Talmud Builders

    Pesachim 20a

    Back to index

    English translation — Pesachim 20a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1its owners will have no choice but to consult a Sage about it to determine whether or not it is ritually pure, as even with regard to a vessel that is placed upon the ground, which is certainly not capable of providing an answer if asked, its legal status is like that of an item that has knowledge to be asked. The fact that the knife is an inanimate object is not reason enough to rule it ritually pure. It was therefore necessary to say that the knife is ritually pure because the Temple courtyard is a public domain. If it was a private domain, the knife would be deemed impure.

    2It was taught that if an impure needle were found in an animal, the meat is ritually impure. The Gemara asks: With what liquid was this meat rendered susceptible to impurity? A food can become impure only if it were rendered susceptible to impurity through contact with a liquid; how, then, could the sacrificial meat become impure immediately after the animal was slaughtered?

    3If we say that it was rendered susceptible to impurity by the blood that flowed when it was slaughtered, didn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived with regard to blood of consecrated offerings that it does not render produce susceptible to impurity? As it is stated: “You shall surely not eat the blood; you shall pour it upon the earth like water” (Deuteronomy 12:16). The Sages derived from this verse: Blood that is poured like water, i.e., blood from a non-sacred domesticated animal that is poured out when it is slaughtered and not received in a vessel like sacrificial blood, assumes the legal status of water and renders food susceptible to ritual impurity. Blood that is not poured out like water, but is received in a vessel to be sprinkled on the altar, does not render food susceptible to impurity.

    4Rather, say that this meat was rendered susceptible to ritual impurity by the other liquids of the slaughterhouse, e.g., the water that was kept near the altar for washing the offerings. But didn’t Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, say with regard to the liquids of the slaughterhouse: Not only are they ritually pure, as noted in the testimony of Yosei ben Yo’ezer, but they do not even render meat susceptible to impurity?

    5Rather, say that the meat is rendered susceptible to ritual impurity by the esteem for sacred objects. According to this principle, certain items that cannot become impure by Torah law become susceptible to impurity by rabbinic law due to their extreme sanctity. The Gemara rejects that possibility: Say that the esteem for sacred objects is effective to disqualify the meat itself despite the fact that it was not rendered susceptible to receive impurity, but does it also transmit impurity to the extent that one counts first- and second- degree impurity from contact with that meat? Can impurity based on the esteem for sacred objects be transmitted to other objects like standard impurity?

    6If so, resolve from here that which Reish Lakish raised as a dilemma: With regard to a mass from meal-offerings, does one count first- and second- degree impurity from contact with it or not? Due to the esteem for sacred objects, the offering itself can become impure without having been rendered susceptible through contact with liquid; however, the dilemma is whether or not it transmits impurity to other objects.

    7The Gemara responds: Perhaps the dilemma with regard to the status of ritual impurity due to esteem for sacred objects has not in fact been resolved. In the case of meat, Rav Yehuda said that Shmuel said: It is referring to a case where the meat was from a cow brought as a peace-offering sacrifice, whose hide and meat belong to its owner, and the owner led it through the river to clean it, and he slaughtered it while liquid was still moist upon it. While the animal was being flayed, water fell on the meat, rendering it susceptible to impurity.

    8We learned in a mishna cited above: If the needle was found in the secretions of the animal’s stomach, everything, meat, knife, and hands, is pure. The Gemara raises a difficulty: And let these secretions, which are liquid, return and transmit impurity to the meat itself. Like any other liquid, the secretions assume first-degree ritual impurity by rabbinic decree. Rav Adda bar Ahava said: It is referring to thick, solid secretions, which are not liquid. Rav Ashi said: Even if you say that it is referring to soft secretions, it does not transfer impurity because it is an offensive liquid, which does not transmit impurity.

    9The tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rav Sheshet. Based on the verses, it is possible to create the following scenario: The carcass of a creeping animal transmits impurity to liquids, the liquids transmit impurity to a vessel, the vessel transmits impurity to foods, and the foods transmit impurity to liquids. And we have thereby learned that there are three successive levels of impurity with regard to a dead creeping animal. The Gemara notes: These are four levels, not three. The Gemara answers: Cut the liquids of the first clause, so that the baraita reads: The carcass of a creeping animal transmits impurity to a vessel and the vessel to foods, etc.

    10The Gemara asks: On the contrary, cut the liquids of the latter clause, which states that foods transmit impurity to liquids. The Gemara explains: The only tanna that we find who said that liquids transmit impurity to a vessel is Rabbi Yehuda. And even he retracted this statement. And your mnemonic to remember the order of the transfer of impurity in this baraita is a brewing vat, as the order is similar to the production of beer. First one brings the vessel, then one places barley, the food, in it, and then the water. That is the order of the transmission of impurity in the baraita .

