Talmud Builders

    Pesachim 90a

    Back to index

    English translation — Pesachim 90a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A mishna and baraita that the Gemara cites later on in the discussion teach that, logically, were it not for a verse teaching otherwise, the prohibition against using as an offering an animal given as payment for a prostitute’s services should apply even in a case where the animal had already been consecrated as an offering before being given as payment. Abaye said: If not that Rabbi Oshaya established that that mishna is referring to a case of one who registers a prostitute for his Paschal lamb as her payment, and this position is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whom Rabbi Oshaya apparently understood and who holds that a person retains monetary rights to his Paschal lamb even after consecration, which is why one is able to register the prostitute for it, I would have established that mishna as referring only to offerings of lesser sanctity and claimed it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said: Offerings of lesser sanctity are the monetary property of their owners, and therefore it is possible for the owner to use them as payment for a prostitute.

    2But I would have presumed that Rabbi Yehuda HaNasi holds that a Paschal lamb is unlike regular offerings of lesser sanctity, in that a person does not restrict its consecration in order to retain monetary rights to it, and it is therefore not considered to be his property at all. However, with regard to money consecrated for a Paschal lamb, a person certainly restricts its consecration. When one initially designates it, he designated it with this intent: If he should wish to purchase a portion in someone else’s Paschal lamb that was already consecrated, then the money should remain non-sacred in order to allow for that purchase to take hold.

    3I would have therefore been able to explain that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. Due to this opinion of his, the money in the hand of the owner of the lamb, which he received for selling a share in his Paschal lamb, is non-sacred because, although with regard to the Paschal lamb a person does not restrict its consecration, with regard to money a person certainly restricts its consecration.

    4Abaye continues his line of thinking: And that mishna that Rabbi Oshaya established as being in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, I would not establish it as being in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. According to him, when designating a Paschal lamb, a person does not limit its consecration from fully taking effect, and therefore he retains monetary rights to the lamb; whereas with regard to money, a person does limit its consecration, for when one originally designates it, he designates it with this intent.

    5Abaye admits that there is a problem with explaining the baraita in this way: However, this, the baraita we are addressing, cannot be established in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, for it also teaches in a different clause that one who sells his burnt-offering and peace-offerings has not done anything. Meanwhile, Rabbi Yosei maintains that a peace-offering is one’s personal property, and therefore if one sells it the sale is valid.

    6Nevertheless, now that Rabbi Oshaya has established that mishna as referring to one who registers a prostitute for his Paschal lamb, and he established that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, learn from it that Rabbi Yehuda HaNasi holds that even with regard to one’s Paschal lamb, a person restricts its consecration. Should someone wish to purchase a portion of it, he will be able to do so. In such a case, from the outset that portion was not considered consecrated. This will answer the question raised by Ulla as to how the sanctity of the money can be transferred to a Paschal lamb that was already consecrated. In such a case, according to Rabbi Yehuda HaNasi, one does not fully consecrate the animal from the outset. Therefore, the animal is considered non-sacred for this purpose, and the sanctity may be transferred from the money to the animal.

    7What is this teaching of Rabbi Oshaya that Abaye alluded to? Rabbi Oshaya’s teaching concerns the following mishna in Temura : As we learned in a mishna: If one gave animals consecrated as offerings for a prostitute’s payment, they are nevertheless permitted to be sacrificed. Although generally, animals given to a prostitute as payment are disqualified for use as offerings, this disqualification does not apply to an animal that was consecrated beforehand.

    8However, if one gave her birds that were non-sacred, they are prohibited for use as an offering. The ruling concerning birds needs to be stated as, by right, it should have been permitted based on the following a fortiori inference: What? If consecrated animals, for which a blemish disqualifies them for use, may nevertheless be used as an offering, since the status of a prostitute’s payment or the status of a dog’s price does not take effect upon them, then with regard to birds, for which a blemish does not disqualify them for use as an offering, is it not logically right that the status of a prostitute’s payment or a dog’s price should not take effect upon them? In repudiation of this argument, the verse states: “You shall not bring the payment of a prostitute, or the price of a dog, into the House of the Lord your God for any vow” (Deuteronomy 23:19). A derivation is made from the extraneous phrase “for any vow” to include birds, which may be brought as vows.

    9The Gemara cites a baraita that expands the argument made in the mishna and suggests that the opposite argument can also be made: From now, since it is known that birds used as a prostitute’s payment are disqualified, the following a fortiori inference can be made to disqualify an animal already consecrated: Just as with regard to birds, for which a blemish does not disqualify them, the status of a prostitute’s payment and a dog’s price takes effect upon them, so too, with regard to animals consecrated as offerings, for which a blemish does disqualify them, is it not logically right that the status of a prostitute’s payment and a dog’s price should take effect upon them? In repudiation of this argument, the verse states: “For any vow,” indicating that the disqualification applies to everything except for something that has already been vowed to be offered and consecrated for that purpose.

    10The Gemara analyzes the assumption of this baraita : But the only reason consecrated animals are disqualified is that the Torah writes the word vow; but if not for that I would have said that even with regard to consecrated animals, the prohibition of a prostitute’s payment takes effect upon them. The Gemara questions this assumption: But there is the following established principle: A person cannot make forbidden something that is not his. A consecrated animal is considered to be the property of the Temple and no longer of the individual who consecrated it. If so, how can one make it forbidden by giving it to a prostitute?

    11Rabbi Oshaya said: The mishna and baraita are referring to one who registers a prostitute for his Paschal lamb, giving her a portion in it as payment for her services, and the mishna and baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that a Paschal lamb is considered a person’s personal property for the purposes of allowing additional people to register for it.

