Talmud Builders

    Pesachim 45b

    Back to index

    English translation — Pesachim 45b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it does not interpose in the immersion and one does not violate the prohibition against having leaven in his possession during Passover. In a case where the dough does not serve to reinforce the bowl, it interposes in the immersion and one violates the prohibition against owning leaven on Passover. In what case is this statement said? It is in a case where the dough is less than an olive-bulk. However, if it is an olive-bulk, even in a case where it serves to reinforce the bowl it interposes in the immersion and one violates a prohibition by having it in his possession during the Festival.

    2The Gemara asks: In any case, these baraitot contradict each other. Rav Huna said: Delete the first, lenient baraita from before the stringent one.

    3Rav Yosef said: Have you removed the tanna’im from the world? It is a dispute between tanna’im . The baraita is in accordance with the ruling of another Sage and is not the result of a flawed baraita , as it was taught in a baraita : With regard to bread that grew moldy and is no longer edible, one is obligated to remove it, due to the fact that it is suitable to be ground and to leaven other dough. Apparently, one is obligated to remove even inedible leaven.

    4Rabbi Shimon ben Elazar says: In what case is this statement said? In a case where the bread was maintained for consumption; however, a mass of hardened leaven that one designated for the purpose of sitting upon it, not for consumption, is nullified. Rav Yosef infers from the baraita : From the fact that Rabbi Shimon ben Elazar said that this leaven is nullified, this proves by inference that the first tanna maintains that in that case, the leaven is not nullified. Apparently, the first tanna maintains that with regard to any olive-bulk of leaven, even though one renders it null and void, it is not nullified. The respective opinions of these two Sages are presented in the two conflicting baraitot with regard to dough in a bowl.

    5Abaye said to him: You resolved the contradiction between the baraitot with regard to an olive-bulk of leaven by establishing it as a tannaitic dispute. According to the first tanna , an olive-bulk of leaven cannot be nullified at all, whereas Rabbi Shimon ben Elazar maintains that it can be nullified. However, did you resolve the contradiction with regard to less than an olive-bulk of leaven? Rather, both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and nevertheless it is not difficult. This baraita , where he prohibits the dough in a crack of the bowl, refers to a situation where the dough is in the place in the bowl where kneading takes place, as any dough he later inserts into the bowl will come into contact with the dough in the crack. However, in that case, Rabbi Shimon ben Elazar rules leniently, as the dough is not in the place in the bowl where kneading takes place.

    6Rav Ashi said: Do not say that dough not in the place in the bowl where kneading takes place, refers only to the area on the back of, i.e., outside the basin; rather, it also refers to the area on the edge of the basin, as dough does not come into contact with that part of the bowl.

    7The Gemara asks: This is obvious; why was it necessary to make that statement? The Gemara answers: Rav Ashi’s statement is necessary lest you say that dough sometimes drips there and it should therefore be considered the place in the bowl where kneading takes place. Therefore, the baraita teaches us that this is not the case, and one is not obligated to remove leavened dough from that part of the bowl.

    8Rav Naḥman said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar that a mass of leaven designated for the purpose of sitting upon is nullified.

    9The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Yitzḥak bar Ashi say that Rav said: If one covered the surface of a mass of leaven with mortar, the leaven is nullified? The Gemara infers: If he covered it with mortar, yes, it is nullified; however, if he did not cover it with mortar, no, it is not nullified. In this statement, Rav states that a mass of leaven is nullified only if it is covered with mortar.

    10The Gemara answers: He who teaches this statement does not teach that statement, as there is a dispute between amora’im with regard to Rav’s opinion.

    11Some say an alternative version of the above statement. Rav Naḥman said that Rav said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, as Rav Yitzḥak bar Ashi said that Rav said: If one covered the surface of a mass of leaven with mortar, it is nullified. This ruling indicates that if one did not cover the surface with mortar, the leavened dough is not nullified, in accordance with the opinion of the first tanna .

    12Rav Naḥman said that Shmuel said: With regard to two half-olive-bulk portions of leavened dough with a string of dough connecting between them, one observes: In any case that were the string taken and the portions are taken with it, one is obligated to remove the dough, as the string unites them into an olive-bulk of leaven. And if the portions are not taken with it, one is not obligated to remove them.

    13Ulla said: We stated this leniency that it is not necessary to remove half-olive-bulk portions of leavened dough only when the segments are in a kneading bowl, stuck separately to the sides of the bowl. However, if they are located in a house, one is obligated to remove them even in the absence of a string of dough connecting the two pieces.

    14What is the reason for this? It is because a person will sometimes gather them when cleaning his house and they will fall adjacent to each other. If this occurs, the two portions will form an olive-bulk of leavened dough.

    15Ulla said: The Sages raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: If one piece of leavened bread was in the main area of a house and the other piece was in the upper story, what is the halakha ? If one piece is in the house and the other is in a portico, what is the halakha ? Similarly, if the two segments are in two houses, one inside the other, what is the halakha ?

    16The Gemara states: Let these dilemmas stand unresolved.

