Talmud Builders

    Pesachim 61b

    Back to index

    English translation — Pesachim 61b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If one slaughtered the Paschal lamb for people who are circumcised on condition that uncircumcised people achieve atonement through the sprinkling of its blood, i.e., although the uncircumcised people are prohibited from eating the Paschal lamb, it was his intention that they achieve atonement through the blood of the offering, Rav Ḥisda said: The offering is disqualified. Rabba said: It is valid. The Gemara explains: Rav Ḥisda said it is disqualified because intent that the offering should be for uncircumcised people has sufficient force to disqualify the offering at the time of the sprinkling. Rabba said that it is valid because intent that the offering should be for uncircumcised people can only disqualify the offering during the slaughter and not during the sprinkling.

    2Rabba said: From where do I derive to say this halakha ? As it was taught in a baraita : I might have thought that an uncircumcised person would disqualify the other fit members of the group who come with him. And it may be inferred logically to the contrary that he does not disqualify the others: Since lack of circumcision disqualifies a Paschal lamb slaughtered for that person, and similarly, ritual impurity disqualifies it, the following can be said: Just as with ritual impurity, partial impurity was not made to be like full impurity, meaning that if one member of the group for which the offering is slaughtered is ritually impure, the offering is not disqualified for the entire group, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was not made to be like full lack of circumcision, meaning that if one member of the group is uncircumcised, the offering is not disqualified as it would be if all members of the group were uncircumcised.

    3Or perhaps go this way and maintain the following: Since lack of circumcision disqualifies the offering, and similarly, intent to eat the offering beyond the allotted time disqualifies the offering, this can be said: Just as if one said at the time of the slaughter that he intended to eat part of the offering beyond the allotted time, partial invalid intent was made to be like intent to eat the entire offering at an invalid time, and the offering is disqualified, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was made to be like full lack of circumcision, and the offering is disqualified.

    4Let us see to which it is similar, i.e., which comparison seems more reasonable: Do we derive a matter, namely, the halakha with regard to uncircumcised males, that does not apply to all offerings, from another matter, namely, the halakha with regard to the ritually impure, that does not apply to all offerings, as when it comes to other offerings, one who is ritually impure may send his offering with a proxy and thereby achieve atonement? And the halakha with regard to intent to eat the offering beyond the allotted time, which applies to all other offerings, should not be used to prove anything about our case.

    5Or, perhaps, go this way: We derive a matter, namely, the law with regard to uncircumcised males, for which no allowance is made from its rule, from a matter, namely improper intent with regard to the time, for which no allowance is made from its rule, as there are no exceptions for either of these two disqualifications. And the law with regard to ritual impurity should not be used to prove anything, as there are circumstances in which an allowance is made from its rule. Under certain circumstances it is permitted to offer the Paschal lamb while ritually impure, such as when the entire Jewish people is ritually impure.

    6In order to resolve this issue, the verse states: “This,” as it says: “And the Lord said to Moses and Aaron: This is the ordinance of the Passover: No stranger shall eat of it; but every man’s servant that is bought for money, when you have circumcised him, then shall he eat of it” (Exodus 12:43–44). What is implied from the emphasis of “this”? If you say that it comes to teach that if all the members of the group are uncircumcised the offering is disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified, this is derived from the words “and all uncircumcised males,” in the verse: “And all uncircumcised males shall not eat of it” (Exodus 12:48). The amplification indicated by the word all teaches that the offering is invalidated only if all members of the group are uncircumcised.

    7Rather, is this not what it is teaching: The verse states: “And all uncircumcised males,” to teach that only if all members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling the blood of the offering, i.e., that if it is done for a group whose members are all uncircumcised, the offering is in any event disqualified; therefore the verse states: “This,” to restrict application of this law and teach: It is during slaughter that if all members of a group are uncircumcised, the offering is disqualified; but during sprinkling, even if all members of the group are uncircumcised, it is not disqualified.

    8And if you say: What is the leniency of sprinkling such that this intent for a group whose members are all uncircumcised disqualifies the offering only during the slaughter but not during the sprinkling? Rabba’s reasoning is that there is no intent concerning those who may eat of the offering during the sprinkling. Intent to feed the Paschal lamb to those who are unable to eat it invalidates the offering only during the slaughter, but not during the sprinkling.

    9And Rav Ḥisda is of the opinion that, on the contrary, the baraita should be understood in the opposite direction. The verse states: “And all uncircumcised males,” teaching that only if all the members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised, it is not disqualified. This applies during slaughter; however, during the sprinkling, even if only part of the group is uncircumcised it is disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling in that the offering is not disqualified unless all members are uncircumcised; therefore the verse states “this” to restrict the application of this halakha and teach that it is only during slaughter that part of the group does not disqualify the offering, but during the sprinkling even part of the group disqualifies the offering.

