Talmud Builders

    Pesachim 119a

    Back to index

    English translation — Pesachim 119a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is one who recognizes his colleague’s place in the yeshiva, as he is there often enough to know where everyone sits. Some say that Rabbi Elazar said a different explanation: This is one who greets his colleague in the yeshiva, as he is always there to meet him.

    2The Gemara asks: What is the meaning of the continuation of this verse: “For stately clothing [ limekhaseh atik ]” This is one who conceals [ mekhaseh ] matters that the Ancient of Days [ atik yomin ], i.e., God, concealed. And what are these? These are the secrets of the Torah, the esoteric Act of Creation and the Act of the Divine Chariot, which should remain hidden. And some say: This verse is referring to one who reveals matters that the Ancient of Days concealed. And what are these? These are the reasons for different mitzvot in the Torah, which should be kept secret.

    3The Gemara cites another statement attributed to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. Rav Kahana said, citing Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: What is the meaning of that which is written: “ Lamenatzeaḥ a psalm of David” (e.g., Psalms 13:1)? It means: Sing to the One who rejoices when conquered [ shenotzḥin oto ].

    4Come and see how the characteristics of the Holy One, Blessed be He, are unlike the characteristics of flesh and blood: When a flesh and blood person is conquered, he is sad; however, when the Holy One, Blessed be He, is conquered, He rejoices, as it is stated: “Therefore He said that He would destroy them, had not Moses His chosen stood before Him in the breach, to turn back His wrath lest He should destroy them” (Psalms 106:23). In this verse Moses is called “His chosen,” although he defeated God, as it were, by preventing Him from destroying the Jewish people.

    5Furthermore, Rav Kahana said, citing Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who said that Rabbi Shimon ben Lakish said, citing Rabbi Yehuda Nesia: What is the meaning of that which is written in the description of the sacred ḥayyot , the angels that carried the Divine chariot: “And they had the hands of a man under their wings” (Ezekiel 1:8)? Although the word is read hands in the plural, actually “his hand” is written in the singular. This is the hand of the Holy One, Blessed be He, that is spread under the wings of the ḥayyot to accept penitents from the claims of the attribute of justice. God accepts sincere penitents, despite the fact that in accordance with the strict attribute of justice they should not be given the opportunity to repent.

    6Rav Yehuda said that Shmuel said: Joseph collected all the silver and gold in the world and brought it to Egypt, as it is stated: “And Joseph collected all the money found in the land of Egypt and in the land of Canaan” (Genesis 47:14). I have derived only that he collected the money that was in the land of Egypt and that was in the Land of Canaan. From where do I derive that he also collected all the money that was in other lands? The verse states “And all the land came to Egypt to buy food from Joseph, because the famine was sore in all the earth” (Genesis 41:57).

    7And when the Jewish people ascended from Egypt they took this treasure with them, as it is stated: “They despoiled [ vayenatzlu ] Egypt” (Exodus 12:36). The Sages explain this term. Rav Asi said: They made Egypt like this trap [ metzuda ] for birds, where grain is usually placed as bait, in which there is no grain. Rabbi Shimon said: They made Egypt like the depths [ kimetzula ] of the sea in which there are no fish.

    8And this treasure remained in Eretz Yisrael until the time of Rehoboam, at which point Shishak, king of Egypt, came and took it from Rehoboam, as it is stated: “And it came to pass in the fifth year of king Rehoboam, that Shishak king of Egypt came up against Jerusalem. And he took the treasures of the house of the Lord, and the treasures of the king’s house; and he took away all” (I Kings 14:25–26). Zerah, king of Kush, who ruled over Egypt, later came and took it from Shishak.

    9Asa came and took it from Zerah, king of Kush, when he defeated him in battle (II Chronicles 14) and sent it to Hadrimmon ben Tabrimmon, king of Aram (see I Kings 15). The children of Ammon came and took it from Hadrimmon ben Tabrimmon, as learned by tradition. Jehosaphat came and took it from the children of Ammon (see II Chronicles 20), and it remained in Eretz Yisrael until the reign of Ahaz.

    10Sennacherib came and took it from Ahaz. Hezekiah came and took it from Sennacherib, and it remained in Jerusalem until the reign of Zedekiah. The Chaldeans came and took it from Zedekiah. The Persians came and took it from the Chaldeans. The Greeks came and took it from the Persians. The Romans came and took it from the Greeks, and this treasure of silver and gold still remains in Rome.

