Talmud Builders

    Pesachim 42b

    Back to index

    English translation — Pesachim 42b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is made from refined flour; fatty meat refers to meat from a goat that has not yet given birth; and aged wine refers to wine that has been aged significantly, for at least three years.

    2The Gemara states a general principle: Any food or medical treatment that is effective in healing this sickness or this limb is deleterious for that one. And any food or treatment that is deleterious for this one is effective in healing that one, except for moist ginger, long peppers, and bread made of refined flour, and fatty meat, and aged wine, which are effective to heal all limbs of the body.

    3The Gemara returns to its discussion of the details mentioned in the mishna. Why is Median beer prohibited during Passover? It is because the Medians place barley water into it.

    4And Edomite vinegar is prohibited because the Edomites place barley into it.

    5Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Initially, when the Temple stood and they would bring wine libations from Judea, the wine would be blessed and would be preserved without any additives. The wine of Judea would not turn to vinegar unless they placed barley into it to achieve this effect. And they would call this vinegar to which barley had been added ordinary vinegar, since wine would not become vinegar without this additive.

    6And now, after the destruction of the Temple, Edomite wine does not turn to vinegar unless one places barley into it. This is called Edomite vinegar, to fulfill that which is stated with regard to Tyre, and the same applies to other enemies of the Jewish people: “Because Tyre has said against Jerusalem: Aha, she is broken that was the gate of the peoples; she is turned unto me; I shall be filled with her that is laid waste” (Ezekiel 26:2). The Sages expound: If this one, Jerusalem, is full, then that one, her enemy, is laid waste; and if this enemy is full, then she, Jerusalem, is laid waste. Therefore, when the Jewish people fall, their enemies can achieve the success that was once attained by the Jews. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This notion can be derived from here, where the verse states regarding Esau and Jacob: “The one people shall be stronger than the other people” (Genesis 25:23), meaning that when one nation gains power, the other is weakened, because they cannot both be strong at the same time.

    7It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: In Judea, initially, one who would purchase vinegar from an am ha’aretz , i.e., one who is not scrupulous in matters of ritual purity and tithes and is therefore suspect of not having tithed his fruit properly, would not need to tithe it due to the fact that it can be assumed that ordinary vinegar was made only from temed , a liquid produced from grape remnants. After filtering the wine from the stems, seeds, and skins, water was poured over these remnants. The liquid was then drained off and allowed to ferment until it became vinegar. This liquid was called temed , and it is not necessary to tithe it. Vinegar was produced in this way because the wine of that time was so strong that it did not turn to vinegar on its own. But now, one who purchases vinegar from an am ha’aretz must tithe it, as the wine nowadays turns to vinegar quickly, and the presumption is that vinegar comes only from wine.

    8The Gemara asks: But does Rabbi Yehuda hold that temed is not subject to tithing? Wasn’t it taught in a mishna: With regard to one who produces temed and adds a measured amount of water and afterward finds a corresponding amount of liquid to that which he measured, he is exempt from tithing this temed because it is clear that the grape produce added only flavor and did not add to the volume of the temed . And Rabbi Yehuda obligates one to tithe the temed even in that case. If this is so, how can Rabbi Yehuda permit a person to purchase temed from an am ha’aretz ? According to his opinion in this baraita , temed must be tithed.

    9The Gemara answers: This is what Rabbi Yehuda is saying: One is required to tithe temed ; however, amei ha’aretz are not suspected of failing to tithe temed . Because temed is so inexpensive, the assumption is that amei ha’aretz are not sparing with it and are willing to tithe it. If you wish, say instead that even if amei ha’aretz are suspected of failing to tithe temed , and this is not difficult for the following reason: This mishna is referring to a case where the temed was produced with dregs that contain some amount of wine, and therefore Rabbi Yehuda says that a person is required to tithe it. That baraita is referring to a case where the temed was produced with grape pits; because it is assumed that no wine is mixed into the temed , Rabbi Yehuda states that one is exempt from tithing it.

    10It is stated in the mishna that Egyptian zitom is considered leavened food. The Gemara asks: What is Egyptian zitom ?

    11Rav Yosef taught from a baraita : It is one-third barley, one-third safflower, and one-third salt.

    12Rav Pappa removes barley from the list of ingredients and includes wheat; he maintains that Egyptian zitom was made with wheat rather than barley. The Gemara comments: Your mnemonic to remember which Sage expressed which version is the word sisanei , meaning a twig basket. Sisanei contains the letter samekh twice, which can help one remember that Rav Yosef, whose name contains a samekh , says that Egyptian zitom is made from se’orim , barley, a word that contains the letter sin , which makes the same sound as samekh .