    10And if you say: What is the stringency of sprinkling such that part of the group being uncircumcised disqualifies the offering during the sprinkling, but not during slaughter? The answer is that piggul status is established only during sprinkling. The status of piggul applies to an offering when one performs at least one of the rites with the intent that the offering be consumed outside the allotted time, but only if no rite was performed with some other invalid intent, such as intending that the offering be eaten outside its designated place. This can only be confirmed at the time of the sprinkling, which is the last of the four essential rites. Consequently, sprinkling is the rite most likely to disqualify an offering due to improper intent.

    11Rav Ashi strongly objects to this method of interpretation: From where do you derive that this expression “and all uncircumcised males” means that all the members of the group are uncircumcised? Perhaps this expression “and all [ kol ] uncircumcised males” means that any of its members is uncircumcised. Therefore, the Merciful One says in the Torah: “This,” to teach that the offering is not disqualified unless all of it s members are uncircumcised, and there is no difference between slaughtering and sprinkling. Therefore, the dispute between Rabba and Rav Ḥisda must be based on some other proof text and issue. Rather, Rav Ashi said: Rav Ḥisda and Rabba

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שחטולהאכילו למולין מנויין אבל יתכפרו בו בזריקתו ערלים או מנויין או שאינן מנויין:

    אין מחשבת ערלים בזריקהלא מהני לפסול וטעמא מפרש לקמיה:

    מנא אמינא לה כו'רישא דברייתא וכל ערל לא יאכל בו:

    יכול יפסולערל:

    בני חבורה הבאין עמושאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה ושחט לשם כולם יכול יפסל:

    הואיל וטומאה פוסלתאם שחטו לטמאין דבעינן הראוי לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו תשחטו ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי בתריה כתיב ושחטו אותו:

    וערלה פוסלתמהאי טעמא נמי דראוי לאכילה בעינן:

    מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאהכגון לטמאים ולטהורים:

    ככל טומאהכאילו נשחט כולו לטמאים ולקמן פריך מאי שנא טומאה דפשיטא ליה ומאי שנה ערלה דמספקא ליה:

    וזמן פוסלשחטו על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו נעשה כולו פיגול והיינו מקצת זמן שלא חישב אלא על כזית הימנו כדכתיב אם האכל יאכל וגו' ותניא בתורת כהנים ובזבחים (דף כט.) כוף אזנך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר וכתיב האכל יאכל אכילה בכזית:

    ערלה וטומאה אינה נוהגת בשאר זבחים כפסח שכן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן דלא מעכבא בהו אכילת בעלים:

    ערלה לא הותרה מכללהשאין שום קרבן נאכל לערלים דילפינן ביבמות (דף עג.) דערל אסור בקדשים דאתי בקל וחומר מפסח הקל וזמן נמי לא הותר לשום קרבן לאוכלו חוץ לזמנו וטומאה הותרה מכללה כדמפרש לקמן הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה:

    ת"ל זאתחקת הפסח וכתיב בההיא פרשתא כל ערל לא יאכל בו:

    מאי זאתהיכי משמע מזאת דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו על כרחיך מילתא אחריתי קאמר והכי קאמר ת"ל וכל ערל עד דאיכא כולה ערלות וזאת אתא דלא תימא הוא הדין לזריקה דכולה ערלות מיהא פסלה ביה אם שחטו למולין על מנת לזרוק דמה לערלים לבדם:

    תלמוד לומר זאתדמשמע בעבודה א' הוא דפסלה ערלות והיינו שחיטה דהיא תחלה לעבודות והיא הוזכרה אצל מנויין ואוכלין כדמפרש:

    וכ"ת מאי קולא דזריקהדתימא האי זאת אשחיטה קאי ולמעוטי זריקה היינו קולא דהא לא אתרבי מחשבת אוכלין אצל זריקה דשחיטה גלי בה רחמנא הלכך מסתברא דזאת דפסול כולה ערלות אשחיטה קאי ולאו אזריקה וזאת משמע מיעוטא:

    ורב חסדאדאמר לעיל יש מחשבת (אוכלין) [ערלים] בזריקה אמר לך האי זאת לאו לקולא גבי זריקה הוא אלא לאחמורי עליה אתא והכא קאמר זאת היא דמקצת ערלה לא פסלה בה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה:

