Talmud Builders

    Pesachim 23a

    Back to index

    English translation — Pesachim 23a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for the public; all the details of the prohibition of orla apply to a tree planted for public purposes. Rabbi Yehuda says: This verse comes to exclude a tree planted for the public, i.e., it is exempt from the laws of orla .

    2The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna ? As it is written: “And you shall plant.” That the mitzva applies to an individual is indicated, since planting a tree is ordinarily an individual activity; however, that the mitzva of orla applies to a tree planted for the public is not indicated by the verse. Therefore, the Merciful One writes “for you” in the plural, to include within this prohibition that which is planted for the public. And Rabbi Yehuda concedes that the phrase “and you shall plant” indicates that orla applies both to a tree planted for the public and for an individual; and the phrase “for you” also indicates that orla applies both to a tree planted for an individual and for the public. If so, then this is one amplificatory expression after another, and there is a principle that one amplificatory expression after another is restrictive. Therefore, the term: “For you” comes to exclude from this prohibition a tree planted for the public.

    3The Gemara further challenges Rabbi Abbahu’s opinion: And yet there is the prohibition that a non-priest shall not eat teruma , as the Merciful One says: “No stranger shall eat of the sacred food; a tenant of a priest, or a hired servant, shall not eat of the sacred food” (Leviticus 22:10). And we learned in a mishna: One may establish an eiruv , such as a joining of Shabbat boundaries, on behalf of a nazirite with wine, even though he may not drink it. And one may establish an eiruv on behalf of an Israelite with teruma , although it is prohibited for him to eat it. Apparently, it is permitted for an Israelite to derive benefit from the teruma even though the verse says: “He shall not eat.” This appears to be a challenge to the opinion of Rabbi Abbahu.

    4Rav Pappa said: It is different there, with regard to teruma , as the verse said: “And your teruma shall be reckoned unto you, as though it were the grain of the threshing floor, and as the fullness of the winepress” (Numbers 18:27). The Sages derived from the inclusion of the possessive pronoun “your” that the teruma shall be yours; therefore, it is permitted for an Israelite to benefit from teruma . The Gemara asks: And what does the other Sage, Ḥizkiya, derive from this phrase, as he holds that: “He shall not eat” already indicates that it is permitted to benefit from teruma ? The Gemara answers: According to his opinion the phrase: “Your teruma ” is referring to all of the teruma of the entire Jewish people. This is common biblical vernacular, and nothing may be derived from it.

    5The Gemara continues to challenge Rabbi Abbahu’s opinion: And yet there is the prohibition against the nazirite eating grape products, as the Merciful One says: “All the days of his naziriteship he shall eat nothing that is made of the grapevine, from the seeds to the grape skin” (Numbers 6:4). And we learned in the mishna: One may establish an eiruv on behalf of a nazirite with wine even though he may not drink it. Apparently, a nazirite may derive benefit from wine despite the fact that the verse says that he may not drink it. Mar Zutra said: It is different there, as the verse said: “His naziriteship.” He derives from this verse that it shall be his; in other words, the nazirite may continue to own wine and to benefit from it.

    6Rav Ashi said: This halakha is derived from another source. As the verse says: “He shall be sacred, he shall let the locks of the hair of his head grow long” (Numbers 6:5). Rav Ashi reads the verse precisely to indicate that the growth of the nazirite’s hair is sacred and must be burned, but no other element of his naziriteship is sacred. In other words, he may derive benefit from the other elements prohibited to him during his naziriteship, i.e., from grape products. The Gemara challenges: And is it written: No other element of his naziriteship? There is no indication that this statement means that the prohibition against deriving benefit is limited to this one element. Rather, it is clear that the derivation of this halakha is in accordance with the explanation of Mar Zutra.

    7The Gemara continues to challenge Rabbi Abbahu’s opinion: And yet there is the prohibition of new grain, which was harvested before the bringing of the omer offering, as the Merciful One says: “And you shall eat neither bread, nor parched grain, nor fresh stalks until this day itself, until you have brought the offering of your God; it is a statute forever throughout your generations in all your dwellings” (Leviticus 23:14). And we learned in a mishna: One may harvest grain before the omer as fodder and feed it to his animal. Apparently, one may derive benefit from this grain even though the verse says: “You shall not eat.”

    8Rav Shemaya said: It is different there, as the verse said: “Your harvest” (Leviticus 23:10), indicating that your harvest will be yours. In other words, one may benefit from it, as it is still considered to be his. The Gemara asks: And what does the other Sage, Ḥizkiya, derive from this phrase? The Gemara answers that according to his opinion, “your harvest” is referring to the harvest of the entire Jewish people. This is common biblical vernacular, and nothing may be derived from it.

    9The Gemara challenges both opinions. And yet there is the prohibition against eating creeping animals, as the Merciful One says: “And every creeping thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41). And we learned in a mishna: If hunters of undomesticated animals, birds, and fish happen to catch non-kosher species that they did not intend to trap, it is permitted for them to sell them to gentiles. Apparently, one may derive benefit from non-kosher species even though the verse says: “It shall not be eaten.” The Gemara answers: It is different there, as the verse said: “For you” (Leviticus 11:10), indicating that they will be yours, that one may derive benefit from them.

    10The Gemara asks: If so, that it is permitted to derive benefit from these creeping animals, then even if one intends to catch them it should also be permitted to sell them to gentiles ab initio . However, the mishna indicates that this is prohibited. The Gemara answers: It is different here, in the case of creeping animals, as the verse said: “They shall be” (Leviticus 11:11). It is derived from this that they shall be as they are. In other words, they should remain in their detestable state, and one should stay away from them.

    11The Gemara asks: And according to the opinion of Ḥizkiya, why do I need the verse to write: “It shall not be eaten,” to teach that one may not derive benefit from them, and afterward to say: “For you,” to permit deriving benefit from them? Let the Merciful One not write: “It shall not be eaten,” and it will not need to say: “For you.” Ḥizkiya could have said to you: My reason is also derived from here, as this verse is a central source for my opinion. Since the verse needed to say explicitly: “For you,” it is evident that when the Torah writes only: “It shall not be eaten,” it is indicating that it is prohibited to benefit from the item as well.

    12The Gemara further challenges the opinions of Ḥizkiya and Rabbi Abbahu: And yet there is the prohibition of leavened bread, as the Merciful One says: “Leavened bread shall not be eaten,” and it was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: Be astounded with yourself; how is it prohibited to derive benefit from leavened bread for all seven days? Apparently, he holds that it is permitted for one to derive benefit from leavened bread for all seven days of Passover and certainly afterward. The Gemara answers: It is different there, as the verse said: “ Matzot shall be eaten throughout the seven days; and no leavened bread shall be seen with you, neither shall there be leaven seen with you, in all your borders” (Exodus 13:7). The phrase “with you” indicates that it is yours, i.e., it is still considered to be in one’s possession, and it is permitted for him to derive benefit from it.

