Talmud Builders

    Pesachim 47b

    Chapter 3 - Ellu Ovrim

    גם: פסחים דף מ״ז ע״ב, פרק ג׳ אלו עוברין

    English translation - Pesachim 47b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And he is plowing during the Sabbatical year, when agricultural labor is prohibited, on a Festival. Additionally, the person plowing is a priest and a nazirite, and he is plowing a place of ritual impurity, i.e., a burial site. It is prohibited for a priest and a nazirite to become impure by walking over the burial spot of a corpse. Therefore, the one plowing commits two transgressions simply by traversing the field. And if we say the principle: Since, etc., he should not be liable for plowing on a Festival, since the dirt he loosens is fit for covering the blood of a bird. One who slaughters a bird or a non-domesticated animal is required by Torah law to cover the blood. Since it is possible that one will need to slaughter many such animals or birds and will not have enough dirt to cover their blood, his plowing may end up facilitating covering the blood. Therefore, it should not be considered a prohibited labor on the Festival.

    2The Gemara answers that Rav Pappa bar Shmuel said: The case is one in which a person plowed sharp stones, i.e., clods of dirt that have hardened and are unfit to be used to cover blood.

    3The Gemara asks: Aren’t these clods of dirt fit to be crushed and used to cover blood? The Gemara responds: Is crushing permitted on a Festival? The Gemara counters: But they are fit to be crushed in an unusual manner, which is not prohibited by Torah law. The Gemara answers: The case is one in which a person plowed hard, rocky soil, which cannot be crushed.

    4The Gemara asks: Is hard soil fit for planting? The case under discussion is one in which a person was preparing the ground in order to plant food crops in a vineyard. The Gemara answers: In this case, there was hard soil above and fertile, loose soil underneath, into which seeds could be planted. The Gemara rejects this answer: Derive that the act of plowing would be permitted in that case due to the loose soil, which is suitable for covering blood.

    5Rather, Mar bar Rav Ashi said: The case is one in which a person plowed mud, which is not fit for covering blood. The Gemara asks rhetorically: Is mud fit for planting? The Gemara answers: The case is one in which a person plowed moist earth, which is suitable for planting but which cannot be used to cover blood.

    6Abaye raised an objection to Rabba’s acceptance of the principle: Since, etc. One who cooks the sciatic nerve in milk on a Festival and eats it is flogged for five distinct prohibitions. How so? He is flogged due to the prohibition of cooking the sciatic nerve on a Festival, which is prohibited because the sciatic nerve is unfit for consumption; and he is flogged due to the prohibition of eating the sciatic nerve, which is explicitly prohibited by the Torah; and he is flogged due to the prohibition of cooking meat in milk; and he is flogged due to the prohibition of eating meat cooked in milk; and lastly, he is flogged due to the prohibition of kindling a fire unnecessarily on a Festival. And if we say the principle: Since, etc., he should not be liable for kindling a fire unnecessarily, since the fire is fit for use in attending to his legitimate Festival needs, e.g., cooking permitted foods.

    7Rabba said to him: Remove the prohibition of kindling a fire from this list and add the prohibition of eating a sciatic nerve from an animal carcass that was not properly slaughtered.

    8Abaye responded: Didn’t Rabbi Ḥiyya teach with regard to this mishna: He is flogged twice for his eating, as he violated the prohibitions of eating the sciatic nerve and eating meat cooked in milk, and three times for his cooking, as he violated the prohibitions of kindling a fire, cooking on a Festival, and cooking meat in milk? And if it is so, that the case is one in which the sciatic nerve was taken from an animal carcass, Rabbi Ḥiyya should have stated that he is flogged three times for his eating, as he violated the prohibitions of eating a sciatic nerve, eating meat cooked in milk, and eating an animal carcass.

    9Rather, Rabba said: Remove the prohibition of kindling a fire and add in its place the prohibition of using wood that has been set aside from use on the Festival.

    10The Gemara asks: Is the prohibition against utilizing set-aside material prohibited by Torah law, such that a person is flogged for violating this prohibition? He said to him: Yes, as it is written: “And it shall come to pass on the sixth day that they shall prepare that which they bring in” (Exodus 16:5). This verse teaches that anything that has not been prepared before the Festival is considered to be set-aside, and it is prohibited to utilize it. This verse indicates that utilizing set-aside objects is prohibited; however, it does not formulate this prohibition as a negative commandment. Therefore, the Gemara adds that the warning indicating that it is a negative commandment is from here: “You shall not perform any labor” (Exodus 20:10). This general statement pertaining to Shabbat includes utilizing objects that were not set aside for use before Shabbat.