    13The Gemara describes how Egyptian zitom is prepared: Those who prepare it soak the ingredients together, and then they roast them and grind them together. They drink the mixture from Passover to Shavuot . This drink relaxes the bowels of one who is constipated, and it constipates one whose bowel movements are loose. However, it is dangerous for a sick person or a pregnant woman to drink this mixture.

    14It was taught in the mishna that dyers’ broth is considered leavened. The Gemara explains: Here, in Babylonia, they interpreted that this is bran water [ maya deḥivri ] that people use to dye leather.

    15It was further stated in the mishna that bakers’ well-worked dough is also considered leavened. The Gemara explains the nature of this substance: It is bread made from grain that was harvested before it was one-third ripe and then made into a loaf. This loaf was placed on top of a pot to draw out the filth from the broth.

    16It was further taught in the mishna that the kolan of soferim , kolan of soferim, is considered leavened. The Gemara explains: Here, in Babylonia, they interpreted that this expression is referring to shoemakers’ glue that is made from flour.

    17Rav Shimi from Ḥozna’a said: This is the depilatory paste of the daughters of the wealthy, of which they would leave a remnant for the daughters of the poor. It was the common practice for women to remove hair from different parts of their bodies by applying various pastes, some of which contained flour. The kolan of soferim mentioned in the mishna was such a substance. It was given this name because wealthy young women would give the paste [ kolan ] to poor young women whose fathers were schoolteachers [ soferim ], so that the poor women could utilize it as well.

    18The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Ḥiyya teach a mnemonic by noting that the mishna lists four items that are used by the ordinary people of the state, i.e., kutaḥ , beer, vinegar, and zitom , and three items of artisans, i.e., dyers’ broth, kolan of soferim, and bakers’ well-worked dough? And if you say that kolan of soferim is the depilatory paste of the daughters of the wealthy, then what artisanship is there in that? According to this interpretation, that substance does not belong on the list of artisans’ items.

    19The Gemara answers with another question: Rather what, will you say that this is referring to shoemakers’ glue? If so, why did the authors of the mishna call it bookmakers’ glue [ kolan shel soferim ]? It should have been called shoemakers’ glue [ kolan shel ratzanin ]. Rav Oshaya said: Actually, one should explain that kolan is referring to shoemakers’ glue; and why is it called bookmakers’ glue? The reason is that bookmakers also use it to attach their pages. During the time of the mishna, this paste was referred to as bookmakers’ glue.

    20It is stated in the mishna: Rabbi Eliezer says that women’s adornments are also prohibited as leavened food. The Gemara asks: Could it enter your mind to say that adornments made from silver, gold, or woven materials contain leaven? Rather, say instead that this means: Even women’s cosmetics or other items used by women to enhance their skin are prohibited if they contain leavened ingredients. As Rav Yehuda said that Rav said: With regard to the Jewish women

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דסמידאסולת:

    דצפירתא דלא אפתחעז שלא ילדה:

    עתיק עתיקיישן של שלש שנים:

    כל דמעלילחולי זה קשה לזה המועיל ללב קשה לעינים או לאחד מתחלואי שאר האברים:

    זנגבילאזינזיבר"א:

    שכר המדילפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותן שלנו קרי ליה שכר המדי:

    דרמו ביה מי שערישמטילין לתוכו מי שעורין כגון שכר שלנו ועושין אותו במדי:

    דשדו ביה מי שעריביין נותנין שעורין שלמים כדי להחמיצו לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ עד שנותנין לתוכו שעורין:

    בתחילהכשבית המקדש קיים היו מביאין נסכים מיהודה ובזכות הנסכים היה טעם ביינם ולא היה מחמיץ כו':

    אמלאה החרבהרישא דקרא יען אמרה צור לירושלים האח וגו' אתמלא מן חורבנה של ירושלים וצור מאדום היא:

    ולאם מלאם יאמץכשעשו גבור יעקב חלש אין מלכות שניהם מתקיים יחד:

    תמדבופי"ט לפי שהיין היה טוב ואינו מחמיץ וסתם חומץ שלהם מן תמד היה בא:

    ועכשיובטל טעם היין וממהר להחמיץ:

    פטורמלעשר שהרי אין כאן אלא מים שלא מצא אלא כדי מדתו ואע"ג דחזותיה וטעמא חמרא קיוהא דפירא בעלמא הוא דעייל ביה:

    ורבי יהודה מחייבדאזיל בתר חזותא וטעמא:

    הכי קאמרמתניתא קמייתא לא נחשדו עמי הארץ מלעשר את התמד לפי שאינו חשוב בעיניהם לפיכך הלוקחו ממנו פטור מן הדמאי:

    ואי בעית אימא נחשדוורבי יהודה במתניתא קמייתא טעמיה משום דפטור אפי' ממעשר ודאי ובתמד דפורצני קאמר שנותנין מים בחרצנין והוא מחמיץ ומרתיח לאחר זמן כיין התוסס והיינו תמד ולית ביה אלא קיוהא דפירא והא דקתני ר' יהודה מחייב בדרווקא שנותנין בשמרים מים והוא נמי תמד בההוא מחייב ר' יהודה אע"ג דלא מצא אלא כדי מדתו לפי שהיין של שמרים מעורב בו ומן המים נשאר בשמרים:

    קורטמימוריק"א קרו"ג:

    וסימניךשלא תטעה מאן אמר חיטי ומאן אמר שערי:

    סמ"ך סמ"ךרב יוסף שיש סמ"ך בשמו אמר שערי לישנא אחרינא וסימניך סיסני כלי ששמו כן כדאמרינן (בכתובות) (ב"מ דף סז:) ואי אגבינהו בסיסני קנה ושם כלי זה יהא סימן לגירסא זו דרב יוסף אמר שערי שני סמכי"ן יחד:

    תרו להושורין אותן יחד:

    מדבחא ועד עצרתאמפסח ועד עצרת:

    דקמיטעצור מנקביו:

    מרפי ליהמשלשלו:

    ודרפי קמיט ליהלמי שיש לו שילשול מעצרו:

    סכנתאשמשלשל יותר מדאי:

    מיא דחיוראמי סובין:

    דצבעו בהו לבאסרכ"א:

    פירורא דאושכפיגלו"ד והרצענים מדבקין בו את העור כשמתחלק לשתים או מדבקין שתי עורות יחד לעשותן עבה ודרכן לתת בה קמח של שיפון ולקמיה מפרש מאי של סופרים:

    טיפולן של בנות עשיריםשהיא של סולת משיירות משיוריהן לבנות סופרים מלמדי תינוקות שהן עניים ומטיפולן של בנות עניים לא מצי למימר דעניות אין להן סולת אלא סיד טיפול לשון מטפל ומדביק אותו דבר או סיד או סולת על בשרן להשיר השער:

    והא תני ר' חייאויהיב סימנא בהני דמתני' ואמר ארבע מיני מדינה שנינו בהם הצריכין לכל אדם בין אומן בין לא אומן שהרי למאכל או לרפואה עשויין כותח שכר וחומץ וזיתום אבל זומן אינו ראוי אלא לצבעים וקולן של סופרים ועמילן של נחתומין נייר עשוי מעשבים ע"י דבק שקורין גלו"ד:

    תכשיטי נשיםהוא כחל ושרק ובשמים שתולות בצואריהן להריח ומאי חמץ איכא:

    פסחים 42 עמוד ב

    1דסמידא, בשר שמן דצפירתא דלא אפתח, יין ישן עתיק עתיקי.

    2כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ודקשה להאי מעלי להאי, בר מזנגבילא רטיבא, ופילפלי אריכתא, ופת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן דמעלי לכולי גופיה.

    3שכר המדי. דרמו ביה מי שערי.

    4וחומץ האדומי. דשדו ביה שערי.

    5אמר רב נחמן (בר יצחק): בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה, לא היה יינם של יהודה מחמיץ, עד שנותנין לתוכן שעורין. והיו קורין אותו חומץ סתם.

    6ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, וקורין אותו חומץ האדומי, לקיים מה שנאמר: ״(יחזקאל כו״, ב) ״אמלאה החרבה״, אם מלאה זו חרבה זו, ואם מלאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא: (בראשית כה, כג) ״ולאם מלאם יאמץ״.

    Baraita

    7תניא, אמר רבי יהודה: ביהודה, בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ אינו צריך לעשר, מפני שחזקה אינו בא אלא מן התמד. ועכשיו, הלוקח חומץ מעם הארץ צריך לעשר, שחזקתו אינו בא אלא מן היין.

    8וסבר רבי יהודה: תמד לאו בר עשורי הוא? והא (תניא) המתמד ונתן מים במדה, ומצא כדי מדתו פטור, ורבי יהודה מחייב?

    9הכי קאמר: לא נחשדו עמי הארץ על התמד. אי בעית אימא: נחשדו, ולא קשיא: הא בדרווקא, הא בדפורצני.

    10וזיתום המצרי וכו'. מאי זיתום המצרי?

    11תנא רב יוסף: תלתא שערי, תלתא קורטמי, ותלתא מלחא.