    13The Gemara asks: And what do the Rabbis, who say that it is prohibited to derive benefit from leavened bread, learn from the phrase “with you”? The Gemara answers: They derive that you may not see your own leavened bread; however, you may see that of others and that which is consecrated to God but remained in one’s possession. The Gemara asks: And what does the other Sage, Rabbi Yosei HaGelili, say about this halakha ? The Gemara answers: There are two occurrences of the phrase “with you” written. One indicates that it is permitted to see leavened bread that belongs to a gentile, and the other indicates that one may derive benefit from leavened bread.

    14The Gemara asks: And according to the opinion of the other Sages, the Rabbis, why is the phrase “with you” written twice? They explain: One is written with regard to a gentile whom he has conquered, i.e., who is under his control. And the other is written with regard to a gentile whom he has not conquered. In either case, one is permitted to keep the gentile’s leavened bread in his possession on Passover. And from where does the other Sage, Rabbi Yosei HaGelili, derive this halakha that one may see even the leavened bread of a gentile who is under his control? He points out that there are three occurrences of the phrase “with you” written. And what do the other Sages, the Rabbis, learn from the extra instance of the phrase “with you”? They learn that it is used once to teach about leaven, and once to teach about leavened bread. And they are both necessary and must be mentioned explicitly, as one cannot derive this principle with regard to leavened bread from leaven or vice versa.

    15The Gemara suggests: Let us say this dispute between Ḥizkiya and Rabbi Abbahu with regard to the implication of the phrase: It shall not be eaten, is parallel to a dispute between tanna’im . The verse states: “And the fat of the animal carcass, and the fat of that which is torn of beasts, may be used for any other service; but you shall surely not eat of it” (Leviticus 7:24). What does it mean when the verse states: “For any other service”? I might have thought that with regard to the Temple service it should be permitted to use this fat for the following reason: Because fats may generally be offered on the altar, it is as though it is permitted to consume them; therefore, they may be used for other sacred purposes as well. However, I might have thought that with regard to common use it should be prohibited to use them, as the verse states: “You shall surely not eat of it.” Therefore, the verse states: “For any other service,” meaning that its use is permitted in all contexts. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.

    16Rabbi Akiva says: Although its use is clearly permitted, I might have thought that despite the fact that an animal carcass is impure, with regard to common use its fat should be ritually pure; however, with regard to the Temple service it should be ritually impure. Therefore, the verse states: “For any other service,” meaning that it is considered pure in all contexts.

    17The Gemara explains their dispute: Rabbi Yosei HaGelili holds that with regard to purity and impurity no verse is necessary, as there is no reason to assume that the fat of an animal carcass is impure. The verse is necessary to establish the prohibited or permitted status of this fat. And Rabbi Akiva holds that to teach whether this fat is prohibited or permitted no separate verse is necessary; it is necessary to establish its status with regard to ritual purity or impurity.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לרביםלצורך רבים כגון באמצע הדרך לכל עובר:

    ונטעתם ליחיד משמעדאין דרך רבים לנטוע ולכל חד וחד קאמר ונטעתם:

    מערבין לנזירעירוב תחומין ביין אע"פ שסעודה שאינה ראויה לו היא הואיל ואי מתשיל אנזירותיה שריא ליה מערבין וכן לישראל בתרומה דאי בעי מיתשל עליה דתרומת טעות אינה תרומה והדרא לטיבלה והדר מפריש עלה מינה ובה:

    תרומתכםונחשב לכם תרומתכם ובתרומת מעשר דמפרשי לוים כתיב ותרומה גדולה איתקש בההוא קרא כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה:

    ואידךחזקיה דאמר לא תאכלו לא משמע הנאה האי תרומתכם לאו למישרי הנאה אתא אלא תרומתכם דכל ישראל קאמר ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי ישראל לאו דוקא דהא בלוים כתיב:

    גידולושיער שלו אסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:

    מידי ואין דבר אחר כתיבדילמא גידולו והוא הדין לדבר אחר דמאי מיעוט כתב הכא:

    חדשלפני העומר:

    קוצר לשחתאע"ג דכתיב עומר ראשית קצירכם אל הכהן דמשמע דאסור לקצור לפני העומר מותר לקצור לשחת כשהוא עשב דלאו קציר הוא:

    ומאכיל לבהמהאף חיטין גמורין על ידי קיטוף מכל מקום חדש מותר בהנאה:

    ואידךחזקיה דלא נפקא ליה הנאה מלא תאכלו ולא איצטריך קצירכם למישרי אמר לך קצירכם דכל ישראל קאמר ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי:

    שנזדמנודווקא שנזדמנו דלא מצרכינן להו להפקירן אבל לכתחלה אסור לחזר אחריהן כדתנן התם במס' שביעית (פ"ז מ"ג) אין עושין סחורה לא בנבילות וטריפות ולא בשקצים ורמשים:

    יהיוושקץ יהיו לכם:

    ולחזקיה למה לי למכתב לא יאכל ומייתי לכם למישרייהבשלמא לר' אבהו לא מצינו לאקשויי בכל הנך דכתיב בהו לא תאכל והדר כתיב בו היתר הנאה דאיצטריך לא תאכלו לאכילה ואיצטריך היתירא להנאה אלא לחזקיה כיון דסוף סוף שרי ליה רחמנא בהנאה למה לי קרא דשני בדיבורא וכתב לא יאכל דמשמע הנאה ואיצטריך לכם למישרייה בהנאה ליכתוב לא תאכל ותו לא איצטריך לכם:

    טעמא דידידאמינא לא יאכל משמע הנאה מהא נפקא לי ואי לאו האי קרא דכתיב לא יאכל ותו כתב לכם למישרייה לא הוה ידענא דלא יאכל איסור הנאה הוא וכל הנך קראי דהיתר הנאה דכתיבי גבי לא תאכל הא דרשינהו חזקיה למילתא אחרינא כדאמרן לעיל תרומתכם קצירכם דכל ישראל:

    תמה על עצמך היאך נאסר חמץ בהנאהדס"ל מותר בהנאה כל שבעה וכ"ש לאחר הפסח ופליגא דרבי יהודה דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לקמן בפירקין (פסחים דף כח:):

    תלתא לך כתיבילא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך ועוד קרא אחרינא ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים:

    וצריכידאי כתב שאור משום דחימוצו קשה אבל חמץ אימא מותר ואי כתב חמץ משום דראוי לאכילה אבל שאור דלא אתי למיכליה אימא לא עבר עליה הכי מפרש להו בפ"ק דביצה (דף ז:):

    לימא כתנאילא תאכל דרבי אבהו:

    יעשה למלאכההוה מצי למיכתב גבי חלב דנבילה:

    שיכולאי לא הוה כתב לכל הוה אמינא למלאכת גבוה יהא מותר אם צריך למשוח ממנו עורות למלאכת בדק הבית יהא מותר דהא מישתרי חלב באכילה לגבי גבוה למזבח אבל למלאכת הדיוט יהא אסור שהרי נאמר בו לא תאכלו ואיסור הנאה במשמע ת"ל לכל מלאכה:

    רבי עקיבא אומר כו'כלומר לא הוצרך הכתוב להתיר דלא הוה ס"ד לאיסור ולא בא אלא לטהרו מכלל טומאת הבשר ולומר שאין חלב בכלל נבילה ואינו חושש לטומאה אלא מותר לישתמש טהרות בעור המשוח בחלב נבילה ואם לא ריבה לכל מלאכה הייתי אומר למלאכת הדיוט להשתמש בו חולין יהא טהור אבל למלאכת גבוה להשתמש קדשים יהא טמא:

    פסחים 23 עמוד א

    1לרבים. רבי יהודה אומר: להוציא את הנטוע לרבים.