    11With regard to this matter, Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Joseph hid three treasures in Egypt. One of them was revealed to Korah, one was revealed to Antoninos ben Asveiros, king of Rome, and one is hidden for the righteous in the future.

    12With regard to Korah’s wealth, the Gemara cites the verse: “Riches kept by his owner to his hurt” (Ecclesiastes 5:12). Rabbi Shimon ben Lakish said: This is the wealth of Korah, which caused him to grow arrogant and lead to his destruction. As it is stated: “And what He did to Dathan and Abiram, the sons of Eliab, son of Reuben; how the earth opened her mouth and swallowed them up, and their households, and their tents, and all the sustenance that was at their feet” (Deuteronomy 11:6). Rabbi Elazar said: This is referring to a person’s money that stands him upon his own two feet. Rabbi Levi said: The keys to Korah’s treasuries were a load of three hundred strong white mules, and they were all keys [ aklidei ] and locks made of leather.

    13Dalet, yod, alef, shin, alef, dalet, yod, shin, khaf, shin, dalet, khaf, mem, alef, vav, dalet, khaf is a mnemonic device for the following passage. Returning to the issue of hallel , the Gemara states that these psalms include choruses in which each section is sung by a different person. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said that David recited: “I will give thanks to You, for You have answered me” (Psalms 118:21), with regard to the success of his reign. Yishai recited: “The stone which the builders rejected has become the chief keystone” (Psalms 118:22). The brothers of David recited: “This is the Lord’s doing; it is marvelous in our eyes” (Psalms 118:23). Samuel the Prophet recited: “This is the day which the Lord has made; we will rejoice and be glad in it” (Psalms 118:24).

    14The brothers of David recited: “We beseech You, Lord, save now” (Psalms 118:25). David recited: “We beseech You, Lord, make us prosper now” (Psalms 118:25). Yishai recited: “Blessed be he who comes in the name of the Lord” (Psalms 118:26). Samuel recited: “We bless you out of the house of the Lord” (Psalms 118:26). They all recited: “The Lord is God, and has given us light” (Psalms 118:27). Samuel recited: “Order the Festival procession with boughs, even to the horns of the altar” (Psalms 118:27). David recited: “You are my God, and I will give thanks to You” (Psalms 118:28). They all recited: “You are my God, I will exalt You” (Psalms 118:28).

    15We learned in a mishna there, in Sukka : In a place where they were accustomed

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זה המכיר מקום חבירו בישיבהשיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד:

    סתרי תורהמעשה מרכבה ומעשה בראשית:

    למנצחמדלא כתיב לנצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו:

    לולי משה בחירואלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית אלמא שמח הוא בכך:

    מפני מדת הדיןשמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:

    כמצודה זושפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה:

    מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת זרח באסא קראי:

    ושיגרו להדרימוןמלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו ומלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו:

    שמעמידו על רגליושמשמח לבו:

    אקלידימפתחות:

    וקולפיפותחות שקורין בלעז שרדור"א (שירידור"א: מנעול) :

    דגלדישל מרצופים של עור שנושאים על סוסים וחמורים וגמלים:

    אבן מאסו הבוניםכלומר דוד שמימיו רועה צאן היה ונעשה ראש ונפלאת בעינינו לשון רבים אמרו אחיו:

    זה היום עשה ה'שמואל היה מתנבא עליהם שסופן לגיל ולשמוח שיושיעם מיד אויביהם:

    הושיעה נא אמרו אחיוכלומר על ידי דוד ודוד אמר הצליחה נא שיצליח במלכותו:

    אסרו חג בעבותיםהביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:

    ברכנוכם אמר שמואלשיברך כולם כלומר מברכין אנו אתכם:

    לנולשון רבים:

    אסרו חג בעבותיםהביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:

    פסחים 119 עמוד א

    1זה המכיר מקום חבירו בישיבה. איכא דאמרי, אמר ר"א זה המקבל פני חבירו בישיבה.

