Talmud Builders

    Pesachim 114a

    Back to index

    English translation — Pesachim 114a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Rabbi Yitzhak ben Aḥa mentioned in a ruling of halakha is the same as the Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas who appears in statements of aggada . And your mnemonic to remember the names is the standard phrase: Listen my brothers and friends [ shimu na aḥai vere’ai ]. Shimu sounds like shema’ta , the term for halakha , while aḥai is similar to the patronymic ben Aḥa.

    2Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said, citing Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai: Eat an onion [ batzal ] and sit in the shade [ batzel ], i.e., eat inexpensive food while sitting in a comfortable place, but do not eat expensive geese and chickens, as your heart will pursue you, i.e., you will develop a taste for luxuries. Devote less to your food and your drink and spend more on your house, as one’s house is a better investment than food.

    3When Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that they say the following proverb in the west, Eretz Yisrael: One who eats a fat tail [ alita ] must hide in the attic [ aliyata ] from creditors who think he is wealthy. One who eats vegetables [ kakulei ] can lie down in the city’s garbage [ kiklei ] without fear of others, as he is not in debt.

    4MISHNA: The tanna describes the beginning of the Passover seder. The attendants poured the wine of the first cup for the leader of the seder. Beit Shammai say: One recites the blessing over the sanctification of the day, i.e., the kiddush for the Festival: Who blesses Israel and the Festivals, and thereafter he recites the blessing over the wine: Who creates fruit of the vine. And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites the blessing over the day.

    5GEMARA: The Sages taught in the Tosefta : These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal. Beit Shammai say: When reciting kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and thereafter recites a blessing over the wine, because the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason. The day has already been sanctified and the wine has not yet come.

    6And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites a blessing over the day, because the wine causes kiddush to be recited. Since one does not recite kiddush without wine or bread, clearly the wine is the primary feature of the ritual. Alternatively, the blessing over wine is recited frequently and the blessing over the day is not recited frequently, and there is a general principle: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. The Tosefta concludes: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.

    7The Gemara asks: What is alternatively? Why did Beit Hillel cite an additional reason? The Gemara explains: And if you say that there Beit Shammai cite two reasons, and here Beit Hillel offer only one; therefore, Beit Hillel said they are two reasons here too: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.

    8It was taught in the Tosefta : And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel. The Gemara comments: It is obvious that this is so, as a Divine Voice emerged and proclaimed that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel. Why was it necessary for the Tosefta to state that in this particular case the halakha is in accordance with their opinion? The Gemara answers: If you wish, say that this Tosefta was taught before the Divine Voice emerged and proclaimed that principle.

    9And if you wish, say instead that this statement was indeed issued after the Divine Voice emerged, and the Tosefta is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one disregards a Divine Voice when deciding halakha . Just as Rabbi Yehoshua disregarded the Divine Voice in his dispute with Rabbi Eliezer, so too, one disregards the Divine Voice that proclaimed that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. Therefore, it was necessary to state that the halakha is in fact in accordance with the opinion of Beit Hillel here.

    10MISHNA: The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the dessert of the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza . They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset , and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset . And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתארבי יצחק סתם האמור באגדתא ר' יצחק בן פנחס הוא:

    שמעו נא אחיידשמעתא בן אחא:

    ולבך רודף עליךמתאוה לאכול כל שעה שהורגלת:

    קקוליירקות:

    אקיקלי דמתאעל אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום:

    מתני' מברך על הייןוה"ה למקדש על הפת:

    גמ' שהיין גורם לקידוש שתיאמרשאם אין לו יין או פת אינו מקדש:

    מתני' הביאו לפניוירקות:

    מטבל בחזרתזהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (פסחים דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע"י טיבול:

    מטבל בחזרתכלומר אם אין שם ירק אחר מטבל החזרת בחרוסת ואוכל:

    עד שמגיע לפרפרת הפתקודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה:

    הביאו לפניואחר אותו טיבול:

    מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין ואף על פי שאין החרוסת מצוהולקמיה פריך הואיל ולאו מצוה אמאי מייתי לה:

    פסחים 114 עמוד א

    1רבי יצחק בן אחא דשמעתא, הוא רבי יצחק בן פנחס דאגדתא. וסימניך (שמעו נא אחיי ורעיי).