    12What is this teaching of Rabbi Yehuda HaNasi that Abaye alluded to? As it was taught in a baraita : The verse states: “And if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbor next to his house take one” (Exodus 12:4). The phrase “if the household be too little” is taken to mean the household cannot afford the basic necessities of the Festival. Continuing this interpretation, the phrase “for a lamb [ miheyot miseh ]” is then taken to mean: sustain him [ haḥayeihu ] from the lamb, i.e., he may use the Paschal lamb as a means of supporting himself. He takes money from his neighbor in return for registering his neighbor for a portion of his Paschal lamb and then uses that money to purchase his needs. However, this applies only if one lacks sufficient means to purchase food to eat, but not if he lacks only sufficient means to purchase other items.

    13Rabbi Yehuda HaNasi says: It applies even if one lacks sufficient means to purchase other necessary items, for if he does not have sufficient funds he may register another person with him for his Paschal lamb and for his Festival peace-offering. And the money in his hand that he receives for registering that person is non-sacred, for it is on this condition that the Jewish people consecrate their Paschal lambs.

    14Rabba and Rabbi Zeira disagreed with regard to the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis. One said: If one needs wood to roast the Paschal lamb, everyone agrees that since it is for the preparation of the Paschal lamb, it is comparable to something necessary for the Paschal lamb itself, and both Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis agree that one may register additional people for the Paschal lamb and use the money received to procure wood. Where they disagree is in the case of one who doesn’t have sufficient means to purchase matza and bitter herbs.

    15The Rabbis hold that this is considered a different eating, not directly related to the Paschal lamb. Therefore, one may not use money for registering additional people for purchasing these items. And Rabbi Yehuda HaNasi holds that since it facilitates the consumption of the Paschal lamb, since the Paschal lamb must be eaten together with matza and bitter herbs, it is like the Paschal lamb itself and the money may therefore be used to purchase them.

    16And one said: Also with regard to matza and bitter herbs everyone agrees, as it is written: “They shall eat it with matza and bitter herbs” (Numbers 9:11), for since they are items that facilitate the consumption of the Paschal lamb, they are like the Paschal lamb itself. Where they disagree is when the money is to be used to purchase a shirt with it or to purchase a cloak with it. The Rabbis hold that the Torah stated “ miheyot miseh ,” which should be taken to mean sustain the lamb [ haḥayeihu leseh ], allowing the use of funds only for the direct needs of the Paschal lamb. And Rabbi Yehuda HaNasi holds that it should be interpreted to mean sustain yourself from the lamb [ haḥayei atzmekha miseh ], which includes taking care of all one’s needs.

    17The Gemara questions the plausibility of Abaye’s opinion: And according to Abaye, who said: If Rabbi Oshaya had not established that mishna as referring to one who registers a prostitute for his Paschal lamb and it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, I would have established it as referring to sacrifices of lesser sanctity and according to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said: Sacrifices of lesser sanctity are the property of their owners, but in the case of the Paschal sacrifice one does not leave any of it unconsecrated. Rather, it is fully consecrated.

    18The Gemara asks: How could Abaye have ever claimed that Rabbi Yehuda HaNasi holds that a Paschal lamb is fully consecrated to the extent that it is no longer considered the property of its owners, but the baraita teaches explicitly that Rabbi Yehuda HaNasi said: It is on this condition, that the consecration should not be complete, that the Jewish people consecrate their Paschal lamb? The Gemara answers that the conclusion of the baraita should be emended to say: For it is on this condition that the Jewish people consecrated money for their Paschal lambs. This version leaves open the possibility of understanding Rabbi Yehuda HaNasi as Abaye suggested.

    19MISHNA: A zav , a man who experiences a gonorrheal discharge, who saw two sightings of discharge is ritually impure. To become ritually pure and able to partake of offerings, he must wait seven clean days during which he does not see any discharge. Then he immerses in a ritual bath. He will then be considered ritually pure upon nightfall. One slaughters the Paschal lamb on his behalf if Passover eve is on his seventh day, despite the fact he is still not ritually pure at the time of slaughter, since by the night of Passover he will be ritually pure and able to eat it. If he saw three sightings, in which case, in addition to the seven clean days he must bring an offering on the eighth day to be allowed to partake of offerings, one slaughters the Paschal lamb on his behalf if Passover eve is on his eighth day. It is presumed that by the evening his offering will have been brought and his purification complete.

    20A woman who keeps watch a day for a day is one who became ritually impure after experiencing a discharge of blood outside of her regular menstrual cycle on one day or two consecutive days. She must keep watch on the day following her last discharge to be certain she does not experience any additional discharges. To ritually purify herself, she should, on that day, immerse in a ritual bath, and on condition that she doesn’t experience any discharges throughout that day, she is considered ritually pure already from the time she immersed. If she saw a discharge on one day, one slaughters the Paschal lamb on her behalf after she has immersed on her second day, despite the possibility that she may see additional discharges later that day. If she saw a discharge on two days, one slaughters the Paschal lamb on her behalf on the third day.

    21And a zava is a woman who experienced discharges on three consecutive days. She must, like a zav , wait a full seven clean days with no discharges, immerse, and then bring a sacrifice on the eighth day. One slaughters a Paschal lamb on her behalf only on the eighth day.

    22GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: One slaughters the Paschal lamb and sprinkles its blood on behalf of one who has immersed himself during the day due to a type of ritual impurity from which he will become fully ritually pure upon nightfall. If he immerses on the fourteenth of Nisan, a Paschal lamb may be offered on his behalf. And a Paschal lamb may be offered on behalf of one who is ritually impure with a type of ritual impurity that requires that he also bring an atonement offering to fully complete his purification process, even if he still lacks the atonement offering, i.e., it has not yet been offered. Since he will be ritually pure and able to partake of the Paschal lamb by the evening, the Paschal lamb may be slaughtered on his behalf during the day, although at the time of slaughter he has not yet completed his purification process.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר אביי אי לאו דאוקמא ר' אושעיאלהא דתנן לקמן דאתנן חל על המוקדשים בממנה לזונה על פסחו באתננה ואע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא אמרינן דאתנן חל עליו:

