruma of leavened bread, as it is prohibited to benefit from it? Rabbi Elazar Ḥisma said to Rabbi Eliezer ben Ya’akov: What benefit can one derive from eating ritually impure teruma on the rest of the days of the year, and yet a non-priest who eats it must pay the priest.

    13Rabbi Eliezer ben Ya’akov said to him: No, a distinction can be made between these two cases: If you say he is obligated to pay in a case of ritually impure teruma on the rest of the days of year, that although it is not permissible to eat it, the priest is nonetheless permitted to burn it and derive benefit from the heat generated as a result of this burning, shall you say the same with regard to this, teruma of leavened bread during Passover, that is not permitted to be eaten or burned? Rabbi Elazar Ḥisma said to him: Even teruma of leavened bread on Passover is permitted to be burned, for if the priest wishes, he may throw it before his dog or burn it under his food, for Rabbi Elazar Ḥisma agrees with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili that one may derive benefit from leavened bread during Passover.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' ואחד הסךדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עו:) סיכה כשתיה ושתיה בכלל אכילה והכא כתיב כי יאכל קדש בשגגה דאילו גזלה והשליכה לנהר אפי' בשוגג דלא ידע שהיא תרומה אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין דעלמא דאמר מר (לקמן ע"ב) כי יאכל פרט למזיק:

    וחומש חומשאשהתשלומין נעשין תרומה ואם חזר ואכל בשוגג אותו חומש ראשון חוזר ומשלם חומשו עליו:

    איבעיא להוכיון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב ונתן לכהן את הקודש לפי מדה משלם או לפי דמים משלם בגזלן דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן דתרומת מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו דאמר ישיב לרבות אפילו שוה כסף ואפילו סובין ודאי לפי דמים משלם אבל בתרומה שוגג איבעיא לן הואיל והקפידה התורה לשלם פירות:

    כל היכא דמעיקראכשאכלה הויא שויא הך גריוא ד' זוזי והשתא כשמשלם שויא זוזא ותו לא לא מיבעיא לן נהי נמי דאיכפר ליה אכילת תרומה בתשלומי מדה מיהו ממונא דכהן [אוכל] (ממונא) הוא ולא גרע משאר ממונא דחולין שהדיינין גובין ממנו כשעת גזילה כדכתיב (ויקרא ה) אשר גזל כמו שגזל:

    גריוא משלםואע"ג דשויא השתא טפי או דילמא לפי דמים משלם דאע"ג דהקפידה התורה לשלם פירות לא הקפידה אלא לפי הדמים כשאר תשלומין ומה שישלם ישלם בפירות:

    גרוגרותתאנים יבשים:

    תמריםחשובין מתאנים ודמיהן מרובים:

    אכל גרוגרותדתרומה שוגג:

    זבינאלוקחים:

    אימא סיפא במזיד פטור מן התשלומין ואי ר' יוסי הגלילי אמאי פטוראי אמרת בשלמא רבנן וטעמא דרישא משום דלפי מדה משלם סיפא דאינו אלא כשאר גזלן דמשלם מעות ולפי דמים פטור מן התשלומין דחמץ בפסח לאו בר דמים הוא אלא אי אמרת ר' יוסי הגלילי ובר דמים הוא אמאי פטור:

    כרבי נחוניא בן הקנהדאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין ויליף טעמא מאסון אסון והוא הדין למתחייב מיתת שמים כגון אוכל תרומה מזיד וסיפא דמתני' בהזיד בתרומה ולא בחמץ ופטור משום מיתה ובדין הוא דלישמעי' במזיד דתרומה דעלמא דלאו חמץ בפסח דפטור מתשלומין משום מיתה ומשום רישא נקט מילתא בחמץ בפסח דאשמועינן דהיכא דשגג בשתיהם חייב דחמץ בר דמים הוא ושוגג דרישא דשגג בשתיהן דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה מאי חומש איכא ואי שגג בתרומה והזיד בחמץ אמאי משלם הא איחייב ליה כרת וסיפא אשמועינן דהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ פטור דמיתה בידי שמים כי כרת דאי הזיד בחמץ והא דפטר ליה משום כרת הוא דפטר ליה לשמעינן כולה מתני' בחמץ חולין של חבירו וניתני שוגג חייב ומזיד פטור משום כרת:

