Talmud Builders

    Pesachim 10a

    Back to index

    English translation — Pesachim 10a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1only with regard to teruma that in modern times is sacred by rabbinic law, as the Torah obligation to separate teruma was abrogated after the destruction of the First Temple. However, with regard to leavened bread, which is prohibited by Torah law, do we say that this principle applies? The Gemara responds: Is that to say that the search for leavened bread is required by Torah law? It is a rabbinic ordinance, as by Torah law, mere nullification is sufficient. Since the issue at hand is not the Torah prohibition of leaven but the rabbinic ordinance to search one’s house, this halakha is comparable to the case of baskets of teruma and non-sacred produce.

    2The Gemara presents another situation: In a case where there is one pile of leavened bread and before it there are two houses that were searched, and a mouse came and took a morsel from the pile, and we do not know if it entered this house or if it entered that house, this is akin to the case of two paths, as we learned in a mishna: There were two paths, one of which was ritually impure due to a corpse buried there, and one of which was ritually pure. And someone walked on one of them, but he does not remember which, and afterward he engaged in handling items of ritual purity, e.g., teruma or consecrated items; and another person came and walked on the second path, and he too does not remember which path it was, and he also engaged in handling items of ritual purity.

    3Rabbi Yehuda says: If this one asked a Sage by himself, and that one asked a Sage by himself, they are both pure. When considered separately, each person retains his presumptive status of ritual purity. However, if they both came to ask at the same time, they are both ritually impure. Since one of the two certainly passed on the impure path, even though it is uncertain which, both are deemed impure due to that uncertainty. Rabbi Yosei says: One way or another they are both ritually impure.

    4Rava said, and some say it was Rabbi Yoḥanan who said: If they came at the same time, everyone agrees that they are ritually impure, as even Rabbi Yehuda concedes that this is the halakha . If they came independently, one after the other, everyone agrees that they are ritually pure. They disagree only with regard to a case where one comes to ask about himself and about the other. Rabbi Yosei likens this case to one where they come to ask at the same time, and Rabbi Yehuda likens it to a case where they come one after the other.

    5The Gemara addresses another case: If one saw a mouse take leaven and there is uncertainty whether the mouse entered a house that was already searched and uncertainty whether the mouse did not enter that house, that is akin to the halakha of ritual impurity in a valley, and is subject to the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis.

    6As we learned in a mishna with regard to one who enters a valley during the rainy season, when seeds are sprouting, people do not have permission to wander in the field of another, as they might harm the plants. For the purpose of this halakha a valley in the rainy season is considered a private domain, and there is a general principle that in the case of uncertainty concerning whether or not one contracted ritual impurity in a private domain he is ritually impure. And if there was ritual impurity in a certain field, and one person said: I walked in that place, in the valley, and I do not know whether I entered that field or whether I did not enter, Rabbi Eliezer deems him pure, and the Rabbis deem him impure.

    7Rabbi Eliezer deems him pure, as Rabbi Eliezer would say: Concerning uncertainty with regard to entry, i.e., whether or not he entered the place, he is ritually pure; however, if one certainly entered the place and the uncertainty is with regard to contact with ritual impurity, he is ritually impure. According to this opinion, the principle with regard to uncertain impurity in the private domain applies only in a case where the uncertainty is with regard to contact. The Rabbis, however, do not distinguish between these situations, as they maintain he is impure regardless of whether the uncertainty is with regard to entry or with regard to contact. This dispute applies to the case of whether or not one is required to conduct an additional search for leaven in a case where there is uncertainty whether or not leaven was taken into the house.

    8The Gemara discusses another case: If one saw a mouse enter a house with leaven in its mouth and someone searched and did not find any leaven there, this is akin to the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis. As we learned in a mishna, Rabbi Meir would say: Any object that has the presumptive status of ritual impurity, i.e., it is certain that an impure object was buried in a particular place, that place forever remains in its ritual impurity, even if it was excavated and the source of impurity was not found, until it becomes known to you where the ritual impurity is. The assumption is that the impurity was not found because the search was not conducted properly.

