Talmud Builders

    Pesachim 13a

    Back to index

    English translation — Pesachim 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the incident occurred during sunrise is because he was standing out in the open and they were mere rays of light that he saw which he mistook for sunrise. In actuality, he too is testifying to an incident that occurred before sunrise, and the testimony of the two witnesses is therefore compatible testimony. Rav Shimi bar Ashi therefore teaches us that there is no concern that it transpired in that manner.

    2Rav Naḥman said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rava said to Rav Naḥman: And let the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that one may eat during the entire fifth hour, as the tanna taught an unattributed mishna in accordance with his opinion, indicating that this is the halakha .

    3As we learned in a mishna: For the entire time that one is permitted to eat leaven himself, he feeds it to his animal. It can be inferred from this mishna that there is no intermediate period when it is prohibited for a person to eat leaven but he may feed it to his animal. This unattributed mishna must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as Rabbi Yehuda maintains that during the fifth hour it is prohibited to eat leaven but one may feed it to an animal.

    4The Gemara rejects this contention: That mishna is not classified as unattributed, as it is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, due to the fact that had the mishna been in accordance with the opinion of Rabbi Meir, the term: Permitted, is difficult. Instead, the mishna should have been formulated: When one eats he may feed.

    5Rava raised an additional difficulty to Rav Naḥman: And let the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, as he is the decisor in this dispute, and there is a general principle that the halakha is always in accordance with the decisor who states an opinion that compromises between two opinions cited previously. He said to him: Rabban Gamliel is not a decisor; he is stating a reason of his own. Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree with regard to consumption of any type of leaven; they do not distinguish between teruma and non-sacred food. Since Rabban Gamliel distinguishes between the time one must desist from eating teruma and the latest time that one may eat non-sacred food, his is evidently an unrelated opinion that is in no way a compromise between the other two rulings.

    6And if you wish, say instead: When Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, he ruled in accordance with the opinion of this tanna , as it was taught in a baraita : With regard to the fourteenth of Nisan that occurs on Shabbat, one does not remove leaven on Passover eve in the usual manner. Rather, one removes everything leavened before Shabbat, and one burns ritually impure teruma : Teruma in abeyance, whose purity is uncertain, and even any pure teruma that he does not require for his Shabbat meals. And one leaves from the pure leaven food for two meals, the meal at night and the one in the morning, in order to eat and finish until four hours of Shabbat morning. This is the statement of Rabbi Elazar ben Yehuda of Bartota, who said it in the name of Rabbi Yehoshua.

    7The Sages said to him: One should not burn pure teruma , as perhaps those who can eat it will be found on Shabbat, and he will have retroactively violated a Torah prohibition by burning pure teruma unnecessarily. Instead, one places the teruma aside, and if no one is found to eat it, he feeds it to the dogs or renders it null and void in his heart. He said to them: They already sought people to eat the teruma and they did not find any other priests in the city to eat it. They said to him: Perhaps those priests who could eat the teruma on that Shabbat slept outside the wall of the city and will enter the city on Shabbat morning, at which point they could eat the teruma .

    8He said to the Sages: According to your statement, that you take into account this unlikely scenario, one should not even burn teruma in abeyance, as perhaps Elijah the Prophet will come on Shabbat and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure. They said to him: That possibility is no source of concern, as the Jewish people have already been assured that Elijah will come neither on a Friday nor on the eve of a Festival, due to the exertion involved preparing for the upcoming holy day. Consequently, Elijah will certainly come neither on Friday, nor on Shabbat itself, which is Passover eve.

    9They said: They did not move from there until the Sages voted and they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Yehuda of Bartota, who said it in the name of Rabbi Yehoshua.

    10Apropos the previous statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, what, is it not that the halakha is in accordance with his opinion even with regard to eating? Rav’s ruling indicates that one may eat leaven until the end of the fourth hour, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Pappa said in the name of Rava: No, the aforementioned ruling applies only to the obligation to remove leaven, i.e., the Sages agreed that it is permitted to remove pure teruma on Friday only if there is no one available to eat it.

    11The Gemara notes: And even Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with this statement of Rav Naḥman, and rules that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As Ravin bar Rav Adda said: There was an incident that occurred involving a certain person who deposited a saddlebag [ disakkayya ] filled with leavened bread with Yoḥanan Ḥakuka’a, and mice bore a hole in the bag, and leavened bread was spilling out of the sack. And he came before Rabbi Yehuda HaNasi on Passover eve to ask what he should do. In the first hour of the day Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Wait, as the owner of the bag might yet return to take it from you and eat the leaven. In the second hour he said to him: Wait. In the third hour he said to him: Wait. In the fourth hour he said to him: Wait. In the fifth hour, concluding that the person was not coming, he said to him: Go and sell it in the market.

    12What, did Rabbi Yehuda HaNasi not mean that Yoḥanan Ḥakuka’a should sell this leaven to gentiles, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited for a Jew to eat leaven during the fifth hour? Rav Yosef said: No, it could be that he meant to sell it to a Jew, in accordance with the opinion of Rabbi Meir that one may eat leaven during the fifth hour. Rabbi Yehuda HaNasi was simply advising him to sell the leaven quickly before the sixth hour begins, at which point it would be prohibited for Jews to eat it. Abaye said to him: If it is permitted for a Jew to eat leaven, let him take it for himself and pay the owner back later. Why trouble him to sell it to someone else?