    כתנאילפי מדה או לפי דמים:

    פטור מתשלומיןבין שוגג בין מזיד:

    מה הנאה יש לולכהן בה ומה הפסידו זה הרי אסור בהנאה:

    ומה הנאה יש לולכהן בתרומה טמאה שאסורה באכילה לכהן ואי אכלה זר שוגג משלם קרן וחומש דליכא למאן דפליג אסתמא דתנן לעיל אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה וטעמא משום דלפי מדה משלם ואע"ג דלאו בר דמים הוא:

    היתר הסקהדכתיב (במדבר י״ח:ח׳) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת טהורה ואחת טמאה וכתיב לך תהיה להסקה:

    תרומת תותים וענביםמשקה הן ואינן ראויין להסקה ולזלף נמי לא כדאמרינן בפ"ק (דף כ:) משום תקלה ובההוא נמי סבירא ליה דזר האוכלה פטור מלשלם ור' יוחנן בן נורי מחייב דקסבר לפי מדה משלם:

    בד"אדמשכחת תרומת חמץ בפסח דקדשה בהפריש תרומה והחמיצה והוא הדין להפרישה חמץ קודם הפסח:

    אבל מפריש תרומת חמץבפסח כגון חטים שהחמיצו דברי הכל אפי' לרבי יוסי הגלילי דשרי חמץ בפסח בהנאה וחזיא ליה להסקה אינה קדושה ולקמן מפרש טעמא בשילהי שמעתין:

    את הקדשמשמע את הקדש שאכל אלמא ראוי להיות קדש היה שכשישלם דוגמתן יהא שם קדש חל עליו:

    פרט לאוכל תרומת חמץ בפסחשכשמשלם דוגמתן אין שם קדש חל עליו:

    וכי מה הנאה יש לולכהן בה ומה הפסידו נהי נמי דלית לך הא דרשה מיהו מה ישלם הואיל ואין לו דמים:

    פסחים 32 עמוד א

    1ואחד הסך, אחד תרומה טמאה ואחד תרומה טהורה משלם חומש וחומשא דחומשא.

    2איבעיא להו: כשהוא משלם, לפי מדה משלם או לפי דמים משלם? כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה זוזי ולבסוף שויא זוזא לא תיבעי לך, דודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים, דלא גרע מגזלן. דתנן: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה,׃

    3כי תיבעי לך דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה, מאי? לפי מדה משלם, דא"ל גריוא אכל גריוא משלם. או דילמא לפי דמים משלם: בזוזא אכל בזוזא משלם.

    4אמר רב יוסף, תא שמע: אכל גרוגרות ושילם לו תמרים תבא עליו ברכה. אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם אמטו להכי תבא עליו ברכה, דאכיל גריוא דגרוגרות דשויא זוזא, וקא יהיב גריוא דתמרים דשויא ארבעה. אלא אי אמרת לפי דמים משלם אמאי תבא עליו ברכה? בזוזא אכל בזוזא קא משלם!

    5אמר אביי: לעולם לפי דמים משלם, ואמאי תבא עליו ברכה? דאכל מידי דלא קפיץ עליה זביניה, וקא משלם מידי דקפיץ עליה זביניה.

    6תנן: האוכל תרומת חמץ בפסח, בשוגג משלם קרן וחומש. אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם שפיר. אלא אי אמרת לפי דמים משלם, חמץ בפסח בר דמים הוא? אין, הא מני ר' יוסי הגלילי היא, דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה.

    7אי הכי, אימא סיפא: במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים, אי ר' יוסי הגלילי, אמאי פטור מן התשלומין ומדמי עצים?!

    8סבר לה כר' נחוניא בן הקנה. דתניא: רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין וכו'.