    ורבי היאדאית ליה פסח ממון בעלים הוא דאמר לקמן אף מכדי מקח שאם ימעטו לו מעות לבעל הפסח ליקח חלוק וטלית ממנה אחרים עמו על פסחו ונוטל מהן מעות ועושה צרכיו אלמא שלו הוא ויכול לאוסרו אי לאו דאוקמא רבי אושעיא במסכת תמורה לההיא כדפרישית אנא הייתי מוקי לה ההיא דאתנן בקדשים קלים שנתן לה שלמים באתננה ויש בידו לאוסרן ורבי יוסי הגלילי היא דאמר בפרק קמא דב"ק (דף יב:) קדשים קלים ממון בעלים הם והאי מתניתא דלעיל דקתני מעות חולין הוה מוקמינא כרבי והוה אמינא דהא דשרי רבי לעשות צרכיו במעות לאו משום דפסח אית ביה שיור בקדושתו ליתפס קדושת המעות בחולין שבו אלא משום דזה שמפריש המעות שייר בקדושתו לתתם מתת חולין לבעל הפסח והא ליכא לאוקמי כר' יוסי דהא קתני בשלמים לא עשה כלום וההיא דאתנן כר' ובפסח לא הייתי מוקי לה דלא הוה סלקא דעתאי דפסח לרבי ממון בעלים הוא שיהא בידו לאוסרו:

    דלא משייר אינישבקדושת הגוף דבהמה וטעמא דרבי דאמר אף מכדי מקח משום דבמעות משייר איניש לתתם מתת חולין בחזקת חולין ומעיקרא אדעתא דהכי אפרשינהו ומשום הכי חולין הם דזה שהפריש לפסחו ואחר כך הימנה אחרים עמו מתנה בעלמא הוא דיהיב להו והנך יהבו ליה ממעות חולין מתנה והממנה זונה מתנה הוא שאין בידו למוכרו ואין אתנן חל עליו:

    והשתא דאוקמא ר' אושעיא לההוא בממנה זונה על פסחואלמא קא סבר ר' אושעיא פסח גופיה לר' ממון בעלים ושמעינן מינה דאפי' בפסח משייר איניש כל שכן מעות וכ"ש דמצינן לאוקמא להך דקתני מעות שבידו חולין כרבי דהא פסח חולין הוא ויכול למוכרו ומעות של אותן אחרים חולין הוה וליכא לאקשויי היאך הקדש חל על הקדש לצאת לחולין:

    הרי אלו מותריןכדיליף לקמן:

    עופותתורים ובני יונה שאינן מוקדשין:

    שהמום פוסל בהםאף משהוקדשו אין אתנן חל עליהם כדיליף לקמן:

    עופותחולין שמום אין פוסל בהן מלהקדישם דלא נאמר תמות וזכרות בעופות אינו דין כו':

    קל וחומר למוקדשין מעתהשיחול אתנן עליהן:

    אלא טעמא כו'פירכא הוא:

    ואם ימעט הבית וגו'אם יהיו מעות מועטין לבעל הפסח מהיות משה שאין לו במה לקנות לצורכי הפסח ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו יקח מעות משכנו וימננו על פסחו ויקח מן המעות מה שהוא צריך לפסח:

    מכדי אכילהאם יחסר לו מעות שאין לו במה ליקח צורכי אכילת הפסח כגון עצים לצלותו רשאי הוא למוכרו:

    ולא מכדי מקחשאם אין לו מעות לסחורה אינו רשאי למכור פסחו לכך:

    כו"ע לא פליגידיכול להימנות אחרים ליקח במעות עצים:

    החייהו לשהעשה צורכי הפסח מן המעות:

    ולאביי דאמרלעיל אליבא דרבי בפסח לא משייר איניש הא קתני שעל מנת כו' אלמא פסח גופיה ממון בעלים הוא:

    אימא מעות פסחיהןזה שנתמנה עמו לפסחו ונתן לו מעותיו חולין היו ונתן לו במתנה ומשום הכי יכול ליקח בהן טלית ונותן לו חלק של פסחו במתנה ומעותיו חולין הן שעל מנת כן הקדישן שאם רצה ליתנם במתנה יתנם:

    מתני' זב שראה שתי ראיותשטומאתו טומאת שבעה ואינו טעון קרבן:

    שוחטין עליו בשביעיואע"פ שלא העריב שמשו דהא חזי למיכל לאורתא:

    ראה שלשדלא חזי למיכל עד דמייתי כפרה:

    שוחטין עליואם חל שמיני שלו בערב הפסח ואפילו לא הביא כפרתו ומביאה לאחר מיכן דמחוסר כפורים דחי עשה דהשלמה כדאמרן בתמיד נשחט (דף נט.):

    שומרת יום כנגד יוםהרואה יום אחד בתוך אחד עשר ימים שבין נדה לנדה דבעיא לספור יום המחרת שוחטין עליה ביום ספירה דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול ואף על פי שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה:

    והזבהשראתה שלשה רצופים בתוך אחד עשר יום וצריכה לספור שבעה נקיים ולהביא קרבן שוחטין עליה בשמיני ותביא כפרתה קודם שתחשך ותאכל:

    פסחים 90 עמוד א

    1אמר אביי: אי לאו דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא, הוה מוקמינא לה לההיא בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי, דאמר: קדשים קלים ממון בעלים הוא,׃

    2אבל בפסח לא משייר איניש, במעות ודאי משייר איניש, דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש להו.

    3והא רבי היא, ומשום הכי מעות שבידו חולין, (דבפסח לא משייר איניש), ובמעות ודאי משייר איניש.

    4וההיא דקא מוקי לה רבי אושעיא כרבי לא מוקמינא ליה אנא כרבי, דבפסח לא משייר איניש (ובמעות משייר איניש. דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש להו.

    5והא ליכא לאוקמי כרבי יוסי, דהא תני בה: והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום.