    2מאי טעמא דתנא קמא דכתיב ״ונטעתם״, ליחיד משמע, לרבים לא משמע. כתב רחמנא ״לכם״ להביא את הנטוע לרבים. ורבי יהודה: ״ונטעתם״ משמע בין לרבים בין ליחיד, ולכם בין יחיד בין רבים משמע. הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.

    3והרי תרומה, דרחמנא אמר: (ויקרא כב, י) ״וכל זר לא יאכל קדש״, ותנן: מערבין לנזיר ביין, ולישראל בתרומה!

    4אמר רב פפא: שאני התם דאמר קרא ״(במדבר יח״, כז) ״תרומתכם״ שלכם תהא. ואידך? ״תרומתכם״ דכל ישראל קאמר.

    5והרי נזיר, דרחמנא אמר: (במדבר ו, ד) ״מחרצנים ועד זג לא יאכל״, ותנן: מערבין לנזיר ביין. אמר מר זוטרא: שאני התם, דאמר קרא ״נזרו״ שלו יהא.

    6רב אשי אמר: (במדבר ו, ה) קדוש, יהיה גדל פרע שער ראשו גידולו קדוש. ״ואין דבר אחר״ קדוש מידי ואין דבר אחר כתיב״?! אלא מחוורתא כדמר זוטרא.״

    7והרי חדש, דרחמנא אמר: (ויקרא כג, יד) ״לחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה״, ותנן: קוצר לשחת, ומאכיל לבהמה!

    8אמר רב שמעיה: שאני התם דאמר קרא: ״קצירכם״ קצירכם שלכם יהא. ואידך? ״קצירכם״ דכל ישראל משמע.

    9והרי שרצים, דרחמנא אמר: (ויקרא יא, מא) ״שקץ הוא לא יאכל״, ותנן: ציידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאין מותרין למוכרן לנכרים שאני התם, דאמר קרא: ״לכם״ שלכם יהא.

    10אי הכי, אפי' לכתחלה נמי! שאני הכא, דאמר קרא: ״יהיו״ בהוייתן יהו.

    11ולחזקיה, למה לי למיכתב ״לא יאכל״, ומייתי ״לכם״ למישרייה? לא לכתוב רחמנא ״לא יאכל״, ולא בעי ״לכם״! אמר לך חזקיה, טעמא דידי נמי מהכא.

    12והרי חמץ, דרחמנא אמר: ״לא יאכל חמץ״, ותניא, ר' יוסי הגלילי אומר: תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה? שאני התם, דאמר קרא: ״(שמות יג״, ז) ״ולא יראה לך שאור״ שלך יהא.

    13ורבנן? שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ואידך? תרי ״לך״ כתיבי.

    14ואידך? חד בנכרי שכיבשתו, וחד בנכרי שלא כיבשתו. ואידך? תלתא ״לך״ כתיבי. ואידך? חד בשאור, וחד בחמץ. וצריכי.

    15לימא כתנאי. (ויקרא ז, כד) ״יעשה לכל מלאכה״, מה ת"ל ״לכל מלאכה״, שיכול למלאכת גבוה יהא מותר, למלאכת הדיוט יהא אסור, תלמוד לומר: ״לכל מלאכה״ דברי רבי יוסי הגלילי.

    16רבי עקיבא אומר: שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור, למלאכת גבוה יהא טמא, תלמוד לומר: ״לכל מלאכה״.

    17ורבי יוסי הגלילי, לטומאה ולטהרה לא איצטריך קרא. כי איצטריך קרא לאיסור ולהיתר. ורבי עקיבא, איסור והיתר לא צריך קרא, כי איצטריך קרא לטומאה ולטהרה.

    Tosafot

    נטוע לרביםברה"י לצורך רבים ולא כמו שפ"ה באמצע הדרך דקתני במסכת ערלה (פ"א מ"ב) הנוטע לרבים חייב ורבי יהודה פוטר והדר קתני הנוטע ברה"ר והנכרי שנטע והגזלן כו' מדקתני בתרי בבי ש"מ תרי מילי נינהו:

    מערבין לנזיר בייןבפ' בכל מערבין (עירובין כח.) מפרש טעמא משום דאע"ג דלא חזי להאי חזי להאי ולא פריך הכא אליבא דמ"ד (שם דף לא.) אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו:

    נזרו שלו יהאתימה לחזקיה נזרו למאי אתא ואית ספרים דגרסינן על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירות אביו:

    קוצר לשחת ומאכיל לבהמהאף על גב דהא דקוצר לשחת היינו דווקא לבהמה כדמוכח במנחות בפ' רבי ישמעאל (מנחות ד' עא:) מ"מ ומאכיל לבהמה לא משמע ליה דקאי אקוצר לשחת דא"כ לא פריך מידי דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה אלא מאכיל לבהמה היינו אפילו חיטין גמורין ועל ידי קיטוף כפ"ה ועוד דקתני סיפא רבי שמעון אומר יקצור ויאכל אף משהביא שליש:

    קצירכם שלכם יהאתימה לרשב"א מנ"ל דאתא להכי הא איצטריך לכדדרשינן במנחות בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף עב. ושם) קצירכם ולא קציר מצוה וחזקיה נמי לישני הכי וי"ל מדלא כתב ראשית קציר והוי מצי למיכתב קצירך וכתב קצירכם שמע מינה תרתי:

    אמר קרא יהיו בהוייתן יהווא"ת א"כ סוסים וחמורים היכי זבנינן וי"ל דבמידי דאכילה מיירי דווקא ובירושלמי דמסכת שביעית ספ"ח פריך והרי חמור וגמל ומשני למלאכתן הן גדילים וא"ת דאמרי' במרובה (ב"ק פב: ושם) אסור לישראל לגדל חזירים תיפוק ליה דמדאורייתא אסור וי"ל דנפקא מינה למיקם בארור אי נמי הא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכול אבל להשתכר בשומנן או בעורן לא או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק אפילו הכי בחזירים אסור א"נ בנזדמנו לו כגון שנפלו בירושה אין לגדלן:

    שאני התם דאמר קרא לא יראה לךתימה דליכתב לא יאכל לחזקיה ולא בעי לך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והרי תרומה דכתיב וכל זר לא יאכל קדש ותנן מערבין לנזיר ביין ושנינן שאני התם דכתי' תרומתכם שלכם תהא:

    והרי נזיר דכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין ושנינן שאני התם דכתיב נזרו נזרו שלו יהא כו':

    והרי חדש דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה (נהנה בזמן אכילתו ומותר בהנאתו) [ואף שנהנה באכילתה אלמא דמותר בהנאה] ושנינן שאני התם דכתיב קצירכם [שלכם] יהא להתיר בהנאה:

    והרי שרצים דכתיב בהו וכל השרץ השורץ על הארץ לא יאכל ותנן בשביעי' פ"ו ציידי חיה עופות ודגים (שנתמנו) [שנזדמנו] להם מינין טמאין מותר למכרן וקשיא לתרוייהו ושני' שאני התם דכתי' לכם להתיר בהנאה אי הכי אפי' לכתחלה אמאי תאני שנתמנה דאיעבד אפי' לכתחלה יהיו מותרין לצודן ודחי' אמר קרא שקץ הוא בהוייתו יהא ואקשי' לחזקיה למה לי למכתב בשרצים לא יאכל דמשמע אפילו איסור הנאה והוצרך לכתוב לכם להתיר בהנאה היה כותב ולא יאכל ולא יכתוב לכם להתיר ואנא ידענא דכל היכא דכתי' לא יאכל מותר בהנאה ואמר חזקיה אדרבה טעמא דידי מהכא מדאצטריך קרא למכתב לכם להתירו בהנאה ש"מ דכל היכא דכתיב לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע:

    והרי חמץ דכתיב לא יאכל ואמר ר' יוסי הגלילי תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה ודחי' שאני התם דכתיב לך שלך יהא כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 23a

    Pesachim 23a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 380 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לרבים לצורך רבים כגון באמצע הדרך לכל עובר:

    ונטעתם ליחיד משמע דאין דרך רבים לנטוע ולכל חד וחד קאמר ונטעתם:

    מערבין לנזיר עירוב תחומין ביין אע"פ שסעודה שאינה ראויה לו היא הואיל ואי מתשיל אנזירותיה שריא ליה מערבין וכן לישראל בתרומה דאי בעי מיתשל עליה דתרומת טעות אינה תרומה והדרא לטיבלה והדר מפריש עלה מינה ובה:

    תרומתכם ונחשב לכם תרומתכם ובתרומת מעשר דמפרשי לוים כתיב ותרומה גדולה איתקש בההוא קרא כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה:

    ואידך חזקיה דאמר לא תאכלו לא משמע הנאה האי תרומתכם לאו למישרי הנאה אתא אלא תרומתכם דכל ישראל קאמר ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי ישראל לאו דוקא דהא בלוים כתיב:

    גידולו שיער שלו אסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:

    מידי ואין דבר אחר כתיב דילמא גידולו והוא הדין לדבר אחר דמאי מיעוט כתב הכא:

    חדש לפני העומר:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 23a · Sefaria

    Tosafot

    נטוע לרבים ברה"י לצורך רבים ולא כמו שפ"ה באמצע הדרך דקתני במסכת ערלה (פ"א מ"ב) הנוטע לרבים חייב ורבי יהודה פוטר והדר קתני הנוטע ברה"ר והנכרי שנטע והגזלן כו' מדקתני בתרי בבי ש"מ תרי מילי נינהו:

    מערבין לנזיר ביין בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) מפרש טעמא משום דאע"ג דלא חזי להאי חזי להאי ולא פריך הכא אליבא דמ"ד (שם דף לא.) אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו:

    נזרו שלו יהא תימה לחזקיה נזרו למאי אתא ואית ספרים דגרסינן על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירות אביו:

    קוצר לשחת ומאכיל לבהמה אף על גב דהא דקוצר לשחת היינו דווקא לבהמה כדמוכח במנחות בפ' רבי ישמעאל (מנחות ד' עא:) מ"מ ומאכיל לבהמה לא משמע ליה דקאי אקוצר לשחת דא"כ לא פריך מידי דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה אלא מאכיל לבהמה היינו אפילו חיטין גמורין ועל ידי קיטוף כפ"ה ועוד דקתני סיפא רבי שמעון אומר יקצור ויאכל אף משהביא שליש:

    קצירכם שלכם יהא תימה לרשב"א מנ"ל דאתא להכי הא איצטריך לכדדרשינן במנחות בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף עב. ושם) קצירכם ולא קציר מצוה וחזקיה נמי לישני הכי וי"ל מדלא כתב ראשית קציר והוי מצי למיכתב קצירך וכתב קצירכם שמע מינה תרתי:

    אמר קרא יהיו בהוייתן יהו וא"ת א"כ סוסים וחמורים היכי זבנינן וי"ל דבמידי דאכילה מיירי דווקא ובירושלמי דמסכת שביעית ספ"ח פריך והרי חמור וגמל ומשני למלאכתן הן גדילים וא"ת דאמרי' במרובה (ב"ק פב: ושם) אסור לישראל לגדל חזירים תיפוק ליה דמדאורייתא אסור וי"ל דנפקא מינה למיקם בארור אי נמי הא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכול אבל להשתכר בשומנן או בעורן לא או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק אפילו הכי בחזירים אסור א"נ בנזדמנו לו כגון שנפלו בירושה אין לגדלן:

    שאני התם דאמר קרא לא יראה לך תימה דליכתב לא יאכל לחזקיה ולא בעי לך:

    Tosafot on Pesachim 23a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והרי תרומה דכתיב וכל זר לא יאכל קדש ותנן מערבין לנזיר ביין ושנינן שאני התם דכתי' תרומתכם שלכם תהא:

    והרי נזיר דכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין ושנינן שאני התם דכתיב נזרו נזרו שלו יהא כו':

    והרי חדש דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה (נהנה בזמן אכילתו ומותר בהנאתו) [ואף שנהנה באכילתה אלמא דמותר בהנאה] ושנינן שאני התם דכתיב קצירכם [שלכם] יהא להתיר בהנאה:

    והרי שרצים דכתיב בהו וכל השרץ השורץ על הארץ לא יאכל ותנן בשביעי' פ"ו ציידי חיה עופות ודגים (שנתמנו) [שנזדמנו] להם מינין טמאין מותר למכרן וקשיא לתרוייהו ושני' שאני התם דכתי' לכם להתיר בהנאה אי הכי אפי' לכתחלה אמאי תאני שנתמנה דאיעבד אפי' לכתחלה יהיו מותרין לצודן ודחי' אמר קרא שקץ הוא בהוייתו יהא ואקשי' לחזקיה למה לי למכתב בשרצים לא יאכל דמשמע אפילו איסור הנאה והוצרך לכתוב לכם להתיר בהנאה היה כותב ולא יאכל ולא יכתוב לכם להתיר ואנא ידענא דכל היכא דכתי' לא יאכל מותר בהנאה ואמר חזקיה אדרבה טעמא דידי מהכא מדאצטריך קרא למכתב לכם להתירו בהנאה ש"מ דכל היכא דכתיב לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע:

