Talmud Builders

    Pesachim 36a

    Back to index

    English translation — Pesachim 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One who unwittingly eats an unslaughtered animal carcass on Yom Kippur is exempt from bringing a sin-offering to atone for this consumption. The prohibition against eating on Yom Kippur does not apply to the already prohibited meat of an animal carcass, which means only the prohibition against eating an unslaughtered animal carcass is violated by this act.

    2Ravina said: Even if you say that this baraita is in accordance with the Rabbis, who maintain that a prohibition can take effect where another prohibition already exists, it can be explained as follows: One fulfills his obligation to eat matza with food whose prohibition is solely due to the commandment: Do not eat leavened bread, which excludes this grain, which is forbidden not only due to the prohibition: Do not eat leavened bread, but also due to the prohibition: Do not eat untithed produce.

    3The Gemara raises a difficulty against this explanation: Is the word: Only, written in the baraita ? This word, which is critical for Ravina’s explanation, does not appear in the baraita at all. Rather, it is clear that this must be explained in accordance with the explanation of Rav Sheshet, who maintains that the baraita should be attributed to Rabbi Shimon.

    4The Sages taught: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza on Passover with matza of second tithe in Jerusalem. Therefore, the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza , the bread of affliction [ leḥem oni ]” (Deuteronomy 16:3), oni with the letter ayin , i.e., poor man’s bread. As this is similar to the phrase: Bread of acute mourning [ leḥem oni ], oni with an alef , it can be inferred that this mitzva must be fulfilled with matza that can be eaten during a period of acute mourning, on the day one’s close relative has died. This excludes this second tithe, which cannot be eaten during a period of acute mourning but only in a state of joy, as the Torah states: “I have not eaten from it in my acute mourning” (Deuteronomy 26:14). This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.

    5Rabbi Akiva says: The repetition of matzot matzot serves to amplify, and teaches that all types of matza may be eaten on Passover. The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states leḥem oni , poor man’s bread? The baraita answers: This phrase excludes dough that was kneaded with wine, oil, or honey, which is not classified as poor man’s bread and therefore cannot be used for this mitzva.

    6The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Akiva? The Gemara explains: Is it written in the consonantal text leḥem oni with a vav ? That would allude to the comparison of matza to food eaten by an onen , an acute mourner, as onen is also spelled with a vav . Actually, it is written leḥem oni without a vav , meaning poor man’s bread.

    7And Rabbi Yosei HaGelili could respond: Do we vocalize the word as ani , as would be appropriate for a phrase meaning a poor man’s bread? In fact, we vocalize it oni , which means oppression, affliction, or mourning. And Rabbi Akiva could retort: The fact that we vocalize the word as oni is in accordance with a statement of Shmuel. As Shmuel said: The expression leḥem oni means bread over which many matters are recited [ onin ], an allusion to the Passover Seder, at which one recites the Haggadah and eats matza .

    8The Gemara asks: And does Rabbi Akiva maintain with regard to dough that was kneaded with wine, oil, or honey, that it may not be used for matza ? But wasn’t it taught in a baraita : One may not knead dough on Passover with wine, oil, or honey? And if one kneaded dough in this manner, Rabban Gamliel says: The dough must be burned immediately, as it is leavened faster than other types of dough. And the Rabbis say that although it is leavened quickly, one can still prevent it from being leavened, and if he does so it may be eaten. And Rabbi Akiva said: It was my Shabbat to serve before Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua during Passover (Rav Yehuda ben Rav Binyamin HaRofeh), and I kneaded for them dough with wine, oil, and honey, and they said nothing to me by way of objection.

    9The baraita continues: And although one may not knead dough with these ingredients, one may spread these substances on the surface of the dough. The Gemara comments: With regard to this latter statement, we have come back to the opinion of the first tanna , who said that one may not knead bread with wine, oil, or honey. And the Rabbis say: With regard to dough into which one may knead wine, oil, or honey, one may likewise spread them on the dough, whereas concerning dough into which one may not knead these ingredients, one may not spread them on the dough either. And everyone agrees that one may not knead the dough with warm water, as this will cause it to be leavened quickly. In any case, it is evident from here that Rabbi Akiva himself prepared matza with wine, oil, and honey.

    10The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Akiva’s, which maintains that one does not fulfill his obligation with matza prepared with wine, oil, and honey, is referring to the first day of the Festival, during which there is a special commandment to eat matza . However, that second baraita , in which Rabbi Akiva states that he prepared this type of dough himself, pertains to the second day of Passover, when no special requirement to eat matza is in effect. On the second day, there is no mitzva to eat matza . It is only forbidden to own or eat leavened bread; consequently, so-called rich, or enhanced matza , prepared from fruit juices, is permitted.

    11The Gemara adds that this is as Rabbi Yehoshua said to his sons: On the first night of Passover, do not knead for me dough with milk, but from the first night onward, knead my dough for me with milk. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita : Throughout the whole year one may not knead dough with milk, and if he kneaded dough with milk, the entire bread is prohibited, due to the fact that one will become accustomed to sin, by unwittingly eating it with meat? Rather, this is what he is saying: On the first night of Passover do not knead me dough with honey; however, from then onward, knead me dough with honey.

    12And if you wish, say instead that actually Rabbi Yehoshua said: With milk, as Ravina said: If this bread, kneaded with milk, is prepared in the shape of an ox’s eye, it is permitted. In other words, if one forms this dough in a unique shape, e.g., the eye of an ox, one may eat it, as it is clearly distinguishable from ordinary bread. Therefore, there is no concern that it will be eaten with meat. Here too, the baraita is speaking about a case where he told them to prepare this matza in the shape of an ox’s eye.

    13It was incidentally mentioned in the previous baraita : And everyone agrees that one may not knead dough with warm water. The Gemara asks: In what way is this case different from that of meal-offerings? As we learned in a mishna: All meal-offerings are kneaded with warm water and are watched so that they will not be leavened. The Gemara explains that there is a distinction between these two cases: If they say it is permitted for diligent priests to bake with warm water, shall they also say the same with regard to those who are not diligent? The priests are diligent and expert in the Temple service and are able to take extreme care, but not everyone can be relied upon to guard the dough unfailingly.