    6והשתא דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו, ורבי היא, ש"מ דסבירא לי' אפילו בפסחו משייר איניש.

    7מאי היא דרבי אושעיא, דתנן: נתן לה מוקדשין באתננה הרי אלו מותרין.

    8עופות דחולין הרי אלו אסורין. שהיה בדין: ומה אם מוקדשים שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר חל עליהן, עופות שאין המום פוסל בהן אינו דין שאין אתנן ומחיר חל עליהן? ת"ל (דברים כג, יט) ״לכל נדר״ לרבות את העופות.

    9ק"ו למוקדשין מעתה: מה עופות שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר חל עליהן, מוקדשין שהמום פוסל בהן אינו דין שאתנן ומחיר חל עליהן? ת"ל ״לכל נדר״ פרט לנדור.

    10אלא טעמא דכתב רחמנא ״נדר״, הא לאו הכי, הוה אמינא מוקדשים חל איסור אתנן עליהן, והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו!

    11א"ר אושעיא: בממנה זונה על פסחו, ורבי היא.

    12מאי רבי? דתניא: (שמות יב, ד) ״אם ימעט הבית מהיות משה״, החייהו משה. מכדי אכילה, ולא מכדי מקח.

    13רבי אומר: אף מכדי מקח, שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ועל חגיגתו, ומעות שבידו חולין, שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן.

    14רבה ורבי זירא, חד אמר: בעצים לצלייתו כולי עלמא לא פליגי, דכיון דתקנתא דפסח הוא כגופא דפסח דמי. כי פליגי במצה ומרור.

    15רבנן סברי: הא אכילה אחריתי היא. ורבי סבר: כיון דהכשירו דפסח הוא כגופא דפסח דמי.

    16וחד אמר: במצה ומרור נמי כולי עלמא לא פליגי, דכתיב: ״(שמות יב״, ח) ״על מצות ומרורים יאכלוהו דכיון דמכשירין דפסח נינהו כפסח דמי. כי פליגי ליקח בו חלוק, ליקח בו טלית. רבנן סברי: ״מהיות משה אמר רחמנא, החייהו לשה, ורבי סבר: החיה עצמך משה.

    17ולאביי דאמר: אי לאו דאוקמה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא, הוי מוקמינן לה בקדשים קלים ואליבא דר"י הגלילי, דאמר קדשים [קלים] ממון בעלים הוא, אבל בפסח לא משייר איניש׃

    18הא קתני בהדיא: ״שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן״? אימא: שעל מנת כן הקדישו ישראל מעות פסחיהן.

    Mishna

    19זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי. ראה שלש שוחטין עליו בשמיני שלו.

    20שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני שלה, ראתה שני ימים שוחטין עליה בשלישי.

    21והזבה שוחטין עליה בשמיני.

    Gemara

    22אמר רב יהודה אמר רב: שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים,׃

    Tosafot

    כי פליגי במצה ומרורלהאי לישנא צריך לומר דהך דאתנן אתיא כרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא להכי איצטריך לכל נדר אבל כרבי לא מתוקמא כיון דסבר להאי לישנא דפסח לא משייר אלא במצה ומרור לחודיה ומיהו ההיא דלעיל דקתני מעות שבידו חולין היינו חולין לענין מצה ומרור דכרבי יוסי הגלילי לא מיתוקמא דקתני לא עשה ולא כלום:

    החיה עצמך משהתימה כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהם ויש לומר דקא משמע לן קרא דדעתו לכך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר אביי אי לאו דאוקמיה ר' יאשיה להא דתנן בתמורה פ"ו נתן לה מוקדשין באתננה הרי אלו מותרין ובעופות אסורין כו' ומעטינן להו למוקדשין למיחל עלייהו איסור אתנן ומחיר [כלב] מדכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר ודרשינן לכל נדר פרט לנדור כלומר כל דבר הנדור ומוקדש אין אתנן ומחיר חל עליהן אמאי בעינן קרא למעוטי המוקדשין תיפוק ליה דכיון דאקדשנהו לאו דידיה אינון וקיימא לן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואוקמא ר' אושעיא להא מתני' בממנה לזונה על פסחו ואליבא דר' דאמר המקדיש פסחו משייר ביה בפסחו ואם ימנה אחר עמו ויקח מעות ממנו אותן המעות חולין הן ולזה הצריכה המשנה לומר אע"פ שממנה הזונה על פסחו ויש לו רשות לא נפסל הפסח ההוא ואיצטריך קרא למעוטי דהא דידי' [הוא] ומעטינן ליה לכל נדר פרט לנדור והפסח הזה כבר נדור ומופרש לשם פסח הוא: והיכן שנה ר' שמשייר אדם בפסחו דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים עמו ומעות שבידו חולין דתקנתא דפסח הוא שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן ואמר אביי אנא הא מתני' הוינא מוקים לה בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הם כיון דאינון ממוניה איצטריך קרא לכל נדר פרט לנדור למעוטי הני קדשים קלים דלא חל איסור אתנן [ומחיר] עליהן וזו הברייתא דקתני ומעות שבידו חולין לא הייתי מעמידה לרבי אלא הייתי [אומר] דבפסח לא משייר איניש אבל במעות ודאי משייר איניש דכי מפריש אדעתא דהכי מפריש להו שמשים בדעתו וכי לא יהיו דמי הכבש אלא אלו לא פחות ולא יתר יתכן שיהיו יתר ואוסיף או פחות וישאר לי והשתא דאוקמי ר' אושעיא לההיא כר' אנא נמי אוקימנא לה להא מתניתא לרבי ולא משייר איניש בפסח אבל במעות משייר איניש לפיכך תני מעות שבידו חולין והא ברייתא כר' יוסי הגלילי לא מצית מוקמת לה דקתני והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה [כלום]: והא ברייתא דקתני ואם ימעט הבית חולקת רבנן ורבי חלקו רבה ור' זירא עלה חד אמר למנות עמו אחר בפסח וליטול ממנו מעות לקנות בהם עצים לצלותו דברי הכל מותר דכי גופיה דפסח הוא כי פליגי לקנות מן המעות מצה ומרור כו' וחד אמר מצה ומרור דברי הכל מותר כי פליגי לקנות מן המעות חלוק או טלית רבנן סברי מהיות משה החייהו לשה ור' קסבר מי כתיב מהיות שה משה כתיב החיה עצמך מן השה. ירושלמי ר' אלעזר בשם ר' אושעיא תנאי ב"ד הוא שיהא זר מפריש חולין מאיליהן ואקשינן על אביי דאמר אפילו לרבו בפסח לא משייר איניש והא קתני בהדיא על מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן ושני' אימא שעל מנת [כן] הקדישו ישראל מעות פסחיהן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 90a