    9And the Rabbis say in this case: He continues searching until he reaches bedrock or virgin soil, under which there is certainly no ritual impurity. If he searched that extensively and failed to discover any impurity, it is apparently no longer there. This dispute applies to the aforementioned case involving leaven.

    10The Gemara analyzes yet another case: If one saw a mouse enter a house with leaven in its mouth and one searched and found a morsel of leaven there, but there is uncertainty whether or not the morsel that he found is the morsel that the mouse took into the house, this would be akin to the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel.

    11As it was taught in a baraita : With regard to a field in which a grave was lost, i.e., there is certainly a grave located in the field but its precise location is unknown, one who enters the field is ritually impure, as he might have stepped on the grave. If a grave was later found and marked in the field, one who enters and walks on the other parts of the field is ritually pure, as I say: The grave that was previously lost is the grave that was subsequently found. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The entire field must be searched, as perhaps the grave discovered is not the one that was lost. This dispute applies to the above case of leaven.

    12The Gemara discusses another situation: If a person placed nine morsels of leaven and found ten, indicating that mice had added at least one morsel, this is akin to the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis. As it was taught in a baraita with regard to a person who placed a maneh , one hundred dinars, of second tithe, and found two hundred dinars: Since it is evident that someone came and placed at least one extra maneh there whose status is unclear, the pile is presumed to contain non-sacred money and second-tithe money intermingled with each other. The assumption is that the additional money is non-sacred, and it is impossible to determine which is the non-sacred money and which is the second-tithe money. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    13And the Rabbis say: It is all non-sacred money. Since someone else was clearly involved, it is possible that he took the maneh and left behind two hundred other dinars. Consequently, it is impossible to identify any of this money as the original maneh . This same reasoning can be applied to the case of leaven. Since there were undoubtedly mice present, it is possible that the mice took the morsels, moved them, and replaced them with other morsels. As a result, the entire house must be searched again.

    14The Gemara raises the reverse situation. If one placed ten morsels and found nine, this is comparable to the case mentioned in the latter clause of that same baraita , as it was taught in the baraita : If one left two hundred dinars of second-tithe money and found a maneh , presumably, one maneh from the initial two hundred remains placed, and the other maneh is taken and missing. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    15And the Rabbis say, in keeping with their aforementioned opinion: It is all non-sacred money, as the assumption is that whoever took part of the money actually took it all, and this is a different maneh . Since it is different money, it is presumably non-sacred money, not second-tithe money. This dispute applies to the case where one finds fewer morsels of leaven than he left.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בתרומה דרבנןבזמן הזה:

    ולא ידעינן אי להאי על ואי להאי עלאי מצרכינן בדיקה לתרוייהו אי לא:

    היינו שני שביליןמהא דתנן גבי שני שבילין מצינו למיפשט:

    אחד טמאקבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו ואין עובר בו שלא יאהיל:

    והלך ועשה טהרותנגע בטהרות אח"כ:

    והלך בשנייודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשתא ודאי אחד מהן טמא:

    אם נשאלוכל א' לחכם ספקו בפני עצמו טהור ואין ב"ד יכול לטמאו כדקיימא לן בספק טומאה ברה"ר ספקו טהור ואם באו בבת אחת הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין אי אפשר לנו לומר להם טהורים אתם שהרי האחד ודאי טמא ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין גרס:

    בזה אחר זה דברי הכל טהוריןאע"פ שכל אחד אומר לפנינו כך היה המעשה שלי ושל חבירי אבל איני נשאל אלא על עצמי מה תהא עלי:

    עליו ועל חבירומה תהא על שנינו ר' יוסי מדמי להו לבת אחת ואע"פ שאין שניהן לפניך צריך אתה הוראה אחת לשניהן או טמאין אתם או טהורין אתם והרי אין אתה יכול לומר טהורין אתם:

    ר' יהודה מדמי להו לזה אחר זההואיל ואין כאן שואל אלא אחד משיבין לו טהור אתה שהרי ספק ביאה הוא ומעצמו יבין שאף חבירו כמוהו אבל כששניהן שואלין בתוך כדי דיבור צריך אתה להשיב לשניהן כאחד וגבי בתים נמי אם באו לשאול זה לעצמו וזה בפני עצמו אמרינן ליה לכל חד אי אתה צריך לבדוק דכיון דבדיקת חמץ דרבנן תלינן לקולא ואמרינן ספקו מותר ואי בבת אחת באו שניהן צריכין בדיקה:

    ספק על ספק לא עלראה עכבר שנטל חמץ בחצר והבית בדוק ואין יודע אם נכנס או לא נכנס:

    בקעההרבה שדות הסמוכים יחד קרי בקעה:

    בימות הגשמיםהויא בקעה רשות היחיד לטומאה מפני שכבר צמח הזרע ואין רשות לכל אדם ליכנס לה וקי"ל ספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא:

    בשדה פלוניתכלומר באחת השדות ויודעין אנו באיזו היא וכל שדה ושדה מסויימת במצריה:

    במקום הלזבבקעה זו:

    וחכמים מטמאיןדהויא ליה ספק טומאה ברה"י ור"א לא חשיב לה ספק טומאה אא"כ נכנס לשדה אבל אינו יודע אם האהיל אם לא אבל השתא הוה ליה ספק ספיקא וגבי בתים אפילו רבנן מודו דכיון דבדיקת חמץ דרבנן תלינן לקולא:

    כל דבר שבחזקת טומאהבמסכת נדה גל טמא שנתערב עם שני גלין טהורין בדקו אחד מהן ונמצא טהור הוא טהור ושנים טמאים שנים ומצאן טהורין הן טהורין והשלישי טמא שלשתן ומצאן טהורים כולן טמאים שהיה ר"מ אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה עד שיודע לך טומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק בקרקע וחופר עד שיגיע לסלע או לקרקע בתולה שלא זזה ממקומה לעולם ואם לא מצא תולין ואומרים בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה וגבי בדיקת חמץ אפילו לר"מ אמרינן עכבר אכלה דבדיקת חמץ דרבנן:

    על ובדק ואשכחנכנס העכבר בפנינו ובדק בעל הבית אחריו ואשכח פרוסה ואינו יודע אם זו היא אם לאו:

    אבד בה קבראין ידוע היכן מקומו:

    נמצא בה קברלאחר זמן ואין ידוע אי זהו קבר האבוד בה:

    הניח מנהשל מעשר שני:

    מעורביןומביא סלעים בשוה מנה ואומר כל מקום שהן מעות מעשר שני הרי הן מחוללים על הסלעים הללו ומעלה הסלעים לירושלים:

    הכל חוליןשהמנה נטל ואלו הובאו אחרי כן וגבי חמץ נמי לרבנן הט' (נמי) שהניח אינן כאן וצריך לבדוק כל הבית שמא גררום חולדות והעשר הנמצאות איש אחר הביאן כאן:

    היינו סיפאלרבי (מאיר) [דאמר] זה הנמצא זהו א' מן הראשונים הכא נמי א"צ לבדוק ולחזר אלא על הפרוסה האבודה ולרבנן צריך לחזר אחר כולן שאין כאן א' מן הראשונים:

    פסחים י עמוד א

    1בתרומה דרבנן. בחמץ דאורייתא מי אמרינן?! אטו בדיקת חמץ דאורייתא? דרבנן היא! דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי ליה.

    2צבור אחד של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקין, ואתא עכבר ושקל, ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין. דתנן: שני שבילין, א' טמא וא' טהור, והלך באחד מהן ועשה טהרות, ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות.

    3רבי יהודה אומר: אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורין. שניהן בבת אחת טמאין. רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך טמאין.

    4אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן: בבת אחת דברי הכל טמאין. בזה אחר זה דברי הכל טהורין. לא נחלקו אלא בבא להשאל עליו ועל חבירו. רבי יוסי מדמי ליה לבת אחת, ורבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה.

    5ספק על, ספק לא על היינו בקעה, ובפלוגתא דר"א ורבנן.

    6דתנן: הנכנס לבקעה בימות הגשמים, וטומאה בשדה פלונית, ואמר אחד: הלכתי במקום הלז, ואיני יודע אם נכנסתי באותה שדה ואם לא נכנסתי. ר"א מטהר, וחכמים מטמאין.