    14The Gemara raises a difficulty: If so, if we rely on the diligence of the priests, let them also soak the grains in water to help them remove the husks. Why did Rabbi Zeira say that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to the wheat used in the meal-offerings, one may not soak it? The Gemara answers: The kneading of the dough is performed by diligent priests; however, the act of soaking is not performed by diligent priests. Instead, this soaking is performed outside of the Temple confines by less reliable non-priests.

    15The Gemara asks: And with regard to kneading, is it performed only by diligent priests? But isn’t it written: “And when any one brings a meal-offering to the Lord, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and place frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall take from it his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense” (Leviticus 2:1–2). These verses indicate that from the scooping of a handful and onward, the mitzva must be performed by members of the priesthood. This teaches about the pouring of the oil and the stirring of the mixture that they are valid even if they are performed by any person, even a non-priest.

    16The Gemara answers: With regard to kneading, although it is not performed by diligent priests, it is nevertheless performed in the place of the diligent. Kneading may be carried out by a non-priest, but it must still be performed in the Temple courtyard. As the Master said: Mixing is valid if performed by a non-priest; however, if it is conducted outside the walls of the courtyard, it, the meal offering, is disqualified. This serves to exclude soaking, which is neither performed by the diligent nor performed in the place of the diligent.

    17The Gemara asks: And in what way is this case different from that of the omer meal-offering, which must also be guarded from leavening? As it was taught in a baraita : With regard to the omer offering, one soaks it and gathers it, without concern that it will become leavened. The Gemara answers: An act performed by the community is different, as the Great Sanhedrin supervises these operations, and those executing them no doubt proceed with great caution.

    18The Sages taught in another baraita : I might have thought that one can fulfill his obligation by eating matza prepared from the wheat of first fruits; therefore, the verse states: “In all of your habitations you shall eat matzot ” (Exodus 12:20). This verse indicates that one fulfills his obligation only with matza that may be eaten “in all of your habitations.” This expression excludes first fruits, which may not be eaten in all of your habitations, but only in Jerusalem. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.

    19Rabbi Akiva says: That verse is not the source for this halakha ; rather, the fact that one cannot fulfill his obligation with matza of first fruits is derived from the juxtaposition of matza and bitter herbs: Just as bitter herbs are not first fruits, as they are not included in the seven species to which the mitzva of first fruits applies, so too matza may not be from first fruits. If you will claim: Just as bitter herbs are from a species that are not brought as first fruits, so too matza must be prepared from a species that are not brought as first fruits, e.g., spelt,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    האוכל נבילה ביום הכפוריםשוגג:

    פטורמחטאת דאין איסור יום הכפורים חל על איסור נבילה ואם בו ביום נתנבלה אפילו הכי היתה אסורה קודם יום הכפורים משום אבר מן החי:

    מידי בלבד כתיבקרא משמע דכל מי שאיסור חמץ נוהג בו אתה יוצא בו משום מצה:

    מי שנאכל באנינותשמותר לאוכלו כשהוא אונן דרוש ביה לחם אוני ומעשר שני אינו נאכל באנינות דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו:

    מי כתיב עוניבוי"ו דתשמע מיניה אוני:

    שעונין עליו דבריםשגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה:

    אין לשין את העיסהשל מצות ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשומרה לפיכך אם לש תשרף מיד ובמועד קאמר ולא ביום טוב דהבערה שלא לצורך היא (ולר' יוחנן) דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ ואי אפשר לשומרן:

    וחכמים אומרים תאכלדקסברי אפשר לשומרה והכא לא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ:

    שבתי היתהשביתתי היתה רגל פסח אחד אצל ר' אליעזר ור' יהושע:

    מקטפיןטחין פניה לאחר עריכתה:

    פושריןממהרין להחמיץ:

    יום ראשוןלילה הראשון שהמצה חובה בעינן לחם עוני:

    אין לשין עיסה בחלבכל ימות השנה שלא יאכל בשר עמה:

    כעין תוראמעט כעין של שור מותר ללוש בחלב דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב:

    ומאי שנא ממנחותדתנן בהו דבאות מצות ואפילו הכי נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו:

    הכי גרסינן כהנים זריזין הם:

    לתיתהלשורן במים מעט ולכותשן במכתשת להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן נקיה:

    לתיתה ליתא בזריזיןכשמביאה הזר כבר היא סולת:

    לישהכגון מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שאופין אותה תחילה עשר חלות ואחר כך פותתין אותן עד שמחזירן לסלתן כדכתיב (ויקרא ב׳:ו׳) פתות אותה פתים ואחר כך נותן שמן ובוללה ויוצק וקומץ וכשאפאה תחילה נילושה בפושרין:

    לימד על יציקה ובלילה כו'והני במנחת מאפה תנור לאחר לישה ואפייה ופתיתה נינהו:

    במקום זריזים איתאבעזרה שהמחבת והמרחשת כלי שרת הן וכן תנור של מקדש וכיון דבעזרה איתא חזו לה כהנים ומלמדין אותו להיזהר בה:

    ומאי שנאשאר מנחות דקאמר שמואל אין לותתין אותם ממנחת העומר דתנן בה לותתין אותה וצוברין אותה שיזובו מימיה:

    ציבור שאנימנחת העומר קרבן ציבור היא וכל עסקין שלה נעשין על פי בית דין קצירתה והיבהוב שלה ולתיתה הכל בבית דין ובזריזין הוא ואיכא דאמרי צבור שאני דהואיל וצוברין אותה מימיה זבין ואין מחמיצין ולאו מילתא היא חדא דבתוספתא קתני לה ולא קתני וצוברין אלא ובוררין ועוד אי איכא תקנתא בצבור (של) חיטים של מנחות נמי לילתתינהו וניצברינהו:

    בבכוריםכגון כהן שהביאו לו חיטין בכורים בירושלים:

    בכורים אין נאכלין אלא בירושליםשנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר (מכות דף יז.) ותרומת ידך אלו בכורים:

    מצה ומרורהקישן הכתוב על מצות ומרורים:

    מרור אינו בכוריםדתנן (בכורים פ"א מ"ג) אין מביאין בכורים אלא מז' מינין דכתיב מארצך משבח ארצך במנחות בפרק כל קרבנות (מנחות דף פד.) ולקמן במקום שנהגו (פסחים דף נג.):

    פסחים 36 עמוד א

    1האוכל נבלה ביום הכפורים פטור.