    13The Gemara responds: Eating it himself is not an option due to the potential of suspicion. As it was taught in a baraita with regard to a similar situation: Collectors of charity who have no poor people to whom they can distribute the money, change the money with other people and do not change it themselves, i.e., with their own coins.

    14Likewise, collectors of food for the charity plate, who would collect food in large vessels for the poor to eat, who do not have poor people to whom to distribute the food, sell the food to others and do not sell it to themselves, as it is stated: “And you shall be clear before God and before Israel” (Numbers 32:22). It is not sufficient that a person is without sin in the eyes of God. He must also appear upright in the eyes of other people so that they will not suspect him of wrongdoing.

    15Rav Adda bar Mattana said to Rav Yosef: You told us explicitly that Rabbi Yehuda HaNasi meant: Go and sell it to gentiles, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Yosef took ill late in life and forgot his studies, and therefore his student would remind him that he also agreed with that version of the incident.

    16Rav Yosef said: In accordance with whose opinion, i.e., the opinion of which tanna , is that halakha which was taught by Rabbi Yehuda HaNasi, that one should sell leaven deposited with him in order to prevent the depositor from losing his possession? Rav Yosef explains: It is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as we learned in a mishna: With regard to one who deposits produce with another, even if the produce will be ruined by insects or mold, he should not touch them. Rabban Shimon ben Gamliel says: He should sell them in court, due to the obligation to restore lost property. Just as one is required to return a lost item, he is likewise required to prevent loss of another’s property for which he assumed responsibility.

    17Abaye said to him: Wasn’t it stated with regard to that mishna that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The Rabbis taught that one may not touch them only if

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הלכה כר' יהודהדתולין כל חמש:

    ונימא הלכה כר' מאירדאוכלין כל חמש דהא סתם לן תנא כוותיה דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות דמשמע כשאינו מותר לאכול אינו מאכיל ואי רבי יהודה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל אלא ר' מאיר היא דאמר אוכל עד תחלת שש ומשעה שאינו אוכל אין מאכיל:

    משום דקשיא מותרבפרק כל שעה מקשינן כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה ומותר משמע כל שעה שמותר אדם אחר לאכול מאכיל זה האסור לאכול ומדוחקא דהא קושיא אוקימנא כרבן גמליאל והכי קאמר כל שעה שמותר כהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין לבהמה אלמא סתמא לא כר"מ היא:

    כרבן גמליאלבמתני':

    לאו מכריע הואכדפרישית לקמן בפירקין (פסחים ד' כא.) דאין הכרעת דעת שלישית מכרעת והא הכרעת דעת שלישית היא דהא ר"מ ורבי יהודה לא איירי דניהוי שייך חילוק בין זמן תרומה לזמן חולין כלל דאי הוה תנן ר"מ אומר אחד חולין וא' תרומה כל חמש ר' יהודה אומר א' חולין ואחד תרומה כל ארבע ורבן גמליאל אומר חולין כל ארבע תרומה כל חמש הויא הכרעה אבל השתא דאינהו לא אדכור תרומה וחולין כלל ולא גלו דעתם שיהא שום רמז דין לחלק ביניהם לאו הכרעה היא אלא דעת שלישית:

    ה"ג ואיבעית אימא רב דאמר כי האי תנאדקבע הלכתא כר' אלעזר בר' יהודה דאמר אפי' תרומה כל ארבע ותו לא דקתני דקבעו הלכה כמותו:

    תלויותספק טמאות ספק טהורות:

    מזון שתי סעודותולא שלש דכל שלש סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה:

    טהורות לא ישרפוכלל הואיל ולא הגיע זמנן לבער ואע"פ שיש לו שיור כדי לאנשי ביתו של כהן שמא ימצא כהנים אורחים שיאכילום ולא נפסיד תרומה בידים ואם לא ימצא יאכילום למחר לכלבי כהנים או יבטלם בלבו:

    כבר בקשו ולא מצאוכלומר כל מה שיש לו לבקש כבר ביקש דהא בשבת לא יבואו אורחים וכבר יודע ובקי הוא באותן שבעיר מי יבוא אצלו:

    לנולשון מלון שמא בתוך התחום לנים כהנים אורחים הלילה ויבואו למחר:

    אף לדבריכםדחיישינן לשמא אמאי לא פלגיתו אלא בטהורות אף תלויות לא ישרפו קודם זמנן שמא יבוא אליהו היום או מחר קודם זמן ביעורן ויטהרם ויאמר לא נגע בהן טומאה ויאכלום:

    לא בערבי שבתות כו'והיום ערב שבת ולמחר ערב יום טוב:

    מפני הטורחשיש להן לעסוק בסעודות שבת ויטרדו בו:

    מאי לאו אפי' לאכולבכל דבריו קבעו כמותו ואף במה שקבע זמן האכילה עד ד' שעות ואפילו בתרומה:

    לא לבערהא דקבעו כמותו לא איירי באכילה אלא בביעור שהיו חביריו חלוקין עליו שלא יבערו טהורות עד למחר קבעו דשורפין מערב שבת בשלשה עשר אבל בשיור לעולם אימא לך כדי לאכול עד חמש שעות והיא בכלל:

    דיסקייאשתי מלות מורכבות שני שקים אמתחת של עור:

    ונקבוה עכבריםוהיה נחסר וארבעה עשר בניסן היה וחמץ בזול ובא לפני רבי לידע אם ימכרוהו מפני חסרונו של מפקיד:

    המתןשמא יבא ויאכל בעליו:

    חמישיתדמהשתא תו לא אכיל ליה:

    אמר לו צא ומוכרן בשוקבעוד שהוא מותר בהנאה:

    לא לישראלוכר' מאיר והכי קאמר ליה אי שהייתו הא שעתא לא משכחת ישראל דזבין ליה:

    נישקליה לנפשיהויאכלנו ויתן דמין לבעלים למה לו לטרוח ולילך בשוק אחרי שנותן לו רשות למכור:

    פורטיןפרוטות של נחשת שגבו לצדקה וכשמשהין אותם מחלידות צריך לפורטן בכסף:

    תמחוימאכל לחם ומיני מאכל שגובין לחלק:

    ואין מוכרין לעצמןשמא יחשדום שלקחום בזול:

    בפירוש אמרת לן כו'רב יוסף חלה ושכח תלמודו ולאחר זמן כשהיה מחליף דבריו היו מזכירין אותו תלמידיו כך לימדתנו בראשונה:

    כמאן אזלא הא דרבישהורה למכור פקדון מפני שאבד:

    אבודיןנחסרין והולכין:

    פסחים 13 עמוד א

    1בתוך הנץ החמה בגילויי' הוה קאי, וזהרורי בעלמא הוא דחזא. קא משמע לן.

    2אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה רבא לרב נחמן: ונימא מר הלכה כר' מאיר, דסתם לן תנא כוותיה.

    3דתנן: כל שעה שמותר לאכול מאכיל!

    4ההיא לאו סתמא הוא, משום דקשיא ״מותר״.

    5ונימא מר הלכה כרבן גמליאל, דהוה ליה מכריע. א"ל רבן גמליאל לאו מכריע הוא, טעם דנפשיה קאמר.

    6ואיבעי' אימא: רב דאמר כי האי תנא, דתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת. ושורפין תרומות טמאות, תלויות, וטהורו' ומשיירין מן הטהורו' מזון שתי סעודות, כדי לאכול עד ד' שעות, דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, שאמר משום ר' יהושע.

    7אמרו לו: טהורות לא ישרפו, שמא ימצאו להן אוכלין. אמר להן: כבר בקשו ולא מצאו. אמרו לו: שמא חוץ לחומה לנו?

    8אמר להם: לדבריכם, אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם. אמרו לו: כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח.

    9אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע.

    10מאי לאו, אפילו לאכול? אמר רב פפא משמיה דרבא: לא, לבער.

    11ואף ר' סבר להא דרב נחמן. דאמר רבין בר רב אדא: מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה, ונקבוה עכברי' והיה חמץ מבצבץ ויוצא. ובא לפני רבי, שעה ראשונה אמר לו: המתן. שניה, אמר לו: המתן. שלישית, אמר לו: המתן. רביעית, אמר לו: המתן. חמישית, א"ל צא ומוכרה בשוק.

    12מאי לאו, לנכרים כרבי יהודה? אמר רב יוסף: לא, לישראל כרבי מאיר. אמר ליה אביי: אי לישראל נישקלי' לנפשיה?

    13משום חשדא, דתניא: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים, ואין פורטין לעצמן.

    14גבאי תמחוי, שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן, משום שנאמר: ״(במדבר לב״, כב) ״והייתם נקיים מה' ומישראל״.

    15אמר ליה רב אדא בר מתנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן, צא ומוכרן לנכרים כרבי יהודה.

    16אמר רב יוסף: כמאן אזלא הא שמעתא דרבי כרשב"ג דתנן: המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן. רשב"ג אומר: מוכרן בב"ד מפני השבת אבידה.

    17אמר ליה אביי: ולאו איתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: לא שנו אלא׃

    Tosafot

    רבן גמליאל לאו מכריע הואוקשה לר"י דלימא הלכה כר"ג דסתם לן תנא כוותיה בפ' כל שעה (לקמן פסחים כא.) מדקתני מותר ואפי' אם מספקא ליה אם יש לדקדק בלשון מותר אם לאו מ"מ נימא הלכה כר' מאיר או כרבן גמליאל דממה נפשך ההיא דכל שעה כחד מינייהו אתו וי"ל דאאיבעית אימא סמיך ודין הכרעה אפרש בסוף פירקין בע"ה:

    ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורותאפילו אם נאמר דאסור לשרוף טהורות משום דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) את משמרת תרומותי כמו שאסור לטמאם הכא שרי אע"ג דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואין צריך לשורפה מכל מקום כיון דסופה ליאסר ולילך לאיבוד שרי לשורפה כמו לטמאותה דשרי ר' מאיר בסוף פירקין לשרוף טמאה עם הטהורה:

    ומשיירין מזון שתי סעודותוכ"ש בחולין שאוכליהן מרובין דמשיירין כדמשמע בתוספת':

