Talmud Builders

    Pesachim 80a

    Back to index

    English translation — Pesachim 80a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“You may not sacrifice the Paschal lamb in any one of your cities” (Deuteronomy 16:5). Rabbi Elazar ben Matya derived from the expression “in any one” that one person cannot be the determining factor in whether the community sacrifices the Paschal lamb in a state of ritual purity or impurity.

    2Rabbi Shimon says: Even if one tribe is ritually impure and all the rest of the tribes are pure, those tribes who are ritually pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of purity, and those members of the tribe that is impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual impurity. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? The Gemara answers: He holds that one tribe is called a community, and a community may sacrifice the Paschal lamb in a state of impurity.

    3Rabbi Yehuda says: Even if one tribe is impure and all the rest of the tribes are pure, all the tribes may perform the ritual of the Paschal lamb in a state of ritual impurity, as a communal offering is not divided. The Gemara explains that Rabbi Yehuda holds that one tribe is called a community, and since an entire community is impure, it is considered as though half the Jewish people were pure and half were impure. And a communal offering is not divided. Therefore, all of them may perform the ritual of the Paschal lamb in a state of ritual impurity.

    4It was stated that the amora’im disputed the following issue: If the Jewish people were divided, and exactly half were pure and half were impure, Rav said: They render impure one of those who was pure with a creeping animal. The majority of the people will then be ritually impure and they may all sacrifice the Paschal lamb in a state of ritual impurity.

    5The Gemara asks: Why do so? Let those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on their own in a state of purity and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on their own in a state of impurity. Didn’t Rav himself say: If half the community is ritually pure and half is ritually impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves? Say in answer to this question: With what are we dealing here? We are dealing with a unique circumstance where the ritually impure outnumbered the ritually pure by one person.

    6The Gemara challenges this answer: If so, the majority of the community is impure. Therefore, let them all perform the ritual of the Paschal lamb in a state of impurity. The Gemara answers: Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Matya, who said: An individual cannot tip the balance of the community toward ritual impurity. The Gemara asks: If so, our question has returned to its place. If this situation is considered half and half, let those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on their own in a state of purity and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on their own in a state of impurity.

    7Rather, this is what Rav said: If there is a tanna who holds in accordance with the opinion of the first tanna , who said that in a case where half the community is pure and half is impure, they do not all perform the ritual of the Paschal lamb in a state of impurity, and also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that a communal offering is not divided, there is no way to solve the problem other than to render impure one of those who were pure with a creeping animal.

    8And Ulla said: They do not render one of them impure with a creeping animal. Rather, they send one of them who is pure to a distant place, so that the majority of the community that is present at the Temple will be ritually impure, and they will all sacrifice the Paschal lamb in a state of ritual impurity. The Gemara suggests: Let them render him impure with a creeping animal as Rav said, which is easier to implement.

    9The Gemara responds: Ulla holds that one may slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood even for someone who is ritually impure from a creeping animal because he can become ritually pure by the evening and eat from the Paschal lamb. Therefore, rendering someone impure with a creeping animal does not disqualify him from participating in the Paschal lamb in a state of purity.

    10The Gemara suggests: Let them render him impure with a corpse, which causes ritual impurity for seven days. The Gemara responds that this solution is not implemented because you would defer him from his Festival peace-offering. Since he would be impure for the entire Festival, he would be unable to sacrifice a Festival peace-offering, which is the peace-offering brought by each person who visits the Temple on the Festival. He would needlessly be prevented from performing a mitzva.

    11The Gemara challenges this response: Now, too, by sending one pure person to a distant place, you disqualify him from sacrificing his Paschal lamb and prevent him from performing a mitzva. The Gemara answers: His sacrifice of the Paschal lamb will not necessarily be totally disqualified. It is possible that he will perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    12The Gemara challenges this response: With regard to ritual impurity from a corpse also, it is possible that he will perform the ritual of the Festival peace-offering on the seventh day of Passover, which is his eighth day of ritual impurity, since he became impure on the eve of Passover. He can become ritually pure by the seventh day and still sacrifice a Festival peace-offering.

    13The Gemara answers: Ulla holds that all the days of the Festival on which one may sacrifice a Festival peace-offering are redress for what one was obligated but unable to bring on the first day. Therefore, one who is fit to bring the offering on the first day is fit on all of them, and whenever one is not fit on the first day, he is not fit on all of them. Consequently, one who is impure on the first day of the Festival is unable to sacrifice a Festival peace-offering the rest of the Festival.

    14Rav Naḥman said to the students: Go and say to Ulla that his solution is not practical. Who will listen to uproot his pegs and tent and run to a distant place?

    15It was stated that the amora’im discussed the following matter: If the majority of the public were zavim and a minority of them were ritually impure from impurity imparted by a corpse, what should they do? The halakha is that even if the majority of the public has the status of zavim , they may not sacrifice the Paschal lamb in a state of impurity. Rav said: Those who are impure from impurity imparted by a corpse do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ or on the second Pesaḥ .

