Talmud Builders

    Pesachim 75a

    Back to index

    English translation — Pesachim 75a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1sharpness of the fruit remains present in the vinegar in its pure, unadulterated form, despite the fact that the vinegar itself is not sharp. Here, the sharpness of the fruit does not remain present in the vinegar in its pure, unadulterated form because it has already been used with the meat. Therefore, the vinegar is no longer potent enough to keep the blood in the meat.

    2It was taught in the mishna that one may not roast the Paschal lamb on a grill. Subsequently, the mishna quotes an incident in which Rabban Gamliel instructed his servant to roast the Paschal lamb for him on a grill. The Gemara expresses surprise: Was an incident cited to contradict what was previously stated? The Gemara responds: The mishna is incomplete and is teaching the following: And if it is a perforated grill, so that the fire reaches each part of the meat and the animal will not be roasted from the heat of the grill itself, it is permitted. And with regard to this Rabbi Tzadok said that there was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the perforated grill.

    3The Gemara cites a discussion related to the subject of roasting the Paschal lamb. Rav Ḥinnana bar Idi raised a dilemma before Rav Adda bar Ahava: In the case of an oven that one fired with peels of fruit that are orla , i.e., fruit that grows on a tree the first three years after it was planted, from which one may not receive any benefit, if, after the oven became very hot, he swept it and removed the fuel and the ashes, and he baked bread in it, according to the opinion that prohibits bread baked directly with heat from orla fuel, what is the halakha with regard to this bread? It was baked with the heat trapped in the oven only after the fuel was removed. He said to him: The bread is permitted.

    4Rav Ḥinnana said to him: But didn’t Rav Ḥinnana the Elder say that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: If there is an oven that one fired and swept so that the heat remains but there is no longer any fire in the oven, and one then roasted the Paschal lamb in it, this is not a fulfillment of the Torah’s command that the Paschal lamb must be roasted in fire, as it is stated in the Torah: “And they shall eat the meat on that night, roasted in fire, and matzot ; with bitter herbs they shall eat it. Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire; its head with its legs and with its inner parts” (Exodus 12:8–9), and since it says the phrase: Roasted in fire, two times, the verse emphasizes that the Paschal lamb must literally be roasted on the fire?

    5The following can now be inferred: The reason is specifically because the Merciful One reveals this halakha with regard to the Paschal lamb in the Torah by repeating: Roasted in fire, roasted in fire, twice. But if the Merciful One had not revealed this halakha by emphasizing the need to roast it directly on the fire, I would have said a Paschal lamb roasted in an oven that has already been swept is nonetheless considered roasted in fire. Therefore, in other situations in which something is roasted in an oven, even if it is not roasted directly from the heat of a fire, its status should be comparable to something that was roasted directly from the fuel. If the fuel is forbidden, the food should be forbidden.

    6Rav Adda bar Ahava said to Rav Ḥinnana bar Idi: The Merciful One reveals it there, with regard to the Paschal lamb, and we learn from it that even in other areas of halakha , only something that is roasted directly by a fire is considered roasted in fire.

    7And if you wish, say a different answer instead: There, in the case of the Paschal lamb, the reason one may not roast the lamb if one has already swept out the oven is that the Merciful One writes “roasted in fire” twice. But if the Merciful One had not written “roasted in fire” twice, I would have said that the Merciful One is particular about fire, meaning that the source of the heat in the oven should be fire, and even if one swept it, it is still considered roasted in fire. It was therefore necessary to repeat the phrase “roasted in fire.” But here, in the case of orla , the Merciful One is particular about the prohibited fuel, and it is not here in the oven. Therefore, there is no reason to prohibit the bread.

    8The Sages taught: If one cuts the Paschal lamb superficially in several places and places it on coals, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that this is considered roasted in fire, as coals have the status of real fire. Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction to Rav Ḥisda: Did Rabbi Yehuda HaNasi actually say that coals are considered like fire?

    9Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction based on the Torah’s statement with regard to the laws of leprosy: “Or flesh that shall have on its skin a burn from fire” (Leviticus 13:24). From the fact that it says a burn from fire, I have derived nothing other than a case in which it is burned by fire itself; if it is burned by a coal, by burning ash, by burning lime, by burning plaster [ gipsis ], or by anything else that is burning and whose source of heat comes from fire, to include also water heated by fire, from where is it derived that these are also considered a burn from fire? The verse states: A burn, a burn, twice. By repeating the term, it includes all these types of burns.

    10The following can now be inferred: The reason is that the Merciful One includes these types of burns in the Torah through the words: A burn, a burn. But if the Merciful One had not included them through the repetitive expression a burn, a burn, one would have assumed that coals are not considered fire, which contradicts the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi that any usage of the term fire includes coals as well.

    11He said to him: With regard to a red-hot wood coal, it is not necessary for the verse to include it. As long as it is burning, it is certainly considered a fire. Where a verse is necessary is with regard to a red-hot piece of metal that was heated by a fire. Without the verse, it would have been possible to think a person burned by hot metal it is not considered burned by fire.