    17The Sages taught: With regard to bread that grew moldy and was rendered inedible for consumption by a person, but a dog can eat it, it can become impure with the ritual impurity of foods in the measure of an egg-bulk in size, as it is still considered food. If the moldy bread was ritually pure teruma , it may be burned with ritually impure teruma on Passover. Once the bread is no longer fit for human consumption, the prohibition against actively rendering it impure no longer applies. They said in the name of Rabbi Natan: It cannot become ritually impure.

    18The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which we learned in a mishna: The Sages stated a principle with regard to ritual purity: Any food that is designated as food for a person that becomes impure remains ritually impure until it is rendered unfit to be consumed by a dog. The Gemara reiterates: In accordance with whose opinion is that statement? The Gemara answers: It is not in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as his statement indicates that food designated as food for a person is rendered ritually pure as soon as it becomes unfit to be eaten by a person.

    19The Sages taught: With regard to tanners’ bowls into which one placed flour in the production process of leather, if the flour was placed within three days of the start of Passover, one is obligated to remove it, as it is still considered edible leaven. However, if one added the flour prior to three days before Passover, one is not obligated to remove the contents of the bowl, as the flour will have already been rendered inedible by the odor of the vessel before the beginning of Passover, and is no longer considered edible. Rabbi Natan said: In what case is this statement said? In a case where one did not place animal hides into the bowl; however, if one placed hides into the bowl, even if Passover is within three days of when he placed the flour in the bowl, he is not obligated to remove the flour. Once the foul-smelling hides are placed in the bowl, the flour is certainly no longer edible.

    20Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Natan with regard to this issue. Consequently, there is no set time at which the flour is considered spoiled, as it is considered inedible even one day or even one hour after hides were added to the bowl.

    21We learned in the mishna: And similarly, with regard to the halakhot of immersion to purify the bowl from ritual impurity, if one is particular about the dough that is stuck in the cracks and he plans to remove it and use it, it is a foreign substance that interposes between the kneading bowl and the water of the ritual bath, and invalidates the immersion of the bowl, leaving it ritually impure. And if he wants the dough to remain in place, its status is like that of the kneading bowl itself and is not an interposition.

    22The Gemara asks: Is it comparable? How can the mishna compare the halakhot of leaven on Passover to the halakhot of interpositions that invalidate an immersion to purify from ritual impurity? There, with regard to leaven, the matter is contingent upon the measure of the dough, as an olive-bulk of leaven is prohibited. Here, with regard to interpositions that invalidate an immersion, the matter is contingent upon whether or not one is particular about the presence of the dough. In other words, with regard to interpositions it is the attitude of the owner of the bowl that is the decisive factor, not the quantity of the dough.

    23The Gemara answers that Rav Yehuda said: Say that the mishna should be read: And with regard to interpositions that invalidate an immersion to purify from ritual impurity, it is not so, as it is not the quantity of the dough but the particularity of the owner that is the decisive factor.

    24Abaye said to him: Doesn’t the mishna teach: And similarly with regard to ritual impurity. The text of the mishna cannot be so drastically emended merely to resolve a difficulty. Rather, Abaye said: This is what the mishna is saying: And similarly

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינו חוצץאם נטמאת ובא להטבילה דבטיל לגבי עריבה:

    ואינו עוברלענין חמץ בפסח:

    במה דברים אמוריםדבמקום שאין עשוי לחזק עובר בכזית והיינו כלישנא קמא דאוקמה למתני' בשאין עשוי לחזק קתני בה נמי הכי דבכזית עובר ובפחות מכזית בטל אבל אי עשוי לחזק אפילו כזית בטל:

    קילתא מקמי חמירתאקמייתא דאינה משנה:

    רב יוסף אמרתרוייהו איתנו בי מדרשא ומשנה הן ותנאי נינהו ופליגי בהכי:

    תנאי שקלת לך מעלמאדלא משכחת תנאי דפליגי בהכי דקאמרת סמי דאינה משנה:

    כופתמטו"ן:

    שייחדה לישיבהגרסינן וכופת שם דבר הוא ובסדר טהרות טובא איכא כופת של עץ וכופת של אבן:

    בטלהאלמא איכא דסבירא ליה אפי' כזית מכי מבטיל לה בטל ומתני' קמייתא דקתני נמי במקום העשוי לחזק אפילו כזית בטל ר' שמעון בן אלעזר היא דכיון דאינה מקויימת לאכילה בטלה:

    תרצת כזיתשבמקום העשוי לחזק דר"ש היא:

    פחות מכזיתבמקום שאין עשוי לחזק דקשו נמי אהדדי דקמייתא תני אף במקום שאין עשוי לחזק אין חייב לבער ובתרייתא תני חייב במקום שאין עשוי לחזק מי קא תרצת הא לא שמעינן ליה לרבי שמעון דמיקל אלא בשאינה מקויימת לאכילה אבל במקויימת לאכילה לא שמעינן דשני ליה בין כזית לפחות מכזית:

    אלא הא והא רבי שמעון בן אלעזר ולא קשיא כאן במקום לישה כאן שלא במקום לישה - מתניתין בתרייתא לא קרי מקום שאין עשוי לחזק אלא מקום שאינו מקום לישה כלל כגון שפה העליונה אבל דפנות קרי מקום העשוי לחזק וקמייתא קרי אף דפנות מקום שאין עשוי לחזק ואף על גב דבמקום לישה הוא ומקום העשוי לחזק קרי שוליים והכי קאמר תנא קמא במקום העשוי לחזק כגון שוליים שמקבלין את המים אפילו כזית אינו עובר מקום שאינו עשוי לחזק מים כגון דפנות דמקום לישה הוא ולאו מקום מים חוצץ ועובר ופחות מכזית אפילו בדפנות נמי אינו חוצץ דכיון דמהני פורתא לחזק עיסה כשמשפשפין ולשין שם בטיל ובשלא במקום לישה כגון שפה עליונה לא איירי האי תנא מידי ומודה הוא בה דאפילו פחות מכזית לא בטיל ביה ותנא בתרא הכי קאמר מקום העשוי לחזק עיסה כגון דפנות אינו חוצץ בפחות מכזית והכי נמי אמרן בקמייתא מקום שאין עשוי לחזק כגון שפה העליונה חוצץ ואף על גב דליכא כזית והכי נמי אמרן בקמייתא וכזית אפילו בדפנות חוצץ והכי נמי תניא בקמייתא:

    לא תימא שלא במקום לישהדאמרן ביה דאפילו בציר מכזית חוצץ היינו גבה דאגנא מבחוץ אבל שיפתא דאגנא קרי מקום לישה ובטיל ביה פחות מכזית:

    אלא שיפתא דאגנאנמי קרי שלא מקום לישה ולא בטיל ביה בציר מכזית:

    כללא דתרווייהו תנאי שפה עליונה אפילו פחות מכזית עובר שוליים אפילו כזית אינו עובר דפנות כזית עובר פחות מכזית אינו עובר:

    זימנין דאטיףפעמים שהיא צפה על שפה עליונה והוי מקום לישה:

    כרבי שמעון בן אלעזרדכיון דבטלה בטלה ואפילו טובא:

    טח פניהשל כופת שאור לתקנה לישיבה:

    מאן דמתני האמשמיה דרב לא מתני הא ואמוראי נינהו ואליבא דרב:

    שני חצאי זיתיםבסידקי העריבה:

    חייב לבערדחוט מצרפן והוי כזית במקום אחד ובדפנות קאי:

    לא אמרןדאם אין ניטלין עמו אינו חייב לבער אלא בעריבה דקביעי בה:

    אבל בביתאפילו שני חצאי זיתים שאין חוט מצרפן חייב לבער:

    זימנין דכניש להומכבד הבית ונפלי אהדדי:

    בית ועלייהחצי זית בבית וחצי זית בעלייה מי חיישינן לכנושי דילמא כניש להו ומחברן או לא אם תמצא לומר בית ועלייה לא חיישינן דהא לא מקרי דאי נפול נהוי מכוון כנגד התחתון בית ואכסדרה מהו ואם תמצא לומר בית ואכסדרה שדרך האכסדרה נכנסים ויוצאין לבית תמיד ואין מחיצות שלימות חוצצות ביניהם שיש חלונות ופתחים לאכסדרה הרבה מכל צד והוי כחד ביתא וחיישינן דכניש כיבודי בית ואכסדרה:

    שני בתים זה לפנים מזהונכנסין לפנימי דרך החיצון אבל אין תשמישן שוה תדיר מזה לזה כבית ואכסדרה מהו מי חיישינן דכניש כיבודי בית זה בזה או לא:

    ונפסלה מלאכול לאדםונתקלקלה בעיפושה ממאכל אדם:

    מטמאה טומאת אוכליןדכל זמן שהיא ראויה לכלב לא פקע תורת אוכל מינה:

    ונשרפת עם הטמאה בפסחאם תרומה טהורה היא דכיון דלא חזיא לאדם מותר לטמאה בידים ואפילו לר' יוסי דאמר בפרק קמא (דף יד.) זו לעצמה וזו לעצמה:

    המיוחד לאוכל אדםוחל עליו שם אוכל טמא לעולם ואפילו נתקלקל מאכילת אדם עד שיפסל מאכילת כלב:

    העבדניןשנותנין בה עורות לעבד ונותנין שם קמח:

    תוך שלשה ימיםלפסח נתן קמח לתוכה עדיין שם חמץ עליה וכשבא הפסח חייב לבער ואפילו היו בה עורות:

    קודם שלשה ימיםכבר נתקלקלה ע"י ריח הכלי ואף על פי שלא נתן לתוכה עורות:

    רבי נתן אומרלא נתן לתוכה עורות מודינא לך דתוך שלשה ימים חייב לבער ואחר שלשה ימים לא שנתקלקלה מריח הכלי אבל נתן לתוכה עורות בקמח ביטלה מתורת חמץ:

    אם מקפיד עליושעתיד ליטלו חוצץ ואין טבילה עולה לה:

    בקיומושיתקיים בסדקיו לסתום:

    מי דמידקתני וכן התם גבי פסח בשיעורא בכזית ובפחות מכזית תליא מילתא והכא תליא מילתא בקפידא לא שנא פורתא ולא שנא טובא:

    פסחים 45 עמוד ב

    1אינו חוצץ ואינו עובר. במקום שאין עשוי לחזק חוצץ ועובר. במה דברים אמורים בפחות מכזית, אבל בכזית אפילו במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר.