    11Abaye said to him: Wasn’t it you who said: I raised a dilemma before Rav Ḥisda, and some say the correct version is: I raised a dilemma before Rav Huna: If one brought a lamb from the meadow, and the lamb is therefore set-aside because it was not designated for use before the Festival, and he slaughtered it as the daily offering on a Festival, what is the halakha ? Is it permissible to offer this sacrifice?

    12And you said to us: He said to me about this issue that the answer can be derived from a verse in Ezekiel pertaining to communal offerings. The verse states: “And one lamb of the flock, out of two hundred, from the well-watered pastures of Israel” (Ezekiel 45:15). This verse is expounded in the following manner: The word lamb is referring to either a male or female lamb, but not to a firstborn, as that status applies only to male sheep.

    13The word one indicates that a sacrifice may not be brought from the animal tithe. The lamb must be one that can stand alone. An animal designated as tithe is always part of a group, as it is the tenth animal to leave the pen; therefore, it cannot be offered as a communal offering.

    14The expression: Of the flock indicates that only some animals of the flock may be offered, whereas one may not offer a palges , which is no longer a lamb but is not yet considered a ram.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ושביעית - דעובר משום שדך לא תזרע וחורש תולדה דזורע כגון חורש לכסות את הזריעה:

    וכהן ונזיר אבית הטומאה - שזה בית הקברות והוא כהן ונזיר ויש כאן לאו דכהן לנפש לא יטמא ולאו דנזיר על נפש מת לא יבוא:

    אחרישה - משום לאו די"ט לא לילקי:

    דם צפור - הואיל ואי מזדמני ליה צפרים וחיות טובא:

    באבנים - דלא חזו לכיסוי:

    ראויות לכותשן - קושיא היא:

    כלאחר יד - ע"י שינוי דשבות בעלמא הוא וכיון דמדאורייתא שרי פקע ליה מלקות:

    טינא - טיט לח ובלול:

    מתונתא - ארץ לחה ראויה לזריעה ואינה נעשית עפר אם בא לכותשה היא מדבקת ונגבלת:

    לוקה משום מבשל גיד בי"ט - בישול שאינו ראוי ולוקה משום מבשל בשר בחלב אפילו הוא חול וקסבר יש בגידים בנותן טעם ובשר הם:

    משום הבערה - שלא לצורך דהבערה מלאכה לעצמה ובישול מלאכה לעצמו:

    גיד הנשה של נבלה - דלוקה על אכילתו משום נבילה:

    שתים על אכילתו - אוכל גיד ואוכל בשר בחלב:

    שלש על בישולו - משום הבערה די"ט ומשום בישול די"ט ומשום מבשל בשר בחלב אפילו בחול:

    ועייל עצי מוקצה - דהשתא ליכא למימר הואיל דמדאורייתא אסור להשתמש באש מוקצה בי"ט:

    מוקצה דאורייתא - בתמיה:

    והכינו - במזומן שמזמן כל צורכו היום ויאמר דבר זה לצורך היום דמשום טורח מלאכת שבת לא צריך דהכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו וכיון דלאו מזומן הוא והכתוב קראו הכנה הויא לה מלאכה ועובר עליה משום לא תעשה כל מלאכה:

    בעאי - שאלתי:

    מאפר - אחו ומוקצה הוא שאינו נכנס ליישוב ימים רבים:

    תמיד - עולה של ציבור:

    מהו - ליקרב:

    שה ולא את הבכור - מתניתא היא ודרשה קרא דיחזקאל (מה) גבי קרבנות: ושה אחת מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל:

    שה ולא את הבכור - דשה משמע שיהא ראוי להיות בין זכר בין נקבה דכולן בכלל שה ובכור אינו אלא זכר:

    ולא מעשר - דמעשר בהמה אינו ראוי להקדישו לקרבן אחר והכי משמע אחד שיהא לבד ולא זה שאינו בא אלא מכלל עשרה:

    מן הצאן - ולא כל הצאן מיעוטא הוא להוציא פלגס יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא והיינו כל חודש שלשה עשר דכבש בן שנה הוא ואיל משנכנס לשנה שניה חודש שלם והכי מפרש לה במס' פרה (פ"א משנה ג):

    פסחים 47 עמוד ב

    1ושביעית, ביום טוב, כהן ונזיר אבית הטומאה. ואי אמרינן ״הואיל״ אחרישה לא ליחייב, הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור.