    12The Gemara expresses surprise at the previous answer: And are red-hot pieces of metal not considered fire? But with regard to a daughter of a priest who committed adultery after betrothal, it is written: “And the daughter of a priest, if she profanes herself through adultery, she profanes her father; in fire she shall be burned” (Leviticus 21:9), and Rav Mattana said: They would not literally burn her in fire; rather, they would prepare for her a molten bar of lead. They would execute her by pouring molten lead down her throat. This proves that burning metal is considered fire.

    13The Gemara responds: It is different there, as the verse states not simply fire, but “in fire she shall be burned.” The expression “she shall be burned” comes to include all burnings that come from fire.

    14The Gemara suggests: If so, all the more so fire itself fulfills the requirement of burning. Let us surround her with bundles of branches and burn her with them. The Gemara responds: It comes from a verbal analogy between the word “burning” stated here and the word “burning” stated and in the context of the death of the sons of Aaron: Just as below, with regard to the sons of Aaron, the verse states that they were burned with fire (see Leviticus 10:2), and it was a burning of the soul and the body remained, as even their clothes were not burned, so too, here, with regard to the daughter of a priest, it means the burning of the soul and the body remains.

    15The Gemara challenges: Let us execute her with boiling water heated by fire. The Gemara answers: It is due to the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that the verse states: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). When executing someone, select for him a kind death. Even when someone must be executed, his dignity should be protected. He should be executed in the most comfortable way possible.

    16The Gemara asks: Once there is the reason of Rav Naḥman, why do I need the verbal analogy derived from the sons of Aaron? Even without it, Rav Naḥman’s ruling requires the court to carry out the execution with molten lead, which provides an easier death. Say in answer to this question: If not for the verbal analogy, I would have said that burning the soul while the body remains is not considered burning. And if it were only due to the statement of Rav Naḥman that one must select a kind death, we should add many bundles of branches so that she would die quickly. Therefore, the verbal analogy teaches us that executing with molten lead is considered burning.

    17But if it so that the verse says “she shall be burned” to include all methods of burning, for what do I need the expression “in fire”? The Gemara answers: To exclude lead from its source.

    18Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Is it true that anywhere that it is written: “In fire she shall be burned” it comes to include all methods of burning that come from fire? But what of bulls that are burned, about which it is written: “And he shall burn it on wood in fire, where the ash is poured it shall be burned” (Leviticus 4:12), and it was taught in a baraita : In fire, and not in burning lime and not in burning plaster? Why aren’t all methods of burning permitted in this case as well?

    19He said to him: How can these cases be compared? There, in the case of the daughter of a priest, it is written: “In fire,” and the verse subsequently states that she shall be burned, which comes to include all methods of burning that come from fire. Here, in the case of a bull, it is written: “And he shall burn it on wood in fire.” At the end it says fire, to say that with regard to fire, yes, it may be used, but with regard to something else, no, it may not be used.

    20The Gemara objects: There, too, with regard to bulls that are burned, burning is written at the end, as it is written at the end of that verse:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לקיוהא דפיראאיגדו"ר (איגרו"ר: חמיצות) טעם הפרי עומד בו שלא הוציאו ממנו כלום ואע"פ שהוחלש מאליו ונתקלקל טעמו מוציא דם שכחו בקרבו:

    הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניהשבלעו צלי הראשון:

    מנוקבתעשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד לרוחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:

    לדברי האוסרבפרק כל שעה (פסחים כו:) רבי אומר הפת אסורה:

    מהוהכא אין שבח עצים בפת:

    צלי אשקרינא ביה וגבי עצי איסורא מיהא ניתסר דהתם לא כתיב מיעוטא:

    אאש קפיד רחמנאוחום התנור תולדת אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש:

    חתכולפסח ולא הבדיל אלא חתכו בשנים ושלשה מקומות למהר צלייתו אינקרני"ר בלע"ז:

    ברמץאפר רותח:

    גפסיסמין סיד הוא:

    מנייןשנידון משום מכוה ולא משום שחין ואף על פי שמכוה ושחין שוין בטומאתן נפקא מינה דחצי גריס מכת מכוה מחמת אור וחצי גריס מכת שחין שהוא לקות חום אחר שלא היה מחמת האור אין מצטרפין בהכל שוחטין (חולין דף ח.) מפרש:

    פתילה של אברמתיכו וזורקו לתוך פיה:

    תשרףכל מיני שריפה משמע מדלא כתיב באש ונשתוק:

    וכ"ש אשלשון קושיא הוא:

    בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים הואבסנהדרין (דף נב.) כמין ב' חוטין של אש נכנסו להן בחוטמיהן:

    חמי האוררותחין דהוי נמי שריפת נשמה וגוף קיים:

    גזירה שוהמבני אהרן למה לי תיפוק מהכא דלא מקפינן חבילי זמורות דהא ברור ליה מיתה יפה בעינן:

    אי לאו גזירה שוה הוה אמינאעל כרחך אש ממש כגון להקיף חבילי זמורות בעינן דאילו שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא וקרא שריפה אצרכה ואי משום דרב נחמן דבעינן מיתה יפה ה"א נפיש לה חבילים טובא ירבו לה היסק גדול שתמות מהר:

    קא משמע לןגזירה שוה דשריפת נשמה וגוף קיים נמי שריפה היא וכיון דשריפה היא אהני דרב נחמן לאפוקי זמורות ורותחין:

    אלא באש למה ליכיון דסופינו לרבות כל שריפות:

    אבר מעיקרושמוציאין אותו מן הקרקע רותח הוא בלא תולדת אש:

    וכל היכא דכתיב אשוכתב נמי שריפה בהדיה לרבויי כל שריפות אתא בתמיה:

    הכאכיון דכתיב שריפה ברישא ומשמע כל שריפות והדר כתב אש משמע דוקא אש קאמר:

    פסחים 75 עמוד א

    1לקיוהא דפירא בעיניה. הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניה.