    וכי תימא מאי חומרא דזריקהמשחיטה דמוקמית קולא דמקצת ערלה לא פסלה אשחיטה אבל זריקה אפי' מקצתה פסלה היינו חומרא דילה דלא מקיים פיגול אלא בזריקה אם חישב באחת מארבע עבודות על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו פיגול הוא וחייבין עליו כרת אפילו אכל ממנו תוך זמנו כדכתיב (ויקרא ו) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ובלבד שיעשו כל עבודות שלאחריה שלא בפסול אחר אלא או בשתיקה או בכשרות על מנת תוך זמנו או על מנת פיגול כמותה אבל חישב באחת מעבודות שלאחריה פסול אחר כגון חוץ למקומו שוב אין בו כרת כדאמרי' בזבחים (דף כח:) ובמנחות בפרק שני (דף טז.) הרצאה כתיבה בפיגול נאמר לא ירצה בפיגול ונאמר בכשר מיום השמיני והלאה ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות אף הרצאת פיגול עד שיקרבו כל מתיריו או בפיגול או בכשרות אלמא לא מיקבע וודאי של פיגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה דכל שעתא קאי בספק שמא יחשב פסול אחר בעבודה הבאה ויפקיע שם פיגול ממנו:

    מתקיף לה רב אשיבין לרבה בין לרב חסדא ממאי דהאי וכל ערל עד דאיכא כולה ערלה משמע דנייתי זאת למעוטי זריקה למר לחומרא ולמר לקולא ות"ל זאת דקתני תנא מילתא אחריתי קאמר דילמא זאת דקתני תנא. אמילתיה קאי ומינה יליף דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו ומשום דכל ערל כל דהו משמע והכי קאמר יכול יפסול בני חבורה דכל ערל כל דהו משמע ושוב לא יאכל בו שום אדם:

    ת"ל זאתעבודה שלימה בעינן בערלות ולעולם לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה שוין:

    פסחים 61 עמוד ב

    1שחטו למולין, על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה. רב חסדא אמר: פסול. רבה אמר: כשר. רב חסדא אמר פסול יש מחשבת ערלים בזריקה. רבה אמר כשר אין מחשבת ערלים בזריקה.

    2אמר רבה: מנא אמינא לה? דתניא: יכול יפסול בני חבורה הבאין עמו? ודין הוא: הואיל וערלה פוסלת וטומאה פוסלת, מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה.

    3או כלך לדרך זו: הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל, מה זמן עשה בה מקצת זמן ככל זמן, אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה.

    4נראה למי דומה: דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים, ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים.

    5או כלך לדרך זו: דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו, ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה.

    6ת"ל (שמות יב, כה) ״זאת״. מאי ״זאת״? אילימא דכולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה, האי מוכל ערל נפקא!

    7אלא לאו הכי קתני: ת"ל ״וכל ערל״ כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה. וכי תימא הוא הדין לזריקה, דכולה ערלה מיהא פסלה ת"ל ״זאת״: בשחיטה הוא דכולה ערלה מיהא פסלה, אבל זריקה אפילו כולה ערלה נמי לא פסלה.

    8וכי תימא מאי קולא דזריקה? דאין מחשבת אוכלין בזריקה.

    9ורב חסדא, אדרבה לאידך גיסא: ת"ל ״וכל ערל״ כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה. אבל זריקה אפילו מקצתה נמי פסלה. וכי תימא הוא הדין לזריקה, דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה, ת"ל ״זאת״: שחיטה הוא דמקצתה לא פסלה, אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה.

    10וכ"ת ומאי חומריה דזריקה? דלא מקבע פיגול אלא בזריקה.

    11מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי ״וכל ערל״ כולה משמע? דילמא האי ״וכל ערל״ משמע כל דהו ערלה, כתב רחמנא ״זאת״, דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה, לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה. אלא אמר רב אשי: רב חסדא ורבה׃