    11We learned in a mishna there: With regard to the carcass of a creeping animal that was found in an oven, the bread inside it is impure with second- degree ritual impurity. This is due to the fact that the oven is impure with first- degree impurity and transmits impurity to the bread.

    12Rav Adda bar Ahava said to Rava: And let us view that oven as one filled with impurity, as an earthenware vessel is rendered impure by a creeping animal in the airspace of the oven even without making contact with it. And consequently this bread should be impure with the first- degree of impurity. The oven should be considered as if it were filled with carcasses of creeping animals and the bread should assume first-degree impurity status as though it became impure directly from a creeping animal.

    13He said to him: This suggestion cannot enter your mind, as it was taught in a baraita : I might have thought that all the vessels found in an earthenware oven become impure from the airspace of an impure earthenware vessel.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נשאלין עליהכלומר חשבינן לה לטמא אותה כאילו יש בה דעת לישאל לשון אחר נשאלין לב"ד מה תהא עליו וזו עיקר נשאלין עליה בעלים יהו נשאלין בעל כרחן בשבילה לב"ד מה תהא עלה:

    ואפילו הוא כלי מונח על גבי קרקעכלומר אע"ג דכלי טהור זה שנולד בו הספק אין בו דעת לישאל ובו לא היה אדם עוסק שיהא מוליכו ומביאו בידו אבל אדם עסוק בטומאה שהיה נושא שרץ בידו ספק נגע בכלי ספק לא נגע אם רה"י הוא ספיקו טמא:

    האי בשר דאיתכשר במאיה"נ מצי בעי אקרא והבשר אשר יגע בכל טמא במאי איתכשר ואיכא למימר בשר דקרא פשיטא דאיכא הכשר טובא דבשר של שלמים נאכל בכל העיר ולכל אדם ושם מדיחין אותו ומבשלין אותו ואיכא הכשר טובא אבל בהמה זו שנמצאת בבשרה מחט בעזרה במקום שחיטה ומהיכן קבל הבשר הכשר דמה אינו מכשיר מדר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כו':

    משקה בית מטבחיאשהודחה בהן אינו מכשיר:

    אלא דאיתכשר בחיבת הקודשחיבת הקודש מכשרתה לבוא לידי טומאה דקיימא לן בפרק שני דשחיטת חולין חיבת הקודש משווה לה אוכל לקבולי טומאה:

    למימני ביה ראשון ושנישיהא הוא מטמא אחרים דקתני הבשר טמא ולא קתני הבשר פסול:

    נמיבתמיה א"כ תיפשוט מדקתני טמא משמע מטמא אחרים משום הכשר חיבת הקודש תיפשוט דבעי ריש לקיש בשחיטת חולין:

    צריד של מנחותיבש של מנחות מקום שלא נגע לשם שמן:

    צרידלשון יבש ודומה לו גבי שופר (ר"ה ד' כז:) היה קולו דק או עבה או צריד להכי נקט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים ומתעסק ליפות העור והבשר ומעבירה בנהר סמוך לשחיטה ומשקין אותה כדי שתהא נוחה להפשיט כדאמרינן בסיומא דביצה:

    ועדיין משקה טופח עליהואי אפשר שלא יפול מן המשקה על הבשר כל שהוא בשעת הפשט:

    ונהדר פרשדקא סלקא דעתך תורת משקה עליו שהרי בשעה זו השקה אותה:

    בפרש עבהדלאו משקה הוא:

    שרץ מטמא את המשקיןמקל וחומר מכלי כדלעיל ומשקין שבאו מחמת שרץ מטמאין כלי כדיליף מבכל כלי יטמא וקא סבר יטמא הכלי מן המשקה כדהוה דריש לה ר' יהודה מיקמי דהדר ביה ודריש ביה נמי להאי יטמא יטמא ויליף מיניה דחוזר כלי זה ומטמא את האוכלין כדאשכחן בהו דכלים מטמאין מכל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל משמע שנטמא האוכל מאויר כלי חרס ואוכלין את המשקין כו' ומיהו לא מיתרצא היא דהאי אוכל הבא מחמת כלי דקאמר קרא דמטמא משקה לאו מכלי הבא מחמת משקה קאי אלא בבא מחמת שרץ ותנא תני למדנו שלש טומאות בשרץ דמשמע דטומאה הולכת מזה לזה ומזה לזה ומהכא הוה מצינו למיפרכיה למילתיה אלא דאקשי ליה קושיא אחריתי מפורשת טפי דקתני שלש וקא חשיב ארבע והיא היא:

    ואוכלין מטמאין את המשקיןדדריש יטמא דגבי אוכלין יטמא לטמא אוכלין המשקין כדדריש ליה ר"ע והוא הדין דמצי למיתני וכלי מטמא את המשקין ומשקין מטמאין אוכלין כיון דאית ליה יטמא יטמא אלא חדא מינייהו נקט ותרווייהו לא מצי למיתני דנימא כלי מטמא את האוכלין ואוכלין את המשקין ומשקין שבאו מן האוכלין מטמאין את האוכלין דהא ליתא בקרא אפי' לר' עקיבא דהוה ליה שלישי עושה רביעי דוכל משקה אשר ישתה אתוכו דכלי חרס קאי שקיבל המשקה הזה טומאה מן הכלי וכי דרשת יטמא יטמא אכתי שני עושה שלישי משכחת מיניה אבל שלישי עושה רביעי לא ילפת מיניה:

    הני ארבעה הוייןשלישי עושה רביעי לא משכחת ליה בקרא דכי כתיב אוכל הבא מחמת כלי מטמא משקה לאו בכלי הבא מחמת משקה כתיב אלא בכלי הבא מחמת שרץ ותנא גופיה חשיב ארבע ותני שלש:

    גוז משקין דרישאחתוך משקין הראשונים ואימא שרץ מטמא את הכלי והכלי את האוכל ואוכל את המשקה וכן הן סדורין במקרא ור' עקיבא הוא דדריש יטמא יטמא ושני עושה שלישי והוא הדין דמצי למיתני נמי שרץ כלי וכלי משקה ומשקה אוכל וחדא מינייהו נקט כדפרשינן דתרווייהו לא מצי למתני והא אתא לאשמעינן דשני עושה שלישי בחולין:

    אדרבה גוז משקין דסיפאואימא שרץ משקה ומשקה כלי מבכל כלי יטמא כדהוה דריש ליה ר' יהודה וכלי אוכל דרוש ביה להאי יטמא דכלי יטמא ומשקין דסיפא לא תיתני משום דרביעי לא כתיב ואע"ג דאוכל ודאי מטמא משקה הכא לא תתנייה דהאי אוכל דהכא שלישי הואי:

    אמר ליה לא אשכחן תנא כו'ואי הכי תדרוש כמאן תוקמיה:

    וסימניךשלא תטעה בסדרן:

    נזייתאסדר מטילי שכר שעורין תחלה נותנין כלי ואח"כ אוכל ואח"כ משקה:

    שרץ שנמצא בתנורולא נגע בפת הפת שבתוכו שני לטומאה ואינם מטמאים חולין לרבנן מפני שהתנור תחלה התנור קיבל טומאה מן השרץ והפת מן התנור:

    וליחזייה להאי תנור כמאן דמלי טומאהכיון דקיימא לן אויר כלי חרס מטמא מן השרץ אף על פי שלא נגע אלמא כמאן דמלי טומאה הוא דהא לא נגע בו ומטמאו ותיהוי נמי פת כאלו נוגעת בשרץ:

    אמר ליה לא אשכחן תנא כו'ואי הכי תדרוש כמאן תוקמיה:

    יכול יהו כל הכליםאם כלי שטף נתון בתוך כלי חרס ושרץ באויר החיצון יכול יהא כלי עץ או כלי מתכת שבתוכו טמא משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא:

    פסחים 20 עמוד א

    1נשאלין עליה, אפילו בכלי המונח על גבי קרקע כדבר שיש בו דעת לישאל.

    2״והבשר טמא״. האי בשר דאיתכשר במאי?

    3אי נימא דאיתכשר בדם, והא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר: ״(דברים יב״, כד) ״לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים״, דם שנשפך כמים מכשיר, ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר.

    4ואלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא. והא א"ר יוסי בר' חנינא משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין׃

    5ואלא דאיתכשר בחיבת הקודש אימור דמהניא ליה חיבת הקודש לאיפסולי גופיה למימנא ביה ראשון ושני נמי׃

    6תיפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או לא׃

    7אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה׃

    8נמצאת בפרש הכל טהור וניהדר פרש וניטמייה לבשר אמר רב אדא בר אהבה בפרש עבה רב אשי אמר אפי' תימא בפרש רכה משום דהוי משקה סרוח׃

    9תני תנא קמיה דרב ששת שרץ מטמא את המשקין ומשקין מטמאין את הכלי וכלי מטמא את האוכלין והאוכלין מטמאין את המשקין ולמדנו שלש טומאות בשרץ הני ארבעה הן גוז משקין דרישא׃