    2קשיין אהדדי. אמר רב הונא: סמי קילתא מקמי חמירתא.

    3רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא?! תנאי היא. דתניא: הפת שעיפשה חייב לבער, מפני שראוי לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות.

    4רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים אמורים במקויימת לאכילה, אבל כופת שאור שייחדה לישיבה בטלה. מדאמר ר' שמעון בן אלעזר בטלה, מכלל דתנא קמא סבר לא בטלה, אלמא קסבר: כל כזית, אע"ג דמבטל לא בטיל.

    5אמר ליה אביי: תרצת בכזית. פחות מכזית מי תרצת? אלא הא והא ר' שמעון בן אלעזר היא, ולא קשיא: הא במקום לישה, הא שלא במקום לישה.

    6אמר רב אשי: לא תימא שלא במקום לישה אגבה דאגנא, אלא אשיפתא דאגנא.

    7פשיטא? מהו דתימא זמנא דאטיף ומטי להתם, קא משמע לן.

    8א"ר נחמן אמר רב: הלכה כר' שמעון בן אלעזר.

    9איני? והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט בטלה. טח אין, לא טח לא!

    10מאן דמתני הא לא מתני הא.

    11איכא דאמרי, אמר רב נחמן אמר רב: אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר, דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט בטלה וכו'.

    12אמר רב נחמן אמר שמואל: שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן, רואין: כל שאילו ינטל החוט וניטלין עמו חייב לבער. ואם לאו אינו חייב לבער.

    13אמר עולא: לא אמרן אלא בעריבה, אבל בבית חייב לבער.

    14מאי טעמא, דזימנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי.

    15אמר עולא: בעו במערבא, בית ועלייה מהו? בית ואכסדרא מהו? שני בתים זה לפנים מזה מהו?

    16תיקו.

    Baraita

    17ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם, והכלב יכול לאוכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה, ונשרפת עם הטמאה בפסח. משום ר' נתן אמרו: אינה מטמאה.

    18כמאן אזלא הא דתנן, כלל אמרו בטהרות: כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מלאכול לכלב. כמאן דלא כר' נתן.

    Baraita

    19תנו רבנן: עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח, תוך שלשה ימים חייב לבער. קודם שלשה ימים אינו חייב לבער. אמר ר' נתן: במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות, אבל נתן לתוכה עורות אפילו תוך שלשה אין חייב לבער.

    20אמר רבא: הלכה כר' נתן, אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת.

    21וכן לענין טומאה, אם מקפיד עליו חוצץ, ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה.

    22מי דמי? התם בשיעורא תליא מילתא. הכא בקפידא תליא מילתא!

    23אמר רב יהודה, אימא: ולענין הטומאה אינו כן.

    24א"ל אביי: הא ״וכן לענין טומאה״ קתני! אלא אמר אביי, הכי קאמר: וכן׃

    Tosafot

    כופת שאור שיחדה לישיבה בטלהאע"פ שראוי לאכילה כיון שאין מקיימין אותו לאכילה בטלה כמו לענין טומאה דאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכט.) דבטלה אע"פ שראוי לאכילה כדאמרינן התם בית שסיככו בזרעים טהרו וטומאתו לאו דאורייתא דאי דאורייתא א"כ מצינו אוכלים דמטמאי טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש משמע דמיירי בראוי לאכילה ונראה לר"י דכי היכי דפליגי לענין טומאה בפרק במה בהמה (שבת דף נב:) דרבנן סברי דכל הכלים עולין מטומאתם בשינוי מעשה ורבי יהודה סבר דלא אמרינן שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל הכי נמי פליגי גבי חמץ:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואיכא דמתני לה לדרב יהודא אסיפא דקתני ואם לאו בטל במיעוטו ודייקינן לא שנו פחות מכזית בטל אלא במקום שעשוי לחזק שנעשה כעץ אבל כזית אפילו במקום העשוי לחזק אסור וחייב לבער וכן במקום שאין עשוי לחזק אפי' כל שהוא אסור. תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא קשיין אהדדי אמר רב הונא סמי קמייתא דקילתא היא מקמי בתרייתא דהיא חמירתא ורב יוסף אמר תנאי היא דתניא פת שעפשה חייב לבער מפני שיכול לשוחקה ולחמץ בה כמה עיסות אחרות ר' שמעון בן אלעזר אומר בד"א במקויימת לאכילה אבל כופת שאור וייחדה לישיבה בטלה מכלל דת"ק סבר כל זית כזית אע"ג דמבטל ליה לא בטל דת"ק סבר כל כזית דתניא כלישנא קמא.

