Talmud Builders

    Pesachim 81b

    Back to index

    English translation — Pesachim 81b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is it not right that impurity of the deep is permitted for him completely, even if there are other priests who are ritually pure?

    2Say in refutation of this proof: And do we derive an a fortiori inference from a halakha transmitted to Moses from Sinai, such as the halakha of ritual impurity of the deep? Wasn’t the following taught in a baraita ? Rabbi Akiva employed an a fortiori inference to derive that a nazirite must shave if he touches or carries blood, just as he must shave if he touches or carries a bone from a corpse, and Rabbi Eliezer said to him: Akiva, a bone the size of a grain of barley is able to transmit ritual impurity due to a halakha transmitted to Moses from Sinai, and you want to derive that the same is true of a quarter - log of blood on the basis of an a fortiori inference, and one may not derive an a fortiori inference from a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    3Rather, Rava said: It is derived on the basis of a verbal analogy of the expressions “its appointed time” (Numbers 9:13) stated with regard to the Paschal lamb, and “its appointed time” (Numbers 28:2) stated with regard to the daily offering. Since the Torah uses this expression in both cases, the halakha with regard to the daily offering can be derived from the halakha in the case of the Paschal lamb: Just as impurity of the deep is permitted with regard to the Paschal lamb, it is permitted with regard to the daily offering.

    4The Gemara asks: And with regard to impurity of the deep itself, which is permitted in the cases of a nazirite and one who sacrifices the Paschal lamb, due to the fact that the frontplate appeases God for the impurity, where is it written? Rabbi Elazar said that the verse states with regard to a nazirite: “And if any man shall die very suddenly beside him” (Numbers 6:9). The emphasis provided by the expression “beside him” indicates that it is clear to him that he has become impure. However, one is not impure if the presence of the corpse is unknown.

    5The Gemara asks: We found a source for impurity of the deep with regard to a nazirite; from where do we derive that impurity of the deep is also permitted with regard to one who performs the ritual of the Paschal lamb? Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “Any man of you [ lakhem ] who shall be ritually impure due to a corpse or on a road far away” (Numbers 9:10). The term lakhem is interpreted as indicating that the impurity must be clear to you [ lakhem ]. However, any ritual impurity that is not clearly identified does not render one who wishes to sacrifice the Paschal lamb impure.

    6Rabbi Shimon ben Lakish said: This halakha may be derived in a different way, from the word “road,” which is juxtaposed in the verse to the phrase “ritually impure.” This indicates that the impurity is like a road. Just as a road is in the open, so too, the impurity is in the open.

    7The Gemara raises an objection to these derivations from that which was taught in the following baraita : Which is the impurity of the deep that was permitted for both a nazirite and one who sacrifices the Paschal lamb? It is impurity imparted by any corpse of which no one is aware, even at the end of the earth; but if even one person is aware of it, even at the end of the earth, this is not impurity of the deep. However, according to the opinion of Rabbi Elazar, who said that the expression “beside him” indicates that the impurity must be clear to him, it would be considered impurity of the deep until he knew about it; it would not be enough for some other person to be aware of the corpse.

    8According to Rabbi Yoḥanan, who said that the halakha is derived from the term lakhem , which teaches that it must be clear to you, it is considered impurity of the deep until two people know about it, as the word lakhem is plural.

    9According to Rabbi Shimon ben Lakish, who said that the impurity must be like a road, it is impurity of the deep until the entire world knows about it.

    10Rather, one must conclude that the previous sources cited are insufficient and say that they learned the principle of impurity of the deep as a halakha transmitted to Moses from Sinai, and the verse that the amora’im quoted is a mere support for the halakha and not its actual source.

    11Mar bar Rav Ashi said: They taught that the frontplate appeases God for impurity of the deep with regard to a nazirite and one bringing the Paschal lamb only when the fact that he is impure became known to him after the sprinkling of the blood of the offering, as when the blood was sprinkled, it was sprinkled well, because the impurity of the one bringing the offering was unknown. However, if his impurity was known to him before the sprinkling of the blood, the frontplate does not appease God.

    12The Gemara raises an objection based on the following baraita : In the case of one who finds a corpse lying across the width of a road, meaning that it had been buried there in such a way that it was impossible that the passerby could have avoided becoming impure by touching, moving, or passing over the corpse, then with regard to teruma , the passerby is impure. Therefore, if he is a priest, he may not eat teruma . However, with regard to both a nazirite and one performing the ritual of the Paschal lamb, the passerby is pure because the frontplate appeases God for impurity of the deep in these cases. And any time it says: Impure, and: Pure, it is for the future. These terms indicate a halakhic ruling that may be followed ab initio and not just as a leniency after the fact, if the blood of the offering was already sprinkled.

    13Rather, if it was stated, it was stated as follows: Mar bar Rav Ashi said: Do not say that it is only when it became known to him after the sprinkling of the blood that the frontplate appeases God, but if it became known to him before the sprinkling it does not appease God. Rather, even if it became known to him before the sprinkling, the frontplate appeases God because impurity of the deep is insignificant with regard to both the Paschal lamb and a nazirite.

    14Since the Gemara quoted a baraita with regard to impurity of the deep, it returns to discuss the matter itself. In the case of one who finds a corpse lying across the width of the road, with regard to teruma he is impure, and with regard to a nazirite and one who performs the ritual of the Paschal lamb he is pure.

    15In what case is this statement, that the person is considered impure with regard to teruma , said? It is said in a case where he does not have space to pass by on the road without passing over the corpse. However, if there is space to pass by, even for the purposes of teruma he is pure. There is a principle that if a doubt arises concerning the ritual purity of a person or object in the public domain, they are considered pure. In this case, there is doubt because it is possible that the passerby did not become ritually impure. Therefore, he is considered pure.