    והרי חמץ דכתיב לא יאכל ואמר ר' יוסי הגלילי תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה ודחי' שאני התם דכתיב לך שלך יהא כו':

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 23a · Sefaria

    Ritva

    והרי שרצים וכו' עד אמר קרא יהיו בהויתן יהו פי' דאסור להשתכר בהם וכדתנן במס' שביעית אין משתכרין בנבילות וטריפות שקצים ורמשים ובירושלמי פ"ה דשביעית פריך מחמור וגמל ופריך דלמלאכתו הוא גדל ומסיק התם כל שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאסור מדבריהם מותר לעשות בו סחורה. וכתב הרי"ט ז"ל ומסתברא דכל היכא ששוחט בהמות כדי למוכרם לישראלים ונזדמנו לו טריפות מותר למכור ועל הדרך הזה מותר להשתכר לכתחילה ואעפ"י שאומנתו בכך כמו שהקצבין עושין דכיון שהוא לכשירות מתכוון והוא עיקר אומנתו הוה ליה כצייד שנזדמן לו מינים טמאים ועל זה סמכו כל העולם ולא מיחו בידם ממתני' דמסכת שביעית ע"כ:

    Ritva on Pesachim 23a · Sefaria

    Meiri

    התרומה אסורה לזרים הן באכילה בדבר שדרכו לאכול הן בשתיה בדבר שדרכו לשתות הן לסיכה בדבר שדרכו לסוך וכל ששגג באחת מאלו משלם קרן וחומש ושאר הנאות כל שיש בה הפסד לתרומה אסור וכל שאין בה הפסד מותר מעתה מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה הואיל וראויים לקצת בני אדם ואל הפרשה מטעם שיכול לישאל עליהם שהרי התרומה אם ישאל עליה טבל היא ואין מערבין בה וכבר ביארנוה בשלישי של עירובין:

    יש ספרים שכתוב בהם בסוגיא זו מה שאמרו במסכת נזיר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת בנה בנזיר וביאור הענין הוא שהאיש מדיר את בנו קטן אע"פ שלא הגיע לעונת נדרים ודוקא בשתיקת הבן והוא שאם אמר לו האב הרי אתה נזיר או הרי פלוני בני נזיר או הרי זה נזיר ושתק הבן ולא מיחה וכן שלא מיחו קרוביו הרי הוא נזיר והאב חייב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות כמו שיתבאר במקומו:

    אע"פ שחדש אסור באכילה עד שיקרב העומר קוצר הוא לשחת ר"ל בעוד שהוא עשב ושלא הביאה שליש שכל שלא הביא שליש אינו בכלל חדש להיות קצירתו אסורה הא משהביאה שליש אסור לקצור ומ"מ מאכיל הוא לבהמתו שלא על ידי קצירה אלא על ידי קטוף שאע"פ שאסור באכילה מותר הוא בהנאה אלא שהקצירה עצמה אסורה:

    במסכת שביעית אמרו שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ומ"מ צדי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאים מותרין למוכרם ואין מזקיקין אותם להפקירם ומכאן התירו קצת רבנים ליטול בהמה טמאה בחובו שזהו כנזדמנו לו ובתלמוד המערב שביעית פ"ח נראה שאף הסחורה לא נאסרה אלא בדברים שיש בהם חשש אכילה כגון איסורין שסתמן לאכילה אבל חמור וגמל וסוס וכיוצא באלו מותר אף לסחורה והוא שהקשו שם והרי חמור ותירצו חמור למלאכתו הוא גדל והרי גמל למלאכתו הוא גדל:

    Meiri on Pesachim 23a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מערבין לנזיר כו' הואיל ואי מתשיל אנזירותיה כו' וכן לישראל בתרומה דאי בעי מתשיל כו' עכ"ל אליבא דסומכוס קאמרינן התם הכי דוקא גבי נזיר ולא בתרומה אבל לא לרבנן ודמערבין נמי בתרומה בלאו האי טעמא שרי אלא אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי ומקרי סעודה הראויה וכמ"ש התוס' ע"ש:

    תוס' בד"ה קצירכם כו' וי"ל מדלא כתיב ראשית קציר וה"מ למכתב קצירך וכתיב קצירכם כו' עכ"ל ק"ק דא"כ מתרומתכם דתרתי נמי ש"מ מאי דריש ביה ולחזקיה דאמר הכא תרומתכם וקצירכם דכל ישראל מנליה הך דרשה דהתם קצירכם ולא קציר מצוה וי"ל דהיכא דאיכא למדרש דרשינן ודו"ק:

    גמ' ולחזקיה כו' לא לכתוב רחמנא לא יאכל ולא בעי לכם כו' כתב מהרש"ל דאין לומר דאי לאו לכם הוה אסרינן אף בנזדמנו מדכתיב יהיו דא"כ ה"ל למכתב לא יאכל ולא לכתוב יהיו עכ"ל ודבריו דחוקים הם דמיהיו לא משמע רק באיסור עשה ולא יאכל איסור לאו הוא וע"ק לפי דבריו מאי תירץ חזקיה טעמא דידי נמי מהכא דאימא דאצטריך לכם לאפוקי ממשמעו דיהיו דהוה משמע אף בנזדמנו דליכא למימר דא"כ ה"ל למכתב לא יאכל דהא לפום סברא דהשתא לא ידעינן דלא יאכל איסור הנאה משמע וע"כ הנראה דמיהיו לא משמע אלא בהוייתן יהיו דאסור לכתחלה דוקא ולהכי לא אצטריך לכם אלא לאפוקי ממשמעות דלא יאכל דמשמע איסור הנאה ודו"ק:

    תוס' בד"ה שאני התם כו' תימה דלכתוב לא יאכל לחזקיה ולא בעי לך עכ"ל צ"ע הא אליבא דר"י הגלילי קיימין הכא ואיהו ודאי ע"כ לא סבר כחזקיה מדאצטריך ר"י הגלילי לקמן קרא למשרי חלב בהנאה ע"כ דלא תאכלו דחלב איסור הנאה נמי משמע כדאמרינן בסמוך ומהרש"ל מחק בברייתא זו ר"י הגלילי אומר וא"א לומר כן דהכי איתא בהדיא לקמן בברייתא בשם ר"י הגלילי ובכמה מקומות בפרקין הביאו רש"י והתוס' בשם ר"י הגלילי להתיר חמץ בהנאה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 23a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה קוצר לשחת וכו' מ"מ ומאכיל לבהמה לא משמע ליה דקאי אקוצר לשחת נראה לי משום דאי קאי אשחת למה לי ומאכיל לבהמה פשיטא דסתם שחת מאכיל לבהמה ולא לבני אדם כך הוא סברת המקשה:

    בא"ד ועוד דקתני סיפא וכו' מכלל דרישא איירי בתבואה גמורה וע"י קטוף המקשה אסיפא סמיך:

    Maharam on Pesachim 23a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' בד"ה נטוע לרבים ברה"י וכו' ולא כפ"ה וכו' ש"מ תרי מילי נינהו עכ"ל. ולענ"ד לפירש"י נמי תרי מילי נינהו דנטוע לרבים היינו שנוטע ברה"ר לצורך רבים והנוטע ברה"ר היינו שנוטע ברה"ר לצורך עצמו ולכאורה מה שהכריחו לרש"י לפרש כן היינו משום דאמרינן בסמוך ונטעתם ליחיד משמע לרבים לא משמע והיינו כמו שפירש"י שאין דרך רבים לנטוע ואם כן ברה"ר שייך למעוטי מונטעתם דבשעת נטיעה מנכרא מילתא שנוטע לצורך רבים משא"כ בנוטע ברה"י לצורך רבים לא הוי אלא כמו דברים שבלב ואף ע"ג דממעטינן הנוטע לסייג ולקורות אף על גב דתלויה נמי במחשבה מ"מ שייך שפיר למעט מכל עץ מאכל משא"כ מונטעתם לא שייך למעט אלא מידי דתליא בנטיעה ועוד יש לפרש בכוונת רש"י דלאו בנוטע ברה"ר ממש איירי אלא במקצה מרשותו לר"ה או כגון באילן העומד על המיצר שלו ונופו נוטה לרה"ר ואם כן מסתמא רבים שקלי להו לפירות וכן נראה מלשון רש"י כגון באם הדרך לכל עובר כנ"ל:

    בד"ה נזרו שלו יהא תימא דלחזקי' נזרו למאי אתא וכו' עכ"ל ולא ידענא מאי קשיא להו דאיכא למימר דלחזקי' נמי איצטריך דלא תימא דאסור בהנאה מדכתיב קדוש יהיה וכדפרכינן בסמוך מידי ולא דבר אחר כתיב וא"כ הו"א דאכולהו קאי ויש ליישב:

    בגמרא והרי שרצים דכתיב שקץ הוא לא יאכל ותנן ציידי חיות ועופות ודגים וכו' וקשיא לי דפתח בשרצים דכתיבי בסוף הפרשה וסיים בחיה ועופות ודגים דכתיבי תחילה ואמאי לא מייתי מהנך גופייהו מיהו בכולהו איכא למימר דכיון דלא כתיב בהו לא יאכל לא מצי לאקשויי לחזקי' אלא לר' אבהו משו"ה ניחא ליה לאקשויי משרצים דכתיב לא יאכל אלא דאכתי מעופות הו"מ לאקשויי דכתיב בהו שקץ הם לא יאכלו והנלע"ד דמבהמה וחיה טמאה ועוף טמא לא מצי לאקשויי דכיון דטעונין שחיטה אף בטהורה ואם כן אין איסור אכילה בטמאים אלא לאחר שחיטה דמחיים בלא"ה אסורין משום אמ"ה ומשו"ה פשיטא דמחיים מותרין בהנאה דאפילו אמ"ה מותר בהנאה כדלעיל משא"כ מדגים ושרצים דלא שייך בהו אבמ"ה ומחיים הוא דמתחיל איסורייהו אם כן מקשה שפיר משרצים אפילו לחזקיה ומשמע ליה דהא דתנן בנזדמנו לו מינין טמאין הכל בכלל כן נ"ל ועיין עוד בסמוך בלשון התוספות:

    שם א"ה אפילו לכתחלה נמי ויש לתמוה דהא משמע דאיסורא לכתחילה לא הוי אלא מדרבנן דהא ברישא דמתני' דשבועות תנינא אין עושין סחורה לא בנבילות ולא בטריפות אע"ג דכתיב בהו בפירוש היתר הנאה ונראה דאפ"ה מקשה שפיר כיון שהתירה התורה בפירוש לכם שלכם יהא לא שייך לאסור אף מדרבנן כדפרישית בכה"ג בכמה דוכתי וכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל לענין חלב דמותר לעשות סחורה ואף ע"ג דבנבילה וטריפה התיר הכתוב בפירוש מכל מקום עיקר התירא דקרא לא איירי ביה אלא שנעשו אצלו נבילות וטריפות דהיינו בנזדמנו ואם כן יכולין החכמים לעשות גדר לענין לכתחלה משא"כ בהנך דכתיב התירא סתם משמע לכם יהא לגמרי ולא שייך לאסרן אף מדרבנן כן נ"ל:

    בתוס' בד"ה אמר קרא יהיו וא"ת אם כן סוסים וחמורים היכי זבנינן וכו' עכ"ל. כוונתם דבהנן נמי כתיב טמאים יהיו לכם ודרשינן נמי להני להתירא דדיעבד ולאיסורא דלכתחילה כדאיתא בירושלמי דשבועות אלא דלפ"ז תירוץ התוס' דחוק דמאן פלג לן דקרא לא איירי אלא במידי דאכילה אמנם למאי דפרישית בסמוך בלא"ה אתי שפיר דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו לענין שרצים דוקא דאיסורייהו מחיים משא"כ בהנך דלא שייך עיקר איסורייהו מחיים ומשו"ה לא מייתי בשמעתין אלא קראי דשרצים לחוד כנ"ל ולפי זה א"ש דעל מה שכתבו התוס' והקשו דלגדל חזירין אסור מדאורייתא נמצא בגליון דלאו דאורי' ממש אלא מדרבנן והובא בספר טורי זהב י"ד סי' קי"ז בשם בעל תרומת הדשן ובס' פרי חדש שם כתבו שאין לסמון על הגליון דודאי מדאורייתא הוא ולמאי דפרישית א"ש דנהי דלענין שרצים הוי מדאורייתא מ"מ לענין חזירים דאיסורו לאו מחיים הוי מדרבנן כנ"ל ודו"ק:

    בתוספות בד"ה שאני התם וכו' תימא דליכתוב לא יאכל לחזקיה ולא בעי לך עכ"ל. ולפמ"ש התוס' בדף הקדום בד"ה ור"ש דבלא"ה לא אתי מלתא דחזקיה אליבא דכ"ע אם כן אין מקום לקושיית התוס' כאן אלא דכאן קיימו בשיטתם בתירוץ השני שכתבו לעיל ואם כן משמע להו דחזקי' אליבא דכ"ע קאי ומה שכתב מהרש"א ז"ל דמ"מ פשיטא דר"י הגלילי לית ליה הא דחזקיה מדאיצטריך ליה בסמוך קרא בחלב להיתר הנאה וכתב עוד דמהרש"ל מחק דברי ר"י הגלילי מברייתא דבסמוך והשיג על מהרש"ל בזה ואחר המחילה מכבוד תורתו דמהרש"א ז"ל דאגב שיטפא כ"כ בכוונת מהרש"ל דאדרבה מהרש"ל גופא כתב שם בלשונו הא דלר"י הגלילי לטומאה וטהרה לא צריך אלא מה שמחק מהרש"ל ז"ל ר"י הגלילי אומר נראה דבספרי הקדמונים שלפניו היה כתוב ברישא דברייתא ר"י הגלילי אומר יעשה לכל מלאכה מה ת"ל ומחקו מהרש"ל כיון דגרסי' בסיפא דמילתא דברי ר"י הגלילי וזה ברור ובעיקר קושיית מהרש"א ז"ל על התוס' דבלא"ה לא מתוקמא מילתא דחזקיה כר"י הגלילי דבסמוך אין זה מוכרח כ"כ דאיכא למימר דהתוס' ס"ל דחזקיה קאי שפיר אף לר"י הגלילי ואפילו הכי איצטריך קרא להתירא בחלב דלא תיתי מערלה וכלאי הכרם בק"ו או במה הצד וכמו שאבאר בסמוך אלא האי שקלא וטריא היינו אליבא דרבי אבהו דבעי הש"ס לאוקמי נמי מילתא דרבי אבהו ככ"ע דמשמע להו דהילכתא כוותיה ועי"ל דאדרבה מדמפליג ר"י הגלילי וקאמר בחלב יכול למלאכת גבוה יהא מותר למלאכת הדיוט יהא אסור מאי דלא אשכחן כה"ג בשום דוכתא אלא ע"כ משום דבחלב יהיב קרא טעמא כי כל חלב אשר יקריבו ממנו לה' ואם כן משמע דאיסור חלב היינו משום דחלק גבוה הוא ואם כן מה"ט משמע לאוסרו בהנאה אי לאו דכתב רחמנא יעשה למלאכה ואכתי ס"ד דמה"ט דחלק גבוה הוא אינו מותר אלא להנאת גבוה ואיצטריך לכל מלאכה ואם כן שפיר קאי אף לחזקיה ושקלא טריא דבסמוך היינו אליבא דר' אבהו כדפרישית מיהו עיקר קושיית התוס' שהניחו בתימא נראה לי ליישב דאף אי ר"י הגלילי אית ליה דחזקיה אפ"ה איצטריך נמי ליכתוב לך בחמץ אף אי כתיב לא יאכל משום דלא נילף נמי חמץ בפסח מק"ו דערלה וכלאי הכרם או במה מצינו מנותר וכמ"ש בתחלת הסוגיא גבי אמר חזקיה ע"ש דאדרבה לרבנן לא הוי צריך קרא לאיסור אלא לבתר דכתיב לך דמשמע כדרשא דר"י הגלילי ועיין מה שכתבתי לקמן בשמעתין ודו"ק:

    בגמרא ור"ע אומר שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ולכאורה יש לתמוה מאי ס"ד לחלק בכך דהא בכל הטומאות לא אשכחן שום חילוק בדברים המטמאין לבר מטבול יום ושלישי בתרומה ורביעי בקדש דאיכא קרא להדיא ולכאורה היה נ"ל דכיון דהכא איצטריך קרא לאפוקי מידי טומאת נבילה וא"כ אכתי טמא טומאת אוכל שהרי נגע החלב בבשר נבילה אע"כ משום דחלב אוכל הוא ואין אוכל מטמא אוכל ואם כן סד"א דבקדשים דאיכא למ"ד דטומאה עושה כיוצא בה ליטמא וקמ"ל דלא ועוד היה נראה בעיני דהא דאין החלב מטמא טומאת אוכלין ממגע נבילה היינו משום דקי"ל חלב צריך מחשבה והכשר וקי"ל נמי דאפילו הכשר שחיטה לא מהני ביה דהוה ליה הכשר דקודם מחשבה אם כן סד"א דהיינו דוקא בחלב חולין משא"כ בחלב גבוה כגון בקדשים שנתנבלו בשחיטה ליהני בה חיבת הקדש דלא ליבעי הכשר ומחשבה ויטמאו טומאת אוכלין ואם כן אין ראוין למלאכת גבוה קמל"ן דלא מטמא אלא שכל זה דוחק ויותר נראה בעיני דהא דקאמר ר"ע שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור האי טהור לאו דוקא אלא הכי קאמר דלענין חולין דלא איכפת לן בטהרה וטומאה ראוי לעשות בהן מלאכה משא"כ למלאכת גבוה לא שייך ביה קרא דיעשה למלאכה כיון דשייך בהו טומאת נבילה ואם כן אתי לידי טומאת אונלין שאם ימשח הכלי בחלב יטמא הכלי ראשון שנגע בנבילה והכלי יטמא האוכלין ומשקין שבתוכו וקמ"ל דאפי' למלאכת גבוה מותרין משום דלא מיטמו כנ"ל ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה יעשה למלאכה הוי מצי למיכתב גבי חלב דנבילה עכ"ל נראה ממה שכתב גבי חלב דנבילה דכוונתו דודאי מפשטיה דקרא דכתיב יעשה למלאכה שפיר הוי שמעינן תרווייהו היתר הנאה וטהרה מטומאת נבילה דאי להיתר הנאה לחוד אמאי כתביה רחמנא גבי חלב נבילה טפי מבחלב דעלמא ואע"ג דחלב נבילה וחלב טריפה דרשינן בעלמא יבא איסור חלב ויחול על איסור נבילה ואיסור טריפה מ"מ הא קי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועיקר קרא דחלב נבילה איעשה לכל מלאכה כתיב דסמין ליה אם כן משמע דלהקל איצטריך וכיון דשפיר הוי שמעינן תרתי מיעשה למלאכה א"כ למה נאמר לכל מלאכה כן נראה לי בכוונת רש"י ודו"ק:

    1 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Pesachim 23a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' תמה על עצמך היאך חמץ היינו היאך אתה אומר חמץ אסור בהנאה וכן תמה על עצמך האיך חופפת בנדה סח ע"א תוס' שם ד"ה כך אמרו בסד"ה:

    תוס' ד"ה נזרו ואינו מגלח על נזירות אביו. ק"ל הא לר"י ור"מ דס"ל בספ"ד דנזיר דבכל ענין מגלח על נזירות אביו א"כ יהא מוכח מדאיצטריך נזרו דלא יאכל איסור הנאה במשמע וא"כ איך אמרי' דא"ב חולין שנשחטו בעזרה לר"י וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Pesachim 23a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, נזרו שלו יהא, [מש"ה מותר בהנאה לנזיר אף דכתיב ביה לא יאכל כדתנן מערבין לנזיר ביין]. ולחזקי' אתי' נזרו, לומר על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירת אביו ככתוב בתוס'. קשה לי, הא ר' יהודא ור"מ ס"ל סוף פ"ד דנזיר דבכל ענין מגלח על נזירות אביו, א"כ יהא מוכרח מדאיצטריך נזרו, דלא יאכל גם איסור הנאה במשמע, והרי אמרינן איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה, ואליבא דר"י:

    גמרא, והרי תרומה [דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה]. אף דלא הוי סעודה ראויה להם מ"מ כיון דחזי לאחריני, היינו לאינם נזירים ולכהנים מש"ה מערבין להם כדאיתא פ"ג דעירובין (דף ל ע"ב) אמרו להן ב"ה לב"ש אי אתם מודין שמערבין לגדול ביה"כ (משום דחזי לאחריני, ה"נ מערבין לנזיר ביין) אלמא דטעמא דב"ה דמערבין משום דחזי לאחריני. ורש"י ז"ל פירש כאן דהטעם משום הואיל, אי בעי מתשיל עליה ושינה את טעמו ממתני' ריש פ' בכל מערבין דשם כתב בעצמו דהטעם דחזי לאחריני. ופירושו כאן תמוה מסוגיא הנ"ל, ולזה כוונו תוס' בקושייתם מההיא דעירובין (דף ל) ולדידי תמוה ביותר מסוגיא דעירובין שם (דף כח ע"א) דעל הקושיא איך מערבין בגודגדניות הא הוי סעודה שאינה ראויה לחשוכי בנים (מפני שממעטין את הזרע) ומשני בגמרא כיון דחזי למרובי בנים מערבין בו, מי לא תנן מערבין לנזיר ביין, הרי דטעמא דנזיר ותרומה משום דחזי לאחרינא. מיהו בהא, היה נראה לי לומר דלמה דמסקינן שם (דף ל ע"ב) דטעמא דסומכוס דאין מערבין לישראל בתרומה, משום דאית ליה כל דבר שהוא שבות גזרו עליו בין השמשות, ואי אפשר לאיתשולי עליו ולפרוש תרומה אחרת, א"כ י"ל דטעמא דת"ק דקסבר מערבין משום דאית ליה כרבי דלא גזרו בה"ש על שבות, וזהו דקשיתיה לרש"י ז"ל מה ראיה מייתי בגמרא כיון דחזי למרובי בנים מערבין מהאי דמערבין לנזיר, דלמא התם משום הואיל דמצי לאתשולי, ומש"ה ניחא לרש"י ז"ל לומר דהאי ראי' דמייתי אולי לפי הס"ד דשם, דטעמא דסומכוס משום דלא שייך כלל הואיל בעי מתשיל, איתשיל הדרא לטבלא, אבל למסקנא דשייך הואיל דאתשיל, והדר ומפריש מיני' ובי' אלא דסומכוס אית לי' דשבות אסור בין השמשות אזדא הראיה די"ל דטעמא דת"ק משום הואיל, וסבר כרבי, וקושיא בגודגדניות יתורץ באינך תירוצים דבאמת מערבין רק לחשוכי בנים, או דמיירי בלא אקשו לזרע. אך באמת גם זה אינו, דהא מה דהכריח להש"ס דטעמא דסומכוס משום איסור שבות בה"ש היא משום קושיא דלתשיל והדר לפרוש מיני' ובי' ולא בעי לאוקמי בשיעור מצומצם, דאי יפריש בציר ליה שיעוריה, משום קושיית הש"ס מה פסקא, דהא מדאמר סתמא לישראל בחולין משמע דבתרומה לא אף בעירב ביותר מכשיעור ג' סעודות, וא"כ מה"ט גופי' א"א לומר דטעמא דת"ק משום הואיל, דיקשה להיפוך מה פסקא, דהא סתמא קתני מערבין בתרומה אף בעירוב בשיעור מצומצם, דליכא למימר הואיל ומתשיל, ומפריש מיניה וביה, אע"כ דטעמא משום דחזי לאחרינא:

    גמרא, ורע"ק איסור והיתר לא צריך קרא דיעשה לכל מלאכה דכתיב גבי חלב נבילה, לומר דלאו דוקא מלאכת גבוה הוא מותר אלא גם למלאכת הדיוט מותר, דזהו ממילא ידעינן, דכשהותרה נבילה בהנאה היא וחלבה הותרה אלא קרא אצטריך, שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל יעשה לכל מלאכה. קשה לי, לדעת הרמב"ם דאיסור סחורה במאכלות אסורות הוא דאורייתא, והוא ממ"ש הרמב"ם דאסור לעשות בהם סחורה חוץ מן החלב שהרי אמרה תורה יעשה לכל מלאכה, וכמו שדייק מיני' במשנה למלך, א"כ איך קאמר לא צריך קרא, הא אצטריך להיתר סחורה, דבשאר איסורי אכילה אסור, וצריך להתבונן בדעתו:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 23a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 23, Amud Aleph, about 380 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “לרבים. רבי יהודה אומר: להוציא את הנטוע…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 242 words

      Opens “מאי טעמא דתנא קמא דכתיב ״ונטעתם״, ליחיד…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 318 words

      Opens “והרי תרומה, דרחמנא אמר: (ויקרא כב, י)…”

    4. Segment 418 words

      Opens “אמר רב פפא: שאני התם דאמר קרא…”

      Named: רב פפא.

    5. Segment 526 words

      Opens “והרי נזיר, דרחמנא אמר: (במדבר ו, ד)…”

    6. Segment 627 words

      Opens “רב אשי אמר: (במדבר ו, ה) קדוש,…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 721 words

      Opens “והרי חדש, דרחמנא אמר: (ויקרא כג, יד)…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אמר רב שמעיה: שאני התם דאמר קרא:…”

      Named: רב שמעיה.

    9. Segment 930 words

      Opens “והרי שרצים, דרחמנא אמר: (ויקרא יא, מא)…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “אי הכי, אפי' לכתחלה נמי! שאני הכא,…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “ולחזקיה, למה לי למיכתב ״לא יאכל״, ומייתי…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “והרי חמץ, דרחמנא אמר: ״לא יאכל חמץ״,…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “ורבנן? שלך אי אתה רואה, אבל אתה…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “ואידך? חד בנכרי שכיבשתו, וחד בנכרי שלא…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “לימא כתנאי. (ויקרא ז, כד) ״יעשה לכל…”

      Named: רבי יוסי.

    16. Segment 1616 words

      Opens “רבי עקיבא אומר: שיכול למלאכת הדיוט יהא…”

      Named: רבי עקיבא.

    17. Segment 1725 words

      Opens “ורבי יוסי הגלילי, לטומאה ולטהרה לא איצטריך…”

      Named: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Pesachim 23a · Segment 16 — “רבי עקיבא אומר: שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור, למלאכת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 23a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026