    Tosafot

    שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערליםאם שחטו למנויו על מנת שיתכפרו בו שאינם מנויו הא פשיטא דפסול לכ"ע דהיינו שינוי בעלים דפסול בפסח ובחטאת ומיהו נראה לר"י דה"נ פליגי בשחט לאוכליו על מנת שיתכפרו שאינם אוכלין כגון חולה וזקן דפסל ביה רב חסדא כמו בערלים אע"ג דקראי דמייתי בערל כתיבי דמחד קרא דלפי אכלו נפקי וילפי מהדדי לכל מילי דהא לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר היינו משום דילפי' מלמולים ולערלים ודווקא בשחט למולים ע"מ שיתכפרו ערלים פסל רב חסדא אבל נזרק לשם ערלים אפי' רב חסדא מודה דכשר דאין מחשבת אוכלין בזריקה דהא בכ"מ פשוט זה למסדר הש"ס בכולה שמעתי' ובריש זבחים (ד' ד.) דקאמר אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן וכי תימא נילף מזביחה מה לזביחה שכן פסולה שלא לשם אוכלין בפסח משמע דליכא מאן דפליג דאין מחשבת אוכלין בזריקה ועוד דרב אשי מסיק דרבה לא פליג בהא אדרב חסדא ובפ' כיצד צולין (פסחים ד' עח.) דתניא שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו פסח עצמו כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו לא גרסינן לזרוק דמו אלא ונזרק דמו דלא תיקשי לרב חסדא וכן יש במקצת ספרים וריב"א פי' דדוקא נקט על מנת שיתכפרו שחישב להתכפר בו ערלים אבל אם לא חישב להתכפר אלא חישב לזרוק להאכיל הבשר לערלים אפי' רב חסדא מודה דכשר דלא שייך בזריקה מחשבת פסול דאכילה אלא פסול דכפרה ובשחיטה דווקא אם חישב להאכיל שלא לאוכליו ולערלים פסול דשחיטה ודאי בעינן לשם בעלים הראויים לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו והיינו דאין מחשבת אוכלין בזריקה:

    רבה אמר כשרתימה לר"י נילף מק"ו דפסול משינוי בעלים דמה הריני שוחט לשם פלוני דכשר לזרוק דמו לשם פלוני פסול שוחט לשם ערלים דפסול אינו דין דלזרוק לערלים נמי פסול וכי האי גוונא עביד בזבחים (ד' י.) קל וחומר אשלא לשמו ותירץ ר"י דשאני הכא דרבה יליף מקרא לקמן ועוד אומר ר"י דאיכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן אם זרק לשם פלוני דפסול תאמר בשוחט לזרוק לערלים שכן זורק לשם ערלים כשר דאין מחשבת אוכלין בזריקה לכ"ע כדפרישית ואם תאמר היא גופה נילף משינוי בעלים שיהא זורק לשם ערלים פסול ושמא יש מיעוט למעט אוכלים מזריקה ומיהו מתכוסו לא משמע שום מיעוט אלא מיעוט אחרינא איכא ועוד איכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן פסול בכל הזבחים:

    וכי תימא ה"ה לזריקהוכן רב אשי קאמר בסמוך לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה תימה לריב"א כיון דזריקה קילא דאין בה מחשבת אוכלין היכי נילף משחיטה ואמאי איצטריך השתא זאת:

    דילמא האי כל ערל אפילו כל דהואע"ג דפלוגתא דתנאי הוא בסנהדרין (ד' עח.) גבי הכוהו עשרה בני אדם בי' מקלות בכל נפש אי כולה נפש משמע או כל דהו וכן בבכורות (ד' ג.) גבי כל בכור רב אשי בא לסתור ראייתו של רבה ולהעמיד הברייתא כמאן דאמר כל דהו משמע ועוד כדפי' בקונטרס דברייתא גופה מוכחא דזאת בא להתיר מקצת ערלות ולהכי פריך:

    כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלהתימה לשתוק מכל ועוד דנימא איפכא דזאת ודאי כולה ערלה משמע כתב רחמנא כל אפילו כל דהו וי"ל דידע בעל הש"ס דאיצטריך כל לשום דרשה אחריתי ואיצטריך זאת לגלויי דלא נדרוש מכל כל דהו אבל אי הוה דרשי' איפכא לא הוה ידעינן כלל זאת למאי אתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אתמר שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים רב חסדא אמר פסול יש מחשבת אוכלין בזריקה כלומר בעינן שחשב בזריקה לאוכליו מכיון שחשב לערלים שאינן יכולין לאכול שנאמר (שמות יב יח) וכל ערל לא יאכל בו פסול רבא אמר כשר בתר שחיטה אזלינן ואין מחשבת אוכלין פוסלין בזריקה כלומר אם זרק שלא לאוכליו לא נפסל הפסח.