    9כתנאי: האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומין ומדמי עצים, דברי רבי עקיבא. ר' יוחנן בן נורי מחייב. אמר לו רבי עקיבא לר' יוחנן בן נורי: וכי מה הנאה יש לו בה? אמר לו ר' יוחנן בן נורי לר"ע ומה הנאה יש לאוכל תרומה טמאה בשאר כל ימות השנה, שמשלם!

    10אמר לו: לא! אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה, שאע"פ שאין לו בה היתר אכילה, יש לו בה היתר הסקה, תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה! הא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאה, שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה.

    11בד"א במפריש תרומה והחמיצה, אבל מפריש תרומת חמץ דברי הכל אינה קדושה.

    Baraita

    12תניא אידך: (ויקרא כב, יד) ״ונתן לכהן את הקדש״ דבר הראוי להיות קדש. פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח, שפטור מן התשלומים ומדמי עצים, דברי ר' אליעזר בן יעקב. ור"א חסמא מחייב. אמר לו ר"א בן יעקב לר"א חסמא: וכי מה הנאה יש לו בה? אמר לו ר"א חסמא לר"א בן יעקב: וכי מה הנאה יש לו לאוכל תרומה טמאה בשאר ימות השנה, שמשלם?

    13אמר לו: לא! אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה, שאע"פ שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר הסקה, תאמר בזו שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה! אמר לו: אף בזו יש לו בה היתר הסקה, שאם רצה הכהן מריצה לפני כלבו, או מסיקה תחת תבשילו.

    Tosafot

    דבר הראוי להיות קודש פרט לאוכל תרומת חמץפי' הפסוק משמע שיתן לו דבר הראוי להיות קודש כמו שאכל וא"כ מה שאכל בעינן דבר הראוי להיות קודש וחמץ בפסח אינו ראוי להיות קודש כדתניא לעיל אבל מפריש חמץ ד"ה אין קדוש אע"ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין אפי' שהיה לה שעת הכושר ולקמן מוקמא הא דלד"ה אין קדוש היינו שלא היה לה שעת הכושר אור"ת היינו לרבי יוסי הגלילי אבל לראב"י הואיל וסבירא ליה דחמץ בפסח אסור בהנאה אפילו היה לה שעת הכושר אין ראוי להיות קודש דאין כאן נתינה והיינו דקאמר ליה ראב"י מה הנאה יש לו בה כלומר הואיל ואין לו הנאה בה אית ליה למעוטי מקרא כדפרישית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תנן התם בתרומה פ"ו האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד אוכל תרומה טהורה ואחד אוכל תרומה טמאה משלם חומשא וחומש חומשא והוא חומשא מלבר כדקתני בהדיא שיהא הוא וחומשו חמשה שנאמר ויסף חמישיתו עליו דברי ר' יאשיה:

    איבעיא להו לפי מדה משלם קב אכל קב וחומשו משלם או לפי דמים משלם. כלומר כפי שהיה שוה בשעה שאכלו וכל היכא דהויא שויא ארבעה זוזי בעידן אכילתה והשתא שויא זוזא לא מיבעיא לן דודאי ארבעה זוזי משלם דלא גרע מגזלה דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה כי תיבעי לן דמעיקרא הוית שויא זוזא והשתא שויא ארבעה מאי ואתא רב יוסף למפשט לפי מדה משלם מיהא אכל גרוגרו' ושלם לו תמרים תבוא עליו ברכה כלומר שאכל קב גרוגרות שדמיהם זוזא ושלם קב תמרים ששוים ארבעה זוזי ודחה אביי לעולם לפי דמים משלם ואמאי תבוא עליו ברכה ואי אית למימר וכי כל המשלם דבר שחייב בו מחזיקין לו טובה ומברכים אותו יש לך לומר לאו משום דקא משלם [יותר] אלא משום דמשלם דבר מעולה דקפיץ עליה זיבונא ואקשי' על אביי ממתני' דקתני האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם כו' ואי אמרת לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ומשני' מתני' ר' יוסי הגלילי היא דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה סיפא דקתני במזיד פטור סבר לה ר' יוסי הגלילי כר' נחוניא בן הקנה דפוטר חייבי כריתות מן התשלומים: כתנאי יש תנא שאומ' לפי דמים משלם ויש תנא שאומר לפי מדה משלם דתניא האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מן התשלומים ומדמי העצים דברי ר' עקיבא ר' יוחנן בן נורי מחייב אמר לו ר' עקיבא לר' יוחנן בן נורי מה הנאה יש לו שמשלם כו' עוד השיבו ר' עקיבא לא אם אמרת בתרומה טמא' בשאר ימות השנה שאע"פ שאין לו בה [היתר אכילה יש לו בה] היתר הסקה תאמר בחמץ בפסח שאין לו בה היתר הנאה כלל לא באכילה ולא בהסקה חמץ בפסח למה הוא דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאת שאין לה היתר אכילה כלל ולא היתר הסקה דלאו בני הסקה נינהו בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל המפריש תרומת חמץ דברי הכל אינה קדושה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 32a