    2מאי ״למכסה עתיק״ (יומין), זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין, ומאי נינהו? סתרי תורה. ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין מאי נינהו טעמי תורה׃

    3אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מאי דכתיב ״(תהלים ד״, א) למנצח מזמור לדוד זמרו למי שנוצחין אותו ושמח׃

    4בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם בשר ודם מנצחין אותו ועצב אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח שנאמר: ״(תהלים קו״, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו׃

    5אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל בר' יוסי אמר ר"ש בן לקיש: משום רבי יהודה נשיאה מאי דכתיב ״(יחזקאל א״, ח) וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב ״זה ידו של הקדוש״ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין׃

    6אמר רב יהודה אמר שמואל. כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים שנאמר ״(בראשית מז״, יד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען בשאר ארצות מנין תלמוד לומר (בראשית מא, נז) וכל הארץ באו מצרימה׃

    7וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן שנאמר ״(שמות יב״, לו) וינצלו את מצרים רב אסי אמר עשאוה כמצודה זו שאין בה דגן רבי שמעון אמר כמצולה שאין בה דגים׃

    8והיה מונח עד רחבעם בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם שנאמר ״(מלכים א יד״, כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים [על ירושלים] ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך בא זרח מלך כוש ונטלו משישק׃

    9בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון בא יהושפט ונטלו מבני עמון והיה מונח עד אחז׃

    10בא סנחריב ונטלו מאחז בא חזקיה ונטלו מסנחריב והיה מונח עד צדקיה באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים באו יוונים ונטלוהו מפרסיים באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים ועדיין מונח ברומי:

    11אמר רבי חמא (בר) חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלה לקרח ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא׃

    12(קהלת ה, יב) עושר שמור לבעליו לרעתו אמר רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח (שנאמר״) (דברים יא״, ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא:

    13(דיא"ש אדי"ש כשד"ך מאוד"ך סימן) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן (תהלים קיח, כא) אודך כי עניתני אמר דוד. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמר ישי מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו זה היום עשה ה' אמר שמואל׃

    14אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו אנא ה' הצליחה נא אמר דוד ברוך הבא בשם ה' אמר ישי ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל אל ה' ויאר לנו אמרו כולן. אסרו חג בעבותים אמר שמואל אלי אתה ואודך אמר דוד אלהי ארוממך אמרו כולן:

    15תנן התם: מקום שנהגו׃

    Tosafot

    כמצודה שאין בה דגןדרך ציידי עופות להשים דגן במצודה ודריש וינצלו וינצלו כי למ"ד מתחלפת בדל"ת במקומות הרבה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב ידו של הקב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים מפני מדת הדין כל אלו דברים פשוטין הן:

    ענין כל כסף שבעולם לקטו יוסף והביאו לפרעה כשעלו ישראל ממצרים נטלוהו שעשו מצרים כמצולה שאין בה דגן איכא דאמרי כמצודה:

    בא שישק נטלו מרחבעם בא זרח נטלו משישק וכו'.

    ואת כל היקום אשר ברגליהם זו עשרו של אדם שמעמידו על רגליו א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות היו מפתחות נגזיו של קרח וכלהו אקלידי קלפי דגילדאי:

    אמר רבי יונתן אודך כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים אמר ישי מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו זה היום עשה ה' אמר שמואל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 119a

    Pesachim 119a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זה המכיר מקום חבירו בישיבה שיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד:

    סתרי תורה מעשה מרכבה ומעשה בראשית:

    למנצח מדלא כתיב לנצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו:

    לולי משה בחירו אלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית אלמא שמח הוא בכך:

    מפני מדת הדין שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:

    כמצודה זו שפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה:

    מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת זרח באסא קראי:

    ושיגרו להדרימון מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו ומלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 119a · Sefaria

    Tosafot

    כמצודה שאין בה דגן דרך ציידי עופות להשים דגן במצודה ודריש וינצלו וינצלו כי למ"ד מתחלפת בדל"ת במקומות הרבה:

    Tosafot on Pesachim 119a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב ידו של הקב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים מפני מדת הדין כל אלו דברים פשוטין הן:

    ענין כל כסף שבעולם לקטו יוסף והביאו לפרעה כשעלו ישראל ממצרים נטלוהו שעשו מצרים כמצולה שאין בה דגן איכא דאמרי כמצודה:

    בא שישק נטלו מרחבעם בא זרח נטלו משישק וכו'.