    ירושלמי אמר ר' יוחנן שחטו לאוכליו וזרק דמו שלא לאוכליו כשר אמר רבא מנא אמינא לה דאין מחשבת ערלין בזריקה יכול לפסול בני חבורה הבאין עמו ודין הוא הואיל וטומאה פוסלת שנאמר (במדבר ט ו) ויהי אנשים טמאים אשר היו וגו' וערלה פוסלת שנא' וכל ערל לא יאכל בו מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל הטומאה אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה [או] כלך לדרך זו הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל מה זמן עשה בו מקצת זמן ככל זמן אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה נראה למי דומה דנין דבר שאין נוהג בכל הזבחים [כמו] הערלה שאין ערלה פוסלת אלא בפסח אבל בשאר זבחים לא דקיימא לן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים [הטומאה] שאין טומאה פוסלת אלא בפסח אבל בשאר זבחים לא דקיימא לן [טמא משלח קרבנותיו] ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים.

    או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללה הערלה מדבר שלא הותר מכללו הזמן ואל תוכיח טומאה שהרי הותרה מכללה בצבור שנאמר (שם ט י) איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני אלא עושה בטומאה ת"ל זאת חקת הפסח ודייק רבה מאי זאת אלא לאו הכי קתני ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה בצבור ת"ל וכל ערל אי איכא כולה ערלות פסלה ואי לא לא פסלה וכי תימא הוא הדין לזריקה דאי אית בה כולה ערלות פסלה ת"ל זאת בשחיטה הוא דפסלה ערלה בזריקה לא פסלה ומאי קולא בזריקה לדחויה דאין מחשבת אוכלין פוסלה בזריקה כדאמרן:

    ורב חסדא אדרבה לאידך גיסא כולה ערלות פסלה בשחיטה מקצתה לא פסלה וכי תימא הוא הדין לזריקה דבזריקה נמי לא פסלה עד דאיכא כולה ערלות ת"ל זאת בשחיטה הוא דבעי כולה ערלות אבל בזריקה אפי' מקצת ערלה פסלה דזריקה חמורה משחיטה דלא מקבע פיגול בשחיטה אלא בזריקה דתנן בזבחים פ"ב [כז.] השוחט [הזבח] לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר להקטיר אימוריו למחר או מקצתן לאכול כזית מבשרו למחר פיגול וחייבין עליו כרת הנה לא מקבע הפסח פגול אלא מזריקה ואילך אבל בשחיטה לא דאי אפשר לחשב בשחיטה לשחטו למחר דהא היום שחט ליה ובא רב אשי ודחה האי תירוצא לאמר ממאי דהאי וכל דכתיב בערלה כולה משמע דלמא האי וכל כלום משמע דאפילו מקצת ערלה כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלות לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה וכי פליגי רבא ורב חסדא בהא פליגי וכפר עליו ואמרינן עליו ולא על חברו רבא דייק עליו ולא על חבירו סבר דיקי' בעינן חברו דפסול דומיא דידיה מה הוא בר כפרה אף חברו דבר כפרה אבל ערל דלאו בר כפרה הוא אם זרק עליו לא פסול ורב חסדא אמר האי נמי בר כפרה הוא הואיל דאי בעי מיתקן נפשיה ומכפר השתא נמי בר כפרה קרינא ביה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 61b

    Pesachim 61b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 287 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שחטו להאכילו למולין מנויין אבל יתכפרו בו בזריקתו ערלים או מנויין או שאינן מנויין:

    אין מחשבת ערלים בזריקה לא מהני לפסול וטעמא מפרש לקמיה:

    מנא אמינא לה כו' רישא דברייתא וכל ערל לא יאכל בו:

    יכול יפסול ערל:

    בני חבורה הבאין עמו שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה ושחט לשם כולם יכול יפסל:

    הואיל וטומאה פוסלת אם שחטו לטמאין דבעינן הראוי לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו תשחטו ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי בתריה כתיב ושחטו אותו:

    וערלה פוסלת מהאי טעמא נמי דראוי לאכילה בעינן:

    מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה כגון לטמאים ולטהורים:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 61b · Sefaria