    2א"ר פפא בר שמואל: באבנים מקורזלות.

    3ראויות לכותשן! וכתישה ביום טוב מי שרי?! ראויות לכותשן כלאחר יד! בצונמא.

    4צונמא בר זריעה?! צונמא מלמעלה, ועפר תיחוח מלמטה. ותיפוק ליה משום עפר תיחוח!

    5אלא אמר מר בר רב אשי: בטינא. וטינא בר זריעה הוא?! במתונתא.

    6איתיביה אביי: המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואוכלו לוקה חמש. לוקה משום מבשל גיד ביום טוב, ולוקה משום אוכל גיד, ולוקה משום מבשל בשר בחלב, ולוקה משום אוכל בשר בחלב, ולוקה משום הבערה. ואי אמרינן ״הואיל״ אהבערה לא ליחייב, הואיל דחזי ליה לצרכו!

    7אמר ליה: אפיק הבערה, ועייל גיד הנשה של נבילה.

    8והתני רבי חייא: לוקין שתים על אכילתו, ושלש על בישולו. ואי איתא, שלש על אכילתו מיבעי ליה!

    9אלא: אפיק הבערה, ועייל עצי מוקצה.

    10ומוקצה דאורייתא הוא? א"ל אין, דכתיב: ״(שמות טז״, ה) ״והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו״. ואזהרתה מהכא, (שמות כ, ט) מלא תעשה כל מלאכה.

    11א"ל והא את הוא דאמרת: בעאי מיניה מרב חסדא, ואמרי לה: בעאי מיניה מרב הונא: הביא שה מאפר, ושחטו תמיד ביו"ט מהו?

    12ואת אמרת לן, (אמר לי) עלה: ״שה״ ולא הבכור.

    13״אחת״ ולא מעשר.

    14״מן הצאן״ ולא הפלגס.

    Tosafot

    ושביעית - למ"ד בפ"ק דמועד קטן (דף ג.) חורש בשביעית אינו לוקה מוקי הך דהכא בחורש ומחפה דמחפה חייב משום זורע:

    אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור - אם היה דם ציפור במקום חרישה ובכה"ג שאם היה מבקש עפר אחר ינגב הדם או יטשטש ע"י מים ולא יקיים מצות כיסוי וגם מיירי שאין יכול לקפלו וליטלו דאם לא כן לא שייך כאן דלידחי עשה לא תעשה כדאמר ר"ל [בשבת] (דף קלב.) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב אם לאו ידחה עשה לא תעשה:

    באבנים מקורזלות - פי' רכות שהן ראויות לזריעה מיהו לא חזי לכיסוי עד שיכתוש וגבי בית הכסא נמי לפי שהן רכות ראויות יותר לקינוח מכשהן קשים ולא כפ"ה דפי' התם בפ' כירה (שבת מג.) מקורזלות חדות דהכא לא א"ש ורש"י מחקו כאן מן הספרים:

    כתישה בי"ט מי שרי - הקשה ריב"א מאי פריך הא ודאי שרי כמו חרישה דשרי משום הואיל הכא נמי כתישה ועוד תימה היכי פריך הכא דליתי עשה דכיסוי וידחה לאו די"ט הא אין י"ט נדחה מפני עשה דהא תנן בכיצד צולין (לקמן פסחים פג:) אין שריפת קדשים דוחה י"ט ובפ' במה מדליקין (שבת כד:) יליף מקראי או משום כדמסיק רב אשי התם די"ט עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה ומפרש רשב"ם הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור לא משום דחיה קאמר אלא משום דאז לא צריך לחרישה אלא לעפרה ופטור דהחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור משום דהוי מלאכה שאין צריכה לגופה והשתא פריך שפיר כתישה בי"ט מי שרי דכתישה הוי כטחינה וצריכה לגופה הוא שמתכוון לעשות עפר לכסות ולא משתרי לצורך כיסוי דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה וקשה לר"י הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כדמוכח בפ"ק דחגיגה (דף י.) והכא בשדה דלזריעה קיימא שמשביח את השדה בחרישה ואפילו אי הוה התם דם ציפור הוה חייב אי חריש בארעא דיליה ואי אמרת הואיל ואי הוי מלאכה שאין צריכה לגופה פטור השתא נמי פטור א"כ ביטלת כל מלאכת שבת ור"ת מפרש דבחרישה דכלאים קאי דליכא אלא לאו גרידא אבל איום טוב לא קאי וכגון שאם היה הולך לבקש עפר אחר היה הדם נבלע בקרקע ומסיק כתישה בי"ט מי שרי טפי כיון דמשום י"ט אסור דמשום דאית ביה עשה ולא תעשה גם משום כלאים לא שייך למיפטר בהואיל דאפילו אם היה שם דם ציפור אסור ובתחלה נמי הוה מצי לשנויי חרישה בי"ט מי שרי אלא דמשני ליה בע"א משום יגדיל תורה ויאדיר:

    ולוקה משום הבערה - בפ"א דביצה (דף יב:) אמר הא מני ב"ש היא דלית להו מתוך אבל לבית הלל שרי אע"ג דצריך שיהא צורך היום הא נמי חשיב צורך היום אע"פ שאין ראוי לאוכלו אלא באיסור:

    אהבערה לא ליחייב - מכאן מוכיח ריב"א דרבה דאמר הואיל היינו אפילו לבית שמאי אמר:

    ועייל עצי מוקצה - תימה לר"י מ"מ ליתני גיד הנשה של נבילה ולילקי נמי משום נבילה:

    שה ולא הבכור - פירש בקונט' דשה משמע בין זכר ובין נקיבה ותימה דהא בעולה איירי דאין באה נקבה וא"ת אמאי איצטריך קרא שאין תמיד בא מבכור ומעשר תיפוק ליה שאין מתנותיהן שוות וי"ל דהא אמר כל הניתני' במתן ד' שנתנו במתנה אחת כיפר וע"ק היאך יעשה תמיד מבכור הא קעבר משום כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו (יבמות דף ק.) וי"ל כיון דמסיק ליה לשם עולה דינו כדין עולה ומהאי טעמא נמי ניחא לענין מתנה ור"י פירש דהאי קרא מישתעי בפסח דכתיב ביה שה תמים וקאמר שלא יביאנו לא דבכור ולא דמעשר וא"ש השתא דמתנותיהן שוות ולא תיקשי כל שממנו לאשים:

    שה ולא בכור - וא"ת בפרק קמא דחגיגה (דף ח.) דנפקא לן מבמסת ידך דכל דבר שבא חובה אין בא אלא מן החולין וי"ל דהכא אסמכתא בעלמא היא ומן המאתים שערלה בטילה במאתים נמי אסמכתא היא אך קשה דממשקה ישראל מן המותר לישראל דרשה גמורה היא דמהאי קרא יליף בפ"ק דמנחות (דף ה:) דטריפה אסורה לגבוה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כהן ונזיר אבות הטומאה שתים הרי ח' לאוין ואי ס"ד אמרי' הואיל אחרישה ביום טוב לא ליחייב הואיל וראוי לכסות באותה החפירה דם צפור ודחי' אותו מקום שחורש בו אבנים מקורזלות הם דלאו בני כסוי נינהו. אמרי' והא ראוי לכותשן כלאחר יד כו' ואוקמה רב אשי במתונא פי' קרקע שיש בו לחלוחית ואינו ראוי לכסות בו ויש מי שאומ' טיט יבש:

    ומותיב אביי המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש כו' ואי אמרינן הואיל אהבערה לא ניחייב הואיל וחזי ליה לצרכיה לבשל ולאכול ושני' אפיק הבערה ועייל גיד של נבלה. איני והתנן ר' חייא אומר לוקה שתים ושלשה על בישולו ואלו הן לוקה משום מבעיר אש שלא לצורך אכילה ולוקה משום מבשל גיד ביום טוב שאינו בר אכילה וכן משום בשר בחלב הרי שלשה בבישול ושתים באכילה משום אוכל גיד הנשה ומשום אוכל בשר בחלב ואם תוציא הבערה ותכניס גיד הנשה של נבלה ומשום אכילת נבלה יבואו שלשה על האכילה ושתים על הבישול והדר ומשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ואקשי' וכי מוקצה מדאורייתא הוא שלוקין עליו כו' והא את הוא דאמרת בעי מרב הונא ואמרי לה מרב חסדא הביא שה מן האפר פי' מן המדבר מקום המרעה ושחט תמיד ביום טוב מהו מי יש מוקצה לגבוה או לא ואמרת פשטה לן מהאי קרא ושה אחת מן הצאן [מן המאתים] ממשקה ישראל שה ולא בכור אחת ולא מעשר מן הצאן ולא מן הפלגס כלומר הפלגס פסול שאינו לא כבש ולא איל ומפורש במס' פרה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 47b

    Pesachim 47b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 199 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 47b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026