    ואת כל היקום אשר ברגליהם זו עשרו של אדם שמעמידו על רגליו א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות היו מפתחות נגזיו של קרח וכלהו אקלידי קלפי דגילדאי:

    אמר רבי יונתן אודך כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים אמר ישי מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו זה היום עשה ה' אמר שמואל:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 119a · Sefaria

    Meiri

    קריאת ההלל שבכל הימים מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט וכבר נהגו הכל לכפול מאודך ואילך ולענין ברכה מקום שנהגו לברך יברך ומ"מ לפניו אינו תלוי במנהג אלא על כל פנים חייב לברך שכל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן כמו שהתבאר במקומו:

    Meiri on Pesachim 119a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    זֶה הַמַּכִּיר מְקוֹם חֲבֵרוֹ בִּישִׁיבָה נראה לי בס"ד שאם בחרו בו להיות ראש ישיבה, ויודע שחבירו גדול ממנו לא יקבל לישב. או יובן יש לו רוח הקודש שיוכל להכיר מקום חבירו בישיבה של מעלה דהיינו שורש נשמתו ובחינתו כמו השגת רבינו האר"י ז"ל. או יובן אם נתעכב חבירו היושב למעלה ולא בא לישיבה והוא בא קודם ממנו וראה מקום פנוי לא ישב בו שחולק כבוד לחבירו. ומה שאמר ' זֶה הַמְקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרוֹ בִּישִׁיבָה ' רוצה לומר ששמח בפנים אשר יסביר חבירו בהלכה ולא כאותם המתכוונים לסתור דברי חבריהם אף על פי דמכירים שדבריהם אמת.

    זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמַיָּא קשה והלא לִמְכַסֶּה כתיב (ישעיה כג, יח) והיכא רמיז מגלה? ועיין מהרש"א ז"ל. ונראה לי בס"ד שהוא מחובר למה שנאמר 'לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה' רוצה לומר מאכיל ומשביע לאחרים אותם טעמי תורה שכיסה עתיק יומין שלא נתפרשו בתורה להדיא.

    מַאי דִּכְתִיב (תהלים ד, א) "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד", זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. מקשים מהא דסנהדרין (סנהדרין קז.) שאמר דוד המלך ע"ה 'גלוי וידוע קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה'. וקשה לן, יאמרו ומה בכך? דהא קאמר כאן נּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ! ותירץ הגאון חיד"א ז"ל דהתם היתה תשובה דרך בדיחות יעיין שם, ודוחק זה מאד. ונראה לי בס"ד דקושיא מעיקרא ליתא דודאי ניצוח מצד ידיעה או שיקול הדעת וסברא אי אפשר להיות כנגדו יתברך דאי אפשר לשום בריה הן צדיק הן מלאך שישיג דבר אמת מצד הסברא או מצד ידיעה אשר לא יהיה זה גלוי לפניו יתברך חלילה, והחושב כן הרי זה כופר בעיקר, ומה שאמרו בגמרא דמציעא (בבא מציעא נט:) בעובדא דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי דאמר הקב"ה 'נצחוני בני' לא שהיה נצחון ממש ח"ו שם אלא אמר כן בדרך חיבה שהיה מחבב אותם, והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל גם הקב"ה תמיה עמהם ואומר 'בני איך נצחתם?' הרי זה דכתיב (זכריה ח, ו) 'כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי הָעָם הַזֶּה גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא', ובאמת הוא יודע שהם לא נצחו היצר הרע בכחם אלא בעזרתו ועם כל זה אומר להם כדי לשמחם ויטב לבבם. ומה שאמר כאן זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ היינו בענין בטול הגזרה בהא דגזר לכלותם בשביל מעשה העגל ובא משה רבינו ע"ה והתפלל לפני הקב"ה שיבטל הגזרה וקבל תפילתו וביטלה, וקרי לה 'נצוח' שלבסוף דבריו יתברך בגזירה לא נתקיימו, אך באמת מי ביטל הגזרה? הקב"ה בעצמו ביטל הגזירה על ידי שמחל! וכל מקום שאמרו רבותינו ז"ל הקב"ה גוזר וצדיק מבטל דכתיב (שמואל ב' כג, ג) 'צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים', לא אמרו צדיק מבטל אלא בלשון מושל דבאמת הקב"ה בעצמו הוא אשר ביטל גזירתו, ורק מפני שביטל גזרתו בעבור אהבתו בצדיק ותפלתו, לכך תלו הביטול בצדיק. וכן אמרו מוֹשֵׁל הוא לשון מושאל ואין נקרא נצוח מאחר דהקב"ה שגזר תחלה הוא אשר חזר וביטל דברי גזירתו ורק מחמת שביטל גזירתו כדי לעשות רצון הצדיק. וחוץ מדבר זה שהוא ענין ביטול גזירה לא שייך לומר לשון נצוח כנגדו יתברך, הן בענין ידיעה הן בענין הבנה וסברא ושקול הדעת כי הוא יתברך אלקי אמת ויודע מה שבלב ומה שהיה ומה שעתיד להיות אין דבר נעלם ממנו, וכן דבר הנגזר מכח סברא ושקול הדעת, הכל גלוי לפניו שיודע האמת ויודע מה שתחייב בו הסברא האמיתית ויודע מה שיוכל זה לטעון ולהשיב קודם שירגיש וקודם שישיג זה התשובה והטענה דאי אפשר לשום בריה שישכיל בדעתו דבר שלא יעלה במחשבתו יתברך, והחושב הפך זה הרי זה כופר בודאי. ומה שאמר הקב"ה לדוד 'אי מנסינה לך לא יכלת' ודאי כן הוא האמת שלא היה יכול לכוף יצרו אם היה הקב"ה עוזב אותו בבחירתו שלא יעזור לו לכבוש את יצרו, ודוד המלך ע"ה נמי ידע דהכי הוא האמת, ומה שאמר אחר כך 'גלוי וידוע לפניך דאי בעית למכפייה ליצרי הוה כייפינא' כוונתו דהוה כייף ליה על ידי תפילה שהי' משתדל להרבות בתפלה לפני הקב"ה שיעזרהו לשלוט ביצרו, וברית כרותה לתפילתו של צדיק שלא תשוב ריקם, ובודאי הקב"ה היה מקבל תפילתו והיה עוזרו לשלוט ביצרו, אך אמר אני לא השתדלתי על ידי תפלה לעשות לי עזר מאיתך כדי לכוף את יצרי, אלא הנחתי עצמי עזוב בבחירה שלי כי חששתי אם אעשה כן העולם לא ידעו האמת שאתה עזרתני לכוף את יצרי על ידי תפלה אלא אומרים 'עבדא זכי למריה' כי רואין שאתה אמרת בתחלה 'אי מנסינה לך לא יכלת לשלוט' ורואין דלבסוף שלטתי ביצרי! ולכך לא השתדלתי לעשות לי עזר מאיתך כדי לשלוט ביצרי אלא הנחתי הדבר על פי הבחירה שלי בלתי בקשת עזר ממך.