    16Similarly, in what case is this statement said? It is said in a case where one finds the body whole. However, if it is broken or dismembered, he is pure. One can say that perhaps he passed between the parts of the corpse and did not touch or pass over any of them. However, this applies only when he finds the corpse out in the open; but if he finds it in a grave, even if it is broken or dismembered, he is impure, because the grave joins it into one unit and renders one impure if one passed over any part of the grave, even if he did not pass over part of the corpse.

    17In what case is this statement, that if the corpse was dismembered the passerby is pure, said? It is said with regard to a passerby who travels by foot, but if he was loaded with a heavy burden or riding an animal, he is impure. The reason for this is because one who travels by foot, it is possible that he will not touch the corpse and will not pass over it; but one who is loaded with a heavy burden and therefore does not walk in a straight line or someone riding an animal, it is impossible that he will not touch and will not pass over the corpse.

    18In what case is this statement, that a nazirite and one bringing a Paschal lamb are considered pure, said? It is said with regard to impurity of the deep. However, if the source of impurity was known to some but not to the individual who became impure, he is nevertheless impure.

    19The baraita continues: And which corpse is considered impurity of the deep? Any corpse of which no one is aware, even at the end of the earth; but if even one individual is aware of it, even if that individual is at the end of the earth, this is not considered impurity of the deep.

    20In order to ascertain whether anyone ever knew about the corpse, its condition is taken into account. If one finds it hidden in hay or in dirt or in pebbles, and it is possible that the person died in an avalanche, in which case it is likely that the corpse had never been found, this is impurity of the deep. But if he finds it in water, or in a dark place, or in the clefts of the rocks, this is not impurity of the deep. Although these are places where people do not often go, with the passage of time the corpse is likely to be discovered, and it is quite possible that someone already passed by and saw it. And they said the leniency of impurity of the deep only with regard to a corpse, but not with regard to other sources of ritual impurity.

    21MISHNA: If the whole Paschal lamb or most of it became ritually impure, one burns it before the Temple [ habira ] with wood from the arrangement of wood on the altar that was given to the owners of the Paschal lamb for this purpose. If a minority of it became impure, and similarly, with regard to the parts of the Paschal lamb that are leftover, which must be burned, the owners of the Paschal lamb burn it in their courtyards or on their roofs, with their own wood. Only the miserly, who want to save the expenditure of wood, burn it before the Temple in order to benefit from the wood of the arrangement.

    22GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that the Paschal lamb must be burned before the Temple and that those who prefer to burn it elsewhere are not permitted to do so? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: In order to embarrass them. Presumably, the reason that most of the offering became impure is because the owners were not sufficiently careful with it. Therefore, the Sages decreed that it be burned in a public place.

    23It was stated in the mishna that if a minority of it became ritually impure, and similarly, if part of it was left over, it is burned in the owners’ courtyards with their own wood. The Gemara raises a contradiction based on what was taught in a different mishna: And similarly, with regard to one who left Jerusalem and remembers that there is consecrated meat in his hand, which is now disqualified because it has left Jerusalem and must therefore be burned, if he passed Mount Scopus, he burns the meat at the site where he is located, and he need not return to burn it in Jerusalem; and if he has not yet passed Mount Scopus,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינו דין שהותרה לו טומאת התהוםהיתר גמור ואפילו איכא טהורין:

    מהלכהכגון קבר טומאת התהום הלכה למשה מסיני בנזיר ועושה פסח:

    ומי דיינינן קל וחומר מהלכהוהא טומאת התהום לא משום ספיקא מטמאין לה דנימא גלוי מילתא למפרע בעלמא היא השתא אפילו בודאי נטמאו נמי אלא בשעה שנטמא היתה טומאת התהום שלא הכיר בה אדם מעולם מטהרין ליה כדלקמן:

    דר"א ור"ע במסכת נזיר דאמרינן התם רביעית דם אין הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה וקאמר רבי עקיבא ק"ו ומה עצם כשעורה שאין מטמא (את כל) אדם באהל הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה רביעית דם שמטמאה (את כל) אדם באהל אינו דין שהנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לו ר"א לר"ע עצם כשעורה שהנזיר מגלח על מגעה ומשאה הלכה למשה מסיני ואין כתוב בתורה ורביעית דם אתה בא ללמוד ממנה בק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה אלא מדבר הכתוב בתורה:

    וטומאת התהוםשהותרה בנזיר ועושה פסח היכא כתיבא והך בעיא איבעיא בי מדרשא מקמי הא בעיא דרב יוסף ובשני דרב יוסף כבר איפשיטא הך מסקנא דלקמן דטומאת התהום גמרא גמירי לה משום הכי פרכינן לעיל ומי דיינינן ק"ו מהלכה:

    אי זהו טומאת התהוםשהותרה לנזיר ועושה פסח:

    במחוורת עליושתהא ברורה לו:

    לכםטמא לנפש או בדרך רחוקה לכם והאי לכם קאי נמי אטמא:

    כי דרךטמא לנפש דומיא דדרך רחוקה הוא:

    אי זהו טומאת התהוםשהותרה לנזיר ועושה פסח:

    לא שנודציץ מרצה על טומאת התהום בנזיר ועושה פסח:

    מושכב לרחבו של דרךוהוא עבר שם וא"א שלא נגע שם או הסיט או האהיל:

    לתרומהלאכול בתרומה:

    טמאדלא הותרה בו טומאת התהום ואילו לאורכו של דרך אפי' טומאת התהום אין כאן:

    שאין לו מקום לעבורשמחזיק וממלא את כל רוחב הדרך אף על גב דטומאת ודאי היא כיון דההיא שעתא דעבר עליה טומאת התהום הואי שלא היה שום אדם יודעו שם ואף לזה לא נודע עד שנשחטו קרבנותיו הלכה למשה מסיני היא שזורקין עליו את הדמים:

    אבל יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהורדהוי ליה ספק טומאה ברשות הרבים וספיקו טהור:

    בד"אדכי ממלא את כל הדרך טמא:

    שהקבר מצרפושכל הקבר מטמא באהל ואפילו ריקן שבו דכתיב (במדבר יט) או בקבר:

    בד"אדמשובר ומפורק טהור:

    טעוןמשוי על כרחו הולך נע ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו:

    בד"אדנזיר ועושה פסח טהור:

    אבל בטומאה הידועהשידעו שאדם נקבר שם:

    טמון בעפר בתבן ובצרורותטומאה מכוסה מכל אדם היא זו שמא גל אבנים או עפר או תבן נפל עליו ולא הכירו בו בני אדם מעולם אבל מים ואפילה ונקיקי הסלעים אין זו הטומאה מכוסה ונעלמה שהמציץ יכול לראות ולא גמירי הלכתא אלא בטומאה שהיא בתהום המכוסה מן הכל:

    ולא אמרודהותרה טומאת התהום אלא במת בלבד:

    מתני' נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירהכל המקדש כולו קרי בירה ובגמרא מפרש טעמא:

    נטמא מיעוטווכן נותר של פסח טהור:

    הציקניןעצרנין כלומר שהן צרי עין:

    שורפין אותואת מעט שנטמא ואת הנותר:

    גמ' וכן מי שיצאבפרק אלו עוברין:

    שיש בידו בשר קדשוהרי הוא פסול ביוצא:

    צופיםמקום שיכול לראות משם הבירה ומשם והלאה אין יכול לראותו:

    שורפו במקומולא הטריחוהו לחזור ולשורפו בירושלים הואיל וכבר נתרחק הרבה ואף על גב דקיימא לן בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) דבמקום אכילת קדשים שם שריפתן מבקדש באש תשרף:

    פסחים 81 עמוד ב

    1אינו דין שהותרה לו טומאת התהום!

    2אמרי: ומי דיינינן ק"ו מהלכה? והתניא, אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, עצם כשעורה הלכה, רביעית דם ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה!

    3אלא אמר רבא: יליף ״מועדו״ ״מועדו״ מפסח.

    4וטומאת התהום גופא היכא כתיבא? אמר ר"א אמר קרא: ״(במדבר ו״, ט) ״וכי ימות מת עליו״ במחוורת עליו.

    5אשכחן נזיר. עושה פסח מנלן? א"ר יוחנן, אמר קרא: ״(במדבר ט״, י) ״בדרך רחוקה לכם״ במחוורת לכם.

    6רשב"ל אמר: כדרך. מה דרך בגלוי, אף טומאה נמי בגלוי.

    7מיתיבי: אי זהו טומאת התהום? כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם. הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום. לר"א דאמר: במחוורת עליו עד דידע הוא.

    8לר' יוחנן, דאמר: ״לכם״, במחוורת לכם עד דידעי בה תרין.

    9לרשב"ל דאמר: כדרך עד דידעי כולי עלמא.

    10אלא, טומאת התהום הלכתא גמירי לה, וקרא אסמכתא בעלמא.

    11אמר מר בר רב אשי: לא שנו אלא שנודע לו לאחר זריקה, דכי אזדריק דם שפיר איזדריק, אבל נודע לו לפני זריקה לא מרצה.

    12מיתיבי: המוצא מת מושכב לרחבו של דרך, לתרומה טמא. לנזיר ועושה פסח טהור. וכל טמא וטהור להבא הוא.

    13אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר מר בר רב אשי: לא תימא נודע לו לאחר זריקה הוא דמרצה, אבל נודע לו לפני זריקה לא מרצה, אלא אפילו נודע לו לפני זריקה מרצה.

    14גופא. המוצא מת מושכב לרחבו של דרך, לתרומה טמא, לנזיר ועושה פסח טהור.

    15בד"א שאין לו מקום לעבור. אבל יש מקום לעבור אף לתרומה טהור.

    16בד"א שמצאו שלם. אבל משובר ומפורק טהור, שמא בין הפרקים עבר. ובקבר, אפילו משובר ומפורק טמא, מפני שהקבר מצרפו.

    17בד"א במהלך ברגליו, אבל טעון או רכוב טמא, לפי שמהלך ברגליו אפשר שלא יגע ולא יאהל אבל טעון או רכוב אי אפשר שלא יגע ולא יאהל׃

    18בד"א בטומאת התהום, אבל בטומאה ידועה טמא:

    19ואי זה היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם. אבל הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום.

    20מצאו טמון בתבן, בעפר, ובצרורות הרי זה טומאת התהום. במים, באפילה, בנקיקי הסלעים אין זה טומאת התהום. ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד.

    Mishna

    21נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה. נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן. הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.

    Gemara

    22מ"ט א"ר יוסי בר חנינא: כדי לביישן.