    אמר ליה אביי לרב יוסף שנית כזית פחות מכזית מאי אלא הא והא ר' שמעון הא דתניא כזית במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר במקום לישה אבל פחות מכזית לא והתניא כזית במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר שלא במקום לישה וכל שכן פחות מכזית שאפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו עובר:

    אמר רב אשי לא תימא שלא במקום לישה אחורי אגנא כגון ספל שלשין בה אלא על שפת אגנא הוא שלא במקום לישה ומדחזי' רב אשי דפשיט שינויא דאביי ש"מ דהילכתא כותיה:

    אמרי משמיה דרב הלכה כר' שמעון בכופת שאור והוא דטח פניה בטיט:

    שני חצאי זיתים חמץ וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאלו ינטל החוט ניטלין עמו כלומר חוט זה עב וחזק הוא חייב לבער מוקמינן לה [דמיירי] במקום העשוי לחזק (אפילו) ובמקום לישה דפחות מכזית אינו עובר אבל כזית עובר ואם החוט מצרפן נמצא כזית במקום אחד וחייב.

    אמר עולא לא אמרו אם ניטלין עם החוט אלא בעריבה אבל בבית אפי' אין ביניהם חוט חייב לבער מאי טעמא זמנין דכניש ונפלי אהדדי והוו להו כזית במקום אחד: איבעי' להו בית ועלייה בית ואכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו ועלו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא: ת"ר פת שעפשה ונפסלה מלאכל אדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טמאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח.

    משום רבי נתן אמרו אין מטמאה וקיימא לן כת"ק דתנן כוותיה.

    כלל אמרו (בנותרות) [בטהרות] כל המיוחד לאכל אדם טמא עד שיפסל מלאכל הכלב:

    ת"ר עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח בשנים עשר או בשלשה עשר לניסן חייב לבער באחד עשר אין חייב לבער וכ"ש מקדם בד"א שלא נתן לתוכו עורות אבל נתן לתוכו עורות אפי' שעה אחת אינו חייב לבער וכן הלכה: תוספתא הקילור והאספלנית והרטיה שנתן לתוכן קמח אין צריך לבער מלוגמא שנסרחה אין צריך לבער:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 45b

    Pesachim 45b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 394 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינו חוצץ אם נטמאת ובא להטבילה דבטיל לגבי עריבה:

    ואינו עובר לענין חמץ בפסח:

    במה דברים אמורים דבמקום שאין עשוי לחזק עובר בכזית והיינו כלישנא קמא דאוקמה למתני' בשאין עשוי לחזק קתני בה נמי הכי דבכזית עובר ובפחות מכזית בטל אבל אי עשוי לחזק אפילו כזית בטל:

    קילתא מקמי חמירתא קמייתא דאינה משנה:

    רב יוסף אמר תרוייהו איתנו בי מדרשא ומשנה הן ותנאי נינהו ופליגי בהכי:

    תנאי שקלת לך מעלמא דלא משכחת תנאי דפליגי בהכי דקאמרת סמי דאינה משנה:

    כופת מטו"ן:

    שייחדה לישיבה גרסינן וכופת שם דבר הוא ובסדר טהרות טובא איכא כופת של עץ וכופת של אבן:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 45b · Sefaria

    Tosafot

    כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה אע"פ שראוי לאכילה כיון שאין מקיימין אותו לאכילה בטלה כמו לענין טומאה דאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכט.) דבטלה אע"פ שראוי לאכילה כדאמרינן התם בית שסיככו בזרעים טהרו וטומאתו לאו דאורייתא דאי דאורייתא א"כ מצינו אוכלים דמטמאי טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש משמע דמיירי בראוי לאכילה ונראה לר"י דכי היכי דפליגי לענין טומאה בפרק במה בהמה (שבת דף נב:) דרבנן סברי דכל הכלים עולין מטומאתם בשינוי מעשה ורבי יהודה סבר דלא אמרינן שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל הכי נמי פליגי גבי חמץ:

    Tosafot on Pesachim 45b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואיכא דמתני לה לדרב יהודא אסיפא דקתני ואם לאו בטל במיעוטו ודייקינן לא שנו פחות מכזית בטל אלא במקום שעשוי לחזק שנעשה כעץ אבל כזית אפילו במקום העשוי לחזק אסור וחייב לבער וכן במקום שאין עשוי לחזק אפי' כל שהוא אסור. תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא קשיין אהדדי אמר רב הונא סמי קמייתא דקילתא היא מקמי בתרייתא דהיא חמירתא ורב יוסף אמר תנאי היא דתניא פת שעפשה חייב לבער מפני שיכול לשוחקה ולחמץ בה כמה עיסות אחרות ר' שמעון בן אלעזר אומר בד"א במקויימת לאכילה אבל כופת שאור וייחדה לישיבה בטלה מכלל דת"ק סבר כל זית כזית אע"ג דמבטל ליה לא בטל דת"ק סבר כל כזית דתניא כלישנא קמא.