    'יָדוֹ' כְּתִיב, זֶה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא פְּרוּשָׂה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין. נראה לי בס"ד אותיות שניות של ד' חיות שהם 'אָ דָ ם אַ רְ יֵה נֶ שֶׁ ר שׁ וֹ ר' הם אותיות ' דִּרְשׁוּ '. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (ישעיה נה, ו) 'דִּרְשׁוּ הֳ' בְּהִמָּצְאוֹ' אין דרישה אלא תשובה. והנה אות ראשון ואות אחרון אשר בכל תיבה ותיבה הם נקראים כנפים ונמצא אותיות דִּרְשׁוּ שהם אותיות שניות המה תחת הכנפים, ולזה אמר זה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוצה לומר כח התשובה שֶׁפְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת רוצה לומר שרמוזה באותיות דִּרְשׁוּ שהם תחת כנפי שמות החיות. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב קהילת יעקב ז"ל וז"ל: בזוהר הקדוש במקומות רבים אמרו כי ד' כנפי החיות הם ד' אותיות אדנ"י וארבע פני החיות הם ד' אותיות הוי"ה והכוונה כמו שהכנפים מכסים הפנים כן שם אדנ"י מכסה ומעלים שם הוי"ה הנקרא בשם אדנ"י וכמו שנאמר (שמות ג, טו) 'זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם' עד כאן לשונו, עיין שם. וזהו שאמר יָדוֹ פְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת רמז לאותיות שם הוי"ה שהם מדת הרחמים כי כנפי החיות הם אותיות שם אדנ"י והוא יתברך מקבלם באותיות שם הוי"ה. ועוד נרמז ב' יָדוֹ ' אותיות יו " ד רמז ליו"ד ימי תשובה.

    עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוֹלָה זוֹ, שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כִּמְצוּדָה, שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן. נראה לי בס"ד דלא פליגי דמאן דאמר כִּמְצוֹלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים מדבר ברכוש הגשמי שנתרוקנה מן הממון ומי שיבוא אליה אינו יכול להרוויח ממנה כי לא ימצא כלום בה כאדם היורד למצולה שלא ימצא שם דגים. ומאן דאמר כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן מדבר ברכוש הרוחני שלא נשאר בה ניצוץ קדוש שביררו הכל ממנה ולכן נאסר להם החזרה לתוכה כנודע, והיינו כִּמְצוּדָה, שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן דאז אין עוף נפנה אליה כן נשמות ישראל שנקראו עופות אין נכנסים בה עוד כי לא ימצאו שם דגן שהם הניצוצי קדושה.

    וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי נמצא יוסף הצדיק ע"ה ליקטו והביאו לפרעה ואחר כך יצא מפרעה עד שנח ברומי מקום שליטת עשו שרמוז במלוי 'פרעה' כזה פ" ה ר י " ש ע י " ן ה" א דהמלוי הוא מספר עֵשָׂו [376], נמצא מקום הראשון ומקום האחרון רמוזים זה אצל זה כי זה בפשוט וזה במלוי וסוף יבואו ישראל ויקחו אותו מרומי שהוא עשו! ומי הנוצח להוציאו מעשו? הוא משיח בן יוסף שהוא שטנו של עשו ד'אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל' (בראשית רבה צט, ב). ומה שאמר ' שְׁלֹשָׁה מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם ' נראה לי בס"ד הטעם שחילקם לשלושה כנגד שם ההצלחה שהצליח בו יוסף הצדיק ע"ה דכתיב (תהלים קה, לז) 'וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב' ופירש רבינו מהרש"ם ז"ל דשם כס " ה בפ " ז הוא אותיות ' כֶסֶף זָהָב ' וכתבו המקובלים ז"ל ששם זה מסוגל להצלחה וכמו שכתב ב"י ושם זה עולה מספרו ב' פעמים 'חן' ולכן כתיב ביוסף (בראשית לט, ב) 'וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ'. ובזה יובן בס"ד (משלי כב, א) 'נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב' כי חלק אחד מן השלושה הנזכר שהוא כנגד חֵן אחד הוא גנוז לצדיקים שנקראו טוֹב דכתיב (ישעיה ג, י) 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב', ומה שזכו ליקח, זה המטמון שהוא כנגד חֵן אחד. ובזה יובן (משלי ה, יט) 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' שמעלה חן ללומדיה (עירובין נד:) רוצה לומר מטמון שהוא כנגד חֵן אחד מן שלושה חנות ולפי דרשה דלעיל בפסוק (ישעיה כג, יח) וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַהֳ' שכל ממונם וגניזתם של רומי תהיה לצדיקים היושבים לפני ה'! נמצא גם חלק החן שנגלה לאנטונינוס אשר היה מלך רומי יקחו ישראל בכלל השלל והביזה והרי הם זוכים בשתי מקומות של חֵן חֵן. ובזה יובן (זכריה ד, ז) 'וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ' וְאֶבֶן הָרֹאשָׁה אלו ישראל שנקראו אֶבֶן דכתיב (בראשית מט, כד) 'מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל' והם עלו במחשבה תחלה להבראות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ד).

    מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח וְכוּלְּהוּ, אַקְלִידֵי וְקוּלְפֵי, דְּגִלְדֵּי. לפי פשוטן של דברים נקיט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לשון גוזמא כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (חולין צ:) 'דברו חכמים בלשון גוזמא' דתנן (משנה מידות ג, ח) נמנו עליה שלש מאות כהנים וכן אמרו (משנה תמיד ב, ב) בהך דשלוש מאות כור. מיהו נראה לי רמזו כאן חז"ל סוד עמוק מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים דנפש הבל היתה כלולה מכמה נפשות וכמה ניצוצות והיו מעורבות טוב ורע והניצוצות הרעות שבו היו ש"ח ואלו הש"ח הם היו בחינת עקריות נפש 'קֹרַח' [308] שהוא מספר ש"ח וכו' יעוין שם. וזהו שאמרו מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רמז לש"ח הנזכר ולא זכרו מספר הקטן שהוא שמונה, וקראם פְּרָדוֹת כי הם רעות שאין עושים פרי כפרדה. גם לשון פירוד שהם בסוד רשות הרבים רוצה לומר נפרדים. וקראם לְבָנוֹת מפני שהם של הבל שהוא בסוד החסד והלובן רומז לחסד. וקראם מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שהם היו עקריות נפש קֹרַח. ואמר וְכוּלְּהוּ, אַקְלִידֵי וְקוּלְפֵי, דְּגִלְדֵּי שהוא רוצה לומר עור רמז שהם מצד הרע שהוא הקליפה והעור.