    2אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משמיה דר' יהודה בר' אילעי: אכול בצל ושב בצל, ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך. פחות ממיכלך וממשתיך, ותוסיף על דירתך.

    3כי אתא עולא, אמר: מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא טשי בעליתא. דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב.

    Mishna

    4מזגו לו כוס ראשון. ב"ש אומרים: מברך על היום, ואחר כך מברך על היין. וב"ה אומרים: מברך על היין, ואחר כך מברך על היום.

    Gemara

    5ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה. ב"ש אומרים: מברך על היום, ואח"כ מברך על היין מפני שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא.

    6וב"ה אומרים: מברך על היין, ואח"כ מברך על היום מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר. דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה. תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. והילכתא כדברי ב"ה׃

    7מאי ד"א וכ"ת התם תרתי והכא חדא הכא נמי תרתי נינהו: תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

    8והלכה כדברי ב"ה פשיטא, דהא נפיק בת קול! איבעית אימא: קודם בת קול,׃

    9ואי בעית אימא: לאחר בת קול, ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול.

    Mishna

    10הביאו לפניו, מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין, אע"פ שאין חרוסת מצוה. ר"א (בן) צדוק אומר: מצוה. ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח. גמ׳׃

    Tosafot

    דאמר אין משגיחים בבת קולוא"ת מאי שנא דקי"ל כבת קול דב"ה ולא קי"ל כב"ק דרבי אליעזר וי"ל דהכא ב"ה הוו רובא אלא דב"ש מחדדי טפי אבל התם דב"ק היה כנגד רבים לא קי"ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו וא"ת א"כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר"א וי"ל מדקאמר אין משגיחין בב"ק משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול:

    הביאו לפניופי' רשב"ם ירקות. ואין נראה מדלא קתני בהדיא הביאו לפניו חזרת כדקתני בסמוך הביאו לפניו מצה ונראה כפי' ר"ח הביאו לפניו שלחן שהרי אין מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל השלחן מונח החזרת:

    מטבל בחזרתכלומר אוכל החזרת בטיבול כמו השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי תקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד) שמנחת הפוך בעינים ופי' רשב"ם דהאי טיבול לאו בחרוסת דהא אכתי לא בא כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה ראיה דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר"ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור וכ"ש לר"א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה"ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה"ר שמעיה:

    עד שמגיע לפרפרת הפתפרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות פ"ג מי"ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא:

    הביאו לפניו מצהלפי שעקרו השלחן לפני מי שאומר הגדה ועושה הסדר קתני הביאו לפניו מצה ועקירת שלחן היא כדי שישאל הבן ואביו עונה לו עדיין יביאו שלחן לעשות טיבול שני והבן ישאל למה אנו מטבילין שתי פעמים ומיד כשעוקרין מחזירין לפניו והמצה והמרור עליו שהרי צריך לומר בהגדה מצה זו מרור זה וכדאמר (לעיל פסחים לו. ולקמן פסחים דף קטו:) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה:

    אע"פ שאין חרוסת מצוהואם תאמר אמאי לא אתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה וי"ל דכיון דכל עיקר מרור לא ניתקן רק בטיבול בחרוסת משום קפא לא מקרי ביטול בכך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מאן דאכל אליתא טשי בעליתאכלומר מי שמנהגו לקנות בשר שומן באשראי ואוכל מתחבא בעליות שלא יבוא הקצב ויאמר לו איני מניחך עד שתתן לי דמי הבשר אבל מי שמנהגו לאכול ירקות שדה יושב על השוק שבאשפה ואינו חושש שאין מי שנושה בו:

    מתני' מזגו לו כוס ראשון ב"ש אומ' מברך על היום וכו' וב"ה אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום:

    ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ה אומר מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר ד"א ברכת היין תדירה ברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכתא כב"ה ואסיקנא דר' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול הוא דאמר הכא הלכה כב"ה:

    הביאו לפניו מטבל בחזרתפי' הביאו לפניו השלחן מטבל החזרת בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ומפסיק עד שמגיע לפרפרת הפת והיא עת אכילת המצה הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 114a

    Pesachim 114a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 222 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא רבי יצחק סתם האמור באגדתא ר' יצחק בן פנחס הוא:

    שמעו נא אחיי דשמעתא בן אחא:

    ולבך רודף עליך מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת:

    קקולי ירקות:

    אקיקלי דמתא על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום:

    מתני' מברך על היין וה"ה למקדש על הפת:

    גמ' שהיין גורם לקידוש שתיאמר שאם אין לו יין או פת אינו מקדש:

    מתני' הביאו לפניו ירקות:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 114a · Sefaria

    Tosafot

    דאמר אין משגיחים בבת קול וא"ת מאי שנא דקי"ל כבת קול דב"ה ולא קי"ל כב"ק דרבי אליעזר וי"ל דהכא ב"ה הוו רובא אלא דב"ש מחדדי טפי אבל התם דב"ק היה כנגד רבים לא קי"ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו וא"ת א"כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר"א וי"ל מדקאמר אין משגיחין בב"ק משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול:

    הביאו לפניו פי' רשב"ם ירקות. ואין נראה מדלא קתני בהדיא הביאו לפניו חזרת כדקתני בסמוך הביאו לפניו מצה ונראה כפי' ר"ח הביאו לפניו שלחן שהרי אין מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל השלחן מונח החזרת:

    מטבל בחזרת כלומר אוכל החזרת בטיבול כמו השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי תקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד) שמנחת הפוך בעינים ופי' רשב"ם דהאי טיבול לאו בחרוסת דהא אכתי לא בא כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה ראיה דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר"ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור וכ"ש לר"א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה"ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה"ר שמעיה:

    עד שמגיע לפרפרת הפת פרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות פ"ג מי"ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא:

    הביאו לפניו מצה לפי שעקרו השלחן לפני מי שאומר הגדה ועושה הסדר קתני הביאו לפניו מצה ועקירת שלחן היא כדי שישאל הבן ואביו עונה לו עדיין יביאו שלחן לעשות טיבול שני והבן ישאל למה אנו מטבילין שתי פעמים ומיד כשעוקרין מחזירין לפניו והמצה והמרור עליו שהרי צריך לומר בהגדה מצה זו מרור זה וכדאמר (לעיל פסחים לו. ולקמן פסחים דף קטו:) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה:

    אע"פ שאין חרוסת מצוה ואם תאמר אמאי לא אתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה וי"ל דכיון דכל עיקר מרור לא ניתקן רק בטיבול בחרוסת משום קפא לא מקרי ביטול בכך:

    Tosafot on Pesachim 114a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מאן דאכל אליתא טשי בעליתא כלומר מי שמנהגו לקנות בשר שומן באשראי ואוכל מתחבא בעליות שלא יבוא הקצב ויאמר לו איני מניחך עד שתתן לי דמי הבשר אבל מי שמנהגו לאכול ירקות שדה יושב על השוק שבאשפה ואינו חושש שאין מי שנושה בו:

    מתני' מזגו לו כוס ראשון ב"ש אומ' מברך על היום וכו' וב"ה אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום:

    ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ה אומר מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר ד"א ברכת היין תדירה ברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכתא כב"ה ואסיקנא דר' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול הוא דאמר הכא הלכה כב"ה:

    הביאו לפניו מטבל בחזרת פי' הביאו לפניו השלחן מטבל החזרת בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ומפסיק עד שמגיע לפרפרת הפת והיא עת אכילת המצה הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 114a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה להתחיל בענין החלק השני בסדר הפסח שלפני המזון ואמר מזגו לו כוס ראשון בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום אמר הר"ם כבר קדם לך במסכת ברכות כי בית שמאי מקדימין הקדוש קודם ברכת היין ובית הלל אומרים להפך הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע"פ שאין חרוסת מצוה ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח הסדר שהוא אומר לך הוא כן מביאין לפניו השלחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בורא פרי האדמה וזה שאמר מטבל בחזרת להודיעך כי בורא פרי האדמה יברך אפי' על החזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אוכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה ואחר כך חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בורא פרי האדמה ואח"כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה ומה שסדרו לאכל ירק על כל פנים ואח"כ מרור כדי שיהיה שנוי וישאל הבן ומטבל ענינו בכאן שמתעסק באכילת הירק והחרוסת הוא תערובת שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושים אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודחין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או אזוב וכיוצא בו בלתי שחוקים ור' צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:

    אמר המאירי מזגו לו כוס ראשון לקדש עליו בש"א מברך על היום ר"ל ברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו' ואח"כ מברך על היין ר"ל בורא פרי הגפן ופי' הטעם לפי שהיום גורם ליין שיבא שאלמלא כבוד קידוש לא היה יין בא קודם סעודה ועוד טעם אחר שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא שאין אדם נכנס לסעודה כשקדש היום לאלתר עד שיתפלל ונמצא שבת קודם לביאת היין וראוי לברך על ראשון ראשון ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום חדא מפני שהיין תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ועוד שהיין גורם לקידוש שיאמר בפני עצמו ר"ל שלא בתוך התפלה שאם אין לו יין אינו מקדש על מים ושכר ואע"פ שמ"מ מקדש על הפת אף הוא במקום יין עומד וכשם שחולקי' בברכת בורא פרי הגפן ליין כך חולקין בברכת המוציא לפת ומ"מ כל שאין לו פת ויין אינו מקדש כלל אלא קידוש שבתפלה והלכה כבית הלל וכבר ביארנוה בברכות:

    ובא אח"כ לבאר סדר שאחר הקידוש ולא הזכיר בה נטילת ידים ומ"מ קודם קידוש אם ידיו נקיות אינו נוטל שהרי כמה הפסקות יש בין קידוש לסעודה ואם משום יין של קידוש הרי נטילת ידים לפירות היא וגסות הרוח מתערב בו אלא אחר קדוש נוטל ידיו:

    והביאו לפניו ר"ל הסל שבו סדרי עניניו מונחים ומתחיל ונוטל ירקות שכך תקנו הענין לטבל בירקות תחלה קודם המוציא כדי שיתעוררו התינוקות לחדוש זה ומה שאמר מטבל בחזרת פירושו אם אין לו שאר ירקות מטבל בחזרת הא אם יש לו שאר ירקות עיקר טבול זה בשאר ירקות הוא ופירוש המשנה הביאו לפניו הסל ולא מצא שם שאר ירקות מטבל בחזרת ואף טבול זה י"מ בו ענין טפול כלומר מיטפל בחזרת ולא טבול ממש שהרי אחריה אמר הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושבוש הוא שהרי לשני טבולים אנו צריכים וכמו שאמרו שבכל הלילות אין אנו מטבילין במרור אפי' פעם אחת ר"ל קודם סעודה הלילה הזה שתי פעמים ר"ל קודם עיקר סעודה וכן שאמרו נטל ידיו בטבול ראשון צריך ליטול בטבול שני אלא שאפשר להם לפרש על טבול זה שלא יהא בחרוסת אלא במיני טבול אחר שעיקרו אינו בחזרת אלא בשאר ירקות ומטעם זה לא הזכירו חרוסת אלא בטבול שני ומפני שהחרוסת בו מצוה לדעת ר' אלעזר בר' צדוק ואף זה לענין פסק יש חולקים שדברי ר' אלעזר בר צדוק שאמר חרוסת מצוה ושהלכה כמותו פירושו לכל הטבולים הנעשים בתוך הסדר ומשום זכר לטיט או שמא בשני שעיקרו בחזרת זכר לטיט ובראשון משום קפא ואם מפני שקשה להם לפרש מה שאמר אח"כ הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אלמא שלא בא החרוסת עד עכשיו אין זה כלום שהסל בא תחלה עם כל מה שצריך לסדר ואמר תחלה הביאו לפניו ולא גמר בלשונו מה הביאו מפני שהוא מכוין לומר שלא מצא שם ירקות ואח"כ ספר שאחר טבול חזרת בחרוסת במקום שאר ירקות הביאו לפניו ומצא שם כל צרכו:

    ומה שאמרו בטבול ראשון עד שמגיע לפרפרת הפת פירושו שמטבל טבול ראשון בירקות אם יש לו ובחזרת אם אין לו ירקות ואומר שמיטפל באכילה זו ואינו אוכל עוד עד שיעשה סדרו ויגיע לאכילת מצה שהיא פרפרת הפת וקורא לה פרפרת הפת ולא פרפרת סתם כפת הבאה בכסנין ומיני לפדי מפני שבודאי פת גמור היא אלא שמתוך שעשויה רקיקין וכעין פרפראות היא קרויה פרפרת:

    ואמר אח"כ שאחר טבול ראשון הביאו לפניו הסל פעם אחרת שבו מצה להמוציא ולמצה וחזרת לטבלה בחרוסת והיא היא מצות מרור שהרי מרור אחר מצה הוא וכדכתי' על מצות ומרורים ואע"פ שאינו מטבל עדיין טבול שני ולא אוכל מצה עד שיקרא את ההגדה מ"מ מביאין לפניו כדי שיקרא את ההגדה בעוד שמצה ומרור מונחים לפניו ושני תבשילין פי' בגמ' אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:

    ואמר אע"פ שאין חרוסת מצוה כלומר צריך הוא להביאו אלא שלא מתורת מצוה אלא מתורת סכנה ופרשו בגמרא משום קיפא ר"ל לחות היוצא מן החזרת שמזיק אלא שחודו של חרוסת מעבירו וי"מ בו תולעת וכמו שאמרו בתוספתא תרומות הקפא שבירקות והתולעת שבעקר ויבחושין שבחומץ מותרין סננן במסננת אסורין ומה שהתירו בראש התוספתא פירושו בשהתליע לאחר שנתלשו שאם במחובר ודאי אסורין ומה שאמרו משום קפא לא לענין איסור אלא לענין סכנה שאם לענין איסור מה ענין להתירו בשקיעתו ומה לי באיסור זה בין חי בין מת אלא לענין היזק שהחי מזיק והמת אינו מזיק:

    ר' אלעזר בר' צדוק אומר מצוה מדברי סופרים ומשום זכר לטיט וכן הלכה וגדולי המחברים פי' בפירושי המשנה מצוה ושמברכין עליה ומתוך כך פסקו שאין הלכה כדבריו אלא שבחבוריהם כתבוה כדברינו:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 114a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה צריך לנהוג כו' דבלמד ממנו כו' אלא ב' דברים כו' עכ"ל ר"ל דבלא למד ממנו כי הכא א"צ לעשותו רבו ואלופו אלא שצריך לנהוג בו כבוד וק"ל:

    בד"ה עד שמגיע כו' ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה כו' עכ"ל ר"ל מדנקט ליה למרור בהאי לישנא ומהא דקתני במתני' הביאו לפניו מצה וחזרת כו' אינו רמוז כ"כ דאימא איזה שירצה יקדים אלא דא"א לומר שני שמות כא' וק"ל:

    בד"ה הביאו לפניו מצה לפי שעקרו השלחן כו' ומיד כשעוקרין מחזירין כו' עכ"ל הוצרכו לזה לפי פירוש ר"ח דהביאו לפניו דרישא היינו הבאת השלחן ומסתמא המצה עליו אלא לפי שעקרו אותו כדי שישאלו כדלקמן ומיד כשעוקרין ומחזירין כו' ר"ל ולא מניחין אותו שם עקור עד אחר גאל ישראל שהרי צ"ל בהגדה מצה זו כו' וק"ל:

    בד"ה אע"פ שאין חרוסת מצוה וא"ת אמאי לא אתי חרוסת דרשות כו' עכ"ל ה"ה דה"מ להקשות כן אפילו לר"א בר צדוק דאמר מצוה בחרוסת דודאי אינו אלא מצוה דרבנן ואתי דרבנן ומבטל מרור דאורייתא דר"א בר צדוק בזמן הבית היה ואפילו במרור בזמן הזה דהוה נמי מרור דרבנן כדלקמן מ"מ לר"י דחלוקין חביריו על הלל וס"ל דאורייתא מבטל דאורייתא וה"ה דרבנן מבטל דרבנן כדלקמן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 114a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֱכֹל בָּצָל וְשֵׁב בַּצֵּל נראה לי בס"ד אותיות הקודמים לאותיות בצל שהם עומדים בצילם הם אותיות אכף שהם מספר מלוכה [101] כי המלמד עצמו לאכול מאכלים חשובים זה כל ימיו משועבד לטבע ומשועבד לבני אדם דלוה ואוכל! אך המסתפק באכילה של בצל זה יש לו מלוכה על הטבע והוא בן חורין דאינו חייב לבני אדם כלום וזהו שאמר אֱכֹל בָּצָל ואז שֵׁב בַּצֵּל רוצה לומר בצילם של אותיות בצל שהם מספר 'מלוכה'. או אכף לשון כפיפה כמו שאמרו (משלי טז, כו) 'אָכַף עָלָיו פִּיהוּ' דאם מלמד עצמו במאכלים חשובים אז ירבה כח התאוה בקרבו וצועק 'הב הב' אך המסתפק בדבר מועט וקל אז כח התאוה שבו כופף פיו ואינו צועק כלום.

    פְּחוֹת מִמֵּיכְלָךְ וּמִמִּשְׁתָּיִךְ, וְתוֹסִיף עַל דִּירָתָךְ נראה לי בס"ד הכוונה מי שיש לו בית בנוי במדרגה תחתונה בלבד ורוצה להרחיב גבולו שיבנה מדרגה שניה שהיא עליות על גבי בתים התחתונים וכן מדרגה שלישית שהיא מגדלים על גבי העליות הנה בודאי דירת מדרגה השנית וכל שכן השלישית היא טובה מאד מן דירת הבתים שהם מדרגה התחתונה ורק יש קושי בשנית ובשלישית מצד עליית הסולם של המדרגות שיש בהם טרחא ומתישים כוחו של אדם וכמו שאמר רבי יוחנן (ע' כתובות דף ס"ב ע"א רבי יוחנן הוה קסליק בדרגא וכו רבי יוחנן הוה קסליק בדרגא הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי איפחתא דרגא תותיה סליק ואסקינהו אמרי ליה רבנן וכי מאחר דהכי למה ליה למיסמכיה אמר להו א"כ מה אניח לעת זקנה) שהזקין מחמת עליית המדרגות. אמנם כל הטורח הוא רק לאדם שהוא אוכל כדי שבעו אז תזיק לו עליית המדרגות שעולה בהם בכרס מלאה אבל המקיים מאמר הגמרא (גיטין ע.) 'אכול שליש כריסך ושתה שליש כריסך וישאר שליש ריקן' הנה זה לא אכפת לו מן עלית המדרגות דאינו ניזוק. וזהו שאמר פְּחוֹת מִמֵּיכְלָךְ וּמִמִּשְׁתָּיִךְ כדי שתהיה כריסך, חסרה ואינה מלאה ואז תוֹסִיף עַל דִּירָתָךְ בבנין שניים ושלישים כי עתה לא תיזוק מעליית המדרגות שתעלה בהם. ועוד נראה לי בס"ד דהחכם דירתו היא בבית המדרש לעסוק שם בתורה בימים וגם לרבות הלילות ואם ירבה באכילה ושתיה מביאתו לידי שינה ולא יוכל לילך בלילה לבית המדרש שהוא עיקר דירתו לעסוק בתורה כי מאכל מביא לידי שינה ומוכרח להשאר בביתו לישן במטתו, וזהו שאמר פְּחוֹת מִמֵּיכְלָךְ כדי שלא תתגבר עליך השינה ואז תוֹסִיף עַל דִּירָתָךְ הוא בית המדרש ששם הוא עיקר דירתך שתוכל לישב שם גם בלילות לעסוק בתורה. או יובן עיקר דירה של אדם היא עולם הבא שהיא דירה הנצחית ואם האדם יצמצם באכילה ושתיה יוכל להוסיף על חלק עולם הבא מן המצות הצריך להם דמים. אי נמי האשה נקראת ביתו ומצוה שיצמצם באכילה ושתיה שלו ויוסיף על הוצאות ביתו זו אשתו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב:) יפרנס אשתו יותר מכדי יכלתו שהיא תלויה בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.