    מאי לאו לנכריםלהכי משמע לנכרים דאי לישראל לישקול לנפשיה כדפריך אביי בסמוך. בירושלמי גרס צא ומוכרה בבית דין בשוק משמע אע"פ שנתן לו רשות רבי שהיה אב"ד למכור אפי' הכי צריך ב"ד בשעת מכירה כדי לשומן וא"ת מ"ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב"ד ובב"ד יכולה לעכב אפילו לעצמה דאמר בכתובות (ד' צח. ושם) אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמר מאן שם ליך משמע דבבית דין יכולה לשום וקאמרינן נמי התם ההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה לסוף אייקר אמר ליה מאן שם ליך וי"ל דמוכרת שלא בבית דין משום חינא וגבי כיסתא דיתמי דיכול לעכב לעצמו היינו דוקא בדיעבד א"נ גבי יתמי בית דין עצמן הן המפקידים ולכך יכול לעכב לעצמו על פיהם אבל פקדון של אחרים לא והא דאמר באלו מציאות (ב"מ כח:) שם דמיהם ומניחן גבי מציאה התם ליכא חשד שהרי הוא מחזיר אבידה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר' [יהודה] ואע"ג דלאכילת חמץ משמע כיון דאמרי' כמחלוקת בעדות כך מחלוקת בחמץ ושינויא דשנינן שינויא הוא ממילא שמעי' דהלכתא נמי כר' יהודה בעדות: אמר ליה רבא ונימא מר הלכה כר' מאיר שהרי שנינו סתמא כל שעה שמותר לאכול מאכיל כוותיה דר' מאיר אמר ליה לא עמדה ההיא סתמא כר' מאיר דאי הות כר' מאיר כל שעה שאוכל מאכיל מבעי לי' למיתנא ונדחת ור"ג נמי לאו מכריע הוא דהא ר"ג קדים טובא ואין ראשון מכריע לדברי אחרון ועוד אין ר"ג ור"מ דבריהם שוין דהא ר"ג לא התיר בחמץ אלא (התרו) [התרומה] הלכך לא אמרינן מכריע הוא לדחות דברי ר' יהודה ולקיים דברי ר' מאיר אלא טעמא דנפשי' קאמר:

    איבעית אימא רב דאמר כי האי תנא דתאני ארבעה עשר שחל להיות בשבת כו' ומשיירין בטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' ודחה רב פפא משמא דרבא ואמר לא קבעו הלכה כמותו אלא בלבער בלבד שאמר מבערין את הכל מלפני השבת. ואמרי' אף רבי סבר דהלכתא כר' יהודה מההוא מעשה דאפקיד ההוא גברא דיסקיא מלאה חמץ אצל ר' יוחנן חקוקה ולא התיר לו ר' למכרה אלא שעה חמישית ואסקינן משמא דרב יוסף כי שעה חמישית התיר לו למכרה לגוים כר' יהודה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 13a

    Pesachim 13a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 352 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הלכה כר' יהודה דתולין כל חמש:

    ונימא הלכה כר' מאיר דאוכלין כל חמש דהא סתם לן תנא כוותיה דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות דמשמע כשאינו מותר לאכול אינו מאכיל ואי רבי יהודה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל אלא ר' מאיר היא דאמר אוכל עד תחלת שש ומשעה שאינו אוכל אין מאכיל:

    משום דקשיא מותר בפרק כל שעה מקשינן כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה ומותר משמע כל שעה שמותר אדם אחר לאכול מאכיל זה האסור לאכול ומדוחקא דהא קושיא אוקימנא כרבן גמליאל והכי קאמר כל שעה שמותר כהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין לבהמה אלמא סתמא לא כר"מ היא:

    כרבן גמליאל במתני':

    לאו מכריע הוא כדפרישית לקמן בפירקין (פסחים ד' כא.) דאין הכרעת דעת שלישית מכרעת והא הכרעת דעת שלישית היא דהא ר"מ ורבי יהודה לא איירי דניהוי שייך חילוק בין זמן תרומה לזמן חולין כלל דאי הוה תנן ר"מ אומר אחד חולין וא' תרומה כל חמש ר' יהודה אומר א' חולין ואחד תרומה כל ארבע ורבן גמליאל אומר חולין כל ארבע תרומה כל חמש הויא הכרעה אבל השתא דאינהו לא אדכור תרומה וחולין כלל ולא גלו דעתם שיהא שום רמז דין לחלק ביניהם לאו הכרעה היא אלא דעת שלישית:

    ה"ג ואיבעית אימא רב דאמר כי האי תנא דקבע הלכתא כר' אלעזר בר' יהודה דאמר אפי' תרומה כל ארבע ותו לא דקתני דקבעו הלכה כמותו:

    תלויות ספק טמאות ספק טהורות:

    מזון שתי סעודות ולא שלש דכל שלש סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 13a · Sefaria

    Tosafot

    רבן גמליאל לאו מכריע הוא וקשה לר"י דלימא הלכה כר"ג דסתם לן תנא כוותיה בפ' כל שעה (לקמן פסחים כא.) מדקתני מותר ואפי' אם מספקא ליה אם יש לדקדק בלשון מותר אם לאו מ"מ נימא הלכה כר' מאיר או כרבן גמליאל דממה נפשך ההיא דכל שעה כחד מינייהו אתו וי"ל דאאיבעית אימא סמיך ודין הכרעה אפרש בסוף פירקין בע"ה:

    ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות אפילו אם נאמר דאסור לשרוף טהורות משום דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) את משמרת תרומותי כמו שאסור לטמאם הכא שרי אע"ג דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואין צריך לשורפה מכל מקום כיון דסופה ליאסר ולילך לאיבוד שרי לשורפה כמו לטמאותה דשרי ר' מאיר בסוף פירקין לשרוף טמאה עם הטהורה:

    ומשיירין מזון שתי סעודות וכ"ש בחולין שאוכליהן מרובין דמשיירין כדמשמע בתוספת':