    Pesachim 90a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 452 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר אביי אי לאו דאוקמא ר' אושעיא להא דתנן לקמן דאתנן חל על המוקדשים בממנה לזונה על פסחו באתננה ואע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא אמרינן דאתנן חל עליו:

    ורבי היא דאית ליה פסח ממון בעלים הוא דאמר לקמן אף מכדי מקח שאם ימעטו לו מעות לבעל הפסח ליקח חלוק וטלית ממנה אחרים עמו על פסחו ונוטל מהן מעות ועושה צרכיו אלמא שלו הוא ויכול לאוסרו אי לאו דאוקמא רבי אושעיא במסכת תמורה לההיא כדפרישית אנא הייתי מוקי לה ההיא דאתנן בקדשים קלים שנתן לה שלמים באתננה ויש בידו לאוסרן ורבי יוסי הגלילי היא דאמר בפרק קמא דב"ק (דף יב:) קדשים קלים ממון בעלים הם והאי מתניתא דלעיל דקתני מעות חולין הוה מוקמינא כרבי והוה אמינא דהא דשרי רבי לעשות צרכיו במעות לאו משום דפסח אית ביה שיור בקדושתו ליתפס קדושת המעות בחולין שבו אלא משום דזה שמפריש המעות שייר בקדושתו לתתם מתת חולין לבעל הפסח והא ליכא לאוקמי כר' יוסי דהא קתני בשלמים לא עשה כלום וההיא דאתנן כר' ובפסח לא הייתי מוקי לה דלא הוה סלקא דעתאי דפסח לרבי ממון בעלים הוא שיהא בידו לאוסרו:

    דלא משייר איניש בקדושת הגוף דבהמה וטעמא דרבי דאמר אף מכדי מקח משום דבמעות משייר איניש לתתם מתת חולין בחזקת חולין ומעיקרא אדעתא דהכי אפרשינהו ומשום הכי חולין הם דזה שהפריש לפסחו ואחר כך הימנה אחרים עמו מתנה בעלמא הוא דיהיב להו והנך יהבו ליה ממעות חולין מתנה והממנה זונה מתנה הוא שאין בידו למוכרו ואין אתנן חל עליו:

    והשתא דאוקמא ר' אושעיא לההוא בממנה זונה על פסחו אלמא קא סבר ר' אושעיא פסח גופיה לר' ממון בעלים ושמעינן מינה דאפי' בפסח משייר איניש כל שכן מעות וכ"ש דמצינן לאוקמא להך דקתני מעות שבידו חולין כרבי דהא פסח חולין הוא ויכול למוכרו ומעות של אותן אחרים חולין הוה וליכא לאקשויי היאך הקדש חל על הקדש לצאת לחולין:

    הרי אלו מותרין כדיליף לקמן:

    עופות תורים ובני יונה שאינן מוקדשין:

    שהמום פוסל בהם אף משהוקדשו אין אתנן חל עליהם כדיליף לקמן:

    עופות חולין שמום אין פוסל בהן מלהקדישם דלא נאמר תמות וזכרות בעופות אינו דין כו':

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 90a · Sefaria

    Tosafot

    כי פליגי במצה ומרור להאי לישנא צריך לומר דהך דאתנן אתיא כרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא להכי איצטריך לכל נדר אבל כרבי לא מתוקמא כיון דסבר להאי לישנא דפסח לא משייר אלא במצה ומרור לחודיה ומיהו ההיא דלעיל דקתני מעות שבידו חולין היינו חולין לענין מצה ומרור דכרבי יוסי הגלילי לא מיתוקמא דקתני לא עשה ולא כלום:

    החיה עצמך משה תימה כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהם ויש לומר דקא משמע לן קרא דדעתו לכך:

    Tosafot on Pesachim 90a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר אביי אי לאו דאוקמיה ר' יאשיה להא דתנן בתמורה פ"ו נתן לה מוקדשין באתננה הרי אלו מותרין ובעופות אסורין כו' ומעטינן להו למוקדשין למיחל עלייהו איסור אתנן ומחיר [כלב] מדכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר ודרשינן לכל נדר פרט לנדור כלומר כל דבר הנדור ומוקדש אין אתנן ומחיר חל עליהן אמאי בעינן קרא למעוטי המוקדשין תיפוק ליה דכיון דאקדשנהו לאו דידיה אינון וקיימא לן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואוקמא ר' אושעיא להא מתני' בממנה לזונה על פסחו ואליבא דר' דאמר המקדיש פסחו משייר ביה בפסחו ואם ימנה אחר עמו ויקח מעות ממנו אותן המעות חולין הן ולזה הצריכה המשנה לומר אע"פ שממנה הזונה על פסחו ויש לו רשות לא נפסל הפסח ההוא ואיצטריך קרא למעוטי דהא דידי' [הוא] ומעטינן ליה לכל נדר פרט לנדור והפסח הזה כבר נדור ומופרש לשם פסח הוא: והיכן שנה ר' שמשייר אדם בפסחו דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים עמו ומעות שבידו חולין דתקנתא דפסח הוא שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן ואמר אביי אנא הא מתני' הוינא מוקים לה בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הם כיון דאינון ממוניה איצטריך קרא לכל נדר פרט לנדור למעוטי הני קדשים קלים דלא חל איסור אתנן [ומחיר] עליהן וזו הברייתא דקתני ומעות שבידו חולין לא הייתי מעמידה לרבי אלא הייתי [אומר] דבפסח לא משייר איניש אבל במעות ודאי משייר איניש דכי מפריש אדעתא דהכי מפריש להו שמשים בדעתו וכי לא יהיו דמי הכבש אלא אלו לא פחות ולא יתר יתכן שיהיו יתר ואוסיף או פחות וישאר לי והשתא דאוקמי ר' אושעיא לההיא כר' אנא נמי אוקימנא לה להא מתניתא לרבי ולא משייר איניש בפסח אבל במעות משייר איניש לפיכך תני מעות שבידו חולין והא ברייתא כר' יוסי הגלילי לא מצית מוקמת לה דקתני והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה [כלום]: והא ברייתא דקתני ואם ימעט הבית חולקת רבנן ורבי חלקו רבה ור' זירא עלה חד אמר למנות עמו אחר בפסח וליטול ממנו מעות לקנות בהם עצים לצלותו דברי הכל מותר דכי גופיה דפסח הוא כי פליגי לקנות מן המעות מצה ומרור כו' וחד אמר מצה ומרור דברי הכל מותר כי פליגי לקנות מן המעות חלוק או טלית רבנן סברי מהיות משה החייהו לשה ור' קסבר מי כתיב מהיות שה משה כתיב החיה עצמך מן השה. ירושלמי ר' אלעזר בשם ר' אושעיא תנאי ב"ד הוא שיהא זר מפריש חולין מאיליהן ואקשינן על אביי דאמר אפילו לרבו בפסח לא משייר איניש והא קתני בהדיא על מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן ושני' אימא שעל מנת [כן] הקדישו ישראל מעות פסחיהן:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 90a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו באתנן זונה שאין איסורו חל על שנויו ר"ל שאם נתן לה מעות ולקחה מהן קרבן כשר הוא שאינו חל אלא על גוף האתנן ואפילו על גוף האתנן שנשתנה כגון חטים ועשאתם סולת ומתוך כך אין דין אתנן אלא במה שראוי ליקרב על גבי המזבח כגון בהמה טהורה ותורים ובני יונה ויין וסלת ושמן וכן אין אתנן חל אלא בחולין ושיהו שלו אבל מוקדשים אין אתנן חל עליהם שאינן שלו שאף קדשים קלים אינן ממונו ומה שאוכל בהן משלחן גבוה זוכה בהן ואפילו מנה אותה באתננה על פסחו שהוא נאכל כלו לבעלים לא נאסר הואיל וכבר הוקדשו ומ"מ בעופות אפילו היו הקדש אם נתנם לה באתננה נאסרו:

    לענין ביאור זו שאמרו כאן אמר אביי אי לאו דאמר ר' אושעי' וכו' הוא ממה שהביאו בסמוך מה שאמרו במסכת תמורה ל' ב' נתן לה מוקדשין באתננה הרי אלו מותרין כלומר שאין איסור אתנן חל על המוקדשין ובעופות הרי אלו אסורין ובעופות של חולין היא שנויה שהיה בדין שלא יחול איסור אתנן בעופות אפילו של חולין ומה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם אין איסור אתנן חל עליהם עופות שאין המום פוסל בהם אינו דין שלא יהא איסור אתנן חל עליהם אפילו בשל חולין תלמוד לומר לכל פי' בקרא דאתנן כתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם ומדכתיב לכל הוא מרבה לאיסור אף העופות:

    ואח"כ הוא מחזר לדון שיהא איסור אתנן חל על המוקדשין בקל וחומר מעופות ומה עופות שאין המום פוסל בהם וכו' וממעט לה מדכתיב נדר כלומר דבר שהוא בא לנדרו עכשיו פרט לשהוא נדור כבר אלא שבעופות מיהא למדו שאף במוקדשין יהא איסור אתנן חל עליהם ובשאר מוקדשין מיהא הוא שואל טעמא דכתב רחמנא נדר הא לאו הכי הוה אמינא שאיסור אתנן חל עליהם ותיפוק לי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו שהרי מוקדשין אינן ממונו ותירץ ר' אושעי' בממנה על פסחו כלומר שאמר לה השמעי לי והמני עמי בפסחי באתננך ולדעת ר' שסובר שיכול לקבל מעות מאחרים לימנות בפסחו והמעות חולין בידו להוציאן בכל מה שירצה ולדעת לישנא בתרא האמור למטה אפילו ליקח בו חלוק וטלית ומתוך כך הייתי סבור לומר שמאחר שממונו הוא יחול עליו איסור אתנן אלא שמיעט הכתוב ממה שכתב בו נדר:

    ובא לפרש אח"כ מחלקתו של ר' עם חכמים שנחלקו במדרש ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו כלומר אם נתמעטו דמיו של בעל הבית ואין לו לקנות מה שצריך יהא חיותו מן השה והוא שיקח משכנו מעות לימנות עמו בפסחו ויוציא אותם המעות לצרכיו ודרשו חכמים מכדי אכילה כלומר שאם אין לו צרכי אכילת פסחו ימנה אחרים בפסחו ויוציא המעות להשלים צרכי סעודתו כגון עצים לצלותו או מצה ומרור אבל לא מכדי מקח כלומר שאם יצרכו לו מעות ליקח בהם סחורה או חלוק או טלית לא ולדעת ר' אף זה מותר וכלישנא בתרא שאמר אפילו ליקח בו חלוק וטלית שעל מנת כן הם מקדשין את פסחיהם מן הסתם והלכה כר' וכברייתא שהזכרנו נמצא טעם הדבר במה שאמרו שהמעות חולין מפני שעל מנת כן הקדיש ולדעת ר':