    12רב פפא מפיק שערי ומעייל חיטי, וסימניך סיסני.

    13תרו להו וקלו להו וטחני להו ושתו להו מדיבחא ועד עצרתא. דקמיט מרפי ליה, ודרפי מקמיט ליה, לחולה ולאשה עוברה סכנתא.

    14וזומן של צבעים וכו'. הכא תרגימו: מיא דחיורי דצבעי בהו לבא.

    15ועמילן של טבחים וכו'. פת תבואה שלא הביאה שליש, שמניחה על פי קדירה ושואבת הזוהמא.

    16וקולן של סופרים וכו'. הכא תרגומא: פרורא דאושכפי.

    17רב שימי מחוזנאה אמר: זה טיפולן של בנות עשירים, שמשיירות אותו לבנות עניים.

    18איני? והא תנא רבי חייא: ארבעה מיני מדינה, ושלשה מיני אומנות. ואי אמרת טיפולן של בנות עשירים, מאי מיני אומנות איכא?

    19ואלא מאי, פרורא דאושכפי? אמאי קרי ליה האי קולן של סופרים? קולן של רצענין מיבעיא ליה! אמר רב אושעיא: לעולם פרורא דאושכפי, ומאי קרי ליה קולן של סופרים? דסופרים נמי מדבקין בהו ניירותיהן.

    20רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים וכו'. תכשיטי נשים סלקא דעתך? אלא אימא: אף טיפולי נשים. דאמר רב יהודה אמר רב: בנות ישראל׃

    Tosafot

    הא בדרווקא והא בדפורצניוהא דאמרינן שחזקתו מן התמד היינו מתמד דפורצני אבל דרווקני טוב מאד ואינם נעשים לעולם חומץ:

    וסימניך סיסניבבמה אשה יוצאה (שבת סו.) גבי הקיטע יוצא בקב שלו רבי יוסי אוסר גרסינן וסימניך סמ"ך סמ"ך הוא סימן טוב יותר והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב:

    טיפולן בנו' עשיריוא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים ותירץ הר"י דאורלינ"ש דהכא מיירי בפנים של מעלה דלא מאיס כל כך כשטופלים על פניהם ותכשיטי נשים היינו בפנים של מטה שטופלים להסיר השער דמאיס טפי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שכר המדי רמי ביה שערי חומץ האדומי אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים בו שעורים. פי' תמד דפורצני אחר שסוחטין הענבים נותני' שם על החרצנים שנים שלש' ימים ואחר כן סוחטין אותן היוצאת מהן נקראת תמד דפורצני והנותן מים בשמרי יין ומסננן היוצא מהן נקרא תמד דדוחקא:

    זיתום המצרי' משום שערי דאית בהו:

    זומא של צבעיןמשום מיא דחיורא:

    עמילן של טבחיםהפת שעושין לשאוב הזוהמא של בשר נקרא עמילן של טבחים:

    קולן של סופריםויש מי ששונה קולה והדבר אחד הוא והוא אל נשי שמדבקין בו הסופרים ניירותיהם. אלו כולן השנויי' במשנתנו במקום שיש בתוכן מים אבל אין בהן מים הא קיי"ל מי פירות אין מחמיצין ומצאנוהו מפורש בתלמוד ארץ ישראל אלו עוברין בפסח וכו' אמר ר' מונא וכולהו על ידי מוי: כותח הבבלי הוא דיהיב בגויה קמחא דשערי. תאני ר' חייא שלשה מיני מדינה הן הכותח והשכר והחומץ וארבעה מיני אומנות זיתום מעשה אומנות הרופאים וזומא של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים.

    ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים תריצנא טיפולי נשים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 42b

    Pesachim 42b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 354 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דסמידא סולת:

    דצפירתא דלא אפתח עז שלא ילדה:

    עתיק עתיקי ישן של שלש שנים:

    כל דמעלי לחולי זה קשה לזה המועיל ללב קשה לעינים או לאחד מתחלואי שאר האברים:

    זנגבילא זינזיבר"א:

    שכר המדי לפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותן שלנו קרי ליה שכר המדי:

    דרמו ביה מי שערי שמטילין לתוכו מי שעורין כגון שכר שלנו ועושין אותו במדי:

    דשדו ביה מי שערי ביין נותנין שעורין שלמים כדי להחמיצו לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ עד שנותנין לתוכו שעורין:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 42b · Sefaria

    Tosafot

    הא בדרווקא והא בדפורצני והא דאמרינן שחזקתו מן התמד היינו מתמד דפורצני אבל דרווקני טוב מאד ואינם נעשים לעולם חומץ:

    וסימניך סיסני בבמה אשה יוצאה (שבת סו.) גבי הקיטע יוצא בקב שלו רבי יוסי אוסר גרסינן וסימניך סמ"ך סמ"ך הוא סימן טוב יותר והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב:

    טיפולן בנו' עשירי וא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים ותירץ הר"י דאורלינ"ש דהכא מיירי בפנים של מעלה דלא מאיס כל כך כשטופלים על פניהם ותכשיטי נשים היינו בפנים של מטה שטופלים להסיר השער דמאיס טפי:

    Tosafot on Pesachim 42b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שכר המדי רמי ביה שערי חומץ האדומי אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים בו שעורים. פי' תמד דפורצני אחר שסוחטין הענבים נותני' שם על החרצנים שנים שלש' ימים ואחר כן סוחטין אותן היוצאת מהן נקראת תמד דפורצני והנותן מים בשמרי יין ומסננן היוצא מהן נקרא תמד דדוחקא:

    זיתום המצרי' משום שערי דאית בהו:

    זומא של צבעין משום מיא דחיורא:

    עמילן של טבחים הפת שעושין לשאוב הזוהמא של בשר נקרא עמילן של טבחים:

    קולן של סופרים ויש מי ששונה קולה והדבר אחד הוא והוא אל נשי שמדבקין בו הסופרים ניירותיהם. אלו כולן השנויי' במשנתנו במקום שיש בתוכן מים אבל אין בהן מים הא קיי"ל מי פירות אין מחמיצין ומצאנוהו מפורש בתלמוד ארץ ישראל אלו עוברין בפסח וכו' אמר ר' מונא וכולהו על ידי מוי: כותח הבבלי הוא דיהיב בגויה קמחא דשערי. תאני ר' חייא שלשה מיני מדינה הן הכותח והשכר והחומץ וארבעה מיני אומנות זיתום מעשה אומנות הרופאים וזומא של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים.

    ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים תריצנא טיפולי נשים:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 42b · Sefaria

    Ritva

    שכר המדי רמו ביה מיא דשערי חומץ האדומי נותנים לתוכו שעורים. זיתום המצרי שליש כרכום שליש מלח שליש חיטין או שעורין ואילו הד' הם חמץ ע"י תערובת אבל כולם ראויות לאכילה ושתיה וכותח הבבלי מפרש בגמ' כי יש בו כזית חמץ בכדי אכילת פרס שהוא ד' בצים אבל אינו נאכל בעיניה ומאן דאכל ליה בטלה דעתו אצל כל אדם ולפי' אינו חייב עליו משום חמץ בעיניה וכשנאכל ע"י תערובת כגון שמטבלין בו אוכלין אינו נאכל כזית בכדי אכילת פרס והוה ליה חמץ ע"י תערובת. וכתב הרי"ט ז"ל דכן י"ל בזיתום המצרי דהוי תלתא שערי וכן בשכר המדי יש לו' דאפי' בתערובתו ליכא כזית בכדי אכילת פרס דהא משרף שרפי ליה ואפשר שכן הוא בחומץ האדומי או אפשר דחומץ האדומי בטבול אוכלין אותו מעט ע"כ:

    וזומן של צבעים פי' בקמדי מיא דחיורי ופירש"י ז"ל מי סובין שצובעין עור אדום:

    ועמלן של טבחים פי' בגמ' פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחה על הקדרה ששואבת הזוהמא:

    וקולן של סופרים פי' בגמ' פרורא דאושכיפי ופרש"י ז"ל גלוד בלע"ז שעושין הרצענין ודרכן לתת בו קמח של שיפון וסופרים מדביקין בו ניירותיהן ומשום הכי קרו ליה קולן של סופרי':

    ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים פי' בגמ' טיפולי נשים שעושות להשיר השער והוא עשוי בסולת ואלו האחרוני' נקראים נוקשה בעיניה כלומר חמץ רע שאינו ראוי לאכילה והוא בעיניה ותרי גווני חמץ איירי במתני' חמץ גמור על ידי תערובת וחמץ נוקשה בעיניה. ופי' אלו עוברין פרש"י ז"ל אלו עוברין עליהן בבל יראה ובל ימצא. ורת"ם ז"ל דחה פירושו כי לעולם אין חובת ביעור אלא כשיש כזית בכדי אכילת פרס דכחמץ בעיניה חשיב אבל היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אינו חייב לבער ופי' הוא ז"ל אלו עוברין עליהם באזהרת אכילה. והרי"ט ז"ל הכריע כפרש"י ז"ל וכתב הוא ז"ל ומיהו לפום מאי דפסקי רבוותא ז"ל דהלכתא כרבנן דאמרי על עירובו ולא כלום וה"ה לנוקשה בעיניה אין הלכה כמשנתנו לענין ביעור אלא כל שיש בו תערובת חמץ גמור כזית בכדי אכילת פרס חייב לבער מן התורה ואם לאו כיון דתערובת הוא ואיסורא דרבנן אף מדרבנן אינו חייב לבער והיינו טעמא דחמץ בפסח אוסר במשהוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ומיהו בחמץ נוקשה כיון שהוא בעין חייב לבער מדבריהם ויש שפירשו משנתנו דלענין איסור אכילה קתני הרי אלו עוברין וה"פ הרי אלו עוברין מן השלחן ולהאי פירושא יש לפרש דרישא דברי הכל ואפי' לרבנן דנהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא. וכן נראה דעת רבי' אלפסי ז"ל שכתב ולרבנן מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא גרסינן בירושלמי וכלתו על ידי מיא. וכן כתב רבי' אלפסי ז"ל ור"ח ז"ל דאי ליכא מיא מפירות (נ"ל דצ"ל במי פירות, המעתיק) אינן מחמיצין והא דאמרינן בזוהמא של צבעים וחביריו לרש"י ז"ל דבעי ביעור דווקא בשלא עשה בהם מלאכתו דאי לא הוו להו כמלוגמא שנסרחה ואינו חייב לבער. כן כ' הרי"ט ז"ל וגם הר"י קרקושא ז"ל:

    Ritva on Pesachim 42b · Sefaria

    Meiri

    חומץ הבא מן היין חייב במעשר כיין עצמו אבל התמד חיובו תלוי בחיוב התמד שכל שהוציא יותר מכדי מדתו ופירושו דרמא תלתא ואתא ארבעה שזהו שיעור מזיגה וכמו שהתבאר בב"ב פרק פירות חייב במעשר וכן בחומץ הבא ממנו ואם לא הוציא יתר מכדי מדתו בשיעור זה ר"ל ארבעה מתלת פטור וכן בחומץ הבא ממנו ותמדים אלו פרשוה בנותן מים על השמרים ומערבן והוא הדין בתמד הנעשה בחרצנים שלא הפליגו כאן ביניהן אלא לר' יהודה שהיה מחייב בשל שמרים אף בלא הוציא יתר מכדי מדתו וכל שהוא כן בחרצנים אינו כלום אבל בהוציא יתר מכדי מדה אף בשל חרצן כן וכבר הורו הגאונים באלו שאף בהוציא פחות מכדי מדה מברכין עליהן בורא פרי הגפן וכבר ביארנוה בראשון של חולין ותמדים אלו כל שחייב בהם במעשר חייב בהם בדמאי שכל שנחשדו בו ביין נחשדו בו בתמד ויש חולקין בזו לפסוק שלא נחשדו על התמד כדין הקלים שבדמאי הנזכרים במקומם במס' דמאי ולא יראה לי כן שהרי לא אמרו בקלין שבדמאי אלא מפני שחזקתם שאדם מפקירם ואינו נושא ונותן בהם:

    שמרים אלו שפטרנו מן המעשר יין היוצא מהן עד שיצאו ארבעה משלש יש מפרשים בשיצאו מחבית של טבל ומקשים לעצמם היאך פטרו חכמים בזו שהרי השמרים נתנו טעם והטבל בכלל שאר איסורין הוא לאסור בנותן טעם שהרי במינו חמור משאר איסורין לאסור במשהו הא בשאינו מינו בנותן טעם והרי יש כאן טעם ותירצו בה שאין זה קרוי טעם שאינו אלא קיוהא בעלמא וכן שהוא פסולת אוכלין וכבר אמרו באחרון של תרומות שמורסן של תרומה מותר לזרים ואין נראה לי כן שהרי בשמרים של תרומה שתמדן וחזר ותמדן אמרו ראשון ושני אסור שלישי מותר ואפילו לא הוציא כדי מדה כמו שבארנו בששי של בתרא אלא שנראה לי כאלו שמפרשים אותה כשיצאו מחבית מתוקנת ואעפ"כ צריכות לעשר שלא היה דעתו מתחילה להפריש אלא על היין הצלול ופנים חדשות באו לכאן ומ"מ דוקא במעשרות אבל בתרומה אינו צריך לחזור ולתרום שדעתו היה מתחילה על הכל וכן היא שנויה באחרון של מעשרות ואף בברייתא של תרומות התורם את הבור צריך שיכוין על מה שבחרצנים ושבזגים לא כיון תנאי בית דין הוא שתרם על הכל ואחר שכן אף שיטה ראשונה אפשר לקיימה שאפשר שבתרומה החמירו יותר בטעם זה יותר מבטבל הואיל ושם תרומה חל על הכל:

    Meiri on Pesachim 42b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה טיפולן של בנות עשירים כו' עניים לא מצי למימר דעניות אין להן סולת אלא סיד כו' עכ"ל ומיהו קשה אמאי תלי ליה במתני' בבנות סופרים מה שמשיירות להן בנות עשירים ולמה לא נקט טיפולן של בנות עשירים גופיה שהוא של סולת ולפי דברי בעל המאור שכתב לתרץ הך קושיא דא"כ ר"א היינו ת"ק דיש לחלק שהעשירות הסולת מעורבת בטיפולין אחרות וכשמשיירות לבנות עניים מתוך ששאר הטיפולין יקרים תוזרות ונותנות בה סולת מרובה וזה נוקשה בעיניה דאיירי ביה ת"ק ור"א הוסיף טיפולן של בנות עשירות דלא הוה רק תערובת נוקשה ניחא דנקט ת"ק סופרים אבל התוס' ע"כ דלא מפלגי בהכי דא"כ לא הוו צריכין לחלק אהך קושיא דא"כ ר"א היינו ת"ק בין על פניהם ממש בין על פניהם של מטה ויש לפרש לדברי התוס' אדרבה דטיפול דבנות עשירות לכ"ע חמץ גמור הוא שכולו סולת אבל מה שמשיירות לעניות הם מערבות בתוכו סיד ופליגי ביה ת"ק ור"א דת"ק סבר דווקא מה שמטפל בה פניה של מעלה ור"א הוסיף אף פניה של מטה אע"ג דמאיס ותו לא מידי ודו"ק:

    תוס' בד"ה וסמניך כו' והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב עכ"ל אבל סיסני במבטא שי"ן של שמאל הוא שוה לסמ"ך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 42b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפירש"י בד"ה דרמו בו שערי שמטילין לתוכן מי שעורין כגון שכר שלנו כו' עכ"ל. לכאורה נראה דלאו דוקא כעין שלנו דהא לקמן ד' מ"ד גבי הנח לכותח הבבלי כ' רש"י להדיא דסתם שכר עיקרו מתמרים או מתאנים אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורים קצת ואם כן אין זה כמו שכר שלנו וכמ"ש הרא"ש ז"ל להדיא דשכר שלנו שעיקרו משעורין חמץ גמור הוא ומשמע דלכ"ע חיוב כרת נמי אית ביה כיון שיש בו כזית בכא"פ ואי משום דמשקה הוא הא מרבינן בפ' העור והרוטב מדכתיב בחמץ נפש לרבות השותה והיה נראה לכאורה דמ"ש רש"י ז"ל כאן כגון שכר שלנו היינו שבמדי מערבין בו מאותן מי שעורין שהוא כעין שכר שלנו אבל לעולם דעיקרו מתמרים או מתאנים כמ"ש רש"י ז"ל לקמן אלא שבסוף לשונו שכתב כאן ובמדי עושין אותו שכר ממי שעורין כעין אותו שלנו אם כן משמע להדיא דעיקרו משעורין וקשיא לשונות רש"י אהדדי. והנלע"ד ליישב דלקמן בשקלא וטריא דאביי ורב דימי רוצה רש"י לפרש למאי דמשמע התם דאין לחלק בין טעמו וממשו לטעמו ולא ממשו כדמוכח מהא דמקשה א"ה אמאי פליגי רבנן אדר"א בכותח הבבלי וכמ"ש שם בשם בעל פרי חדש דכותח מקרי טעמו ולא ממשו וא"כ ע"כ אזלי האי סוגיא דלקמן כמ"ד טעם כעיקר דאורייתא היכא דאיכא כזית בכא"פ דהכי ס"ל לאביי בעלמא דיליף מבשר וחלב ואם כן לא שני לן בין טעמו וממשו ובין טעמו ולא ממשו דהא טעם כעיקר משו"ה הוצרך לפרש דשכר המדי מערבין בו מי שעורים קצת משא"כ הכא כתב רש"י בפשיטות למאי דס"ל לרש"י בכמה דוכתי דטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו אפילו בדאיכא כזית בכא"פ דלא שייך כזית אלא בדבר שלא נימוח דמיקרי טעמו וממשו ועיין בלשון רש"י בסוף מס' ע"ז שכ"כ להדיא והיא שיטת הרשב"א והר"ן ז"ל כמ"ש הפוסקים ואם כן יפה כתב כאן דאפילו בשכר שלנו ליכא כרת ורבנן פליגי אף לענין מלקות דאע"ג דיש בו כזית בכא"פ אפ"ה כיון דטעמו ולא ממשו היא שהשעורין נמחו לגמרי ומיקרי מי שעורין אם כן הא קמ"ל דאין לוקין עליו כדאית' להדיא בסוף מסכת ע"ז וכ"כ רש"י ז"ל בחולין ומבואר ג"כ מלשונו בסוגיא דשמעתין לקמן כמו שאבאר בעז"ה. כנ"ל נכון ודוק היטב. ועוד אבאר ליישב שתי הלשונות לקמן גבי הנח לכותח הבבלי וק"ל:

    בגמרא זיתום מצרי תני רבי יוסף תלתא שערי כו' וצ"ל דאפ"ה אין בו כזית בכא"פ למאן דס"ל דהוי דאורייתא ואע"ג דבפ' שמונה שרצים משמע דאין שותין זיתום המצרי בשבת משמע דלאו לשתיה קאי אלא לרפואה וכ"כ הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשניות אפילו הכי צ"ל דחזי נמי לשתיה ולא הוי כחמץ נוקשה דהא לקמן בברייתא דר"א קחשיב נמי זיתום המצרי ומסקינן דר"א נוקשה לית ליה וע' בתוס' פרק שמונה שרצים ועיין כאן בבעל המאור:

    בתוספות בד"ה טיפולין של בנות עשירים וא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים כו' עכ"ל. ועיין במהרש"א מיהו לפי גירסת ספרים שלנו דגרסינן טיפולן של בנות עשירים שמשיירות לבנות עניים אם כן לא שייך להקשות אם כן היינו תכשיטי נשים ואדרבה הוה ליה לפרש החילוק שביניהם. אלא שראיתי בספר תמים דעים בסי' רמ"ה שכתב הראב"ד ז"ל דלא גרסינן שמשיירות לבנות עניים אלא טיפולן של בנות עשירים לחוד ונראה שכן הוא ג"כ גירסת רש"י ותוספות:

    Penei Yehoshua on Pesachim 42b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 42, Amud Bet, about 354 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “דסמידא, בשר שמן דצפירתא דלא אפתח, יין…”

    2. Segment 224 words

      Opens “כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ודקשה…”

    3. Segment 36 words

      Opens “שכר המדי. דרמו ביה מי שערי.…”

    4. Segment 45 words

      Opens “וחומץ האדומי. דשדו ביה שערי.…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אמר רב נחמן (בר יצחק): בתחלה כשהיו…”

      Named: רב נחמן.

    6. Segment 644 words

      Opens “ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבה.

    7. Segment 733 words

      Opens “תניא, אמר רבי יהודה: ביהודה, בראשונה הלוקח…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 821 words

      Opens “וסבר רבי יהודה: תמד לאו בר עשורי…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 918 words

      Opens “הכי קאמר: לא נחשדו עמי הארץ על…”

    10. Segment 106 words

      Opens “וזיתום המצרי וכו'. מאי זיתום המצרי?…”

    11. Segment 119 words

      Opens “תנא רב יוסף: תלתא שערי, תלתא קורטמי,…”

      Named: רב יוסף.

    12. Segment 128 words

      Opens “רב פפא מפיק שערי ומעייל חיטי, וסימניך…”

      Named: רב פפא.

    13. Segment 1321 words

      Opens “תרו להו וקלו להו וטחני להו ושתו…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “וזומן של צבעים וכו'. הכא תרגימו: מיא…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ועמילן של טבחים וכו'. פת תבואה שלא…”

    16. Segment 168 words

      Opens “וקולן של סופרים וכו'. הכא תרגומא: פרורא…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “רב שימי מחוזנאה אמר: זה טיפולן של…”

      Named: רב שימי.

    18. Segment 1821 words

      Opens “איני? והא תנא רבי חייא: ארבעה מיני…”

      Named: רבי חייא.

    19. Segment 1933 words

      Opens “ואלא מאי, פרורא דאושכפי? אמאי קרי ליה…”

      Named: רב אושעיא.

    20. Segment 2023 words

      Opens “רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים וכו'.…”

      Named: רבי אליעזר, רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Pesachim 42b · Segment 19 — “…מיבעיא ליה! אמר רב אושעיא: לעולם פרורא דאושכפי, ומאי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 42b · Segment 11 — “תנא רב יוסף: תלתא שערי, תלתא קורטמי, ותלתא מלחא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 42b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026