    2רבינא אמר, אפילו תימא רבנן: מי שאיסורו משום ״בל תאכל חמץ״ בלבד. יצא זה שאין איסורו משום ״בל תאכל חמץ״ בלבד, אלא אף משום ״בל תאכל טבל״.

    3מידי ״בלבד״ כתיב״? אלא מחוורתא כדרב ששת.״

    Baraita

    4ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים, ת"ל (דברים טז, ג) לחם עוני מה שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה דברי ר' יוסי הגלילי׃

    5ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש׃

    6מאי טעמא דר' עקיבא מי כתיב ״לחם עוני עני כתיב״׃

    7ור' יוסי הגלילי מי קרינן עני עוני קרינן ור' עקיבא האי דקרינן ביה עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה׃

    8וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים יאכל ואמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר׃

    9ואף על פי שאין לשין מקטפין בו אתאן לתנא קמא וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין׃

    10לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא ביום טוב שני׃

    11כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא והתניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה אלא הכי קאמר יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא׃

    12ואיבעית אימא לעולם בחלבא כדאמר רבינא כעין תורא שרי הכא נמי כעין תורא:

    13ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין: מאי שנא ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין (ומשתמרין) שלא יחמצו אם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין׃

    14אי הכי מילתת נמי לתית אלמה אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל חיטין של מנחות אין לותתין אותה לישה בזריזין איתא לתיתה ליתא בזריזין׃

    15ולישה מי איתא בזריזין והכתיב ״(ויקרא ב״, א) ויצק עליה שמן וגו' והביאה אל הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בכל אדם׃

    16לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא דאמר מר בלילה כשירה בזר חוץ לחומת עזרה פסולה לאפוקי לתיתה דאינה בזריזין ולא במקום זריזין׃

    17ומאי שנא ממנחת העומר דתניא מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה ציבור שאני׃

    Baraita

    18תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים תלמוד לומר (שמות יב, כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבותיכם יצאו בכורים! שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים דברי רבי יוסי הגלילי׃

    19רבי עקיבא אומר מצה ומרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים אי מה מרור שאין במינו בכורים אף מצה שאין במינה בכורים׃

    Tosafot

    האוכל נבילה ביום הכפוריםפ"ה אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חיילא עלה איסור יוה"כ דהרי הוה עלה איסור אבר מן החי וקשה לר"י דהא כי פקע איסור אבר מן החי יחול עלה איסור יום הכפורים ונבילה בבת אחת דמודה רבי שמעון באיסור בבת אחת ומיהו י"ל אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חייל עלה איסור יום הכפורים דאיסור שאין זבוח הוה ביה נמי מעיקרא ואכתי לא פקע מינה:

    עוני קרינן ביהוהא דגבי לולב (סוכה דף לב.) כ"ע מודו דכפת כתיב ולא אמר כפות קרינן ויצטרך שני לולבים ליטול אור"י משום דהתם סמכינן אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד לכך מודו התם כ"ע דדרשינן מסורת:

    במקום זריזים איתאוא"ת והא הכא במנחת מאפה תנור מיירי שהיתה נילושה בפושרים ואותה מנלן שנבללת בעזרה ושאר מנחה שנבללת בעזרה לפי שהבלילה היתה בכלי שרת וי"ל דגם מאפה תנור היו לשין בעזרה סמוך לתנור של קודש שלא תחמיץ ורבינו אפרים בר אפרים הגבור מפרש דע"כ היו לשין אותה בעזרה לפי שהיו מודדין אותה בעשרון של קודש כדתנן בפרק שתי מדות (מנחות פז.) עשרון מה היה משמש בו מודד לכל המנחות:

    מה מרור שאין ביכוריםוליכא למימר מרור היינו זית שהוא מר כדדרשינן (סנהדרין דף קח:) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית וכו' דלקמן (פסחים דף לט.) אמר מרור דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור כן ועוד שזית האילן מר ולא הפרי כדמשמע עלה זית ואמרינן נמי (מכילתא פ' בשלח) ויורהו ה' עץ זהו זית שאין מר באילנות כזית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר יכול יוצא אדם ידי מצה בפסח במעשר שני בירושלים ת"ל לחם עוני כי בעינן לחם הנאכל באוני יצא זה שאינו נאכל באוני אלא בשמחה דברי ר' יוסי הגלילי כדתנן בס"פ מעשר שני במנחה ביום טוב היו מתודים כיצד היה וידוי בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני וכו' עד לא אכלתי באוני ממנו אם אכלו באנינה לא היה יכול להתודות:

    ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת"ל לחם עוני פרט למצה עשירה ואסיקנא לר' עקיבא כתיב עני למעוטי מצה עשירה וקרינן עוני כשמואל דאמר לחם שעונין אחריו דברים ואקשי' איני דר' עקיבא אוסר לאכול בפסח מצה עשירה והתניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואם לש ר"ג אומר תשרף מיד וחכמים אומרים תאכל מיד פי' אם אפאה אמר ר' עקיבא שבתי היתה אצל ר' אליעזר ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ושנינן הא דאסור מצה עשירה ביום טוב ראשון בלבד בזמן שעונין אחריו דברין והן ההגדה שאמר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו' אסור אותו זמן לאכול מצה עשירה דבעינן עוני וזה שאמר לשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש בשאר הימים ויש לומר כי דבר מועט לש להם כגון בני ר' יהושע שלשו בחלב כעין תורא שהוא דבר מועט וביום הראשון [אסור] ובשאר הימים מותר. ונתברר למביני מדע דסוגיא דברייתא הכי הוא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואע"פ שאין לשין מקטפין בהן וחכמים אומרים אין לשין ואף לא מקטפין ואם לש או קיטף ר"ג אומר תשרף מיד ואפי' אפאה וחכמים אומרים תאכל מיד אם אפאה ודברי הכל זו הברייתא בשאר ימות הפסח היא שנויה זולתי יו"ט ראשון ומראין הדברים שהת"ק שאמר אע"פ שאין לשין בו מקטפין בו כך פי' דבריו אע"פ שאין לשין במים ושמן ואם לשו במים ושמן מקטפין בשמן מכלל שהלישה שאסר שמן על ידי מים הוא שאסר ומה שאסר בלישה שמן על ידי מים התיר בקיטוף וחכמים אסרו זה וזה הלישה והקיטוף ע"י מים הכל אסור וקיי"ל כחכמים שאפי' אם לש במים לבדו אסור לו לקטף בשמן כלל וכל שכן שאין לשין במים ושמן כלל:

    ושוין שאין לשין את עיסה בפושריןואמרי' אמאי לא והא כל המנחות מצה הן ותנן כל המנחות נילושות [בפושרין] ומשמרן שלא יחמיצו ודחי' אם התירו לכהנים שהן זריזין ומשמרין העיסה שלא תחמיץ ומשום זריזותן התירו להן יתירו לכל אדם ודחי' לתיתה פעמים שתהיה שלא על ידי כהן והא לישה נמי יתכן שתהיה שלא על ידי כהן דהא מקמיצה ואילך מצות כהונה ולישה קמי הכי הוא דהויא ואפילו [הכי] לישה כי ליתא בכהנים אינה אלא בעזרה מקום שהכהנים רואים אותה אבל חוץ לחומת העזרה פסולה לתיתה אינה לא בכהנים ולא בעזרה לפיכך לא התירוה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 36a

    Pesachim 36a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 432 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    האוכל נבילה ביום הכפורים שוגג:

    פטור מחטאת דאין איסור יום הכפורים חל על איסור נבילה ואם בו ביום נתנבלה אפילו הכי היתה אסורה קודם יום הכפורים משום אבר מן החי:

    מידי בלבד כתיב קרא משמע דכל מי שאיסור חמץ נוהג בו אתה יוצא בו משום מצה:

    מי שנאכל באנינות שמותר לאוכלו כשהוא אונן דרוש ביה לחם אוני ומעשר שני אינו נאכל באנינות דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו:

    מי כתיב עוני בוי"ו דתשמע מיניה אוני:

    שעונין עליו דברים שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה:

    אין לשין את העיסה של מצות ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשומרה לפיכך אם לש תשרף מיד ובמועד קאמר ולא ביום טוב דהבערה שלא לצורך היא (ולר' יוחנן) דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ ואי אפשר לשומרן:

    וחכמים אומרים תאכל דקסברי אפשר לשומרה והכא לא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 36a · Sefaria

    Tosafot

    האוכל נבילה ביום הכפורים פ"ה אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חיילא עלה איסור יוה"כ דהרי הוה עלה איסור אבר מן החי וקשה לר"י דהא כי פקע איסור אבר מן החי יחול עלה איסור יום הכפורים ונבילה בבת אחת דמודה רבי שמעון באיסור בבת אחת ומיהו י"ל אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חייל עלה איסור יום הכפורים דאיסור שאין זבוח הוה ביה נמי מעיקרא ואכתי לא פקע מינה:

    עוני קרינן ביה והא דגבי לולב (סוכה דף לב.) כ"ע מודו דכפת כתיב ולא אמר כפות קרינן ויצטרך שני לולבים ליטול אור"י משום דהתם סמכינן אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד לכך מודו התם כ"ע דדרשינן מסורת:

    במקום זריזים איתא וא"ת והא הכא במנחת מאפה תנור מיירי שהיתה נילושה בפושרים ואותה מנלן שנבללת בעזרה ושאר מנחה שנבללת בעזרה לפי שהבלילה היתה בכלי שרת וי"ל דגם מאפה תנור היו לשין בעזרה סמוך לתנור של קודש שלא תחמיץ ורבינו אפרים בר אפרים הגבור מפרש דע"כ היו לשין אותה בעזרה לפי שהיו מודדין אותה בעשרון של קודש כדתנן בפרק שתי מדות (מנחות פז.) עשרון מה היה משמש בו מודד לכל המנחות:

    מה מרור שאין ביכורים וליכא למימר מרור היינו זית שהוא מר כדדרשינן (סנהדרין דף קח:) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית וכו' דלקמן (פסחים דף לט.) אמר מרור דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור כן ועוד שזית האילן מר ולא הפרי כדמשמע עלה זית ואמרינן נמי (מכילתא פ' בשלח) ויורהו ה' עץ זהו זית שאין מר באילנות כזית:

    Tosafot on Pesachim 36a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר יכול יוצא אדם ידי מצה בפסח במעשר שני בירושלים ת"ל לחם עוני כי בעינן לחם הנאכל באוני יצא זה שאינו נאכל באוני אלא בשמחה דברי ר' יוסי הגלילי כדתנן בס"פ מעשר שני במנחה ביום טוב היו מתודים כיצד היה וידוי בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני וכו' עד לא אכלתי באוני ממנו אם אכלו באנינה לא היה יכול להתודות:

    ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת"ל לחם עוני פרט למצה עשירה ואסיקנא לר' עקיבא כתיב עני למעוטי מצה עשירה וקרינן עוני כשמואל דאמר לחם שעונין אחריו דברים ואקשי' איני דר' עקיבא אוסר לאכול בפסח מצה עשירה והתניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואם לש ר"ג אומר תשרף מיד וחכמים אומרים תאכל מיד פי' אם אפאה אמר ר' עקיבא שבתי היתה אצל ר' אליעזר ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ושנינן הא דאסור מצה עשירה ביום טוב ראשון בלבד בזמן שעונין אחריו דברין והן ההגדה שאמר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו' אסור אותו זמן לאכול מצה עשירה דבעינן עוני וזה שאמר לשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש בשאר הימים ויש לומר כי דבר מועט לש להם כגון בני ר' יהושע שלשו בחלב כעין תורא שהוא דבר מועט וביום הראשון [אסור] ובשאר הימים מותר. ונתברר למביני מדע דסוגיא דברייתא הכי הוא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואע"פ שאין לשין מקטפין בהן וחכמים אומרים אין לשין ואף לא מקטפין ואם לש או קיטף ר"ג אומר תשרף מיד ואפי' אפאה וחכמים אומרים תאכל מיד אם אפאה ודברי הכל זו הברייתא בשאר ימות הפסח היא שנויה זולתי יו"ט ראשון ומראין הדברים שהת"ק שאמר אע"פ שאין לשין בו מקטפין בו כך פי' דבריו אע"פ שאין לשין במים ושמן ואם לשו במים ושמן מקטפין בשמן מכלל שהלישה שאסר שמן על ידי מים הוא שאסר ומה שאסר בלישה שמן על ידי מים התיר בקיטוף וחכמים אסרו זה וזה הלישה והקיטוף ע"י מים הכל אסור וקיי"ל כחכמים שאפי' אם לש במים לבדו אסור לו לקטף בשמן כלל וכל שכן שאין לשין במים ושמן כלל:

    ושוין שאין לשין את עיסה בפושרין ואמרי' אמאי לא והא כל המנחות מצה הן ותנן כל המנחות נילושות [בפושרין] ומשמרן שלא יחמיצו ודחי' אם התירו לכהנים שהן זריזין ומשמרין העיסה שלא תחמיץ ומשום זריזותן התירו להן יתירו לכל אדם ודחי' לתיתה פעמים שתהיה שלא על ידי כהן והא לישה נמי יתכן שתהיה שלא על ידי כהן דהא מקמיצה ואילך מצות כהונה ולישה קמי הכי הוא דהויא ואפילו [הכי] לישה כי ליתא בכהנים אינה אלא בעזרה מקום שהכהנים רואים אותה אבל חוץ לחומת העזרה פסולה לתיתה אינה לא בכהנים ולא בעזרה לפיכך לא התירוה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 36a · Sefaria

    Ritva

    והתניא אין לשין את העיסה ביין שמן ודבש וכו' פי' ע"י תערובת ואם לש ר"ג אומר תשרף מיד וחכמים אומרים תאפה מיד ומאי דלא בדקינן בסימני סידוק ושיאור פי' הריטב"א ז"ל שלא נאמרו סימני סידוק ושיאור אלא בשנעשין בפושרין או ששהתה יותר מן השיעור פעמים מתחלת להחמיץ ואין בה סימני שיאור וסידוק:

    ואמר ר' עקיבא שבתי היתה אצל ר' אליעזר ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין שמן ודבש ולא אמרו לי דבר. ואפי' דלר' עקיבא ביום ראשון אסור משם ואילך שרי וכר"פ:

    הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני ופרש"י ז"ל ההיא דלעיל דאסר משום מצה עשירה בלילה הראשון שחייב לאכול מצה וכן כתב הרב בעל העיטור בלילה הראשון בעינן לחם עוני שלא תהא מצה עשירה בשאר ימים מותר וש"מ דיו"ט ראשון דקאמר לישנא מיהא נקט. וכן כתב הרא"ה ז"ל בשם רבותיו הלכה למעשה דבר מההיא מצה דאוכלין על סדר ההגדה מותר לאכול מצה עשירה. ואע"ג דכי כתיב לחם עוני בשבעת ימים כתיב. כתב הר"י ז"ל דשבעת ימים אלא תאכל עליו חמץ כתיב ולענין פסק אם לשין את העיסה ביין ושמן ודבש על ידי תערובת דאיפלגי רבוותא קמאי פסקי כרבנן לחומרא דאין לשין ואין מקטפין לכתחילה ורבינו אלפסי ז"ל פסק כר' עקיבא דהא ר' יהושוע בן לוי עבד כותיה וליכא אמורא דפליג ועוד דמעשה רב: והרב בעל המאור השיב על הרב אלפסי ז"ל והרמב"ן ז"ל הציע בספר מלחמות ד' והעלה עיקר פסק הרב אלפסי ז"ל. וכתב הרי"ט ז"ל פסקו של הרב אלפסי ז"ל נכון וברור אעפ"כ המחמיר תבוא עליו ברכה:

    Ritva on Pesachim 36a · Sefaria

    Meiri

    האוכל נבלה ביום הכיפורים בשוגג חייב חטאת ואין אומרין שלא חל איסור יום הכיפורים על הנבלה שקדמה לו אם מתורת נבלה בנתנבלה מאמש אם באיסור אבר מן החי אם נתנבלה היום וכן שאף בנתנבלה היום יש בה קדימת איסור נבלה משום דנבלה בכזית ויום הכיפורים בככותבת אלא אעפ"כ איסור יום הכיפורים חל על איסור נבלה שהאיסור חל על איסור אחר בשלשה דרכים כשהם באים בבת אחת ובאיסור מוסיף ובאיסור כולל כמו שביארנו במסכת חולין פרק גיד הנשה:

    מצה של מעשר שני בירושלם יוצאין בה ואע"פ שאנו צריכים למצה הראויה בכל מושבות הרי ראוי הוא ליפדות וליאכל בכל מושבות ואפי' היה בירושלם שאינו נפדה מ"מ אם נטמא פודין אותו אף בירושלם כמו שביארנו בכמה מקומות ומאחר שיש לו צד פדיה יוצאין בו אף בלא נפדה ואע"פ שאינו נאכל באנינות לא נכתב לחם עוני אלא למעט מצה עשירה כמו שיתבאר אבל אין יוצאין במצה של בכורים אף בירושלם שאינה ראויה בכל מושבות:

    לישת העיסה ביין ובשמן ודבש ר"ל על ידי מים יש אוסרין אותה לכתחילה מפני שמי פירות בעירוב מים ממהרין להחמיץ ואם לש תאפה מיד ויש מתירין אף לכתחלה כשאר לישות שבמים ודבר זה תלוי בביאור שמועה והוא שאמרו אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ר"ל על ידי מים ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד ר"ל שאף בדיעבד אסורה וחכמים אומרין תאפה מיד ובדיעבד מיהא מותר כשיזהר שלא ישהה ואמר ר' עקיבא שבתי היתה אצל ר' אליעזר ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר כלומר שאף לכתחילה מותר שאין מי פירות גורמין למהר את החימוץ והרי הוא כשאר לישות ואע"פ שאין לשין בו מקטפין בו ר"ל אע"פ שאין לשין בו לכתחילה מקטפין בו לכתחילה והוא טיחת פניה לאחר עריבתה אתאן לתנא קמא כלומר דבר זה נאמר לדעת תנא קמא של ר' עקיבא שאוסר בלישה לכתחלה וחכמים אומרין את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין כלומר ואף בקטוף אסור לכתחילה ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין זהו תורף השמועה:

    ובגמרא הקשו משמועה זו לר' עקיבא ממה שאמר הוא עצמו למעלה לחם עוני פרט שנילושה ביין ושמן ודבש ותירץ בה הא ביום ראשון ר"ל לילה הראשונה ליציאת ידי חובת מצה דיומא הא ביום שני ר"ל מלילה הראשון ואילך שבלילה הראשון נאסרה מתורת מצה עשירה בין במים בין שלא על ידי מים ומשם ואילך אחר שדין מצה עשירה פרח לו מותרת אף על ידי מים שעל כרחך ר' עקיבא במה שאסרו האחרים התיר והאחרים לא אסרוה אלא על ידי מים ונמצא לר' עקיבא שבלילה הראשון אסורה ר"ל שלא לצאת בה ומשם ואילך מותרת אף לכתחלה והוסיפו בגמ' כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא לא תלושי לי בחלבא מכאן ואילך לושי לי ואע"פ שאסרנו למעלה לישת עיסה בחלב מפני הרגל עבירה הרי אמרו כעין תורא שרי ואף הוא בשיעשו אותם כעין תורא היה אומר להם כן ובלשון אחר הוזכרה כאן יומא קמא לא תלושי לי בדובשא מכאן ואילך לושי לי ודברי ר' יהושע אפשר שלא הוזכרו לסיוע לר' עקיבא אלא לענין מצה עשירה ליאסר בלילה ראשונה אף בלא מים ויומא קמא לדעת זה פירושו סעודתא קמא וכן פירשוה בתוספות ומצאו לה חבר בענין שבע ברכות של חתן דביומא קמא מברכין בלא פנים חדשות ופירשוה בסעודה הנעשית ראשונה לכבוד חתן ואף באותה סעודה דוקא לצאת בה הא לכל סעודתו לא נאסרה או שמא נוהג היה להיות כל סעודתו ממנה ונאמרה כאן לסייע לר' עקיבא ליאסר בלילה ראשונה אף בלא מים מדין מצה עשירה ולהתירה אח"כ הואיל ופרחה תורת איסור מצה עשירה ממנה ר"ל בשאין שם מים הא להתירה לאחר כן אף במה שיש בו סרך חמץ כגון שיש בו מים לא שמא לא התיר ר' יהושע מיומא קמא ואילך אלא בלא מים או שמא ר' יהושע מסייע לר' עקיבא מכל וכל ליאסר בלילה הראשון מתורת עושר ולהתיר משם ואילך אף בסרך חימוץ כגון שיש בו מים:

    וגדולי המחברים פסקו כר"ע והביאו ראיה ממה שר' יהושע סובר ומפרשים דברי ר' יהושע להתיר מלילה הראשון ואילך אף על ידי מים ומראים עצמם מוכרחים שלא לפסוק כר"ע אלא מטעם שר' יהושע סובר כמותו שאלמלא כן הוה ליה ר"ע יחיד אצל רבים ומחברו אמרו ולא מחבריו אבל מאחר שר' יהושע סובר כמותו יצא לו מתורת יחיד אלא שהאריכו לומר על ר"ע שהתירו אף על ידי מים ממה שהוזכר בו ענין קטוף וקטוף שמן על ידי מים הוא שלשון מקטפין מורה בשהעיסה נילושה כדרכה ר"ל במים ומה שאסר תנא קמא בלישה התיר בקטוף וחכמים אסרוה אף בקטוף ור' עקיבא התיר אף בלישה ומאחר שר' יהושע סובר כמותו הלכה כמותו אלא שהרבה מפרשים ערערו עליהם אחר שלא פסקו כר"ע אלא מסיועו של ר' יהושע שמא ר' יהושע לא התיר אלא שלא במים ולא הוזכר אלא לסייעו בענין מצה עשירה הא כל שיש שם סרך חמוץ כגון על ידי מים לא עד שגדולי המפרשים גוערים בהם וכתבו בנוסח זה איקפול כולי עלמא לאיפלוגי על הרב אי משום מצה ליכא מצה עשירה מהיכא וי"מ בלשון זה כלומר שאם לא היו דברי ר' יהושע אלא בשאין שם מים הרי אינו בא לידי חמוץ וכל שאין בא לידי חמוץ אין יוצאין בה ידי מצה ואע"פ שאותו המין שבעיסה זו בא לידי חמוץ מ"מ אנו צריכים אף שתהא עיסה זו באה לידי חמוץ שכל שאין בו חשש חמוץ אין בו שימור לשם מצה והוא שאמרו בתלמוד המערב אין יוצאין ברבוכה ר"ל בחלוט מפני שאין בה שימור לשם מצה ואע"פ שזו אינה הלכה שהרי חלוט אין אנו באים באיסורו מתורת שאין בו שימור לשם מצה שלא נאמר כן אלא בשלא נראית מעולם לבא לידי חמוץ מתחלתה כגון נילושה במי פירות אבל כל שנילושה ונראית לחמוץ אע"פ שהחלוט אינו בא לידי חמוץ שימור לשם מצה הוא אלא אין טעם איסורה אלא או מתורת מצה עשירה או מתורת שאינו לחם כמו שיתבאר למטה מ"מ למדנו שכל שאין בו שימור לשם מצה אינו יוצא בו אלא ודאי אף זו של ר' יהושע על ידי מים היא שנויה:

    ויש מפרשים בלשון זה שמאחר שאין חיוב מצה אלא בלילה ראשונה מה היו צריכים להזכיר מכאן ואילך לושו לי לא היה לו לומר אלא יומא קמא לא תלושו לי כלומר משום מצה עשירה ומה היה צריך לומר מכאן ואילך לושו לי וכי מהיכן הצרכנו להיתר מצה עשירה במקום שאין שם חיוב מצה כלל אלא ודאי להתיר מה שיש בו מחשש חימוץ הוא בא להתיר ועל ידי מים היא שנויה ואף הם בעצמם רמזו שם ביאורים אלו על נוסח דבריהם וכן הדברים מתיישבים יותר שמאחר שבא לסייע לדבריו של ר' עקיבא לא באו לסייעו לחצאין וקצת מפרשים היו חוככים עליהם לומר בדברי ר' יהושע שלשון ראשון עיקר ר"ל בחלבא ובחלב הוא שהתיר ולא ביין ושמן ודבש מפני שאין החלב מחממו כל כך ואינו כלום שלא מצינו חלוק במי פירות בין זו לזו ואף בתלמוד המערב אמרו אין לשין את העיסה במשקין כלומר שכל המשקין שוין בו ואין אחד מהם מחמיץ ואף חכמי הטבע מעידים לנו כן לפי שאין התבואה מקבלת תיקון וחימוץ אלא במים שמתגדלת בהם בעודה מחוברת בקרקע ואין שום משקה מגדל תבואה וצמחים אלא המים לבד:

    ומקצת גאונים פי' שדברי ר' יהושע דוקא שלא על ידי מים ונעשה ר' עקיבא יחיד ופוסקין כחכמים לאסור לכתחלה ואם לש שתאפה מיד וכן י"א שאף הברייתא שלא על ידי מים ואף גדולי הרבנים פירשוה כן מפני שהם סוברים במי פירות שאע"פ שאין מחמיצים מביאים הם לידי נוקשה כמו שכתבנו למעלה ושמא אף הם ממהרים לעשות נוקשה אף בלא מים ואין הדברים נראין ומ"מ יש אומרים שאף לדעת הפוסקים כר"ע כל שהוא לשו במי פירות ומתבלן בתבלין צריך להזהר שלא יתנו בה מים שהתבלין מחממין אותם וממהרים להחמיץ בשיש שם מים ואע"פ שבענין מנחות אמרו תבלה בקצח כשרה מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת אם אמרו בזריזים לא אמרו באחרים שהרי אמרו בהם כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמוצו ובכאן אמרו אין לשין את העיסה בפושרין כמו שיתבאר ומ"מ גדולי המחברים התירו אף בתבלין מלילה הראשון ואילך הא לילה הראשון מיהא אסור מתורת מצה עשירה ומה שאמרו בתלמוד המערב יוצאין במצה מתובלת ומדקאמר יוצאין אלמא אף בלילה הראשון כן שלא כהלכה נאמר וי"מ בשתבלה אחר שנאפת כגון שצבעה בכרכום וכיוצא בזה וכל שבשעת אפייתה לא היתה עשירה ועשרה שמור לה לאחר שנאפית אין העושר שמור לרעתה אלא לטובתה ולהיתרה ואין הדברים נראין:

    כבר ביארנו שכל המנחות הנאפות נילושות בפושרין ומשמרין אותם שלא יחמיצו שהכהנים זריזין הם ואע"פ שהלישה כשרה בזר וכמו שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה הא לישה ובלילה ויציקה כשרות בזר מ"מ לישתה בפנים היא ר"ל בעזרה ונמצאת לישתה במקום זריזים אבל לענין לתיתה חטים של מנחות אין לותתין אותם שהרי הלתיתה בחוץ היא נעשית ונמצאת שלא בזריזים ושלא במקום זריזים ומ"מ מנחת העומר הואיל והיא של צבור לותתין אותה שהצבור זריזים הם או מוסרים אותה לזריזים שביניהם:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 36a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה במקום זריזין כו' ואותה מנלן שנבללת בעזרה כו' עכ"ל לאו דוקא נבללת שבלילת מאפה תנור היה אחר אפיה ופתיתה אלא מנלן שנילושה בעזרה במקום זריזין דשרינן לה בפושרין וק"ל:

    בא"ד דע"כ היו לשין אותה בעזרה לפי שהיו מודדין אותה בעשרון כו' עכ"ל וקשה דהא לא מסיק האי טעמא אלא משום דבלילה פסולה חוץ לחומת עזרה ומה ראיה היא ללישה והתוס' פרק כל המנחות כתבו ושמא נקט האי טעמא דהוו בכל המנחות כו' אפילו למ"ד מדת יבש לא נתקדשה כו' והוא דחוק דהא עיקר קושיא הכא מלישת מאפה תנור ואהא לא משני מידי ויש ליישב דה"ק כמו דבלילה דכל המנחות פסולה חוץ לחומת עזרה משום דמדת הלח בכלי שרת ודאי נתקדשה ה"נ מדת היבש ודאי נתקדשה ואסור גם ללוש אחרי המדידה חוץ לעזרה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 36a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ת"ר יכול יוצא אדם י"ח במעשר שני כו' ר"ע אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת"ל לחם עוני כו' מ"ט דר"ע. נראה דקים ליה לתלמודא דהאי מצות מצות ריבה דקאמר ר"ע לאו לענין מעשר שני לחוד איצטריך אלא לשאר מילי דע"כ הכי הוא אליבא דר"י הגלילי ואם כן מקשה שפיר מ"ט דר"ע דטפי הו"ל למידרש האי קרא דלחם עוני למעט נמי מעשר שני כיון דעוני קרינן ואהני קרי למעט מעשר שני והכתיב למעט עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וע"ז משני שפיר מי כתיב לחם עוני עני כתיב וא"כ תו לית לן למעט מעשר שני אלא מרבינן לה ממצות מצות ריבה והא דקרינן עוני היינו כדמסיק לקמן שעונין עליו דברים הרבה כנ"ל:

    שם וסבר ר"ע עיסה שנילושה כו' והתניא אין לשין כו' ואמר ר"ע שבתי היתה כו'. ויש לדקדק דמעיקרא מאי קשיא ליה אטו מי לא אסיק אדעתיה דהא דאמר ר"ע פרט לעיסה שנילושה איירי דוקא בי"ט ראשון דבעינן לחם עוני למצות חובה משא"כ בשאר ימים דעיקר אכילת מצה רשות מכ"ש דלא בעינן לחם עוני ואידך ברייתא משמע להדיא דאיירי בי"ט שני דהא אפילו ר"ג לא קאמר אלא אין לשין משמע לכתחילה ואי לענין מצות חובה איירי הוה ליה למימר דאין יוצאין י"ח. ועוד דהא ר"ג תשרף קאמר וע"כ היינו משום חימוץ ואם כן מילתא דר"ע נמי איירי בי"ט שני ולענין חימוץ פליגי אי בעינן שימור במי פירות או לא או אפשר דאפילו שימור לא מהני לרש"י כדאית ליה ולהתוספות כדאית ליה כדפרי' לעיל. והנלע"ד בזה ליישב ע"פ סוגיא דמנחות דף נ"ז שהביאו התוספות לעיל בפלוגתא דר"ע ור"י הגלילי אי מרבינן מנחת נסכים לחימוץ משום דמי פירות נוקשה מיהא הוי כיון דמגבלן במים או לא וא"כ הא מסקינן התם דרבי יוחנן מפיך להך ברייתא דר"ע לדר"י הגלילי דר"ע הוא דדריש לרבות מנחת נסכים לחימוץ כיון דנוקשה הוא משא"כ לר"י הגלילי ואינך תנאי דהתם דף נ"ג מי פירות אין מחמיצין כלל לענין מנחות נקטינן מיהא דר"ע מחמיר טפי במי פירות לענין חימוץ מרבנן א"כ מה"ט גופא לא משמע ליה לתלמודא למימר דר"ע מיקל בלישת מי פירות אפי' בחמץ בפסח דחמיר טפי מחמץ דמנחות:

    ועוד דבלא"ה משמע בר"פ אלו עוברין דנוקשה ועירובו לענין חמץ כהדדי נינהו אליבא דרב וא"כ כיון דלר"ע עירובו אסור מדאורייתא בכותח הבבלי דהא שמעינן לר"ע דטעם כעיקר מדאורייתא א"כ מסתמא מחמיר נמי בנוקשה מכל זה הוי משמע ליה לתלמודא דר"ע לא איירי לענין י"ט שני אלא לענין י"ט ראשון דאפילו כשנשתמרה כראוי ובמי פירות לחוד אפ"ה אין יוצא בה משום מצה עשירה. ועוד נראה דכיון דר"ע היה לש בעצמו אלמא דבמצות חובה איירי דמצוה בו יותר מבשלוחו כמו שהיה עושה הרא"ש ז"ל וע"ז משני הש"ס דלעולם בי"ט שני מיירי ובמי פירות עם מים שממהרין להחמיץ ובעי זריזות ומשו"ה היה לש בעצמו כדאשכחן במנחות שמסור לזריזין כנ"ל. ובעיקר פלוגתא דר"ע וחכמים לענין חימוץ דמי פירות אי איירי במים או בלא מים כבר כתבתי לעיל שהיא מחלוקת בין רש"י ותוספות ועיין בלשון הרא"ש בשמעתין שהעתיק לשון הרי"ף והבין מפירושו של הרי"ף דאפילו במי פירות עם מים סובר דלא שייך ביה חימוץ כלל ולכן השיג עליו ובאמת אין זה כוונת הרי"ף אלא לענין שממהר להחמיץ פליגי ולעולם דשימור בעי וכ"כ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בשיטת הרי"ף דע"כ הכי הוא דאי ס"ד דאפילו בכה"ג לר"ט לא בעי שימור כלל אם כן אמאי איצטריך למעט משום דהו"ל מצה עשירה ותיפוק ליה דבלא"ה אין יוצאין בה כיון דלא שייך ביה ושמרתם את המצות ומה שיש לדקדק בכל זה ובל' הרא"ש שדבריו בשמעתין נראין כסותרין דבריו שבר"פ אלו עוברין בענין כוונת הרי"ף כבר הרגישו בו האחרונים ואין כאן מקומו להאריך ודעתי לבאר בקונטרס מיוחד באריכות אי"ה דנפקא מיניה טובא לדינא:

    Penei Yehoshua on Pesachim 36a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מידי בלבד כתיב עיין בהר"ש פ"א מ"ג דטהרות וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Pesachim 36a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 36, Amud Aleph, about 432 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “האוכל נבלה ביום הכפורים פטור.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “רבינא אמר, אפילו תימא רבנן: מי שאיסורו…”

    3. Segment 37 words

      Opens “מידי ״בלבד״ כתיב? אלא מחוורתא כדרב ששת.…”

      Named: רב ששת.

    4. Segment 429 words

      Opens “ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר…”

    5. Segment 518 words

      Opens “ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם…”

    6. Segment 610 words

      Opens “מאי טעמא דר' עקיבא מי כתיב לחם…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ור' יוסי הגלילי מי קרינן עני עוני…”

      Named: שמואל, רבה.

    8. Segment 846 words

      Opens “וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אליעזר, רבי יהושע, רבן גמליאל.

    9. Segment 930 words

      Opens “ואף על פי שאין לשין מקטפין בו…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “ואיבעית אימא לעולם בחלבא כדאמר רבינא כעין…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין: מאי…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “אי הכי מילתת נמי לתית אלמה אמר…”

      Named: רבי זירא, רבה, שמואל.

    15. Segment 1526 words

      Opens “ולישה מי איתא בזריזין והכתיב (ויקרא ב,…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “ומאי שנא ממנחת העומר דתניא מנחת העומר…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו…”

      Named: רבי יוסי.

    19. Segment 1924 words

      Opens “רבי עקיבא אומר מצה ומרור מה מרור…”

      Named: רבי עקיבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Pesachim 36a · Segment 8 — “…אומרים יאכל ואמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Pesachim 36a · Segment 5 — “ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 36a · Segment 2 — “רבינא אמר, אפילו תימא רבנן: מי שאיסורו משום ״בל…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 36a · Segment 7 — “…עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026