    "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" (תהלים קיח, כא) אָמַר דָּוִד נראה לי בס"ד דהשם יתברך אמר עליו תיבת לִי דכתיב (שמואל א' טז, א) 'כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ' ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך יא, טז) 'כל מקום שנאמר בו לִי קיים לעולם' ולכן נתקיימה המלכות אצלו עד עולם, ואף על פי שחטאו זרעו לא פסקה המלכות מהם, ועל זה הודה להשם יתברך ואמר וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה רוצה לומר תיבת לִי שאמרת היתה לִישׁוּעָה שלא יוכלו המקטרגים לקטרג לפסוק המלוכה מזרעי. ופסוק (תהלים קיח, כב) ' אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה ' אמר ישי על פי מה שכתב הרב כלי יקר בשם מהר"ש אלקבץ ז"ל דאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים נא, ז) 'וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי דישי היה לו שפחה ותבעה לביאה שתבא אצלו בלילה לשם אישות והגידה לגברתה אשתו של ישי ובאה במקומה ונבעלה לבעלה ישי ונתעברה אותה הלילה בדוד, ולכן היה נחשב בעיני ישי ובעיני בניו כמו 'בן תמורה' מפני כי ישי לא היה דעתו על אשתו ונמאס בעיניהם והניחו אותו רועה צאן וכאשר בא שמואל הנביא ע"ה למשוח מבניו מלך הגיש כל בניו לפניו ולא עלה על דעתו שימשח את דוד לכך לא זכרו ולא הביא ורק אחר שאמר לו (שמואל א' טז, יא) 'הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?' אמר בָּרוּךְ זוכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחות יש אחד בצאן וסוף הביאו ונמשח למלך עכ"ד. ולכן אחר שראה ישי אשר דוד היה נמאס בעיניו ויותר בעיני בניו עלה לגדולה שנמשח למלך אמר אֶבֶן הוא דוד מָאֲסוּ הַבּוֹנִים אל תקרי בּוֹנִים אלא בָּנִים שהם בניו הנה עתה הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה שנעשה למלך. ופסוק (תהלים קיח, כג) ' מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ ' אמרו אחיו כי עתה שראו שנמשח דוד אחיהם שהיה נמאס בעיניהם דנחשב כבני תמורה הבינו כי מה שקרה כך מקדמת דנא בעיבורו שתבא אמו במקום השפחה שבזה נעשה כמו בן תמורה מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת והסיבה של דבר זה הִיא נִפְלָאת רוצה לומר מכוסית בְּעֵינֵינוּ דוקא וגלויה לפני השם יתברך. ופסוק (תהלים קיח, כד) ' זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הֳ' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ ' אמרו שמואל, יובן על פי המדרש תנחומא על פסוק (שמואל א' טז, ו) 'וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד הֳ' מְשִׁיחוֹ' נטל קרן השמן ובא לצוק על ראשו וברח השמן לאחריו כשראה כך אמר לֹא בָחַר בָּזֶה הֳ' וכך היה השמן עושה לכולם כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצוק בראש דוד ואמר (תהלים צב, יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן וכו' עיין שם (וכן בילקוט שמעוני שמואל א' טז, קכד), ובזה פירש הרב כלי יקר ז"ל הטעם דכתיב בדוד (שמואל א' טז, יג) 'וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו' ולא הוזכר הרקה או יציקה מפני שהשמן נצוק מאליו בנס בידי שמים וגבי שאול המלך ע"ה כתיב וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ (שמואל א' י, א) יעוין שם. נמצא בדוד המלך ע"ה היה משותף במשיחתו מעשה שמים דהשמן רץ וניצוק על ראשו בנס שהוא מעשה השם יתברך, ולכן בזה ידע שמואל שהמלכות לא תפסק ממנו עד עולם ולא יהיה בו כאשר היה עם שאול ועל ידי כך שמח שמואל הנביא ע"ה דהבין דמעשיו במשיחת דוד לא תתבטל דעל זה היה מצטער מתחלה בענין שאול כמו שאמרו רבותינו ז"ל ולכן עתה אמר שמואל זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הֳ ' כלומר יש במשיחה של היום הזה מעשה השם יתברך בנס מה שלא היה כן במשיחה הראשנה שמשחתי לשאול, ולכן אקוה כי נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ שמשיחתי קיימת לדורות עולם ולא אצטער כמו צער שנצטערתי במשיחת שאול שנפסק כח המשיחה. והנה עד כאן מודים ומשבחים בענין מלכות דוד שנמשכה עד הגלות וחזרו להודות על מלכות בית דוד אשר תתחדש אחר הגלות שהוא זמן ביאת משיח צדקינו, ועל כן אמרו אחיו (תהלים קיח, כה) ' אָנָּא הֳ' הוֹשִׁיעָה נָּא ' דהגאולה תהיה על ידו יתברך ודוד המלך ע"ה אמר ' אָנָּא הֳ' הַצְלִיחָה נָּא ' שלא יהיה עוד גלות וחרבן ולא תפסק המלכות כלל אלא ירום ונשא וגבה מאד. גם אמר ' נָּא ' רמז להארת שם אדני שהוא סוד המלכות שתמיד תהיה בתכלית הגדלות גם בחול שיהיו אותיות המלוי ומלוי דמלוי נ"א אותיות כמו שאמרו רבינו ז"ל בביאור הכתוב (במדבר יד, יז) 'וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי', וישי אמר (תהלים קיח, כו) בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם הֳ ' דמשיח בן דוד נקרא בְּשֵׁם הֳ' דכתיב (ירמיה כג, ו) וְזֶה שְּׁמוֹ אֲ‍שֶׁר יִקְרְאוֹ הֳ' צִדְקֵנוּ וכנזכר בגמרא. ושמואל אמר (שם) בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית הֳ ' הוא בית שלישי שהוא מעשה שמים שנקרא בֵּית הֳ' ולכן הוא כנגד יעקב אבינו ע"ה שקראו בֵּית אֱלֹקִים דכתיב (בראשית כח, יז) 'אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים'. ואמרו כולם אֵל הֳ ' וַיָּאֶר לָנוּ פירוש אֵל הֳ' שהוא סוד החסדים ששמות אלו מאירים ביצירה יאר בהם שם 'אֱלֹקִים' שרמוז בתיבת 'לָנוּ' שהוא מספר פ"ו [86]. ואמר שמואל ' אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ ' כי אז נקריב תמידין ומוספים רבים כנגד כל אותם השנים שהיינו בגלות, וכנזכר במדרש ולכן רַבִּים הֵמָּה. ואמר דוד אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ שנודה לאל על כל נס ונס שנעשה בכל יום בתמידות, או הכוונה אף על פי שאני אהיה פלג קיסר והמשיח שהוא מזרעי יהיה קיסר שלם, אודך בזה ואשמח. ואמרו כולם ' הוֹדוּ לַהֳ ' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ ' שיהיו נמשכים חסדים גמורים ימים ולילות כי 'לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר' (תהלים קלט, יב).