    2אין צולין את הפסח וכו'. מעשה לסתור?! חסורי מיחסרא, והכי קתני: ואם אסכלא מנוקבת מותר. ואמר רבי צדוק, מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא מנוקבת.

    3בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה: תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת, לדברי האוסר, מהו? א"ל הפת מותרת.

    4א"ל והאמר רב חיננא סבא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש, שנאמר ״(שמות יב״, ח) ״צלי אש... (שמות יב, ח) צלי אש״, שתי פעמי'׃

    5טעמא דגלי רחמנא ״צלי אש״ ״צלי אש״ שתי פעמים. הא לא גלי רחמנא, הוי אמינא צלי אש הוא.

    6א"ל גלי רחמנא התם, וילפינן מינה.

    7ואי בעית אימא: התם טעמא דכתב רחמנא ״צלי אש״ שתי פעמים, הא לא כתב רחמנא ״צלי אש״ שתי פעמים, הוה אמינא: אאש קפיד רחמנא, ואפילו גרפו נמי צלי אש הוא. אבל הכא, אעצים דאיסורא קא קפיד רחמנא, והא ליתנהו.

    Baraita

    8ת"ר חתכו, ונתנו על גבי גחלים. רבי אומר: אומר אני שזה צלי אש. רמי ליה רב אחדבוי בר אמי לרב חסדא: מי אמר רבי גחלים אש נינהו?

    9ורמינהו (ויקרא יג, כד) ״מכות אש״, אין לי אלא שנכוה באש, נכוה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח, בגפסיס רותח, וכל דבר הבא מן האור, לאיתויי חמי האור, מניין? ת"ל ״מכוה״ ״מכוה״ ריבה.

    10טעמא דרבי רחמנא ״מכוה״ ״מכוה״, הא לא רבי רחמנא ״מכוה״ ״מכוה״, גחלים לאו אש נינהו!

    11א"ל גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי. כי איצטריך קרא לגחלת של מתכת.

    12וגחלים של מתכת לאו אש הוא? והא גבי בת כהן, דכתיב: ״(ויקרא כא״, ט) ״באש תשרף״. ואמר רב מתנה: פתילה של אבר היו עושין לה!

    13שאני התם, דאמר קרא: ״באש תשרף״, ״תשרף״ לרבות כל שריפות הבאות מן האש.

    14וכ"ש אש עצמה. ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה! אתיא ״שריפה״ ״שריפה״ מבני אהרן. מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים.

    15ונעביד לה חמי האור? משום דר"נ דאמר ר"נ אמר קרא: ״(ויקרא יט״, יח) ״ואהבת לרעך כמוך״, ברור לו מיתה יפה.

    16וכי מאחר דאיכא רב נחמן, גזירה שוה למה לי? אמרי: אי לאו גזירה שוה, ה"א שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא. ואי משום דרב נחמן ניפוש לה חבילי זמורות טובא, כי היכי דתמות בעגלא, קמ"ל׃

    17ואלא ״באש״ ל"ל לאפוקי אבר מעיקרו.

    18אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וכל היכא דכתיב ״באש תשרף״, לרבות כל שריפות הבאות מחמת אש הוא? והא גבי פרים הנשרפים, דכתיב בהו: (ויקרא ד, יב) ״ושרף אותו על עצים באש״, ותניא: ״באש״ ולא בסיד רותח, ולא בגפסיס רותח?

    19א"ל הכי השתא?! התם כתיב ״באש״ והדר ״תשרף״ לרבות כל שריפות הבאות מחמת האש. הכא כתיב ״ושרף אותו על עצים באש״ לבסוף ״אש״, למימרא דאש אין, מידי אחרינא לא.

    20התם נמי כתיב״א שריפה לבסוף״, דכתיב:

    Tosafot

    וגרפו ואפה בו את הפת מהותימה לריב"א מאי קבעי הא קתני סיפא בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותרת ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות לא גרע חומו מחום חרס התנור שגרפו ותירץ ר"י שאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת האבוקה בא שהוא איסור גמור הילכך מיבעי ליה ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ופי' ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין וגם לא הוה שייך לפלוגי אי יש שבח עצים בפת אי לא ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור כמו כן מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר ומפרש כי איכא אש האש נוצח כח התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר:

    אין לי אלא שנכוה באש מניין כו'אע"ג דשחין ומכוה שוין לכל דבר דשחין ומכוה מטמאים בשבוע אחד בשיער לבן ובפשיון מ"מ נפקא מינה לענין צירוף דשחין ומכוה אין מצטרפין:

    נכוה בגחלת בגפסיס כו'תימה מה בין גפסים רותח וסיד לחרסו של תנור דאמרינן לעיל טעמא דכתב רחמנא צלי אש שני פעמים הא לאו הכי צלי אש קרינא ביה והכא איצטריך סיד וגפסיס רותח ריבוייא אבל מאש לא הוה ידענא:

    הא לאו הכי גחלת לא איקרי אשנראה לרשב"א דהוה מצי למימר גלי רחמנא במכוה וגמרינן מיניה ולא איצטריך לשנויי בע"א אלא משום לשון אחרון דלעיל מיהו תימה אמאי לא משני דרבי איירי בגחלים לוחשות והכא לא איצטריך לרבויי אלא עוממות דלא איקרי אש כדמוכח בסמוך וי"ל נהי דגחלת דקרא היינו עוממות סתם גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות:

    למעוטי אבר מעיקרוהקשה ה"ר יוסף נימא באש פרט תשרף כלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי ואפילו אבר מעיקרו דלא דמי לפרט וי"ל דכלל דתשרף קאי אפרט כלומר במה תשרף באש הלכך לא מרבינן מתשרף אלא דומיא דאש דקאי עילויה והוי כלל הצריך לפרט דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פח:) דאין דנין אותו בכלל ופרט ריב"א. והקשה רבינו יעקב דאורלינ"ש אמאי איצטריך קרא למעוטי אבר מעיקרו הא שמעינן ליה מדאיצטריך לא תבערו למעוטי שאין שריפת בת כהן דוחה שבת מכלל דאין יכול לשורפה באבר מעיקרו דאי יכול לשורפה בו א"כ פשיטא דלא דחיא שבת כיון דיכול לעשות בלא דחיית שבת ואומר ר"י דלא פירכא היא כלל דאיצטריך קרא היכא דליכא אבר מעיקרו דאי לא תימא הכי תיקשי אמאי איצטריך קרא דלא דחי שבת כיון שיכול להרתיח פתילה של אבר מערב שבת: [ועיין תוס' יבמות ו: ד"ה טעמא]:

    באש תשרף לרבות כל שריפותדתשרף ריבויא הוא דהוה מצי למיכתב באש תמות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    התם איתא לקיוהא דפירא כו' רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק חיליה אסור אי אפשר דלית ביה שורקי דדמא וקיי"ל כרבינא ולחומרא:

    מתני' אין צולין את הפסח על האסכלה ואם היתה אסכלה מנוקבת מותר ומבעי לן אליבא דמאן דאסר לצלות את הפסח על האסכלה דסבר כיון שאין האש בעצמה סובבת אותו אין צלי אש:

    תנור שהסיקו בקליפי ערלה שהן איסורי הנאה וגרפו ואפה בו את הפת לדברי האומר צליית הפסח באסכלה מהו אמר ליה רב אדא הפת מותרת.

    איני והאמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש משום שנאמר צלי אש שתי פעמים ודייקי' טעמא דכתיב צלי אש קרינא ביה ושני' גלי רחמנא בצליית אש דלאו אש היא וילפינן מינה אי בעית אימא כו':

    ת"ר חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני שזה צלי אש ומי אמר רבי גחלת אש היא והתניא מכות אש אין לי אלא שנכוה באש ופרחה בה נגע הוא שהוא טמא נכוה בגחלת ברמץ כו' מנין ת"ל מכוה מכוה ריבה כלומ' שינה ושלש הכתוב מכוה לרבות כל מכוה מחמת אש מדרבי לגחלת מרבויא דקרא ש"מ גחלת לאו אש היא ושניא כי קא מרבי קרא גחלת של מתכת אבל גחלת [של] עץ ודאי אש היא איני דגחלת של מתכות אינה אש והא בת כהן דכתיב בה באש תשרף [וא"ר מתנה פתילה של אבר שני' שאני התם דאמר קרא באש תשרף] מדלא כתיב תשרף באש דמשמע אין שריפה עולה לה אלא באש אלא כתב רחמנא באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מכח האש ואע"פ שאינה אש בעצמה אבל פרים הנשרפים דכתיבא האש אחר שריפה שנאמר ושרף אותו על עצים באש אין שריפה עולה לה אלא באש עצמו למעט ציר רותח וגפסיס רותחים וכיוצא בהן: פי' הייא מהרה נ"א לעגל והוא מהרה חילקם בלשון אבל הפתרון אחד:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 75a

    Pesachim 75a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 449 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לקיוהא דפירא איגדו"ר (איגרו"ר: חמיצות) טעם הפרי עומד בו שלא הוציאו ממנו כלום ואע"פ שהוחלש מאליו ונתקלקל טעמו מוציא דם שכחו בקרבו:

    הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניה שבלעו צלי הראשון:

    מנוקבת עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד לרוחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:

    לדברי האוסר בפרק כל שעה (פסחים כו:) רבי אומר הפת אסורה:

    מהו הכא אין שבח עצים בפת:

    צלי אש קרינא ביה וגבי עצי איסורא מיהא ניתסר דהתם לא כתיב מיעוטא:

    אאש קפיד רחמנא וחום התנור תולדת אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש:

    חתכו לפסח ולא הבדיל אלא חתכו בשנים ושלשה מקומות למהר צלייתו אינקרני"ר בלע"ז:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 75a · Sefaria