    16Rav explains: On the first Pesaḥ they do not perform the ritual of the Paschal lamb because they are the minority, and the minority may not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ in a state of impurity. On the second Pesaḥ , they also do not perform the ritual of the Paschal lamb because whenever the community performs the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ , the individual performs the ritual of the Paschal lamb on the second. Conversely, whenever the community does not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ , the individual does not perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    17Shmuel said to those who informed him of Rav’s ruling: Go and say to Rav, whose first name was Abba: What do you do with the following verse: “Let the children of Israel offer the Paschal lamb in its appointed time” (Numbers 9:2)? Rav said to those who transmitted Shmuel’s objection: Go and say to him: When they are all zavim , what do you do? Rather, you are forced to say that since it is impossible to fulfill the mitzva, it is impossible. Here, too, it is impossible.

    18It was stated that the amora’im discussed the following matter: The majority of the public were ritually impure from impurity imparted by a corpse on the first Pesaḥ , so that the Paschal lamb is sacrificed in a state of impurity, and a minority of them were zavim , whose impurity does not permit them to sacrifice the Paschal lamb on the first Pesaḥ .

    19In a case where the zavim became pure in time for the second Pesaḥ , Rav Huna said: There is no redress for a Paschal lamb that is brought in ritual impurity. Since the Paschal lamb was sacrificed in a state of impurity on the first Pesaḥ , it cannot be sacrificed on the second Pesaḥ that year. And Rav Adda bar Ahava said: There is redress for a Paschal lamb that is brought in a state of impurity. Therefore, one who was unable to participate when the public sacrificed the Paschal lamb in a state of impurity may still bring the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    20The Gemara suggests: Let us say that they disagree about the following: Rav Huna, the one who said there is no redress for a Paschal lamb that is brought in a state of impurity, holds that ritual impurity is merely overridden in cases involving the public. It is not fully permitted. Therefore, although those who are impure are deferred to the second Pesaḥ when the Paschal lamb is brought in a state of purity, there is no indication that the same is true when it is brought on the first Pesaḥ in a state of impurity.

    21Conversely, Rav Adda bar Ahava, the one who said there is redress for a Paschal lamb that is brought in ritual impurity, holds that ritual impurity is wholly permitted in cases involving the public. Therefore, it is considered as though the Paschal lamb were sacrificed on the first Pesaḥ in a state of purity, and those who were unable to sacrifice the Paschal lamb on the first Pesaḥ sacrifice it on the second Pesaḥ .

    22Say: No, it is unnecessary to accept this assumption. It is possible that everyone agrees that ritual impurity is overridden in cases involving the public, and they disagree about this other issue: This Master, Rav Huna, who said there is no redress, holds:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא תוכל לזבוח את הפסח באחדבשביל יחיד לא תזבחנו שיהא אותו היחיד גורם ומועיל בשחיטתו שום צד נטיה:

    איקרי קהלומילתא מפ' בהוריות (דף ה:) דקאמר ליה רחמנא ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך וכבר נולדו לו כל השבטים חוץ מבנימין הילכך שבט אחד חשוב כציבור ולא מידחי לשני:

    יעשו בטומאהאף טהורין אם ירצו:

    מטמאין אחד מהןכי היכי דניהוו רוב טמאין וניעבדו כולהו [בטומאה]:

    שהיו טמאין עודפין על הטהורין אחדדלא חזו טהורים בראשון:

    הדר' קושיין לדוכתיהדהוו להו פלגא ופלגא והללו יעשו לעצמן והללו יעשו לעצמן:

    אלא ה"ק כו'ולעולם מחצה על מחצה דווקא קתני וה"ק רב אי משכחת תנא דאית ליה כת"ק דאמר פלגא ופלגא לא עבדי טהורין בטומאה כדקתני הללו עושין לעצמן וכרבי יהודה דאמר אין קרבן ציבור חלוק מכי עביד קהל בטומאה בראשון לא מפליג למיעבד טהורין בטהרה דאוסר ליחלק שגנאי הדבר דמוכחא מילתא בהדיא כשנזהרין אלו מאלו:

    מטמאין אחד מהן בשרץונעבדיה כולהו בטומאה:

    שוחטין וזורקין על טמא שרץהואיל וחזי לאורתא הילכך אין מכריע את הציבור לטומאה:

    מחגיגתושל מחר שאתה מטמאו כל שבעה:

    אפשר דעבידחגיגתו בשביעי של פסח שהוא שמיני שלו דהא כל ז' תשלומין אית ליה:

    קסבר כולןהימים של רגל תשלומין של ראשון הן ואינן תשלומין זה לזה ופלוגתא היא בחגיגה (דף ט:) ומאן דאית ליה כולן תשלומין לראשון סבר היכא דלא חזי לראשון תו לא חזי:

    מאן ציית לךלהשתלח לדרך רחוקה:

    וכי עקר משכניה וסיכיהאהלו ויתדותיו ורהיט בתמיה מי ישמע לנו להטריח עצמו הילכך הא עדיפא כרב:

    רובן זביןדלא מצו למיעבד בראשון:

    אין תשלומין לפסח הבא בטומאהואין הזבין עושין את השני אפילו טהרו:

    רב הונא סבר טומאה דחויה היא בציבורובקושי הותר להקריבו הלכך לא משוינן להו בטהורים למידחי טמאין לשני:

    ורב אדא סבר היתר הוא בציבורומשוינן להו בטהורין ודחו זבין לשני:

    פסחים 80 עמוד א

    1(דברים טז, ה) ״לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך״.