    7שהיה ר"א אומר: ספק ביאה טהור, ספק מגע טומאה טמא.

    8על, ובדק ולא אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן, דתנן: היה ר"מ אומר: כל דבר שבחזקת טומאה, לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא.

    9וחכמים אומרים: בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה.

    10על, ובדק ואשכח פלוגתא דר' ורשב"ג׃

    11דתניא: שדה שנאבד בה קבר הנכנס לתוכה טמא. נמצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור, שאני אומר: קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי ר' רשב"ג אומר: תיבדק כל השדה כולה.

    12הניח ט' ומצא י' פלוגתא דר' ורבנן. דתניא: הניח מנה ומצא מאתים, חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי ר'׃

    13וחכ"א הכל חולין.

    14הניח י' ומצא תשע היינו סיפא, דתניא: הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל, דברי ר'׃

    15וחכ"א הכל חולין.

    Tosafot

    הלך באחד מהן ועשה טהרותהא דנקט טהרות ולא קאמר אדם טהור משום דלגברי אע"ג דמוקמינן לה בחזקת טהורים מצריכין להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומה דאז התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה ואם נגעו שניהם באחד ונכנס למקדש חייב:

    בבת אחת ד"ה טמאיםנראה דהיינו מדרבנן דמדאוריית' אפי' בבת אחת טהורים:

    ספק על ספק לא על היינו בקע'תימה לר"י מה שייך לדמויי לבקעה דהכא אפי' ליכא אלא ספק אחד אוקמא אחזקת בדוק כדאמרינן לעיל ולעיל דימה אותו לספק טומאה ברשות הרבים והכא מדמי לספק טומאה ברשות היחיד:

    ספק ביאה טהורפר"י דבספק ספיקא פליגי וכן פר"ת במסכת ע"ז פרק בתרא (ד' ע.) אבל רש"י פירש שם בע"א ונראה לר"י דטעמא דרבי אליעזר דמטהר בספק ספיקא משום דלא גמרינן מסוטה לטמא ברשות היחיד אלא ספיקא אחת כסוטה אבל תרי ספיקי לא ורבנן סברי כיון דמן הדין אפי' בספיקא אחת היה לטהר דאוקמא אחזקת טהרה ואפ"ה טמא הוא הדין אפילו בתרי ספיקי:

    על ובדק ולא אשכח פלוגתא דר' מאיר ורבנןתימה אפי' לר"מ דאמר לעולם היא בחזקת טומאה וכו' ונפקא מינה לטהרות שנעשו על גביו הכא גבי בדיקה כיון שבדק ולא מצא מה יעשה אם יצריכוהו לבדוק פעם שניה נמי לא ימצא ורש"י פירש דאפי' לר' מאיר אמר אימר עכבר אכליה דבדיקת חמץ אינו אלא מדרבנן וקשה דהא בהדיא אמר פלוגתא דר' מאיר ורבנן וי"ל דמיירי בשלא בטלה וקאמר דלר' מאיר לא סגי בבדיקה כיון דלא אשכח והוי בספק לאו דלא ימצא וצריך לבטלו וסגי אפילו לרבי מאיר דלא איירי אלא בספק טומאה דאורייתא אבל הכא דבדיקת חמץ דרבנן שרי:

    חולין ומעשר שני מעורבים זה בזהפ"ה שיביא סלעים בשוה מנה ואומר כל מקום שהוא מעות מעשר שני יהיו מחוללים על מעות הללו ובחנם פירש כן דמינייהו גופייהו היה יכול ליקח שיעור מעות מעשר ואומר אם אלו מעות מעשר הרי טוב ואם לאו כל מקום שהן הרי הן מחוללין על אלו וריב"א הקשה לפרש"י דאיך יכול לחלל אסלעים ובפרק הזהב (ב"מ ד' מה.) אמר טיבעא אטיבעא לא מחללין ושם פי':