    אמר ליה אביי לרב יוסף שנית כזית פחות מכזית מאי אלא הא והא ר' שמעון הא דתניא כזית במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר במקום לישה אבל פחות מכזית לא והתניא כזית במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר שלא במקום לישה וכל שכן פחות מכזית שאפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו עובר:

    אמר רב אשי לא תימא שלא במקום לישה אחורי אגנא כגון ספל שלשין בה אלא על שפת אגנא הוא שלא במקום לישה ומדחזי' רב אשי דפשיט שינויא דאביי ש"מ דהילכתא כותיה:

    אמרי משמיה דרב הלכה כר' שמעון בכופת שאור והוא דטח פניה בטיט:

    שני חצאי זיתים חמץ וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאלו ינטל החוט ניטלין עמו כלומר חוט זה עב וחזק הוא חייב לבער מוקמינן לה [דמיירי] במקום העשוי לחזק (אפילו) ובמקום לישה דפחות מכזית אינו עובר אבל כזית עובר ואם החוט מצרפן נמצא כזית במקום אחד וחייב.

    אמר עולא לא אמרו אם ניטלין עם החוט אלא בעריבה אבל בבית אפי' אין ביניהם חוט חייב לבער מאי טעמא זמנין דכניש ונפלי אהדדי והוו להו כזית במקום אחד: איבעי' להו בית ועלייה בית ואכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו ועלו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא: ת"ר פת שעפשה ונפסלה מלאכל אדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טמאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח.

    משום רבי נתן אמרו אין מטמאה וקיימא לן כת"ק דתנן כוותיה.

    כלל אמרו (בנותרות) [בטהרות] כל המיוחד לאכל אדם טמא עד שיפסל מלאכל הכלב:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 45b · Sefaria

    Ritva

    תנו רבנן הפת שעיפשה ונפסלה מאכילת אדם והכלב יכול לאוכלה כתב הרי"ע ז"ל מדברי רב אלפסי נראה דחייב לבער אפי' נפסלה מאכילת אדם שכן כתב הא אם נפסלה מאכילת כלב אינה צריכה שריפה ולדידיה מתניתא תרתי אשמעינן שהוא חייב לבער ושהוא מותר לטמאה אבל יש אומר דלא אתי לאשמעינן אלא דין טומאה אבל אינו חייב לבער מדין שנפסלה מאכילת אדם:

    והא דתניא בתוספ' הקילור ואספלית והרטייה חייב לבער מלוגמא שנסרכה אינו חייב לבער היינו שנסרחה מאכילת אדם ואם תמצא לומר שנסרחה מאכילת כלב משמע דהא מעיקרא נמי לא חזיא למאכל אדם מוקמי לה שנסרחה אחר זמן איסורא דכיון דחל עליו שם איסור בעודו מאכל אדם שוב אינו נפקע עד שיפסל מאכילת כלב דהוי עפרא בעלמא זו היא שיטת הרא"ה ז"ל. אבל הרי"ט ז"ל כתב דדברי רבינו אלפסי נראה יותר:

    כתב רבינו האי גאון ז"ל דאותה טריאקה שמערבין בו חמץ יבש שחוק עם בשר אפויה אינו צריך לבער דהוה ליה כמלוגמא שנסרחה:

    וכתב הרי"ט ז"ל דאפשר שיש בו כזית בכדי אכילת פרס דאי לא אפי' לא נסרחו אינו חייב לבער דומיא דכותח:

    אמר רבא הלכה כר' נתן אפי' יום א' ואפי' שעה א' פי' רבא אינו חולק על ר' נתן אלא מפרש דבריו. הרי"ט ז"ל:

    Ritva on Pesachim 45b · Sefaria

    Meiri

    מאחר שפסקנו שכל שיש בו כזית במקום אחד חייב לבער כיפת שאור שנתייבשה וייחדה לכסא לישב בה אינה בטלה מ"מ אם טח פניה בטיט קודם זמן איסורה הרי זו בטלה ואין צריך לבער ויש אומרים דוקא בזה שהוא שאור בפני עצמו אבל דבק סדקי תיבות או שאר כלים בבצק ודאי בטל הוא אף בכזית שלא החמירו בכזית אלא בעריבה שהוא מקום שמפשפשין בה החמץ תמיד אבל אלו ודאי בטל החמץ אצל הכלי:

    שני חצאי זיתים שבסדיקי העריבה וחוט של בצק ביניהם כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו הרי הוא ככזית במקום אחד וחייב לבער אפילו היו במקום העשוי לחזק ואם לאו אינו חייב לבער אחר שהם במקום העשוי לחזק ומ"מ דוקא בעריבה שהם קבועים בה אבל בבית חייב לבער אף בלא חוט בצק ביניהם שכבוד הבית מכנסם ואע"פ שבפירורין אמרו לא חשיבי פירורין אין מתחברות זו עם זו אבל עיסה מתדבקת ונעשית אחת ומ"מ בית ועליה או בית ואכסדרא או שני בתים זה לפנים מזה יראה שאינו חייב לבער שאין זה כבוד אחד שנחוש לצירוף ואע"פ שנשארה בתיקו וספיקא דאיסורא לחומרא הדברים נראין להקל וגדולי הדורות שלפנינו פסקו בה להחמיר:

    הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם אע"פ שלא נפסלה מלאכול לכלב אינו מטמא טומאת אוכלים שאינו קרוי אוכל ואע"פ שבברייתא שבסוגיא אמרו מטמאה כבר העירו עליה בבכורות שהיא שנויה לדעת האומר נותן טעם לפגם אסור וסובר שלא אמרו נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבלה אלא בסרוחה מעיקרא שלא חל עליה איסור נבלה הא כל שחל עליה איסור נבלה לא פקע ממנה עד שתעשה כעפר אבל לדעתנו שנותן טעם לפגם מותר אף בנפסלה מלאכול אדם לבד אינה יורדת לטומאה ומ"מ אם כבר ירדה לטומאה אין הטומאה נפקעת ממנה עד שתפסל מלאכול לכלב:

    ולענין ביעור בפסח אף לדעתנו כל שראויה לכלב טעונה ביעור שהרי כל שראויה לכלב ראויה לחמץ בה עיסות אחרות ונשרפת עם הטמאה בפסח אם היא תרומה טהורה ואף לדעת האוסר שלא לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה בזו מודה הואיל ונפסלה ממאכל אדם וכל שנפסלה אף לכלב קודם הפסח אינה טעונה ביעור כלל שכל שהוא פת עצמו ונפסל מלאכול הכלב אינו ראוי אף לחמץ בה עיסות אחרות:

    עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים לפסח חייב לבער שעדיין לא נתקלקל הקמח בשעת הביעור והרי שם חמץ עליה לאחר שלשה ימים אינו חייב לבער שהרי נפסלה מלאכול הכלב בשעת הביעור מריח הכלי ואם נתן לתוכה עורות אפילו שעה אחת אינו צריך לבער שתיכף שנתן הקמח עם העורות נפסלה אף לכלב:

    בתוספתא התבאר שהקילור והאספלנית והרטיה שנתן לתוכה קמח אינו צריך לבער ופירוש הדברים שהעשבים והעקרים שבהם פוסלין את הקמח אף לכלב אבל מלוגמא אינה נפסלת לכלב עד שתסרח והוא שאמרו מלוגמא שנסרחה אין צריך לבער ופי' בה בתלמוד המערב שנסרחה קודם זמן האיסור ואע"פ שזו אף בנפסלה לכלב ראויה לחמץ בה עיסות אחרות שהרי מלוגמא עיקרה עיסה של שאור וכל שהוא עיסה אף בנפסל לאכול הכלב ראוי לחמץ בו עיסות אחרות לפי מה שכתבו גדולי המפרשים מ"מ כל שנפסל לכלב נפק ליה מתורת אוכל לגמרי הא לא נסרחה קודם זמן איסורו לא פקע איסורא אף בפסול הכלב הואיל וראויה לחמץ בה:

    גדולי המחברים כתבו שהבגדים שכבסו אותם בחלב חטה והניירות שדבקן בחמץ וכן הטריאקה ושאר המרקחות שנתנו בהם חמץ מותר לקיימם שהרי נפסדה צורת החמץ אלא שמ"מ אסור לאכלן ואפילו לא היה שם מן החמץ אלא משהו:

    כשם שביארנו בבצק שבסדקי עריבה שלהורדת טומאה לעריבה הדבר תלוי בפסח בשיעור ובשאר ימות השנה בהקפדה כך הדין לענין צירוף טומאה כגון פחות מכביצה אוכלין טמאים שנסמכו לבצק זה הדבוק שהיה טמא גם כן ונגעו טהרות בפחות מכביצה זה הסמוך לו שבשאר ימות השנה בצק שבעריבה משלים את הסמוך לו בכביצה לטמא טהרות אם מקפיד עליו ליטלו ואם אינו מקפיד עליו אינו משלימו ובפסח תלוי בשיעור על הדרך שביארנו:

    Meiri on Pesachim 45b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה כופת שאור כו' דכי היכי דפליגי לענין טומאה כו' דרבנן סברי כו' ה"נ פליגי גבי חמץ עכ"ל מפי' מהרש"ל דתנאי דשמעתין פליגי בהכי ת"ק סבר אף אם טחו בטיט כו' הוי לתקנו ולא לקלקלו ומ"ה לא בטל ורשב"א סבר בכל שינוי מעשה יכול לבטלו והא דיחדו לישיבה איירי עכ"פ שעשה בו שינוי מעשה כו' ע"כ תוכן דבריו ואינן מובנין לי דהא קושטא הוא לת"ק דטח בטיט מהני לבטל ולרשב"א לא בעינן שינוי מעשה כלל אלא יחוד לישיבה בעלמא מהני וע"כ הנראה דודאי לכ"ע יחוד לישיבה מהני לענין להוריד טומאה לכלי והכי תנן ומייתי ליה התם בפרק במה בהמה כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה כו' ורבי יהודה ורבנן לא פליגי התם אלא לענין להעלותן מטומאתן ותנאי דבשמעתין דפליגי ביחדו לישיבה דרשב"א סבר כי היכי דלענין טומאת מדרס סגי ליה בהכי דהא להוריד להן טומאה סגי במחשבה ה"נ לענין חמץ בטלה מתורת אוכל והוי כלי ות"ק סבר לענין חמץ לא בטלה עד שיהא טח בטיט ולא גמרי' דין חמץ מדין טומאה דסגי ליה ביחוד לישיבה ובא ר"י בעל התוספות לומר לרשב"א דמדמי ביטול חמץ להורדת טומאה לכלי ה"נ איכא לדמויי לחזור לחמוצו כמו לענין להעלות הכלים מטומאתו שלא יהיה בו עוד טומאת מדרס וכי היכי דפליגי התם רבנן ור"י לענין להעלות הכלי מטומאתו לרבנן סגי בשינוי מעשה בעלמא ולר"י בעינן שינוי מעשה לקלקל הכלי ה"נ הכא לענין חמץ לרבנן כופת שאור זו שיחדה לישיבה ובטלה מחמץ שוב אח"כ בטלה מהיות כלי ע"י שינוי מעשה בעלמא וחוזר לחימוצו ולר"י בעי ביה שינוי מעשה לקלקל וע"פ הדברים האלה יתפרשו דברי פסקי התוספות ודו"ק כי הדברים ברורים הן למבין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 45b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 45, Amud Bet, about 394 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “אינו חוצץ ואינו עובר. במקום שאין עשוי…”

    2. Segment 29 words

      Opens “קשיין אהדדי. אמר רב הונא: סמי קילתא…”

      Named: רב הונא.

    3. Segment 321 words

      Opens “רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא?! תנאי…”

      Named: רב יוסף.

    4. Segment 436 words

      Opens “רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים…”

      Named: רבי שמעון.

    5. Segment 526 words

      Opens “אמר ליה אביי: תרצת בכזית. פחות מכזית…”

      Named: אביי.

    6. Segment 613 words

      Opens “אמר רב אשי: לא תימא שלא במקום…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 710 words

      Opens “פשיטא? מהו דתימא זמנא דאטיף ומטי להתם,…”

    8. Segment 89 words

      Opens “א"ר נחמן אמר רב: הלכה כר' שמעון…”

    9. Segment 918 words

      Opens “איני? והאמר רב יצחק בר אשי אמר…”

      Named: רב יצחק בר אשי.

    10. Segment 106 words

      Opens “מאן דמתני הא לא מתני הא.…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רב נחמן אמר רב:…”

      Named: רב נחמן, רב יצחק בר אשי.

    12. Segment 1226 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר שמואל: שני חצאי…”

      Named: רב נחמן, שמואל.

    13. Segment 1310 words

      Opens “אמר עולא: לא אמרן אלא בעריבה, אבל…”

      Named: עולא.

    14. Segment 148 words

      Opens “מאי טעמא, דזימנין דכניש להו ונפלי גבי…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “אמר עולא: בעו במערבא, בית ועלייה מהו?…”

      Named: עולא, רבא.

    16. Segment 161 words

      Opens “תיקו.…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם, והכלב…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “כמאן אזלא הא דתנן, כלל אמרו בטהרות:…”

    19. Segment 1938 words

      Opens “תנו רבנן: עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח,…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “אמר רבא: הלכה כר' נתן, אפילו יום…”

      Named: רבא.

    21. Segment 2113 words

      Opens “וכן לענין טומאה, אם מקפיד עליו חוצץ,…”

    22. Segment 2210 words

      Opens “מי דמי? התם בשיעורא תליא מילתא. הכא…”

    23. Segment 238 words

      Opens “אמר רב יהודה, אימא: ולענין הטומאה אינו…”

      Named: רב יהודה.

    24. Segment 2413 words

      Opens “א"ל אביי: הא ״וכן לענין טומאה״ קתני!…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 45b · Segment 3 — “רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא?! תנאי היא. דתניא:…

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Pesachim 45b · Segment 8 — “א"ר נחמן אמר רב: הלכה כר' שמעון בן אלעזר.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 45b · Segment 12 — “…רב נחמן אמר שמואל: שני חצאי זיתים וחוט של…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 45b · Segment 5 — “אמר ליה אביי: תרצת בכזית. פחות מכזית מי תרצת?…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 45b · Segment 13 — “אמר עולא: לא אמרן אלא בעריבה, אבל בבית חייב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 45b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026