    ועל זו אמר אביי שאלמלא מה שתירצה ר' אושעיא לזו של אתנן בממנה על פסחה הוא היה מתרצה בקדשים קלים שהן ממונו והיה בידו לאסרו אלמלא שנתמעט מכח הכתוב וברייתא זו שאמרו שהמעות חולין לא הייתי מעמידה כר' מצד הפסח שאף לר' פסח אינו ממון בעלים שיהא בידו לאסרן עד שיהא צריך בו מיעוט מן המקרא ומה שנשתייר בי ליקח בו כל דבר אינו אלא מצד המפריש את המעות ששייר בקדושתן להיותן חולין ביד מי שימנהו בפסחו ומה שאמרו על מנת כן הקדישו פסחיהן פירושו מעות פסחיהן אבל פסח עצמו לא שייר בהקדש כלום עד שיהא שם אתנן ראוי לחול עליו ואף ברייתא זו שאמרה מעות שבידו חולין אינו אלא מצד המפריש את המעות ולא הייתי מעמידה כר' מצד המקדיש את הפסח שהוא משייר בפסח אלא מצד המעות אבל עכשיו שאף זו של אתנן הוא מעמיד בפסח אלמא אף בפסח עצמו הוא משייר אפשר להעמיד הברייתא כר' אף מצד הפסח:

    המשנה הרביעית והכוונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי ראה שלש שוחטין עליו בשמיני וכן שומרת יום כנגד יום שוחטי' עליה בשני ראתה שני ימים שוחטין עליה בשלישי והזבה שוחטין עליה בשמיני אמר הר"ם זאת המשנה היא צריכה לעקרים אני אבארם לך והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא וסופר שבעה ימים בלא ראיה וטובל בשביעי ואם ראה ג' ראיות מביא קרבן בשמיני ואחר יאכל בקדשים לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים ואמר השם ית' כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר בכאן מלת זיבות שתי פעמים ואמר טמא ואמר עוד זאת תהיה טומאתו בזובו וזכר מלת זיבות שלש פעמים ואמר טומאתו ובאה הקבלה מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקרא טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן ופירושי דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה שלשה ימים רצופים הרי היא זבה וסופרת שבעה ימים בלא ראיה ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב אמר השם ית' ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ובקבלה ימים שנים רבים שלשה וכשתראה יום אחד תמתין עד למחרת אם לא ראתה טובלת בשלישי ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום ואחר שתדע אלו העקרים תדע זאת ההלכה כלה וזה הדין הולך על העקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהא מחוסר אלא הערב שמש ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים ואז ישחט עליו ואע"פ שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד כאשר בארתי לך לשם האונן והמפקח בגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים החולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהם ועל כלם אין שוחטין עליהם בפני עצמן שלא יביאנו לידי פסול לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהיה טמא בתחלתו אונן אינו אוכל בקדשים שנאמר ולא אכלתי באוני ממנו והאדם שמת לו אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו יום המיתה נקרא אונן מדאורייתא וכל זמן שהמת על פני האדמה ר"ל שלא נקבר נקרא אונן וכמו כן יום הקבורה הוא אונן אבל מדרבנן ולא נחוש לאנינות דרבנן לענין פסח וכן אמרו אין אנינות אלא יום המיתה בלבד וזה לענין אכילת פסח ומפקח בגל הוא החותר בגל ומחפש שם מת להוציאו אין שוחטין עליו לפי שאין אנו יודעים מה שיארע לו כי אפשר שימצא באותו הגל מת ויטמא ולא יהיה מותר לאכול הפסח שישחטו עליו בני חבורתו שיאכל בו ואולי לא ימצא שם מת ויאכל ואמרו וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים בשני תנאים האחד שהיה בבית האסורים של גוים שהכתוב העיד עליהם אשר פיהם דבר שוא אבל אם היה בבית האסורים של ישראל אם הבטיחוהו ודאי יוציאוהו שארית ישראל לא יעשו עולה והשני שיהיה בבית האסורים חוץ לחומה אבל אם הוא תוך ירושלים מוליכין את הפסח לבית האסורין ואוכלו לשם ודע כי האונן מותר לו לאכול פסחו לערב כמו שיתבאר לקמן ומה שאמר אין שוחטין עליו לכתחלה נחוש שמא לא יאכל דבר לגודל אבילותו ואנחנו שחטנו עליו וחשבנו על אכילתו ויותר הבשר וישרף ולפיכך אמר ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן ר"ל כי אנו לא נשחוט פסח לחבורה של אוננין או חולים או זקנים או מפקחין את הגל ואחר כך ביאר טעם זה ואומר אולי תחשוב כי זה הוא לפי שאינם ראויין לעשות פסח אינו כן כי ראויין הם אבל אסור זה כדי שלא יביאו את הפסח לידי פסול וכאשר הודיענו שהם ראויים אמר לפיכך אם אירע בהם פסול ר"ל אם שחטו פסח ונזרק עליהם הדם ואע"פ שלכתחלה אין ראוי לשחוט עליהם ואחר כך אירע פסול באלו האוננים או החולים או הזקנים ונטמאו במת שאינם יכולים לאוכלו בלילה פטורין הן מלעשות פסח שני לפי שהם שחטוהו והם ראויין לעשות פסח אלא מפקח בגל בלבד לפי שכשנשחט עליו הפסח והוא ראוי כאשר זכרנו ואחר כך מצא המת באותו הגל צריך פסח שני לפי שהיה טמא בשעת שחיטה כשהיה מחפש בגל וזה בתנאי שיהיה הגל עגול כשנמצא מת תחתיו ונדע ידיעה אמתית כי כל מה שהיה על גב אותו הגל טמא לפי שהוא היה על המת אבל כשיהיה [המקום שהוא חופר מקום ארוך ומצא תחתיו מת הרי פטור מלעשות פסח שני שאנחנו] נאמר טהור היה בשעת שחיטה ואפשר שלא היה על מקום המת בכוון וכל עגול הוא שיהיה כמו עגול העומד כזו הצורה:

    אמר המאירי זב שראה שתי ראיות וכו' פי' כבר ידעת שראיה אחת של זיבה אינה אלא כקרי בעלמא לטומאת ערב וכשראה שתים נעשה זב לכל דיני משכב ומושב ושאר דיני טומאת זיבה ולהטעינו שבעה נקיים ובשביעי טובל ומעריב ואוכל בקדשים לערב שהרי אינו מעוכב מצד חסרון כפרה שבשמיני שהרי אינו טעון קרבן וכשראה שלש נעשה זב אף לקרבן ומונה שבעה נקיים וטובל בשביעי ומעריב שמשו ומביא קרבנו בשמיני ואוכל בקדשים וכן ידעת בנדה דאורייתא שכל שראתה הן יום אחד הן כל שבעה ופסקה בשביעי טובלת בלילה וטהורה לביתה ואם ראתה בשמיני שומרת יום תשיעי וכל שיש לה בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה יום אחד טהור כנגד יום אחד טמא טובלת ביום השמור שהוא נקרא שני ליום הטומאה שלפניו וטהורה לביתה בלילה וכן ראתה בהם שני ימים רצופים שומרת בשלישי וטובלת וטהורה בלילה ואם ראתה בהם שלשה ימים רצופים נעשית זבה לגמרי וטעונה שבעה נקיים ומביאה כפרתה בשמיני ואוכלת בקדשים:

    וכבר ביארנו שכל שאינו ראוי לאכול בקדשים בארבעה עשר אם יהא ראוי בלילה כגון שאין בו אלא טומאת ערב או אם יש בו טומאת שבעה ואינו ממחוסרי כפרה כגון בעל שתי ראיות שהוא מ"מ בשביעי שלו שוחטין וזורקין עליו אחר שטבל אע"פ שלא העריב שמשו עדיין וכן אם הוא ממחוסרי כפרה שהוא בשמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו עדיין שוחטין וזורקין עליו חוץ מטמא מת שחל שביעי שלו ערב הפסח שאע"פ שהוזה וטבל ושאינו ממחוסרי כפרה אין שוחטין עליו כלל ונדחה לפסח שני וזו היא ששאלו עליה למשה רבינו במה שכתוב ויהי אנשים אשר מפי השמועה ששביעי שלהם היה ומתוך כך כלומר אחר שנהא ראוים לערב שאילו היו היו שואלין כן ואעפ"כ נדחו לפסח שני:

    9 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 90a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בעצים לצלייתו כ"ע ל"פ דכיון דתקנתא דפסח כו' מיהו אי לאו קרא מהיות משה ה"א דלאו כפסח דמי וכה"ג כתבו התוס' לקמן ונראה דלהך לישנא לכ"ע החייהו לשה קנה צרכיו מן המעות ופליגי רבי ורבנן איזה דבר מקרי צרכיו דכגוף פסח הוא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 90a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מאי היא דרבי אושעי' דתנן וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 90a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 90, Amud Aleph, about 452 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “אמר אביי: אי לאו דאוקמיה רבי אושעיא…”

      Named: רבי אושעיא, רבי היא, רבי יוסי, אביי.

    2. Segment 217 words

      Opens “אבל בפסח לא משייר איניש, במעות ודאי…”

    3. Segment 316 words

      Opens “והא רבי היא, ומשום הכי מעות שבידו…”

      Named: רבי היא.

    4. Segment 427 words

      Opens “וההיא דקא מוקי לה רבי אושעיא כרבי…”

      Named: רבי אושעיא, רבי לא.

    5. Segment 515 words

      Opens “והא ליכא לאוקמי כרבי יוסי, דהא תני…”

      Named: רבי יוסי.

    6. Segment 618 words

      Opens “והשתא דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה…”

      Named: רבי אושעיא, רבי היא.

    7. Segment 712 words

      Opens “מאי היא דרבי אושעיא, דתנן: נתן לה…”

      Named: רבי אושעיא.

    8. Segment 839 words

      Opens “עופות דחולין הרי אלו אסורין. שהיה בדין:…”

    9. Segment 928 words

      Opens “ק"ו למוקדשין מעתה: מה עופות שאין המום…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אלא טעמא דכתב רחמנא ״נדר״, הא לאו…”

    11. Segment 118 words

      Opens “א"ר אושעיא: בממנה זונה על פסחו, ורבי…”

      Named: רבי היא.

    12. Segment 1218 words

      Opens “מאי רבי? דתניא: (שמות יב, ד) ״אם…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “רבי אומר: אף מכדי מקח, שאם אין…”

      Named: רבי אומר.

    14. Segment 1422 words

      Opens “רבה ורבי זירא, חד אמר: בעצים לצלייתו…”

      Named: רבי זירא, רבה.

    15. Segment 1515 words

      Opens “רבנן סברי: הא אכילה אחריתי היא. ורבי…”

      Named: רבי סבר.

    16. Segment 1644 words

      Opens “וחד אמר: במצה ומרור נמי כולי עלמא…”

      Named: רבי סבר.

    17. Segment 1733 words

      Opens “ולאביי דאמר: אי לאו דאוקמה רבי אושעיא…”

      Named: רבי אושעיא, רבי היא, אביי.

    18. Segment 1818 words

      Opens “הא קתני בהדיא: ״שעל מנת כן הקדישו…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “מתני׳ זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני…”

    21. Segment 214 words

      Opens “והזבה שוחטין עליה בשמיני.…”

    22. Segment 2213 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב: שוחטין…”

      Named: רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 90a · Segment 1 — “אמר אביי: אי לאו דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 90a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026