    23נטמא מיעוטו וכו'. ורמינהו: וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש, אם עבר צופים שורפו במקומו, ואם לאו׃

    Tosafot

    לריש לקיש דאמר כדרך עד דידעי בה כ"עקשה לריב"א דבנזיר בסופו (דף סג.) איתא הך מסקנא ולא מייתי התם מילתיה דר' יוחנן ולא פריך נמי אלא לר"א וקאמר בשלמא למ"ד כדרך שפיר והיא מסוגיות החלוקות:

    אלא לפני זריקה נמי מרצהע"כ לפני זריקת שום דם דאם נזרק אפילו אחד מן הדמים ונטמא תנן בפרק ג' מינים (נזיר דף מז.) יביא שאר קרבנות ויטהר אפילו בטומאה ידועה אינו סותר נזירותו וריצוי דטומאת התהום דכולה שמעתין היינו שאינו סותר נזירותו כדפי' לעיל אי בנזיר כי ימות מת עליו כו' וקשה לר"י דבפר' בתרא דנזיר (דף סג.) תנן אם עד שלא גילח נודע לו אפילו טומאת התהום סותר ומוקי ליה ר' יוחנן בגמ' כר"א דאמר תגלחת מעכבת וא"כ נודע לו לפני זריקה נמי כיון דמעכבת אמאי אינו סותר ותירץ ר"י דהכא כיון שנשחט יש לו להשלים ומרצה ציץ על טומאת התהום ואינו סותר כאילו לאחר זריקה נטמא ולא דמי לקודם גילוח ואע"ג דגילוח הוה אחר זריקה כדתנן בג' מינים (שם דף מו.) גילח על זבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה ואי גילוח הוא לפני זריקה יביא זבח אחר לרבנן אית להו דתגלחת לא מעכבא ולכך מרצה הכא לפני זריקה:

    וטמא וטהור לכתחלה הואודווקא לפני זריקה אבל לפני שחיטה לא כמו שהביא בקונטרס במתני' מתוספתא:

    המוצא מת מושכב כו'בפ' בתרא דנזיר (דף סה.) דייק על ההיא משנה דהתם המוצא פרט למצוי מת פרט להרוג מושכב פרט ליושב וקשה לריב"א דהכא ביושב אתי שפיר טפי מבמושכב דבמושכב לא הוי כולי האי טומאת התהום אם קברוהו שם וי"ל דמושכב נקט בשביל תרומה שהוא תופס כל רוחב הדרך ואי אפשר שלא יאהיל או יסיט אבל יושב לא דאיכא למימר שמא לא האהיל כנגדו:

    ובקבר אפי' כו'וא"ת היכי שייכא טומאת התהום בקבר והלא נודע כשקברוהו שם ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ומת והא דפי' בקונטרס שהקבר מצרפו משום דכתיב או בקבר אין נראה לר"י דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה ומשום הכי נמי הקבר מצרפו משום אהל שהכיסוי מביא את הטומאה עליו:

    מצאו טמון בתבן כו'משום דלפי מה שמצאנוהו עכשיו לא היה ראוי להכיר לאחד בסוף העולם אבל במים ראוי להכיר:

    נטמא רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי כו'נראה הטעם משום דלב בית דין מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן ולא לכל דמתוך ציקנותן היו נמנעין מלשורפו ואתי לידי עבירה ודוקא בציקנין או באכסנאי כדאמרי' בגמרא דעשאוהו כציקנין אבל אדם אחר לא ואפילו למאן דלית ליה בפ"ק דשבועות (יא.) לב ב"ד מתנה עליהן ה"מ בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כולי עלמא מודו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא אמר רבה קל וחומר ומה יחיד שלא הותרה לו טומאה ידועה שהיחיד אם נתבררה טומאה נדחה לפסח שני הותרה לו טומאת התהום כדתנן נטמא טומאת התהום הציץ מרצה צבור שהותרה להם לטומאה ידועה שנאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני אלא עושין אותן בטומאה אינו דין שהותרה לצבור טומאת התהום וכהן המרצה בתמיד קרבן ציבור הוא וכן הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל ואקשי' ומי דיינינן קל וחומר מהלכה טומאת התהום ליחיד הלכה היא וקרבן ציבור קל וחומר והתניא אמר לו רבי עקיבא עצם כשעורה הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה וזו דר' עקיבא עיקרה בנזיר פ' כהן גדול ונזיר וקל וחומר דרבא מפורש בירושלמי אלא אמר רבא גמר במועדו בגזירה שוה מפסח:

    היכא כתיבא טומאת התהום בנזיר אמר רבי אליעזר שנאמר וכי ימות מת עליו וגו' במחוורת עליו כלומר ידיעה ברורה. בפסח ר' יוחנן אמר שנאמר טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם לכם במחוורת לכם ריש לקיש אומר או בדרך רחוקה מה דרך בגלוי אף כל טומאה גלויה ואותבינן עלייהו איזו היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום קשיא לר' אלעזר דאמר וכי ימות מת עליו במחוורת עליו הוא שחייב עליה וכל מה שאינה מחוורת עליו אע"פ שאחרים יודעין אותו הרי היא טומאת התהום ולרבי יוחנן דמפיק לה מלכם תרי' הא ידע בה אחד טומאת התהום קרינא ביה ולריש לקיש דמפיק לה מדרך כל שאינו גלוי לכל אדם כדרך הרי היא טומאת התהום האי מתני' דקתני אפילו ידע בה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום קשיא לכלן ונדחו כלם ואוקימ' אלא בטומאת התהום הלכתא גמירא לה וקרא אסמכתא בעלמא:

    אמר מר בר רב אשי אפילו אם נודע לו שנטמא לפני זריקה הציץ מרצה:

    המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור בד"א בשאין לו מקום לעבור אבל יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור שאני אומר ממקום טהור עובר בד"א שנמצא שלם אבל משובר ומפורק טהור אימור ביני שוקיו עבר ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו בד"א במהלך ברגליו כו' מצאו טמון בתבן בעפר ובצרורות הרי זו טומאת התהום במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא במת בלבד לאפוקי הרוג שהרי הכי בו מי שהרגו: ירוש' בסוף הפ' ר' יוחנן בר מזיה בשם ר' פנחס ממה דנן חמיי רבנן שלוחים מגדליהן תחת' אגף של הר הבית: תאני ר' יהודה מחילות שתחת היכל (קודש) [חול] אמר ריש לקיש ומתני' אמרה כן ומדורה היתה שם ובית כסא של כבוד היה שם וכו' אמר ר' וכי צואה טמאה היא אלא נקיות ויי דא אמ' יוצא והלך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 81b

    Pesachim 81b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 389 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינו דין שהותרה לו טומאת התהום היתר גמור ואפילו איכא טהורין:

    מהלכה כגון קבר טומאת התהום הלכה למשה מסיני בנזיר ועושה פסח:

    ומי דיינינן קל וחומר מהלכה והא טומאת התהום לא משום ספיקא מטמאין לה דנימא גלוי מילתא למפרע בעלמא היא השתא אפילו בודאי נטמאו נמי אלא בשעה שנטמא היתה טומאת התהום שלא הכיר בה אדם מעולם מטהרין ליה כדלקמן:

    דר"א ור"ע במסכת נזיר דאמרינן התם רביעית דם אין הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה וקאמר רבי עקיבא ק"ו ומה עצם כשעורה שאין מטמא (את כל) אדם באהל הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה רביעית דם שמטמאה (את כל) אדם באהל אינו דין שהנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לו ר"א לר"ע עצם כשעורה שהנזיר מגלח על מגעה ומשאה הלכה למשה מסיני ואין כתוב בתורה ורביעית דם אתה בא ללמוד ממנה בק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה אלא מדבר הכתוב בתורה:

    וטומאת התהום שהותרה בנזיר ועושה פסח היכא כתיבא והך בעיא איבעיא בי מדרשא מקמי הא בעיא דרב יוסף ובשני דרב יוסף כבר איפשיטא הך מסקנא דלקמן דטומאת התהום גמרא גמירי לה משום הכי פרכינן לעיל ומי דיינינן ק"ו מהלכה:

    אי זהו טומאת התהום שהותרה לנזיר ועושה פסח:

    במחוורת עליו שתהא ברורה לו:

    לכם טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם והאי לכם קאי נמי אטמא:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 81b · Sefaria

    Tosafot

    לריש לקיש דאמר כדרך עד דידעי בה כ"ע קשה לריב"א דבנזיר בסופו (דף סג.) איתא הך מסקנא ולא מייתי התם מילתיה דר' יוחנן ולא פריך נמי אלא לר"א וקאמר בשלמא למ"ד כדרך שפיר והיא מסוגיות החלוקות:

    אלא לפני זריקה נמי מרצה ע"כ לפני זריקת שום דם דאם נזרק אפילו אחד מן הדמים ונטמא תנן בפרק ג' מינים (נזיר דף מז.) יביא שאר קרבנות ויטהר אפילו בטומאה ידועה אינו סותר נזירותו וריצוי דטומאת התהום דכולה שמעתין היינו שאינו סותר נזירותו כדפי' לעיל אי בנזיר כי ימות מת עליו כו' וקשה לר"י דבפר' בתרא דנזיר (דף סג.) תנן אם עד שלא גילח נודע לו אפילו טומאת התהום סותר ומוקי ליה ר' יוחנן בגמ' כר"א דאמר תגלחת מעכבת וא"כ נודע לו לפני זריקה נמי כיון דמעכבת אמאי אינו סותר ותירץ ר"י דהכא כיון שנשחט יש לו להשלים ומרצה ציץ על טומאת התהום ואינו סותר כאילו לאחר זריקה נטמא ולא דמי לקודם גילוח ואע"ג דגילוח הוה אחר זריקה כדתנן בג' מינים (שם דף מו.) גילח על זבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה ואי גילוח הוא לפני זריקה יביא זבח אחר לרבנן אית להו דתגלחת לא מעכבא ולכך מרצה הכא לפני זריקה:

    וטמא וטהור לכתחלה הוא ודווקא לפני זריקה אבל לפני שחיטה לא כמו שהביא בקונטרס במתני' מתוספתא:

    המוצא מת מושכב כו' בפ' בתרא דנזיר (דף סה.) דייק על ההיא משנה דהתם המוצא פרט למצוי מת פרט להרוג מושכב פרט ליושב וקשה לריב"א דהכא ביושב אתי שפיר טפי מבמושכב דבמושכב לא הוי כולי האי טומאת התהום אם קברוהו שם וי"ל דמושכב נקט בשביל תרומה שהוא תופס כל רוחב הדרך ואי אפשר שלא יאהיל או יסיט אבל יושב לא דאיכא למימר שמא לא האהיל כנגדו:

    ובקבר אפי' כו' וא"ת היכי שייכא טומאת התהום בקבר והלא נודע כשקברוהו שם ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ומת והא דפי' בקונטרס שהקבר מצרפו משום דכתיב או בקבר אין נראה לר"י דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה ומשום הכי נמי הקבר מצרפו משום אהל שהכיסוי מביא את הטומאה עליו:

    מצאו טמון בתבן כו' משום דלפי מה שמצאנוהו עכשיו לא היה ראוי להכיר לאחד בסוף העולם אבל במים ראוי להכיר:

    נטמא רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי כו' נראה הטעם משום דלב בית דין מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן ולא לכל דמתוך ציקנותן היו נמנעין מלשורפו ואתי לידי עבירה ודוקא בציקנין או באכסנאי כדאמרי' בגמרא דעשאוהו כציקנין אבל אדם אחר לא ואפילו למאן דלית ליה בפ"ק דשבועות (יא.) לב ב"ד מתנה עליהן ה"מ בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כולי עלמא מודו:

    Tosafot on Pesachim 81b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא אמר רבה קל וחומר ומה יחיד שלא הותרה לו טומאה ידועה שהיחיד אם נתבררה טומאה נדחה לפסח שני הותרה לו טומאת התהום כדתנן נטמא טומאת התהום הציץ מרצה צבור שהותרה להם לטומאה ידועה שנאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני אלא עושין אותן בטומאה אינו דין שהותרה לצבור טומאת התהום וכהן המרצה בתמיד קרבן ציבור הוא וכן הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל ואקשי' ומי דיינינן קל וחומר מהלכה טומאת התהום ליחיד הלכה היא וקרבן ציבור קל וחומר והתניא אמר לו רבי עקיבא עצם כשעורה הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה וזו דר' עקיבא עיקרה בנזיר פ' כהן גדול ונזיר וקל וחומר דרבא מפורש בירושלמי אלא אמר רבא גמר במועדו בגזירה שוה מפסח:

    היכא כתיבא טומאת התהום בנזיר אמר רבי אליעזר שנאמר וכי ימות מת עליו וגו' במחוורת עליו כלומר ידיעה ברורה. בפסח ר' יוחנן אמר שנאמר טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם לכם במחוורת לכם ריש לקיש אומר או בדרך רחוקה מה דרך בגלוי אף כל טומאה גלויה ואותבינן עלייהו איזו היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום קשיא לר' אלעזר דאמר וכי ימות מת עליו במחוורת עליו הוא שחייב עליה וכל מה שאינה מחוורת עליו אע"פ שאחרים יודעין אותו הרי היא טומאת התהום ולרבי יוחנן דמפיק לה מלכם תרי' הא ידע בה אחד טומאת התהום קרינא ביה ולריש לקיש דמפיק לה מדרך כל שאינו גלוי לכל אדם כדרך הרי היא טומאת התהום האי מתני' דקתני אפילו ידע בה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום קשיא לכלן ונדחו כלם ואוקימ' אלא בטומאת התהום הלכתא גמירא לה וקרא אסמכתא בעלמא:

    אמר מר בר רב אשי אפילו אם נודע לו שנטמא לפני זריקה הציץ מרצה:

    המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור בד"א בשאין לו מקום לעבור אבל יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור שאני אומר ממקום טהור עובר בד"א שנמצא שלם אבל משובר ומפורק טהור אימור ביני שוקיו עבר ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו בד"א במהלך ברגליו כו' מצאו טמון בתבן בעפר ובצרורות הרי זו טומאת התהום במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא במת בלבד לאפוקי הרוג שהרי הכי בו מי שהרגו: ירוש' בסוף הפ' ר' יוחנן בר מזיה בשם ר' פנחס ממה דנן חמיי רבנן שלוחים מגדליהן תחת' אגף של הר הבית: תאני ר' יהודה מחילות שתחת היכל (קודש) [חול] אמר ריש לקיש ומתני' אמרה כן ומדורה היתה שם ובית כסא של כבוד היה שם וכו' אמר ר' וכי צואה טמאה היא אלא נקיות ויי דא אמ' יוצא והלך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה כו':

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 81b · Sefaria

    Meiri

    עצם כשעורה הלכה למשה מסיני שמטמא במגע ובמשא ולא באהל אבל רביעית דם מטמא באהל והנזיר מגלח על מגע של עצם כשעורה ואינו מגלח על רביעית דם אלא על חצי לוג כמו שיתבאר במקומו:

    כל שהתרנו בטומאת התהום בין בכהן בין בבעלים ענינו אפילו נודע לו קודם שיזרוק הדם:

    כבר ביארנו שטומאת התהום היא שלא נודעה לשום אדם שבעולם אבל כל שנודעה לשום אדם אע"פ שלא נודעה לו אין זו טומאת התהום ולפיכך הרוג אינו קרוי טומאת התהום שהרי ידע בה ההורג וכן כל שהיה המת במקום המגולה היה טמון בתבן או בעפר וצרורות הרי זה טומאת התהום שמא אותו תבן או עפר וצרורות מאליהם באו ולא נתכסה על ידי אדם אבל אם נמצא במים או באפלה או בנקיקי הסלעים אין זה טומאת התהום:

    המוצא מת מושכב לרחבו של דרך והיה טומאת התהום אלא שעכשיו נתגלית וידע בעצמו שכבר עבר בה ולא הרגיש טמא לאכילת תרומה אע"פ שהיא ברשות הרבים שבודאי נגע או הסיט או האהיל אבל להקרבת הפסח טהור הואיל ולא ידע בודאי שנטמא בו ושוחט ואוכל פסחו לערב וכן נזיר אינו סותר בה את מנינו במה דברים אמורים בשאין בו מקום לעבור כגון שממלא כל רוחב הדרך ואעפ"כ אינה טומאה ודאית הואיל ולא נתקל בה ולא ראהו כשעבר כגון שעבר בלילה שמא לא היה שם באותה שעה או שמא נטה דרך חוץ אבל אם היה דרך לעבור אף לתרומה טהור שספק טומאה ברשות הרבים הוא וכן אם לא היה המת שלם אלא נשבר או מפורק אף לתרומה טהור שמא בין פרקיו עבר ומ"מ בקבר אפילו נשבר ומפורק טמא שהקבר מצרפו ואף זו שאמרו שבמפורק טהור דוקא במהלך ברגליו שאפשר שלא נגע ולא הסיט ולא האהיל אבל אם היה טעון משא או רכוב אי אפשר שלא יסיט או יאהיל:

    המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר נטמא שלם או רובו שורפי' אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן ועל גגותיהן מעצי עצמן הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה אמר הר"ם הכונה הוא שישרפו אותו בפני המקדש כדי לביישן כדי שישמרו להבא ולא יבאו לידי טומאה וציונו אותם לשרפו מעצי המערכה כדי שלא לבייש את מי שאין לו הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף בששה עשר ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין אמרו שיצא ענינו שיצא מן הבית שנאכל בו ותעובר צורתו הוא שישאר עד שיתעפש ויפסיד כי העקר אצלנו כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ותשרף ולא חלק ר' יוחנן בן ברוקא אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם לפי שהוא ידמה אותו לפסולו בגופו ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב גידים הם הגידים האסורין באכילה ושריפתן מצות עשה כמו שצוה השם בו והנותר ממנו עד בקר באש תשרפנו ויום טוב עשה ולא תעשה כמו שנאמר בו שבתון וזו מצות עשה והעקר אצלנו אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ומאמר השם עד בקר רצה בו כי מה שישאר ממנו למחרתו שישרף ר"ל מחרת יום טוב:

    אמר המאירי נטמא שלם או רובו כלומר הדבר ידוע שנטמאו טעונים שריפה כנותר ונאמר בגמ' שכל הקדשים שריפתם כשרה במקום אכילתם ופסח הוא קדשים קלים ומתוך כך היתה שריפתם כשרה בכל העיר אלא שכשנטמא כלו או רבו יש כאן פשיעת בעלים ומתוך כך שורפין אותו לפני הבירה ר"ל במקדש כדי לביישו בפני הכל עד שיזהרו עליו פעם אחרת ואמר עליהם ששריפתם היתה מעצי המערכה ואם בא לשרוף בשלו אין שומעים לו ונחלקו בגמ' בטעם זה אביי ורבא שלדעת אביי לא היה אלא כדי שלא לבייש מי שאין לו עצים ולדעת רבא טעם הדבר משום חשד שאם יתירו לשרפם בבירה בשלו אף כשנשארו מהם הוא מחזירם לביתו והרואים סבורים שמעצי המערכה גנב ליהנות מהם בביתו ונמצא לדעת רבא שאם שרפוהו בקש ובקנים ובשאר מיני עצים הפסולים למערכה שומעין לו וכן הלכה וכן אין צריך לומר שאם בא לשרוף בביתו מעצי המערכה אין שומעין לו שלא יהנה במה שישתייר מהם ויבא לידי מעילה ומה שנשתמש מהן לשרפה זו אין בו מעילה שכן הוא תנאי בית דין מתחלת הקדשן:

    נטמא מיעוטו וכן הנותר ממנו שאין כאן פשיעה כל כך שורפין אותו בחצריהן ובגגותיהן בעצים של עצמן שהרי ראוים הן לשריפת קדשים קלים שהרי אכילתם בכל העיר ואם בא לעשות בעצי המערכה אין שומעין לו שמא ישארו מהם ויהנה בהם אחר שהם בביתו ויבא לידי מעילה:

    והצייקנין ר"ל אנשים שעינם צרה בממונם לא היו חוששין לבושת ומביאים אותו המעוט או הנותר לבירה ושורפין אותו שם מעצי המערכה וכן אמרו בגמ' שמי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר צופים והוא מקום מחוץ לירושלים שממנו רואין את הבירה שורפו במקומו ואין מטריחין אותו לחזור אחר שנתרחק ממקום ראייתו אע"פ שאין מקומו מקום אכילת קדשים שמתוך הטורח הקלו בו ואם לא עבר צופים חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה אם יש בו כזית או יותר ואע"פ שאין כאן אלא מיעוטו ופרשנו שבמיעוטו אינו צריך לשרפו לפני הבירה בזו הוא שאמרו מפני שסתם דבר זה הוא באכסנאי ואין לו עצים מצויים ודינו כצייקנים אבל אם היה מבני ירושלים ראוי לו שישרפנו בביתו בעצי עצמו אא"כ הוא מן הצייקנים:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 81b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא לפני כו' ע"כ לפני זריקת שום דם דאם נזרק אפי' אחד מן כו' עכ"ל [ב] צ"ע דמהך מתני' דמהני זריקת א' מן הדמים אפילו בטומאה ידוע שאינו סותר תקשי ליה להך לישנא דבעי למימר דאפי' בטומאת התהום לפני זריקה לא מרצה טפי ה"ל למדחי הך לישנא בפשיטות מהך משנה שלימה מדדחי ליה מהך ברייתא דהמוצא מת מושכב כו' [ג] ודו"ק:

    בא"ד ואע"ג דגילוח הוה אחר זריקה כו' לרבנן אית להו דתגלחת לא מעכבא כו' עכ"ל יש לדקדק דאכתי לר"א כיון דתגלחת הוה אחר זריקה ומעכבא וסותר אפילו בטומאת התהום אם נודע לו קודם גילוח כמ"ש התוס' לעיל א"כ היאך מצינו למימר בטומאת התהום דאפילו נודע לו לפני זריקה אינו סותר כיון דהגילוח הוא אחריו ונודע לו קודם לכן וסותר לר"א דתגלחת מעכבת ויש ליישב אע"ג דתגלחת מעכבת מ"מ אינו מעכב להיות דוקא אחר זריקה והשתא איירי הכא דכבר גילח קודם זריקה ואח"כ נודע לו קודם זריקת שום דם דאינו סותר בטומאת התהום ודו"ק:

    בד"ה המוצא כו' ההיא משנה דהתם המוצא כו' דהכא ביושב א"ש טפי כו' עכ"ל דבמצוי דהיינו שהיה קבר ידוע שם וכן בהרוג שהרוצח הרגו הרי יש א' בסוף העולם שהכיר בו ניחא אבל ביושב א"ש טפי כו' ולא ניחא להו למימר לרבותא נקט מושכב דמשמע להו דלדיוקא קאמר נמי מושכב כמו המוצא מת כו' וכדאמרי' התם וק"ל:

    בד"ה ובקבר כו' הקבר מצרפו משום אהל שהכיסוי כו' עכ"ל משא"כ הכא שלא נקבר שם בכוונה אלא שנפל מאליו בקבר מסברא דליכא כיסוי עליו וק"ל:

    בד"ה נטמא כו' לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול כו' עכ"ל להך טעמא דאמר לקמן דלפני הבירה מעצי עצמו לא כדי שלא לבייש מי שאין לו ניחא נמי הכא בלאו טעמא דלא הטריחוהו כו' אלא לטעמא דלקמן דמפני החשד הכא אי הוו נטמאין רובו נמי שורפו לפני הבירה מעצי עצמן ליכא חשד כלל ולקמן הוצרך להך טעמא דאפילו אם הוא רוצה למטרח עצמו אין שומעין לו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 81b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אלא לפני זריקה יביא שאר קרבנות לא זכיתי להבין הא שם בנטמא אח"כ בזה אינו סותר בטומאה ידוע אבל אם נודע שטמא למפרע בזה בידוע סותר ובתהום אינו סותר וה' יאיר עיני:

    Gilyon HaShas on Pesachim 81b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה אלא כו' תנן בג' מינים תמוה לי, הא שם דנטמא אח"כ בזה אינו סותר בטומאה ידועה, אבל אם נודע שהי' טמא למפרע, בזה בידוע סותר ובתהום אינו סותר:

    תד"ה אלא לפני זריקה כו' אפי' בטומאה ידוע אינו סותר נזירתו וכו' לא זכיתי להבין דזהו דוקא אם נטמא לאחר שנזרק א' מהדמים משא"כ באומרים ליה טמא הייא מקודם בטומאה ידוע ולעולם בזה באמת סותר וכמו שכ' בתוספתא שבפירש"י במתני' בהדיא ובכה"ג טומאת תהום עדיפא דאף דטמא למפרע מ"מ הלכתא גמירי לה דאינו סותר:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 81b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 81, Amud Bet, about 389 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “אינו דין שהותרה לו טומאת התהום!…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אמרי: ומי דיינינן ק"ו מהלכה? והתניא, אמר…”

      Named: רבי אליעזר.

    3. Segment 37 words

      Opens “אלא אמר רבא: יליף ״מועדו״ ״מועדו״ מפסח.…”

      Named: רבא.

    4. Segment 418 words

      Opens “וטומאת התהום גופא היכא כתיבא? אמר ר"א…”

    5. Segment 517 words

      Opens “אשכחן נזיר. עושה פסח מנלן? א"ר יוחנן,…”

    6. Segment 610 words

      Opens “רשב"ל אמר: כדרך. מה דרך בגלוי, אף…”

    7. Segment 728 words

      Opens “מיתיבי: אי זהו טומאת התהום? כל שלא…”

    8. Segment 810 words

      Opens “לר' יוחנן, דאמר: ״לכם״, במחוורת לכם עד…”

    9. Segment 97 words

      Opens “לרשב"ל דאמר: כדרך עד דידעי כולי עלמא.…”

    10. Segment 109 words

      Opens “אלא, טומאת התהום הלכתא גמירי לה, וקרא…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “אמר מר בר רב אשי: לא שנו…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1218 words

      Opens “מיתיבי: המוצא מת מושכב לרחבו של דרך,…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר מר…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1413 words

      Opens “גופא. המוצא מת מושכב לרחבו של דרך,…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “בד"א שאין לו מקום לעבור. אבל יש…”

    16. Segment 1619 words

      Opens “בד"א שמצאו שלם. אבל משובר ומפורק טהור,…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “בד"א במהלך ברגליו, אבל טעון או רכוב…”

    18. Segment 187 words

      Opens “בד"א בטומאת התהום, אבל בטומאה ידועה טמא:…”

    19. Segment 1922 words

      Opens “ואי זה היא טומאת התהום כל שלא…”

    20. Segment 2024 words

      Opens “מצאו טמון בתבן, בעפר, ובצרורות הרי זה…”

    21. Segment 2131 words

      Opens “מתני׳ נטמא שלם או רובו שורפין אותו…”

    22. Segment 228 words

      Opens “גמ׳ מ"ט א"ר יוסי בר חנינא: כדי…”

    23. Segment 2320 words

      Opens “נטמא מיעוטו וכו'. ורמינהו: וכן מי שיצא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 81b · Segment 5 — “אשכחן נזיר.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 81b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026