    Tosafot

    שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים אם שחטו למנויו על מנת שיתכפרו בו שאינם מנויו הא פשיטא דפסול לכ"ע דהיינו שינוי בעלים דפסול בפסח ובחטאת ומיהו נראה לר"י דה"נ פליגי בשחט לאוכליו על מנת שיתכפרו שאינם אוכלין כגון חולה וזקן דפסל ביה רב חסדא כמו בערלים אע"ג דקראי דמייתי בערל כתיבי דמחד קרא דלפי אכלו נפקי וילפי מהדדי לכל מילי דהא לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר היינו משום דילפי' מלמולים ולערלים ודווקא בשחט למולים ע"מ שיתכפרו ערלים פסל רב חסדא אבל נזרק לשם ערלים אפי' רב חסדא מודה דכשר דאין מחשבת אוכלין בזריקה דהא בכ"מ פשוט זה למסדר הש"ס בכולה שמעתי' ובריש זבחים (ד' ד.) דקאמר אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן וכי תימא נילף מזביחה מה לזביחה שכן פסולה שלא לשם אוכלין בפסח משמע דליכא מאן דפליג דאין מחשבת אוכלין בזריקה ועוד דרב אשי מסיק דרבה לא פליג בהא אדרב חסדא ובפ' כיצד צולין (פסחים ד' עח.) דתניא שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו פסח עצמו כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו לא גרסינן לזרוק דמו אלא ונזרק דמו דלא תיקשי לרב חסדא וכן יש במקצת ספרים וריב"א פי' דדוקא נקט על מנת שיתכפרו שחישב להתכפר בו ערלים אבל אם לא חישב להתכפר אלא חישב לזרוק להאכיל הבשר לערלים אפי' רב חסדא מודה דכשר דלא שייך בזריקה מחשבת פסול דאכילה אלא פסול דכפרה ובשחיטה דווקא אם חישב להאכיל שלא לאוכליו ולערלים פסול דשחיטה ודאי בעינן לשם בעלים הראויים לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו והיינו דאין מחשבת אוכלין בזריקה:

    רבה אמר כשר תימה לר"י נילף מק"ו דפסול משינוי בעלים דמה הריני שוחט לשם פלוני דכשר לזרוק דמו לשם פלוני פסול שוחט לשם ערלים דפסול אינו דין דלזרוק לערלים נמי פסול וכי האי גוונא עביד בזבחים (ד' י.) קל וחומר אשלא לשמו ותירץ ר"י דשאני הכא דרבה יליף מקרא לקמן ועוד אומר ר"י דאיכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן אם זרק לשם פלוני דפסול תאמר בשוחט לזרוק לערלים שכן זורק לשם ערלים כשר דאין מחשבת אוכלין בזריקה לכ"ע כדפרישית ואם תאמר היא גופה נילף משינוי בעלים שיהא זורק לשם ערלים פסול ושמא יש מיעוט למעט אוכלים מזריקה ומיהו מתכוסו לא משמע שום מיעוט אלא מיעוט אחרינא איכא ועוד איכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן פסול בכל הזבחים:

    וכי תימא ה"ה לזריקה וכן רב אשי קאמר בסמוך לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה תימה לריב"א כיון דזריקה קילא דאין בה מחשבת אוכלין היכי נילף משחיטה ואמאי איצטריך השתא זאת:

    דילמא האי כל ערל אפילו כל דהו אע"ג דפלוגתא דתנאי הוא בסנהדרין (ד' עח.) גבי הכוהו עשרה בני אדם בי' מקלות בכל נפש אי כולה נפש משמע או כל דהו וכן בבכורות (ד' ג.) גבי כל בכור רב אשי בא לסתור ראייתו של רבה ולהעמיד הברייתא כמאן דאמר כל דהו משמע ועוד כדפי' בקונטרס דברייתא גופה מוכחא דזאת בא להתיר מקצת ערלות ולהכי פריך:

    כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה תימה לשתוק מכל ועוד דנימא איפכא דזאת ודאי כולה ערלה משמע כתב רחמנא כל אפילו כל דהו וי"ל דידע בעל הש"ס דאיצטריך כל לשום דרשה אחריתי ואיצטריך זאת לגלויי דלא נדרוש מכל כל דהו אבל אי הוה דרשי' איפכא לא הוה ידעינן כלל זאת למאי אתא:

    Tosafot on Pesachim 61b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אתמר שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים רב חסדא אמר פסול יש מחשבת אוכלין בזריקה כלומר בעינן שחשב בזריקה לאוכליו מכיון שחשב לערלים שאינן יכולין לאכול שנאמר (שמות יב יח) וכל ערל לא יאכל בו פסול רבא אמר כשר בתר שחיטה אזלינן ואין מחשבת אוכלין פוסלין בזריקה כלומר אם זרק שלא לאוכליו לא נפסל הפסח.