    10אדרבה גוז משקין דסיפא לא אשכחן תנא דאמר משקין מטמאין כלי אלא רבי יהודה והדר ביה וסימניך נזייתא׃

    11תנן התם שרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה מפני שהתנור תחלה׃

    12אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא וניחזי להאי תנור כמאן דמלי טומאה דמי ותיהוי האי פת ראשונה׃

    13אמר ליה לא סלקא דעתך דתניא יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס׃

    Tosafot

    לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשיריןלא בעי לשנויי תרגומא אדם דלעיל תירץ כן מחמת דוחק וזה שאין מכשירין משום דס"ל דתלושים לא מכשירין דדריש יטמא דכתי' גבי משקין יטמא ממש ולא הכשר וליכא אלא חד קרא בהכשר וס"ל לאוקמי טפי במחוברין מבתלושין:

    אלא דאיתכשר בחיבת הקודשוא"ת אי חיבת הקודש מהניא למימני ביה ראשון ושני מאי נפקא מינה דהאי משקין בית מטבחיא דכן ואין מכשירין ואור"י דאיצטריך לכמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקודש כגון ביכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאכול המנחה והזבח על השובע כדאיתא בהקומץ רבה (מנחות כא:):

    ובשעת שחיטה עדיין משקה טופח עליהפירש הקונטרס דאי אפשר שלא יפול מן העור על הבשר ואין נראה דאם כן הוי ליה תלושין ותלושין לא מכשירין כיון דדריש שמואל יטמא ממש ליכא אלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר ואומר ר"י דעל ידי העור הוכשר הבשר דבהעור והרוטב (חולין קיח:) פליגי אי יש יד להכשיר אבל לכולי עלמא יש שומר להכשיר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והקשי' זה הבשר היאך נטמא בלא הכשר משקה הא אוקימנ' לדם קדשים ולמשקה בית מטבחיא דלא מכשרי היכן הוכשר שנטמא ושני' דאיתכשר בחיבת הקדש כלומר תאות אדם לקדש משוה הדבר שמקדיש אע"פ שלא הוכשר במים כאלו הוכשר.

    ואמרי' אימור דמהניא חיבת הקדש כו' ואמרינן אי הכי תפשוט בעיא דריש לקיש דבעי צריר של מנחות פי' שהוא פסולת הסלת כגון המורסן וכיוצא בו מונין בו ראשון ושני או לא כלומר אם נגע השרץ בהאי צריר שלא הוכשר במים ונטמא אם יגע הוא באחרים מטמא או לא ולא איפשטא וכיון דלא איפשטא לא איתברר לן דמטמיא ושני' דרך אחרת כגון בהמה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ועדיין היה משקה טופח עליה ונשחטה והוכשר הבשר באותו משקה הטופח שהיה בעור נמצאת המחט בפרש הכל טהור אוקימ' אפי' בפרש רך שהוא כמים כיון דהוה ליה משקה סרוח אינו מטמא ואפילו למאן דאית ליה טומאה למשקין נהי דמטמא משקין הראויין לשתיה דאינון מקרי משקין אבל הני דסרוחין נינהו לא:

    תאני תנא הא דתנינן בתורת כהנים שהן דברי ר' עקיבא היה התנא שונה סתם השרץ מטמא את המשקה והמשקה את הכלי והכלי את האוכל והאוכל את המשקה למדנו שלש טומאות בשרץ אמר ליה רב ששת הני לפי מה שפירשת משקה וכלי ואוכל ומשקה ארבעה טומאות הן אלא גוז משקה דרישא כלומר העבר אותו ולא תאמר משקה מטמא את הכלי ולמען שלא יתחלף לך שים לך סימן נזיאתא פי' המשקה שאמרת מטמא הכלים שהן נזיאתא כדגרסינן בע"פ תמרי לבי נזיאתא ארהיט ועוד גרסי' מסורביא דנזיאתא סמי אותן דלא אשכחן תנא דתנא משקה מטמא כלי אלא ר' יהודה והדר ביה כדפרשינן לעילא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 20a

    Pesachim 20a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 239 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נשאלין עליה כלומר חשבינן לה לטמא אותה כאילו יש בה דעת לישאל לשון אחר נשאלין לב"ד מה תהא עליו וזו עיקר נשאלין עליה בעלים יהו נשאלין בעל כרחן בשבילה לב"ד מה תהא עלה:

    ואפילו הוא כלי מונח על גבי קרקע כלומר אע"ג דכלי טהור זה שנולד בו הספק אין בו דעת לישאל ובו לא היה אדם עוסק שיהא מוליכו ומביאו בידו אבל אדם עסוק בטומאה שהיה נושא שרץ בידו ספק נגע בכלי ספק לא נגע אם רה"י הוא ספיקו טמא:

    האי בשר דאיתכשר במאי ה"נ מצי בעי אקרא והבשר אשר יגע בכל טמא במאי איתכשר ואיכא למימר בשר דקרא פשיטא דאיכא הכשר טובא דבשר של שלמים נאכל בכל העיר ולכל אדם ושם מדיחין אותו ומבשלין אותו ואיכא הכשר טובא אבל בהמה זו שנמצאת בבשרה מחט בעזרה במקום שחיטה ומהיכן קבל הבשר הכשר דמה אינו מכשיר מדר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כו':

    משקה בית מטבחיא שהודחה בהן אינו מכשיר:

    אלא דאיתכשר בחיבת הקודש חיבת הקודש מכשרתה לבוא לידי טומאה דקיימא לן בפרק שני דשחיטת חולין חיבת הקודש משווה לה אוכל לקבולי טומאה:

    למימני ביה ראשון ושני שיהא הוא מטמא אחרים דקתני הבשר טמא ולא קתני הבשר פסול:

    נמי בתמיה א"כ תיפשוט מדקתני טמא משמע מטמא אחרים משום הכשר חיבת הקודש תיפשוט דבעי ריש לקיש בשחיטת חולין:

    צריד של מנחות יבש של מנחות מקום שלא נגע לשם שמן:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 20a · Sefaria

    Tosafot

    לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין לא בעי לשנויי תרגומא אדם דלעיל תירץ כן מחמת דוחק וזה שאין מכשירין משום דס"ל דתלושים לא מכשירין דדריש יטמא דכתי' גבי משקין יטמא ממש ולא הכשר וליכא אלא חד קרא בהכשר וס"ל לאוקמי טפי במחוברין מבתלושין:

    אלא דאיתכשר בחיבת הקודש וא"ת אי חיבת הקודש מהניא למימני ביה ראשון ושני מאי נפקא מינה דהאי משקין בית מטבחיא דכן ואין מכשירין ואור"י דאיצטריך לכמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקודש כגון ביכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאכול המנחה והזבח על השובע כדאיתא בהקומץ רבה (מנחות כא:):

    ובשעת שחיטה עדיין משקה טופח עליה פירש הקונטרס דאי אפשר שלא יפול מן העור על הבשר ואין נראה דאם כן הוי ליה תלושין ותלושין לא מכשירין כיון דדריש שמואל יטמא ממש ליכא אלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר ואומר ר"י דעל ידי העור הוכשר הבשר דבהעור והרוטב (חולין קיח:) פליגי אי יש יד להכשיר אבל לכולי עלמא יש שומר להכשיר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים:

    Tosafot on Pesachim 20a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והקשי' זה הבשר היאך נטמא בלא הכשר משקה הא אוקימנ' לדם קדשים ולמשקה בית מטבחיא דלא מכשרי היכן הוכשר שנטמא ושני' דאיתכשר בחיבת הקדש כלומר תאות אדם לקדש משוה הדבר שמקדיש אע"פ שלא הוכשר במים כאלו הוכשר.

    ואמרי' אימור דמהניא חיבת הקדש כו' ואמרינן אי הכי תפשוט בעיא דריש לקיש דבעי צריר של מנחות פי' שהוא פסולת הסלת כגון המורסן וכיוצא בו מונין בו ראשון ושני או לא כלומר אם נגע השרץ בהאי צריר שלא הוכשר במים ונטמא אם יגע הוא באחרים מטמא או לא ולא איפשטא וכיון דלא איפשטא לא איתברר לן דמטמיא ושני' דרך אחרת כגון בהמה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ועדיין היה משקה טופח עליה ונשחטה והוכשר הבשר באותו משקה הטופח שהיה בעור נמצאת המחט בפרש הכל טהור אוקימ' אפי' בפרש רך שהוא כמים כיון דהוה ליה משקה סרוח אינו מטמא ואפילו למאן דאית ליה טומאה למשקין נהי דמטמא משקין הראויין לשתיה דאינון מקרי משקין אבל הני דסרוחין נינהו לא:

    תאני תנא הא דתנינן בתורת כהנים שהן דברי ר' עקיבא היה התנא שונה סתם השרץ מטמא את המשקה והמשקה את הכלי והכלי את האוכל והאוכל את המשקה למדנו שלש טומאות בשרץ אמר ליה רב ששת הני לפי מה שפירשת משקה וכלי ואוכל ומשקה ארבעה טומאות הן אלא גוז משקה דרישא כלומר העבר אותו ולא תאמר משקה מטמא את הכלי ולמען שלא יתחלף לך שים לך סימן נזיאתא פי' המשקה שאמרת מטמא הכלים שהן נזיאתא כדגרסינן בע"פ תמרי לבי נזיאתא ארהיט ועוד גרסי' מסורביא דנזיאתא סמי אותן דלא אשכחן תנא דתנא משקה מטמא כלי אלא ר' יהודה והדר ביה כדפרשינן לעילא:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 20a · Sefaria

    Meiri

    אחר שדם קדשים אינו מכשיר וכן משקה בית המטבחיים אין הכשר בבשר קדשים אא"כ נפלו עליה משקין ממקום אחר ומ"מ מדברי סופרים חבת הקדש מכשרתן וקובעתם אוכל ואם נגעה בהם טומאה נפסלו ומ"מ ספק הדבר באלו שלא הוכשרו אלא מחמת חבת הקדש כגון זה שהזכרנו וכגון צריד של מנחות ר"ל הקמח היבש שבמנחת הסלת שלא נגע בו השמן אם נאמר דוקא לפסול את עצמו לבד באכילה או אף לטמא אחרים למנות בו ראשון ושני:

    מי שהיתה לו פרת קדשים והעבירה בנהר להשקותה סמוך לשחיטתה כדי שיהא עורה נוח להתפשט ושחטה ועדיין משקה טופח עליה הוכשרה אפי' למנות בה ראשון ושני וכבר כתבנוה במסכת חולין:

    Meiri on Pesachim 20a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה שרץ מטמא כו' ומיהו לא מתרצא היא דהאי אוכל הבא מחמת כלי דקאמר קרא דמטמא משקה לאו כו' עכ"ל לכאורה עדיפא הל"ל דלאו מתרצא היא דהאי אוכל הבא מחמת כלי דקאמר קרא שהוא טמא לאו בכלי הבא מחמת משקה אלא בבא מחמת שרץ אבל כיון דלר"ע שלישי מפורש בקרא אין לחלק בהן ואוכל הבא מחמת כלי שנטמא במשקין נמי שלישי הוא אבל שיטמא האוכל שוב המשקה דהוה רביעי לא מתרצא דלא איירי קרא בנטמא הכלי מעיקרא במשקין אלא בנטמא הכלי בשרץ דאז האוכל הוה שני והמשקין ג' וזה שסיים בדבריו והיא היא וק"ל:

    בא"ד וה"ה דמצי למתני וכלי מטמא את המשקין כו' דתרווייהו לא מצי למתני דנימא כלי כו' עכ"ל ר"ל לפי האמת דאמרי' גוז משקין דרישא דלא תני אלא עד שלישי וכר"ע אבל למאי דאסיק אדעתיה השתא דתני רביעי ה"ה דה"מ למתני תרווייהו וכו' וכן פרש"י בהדיא לקמן ודו"ק:

    תוס' בד"ה לא דיין כו' לא בעי לשנויי תרגומא אדם דלעיל תירץ כן מחמת דוחק כו' עכ"ל דדוחק הוא דמשקי ביו"ד קתני דמשמע לשון רבים כדאמרי' בפ"ק דחולין ולמאי דבעי למימר לעיל אי דאתכשר בדם ה"מ נמי לדחויי מהא דמשקי בית מטבחייא דכן אלא כיון דאיכא לשנויי בדחוקי מאי משקי משקי דעלמא כמ"ש התוס' לעיל (פסחים דף ט"ז) ניחא ליה למפרך מהא דשאינו נשפך כמים אינו מכשיר ודו"ק:

    בד"ה ובשעת שחיטה כו' ותלושין לא מכשירין כיון דדריש שמואל יטמא ממש כו' וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקיט כו' עכ"ל בפשיטות איכא לאקשויי לפרש"י דא"כ ה"ל תלושין והדרן קושיין לדוכתין דקאמר ר"י ב"ח דמשקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין אלא משום דאיכא לדחוקי ולשנויי הא דריב"ח תרגמא אדם כדשנינן לעיל וקאמרי דע"כ לשמואל ליכא אלא חד קרא בהכשר ומוקי לה במחוברים דלהכי נקט והעבירה בנהר דתלושין בלאו נהר מצינן לאשכוחי אלא דשמואל ס"ל לאוקמא ההוא קרא טפי במחוברים מבתלושין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 20a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ורמינהו חביות של תרומה וכו' כצ"ל:

    כל שעה פרק שני :