    דְּאָכִיל אַלְיָתָא, טָשִׁי בְּעִילִיתָא נראה לי הכוונה מאכל שיש בו שומן הרבה על הרוב לא יוכל מזג בטן האדם לסבול אותו ועל ידי כך יהיה לו חולי מעיים שצריך להסגר בעלייתו שיציאתו לחוץ תזיק לו. ומה שאמרו אַקִיקְלָא דְּמָתָא שָׁכִיב נראה לי דרך הלצה כי דרך האשפה להניחה בסוף העיר אחרי בתי הישוב וכן דרך הקצבים גם כן לעשות מלאכתם אצל האשפות בסוף העיר אחרי בתי הישוב מפני זוהמת הדם והזבל של הבהמות, והנה האוכל ירקות דוקא אינו חייב לקצבים כלום, לכן יוכל לישב בבתים הסמוכים למקום האשפות הסמוך למקום הקצבים כי אין נושה אדם בו, מה שאין כן המלומד לאכול בשר שהוא חייב לקצבים תמיד אינו יכול לישב בבתים הסמוכים לשם שהם בסוף העיר כי הקצבים מצויים שם ויתבעו אותו תמיד כיון דמצוי לפניהם.

    Ben Yehoyada on Pesachim 114a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 114, Amud Aleph, about 222 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “רבי יצחק בן אחא דשמעתא, הוא רבי…”

      Named: רבי יצחק.

    2. Segment 230 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן…”

      Named: רבה.

    3. Segment 316 words

      Opens “כי אתא עולא, אמר: מתלא מתלין במערבא…”

      Named: עולא, רבא.

    4. Segment 425 words

      Opens “מתני׳ מזגו לו כוס ראשון. ב"ש אומרים:…”

    5. Segment 528 words

      Opens “גמ׳ ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה.…”

    6. Segment 631 words

      Opens “וב"ה אומרים: מברך על היין, ואח"כ מברך…”

    7. Segment 716 words

      Opens “מאי ד"א וכ"ת התם תרתי והכא חדא…”

    8. Segment 813 words

      Opens “והלכה כדברי ב"ה פשיטא, דהא נפיק בת…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ואי בעית אימא: לאחר בת קול, ורבי…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 1033 words

      Opens “מתני׳ הביאו לפניו, מטבל בחזרת עד שמגיע…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 114a · Segment 2 — “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משמיה דר'…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 114a · Segment 3 — “כי אתא עולא, אמר: מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 114a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026