    ירושלמי אמר ר' יוחנן שחטו לאוכליו וזרק דמו שלא לאוכליו כשר אמר רבא מנא אמינא לה דאין מחשבת ערלין בזריקה יכול לפסול בני חבורה הבאין עמו ודין הוא הואיל וטומאה פוסלת שנאמר (במדבר ט ו) ויהי אנשים טמאים אשר היו וגו' וערלה פוסלת שנא' וכל ערל לא יאכל בו מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל הטומאה אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה [או] כלך לדרך זו הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל מה זמן עשה בו מקצת זמן ככל זמן אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה נראה למי דומה דנין דבר שאין נוהג בכל הזבחים [כמו] הערלה שאין ערלה פוסלת אלא בפסח אבל בשאר זבחים לא דקיימא לן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים [הטומאה] שאין טומאה פוסלת אלא בפסח אבל בשאר זבחים לא דקיימא לן [טמא משלח קרבנותיו] ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים.

    או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללה הערלה מדבר שלא הותר מכללו הזמן ואל תוכיח טומאה שהרי הותרה מכללה בצבור שנאמר (שם ט י) איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני אלא עושה בטומאה ת"ל זאת חקת הפסח ודייק רבה מאי זאת אלא לאו הכי קתני ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה בצבור ת"ל וכל ערל אי איכא כולה ערלות פסלה ואי לא לא פסלה וכי תימא הוא הדין לזריקה דאי אית בה כולה ערלות פסלה ת"ל זאת בשחיטה הוא דפסלה ערלה בזריקה לא פסלה ומאי קולא בזריקה לדחויה דאין מחשבת אוכלין פוסלה בזריקה כדאמרן:

    ורב חסדא אדרבה לאידך גיסא כולה ערלות פסלה בשחיטה מקצתה לא פסלה וכי תימא הוא הדין לזריקה דבזריקה נמי לא פסלה עד דאיכא כולה ערלות ת"ל זאת בשחיטה הוא דבעי כולה ערלות אבל בזריקה אפי' מקצת ערלה פסלה דזריקה חמורה משחיטה דלא מקבע פיגול בשחיטה אלא בזריקה דתנן בזבחים פ"ב [כז.] השוחט [הזבח] לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר להקטיר אימוריו למחר או מקצתן לאכול כזית מבשרו למחר פיגול וחייבין עליו כרת הנה לא מקבע הפסח פגול אלא מזריקה ואילך אבל בשחיטה לא דאי אפשר לחשב בשחיטה לשחטו למחר דהא היום שחט ליה ובא רב אשי ודחה האי תירוצא לאמר ממאי דהאי וכל דכתיב בערלה כולה משמע דלמא האי וכל כלום משמע דאפילו מקצת ערלה כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלות לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה וכי פליגי רבא ורב חסדא בהא פליגי וכפר עליו ואמרינן עליו ולא על חברו רבא דייק עליו ולא על חבירו סבר דיקי' בעינן חברו דפסול דומיא דידיה מה הוא בר כפרה אף חברו דבר כפרה אבל ערל דלאו בר כפרה הוא אם זרק עליו לא פסול ורב חסדא אמר האי נמי בר כפרה הוא הואיל דאי בעי מיתקן נפשיה ומכפר השתא נמי בר כפרה קרינא ביה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 61b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו בחומר זריקה שאין הפגול קבוע אלא בה ביאור הענין הוא במה שכבר ידעת שאם חשב מארבע עבודות לחוץ לזמנו הוא פגול וחייבין עליו כרת שלא נאמר כן אלא בתנאי שכל עבודות הבאות אחריה יהו באותה כונה בעצמה או בשתיקה או במחשבת כשרות אבל אם חישב באחת מן העבודות שאחריה מחשבת פסול אחד מן הפסולין שאינן מפגלין לחייב כרת אלא שפוסלים כגון לאכול חוץ למקומו נפקע ממנה שם פגול בצירוף אותה מחשבה ואין חלוק בין קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום ובין קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן וזהו שאמרו בזבחים הרצאה כתיבה בפיגול דכתי' לא ירצה והרצאה כתיבה בקרבן כשר דכתיב ונרצה לו מה הרצאה דכתיבא בקרבן כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות אף הרצאת פגול לחייב כרת אינה עד שיקרבו כל מתיריו בלא עירוב מחשבת פסול אחר שאינו מפגל ונמצא שאין הפגול קובע לגמרי אלא בזריקה שהוא סוף העבודות שכל שפגל לפני זריקה הוא בספק עירוב מחשבת פסול אחר בעבודה שאחריה שיפקיע שם פגול ממנו וכן יתבאר בסוף הסוגיא שאין פגול בחצי מתיר אלא בכל המתיר ר"ל שאם חשב במנחה בשעת הקומץ לאכול שיריה חוץ לזמנן ולא חשב כן בשעת לקוט הלבונה פסול אבל אינה פגול עד שחישב מחשבת הזמן בכל המתיר שהוא הקומץ והלבונה הן בזו אחר זו בשעת קמיצת הקומץ ובשעת לקוט לבונה או על שניהם כאחד בשעת נתינתם בכלי או בשעת הולכתם או בשעת זריקתן:

    Meiri on Pesachim 61b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה רב חסדא כו' אבל הכא לא כתיבי מולים בזריקה עכ"ל היינו לפי האמת דמסיק דלרב חסדא נמי בזריקה כולה ערלה פסלה ולא מקצתה אבל למאי דבעי למימר לקמן מעיקרא לרב חסדא דמקצת ערלה נמי פסלה דהיינו שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו מולין [ב] וערלים תקשי מ"ש ממתני' ששחטו לערלים ולמולין דכשר ובהכי יתיישב דרב חסדא דהכא לפי האמת למאי דמסיק רב אשי דפליג בכה"ג אבל למאי דבעי למימר מעיקרא דבמקצת ערלים נמי פוסל רב חסדא הל"ל לרבותא דאפי' בע"מ שיתכפרו בו ערלים ומולין פוסל רב חסדא וק"ל:

    בד"ה וכ"ת ה"ה לזריקה כו' תימה לריב"א כיון דזריקה קילא כו' היכי נילף משחיטה כו' עכ"ל משמע להו דבשחיטה בכולה ערלה ליכא לספוקי ביה דודאי פסלה דאיכא למילף מלפי אכלו תכוסו וערלים נמי בכלל שלא לאוכליו הוא לפסול בשחיטה כמ"ש התוס' לעיל וליכא לספוקי אלא בזריקה אי פסלה בכולה ערלה בע"מ שיתכפרו וכו' ואהא קשיא להו שפיר כיון דזריקה לרבה קילא דאין מחשבת אוכלין בזריקה דהיינו בזורק לשם ערלים כמ"ש התוס' לעיל לא אצטריך ליה לרבה ולרב אשי מיעוטא דזאת למעט זריקה בע"מ שיתכפרו כו' דמהיכא תיתי לפסול בהכי דליכא למילף משחיטה דחמירא דיש בה מחשבת אוכלין וק"ל:

    בד"ה כתב רחמנא כו' לשתוק מכל כו' עכ"ל אבל קרא דזאת אצטריך למעט מקצת ערלה בשחיטה דאי לאי זאת לאו הוי ידעינן ליה אי נילף ליה ממקצת טמא דכשר אי ממקצת זמן דפסול וק"ל:

    גמ' וכ"ת מאי חומריה דזריקה דלא מקבע פיגול כו' ק"ק אמאי לא קאמר ומאי חומריה דזריקה דאין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה דומיא דקאמר לרבה לעיל ומאי קולא דזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה כו' ויש ליישב דמשום חומרא דזריקה דאין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה ולא בשחיטה לא הל"ל לרב חסדא אדרבה לאידך גיסא כיון דאיכא למימר בהיפך בכה"ג קולא דזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה אלא בשחיטה ולהכי קאמר חומרא דזריקה במילתא אחריתא דלא מקבע פיגול כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 61b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה וכי תימא מאי חומרא דזריקה משחיטה וכו' דמקצת ערלה לא פסלה בשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 61b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 61, Amud Bet, about 287 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “שחטו למולין, על מנת שיתכפרו בו ערלים…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    2. Segment 237 words

      Opens “אמר רבה: מנא אמינא לה? דתניא: יכול…”

      Named: רבה.

    3. Segment 325 words

      Opens “או כלך לדרך זו: הואיל וערלה פוסלת…”

    4. Segment 420 words

      Opens “נראה למי דומה: דנין דבר שאינו נוהג…”

    5. Segment 518 words

      Opens “או כלך לדרך זו: דנין דבר שלא…”

    6. Segment 618 words

      Opens “ת"ל (שמות יב, כה) ״זאת״. מאי ״זאת״?…”

    7. Segment 738 words

      Opens “אלא לאו הכי קתני: ת"ל ״וכל ערל״…”

    8. Segment 89 words

      Opens “וכי תימא מאי קולא דזריקה? דאין מחשבת…”

    9. Segment 943 words

      Opens “ורב חסדא, אדרבה לאידך גיסא: ת"ל ״וכל…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    10. Segment 109 words

      Opens “וכ"ת ומאי חומריה דזריקה? דלא מקבע פיגול…”

    11. Segment 1140 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי ״וכל…”

      Named: רב אשי, רב חסדא, רבה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 61b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026