    Maharam on Pesachim 20a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא האי בשר דאיתכשר במאי ופירש"י ה"נ מצי בעי אקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא במאי איתכשר וכו' עס"ה. אף על גב דלקושטא דמילתא בחולין דף ל"ו דייק בגמרא אקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא במאי איתכשר ומייתי התם כל השקלא וטריא דהכא ומסיק נמי כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר כדמסקינן הכא אפילו הכי קשה ליה לרש"י שפיר אסוגיא דשמעתין דהכא דמקשה אמתניתין דמחט ולא מקשה אגופא דקרא מיהו מ"ש מהרש"א ז"ל בזה מפי אחרים וכתב דרש"י אזיל לשיטתו דחיבת הקדש אינו אלא מדרבנן ודבריו תמוהים בזה כיון דלקושטא דמילתא מייתי בגמרא דחולין הך מילתא דאיתכשר בחיבת הקדש גופא ודו"ק:

    בתוספות בד"ה לא דיין וכו' משום דס"ל דתלושין לא מכשירין וכו' עס"ה וכ"כ בסמוך בד"ה ובשעת שחיטה וכו' אליבא דשמואל ונראה שהתוס' נמשכו בכל זה לפי שיטתם לעיל דף ט"ז בד"ה חד בתלושין וחד במחוברין. מיהו כבר כתבתי שם שאין זה מוכרח דדוקא אליבא דרב הוא דמוקמינן דאיצטריכו תרי קראי חד לתלושין וחד למחוברין משום דמייתרו קראי משא"כ לפי האמת מצינן למימר דתלושין ומחוברין מחד קרא נפקא דכיון דמחוברין אין מכשירין הפירות אלא לאחר שהעלה מן המים כמו שפי' ריב"א לעיל ובחולין דף ל"א אם כן הדר הוי להו כתלושין ממש וזה מוכרח משיטת הרמב"ם ז"ל דאף למאי שפסק כשמואל בט"מ לטמא עצמן מדאורייתא ולא דריש יטמא יטמא לענין הכשר ואפילו הכי נראה מחיבורו פ"ב מהלכות טומאת אוכלין דעיקר הכשר מים מדאורייתא היינו בתלושין. ובאמת לכאורה פשטא דלישנא דקרא דוכי יתן מים על זרע דדרשינן דכי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה משמע להדיא דטפי איירי בתלושין דשייך ביה לשון יתן ויותן כדמשמע מלשון כמה משניות דמכשירין ועוד יש לומר דלשמואל לא בעינן תרי קראי לטומאת שרץ ולטומאת מת ותדע שכן הוא דהא בחולין דף ל"ז משמע להדיא דהא דמוקמינן הנך תרי קראי בהכשר חד לטומאת שרץ וחד לטומאת מת היינו דוקא למאי דבעי למימר דחיבת הקדש דאורייתא מה שאין כן למאי דמספקא ליה ריש לקיש אי הוי דאורייתא או דרבנן וכ"ש לרב יוסף דפשיטא ליה דהוי דרבנן וכדמשמע משיטת רש"י בכל השיטה שלפנינו כמ"ש בדף הקודם ובחגיגה ואם כן משמע דהנך תרי קראי דהכשר אתי למעוטי דחיבת הקודש אינו מכשיר שזו היא סברת המקשה שם בחולין ואם כן תקשה מנ"ל דבעינן הכשר לטומאת מת אע"כ כדפרישית דלאינך אמוראי לא בעינן תרי קראי למת ולשרץ דגילוי מלתא בעלמא הוא ועוד דלכאורה לא אשכחן טומאת אוכלין דטמאין במת דהא לא איירי בהו קרא דהא לא שייך לא טבילה ולא הזאה אע"כ דילפינן להו משרץ בק"ו או בבנין אב משרץ ונבילה ואם כן הא קי"ל דאפילו היכא דמפרך ק"ו אמרינן דיו אם כן פשיטא דאוכלין שנטמאו על ידי מת דצריכין הכשר מים כמו טומאת שרץ ואין להאריך בזה יותר כאן דעיקר מקומו בחולין אלא שהוצרכתי להאריך כאן כדי ליישב שיטת רש"י שכן נראה מלשונו כמ"ש בסמוך דלהכי נקט פרה של זבחי שלמים וכמו שדקדקו התוס' בשמו דתלושין מכשירין כנ"ל ודו"ק:

    בד"ה אלא דאיתכשר וכו' וא"ת אי חיבת הקדש וכו' מאי נ"מ דמשקים בי מטבחייא דכן ואין מכשירין וכו' עס"ה. והך קושיית התוספות שייך בין לרב דאמר דכן ממש ובין לשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים כיון דמונין בו ראשון ושני וכה"ג בהא דאין מכשירין ועיין מה שכתבתי בזה בדף ט"ז בהא דאמר רב דכן ממש ובדף י"ז בהא דתני רב ושמואל משקים בי מטבחייא דלפי מ"ש שם נתיישב' קושיית התוספות דהכא דאפשר דבמשקים בי מטבחייא לא שייך חיבת הקדש כמו בעצים ולבונה שקריבין על גבי מזבח וה"ה בבשר דהכא דאיירי לענין הכשר (מהד"ב מהמחבר ז"ל: דכיון דבשר שלמים אין קרב ע"ג מזבח תו לא שייך ביה חיבת הקדש) וכ"ש למאי דפרישית לעיל בהא דאמר ר"פ משקים בי מטבחייא הלכתא גמירי לה דאף ע"ג דאסיקנא לדר"פ בקושי' אפ"ה לא אידחי מימרא דידיה דמה"ט פסק הרמב"ם ז"ל כר"פ אם כן כ"ש דאין מקום לקושית התוספות דהכא דלמאי דבעי למימר דחיבת הקדש מהני אפילו למימני ביה ראשון ושני אפילו הכי שפיר מצי סבר דהלכתא גמירי לה דמשקים בי מטבחייא לא מהני חיבת הקדש בין לענין טומאה ובין לענין הכשר ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה ואוכלין מטמאין את המשקין דדריש יטמא דגבי אוכלין לטמא אוכלין ומשקין כדדריש ליה ר"ע וכו' עס"ה. ולכאורה נראה שזה סותר במ"ש לעיל בכוונת רש"י גבי מימרא דרבינא דקאמר ליערבינהו וליכתבינהו וכתבתי שם דכוונתו אפילו למאי דלא קי"ל כר"ע דדריש יטמא יטמא אפי' הכי נפקא לן מקרא דאוכלין מטמאין המשקין מדאיצטריך למיכתב טמא הוא כמ"ש שם באריכות אלא דאפ"ה י"ל דניחא ליה לרש"י כאן לפ' הברייתא מטעם דרשא דר"ע דלפ"ז כל סדר שלש הטומאות השנויין בברייתא כאן הם לפי סדר הכתובים בפסוק ממש לפי המסקנא שכך סידרן הכתוב דשרץ מטמא הכלי שהוא התנור והכלי שהוא התנור מטמא האוכלין כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל והאוכלין מטמאין את המשקין כיון דדרשינן אליבא דר"ע יטמא יטמא דכתיב באוכלין לטמא את המשקין כדאמרינן לעיל משא"כ לאוקימתא דרבינא דמה שאוכלין מטמאין המשקין לאו מהאי קרא דמכל האוכל שנטמא ע"י התנור ילפי' לה אלא מקרא אחרינא דכתיב וכי יפול מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו אם כן לפי זה אין סדר הברייתא לפי סדר הפסוקים ובלא"ה ע"כ הך ברייתא לא תני אלא טומאה דאורייתא דאי דרבנן הרי חזרו המשקין ונעשין תחלה כנ"ל נכון ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Pesachim 20a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 20, Amud Aleph, about 239 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “נשאלין עליה, אפילו בכלי המונח על גבי…”

    2. Segment 26 words

      Opens “״והבשר טמא״. האי בשר דאיתכשר במאי?…”

    3. Segment 335 words

      Opens “אי נימא דאיתכשר בדם, והא א"ר חייא…”

      Named: אבא.

    4. Segment 420 words

      Opens “ואלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא. והא א"ר…”

    5. Segment 516 words

      Opens “ואלא דאיתכשר בחיבת הקודש אימור דמהניא ליה…”

    6. Segment 613 words

      Opens “תיפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיתה…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    8. Segment 826 words

      Opens “נמצאת בפרש הכל טהור וניהדר פרש וניטמייה…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רב אשי.

    9. Segment 931 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב ששת שרץ מטמא…”

      Named: רב ששת.

    10. Segment 1018 words

      Opens “אדרבה גוז משקין דסיפא לא אשכחן תנא…”

      Named: רבי יהודה, רבה.

    11. Segment 1111 words

      Opens “תנן התם שרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רבא.

    13. Segment 1314 words

      Opens “אמר ליה לא סלקא דעתך דתניא יכול…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Pesachim 20a · Segment 8 — “…וניטמייה לבשר אמר רב אדא בר אהבה בפרש עבה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 20a · Segment 3 — “אי נימא דאיתכשר בדם, והא א"ר חייא בר אבא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 20a · Segment 7 — “…רב יהודה אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 20a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026