    Tosafot

    וגרפו ואפה בו את הפת מהו תימה לריב"א מאי קבעי הא קתני סיפא בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותרת ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות לא גרע חומו מחום חרס התנור שגרפו ותירץ ר"י שאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת האבוקה בא שהוא איסור גמור הילכך מיבעי ליה ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ופי' ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין וגם לא הוה שייך לפלוגי אי יש שבח עצים בפת אי לא ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור כמו כן מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר ומפרש כי איכא אש האש נוצח כח התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר:

    אין לי אלא שנכוה באש מניין כו' אע"ג דשחין ומכוה שוין לכל דבר דשחין ומכוה מטמאים בשבוע אחד בשיער לבן ובפשיון מ"מ נפקא מינה לענין צירוף דשחין ומכוה אין מצטרפין:

    נכוה בגחלת בגפסיס כו' תימה מה בין גפסים רותח וסיד לחרסו של תנור דאמרינן לעיל טעמא דכתב רחמנא צלי אש שני פעמים הא לאו הכי צלי אש קרינא ביה והכא איצטריך סיד וגפסיס רותח ריבוייא אבל מאש לא הוה ידענא:

    הא לאו הכי גחלת לא איקרי אש נראה לרשב"א דהוה מצי למימר גלי רחמנא במכוה וגמרינן מיניה ולא איצטריך לשנויי בע"א אלא משום לשון אחרון דלעיל מיהו תימה אמאי לא משני דרבי איירי בגחלים לוחשות והכא לא איצטריך לרבויי אלא עוממות דלא איקרי אש כדמוכח בסמוך וי"ל נהי דגחלת דקרא היינו עוממות סתם גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות:

    למעוטי אבר מעיקרו הקשה ה"ר יוסף נימא באש פרט תשרף כלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי ואפילו אבר מעיקרו דלא דמי לפרט וי"ל דכלל דתשרף קאי אפרט כלומר במה תשרף באש הלכך לא מרבינן מתשרף אלא דומיא דאש דקאי עילויה והוי כלל הצריך לפרט דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פח:) דאין דנין אותו בכלל ופרט ריב"א. והקשה רבינו יעקב דאורלינ"ש אמאי איצטריך קרא למעוטי אבר מעיקרו הא שמעינן ליה מדאיצטריך לא תבערו למעוטי שאין שריפת בת כהן דוחה שבת מכלל דאין יכול לשורפה באבר מעיקרו דאי יכול לשורפה בו א"כ פשיטא דלא דחיא שבת כיון דיכול לעשות בלא דחיית שבת ואומר ר"י דלא פירכא היא כלל דאיצטריך קרא היכא דליכא אבר מעיקרו דאי לא תימא הכי תיקשי אמאי איצטריך קרא דלא דחי שבת כיון שיכול להרתיח פתילה של אבר מערב שבת: [ועיין תוס' יבמות ו: ד"ה טעמא]:

    באש תשרף לרבות כל שריפות דתשרף ריבויא הוא דהוה מצי למיכתב באש תמות:

    Tosafot on Pesachim 75a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    התם איתא לקיוהא דפירא כו' רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק חיליה אסור אי אפשר דלית ביה שורקי דדמא וקיי"ל כרבינא ולחומרא:

    מתני' אין צולין את הפסח על האסכלה ואם היתה אסכלה מנוקבת מותר ומבעי לן אליבא דמאן דאסר לצלות את הפסח על האסכלה דסבר כיון שאין האש בעצמה סובבת אותו אין צלי אש:

    תנור שהסיקו בקליפי ערלה שהן איסורי הנאה וגרפו ואפה בו את הפת לדברי האומר צליית הפסח באסכלה מהו אמר ליה רב אדא הפת מותרת.

    איני והאמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש משום שנאמר צלי אש שתי פעמים ודייקי' טעמא דכתיב צלי אש קרינא ביה ושני' גלי רחמנא בצליית אש דלאו אש היא וילפינן מינה אי בעית אימא כו':

    ת"ר חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני שזה צלי אש ומי אמר רבי גחלת אש היא והתניא מכות אש אין לי אלא שנכוה באש ופרחה בה נגע הוא שהוא טמא נכוה בגחלת ברמץ כו' מנין ת"ל מכוה מכוה ריבה כלומ' שינה ושלש הכתוב מכוה לרבות כל מכוה מחמת אש מדרבי לגחלת מרבויא דקרא ש"מ גחלת לאו אש היא ושניא כי קא מרבי קרא גחלת של מתכת אבל גחלת [של] עץ ודאי אש היא איני דגחלת של מתכות אינה אש והא בת כהן דכתיב בה באש תשרף [וא"ר מתנה פתילה של אבר שני' שאני התם דאמר קרא באש תשרף] מדלא כתיב תשרף באש דמשמע אין שריפה עולה לה אלא באש אלא כתב רחמנא באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מכח האש ואע"פ שאינה אש בעצמה אבל פרים הנשרפים דכתיבא האש אחר שריפה שנאמר ושרף אותו על עצים באש אין שריפה עולה לה אלא באש עצמו למעט ציר רותח וגפסיס רותחים וכיוצא בהן: פי' הייא מהרה נ"א לעגל והוא מהרה חילקם בלשון אבל הפתרון אחד:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 75a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בפסח ראשון פרק [כל] שעה שהתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת שלדעת רבי הפת אסורה ושהלכה כמותו ופרשוה שם באבוקה כנגדו ומפני שיש שבח עצים בפת וכן התבאר שם שאם בשלה על גבי גחלים הכל מודים שהפת מותרת הואיל ואין האיסור בעין ולא דברו שם בגרפו ואפה בו אם הוא חמור יותר מבשלה על גבי גחלים מפני שחומו חום השלהבת והגחלים כל שעבר השלהבת מהם אינה אלא כאפר וכל הנשרפין אפרן מותר או שמא דינו כבשלה על גבי גחלים או אפילו פחות מהן ולפיכך שאלו כאן לדברי ר' שאסר בתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו בלא הצנה באבוקה כנגדו אע"פ שמודה בבשלה על גבי גחלים שמותר בגרפו מיהא מהו והעלו בה שאף זה מותר שלא הקפידה תורה אלא על עצי איסור והרי אינם ויש כאן שני גורמים וזה וזה גורם מותר וכן הלכה כמו שביארנו שם:

    ומ"מ לענין ביאור יש אומרים שמעולם לא עלה על דעת השואל שיהא תנור גרוף חמור מבשלה ע"ג גחלים אלא כשאמר לדברי האוסר פירושו לדברי האוסר בבשלה על גבי גחלים והוא האומר זה וזה גורם אסור ולא עוד אלא שהם גורסים בהדיא לדברי האוסר בבשלה ע"ג גחלים והוא האומר זוז"ג אסור [ואע"ג דאמר התם הא רבי והא רבנן] ואעפ"כ הוא מודה בבשלה על גבי גחלים שמותרת אלמא אף לדעת הסובר זה וזה גורם אסור בשלה על גבי גחלים מותרת אלא שהם מפרשים שזהו שהקשו שם אימר דשמעת ליה לר"נ יש שבח עצים בפת זה וזה גורם אסור מי שמעת ליה כלומר שאלו היה סובר זה וזה גורם אסור לא היה מודה בבשלה על גבי גחלים וכן י"מ שם בשלה על גבי גחלים שהוציאם מן התנור והניחם בקרקע ואפאו עליהם וזו ודאי תנור גרוף חמור מהן ואין זה כלום שאם כן כשהקשו שם ולמאן דאמר לוחשות מותר יש שבח עצים בפת היכי משכחת לה עד שהוצרכו להעמידה בשאבוקה כנגדו היאך לא העמידוה בגחלים שבתוך התנור ועיקר הדברים כפירוש ראשון ואף לדעת הגורסים לדעת האוסר בגחלת י"מ לדברי האוסר בגחלת על זו שאמרו למטה בענין פסח חתכו ונתנו ע"ג גחלים ר' אומר אומר אני זהו צלי אש אלמא שהיה שם שכנגדו שהיה אומר שאינו צלי אש ואף לענין פת מותר ושאל בתנור גרוף אם הוא חמור מהם על הדרך שביארנו וכבר הארכנו בדברים אלו בפרק כל שעה:

    תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש ודבר זה אתה מפרשו בשתלאו בתנור שאם תאמר שהניחו בקרקע התנור לא הוצרך ללמדה שהרי נתבאר במשנתנו שאפי' נגע בחרסו של תנור קולף את מקומו אבל צלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש ומה שאמר כאן חתכו ונתנו על גבי גחלים לא חתוך לאברים אלא דבר בהווה שאין דרך לצלות על גבי גחלים כלו כאחד אלא אם כן קורעו דרך בטנו להעמידו שטוח על הגחלים וי"מ שנוקבה בשנים ושלשה מקומות למהר צלייתו ודוקא בגחלים של עץ אבל אם ליבן מתכת וצלהו עליו אינו צלי אש ואין צריך לומר בסיד או חרסית:

    כבר ידעת בענין הנגעים שכל שהוסגר ולסוף הסגרו עמד בעיניו ר"ל שלא כהה וכן שלא נולד בו סימן טומאה מסגירו פעם שניה ומ"מ כל צרעת הבא מחמת שחין ומכוה אינו בדין זה אלא כל שעמד בעיניו לסוף שבעה מטהרו מיד ואין בו הסגר שני לעולם ושחין ומכוה שניהם ענין חמימות ר"ל שהבשר מתחמם לסבת השחין או המכוה ומכה צומחת אחר שכן צריך שתדע מהו מכוה ומהו שחין והתבאר במקומו שכל חמימות שאינו בא מחמת האור הן שבא מחמת הכאה כגון שהוכה באבן או בברזל או בעץ הן שנתחממה ידו בפסולת של זיתים שהם חמים הרבה בעוד שהם צבורים בלחותם הן בחמי טבריא או במקום שחוצבין בו העופרת הן מחמת גרב או חזזית או קדחת הרי זה שחין וכל שבא מחמת האור כגון שנכוה בגחלת או ברמץ או ברזל ואבן שנתלבנו באש או בסיד רותח או בחמי האור הרי זה מכוה ואע"פ שדינן שוה לענין שאין לצרעת הבא עליהם דין הסגר שני וכן שאין לצרעת הבא עליהם אלא שני סימני טומאה והם שער לבן ופשיון אבל לא מחיה מ"מ אין מצטרפין זה עם זה לכגריס כמו שהתבאר במקומו:

    אף לענין שריפת בת כהן ושאר כל הנשרפין מתכת שנתחמם וניתך על ידי האור בכלל אש הוא ועל זו אמרו בשריפתן שמתיכין את האבר וזורקין לתוך פיו והוא שורף את בני מעיו ואין אומרין לשרפו בחבלי זמורות אף בהרבאת עצים כדי שישרף מהר ותהא מיתה יפה שכך למדוה משריפת בני אהרן שהיתה נשמה נשרפת וגוף קיים וכמו שאמרו שני חוטין נכנסו בחוטמן ואין אומרין לשרפן בחמי האור שאין מיתה זו ממהרת כל כך ואינה מיתה יפה וכל שכן שאין שורפין באבר מעקרו בלא התכת אש כשיוצא מן המחצב שהוא חם הרבה שמ"מ לחום שמחמת האור אנו צריכים:

    עצי המערכה שעל המזבח כל עצים חדשים כשרין בהם אלא שנמנעים היו שלא להביא לא של זית ולא של גפנים משום ישוב ארץ ישראל ונוהגים היו בבדים של תאנה שביערים ובשל אגוז ושל עץ שמן וכיוצא באלו אבל הנשרפים חוץ לעזרה כגון פרים הנשרפים שהיו נשרפים בבית הדשן שהוא חוץ לעיר לא סוף דבר שכל העצים כשרים אפילו עצים ישנים שנסתרו מן הבנין אלא אפילו בקש וגבבא אבל סיד רותח וגפסיס רותח אע"פ שחומן בא מחמת האור פסולים הן:

    Meiri on Pesachim 75a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    דך עה בד"ה וגרפו ואפה כו' ותירץ ר"י שאני גחלים כו' אבל חום התנור שגרפו מחמת חום השלהבת כו' עכ"ל אבל רש"י פי' בפ' כל שעה אהא דאמר התם בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותרת דכ"ש בתנור גרוף כו' ואפשר דהיינו למ"ד התם דאפי' בגחלים לוחשות ד"ה מותר דהוה כ"ש תנור גרוף והכא לא קמבעיא ליה בתנור גרוף אלא למ"ד התם בעוממות [דוקא] ד"ה שרי. ואין להקשות השתא דסברות הפוכות הוא דלענין ערלה גחלים עפרא נינהו ומותר ובתנור גרוף מבעיא ליה אי מקרי אש ולענין פסח אמרי' בהיפך דתנור גרוף ודאי לאו אש נינהו וגחלת מקרי אש לר' די"ל דהכא למ"ד התם בערלה דוקא בגחלים עוממות שרי והשתא ניחא לאוקמא הא דר' לענין פסח בגחלים לוחשות ועוד יבא בזה לקמן ודו"ק:

    בא"ד וחום אבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה כו' עכ"ל ר"ל לפי הסברא שכתבו דחום התנור כו' מחום השלהבת וא"כ מה לי אבוקה כנגדו דהוי חום השלהבת ומה לי חום התנור דהוי נמי חום השלהבת ומה שהקשה מהרש"ל דמוקי ליה התם דוקא באבוקה כנגדו י"ל דהיינו אבוקה בלא תנור וה"ה תנור שגרפו דה"ל נמי חום שלהבת ואפשר דעדיף מה"ט אפי' מגחלים לוחשות דלא בא החום מן השלהבת וכמ"ש התוספות ודו"ק:

    בא"ד ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה כו' עכ"ל אין כאן מקומו אלא לקמן גבי פסח וק"ל:

    בד"ה נכווה בגחלת כו' תימה מה בין גפסיס כו' לחרסו של תנור כו' עכ"ל וכן יש להקשות לקמן גבי פרים הנשרפים דממעטינן מאש בלאו יתורא גפסיס וסיד רותח ולעיל גבי תנור אצטריך יתורא דצלי אש למעט מיהו להאי תירוצא דאמרינן לעיל גלי רחמנא התם וילפינן מינה איכא למימר הכא במכוה אי לאו יתורא לרבות הוה ילפינן ליה מתנור דגבי פסח וכן ההיא דפרים הנשרפים ילפינן מפסח דלאו אש נינהו ומיהו ק"ק דאדרבה נילף פרים הנשרפים ממכוה דאש נינהו ודו"ק:

    בד"ה הא לאו הכי כו' סתם גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות עכ"ל כתב מהרש"ל ותימה הלא לשם איכא מ"ד בשלה ע"ג גחלים בעוממות וא"ל דסוגיא כו' עכ"ל ע"ש באורך. ונראה דודאי כן דרמי ליה לרב חסדא אגחלים ס"ל כמ"ש התוס' דסתם גחלים דברייתא הוה לוחשות וס"ל כמ"ד התם דאפי' לוחשות מותר אלא דרב חיננא דקמבעיא ליה לעיל בתנור לא ס"ל הכי אלא דלא שרי התם אלא בעוממות ולשון תורה וברייתא שוה לרב חיננא וק"ל:

    בפירש"י בד"ה קמ"ל ג"ש דשריפה כו' אהני דרב נחמן לאפוקי זמורות ורותחין עכ"ל כפירושו הכא כן פי' רש"י בפרק ד' מיתות וז"ל קמ"ל ג"ש דמקריא נמי שריפה והשתא דמקרי שריפה ברור אותה לו כו' מדרב נחמן עכ"ל ר"ל דאי לאו דרב נחמן לא הוה ממעטין זמורות מג"ש אלא דמג"ש הוה ילפינן דשריפת נשמה וגוף קיים נמי מקרי שריפה וה"ה שריפת הגוף ממש דמקרי שריפה ואתא דר"נ למעט שריפה ממש בזמורות דלא הוה יפה כ"כ כמו שריפת אבר ומה שהקשה מהרש"ל לפירש"י א"כ לעיל דפריך וכ"ש אש עצמה כו' מאי משני ג"ש שמא אף בחבילי זמורות נוכל לשרוף כו' עכ"ל י"ל דהמתרץ הוה ס"ד דידע המקשה ההוא דברור מיתה יפה ולא פריך ליה ונקיף חבילי זמורות כו' אלא משום דשריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה מקרי ומשני ליה ג"ש דמקרי נמי שריפה וה"מ למפרך אכתי וניעבד נמי בחבילי זמורות אלא דניחא ליה למפרך מיניה וביה וניעבד נמי חמי אור כו' כך נ"ל ליישב פירש"י הכא ובפ' ד' מיתות ודו"ק:

    תוספות בד"ה באש תשרף כו' דתשרף רבויא דה"מ למכתב באש תמות עכ"ל היינו לפי מאי דס"ד השתא אבל למאי דמסיק משום דכתיב תשרף לבסוף אפשר לומר דלאו ריבויא הוא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 75a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ונקיף לה חבילי זמורות (דאמר רב מתנה פתילה של אבר היו עושין לבת כהן, דכתיב באש תשרף, והמ"ל באש תמות, תשרף לרבות כל שרפות הבאות מן האש, וע"ז מקשה, וכש"כ אש עצמה עכ"פ דסגי, נקיף לה חבילי זמורות, ומשני דבעי שרפת נשמה וגוף קיים). קשה לי, דלקשי יותר דמנ"ל דשרי באבר דלמא בעי אש ממש, ותשרף לאו רבויי דהא לא מצי למכתב תמות, משום דבעי למעט שלא להשליך לפיה שלהבת להמיתה בשרפת נשמה וגוף קיים להכי כתיב תשרף שיהא שרפת הגוף:

    תד"ה הא לא"ה וכו' נראה להרשב"א והומ"ל גלי קרא וכו' תמוה לי דהיכי אפשר ללמוד במכוה. הא גם במכוה לא ידעי' דהוי אש ממש אלא דהוי עכ"פ בכלל דבר הבא מן האור כמו סיד וחרסית. וא"כ בפסח דסיד וחרסית אמעיט מצלי אש ב' פעמים ממילא גם בגחלת י"ל דאמעיט:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 75a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 75, Amud Aleph, about 449 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “לקיוהא דפירא בעיניה. הכא ליתא לקיוהא דפירא…”

    2. Segment 231 words

      Opens “אין צולין את הפסח וכו'. מעשה לסתור?!…”

      Named: רבי צדוק.

    3. Segment 325 words

      Opens “בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב…”

      Named: רב חיננא בר אידי, רב אדא בר אהבה.

    4. Segment 435 words

      Opens “א"ל והאמר רב חיננא סבא אמר רבי…”

      Named: רב חיננא, רבי אסי, רבי יוחנן.

    5. Segment 518 words

      Opens “טעמא דגלי רחמנא ״צלי אש״ ״צלי אש״…”

    6. Segment 66 words

      Opens “א"ל גלי רחמנא התם, וילפינן מינה.…”

    7. Segment 739 words

      Opens “ואי בעית אימא: התם טעמא דכתב רחמנא…”

    8. Segment 827 words

      Opens “ת"ר חתכו, ונתנו על גבי גחלים. רבי…”

      Named: רבי אומר, רב אחדבוי בר אמי, רב חסדא, רבי גחלים.

    9. Segment 931 words

      Opens “ורמינהו (ויקרא יג, כד) ״מכות אש״, אין…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “טעמא דרבי רחמנא ״מכוה״ ״מכוה״, הא לא…”

      Named: רבי רחמנא.

    11. Segment 1114 words

      Opens “א"ל גחלת של עץ לא איצטריך קרא…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “וגחלים של מתכת לאו אש הוא? והא…”

      Named: רב מתנה.

    13. Segment 1313 words

      Opens “שאני התם, דאמר קרא: ״באש תשרף״, ״תשרף״…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “וכ"ש אש עצמה. ונקיף לה חבילי זמורות…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “ונעביד לה חמי האור? משום דר"נ דאמר…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “וכי מאחר דאיכא רב נחמן, גזירה שוה…”

      Named: רב נחמן.

    17. Segment 176 words

      Opens “ואלא ״באש״ ל"ל לאפוקי אבר מעיקרו.…”

    18. Segment 1840 words

      Opens “אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וכל…”

      Named: רבי ירמיה, רבי זירא.

    19. Segment 1929 words

      Opens “א"ל הכי השתא?! התם כתיב ״באש״ והדר…”

    20. Segment 206 words

      Opens “התם נמי כתיבא שריפה לבסוף, דכתיב:…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 75a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026