    מאי לאו לנכרים להכי משמע לנכרים דאי לישראל לישקול לנפשיה כדפריך אביי בסמוך. בירושלמי גרס צא ומוכרה בבית דין בשוק משמע אע"פ שנתן לו רשות רבי שהיה אב"ד למכור אפי' הכי צריך ב"ד בשעת מכירה כדי לשומן וא"ת מ"ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב"ד ובב"ד יכולה לעכב אפילו לעצמה דאמר בכתובות (ד' צח. ושם) אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמר מאן שם ליך משמע דבבית דין יכולה לשום וקאמרינן נמי התם ההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה לסוף אייקר אמר ליה מאן שם ליך וי"ל דמוכרת שלא בבית דין משום חינא וגבי כיסתא דיתמי דיכול לעכב לעצמו היינו דוקא בדיעבד א"נ גבי יתמי בית דין עצמן הן המפקידים ולכך יכול לעכב לעצמו על פיהם אבל פקדון של אחרים לא והא דאמר באלו מציאות (ב"מ כח:) שם דמיהם ומניחן גבי מציאה התם ליכא חשד שהרי הוא מחזיר אבידה:

    Tosafot on Pesachim 13a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר' [יהודה] ואע"ג דלאכילת חמץ משמע כיון דאמרי' כמחלוקת בעדות כך מחלוקת בחמץ ושינויא דשנינן שינויא הוא ממילא שמעי' דהלכתא נמי כר' יהודה בעדות: אמר ליה רבא ונימא מר הלכה כר' מאיר שהרי שנינו סתמא כל שעה שמותר לאכול מאכיל כוותיה דר' מאיר אמר ליה לא עמדה ההיא סתמא כר' מאיר דאי הות כר' מאיר כל שעה שאוכל מאכיל מבעי לי' למיתנא ונדחת ור"ג נמי לאו מכריע הוא דהא ר"ג קדים טובא ואין ראשון מכריע לדברי אחרון ועוד אין ר"ג ור"מ דבריהם שוין דהא ר"ג לא התיר בחמץ אלא (התרו) [התרומה] הלכך לא אמרינן מכריע הוא לדחות דברי ר' יהודה ולקיים דברי ר' מאיר אלא טעמא דנפשי' קאמר:

    איבעית אימא רב דאמר כי האי תנא דתאני ארבעה עשר שחל להיות בשבת כו' ומשיירין בטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' ודחה רב פפא משמא דרבא ואמר לא קבעו הלכה כמותו אלא בלבער בלבד שאמר מבערין את הכל מלפני השבת. ואמרי' אף רבי סבר דהלכתא כר' יהודה מההוא מעשה דאפקיד ההוא גברא דיסקיא מלאה חמץ אצל ר' יוחנן חקוקה ולא התיר לו ר' למכרה אלא שעה חמישית ואסקינן משמא דרב יוסף כי שעה חמישית התיר לו למכרה לגוים כר' יהודה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 13a · Sefaria

    Ritva

    מתני' ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש וכו':

    גמרא אמר ר' נחמן אמר רב הלכה כר' יהודה עד דתניא י"ד שחל להיות בשבת וכו' עד ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות. כתב הרא"ש ז"ל. ויש רוצים לדייק מכאן מדלא קאמר משייר מזון ג' סעודות אלמא דאין לאכול סעודה שלישית עד לאחר חצות שהיא שעת המנחה. ולאו ראיה היא דאפי' אם יחלוק סעודתו בבקר לשנים אין בו אלא שיעור סעודה אחת ע"כ: רבינו אלפסי פסק כר' יהודה ופסק כר' אליעזר איש ברתותא והרב בעל העיטור הקשה עליו והרמב"ן ז"ל זיכה הרב אלפסי. וכתב הרי"ט ז"ל הלכך קיל"ן כדפסק רבינו אלפסי וי"ד שחל להיות בשבת מבערין כל התרומות מלפני השבת אלא שמשיירין מהן לשתי סעודות וחולין שאוכליהן מרובים ויש להם כמה ביעורין ליתנם לגוים ולהשליכן לאיבוד אין מבערין אותם אלא בזמנן ובודקין אור יום ששי לאור הנר ומבטלין ומה שמשייר יניחנו בצינעה יותר ממה שהיה עושה מתוך ששוהא זמן גדול בבית אחר בדיקה ומ"מ מוטב שלא יניחנו במנין לעולם שלא יבוא לידי הניח עשר ומצא תשע. וצריך ליזהר שלא לעשות דייסא באותו שבת וכן שלא לצנום פת הבאה בקערה בענין שיהא נדבק בקערה דא"כ תהא הקערה וקדירה צריכה הדחה מפני חמץ הנשאר בה שהוא חשוב בעין והדחות קערות וקדירות בשבת אסור לאחר סעודה:

    Ritva on Pesachim 13a · Sefaria

    Meiri

    ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבעירין את הכל מלפני השבת ופירשו גדולי המפרשים את הכל בתרומות ומתוך שיש הרבה מיני תרומות הוא אומר את הכל ור"ל כל התרומות חוץ ממה שצריך לו והוא שמבאר אחר כן כיצד שורפין תרומות טמאות וטהורות שמכיון שאין אוכלי תרומות [מרובין] ודאי סופם להתבער ומאחר שסופם להתבער בודאי אף מעתה מותר ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות ר"ל לצרך לילה ושחרית של מחר שהתרומות כל שאתה רשאי לאכלן אי אתה מבערן הא כל שאי אתה משער שיצטרכו לאכילה מבערן ואינו מדקדק שמא ימצא להם אוכלים שהרי אוכליהם ידועים הם ואין חוששין שמא חוץ לחומה לנו ויבואו בשבת שאין נזקקין לחששות רחוקות ואלו הם דברי ר' אלעזר איש ברתותא והלכה כמותו וכמו שאמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ואע"פ שאמרו אין למדין הלכה מפי תלמוד דוקא מה שנאמר ר' פלוני אומר כן והלכה כדבריו שאין חוששין לדברים אלו ואין זה אלא כחכם אחד המסייעו ונמשך אחר שיטתו אבל זו שאמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ודאי במנין היה ואין מפקפקין בה ומ"מ ביעור של חולין לא הוזכר בדבריו כלל ובחולין מיהא דוקא בזמנם שמאחר שאוכליהם מרובים אין ממהרים בהפסדם והוא ששנינו בפרק שלישי מ"ט א' מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר' מאיר ובשבת יאכל מצה אף בשחרית שלא אמרו כבא על ארוסתו בבית חמיו וכו' אלא אחר איסור חמץ או שמא במצה עשירה שאין בה תורת מצה וחכמים אומרים בזמנם ור"ל בין תרומה בין חולין וביעור תרומה בשבת הוא שיפרר בפחות מכזית ויזרה לרוח או שיבטלו בעליה ויכפו עליה את הכלי ולמוצאי יום טוב שורפין אותה אבל חולין יכול להאכילם לבהמה ולחיה ולגוים רבי אלעזר בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן ופירוש דבריו תרומה מלפני השבת חוץ משיור מה שצריך לו וחולין בזמנן אף מה שלא היה צריך לו שמא מתוך שאוכליו מרובים יהא הכל צריך לו ולשיטה זו כתבו גדולי הפוסקים וקיימא לן כר' אלעזר בר צדוק דקאי כר' אלעזר איש ברתותא דקיימא לן כותיה ואין צורך למה שהקשו עליהם מגיהי הלכותיהם שחלוקים הם בין בחולין בין בתרומה והוא שר' אלעזר איש ברתותא סובר אף בחולין מלפני השבת וכדקאמר מבערין את הכל ולר' אלעזר בר' צדוק חולין בזמנן וכן בתרומה ר' אלעזר איש ברתותא סובר ביעורן בשיור מזון שתי סעודות ור' אלעזר בר צדוק בלא שום שיור ואין זה כלום כמו שפרשנו שר' אלעזר איש ברתותא לא דבר בחולין כלל ור' אלעזר בר' צדוק מה שפירש בתרומה פירושו דוקא בשיור ומה שכתבו גדולי הפוסקים על ר' אלעזר בר צדוק דקאי כר' אלעזר איש ברתותא פירושו על התרומה ולענין חולין לא הוצרכו לראיה לפסוק שבזמנן שהרי אף חכמים אמרוה כן ואין ספק שהלכה כן וכן מה שכתבו מגיהי הלכותיהם שלא פסקו בכאן הלכה כר' אלעזר איש ברתותא אלא לאכול ר"ל במה שאמר לאכול עד ארבע שעות הא בשעה חמישית לא אבל בלבער לא נפסקה הלכה כמותו אי אפשר לומר כן שאף האומר בגמ' לאכול אפי' לאכול קאמר כלומר שפסקו כמותו אף לענין אכילה אבל בלבער לא חלק אדם לומר שלא פסקו כמותו שהרי ודאי בענין הביעור פסקו כמותו שהרי המשא ומתן כולו על הביעור היה:

    זהו עיקר פסק שמועה זו ומ"מ יש פוסקים שמבערין את הכל מלפני השבת בין חולין בין תרומה ובלא שום שיור ואוכל מצה בשבת ולא נאמר לדעתם בתלמוד המערב כל האוכל מצה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו אלא משהגיע איסור חמץ ר"ל משש שעות ולמעלה שמשם ואילך היא כעין ארוסה ונסעדים בכך במה שאמרו בתוספתא ואופה מצה בערב שבת והם מפרשים אופה לאכול ממנה לילה ושחרית של מחרתו ומ"מ אנו מפרשים בה כדי שלא יבא להקדים לאפותה במוצאי שבת בין השמשות וכדרך שאמרו בכתובות גזרה שמא ישחוט בן עוף אבל מ"מ לדעתנו אכילת מצה בכל היום מכוער הדבר שמשום תיאבון נאמרה וכל שמלא כרסו ממנה פרח תיאבונו ומנהגנו לבער את הכל מלפני השבת אף החולין אלא שמשיירין את הצריך לשתי סעודות בצמצום ואם הותיר מבערו אם שיאכיל לבהמה ולחיה קודם איסור הנאתו אם שיפרר וזורה לרוח:

    ולענין מה שצמצמו בשיעור זה לשתי סעודות ולא הוזכרה סעודה שלישית מפני שסעודה שלישית אינה אלא במנחה ודחויה היא ביום זה מתורת איסור מצה לדעתנו ואף לשיטת האחרים שמתירין במצה דחויה היא מכבוד יום טוב ומה שעושין הרבה בני אדם שאף בשחרית מפסיקין בברכה ועושין מאחת שתים אע"פ שמנהג חלוש הוא ואין השכל מורה עליו מ"מ אין סתירה מכאן עליו שאפשר שבהפסק זה אין צורך להרבות בשיור אלא שמצמצם סעודתו ומפסיק לשתים או שמא חששו שמא ימשך אחר שלחנו ויבוא לידי אסור תורה ומה שאנו צריכים לכך הוא לדעתנו שאין דנין סעודה שלישית אלא בדבר הטעון המוציא וברכת המזון ר"ל פת ומ"מ מקצת רבני צרפת כתבו שאפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא ונסעדים בה ממה שאמרו בשני של סוכה אם השלים במיני תרגימא יצא ואמרו עליה באחרון של יומא ואי ס"ד דפירי בעי סוכה ליתני פירות אלמא שאלו היו פירות צריכים סוכה היה רשאי להשלים ארבעה עשר סעודות בפירות ואף בשבת כן ואין הדברים נראין כמו שיתבאר שם:

    גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק ורצו לפרוט ר"ל להחליף פרוטותיהם בדינרין להצניעם עד שיבאו עניים מפני שהפרוטות מחלידות ומחליפין אותם לאחרים ואין נותנין את הריוח לעצמם שלא יבאו לידי חשד וכן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמם וכבר כתבנוה בראשון של בתרא:

    המפקיד פירות אצל חברו ומתחסרים כל שאין חסרונם אלא בכדי חסרון הרגיל בהם על הדרך שהתבאר במקומו הרי זה לא יגע בהם ר"ל שלא ימכרם שרוצה אדם בתבואה שלו ובחסרון הרגיל יותר משאר תבואות הנלקחות בשוק ובלא חסרון אבל אם הגיעו לכדי חסרונם ומתירא שיתחסרו ביותר מכדי חסרון הראוי ימכרם ברשות בית דין ותבא עליו ברכה ואם הוא רואה שמתוך אותו חסרון יהא צריך למכרם בזול ימכור לאחרים ולא יעכבם לעצמו מפני החשד ויש חולקים לפסוק שאף בכדי חסרונם מוכרם בבית דין וכבר כתבנוה במקומה בשלישי של מציעא:

    Meiri on Pesachim 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ר"ג לאו מכריע כו' וי"ל דאאיבעית אימא סמיך כו' עכ"ל וק"ק דמ"מ קשה מאי דעתיה דמתרץ דקאמר ההיא לאו סתמא היא משום דקשיא מותר דממ"נ ההיא דכל שעה סתמא כחד מינייהו ולא כר' יהודה וק"ל:

    בד"ה ושורפין כו' שרי לשורפה כמו לטמאותה דשרי ר"מ בס"פ כו' עכ"ל והאי תנא דהכא בהך מלתא כר"מ ס"ל דקתני שורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות כו' דמשמע ביחד דהאי לישנא תנא ר"מ לקמן בס"פ אבל ר"י פליג התם וקאמר דשורפין תלויה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה וטהורה בפני עצמה וצ"ל לר"י דאע"ג דשרי לשורפה משום דסופה ליאסר ולילך לאיבוד מ"מ אסור לטמאה בחנם אבל לשורפה שרי משום דלא בדילי מיניה ואתי לאוכלה בפסח וק"ל:

    בפירש"י בד"ה לא בע"ש כו' והיום ע"ש ולמחר עי"ט עכ"ל ק"ק כיון [א] דעי"ט למחר בשבת הוא מה שייך בו מפני הטורח דהא ודאי אסיר לטרוח משבת ליו"ט ואי יש תחומין למעלה מי' איכא שפיר טעמא דאין אליהו בא בשבת כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו וק"ל:

    תוס' מאי לאו לעובדי כוכבים כו' מ"ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב"ד ובב"ד יכולה לעכב אפילו לעצמה כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם שפתחו בתרתי חדא מ"ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב"ד ועוד דבב"ד יכולה לעכב לעצמה משא"כ הכא דדוקא לאחר ובב"ד ובתירוצם גבי אלמנה לא הזכירו רק הך חדא דמוכרת שלא בב"ד משום חינא וגבי יתמי הזכירו הך חדא דיכול לעכב לעצמו בב"ד ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 13a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה מאי לאו וכו' והא דאמר באלו מציאות וכו' גבי מציאה וכו' אמוצא תפילין קאי:

    Maharam on Pesachim 13a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' בד"ה ר"ג לאו מכריע הוא וקשה לר"י דלימא הלכה כר"ג דסתם לן תנא כוותיה כו' עס"ה. ותירוצם דחוק מאד ולולי דבריהם היה נ"ל ליישב לפמ"ש בריש פרק כל שעה בלשון רש"י במ"ש דמתניתין לדיוקא איצטריך ולא לגופיה למיסתם כר"ג והיינו כדפרישית התם דאי לגופיה ולמיסתם כר"ג הוה ליה למיתני בהדיא ולא מדיוקא דלישנא מותר ע"ש וכתבתי שם גם כן דאדרבה לישנא דמתניתין הוי משמע טפי כר"י ואי משום דמקשה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל מאן לימא לן דהכי הוא הא ר"י סתמא קאמר תולין ואיכא למימר דאין רשאי להאכיל לבהמה וחיה משום חששא דלמא משיירא כדאיתא התם והא דמקשה התם והא איכא חמש היינו משום דבלא"ה מילתא דפשיטא היא דליכא למיחש לדילמא משיירא כדפרישית התם נקטינן מיהא דפשטא דלישנא דמתני' דכל שעה לא מיקרי סתמא דנימא דאתא לאפוקי מדר"י וכ"ש דא"ש טפי לפמ"ש שם דלמאי דבעי רבא מעיקרא למימר לעיל דטעמא דר"י דתולין היינו משום דיהבו ליה רבנן שעה א' ללקט עצים אם כן לפ"ז לקושטא דמלתא אין רשאי להאכיל לבהמה בחמש מה"ט גופא שהרי צריך לעמוד על גבי בהמתו כדי לבער המשוייר כמ"ש הרא"ש ז"ל שם ולפ"ז ממילא משמע דרבא לא חזר בו מסברא זו אף לאידך שינויא דגזרה משום יום המעונן וכמ"ש במשנתינו ולפ"ז יפה השיב ר"נ לרבא לפי שיטתו דר"ג לאו מכריע הוא ואם כן ממילא דהלכה כר"י אלא דר"נ גופא לא ס"ל בהא כרבא משום הכי מסיק נמי ואיבע"א רב דאמר כי האי תנא כנ"ל ודוק:

    בפירש"י בד"ה מזון שתי סעודות ולא שלש כו' וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה עכ"ל. שלמים וכן רבים תמהו על לשון רש"י בזה דהא בלא"ה אסור לאכול מחמש שעות ולמעלה משום איסור חמץ ולפענ"ד דברי רש"י פשוטים וברורים ונימוקו עמו משום דקשיא ליה דלכאורה כל הך מילתא דמשיירין מזון שתי סעודות כו' מלתא דפשיטא היא ולא שייך למיתנייה כלל דאי לענין עיקר דינא דשיורא דאפילו בחול נמי קתני לעיל מה שמשייר יניחנו בצינעא ואורחא דמלתא נמי לשייר ב' סעודות א' לערבית וא' לשחרית ואי משום שלא שייר בשבת שלש לצורך סעודה שלישית הא נמי פשיטא כיון דסעודת שלישית במנחה כדאי' בפ' כל כתבי לכך כתב רש"י דשפיר איצטריך למיתני שתי סעודות ולא שלש משום דסד"א דנהי דעיקר זמן סעודה שלישית במנחה היינו בכל שבתות השנה דאורחא דמלתא הכי היא משא"כ בע"פ שחל להיות בשבת הו"א דצריך לאכול סעודה שלישית קודם שעה חמישית כיון דכתיב תלתא זימני היום כדאיתא בפרק כל כתבי וכיון דבע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה מצה א"כ יקדים ויאכל קודם שעה חמישית בחמץ דעיקר מצותה בלחם קמ"ל אפ"ה לא אלא יקיימנה במיני תרגימא כנ"ל בכוונת רש"י ז"ל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Pesachim 13a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר ר"פ משמיה דרבא לא לבער כעין זה תענית י"ח ע"א מנחות ל"ב ע"א:

    Gilyon HaShas on Pesachim 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 13, Amud Aleph, about 352 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “בתוך הנץ החמה בגילויי' הוה קאי, וזהרורי…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי…”

      Named: רב נחמן, רבי יהודה, רבא.

    3. Segment 36 words

      Opens “דתנן: כל שעה שמותר לאכול מאכיל!…”

    4. Segment 47 words

      Opens “ההיא לאו סתמא הוא, משום דקשיא ״מותר״.…”

    5. Segment 517 words

      Opens “ונימא מר הלכה כרבן גמליאל, דהוה ליה…”

      Named: רבן גמליאל.

    6. Segment 645 words

      Opens “ואיבעי' אימא: רב דאמר כי האי תנא,…”

      Named: רב דאמר, רבי אלעזר.

    7. Segment 721 words

      Opens “אמרו לו: טהורות לא ישרפו, שמא ימצאו…”

    8. Segment 829 words

      Opens “אמר להם: לדבריכם, אף תלויות לא ישרפו…”

      Named: רבי שבתות, רבי ימים.

    9. Segment 917 words

      Opens “אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יהושע.

    10. Segment 1011 words

      Opens “מאי לאו, אפילו לאכול? אמר רב פפא…”

      Named: רב פפא, רבא.

    11. Segment 1152 words

      Opens “ואף ר' סבר להא דרב נחמן. דאמר…”

      Named: רב נחמן, רב אדא.

    12. Segment 1219 words

      Opens “מאי לאו, לנכרים כרבי יהודה? אמר רב…”

      Named: רבי יהודה, רב יוסף, רבי מאיר, אביי.

    13. Segment 1314 words

      Opens “משום חשדא, דתניא: גבאי צדקה שאין להם…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “גבאי תמחוי, שאין להם עניים לחלק מוכרין…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “אמר ליה רב אדא בר מתנה לרב…”

      Named: רב אדא בר מתנה, רב יוסף, רבי יהודה.

    16. Segment 1627 words

      Opens “אמר רב יוסף: כמאן אזלא הא שמעתא…”

      Named: רב יוסף, רבי כרשב.

    17. Segment 1716 words

      Opens “אמר ליה אביי: ולאו איתמר עלה, אמר…”

      Named: אביי, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 13a · Segment 17 — “אמר ליה אביי: ולאו איתמר עלה, אמר רבה בר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 13a · Segment 12 — “…כרבי יהודה? אמר רב יוסף: לא, לישראל כרבי מאיר.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 13a · Segment 12 — “…מאיר. אמר ליה אביי: אי לישראל נישקלי' לנפשיה?

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026