    2רבי שמעון אומר: אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורים הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. מאי טעמא דרבי שמעון, קסבר: שבט אחד איקרי קהל.

    3רבי יהודה אומר: אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורין יעשו בטומאה, שאין קרבן ציבור חלוק. רבי יהודה סבר: שבט אחד איקרי קהל. והוו להו פלגא ופלגא, ואין קרבן ציבור חלוק ועבדי כולהו בטומאה.

    4איתמר: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, אמר רב: מטמאין אחד מהן בשרץ.

    5ואמאי? ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו, דהא אמר רב: הללו עושין לעצמן, והללו עושין לעצמן! אמרי: הכא במאי עסקינן, כגון שהיו טמאין עודפין על הטהורין אחד.

    6אי הכי, הוו להו רובא טמאים? ניעבדו כולהו בטומאה! סבר לה כר"א בן מתיא, דאמר: אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה. אי הכי, הדר קושיין לדוכתיה: ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו!

    7אלא ה"ק אי איכא תנא דסבר לה כתנא קמא, דאמר: פלגא ופלגא לא עבדי כולהו בטומאה, וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: אין קרבן ציבור חלוק מטמאין אחד מהן בשרץ.

    8ועולא אמר: משלחין אחד מהן לדרך רחוקה. ויטמאנו בשרץ!

    9קסבר: שוחטין וזורקין על טמא שרץ.

    10ויטמאנו במת! מדחהו אתה מחגיגתו.

    11השתא נמי מדחהו אתה מפסחו! אפשר דעביד בשני.

    12במת נמי, אפשר דעביד בשביעי דהוה ליה שמיני שלו!

    13קסבר עולא: כולהו תשלומין דראשון נינהו. דחזי בראשון חזי בכולהו, וכל היכא דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו.

    14אמר להו רב נחמן: זילו ואמרו ליה לעולא, מאן ציית דעקר סיכיה ומשכניה ורהיט.

    15איתמר: היו רובן זבין, ומיעוטן טמאי מתים, אמר רב: אותן טמאי מתים אינן עושין לא בראשון ולא בשני.

    16ראשון לא עבדי, דהוו מיעוטא, ומיעוטא לא עבדי בראשון. בשני נמי לא עבדי, כל היכא דעבדי ציבור בראשון עביד יחיד בשני. כל היכא דלא עבדי ציבור בראשון לא עביד יחיד בשני.

    17אמר להו שמואל, זילו אמרו ליה לאבא: (במדבר ט, ב) ״ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו״ מאי עבדת ליה? אמר להו, זילו אמרו ליה: כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה? אלא כיון דלא אפשר לא אפשר. הכא נמי, לא אפשר.

    18איתמר: היו רובן טמאי מתים ומיעוטן זבין,׃

    19רב הונא אמר: אין תשלומין לפסח הבא בטומאה, ורב אדא בר אהבה אמר: יש תשלומין לפסח הבא בטומאה.

    20נימא בהא קמיפלגי, דמאן דאמר: אין תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר: טומאה דחויה היא בציבור.

    21ומ"ד יש תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר: טומאה הותרה בציבור.

    22אמרי: לא. דכולי עלמא טומאה דחויה בציבור, ובהא פליגי: מר סבר׃

    Tosafot

    משלחין אחד מהן לדרך רחוקהפירוש אחד מן הטהורים מדפריך ויטמאנו בשרץ וקשה לריב"א אדרבה ישלחו אחד מן הטמאים לדרך רחוקה דהשתא הוו טהורין רובא ועבדי בטהרה דבכולה שמעתין אמרינן דמהדרי' אטהרה ותירץ דעולא גופיה אמר לקמן במי שהיה טמא (פסחים דף צג:) דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא ולא היה מועיל שילוח טמא דלעולם היה מצטרף לאותם שבירושלים ואין נראה לר"י דטעמא דאין דרך רחוקה לטמא לפי שכשהוא בירושלים נמי אינו יכול לעשות פסחו אלא ע"י שילוח אבל הכא יש דרך רחוקה לטמא כיון דמחצה טמאין ואם היה בירושלים היה יכול בעצמו לעשותו אלא נראה לר"י דמהדרינן שיעשו כולם בראשון ולא ידחו הטמאין:

    אתה מדחהו מחגיגתוואם תאמר והא קיימא לן בתמיד נשחט (לעיל פסחים סב.) ערל וטמא משלחים קרבנותיהן ותירץ ריב"א הואיל והיא חובה לבא ברגל יש לה דין עולת ראייה דדרשינן בפרק קמא דחגיגה (דף ד:) דטמא פטור מן הראייה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה כו' וכן איתא בירושלמי דאיתקש לעולת ראייה ואם תאמר השתא כשמשלחהו בדרך רחוקה נמי מדחהו מחגיגתו שאינו יכול לבא ביום טוב מחוץ לתחום וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ויש לומר דיכול לבא ולעשות ביום ראשון מה"ת דתחומין דרבנן ועוד נהי דכשישלחהו בדרך רחוקה עד שעת שחיטה שלא יכול לחזור לירושלים מבעוד יום מכל מקום יכול לבא תוך התחום ויכנס למחר ועוד טמא וחיגר דלא חזי בגופו בראשון לא חזי בשני אבל הכא מיחזא חזי אלא שאינו יכול לבוא וכי הוי יום ראשון בשבת אף על גב דלא חזי אמרינן באלו דברים (לעיל פסחים דף ע:) דעביד באינך יומי:

    עקר משכניה וסיכיה ורהיטהך פירכא ליתא למאן דחשיב דרך רחוקה מאיסקופת עזרה ולחוץ ואם תאמר ומה תקנה רוצה רב נחמן שיעשו דהא רב נחמן גופיה קסבר בפרק מי שהיה טמא (לקמן פסחים צג.) שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויש לומר דקסבר דלאו תשלומין דראשון נינהו ויכול לטמאותו במת:

    לימא בהא קמיפלגי מר סבר טומאה דחויה ומר סבר טומאה הותרההשתא לכולי עלמא טהרה מידחיא ולא טומאה דאיש כי יהיה טמא משמע דהאיש לבדו טמא והציבור טהורים ומאן דסבר טומאה הותרה מיקרו שפיר טהורים ומסיק דלכולי עלמא דחויה מר סבר טהרה מידחיא כדפרישית ומר סבר טומאה נמי מידחיא וקרא משמע הכי איש נדחה ואין ציבור נדחים אלא עבדי בין בטהרה בין בטומאה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    איתמר היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין אמר רב מטמאין אחד מהן בשרץ ואמאי האמר רב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן אמרי הכא במאי עסקי' כגון שהיו הטמאין עודפין על הטהורים אחד ואם תאמר א"כ הנה הרוב טמאין יעשו בטומאה סבר רב אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה כלומר אחד כמי שאינו הוא אי הכי מחצה על מחצה הן ושמעינן ליה לרב דאמר מחצה על מחצה כרוב והללו עושין לעצמן [והללו עושין לעצמן] ושנינן הכי אמר רב אי איכא תנא דסבר לה כת"ק דאמר היו הטמאין עודפין על הטהורין אפילו אחד יעשה בטומאה וכרבי יהודה דאמר אין קרבן צבור חלוק מטמאין אחד מן הטהורין בשרץ ונמצאו הטמאין עודפין על הטהורין שנים כיצד כגון שהיו מאה טהורין ומאה טמאים נטמא אחד מן הטהורי' נמצאו הטמאין מאה ואחד והטהורין צ"ט ומשכחת לה אפילו לאלעזר בן מתתיה.

    עולא אמר משלחין אחד מן הטהורין לדרך רחוקה ויטמא בשרץ וכו' ואסיקנא קסבר עולא כל מי שהיה טהור וראוי לחגיגה ביום הראשון ונאנס ולא חג כגון מי שהיה בדרך רחוקה ובא במועד וכיוצא בו חוגג והולך כל הרגל אבל אם היה טמא ביום הראשון כבר נדחה ואינו חוגג אותו הרגל מאי טעמא כולהו תשלומין דראשון הוא ותרוייהו רב ועולא סבירא להו שאין מטמאין אחד מהן במת שלא ידחה מחגיגתו. פי' סיכי יתדות אהלו עוקר והולך.

    איתמר היו רובן טמאי מתים ומיעוטן זבים רב הונא אמר אין תשלום לפסח הבא בטומאה כלומר הזבין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני ואתיא כר' נתן דאמר כל הזקוק לראשון זקוק לשני כי השני תשלומין דראשון הוא הלכך כשם שהראשון לא עבדו דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות וכו' בשני נמי לא עבדו דטהרה מדחה הטומאה לפסח שני כדתניא אלו עושין את השני הזבין והזבות והנדות היולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעים ובועלי נדות ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה א"כ למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד לא שבקינן ליה א"כ למה נאמר ומי שהיה בדרך רחוקה לפטרן מן ההכרת ומרבינן לזבין ולזבות מאיש איש דתניא יכול לא יהו נדחין מן הא' ועושין את השני אלא טמא ומי שהי' בדרך רחוקה זבין ומצורעין מנין ת"ל איש איש לכך כל היכי דעבדי טהורין בראשון עבדו טמאין בשני אבל אי לא עביד הראשון אלא בטומאה לא עבדי השני שאר טמאין כגון זבין וזבות וכיוצא בהן דטהרה מדחיא אפילו שאר טמאין לשני אבל טומאה לא מדחיא שאר טמאין מן הראשון לשני הלכך לא עבדו בשני כלל:

    ורב אדא בר אהבה אמר יש תשלומין לפסח הבא בטומאה ומי שלא עשה הראשון יעשה השני דטומאה נמי דחיא מאי טעמא טמאי מתים למה עושין השני לפי שלא יכלו לעשות הראשון זבין ומצורעין נמי כיוצא בהן לא יכלו לעשות הראשון ויעשו שני וכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור (ד"א) אפילו טומאה מדחיא דכיון דטמאי מתים עבדו הראשון כטהורין חשיבי דטומאת מת התרה היא בצבור הלכך שאר הטמאין עושין השני: איתמר רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים אמר רב טמאי מתים אין עושין הראשון דהא מיעוטא נינהו ומיעוטא נדחין לפסח שני בשני נמי לא עבדו דקיימא לן כל היכא דלא עבוד צבור בראשון לא עבוד צבור בשני וכי כתיב ויעשו בני ישראל היכא דאפשר הכא לא אפשר חשבינן ליה כאלו כולן זבין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 80a

    Pesachim 80a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 390 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא תוכל לזבוח את הפסח באחד בשביל יחיד לא תזבחנו שיהא אותו היחיד גורם ומועיל בשחיטתו שום צד נטיה:

    איקרי קהל ומילתא מפ' בהוריות (דף ה:) דקאמר ליה רחמנא ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך וכבר נולדו לו כל השבטים חוץ מבנימין הילכך שבט אחד חשוב כציבור ולא מידחי לשני:

    יעשו בטומאה אף טהורין אם ירצו:

    מטמאין אחד מהן כי היכי דניהוו רוב טמאין וניעבדו כולהו [בטומאה]:

    שהיו טמאין עודפין על הטהורין אחד דלא חזו טהורים בראשון:

    הדר' קושיין לדוכתיה דהוו להו פלגא ופלגא והללו יעשו לעצמן והללו יעשו לעצמן:

    אלא ה"ק כו' ולעולם מחצה על מחצה דווקא קתני וה"ק רב אי משכחת תנא דאית ליה כת"ק דאמר פלגא ופלגא לא עבדי טהורין בטומאה כדקתני הללו עושין לעצמן וכרבי יהודה דאמר אין קרבן ציבור חלוק מכי עביד קהל בטומאה בראשון לא מפליג למיעבד טהורין בטהרה דאוסר ליחלק שגנאי הדבר דמוכחא מילתא בהדיא כשנזהרין אלו מאלו:

    מטמאין אחד מהן בשרץ ונעבדיה כולהו בטומאה:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 80a · Sefaria

    Tosafot

    משלחין אחד מהן לדרך רחוקה פירוש אחד מן הטהורים מדפריך ויטמאנו בשרץ וקשה לריב"א אדרבה ישלחו אחד מן הטמאים לדרך רחוקה דהשתא הוו טהורין רובא ועבדי בטהרה דבכולה שמעתין אמרינן דמהדרי' אטהרה ותירץ דעולא גופיה אמר לקמן במי שהיה טמא (פסחים דף צג:) דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא ולא היה מועיל שילוח טמא דלעולם היה מצטרף לאותם שבירושלים ואין נראה לר"י דטעמא דאין דרך רחוקה לטמא לפי שכשהוא בירושלים נמי אינו יכול לעשות פסחו אלא ע"י שילוח אבל הכא יש דרך רחוקה לטמא כיון דמחצה טמאין ואם היה בירושלים היה יכול בעצמו לעשותו אלא נראה לר"י דמהדרינן שיעשו כולם בראשון ולא ידחו הטמאין:

    אתה מדחהו מחגיגתו ואם תאמר והא קיימא לן בתמיד נשחט (לעיל פסחים סב.) ערל וטמא משלחים קרבנותיהן ותירץ ריב"א הואיל והיא חובה לבא ברגל יש לה דין עולת ראייה דדרשינן בפרק קמא דחגיגה (דף ד:) דטמא פטור מן הראייה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה כו' וכן איתא בירושלמי דאיתקש לעולת ראייה ואם תאמר השתא כשמשלחהו בדרך רחוקה נמי מדחהו מחגיגתו שאינו יכול לבא ביום טוב מחוץ לתחום וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ויש לומר דיכול לבא ולעשות ביום ראשון מה"ת דתחומין דרבנן ועוד נהי דכשישלחהו בדרך רחוקה עד שעת שחיטה שלא יכול לחזור לירושלים מבעוד יום מכל מקום יכול לבא תוך התחום ויכנס למחר ועוד טמא וחיגר דלא חזי בגופו בראשון לא חזי בשני אבל הכא מיחזא חזי אלא שאינו יכול לבוא וכי הוי יום ראשון בשבת אף על גב דלא חזי אמרינן באלו דברים (לעיל פסחים דף ע:) דעביד באינך יומי:

    עקר משכניה וסיכיה ורהיט הך פירכא ליתא למאן דחשיב דרך רחוקה מאיסקופת עזרה ולחוץ ואם תאמר ומה תקנה רוצה רב נחמן שיעשו דהא רב נחמן גופיה קסבר בפרק מי שהיה טמא (לקמן פסחים צג.) שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויש לומר דקסבר דלאו תשלומין דראשון נינהו ויכול לטמאותו במת:

    לימא בהא קמיפלגי מר סבר טומאה דחויה ומר סבר טומאה הותרה השתא לכולי עלמא טהרה מידחיא ולא טומאה דאיש כי יהיה טמא משמע דהאיש לבדו טמא והציבור טהורים ומאן דסבר טומאה הותרה מיקרו שפיר טהורים ומסיק דלכולי עלמא דחויה מר סבר טהרה מידחיא כדפרישית ומר סבר טומאה נמי מידחיא וקרא משמע הכי איש נדחה ואין ציבור נדחים אלא עבדי בין בטהרה בין בטומאה:

    Tosafot on Pesachim 80a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    איתמר היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין אמר רב מטמאין אחד מהן בשרץ ואמאי האמר רב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן אמרי הכא במאי עסקי' כגון שהיו הטמאין עודפין על הטהורים אחד ואם תאמר א"כ הנה הרוב טמאין יעשו בטומאה סבר רב אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה כלומר אחד כמי שאינו הוא אי הכי מחצה על מחצה הן ושמעינן ליה לרב דאמר מחצה על מחצה כרוב והללו עושין לעצמן [והללו עושין לעצמן] ושנינן הכי אמר רב אי איכא תנא דסבר לה כת"ק דאמר היו הטמאין עודפין על הטהורין אפילו אחד יעשה בטומאה וכרבי יהודה דאמר אין קרבן צבור חלוק מטמאין אחד מן הטהורין בשרץ ונמצאו הטמאין עודפין על הטהורין שנים כיצד כגון שהיו מאה טהורין ומאה טמאים נטמא אחד מן הטהורי' נמצאו הטמאין מאה ואחד והטהורין צ"ט ומשכחת לה אפילו לאלעזר בן מתתיה.

    עולא אמר משלחין אחד מן הטהורין לדרך רחוקה ויטמא בשרץ וכו' ואסיקנא קסבר עולא כל מי שהיה טהור וראוי לחגיגה ביום הראשון ונאנס ולא חג כגון מי שהיה בדרך רחוקה ובא במועד וכיוצא בו חוגג והולך כל הרגל אבל אם היה טמא ביום הראשון כבר נדחה ואינו חוגג אותו הרגל מאי טעמא כולהו תשלומין דראשון הוא ותרוייהו רב ועולא סבירא להו שאין מטמאין אחד מהן במת שלא ידחה מחגיגתו. פי' סיכי יתדות אהלו עוקר והולך.

    איתמר היו רובן טמאי מתים ומיעוטן זבים רב הונא אמר אין תשלום לפסח הבא בטומאה כלומר הזבין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני ואתיא כר' נתן דאמר כל הזקוק לראשון זקוק לשני כי השני תשלומין דראשון הוא הלכך כשם שהראשון לא עבדו דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות וכו' בשני נמי לא עבדו דטהרה מדחה הטומאה לפסח שני כדתניא אלו עושין את השני הזבין והזבות והנדות היולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעים ובועלי נדות ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה א"כ למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד לא שבקינן ליה א"כ למה נאמר ומי שהיה בדרך רחוקה לפטרן מן ההכרת ומרבינן לזבין ולזבות מאיש איש דתניא יכול לא יהו נדחין מן הא' ועושין את השני אלא טמא ומי שהי' בדרך רחוקה זבין ומצורעין מנין ת"ל איש איש לכך כל היכי דעבדי טהורין בראשון עבדו טמאין בשני אבל אי לא עביד הראשון אלא בטומאה לא עבדי השני שאר טמאין כגון זבין וזבות וכיוצא בהן דטהרה מדחיא אפילו שאר טמאין לשני אבל טומאה לא מדחיא שאר טמאין מן הראשון לשני הלכך לא עבדו בשני כלל:

    ורב אדא בר אהבה אמר יש תשלומין לפסח הבא בטומאה ומי שלא עשה הראשון יעשה השני דטומאה נמי דחיא מאי טעמא טמאי מתים למה עושין השני לפי שלא יכלו לעשות הראשון זבין ומצורעין נמי כיוצא בהן לא יכלו לעשות הראשון ויעשו שני וכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור (ד"א) אפילו טומאה מדחיא דכיון דטמאי מתים עבדו הראשון כטהורין חשיבי דטומאת מת התרה היא בצבור הלכך שאר הטמאין עושין השני: איתמר רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים אמר רב טמאי מתים אין עושין הראשון דהא מיעוטא נינהו ומיעוטא נדחין לפסח שני בשני נמי לא עבדו דקיימא לן כל היכא דלא עבוד צבור בראשון לא עבוד צבור בשני וכי כתיב ויעשו בני ישראל היכא דאפשר הכא לא אפשר חשבינן ליה כאלו כולן זבין:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 80a · Sefaria

    Meiri

    ממה שכתבנו למדת שמנין רוב זה אינו למנין שבטים אלא למנין גלגלות ואפילו היו רוב בני אדם במיעוט שבטים הכל נגרר אחר מנין בני אדם ולא אחר מנין שבטים ואין צריך לומר שאין הלכה כדברי האומר שאפילו שבט אחד טמא וכל השבטים טהורים הללו עושין לעצמם והללו עושים לעצמם ולא כדברי האומר שאפילו שבט אחד טמא וכל השבטים טהורים יעשו כלם בטומאה:

    כבר ביארנו שאין טמא נדחה לפסח שני אלא טמא שטעון מנין ולא הושלם מנינו שאינו יכול לאכלו בלילה כגון טמא מת וזב ומצורע ונדה ובועלה ויולדת אבל טמא בטומאת שרץ ונבלה שאין בהם אלא טומאת ערב שוחטין עליהם אחר טבילה ולערב כשיעריב שמשו יאכל וכן הדין בטמאים הצריכים מנין שחל שביעי שלהם בארבעה עשר או מחוסרי כפרה שחל שמיני שלהם ערב הפסח חוץ מטמא מת שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה שאפילו חל שביעי שלו בערב הפסח והזה וטבל אין שוחטין עליו שמא יפשע ולא יטבול:

    מעתה כל שמחצה טהורים ומחצה טמאים שפרשנו שהללו עושין לעצמן והללו לעצמן אין מטמאין אחד מהם כדי להיותו מכריע את כלם לטומאה שלא ליחלק שאם תאמר שיטמאוהו בשרץ הרי שוחטין עליו וא"ת שיטמאוהו במת נמצאת מבטלו מחגיגתו של מחר שאין חגיגה דוחה טומאה ואין לומר שיעשנה בשביעי שאע"פ שיש לו תשלומין כל שבעה כלם תשלומי ראשון הם וכל שנפטר הימנה בראשון אינו משלמה אחר היום וא"ת שנשתדל עם אחד מן הטהורים לילך לו בדרך רחוקה על זו אמרו מאן ציית לך דעקר משכניה וסיכיה ורהיט כלומר היאך הוא שומע לעקור אהלו ויתדות משכנותיו לרוץ פתאום ולילך לו ואע"פ שכל שהוא חוץ לאסקופת עזרה דרך רחוקה קרינא ביה לענין ביאור מיהא אפשר דעולא לטעמיה שאמר איזהו דרך רחוקה כל שאין יכול להיות שם בשעת שחיטה כגון מן המודיעים ולחוץ שיש שם ט"ו מילין כמו שיתבאר בפרק טמא ולענין פסח מיהא אפשר שכל שראוי לעשות פסח אינו שומע לדחות עצמו ממנו:

    כבר ביארנו שאין הטומאה נדחית להתיר עשיית הפסח בטומאה לצבור אף למיעוט הטהורים שבהם אלא בטומאת מת אבל שאר טומאות אינן נדחות מפני הפסח ונמצא שאם היו כל הצבור זבים ומצורעים ובועלי נדות אין עושין פסח כלל לא בראשון שאין טומאה זו דחויה ולא בשני שאין צבור נדחה היו רובם זבים ומיעוטם טהורים הטהורים מיהא עושין לעצמן והצבור אין עושין לא ראשון ולא שני לא ראשון שהרי יחידים שנטמאו הם ולא שני שאין יחיד נדחה לפסח שני אלא בזמן שהצבור עושין את הראשון היו רובן טמאי מת ומיעוטן זבים רוב צבור עושין את הראשון שהרי טומאת מת היא ונדחית ומיעוט זבים אין עושין לא את הראשון ולא את השני לא את הראשון שטומאת זיבה אינה דחויה אף ליחיד בהבלעת הצבור שכלו טמא ולא את השני שאין פסח שני בא אלא בזמן שהראשון נעשה בטהרה:

    Meiri on Pesachim 80a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה משלחין כו' אבל הכא יש דרך רחוקה לטמא כו' ואם היה בירושלים היה יכול בעצמו לעשותו כו' עכ"ל יש לדקדק לכאורה ומאי קושיא כיון דמסתמא עולא אמלתא דרב קאי דה"ק אי איכא תנא דסבר כת"ק דאמר פלגא כו' וסבר לה כר"י דאין ציבור חלוק כו' וקאמר עלה עולא דמשלחין א' כו' וא"כ גם אם היה בירושלים לא היה יכול לעשותו כיון דפלגא ופלגא לא עבדי כולהו בטומאה ואין ציבור חלוק וי"ל דהא דאר"י אין ציבור חלוק לאו מדינא הוא אלא משום גנאי בעלמא הוא כפרש"י וכיון דמדין תורה אם היה בירושלים היה יכול לעשותו מקרי שפיר יש דרך רחוקה לטמא ובהכי ניחא מאי דקשיא לן לפי מה שכתבו התוספות לעיל אם מן הדין של טמאים פטורין מפסח לגמרי למה יטמאו את הטהור לעשות בטומאה וא"כ הכא ה"נ לרב למה יטמאו את א' מהן בשרץ דאיכא למימר כיון דמדינא הטמאים חייבים לעשות פסח אלא משום גנאי דאין קרבן ציבור חלוק אמרו דאין לעשות כן אלא מטמאין א' כו' ותו לא מידי ודו"ק:

    בד"ה אתה מדחהו כו' וא"ת השתא כשמשלחהו בדרך רחוקה נמי מדחהו כו' שאינו יכול לבא בי"ט כו' עכ"ל וצ"ע כיון דטהור הוא יכול לשלח קרבנותיו מעי"ט והשליח יהיה בתוך התחום ומביאו בי"ט ואפשר דבכה"ג נמי אינו יוצא ידי חגיגתו דומיא דראיה דבעי ובאת שמה והבאתם וגו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 80a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה משלחין וקשה לריב"א ק"ל הא הכל לפי הצד דטמאין אין עושין בראשון ולא בשני ובזה אם נשלח הטמא הא בפסח שני שיצטרפו הטמאים יחד איהו ושאר הטמאים יהיו צבור דאין עושין פסח שני וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Pesachim 80a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 80, Amud Aleph, about 390 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “(דברים טז, ה) ״לא תוכל לזבוח את…”

    2. Segment 226 words

      Opens “רבי שמעון אומר: אפילו שבט אחד טמא…”

      Named: רבי שמעון.

    3. Segment 335 words

      Opens “רבי יהודה אומר: אפילו שבט אחד טמא…”

      Named: רבי יהודה, רבן ציבור.

    4. Segment 413 words

      Opens “איתמר: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין,…”

    5. Segment 526 words

      Opens “ואמאי? ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו, דהא…”

    6. Segment 631 words

      Opens “אי הכי, הוו להו רובא טמאים? ניעבדו…”

    7. Segment 729 words

      Opens “אלא ה"ק אי איכא תנא דסבר לה…”

      Named: רבי יהודה, רבן ציבור.

    8. Segment 89 words

      Opens “ועולא אמר: משלחין אחד מהן לדרך רחוקה.…”

      Named: עולא.

    9. Segment 96 words

      Opens “קסבר: שוחטין וזורקין על טמא שרץ.…”

    10. Segment 105 words

      Opens “ויטמאנו במת! מדחהו אתה מחגיגתו.…”

    11. Segment 118 words

      Opens “השתא נמי מדחהו אתה מפסחו! אפשר דעביד…”

    12. Segment 129 words

      Opens “במת נמי, אפשר דעביד בשביעי דהוה ליה…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “קסבר עולא: כולהו תשלומין דראשון נינהו. דחזי…”

      Named: עולא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “אמר להו רב נחמן: זילו ואמרו ליה…”

      Named: רב נחמן, עולא.

    15. Segment 1518 words

      Opens “איתמר: היו רובן זבין, ומיעוטן טמאי מתים,…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “ראשון לא עבדי, דהוו מיעוטא, ומיעוטא לא…”

    17. Segment 1741 words

      Opens “אמר להו שמואל, זילו אמרו ליה לאבא:…”

      Named: שמואל, אבא.

    18. Segment 187 words

      Opens “איתמר: היו רובן טמאי מתים ומיעוטן זבין,…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “רב הונא אמר: אין תשלומין לפסח הבא…”

      Named: רב הונא, רב אדא בר אהבה.

    20. Segment 2015 words

      Opens “נימא בהא קמיפלגי, דמאן דאמר: אין תשלומין…”

    21. Segment 2110 words

      Opens “ומ"ד יש תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר:…”

    22. Segment 2211 words

      Opens “אמרי: לא. דכולי עלמא טומאה דחויה בציבור,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 80a · Segment 17 — “אמר להו שמואל, זילו אמרו ליה לאבא: (במדבר ט,…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 80a · Segment 13 — “קסבר עולא: כולהו תשלומין דראשון נינהו. דחזי בראשון חזי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 80a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026