    Ben Yehoyada on Pesachim 119a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 119, Amud Aleph, about 464 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “זה המכיר מקום חבירו בישיבה. איכא דאמרי,…”

    2. Segment 226 words

      Opens “מאי ״למכסה עתיק״ (יומין), זה המכסה דברים…”

    3. Segment 321 words

      Opens “אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי…”

      Named: רב כהנא, רבי ישמעאל ברבי יוסי.

    4. Segment 430 words

      Opens “בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר…”

    5. Segment 544 words

      Opens “אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל בר'…”

      Named: רב כהנא, רבי ישמעאל, רבי יהודה.

    6. Segment 642 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל. כל כסף…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    7. Segment 728 words

      Opens “וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן שנאמר (שמות…”

      Named: רב אסי, רבי שמעון.

    8. Segment 841 words

      Opens “והיה מונח עד רחבעם בא שישק מלך…”

    9. Segment 926 words

      Opens “בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “בא סנחריב ונטלו מאחז בא חזקיה ונטלו…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “אמר רבי חמא (בר) חנינא שלש מטמוניות…”

      Named: רבי חמא.

    12. Segment 1251 words

      Opens “(קהלת ה, יב) עושר שמור לבעליו לרעתו…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1339 words

      Opens “(דיא"ש אדי"ש כשד"ך מאוד"ך סימן) א"ר שמואל…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1443 words

      Opens “אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו אנא…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 154 words

      Opens “תנן התם: מקום שנהגו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Pesachim 119a · Segment 3 — “…רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מאי דכתיב…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Pesachim 119a · Segment 3 — “אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מאי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 119a · Segment 6 — “…רב יהודה אמר שמואל. כל כסף וזהב שבעולם יוסף…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 119a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026