    Pesachim 32a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 451 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' ואחד הסך דאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עו:) סיכה כשתיה ושתיה בכלל אכילה והכא כתיב כי יאכל קדש בשגגה דאילו גזלה והשליכה לנהר אפי' בשוגג דלא ידע שהיא תרומה אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין דעלמא דאמר מר (לקמן ע"ב) כי יאכל פרט למזיק:

    וחומש חומשא שהתשלומין נעשין תרומה ואם חזר ואכל בשוגג אותו חומש ראשון חוזר ומשלם חומשו עליו:

    איבעיא להו כיון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב ונתן לכהן את הקודש לפי מדה משלם או לפי דמים משלם בגזלן דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן דתרומת מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו דאמר ישיב לרבות אפילו שוה כסף ואפילו סובין ודאי לפי דמים משלם אבל בתרומה שוגג איבעיא לן הואיל והקפידה התורה לשלם פירות:

    כל היכא דמעיקרא כשאכלה הויא שויא הך גריוא ד' זוזי והשתא כשמשלם שויא זוזא ותו לא לא מיבעיא לן נהי נמי דאיכפר ליה אכילת תרומה בתשלומי מדה מיהו ממונא דכהן [אוכל] (ממונא) הוא ולא גרע משאר ממונא דחולין שהדיינין גובין ממנו כשעת גזילה כדכתיב (ויקרא ה) אשר גזל כמו שגזל:

    גריוא משלם ואע"ג דשויא השתא טפי או דילמא לפי דמים משלם דאע"ג דהקפידה התורה לשלם פירות לא הקפידה אלא לפי הדמים כשאר תשלומין ומה שישלם ישלם בפירות:

    גרוגרות תאנים יבשים:

    תמרים חשובין מתאנים ודמיהן מרובים:

    אכל גרוגרות דתרומה שוגג:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 32a · Sefaria

    Tosafot

    דבר הראוי להיות קודש פרט לאוכל תרומת חמץ פי' הפסוק משמע שיתן לו דבר הראוי להיות קודש כמו שאכל וא"כ מה שאכל בעינן דבר הראוי להיות קודש וחמץ בפסח אינו ראוי להיות קודש כדתניא לעיל אבל מפריש חמץ ד"ה אין קדוש אע"ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין אפי' שהיה לה שעת הכושר ולקמן מוקמא הא דלד"ה אין קדוש היינו שלא היה לה שעת הכושר אור"ת היינו לרבי יוסי הגלילי אבל לראב"י הואיל וסבירא ליה דחמץ בפסח אסור בהנאה אפילו היה לה שעת הכושר אין ראוי להיות קודש דאין כאן נתינה והיינו דקאמר ליה ראב"י מה הנאה יש לו בה כלומר הואיל ואין לו הנאה בה אית ליה למעוטי מקרא כדפרישית:

    Tosafot on Pesachim 32a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תנן התם בתרומה פ"ו האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד אוכל תרומה טהורה ואחד אוכל תרומה טמאה משלם חומשא וחומש חומשא והוא חומשא מלבר כדקתני בהדיא שיהא הוא וחומשו חמשה שנאמר ויסף חמישיתו עליו דברי ר' יאשיה:

    איבעיא להו לפי מדה משלם קב אכל קב וחומשו משלם או לפי דמים משלם. כלומר כפי שהיה שוה בשעה שאכלו וכל היכא דהויא שויא ארבעה זוזי בעידן אכילתה והשתא שויא זוזא לא מיבעיא לן דודאי ארבעה זוזי משלם דלא גרע מגזלה דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה כי תיבעי לן דמעיקרא הוית שויא זוזא והשתא שויא ארבעה מאי ואתא רב יוסף למפשט לפי מדה משלם מיהא אכל גרוגרו' ושלם לו תמרים תבוא עליו ברכה כלומר שאכל קב גרוגרות שדמיהם זוזא ושלם קב תמרים ששוים ארבעה זוזי ודחה אביי לעולם לפי דמים משלם ואמאי תבוא עליו ברכה ואי אית למימר וכי כל המשלם דבר שחייב בו מחזיקין לו טובה ומברכים אותו יש לך לומר לאו משום דקא משלם [יותר] אלא משום דמשלם דבר מעולה דקפיץ עליה זיבונא ואקשי' על אביי ממתני' דקתני האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם כו' ואי אמרת לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ומשני' מתני' ר' יוסי הגלילי היא דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה סיפא דקתני במזיד פטור סבר לה ר' יוסי הגלילי כר' נחוניא בן הקנה דפוטר חייבי כריתות מן התשלומים: כתנאי יש תנא שאומ' לפי דמים משלם ויש תנא שאומר לפי מדה משלם דתניא האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מן התשלומים ומדמי העצים דברי ר' עקיבא ר' יוחנן בן נורי מחייב אמר לו ר' עקיבא לר' יוחנן בן נורי מה הנאה יש לו שמשלם כו' עוד השיבו ר' עקיבא לא אם אמרת בתרומה טמא' בשאר ימות השנה שאע"פ שאין לו בה [היתר אכילה יש לו בה] היתר הסקה תאמר בחמץ בפסח שאין לו בה היתר הנאה כלל לא באכילה ולא בהסקה חמץ בפסח למה הוא דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאת שאין לה היתר אכילה כלל ולא היתר הסקה דלאו בני הסקה נינהו בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל המפריש תרומת חמץ דברי הכל אינה קדושה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 32a · Sefaria

    Meiri

    אוכל תרומה בשוגג שאמרנו שמשלם קרן וחומש אחד האוכל דבר הראוי לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות ואחד הסך דבר שדרכו לסוך אחד שאכל תרומה טמאה ואחד שאכל תרומה טהורה ותרומה טמאה מיהא אינו משלם אלא דמי עצים כשיעורן שהרי אינה ראויה אלא להסקה לפיכך אם אכל תרומה טמאה של תותים ורמונים וכיוצא בהם פטור שהרי אף להסקה אינן ראויות ואם חזר ואכל את החומש בשגגה משלם חומש על החומש שהחומש חזר לו כקרן לכל דבר וכשהוא משלם יש פוסקים שמשלם לפי דמים שהיתה שוה בשעת אכילה הן שהוזלה בשעת תשלומין הן שהוקרה וכן כתבוה גדולי המחברים והם פוסקים לפי דמים משלם אלא שנראה לפסוק שלפי מדה משלם וכשהוקרה גריוא אכל גריוא משלם הא אם הוזלה ודאי משלם כשווי שבשעת הגזלה ואע"פ שבתשלומי מדה נתכפר לו מ"מ לענין מה שהזיק ממון כהן משלם בשעת הגזלה:

    לעולם אין משלמין ממין על שאינו מינו אפי' ממשובח על הפחות מעתה אכל גרוגרת אין משלם תמרים אע"פ שהתמרים שוים יותר ושהלוקחים קופצים עליהם יותר ואם שלם יש אומרים שלא עשה כלום:

    Meiri on Pesachim 32a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כר' נחוניא כו' דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה מאי חומש איכא ואי כו' עכ"ל הכא לא קשיא ליה אמאי משלם כלל כדקשיא ליה גבי הזיד בחמץ אמאי משלם הא איחייב ליה כרת משום דאיכא למ"ד בפרק אלו נערות דר' נחוניא נמי דפוטר מתשלומין היינו דוקא משום כרת ולא משום מיתה וק"ל:

    בא"ד לשמועינן כולה מתני' בחמץ חולין כו' וניתני שוגג חייב ומזיד פטור משום כרת עכ"ל מפירושו נראה דלא קיימא לן כחזקיה דחייבי מיתות שוגגין פטורין דא"כ לר' נחוניא בחמץ חולין שוגג פטור כמו מזיד דה"ל חייבי כרת שוגגין ואפשר שהוא מחלק בין חייבי מיתות שוגגין לחייבי כריתות שוגגין והתוס' לא כ"כ לעיל ועיין בחידושינו לעיל ודו"ק:

    תוס' בד"ה דבר הראוי כו' אין ראוי להיות קודש דאין כאן נתינה כו' עכ"ל מהרש"ל נדחק בזה לפרש שכוונו לומר דאין כאן נתינה שסמכו עצמם אתתן לו דדריש לקמן ולא ידעתי מי הכריחו לזה שהרי בהדיא כתבו התוס' לקמן דמהאי קרא ונתן לכהן את הקודש איכא למילף שפיר למעט איסורי הנאה בלאו קרא דתתן לו והיינו מדכתיב הלשון ונתן כמ"ש לקמן בד"ה ההוא מיבעי כו' להכי כתיב ונתן דמשמע שהפירות של נתינה ראוי להיות קודש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 32a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה דבר הראוי וכו' כלומר הואיל ואין לו הנאה בה אית לן למעוטי מקרא וכו' פירוש דמאחר דאסור בהנאה אין כאן נתינה ובתרומה נתינה כתיב דכתיב תתן ולכך אין ראוי להיות קודש. ואם כן אית לן למעוטי מקרא דונתן אבל אי הוה מותר בהנאה לא נוכל למעוטי מקרא דונתן ונו' דנוכל לומר שהוא ראוי להיות קודש כיון שהיה לו שעת הכושר וק"ל:

    Maharam on Pesachim 32a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה זוזי כו' לא תיבעי לך דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנין כו'. ולכאורה לשון דלא גרע מגזלן אינו מדוקדק דהא ודאי גרע דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ילפינן מאשר גזל איכא למימר דהיינו משום דגזל במזיד ונתכוין לקנותו משו"ה מהאי שעתא אוקמא רחמנא ברשותיה משא"כ הכא באוכל תרומה בשוגג דפשטא דמילתא איירי נמי שנתחלף לישראל בביתו חולין שלו בתרומה ואוכלן ואם כן נראה דלא נתכוין לקנותו דהיתירא ניחא ליה דליקני ואיסורא לא ניחא ליה אלא דאפ"ה כיון דלקושטא דמילתא לאו דוקא בגזלן אמרינן הכי אלא אפילו בכל נזקין נמי כיון דאדם מועד לעולם הוה ליה למידק אם כן משעה שאכלו נעשה כגזלן עליה אע"ג דכתיב כי יאכל פרט למזיק מ"מ הא הכא הרי נהנה ממנו ולא מיקרי מזיק אם כן הא דקאמר דלא גרע מגזלן היינו דלא גרע מאוכל חולין של חבירו בשוגג וקסבר שהוא שלו אפ"ה משלם כשעת הגזילה וכן נראה מדקדוק לשון רש"י שכתב דלא גרע מחולין:

    שם תנן האוכל תרומת חמץ כו' אלא אי אמרת לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא. וקשיא לי דלכאורה משמע דהאי תרומה דמתניתין איירי שעדיין לא באתה ליד כהן ואם כן שפיר הו"מ לאוקמי מתניתין כרבי יהושע לקמן בפרק אלו עוברין דף מ"ו גבי חלה דבכה"ג אמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י והיינו משום דטובת הנאה אינו ממון. ואם כן בתרומה נמי נימא כה"ג דלפי זה שפיר הוי חמץ בפסח בר דמים כיון שמותר להשהותו לכתחלה דהא אפילו בהקדש איכא למ"ד לעיל דבכה"ג הוי דבר הגורם לממון ומיקרי שפיר בר דמים ואמאי דוחקא לאוקמי כר"י הגלילי דהוי דלא כהך מתניתין דפירקין דלעיל. ואפשר דניחא ליה לאוקמי מתניתין במילתא דפסיקא דאפילו בתרומה שבאתה ליד כהן איירי אלא דלע"ד צ"ע דאפילו למ"ד לפי מדה משלם אין חייב בכה"ג לשלם לכהן כיון דלאו ממונא חסריה וצ"ע ולקמן דף מ"ו אבאר עוד בזה:

    בפירש"י בד"ה כרבי נחוניא ב"ה כו' וה"ה למתחייבי מיתת שמים כו' וסיפא דמתניתין כו' עס"ה. נראה דכל דברי רש"י בזה הדיבור היינו לפי שיטתו לעיל דף כ"ט ובפרק אלו נערות דהא דלרבי נחוניא יה"כ כשבת לתשלומין היינו דוקא במזיד ולא בשוגג וכדפרישית התם בפרק אלו נערות שהו' גם כן שיטת הרמב"ן ז"ל וכתבתי שם מילתא בטעמא משו"ה כתב כאן דהוי מצי למיתני בחמץ דעלמא משא"כ לפי' התוספות דלעיל ודפ' אלו נערות דרבי נחוניא בין בשוגג ובין במזיד איירי אלא דוקא בתרומה חייב בשוגג כיון דתשלומין בשוגג הוא משום כפרה אם כן שפיר איצטריך למיתני דוקא תרומה משא"כ בחמץ גרידא אלא דלרש"י לא משמע ליה האי טעמא דכפרה כדפרישית לעיל דאדרבה מדמחייב רחמנא בתרומה בשוגג פשיטא ליה לרש"י דבכל דוכתא מחייב רבי נחוניא בשוגג בחייבי כריתות. מיהא הא דמשמע הכא דאפילו במיתה בידי שמים איירי רבי נחוניא היינו דוקא אליבא דאביי בפרק אלו נערות והכי נמי אביי איירי לעיל בשמעתין בסמוך משא"כ לרבא לא איירי רבי נחוניא במיתה בידי שמים אלא בכרת דוקא כדאמרינן התם איכא בינייהו זר שאכל תרומה ע"ש ועיין במהרש"א. ולפמ"ש יש כאן מקום עיון במ"ש התוספות לעיל להכריח סברתם דטעמא דשוגג חייב בתשלומין אף לרבי נחוני' היינו משום דתשלומין לכפרה הוא וע"ז כתבו תדע דאל"כ לרבא דפרק אלו נערות אמאי חייב בתשלומין כו' ע"ש והרי לפנינו דרש"י נזהר מזה כאן וכתב דבלא"ה הך אוקימתא אינו אליבא דאביי דמשוה מיתה בידי שמים לכרת כי היכי דלא נפשוט איבעיא דהכא מיהו למסקנא דמוקי לה כתנאי אם כן א"ש טפי לרבא דטעמא דמתניתין משום דבשוגג לפי מדה משלם דלפ"ז הוי כולה מתני' אליבא דהלכתא כרבנן דרבי נחוניא וכרבנן דר"י הגלילי כי הנך מתניתין דלעיל בכולה פירקין והדברים ברורים ודו"ק:

    בד"ה פטור מתשלומין בין שוגג בין מזיד עכ"ל ופירושו מוכרח מהא דמסיק אביי בסמוך דעיקר פלוגתייהו דר"ע וריב"נ היינו בהך מילתא לחוד אי בשוגג לפי מדה משלם או לפי דמים משלם ולעולם דתרווייהו כרבנן דר"י הגלילי ס"ל דחמץ אסור בהנאה. ואם כן לפ"ז תרוייהו נמי סברי כרבנן דרבי נחוניא ב"ה דבכריתות ובמיתה בידי שמים לא שייך פטור דקים ליה בדרבה מיניה מיהו ריב"נ דמחייב ע"כ אשוגג לחודא קאי דבמזיד דתרומה לכ"ע חמץ לאו בר דמים הוא:

    Penei Yehoshua on Pesachim 32a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' דלא גרע מגזלן ק"ל הא מ"מ נ"מ דאם אינו חייב רק מדין גזלן יכול לשלם חד גריוא בפירות לצאת ידי כפרה והשאר משלם במעות והכהן יכול למחול וגם החומש הוא רק מן חד גריוא. אבל אם לפי דמים צריך לשלם ד' גריוא וחומש' מפרי והכהן אין יכול למחול:

    תוד"ה דבר כו' אע"ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין ק"ל למאי נקטו קושייתם בדרך דמסתמא קאמ' בכל ענין הלא א"א כלל בגוונא אחרינא דהא אכל תרומת חמץ א"כ המאכל היה לה שעת הכושר דאל"כ לא משכחת שהיא תרומה וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Pesachim 32a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא איבעי להו כשהוא משלם (מי שאכל תרומה בשוגג דקפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות) לפי מדה משלם או לפי דמים משלם, כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא לא תבעי לך, דודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים דלא גרע מגזלן. קשה לי, הא מ"מ נ"מ דאם לפי מדה משלם, יכול לשלם גריוא אחד בפירות, דגריוא אכל וגריוא משלם וגם חומש מהך גריוא, וג' זוזי הנשארים דצריך לשלם רק מדין גזילה, יכול לשלם במעות, וא"צ לשלם מזה חומש, אבל אם לפי דמים משלם, צריך לשלם כל ארבעה גריוא בפירות ולשלם מהם חומש, וצ"ע:

    גמרא [ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש כו' פרט לאוכל תרומת חמץ דפטור מתשלומין, דמה שאכל לא היה ראוי להיות קודש. כתבו בתוס' אע"ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין, אף שהי' לה שעת הכושר, ולקמן מוקי הא דלד"ה אינו קדוש היינו שלא הי' לה שעת הכושר, ותירצו]. תמיהני אמאי נקטו קושייתם בדרך משמע דמיירי בכל ענין, הא אי אפשר לאשכוחי כלל בגוונא אחריתא דהא אכל תרומת חמץ, א"כ מה שאכל הי' לו שעת הכושר, דאל"כ לא משכחת שיהא תרומה דהא אינו קדוש:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 32a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 32, Amud Aleph, about 451 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “ואחד הסך, אחד תרומה טמאה ואחד תרומה…”

    2. Segment 237 words

      Opens “איבעיא להו: כשהוא משלם, לפי מדה משלם…”

    3. Segment 327 words

      Opens “כי תיבעי לך דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף…”

    4. Segment 450 words

      Opens “אמר רב יוסף, תא שמע: אכל גרוגרות…”

      Named: רב יוסף.

    5. Segment 522 words

      Opens “אמר אביי: לעולם לפי דמים משלם, ואמאי…”

      Named: אביי.

    6. Segment 639 words

      Opens “תנן: האוכל תרומת חמץ בפסח, בשוגג משלם…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אי הכי, אימא סיפא: במזיד פטור מן…”

    8. Segment 819 words

      Opens “סבר לה כר' נחוניא בן הקנה. דתניא:…”

      Named: רבי נחוניא.

    9. Segment 950 words

      Opens “כתנאי: האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן…”

      Named: רבי עקיבא.

    10. Segment 1049 words

      Opens “אמר לו: לא! אם אמרת בתרומה טמאה…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “בד"א במפריש תרומה והחמיצה, אבל מפריש תרומת…”

    12. Segment 1263 words

      Opens “תניא אידך: (ויקרא כב, יד) ״ונתן לכהן…”

    13. Segment 1351 words

      Opens “אמר לו: לא! אם אמרת בתרומה טמאה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Pesachim 32a · Segment 9 — “…ומדמי עצים, דברי רבי עקיבא. ר' יוחנן בן נורי…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 32a · Segment 9 — “…דברי רבי עקיבא. ר' יוחנן בן נורי מחייב. אמר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 32a · Segment 4 — “אמר רב יוסף, תא שמע: אכל גרוגרות ושילם לו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 32a · Segment 5 — “אמר אביי: לעולם לפי דמים משלם, ואמאי תבא עליו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 32a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026