    הניח עשר ומצא תשע פלוגתא דרבי ורבנןדר' לטעמיה דאמר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא וכיון שמצא אחד א"צ לבדוק ולרבנן עד שמצא עשר כדפ"ה ומיירי שכל הככרות קשורים זה בזה דומיא דפלוגתא דרבי ורבנן דבפ"ק דביצה (דף י:) אמר מחלוקת בכיסים קשורים אבל כשאין קשורים דברי הכל חולין ומע"ש מעורבין זה בזה ואף על גב דהשתא אין לתלות בעכברים תלינן בקטנים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    [היינו] דתנן שתי קופות אחת של חולין וא' של תרומה ולפניהם שני סאין א' חולין [ואחד תרומה] ונפלו אלו לתוך אלו מותרות שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו כו' כך בכאן העכבר שנטל המצה הוא שנכנס בבית הבדוק ואינו צריך בדיקה אחרת ואמרי' אימור דאמרי' שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו בדרבנן [וכן] אוקמי' להא בהדיא בפ' ואלו עוברין [דף מד.] בפסח בתרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן: צבור אחד חמץ ושני בתים בדוקין ושקל עכבר ככר אחד מהן ולא ידעינן בהי מינייהו על פשטינן להא משני שבילין וקיי"ל כר' יוחנן דאמר הכל מודים שאם נשאלו לחכם שניהם ביחד דברי הכל טמאים נשאלו בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא לשאול עליו ועל חברו רבי יהודה מדמה ליה לבת אחת ושניהם טמאים ור' יוסי מדמה לה לזה אחר זה ושניהן טהורין וכן אם באו אלו הבעלי בתים ושאלו שניהם ביחד צריכין בדיקה בזה אחר זה אין אחד מהן צריך בדיקה בא אחד [מהם] לשאל על ביתו ועל בית חברו הלכה כר' יוסי ואליבא דר' יוחנן:

    ספק על ספק לא על פשטי' לה מבקעה בימות הגשמים שהיא רשות היחיד וחלקו בו ר' אליעזר וחכמים והלכה כחכמים שמטמאין כן בכאן צריך לבדוק על בדק ולא אשכח פשטי' לה מדרבנן דאמרי בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה פי' ארץ בתולה על בדק ואשכח פשטי' לה חלוקת ר' ורשב"ג ר' אומר הקבר שנמצא הוא הקבר שאבד רשב"ג אומר תבדק כל השדה כולה:

    הניח תשע ומצא עשר חלוקת ר' ורבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין כלומר המנה שהניח היה מעשר שני ובא אחר והוסיף עליו מנה אחד של חולין וחכמים אומרים הכל חולין כלומר אותו המנה של מעשר ניטל ואלו אדם אחר הניחם וכולן חולין הם:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 10a

    Pesachim 10a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 275 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בתרומה דרבנן בזמן הזה:

    ולא ידעינן אי להאי על ואי להאי על אי מצרכינן בדיקה לתרוייהו אי לא:

    היינו שני שבילין מהא דתנן גבי שני שבילין מצינו למיפשט:

    אחד טמא קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו ואין עובר בו שלא יאהיל:

    והלך ועשה טהרות נגע בטהרות אח"כ:

    והלך בשני יודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשתא ודאי אחד מהן טמא:

    אם נשאלו כל א' לחכם ספקו בפני עצמו טהור ואין ב"ד יכול לטמאו כדקיימא לן בספק טומאה ברה"ר ספקו טהור ואם באו בבת אחת הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין אי אפשר לנו לומר להם טהורים אתם שהרי האחד ודאי טמא ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין גרס:

    בזה אחר זה דברי הכל טהורין אע"פ שכל אחד אומר לפנינו כך היה המעשה שלי ושל חבירי אבל איני נשאל אלא על עצמי מה תהא עלי:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 10a · Sefaria

    Tosafot

    הלך באחד מהן ועשה טהרות הא דנקט טהרות ולא קאמר אדם טהור משום דלגברי אע"ג דמוקמינן לה בחזקת טהורים מצריכין להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומה דאז התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה ואם נגעו שניהם באחד ונכנס למקדש חייב:

    בבת אחת ד"ה טמאים נראה דהיינו מדרבנן דמדאוריית' אפי' בבת אחת טהורים:

    ספק על ספק לא על היינו בקע' תימה לר"י מה שייך לדמויי לבקעה דהכא אפי' ליכא אלא ספק אחד אוקמא אחזקת בדוק כדאמרינן לעיל ולעיל דימה אותו לספק טומאה ברשות הרבים והכא מדמי לספק טומאה ברשות היחיד:

    ספק ביאה טהור פר"י דבספק ספיקא פליגי וכן פר"ת במסכת ע"ז פרק בתרא (ד' ע.) אבל רש"י פירש שם בע"א ונראה לר"י דטעמא דרבי אליעזר דמטהר בספק ספיקא משום דלא גמרינן מסוטה לטמא ברשות היחיד אלא ספיקא אחת כסוטה אבל תרי ספיקי לא ורבנן סברי כיון דמן הדין אפי' בספיקא אחת היה לטהר דאוקמא אחזקת טהרה ואפ"ה טמא הוא הדין אפילו בתרי ספיקי:

    על ובדק ולא אשכח פלוגתא דר' מאיר ורבנן תימה אפי' לר"מ דאמר לעולם היא בחזקת טומאה וכו' ונפקא מינה לטהרות שנעשו על גביו הכא גבי בדיקה כיון שבדק ולא מצא מה יעשה אם יצריכוהו לבדוק פעם שניה נמי לא ימצא ורש"י פירש דאפי' לר' מאיר אמר אימר עכבר אכליה דבדיקת חמץ אינו אלא מדרבנן וקשה דהא בהדיא אמר פלוגתא דר' מאיר ורבנן וי"ל דמיירי בשלא בטלה וקאמר דלר' מאיר לא סגי בבדיקה כיון דלא אשכח והוי בספק לאו דלא ימצא וצריך לבטלו וסגי אפילו לרבי מאיר דלא איירי אלא בספק טומאה דאורייתא אבל הכא דבדיקת חמץ דרבנן שרי:

    חולין ומעשר שני מעורבים זה בזה פ"ה שיביא סלעים בשוה מנה ואומר כל מקום שהוא מעות מעשר שני יהיו מחוללים על מעות הללו ובחנם פירש כן דמינייהו גופייהו היה יכול ליקח שיעור מעות מעשר ואומר אם אלו מעות מעשר הרי טוב ואם לאו כל מקום שהן הרי הן מחוללין על אלו וריב"א הקשה לפרש"י דאיך יכול לחלל אסלעים ובפרק הזהב (ב"מ ד' מה.) אמר טיבעא אטיבעא לא מחללין ושם פי':

    הניח עשר ומצא תשע פלוגתא דרבי ורבנן דר' לטעמיה דאמר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא וכיון שמצא אחד א"צ לבדוק ולרבנן עד שמצא עשר כדפ"ה ומיירי שכל הככרות קשורים זה בזה דומיא דפלוגתא דרבי ורבנן דבפ"ק דביצה (דף י:) אמר מחלוקת בכיסים קשורים אבל כשאין קשורים דברי הכל חולין ומע"ש מעורבין זה בזה ואף על גב דהשתא אין לתלות בעכברים תלינן בקטנים:

    Tosafot on Pesachim 10a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    [היינו] דתנן שתי קופות אחת של חולין וא' של תרומה ולפניהם שני סאין א' חולין [ואחד תרומה] ונפלו אלו לתוך אלו מותרות שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו כו' כך בכאן העכבר שנטל המצה הוא שנכנס בבית הבדוק ואינו צריך בדיקה אחרת ואמרי' אימור דאמרי' שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו בדרבנן [וכן] אוקמי' להא בהדיא בפ' ואלו עוברין [דף מד.] בפסח בתרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן: צבור אחד חמץ ושני בתים בדוקין ושקל עכבר ככר אחד מהן ולא ידעינן בהי מינייהו על פשטינן להא משני שבילין וקיי"ל כר' יוחנן דאמר הכל מודים שאם נשאלו לחכם שניהם ביחד דברי הכל טמאים נשאלו בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא לשאול עליו ועל חברו רבי יהודה מדמה ליה לבת אחת ושניהם טמאים ור' יוסי מדמה לה לזה אחר זה ושניהן טהורין וכן אם באו אלו הבעלי בתים ושאלו שניהם ביחד צריכין בדיקה בזה אחר זה אין אחד מהן צריך בדיקה בא אחד [מהם] לשאל על ביתו ועל בית חברו הלכה כר' יוסי ואליבא דר' יוחנן:

    ספק על ספק לא על פשטי' לה מבקעה בימות הגשמים שהיא רשות היחיד וחלקו בו ר' אליעזר וחכמים והלכה כחכמים שמטמאין כן בכאן צריך לבדוק על בדק ולא אשכח פשטי' לה מדרבנן דאמרי בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה פי' ארץ בתולה על בדק ואשכח פשטי' לה חלוקת ר' ורשב"ג ר' אומר הקבר שנמצא הוא הקבר שאבד רשב"ג אומר תבדק כל השדה כולה:

    הניח תשע ומצא עשר חלוקת ר' ורבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין כלומר המנה שהניח היה מעשר שני ובא אחר והוסיף עליו מנה אחד של חולין וחכמים אומרים הכל חולין כלומר אותו המנה של מעשר ניטל ואלו אדם אחר הניחם וכולן חולין הם:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 10a · Sefaria

    Meiri

    ציבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים ובא עכבר ונטל ונכנס לאחד מהם ואין ידוע לאיזה מהם נכנס אם באו שני הבעלי בתים לישאל כאחת כל אחד צריך בדיקה לדברי הכל שהרי זה כודאי ואם בזה אחר זה הרי זה ספק ויש בכל אחת מהם במה לתלות ואין אחד מהם צריך בדיקה אלא ביטול ואם בא אחד מהם לישאל עליו ועל חברו הרי זה כבאים זה אחר זה ואין צריכין בדיקה אלא ביטול ודבר זה אתה למד מדין שני שבילין שאם אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות באו לישאל בבת אחת טמאים בזה אחר זה טהורים בא אחד מהם לישאל עליו ועל חברו הרי הם כבאים בזה אחר זה וטהורים:

    ראה עכבר בחצר וככר בפיו והבית בדוק ואין ידוע אם נכנס אם לא הרי אין כאן אלא ספק אחד והוא ספק ביאה ולפיכך צריך בדיקה וי"א דוקא ביטול הא אם היו שתי ספיקות כגון שתי בתים לפניו אחד בדוק ואחד שאינו בדוק אין צריך בדיקה ולדעת שניה אפי' ביטול לא צריך וכיוצא בה לענין טומאה במה שכבר ידעת שספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמאה והבקעה והיא קבוצת שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אפי' לא היתה מוקפת גדר דינה כרשות היחיד לטומאה ואם היה בתוכה שדה אחד של טומאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה זו אם לאו ספקו טמא שכל ספק טומאה ברשות היחיד טמא אף בספק ביאה ואע"פ שיש כאן שתי ספקות שהרי אפי' נכנס לאותו שדה שמא לא נגע בטומאה שלענין טומאה אף בספק ספיקא ברשות היחיד טמא ואצ"ל בספק מגע כגון שאמר נכנסתי באותה שדה אבל איני יודע אם נגעתי אם לאו שהוא טמא אבל לענין איסור כל ספק ספיקא מותר אף בדאוריתא והילכך בשני בתים מיהא אין צריך אפי' בטול ושמא תאמר אף בבית אחד שמא לא נכנס ואם נכנס שמא אכלתו אפשר בלחם גדול או שמא כדעת גדולי המפרשים שאלו נכנס חיוב בדיקה לשעתו הוא:

    נכנס עכבר לבית בדוק בפניו וככר בפיו והלך ובדק ולא מצא כלום אינו צריך לחזור ולבדוק עד שימצא ולדעת שניה אף ביטול אינו צריך וכן לענין טהרות דבר שהוא בחזקת טומאה בודק יפה ויוצא מחזקתו והוא שאמרו בגל של אבנים שיש תחתיו כזית מן המת ונתערב בשני גלים טהורים ר"ל שלא הוכר הטמא איזה הוא בדק אחד מהם ומצאו טהור הרי השנים טמאים בדק השני ומצאו טהור השלישי טמא בדק שלשתם ומצאם טהורים כולם בחזקת טומאה עד שיבדוק יפה ר"ל שיגיע לקרקע בתולה והכל טהור שעל כל פנים עורב או חולדה בא ונטלה בדק ומצא ולא ידע אם הוא ככר שנכנס בפי העכבר אם ככר אחר אין צריך בדיקה שאף לענין טומאה שדה שאבד בו קבר שהנכנס לתוכה טמא אם נמצא בה קבר מטהרין את הנכנס הואיל ולא במקום הקבר נכנס שאני אומר קבר שאבד הוא קבר הנמצא ויש פוסקין בזו כרשב"ג שאמר תבדק כל השדה ואף כאן צריך בדיקה ולדעת שניה אף למה שפוסקין כרשב"ג לענין בדיקה אינו צריך אלא ביטול שכל שאמרו צריך דוקא בבטול שהוא מן התורה:

    הניח תשע ומצא עשר צריך לבדוק שהרי היתרה על כל פנים ממקום אחר באה וחמץ היא וכן הדין בהניח עשר ומצא תשע שדנין שכולן ניטלו והתשע ממקום אחר באו וכן מצינו במעשר שני שאם הניח מנה של מעשר שני במקום פלוני ומצא מאתים או מאתים ומצא מנה הכל חולין וכן יש חולקים בזו לומר שלא אמרו צריך אלא בבטול:

    Meiri on Pesachim 10a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ספק על כו' ליכא אלא ספיקא א' ואוקמא אחזקת בדוק כו' עכ"ל ר"ל דאפי' לא ביטל כיון דהבית בחזקת בדוק הוא אפילו בספק אח' דשמא על ושמא לא על מוקמינן לה אחזקת היתר דכל ספק איסור מוקמינן לה אחזקתיה כדאמרינן בפ"ק דחולין ולעיל נמי בצבור א' של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקים כו' לא ניחא להו כפירש"י דאיירי בביטל דאפילו בלא ביטל מוקמינן כל בית אחזקת בדוק כמו שני שבילין דהוה ספק טומאה בר"ה דמוקמינן כל גברא בחזקת טהור וכל הני פסקי בלא ביטל איירי חוץ מהך דב' עכברים א' שקל מצה וא' שקל חמץ כו' דמדמי להו לב' קופות כו' דמוקמינן לה דוקא בביטל כבר דהוי דרבנן משום דהתם ליכא חזקת היתר כמ"ש התוס' בהדיא פרק הערל בההיא דב' קופות דליכא למימר אוקי חולין אחזקתייהו דמה שנפל בקופה ספק הוא ואין לו חזקת היתר אבל ההיא דב' שבילין אית ליה לכל גברא חזקת טהרה וכ"כ גם הר"ש בפי' המשנה תרומות פ"ז דהך דב' שבילין איכא חזקת טהרה לכל גברא אבל הך דב' קופות לית בהו חזקת היתר מהאי טעמא שכתבו התוס' פרק הערל והשתא ניחא דקשיא להו הכא בספק על בבית אחד הבדוק אפילו בלא ביטול מוקמינן לה בחזקת היתר שהבית בדוק ועדיף הכא מספק על בב' בתים בדוקים דלכ"ע מוקמינן להו בחזקת היתר אם לא באו לשאול בבת אחת ועוד קשיא להו דמדמי להו לעיל לספק טומאה בר"ה דמטהרין כל גברא משום דאוקמה אחזקת טהור והכא אפי' בבית אחד דעדיף טפי מדמה ליה לספק טומאה ברשות היחיד דהתם ודאי אפילו בספק ספיקא טמא דלא מוקמינן ליה אחזקה כמ"ש התוס' פ"ק דחולין ופ' כשם ע"ש ודו"ק:

    בד"ה ספק ביאה כו' וכן פר"ת בע"ג פרק שני כו' ונראה לר"י דטעמא דר"א דמטהר בס"ס כו' עכ"ל עיין באורך על פירושיהם בתוס' פ' ח"ה וק"ק לפי' ר"ת ור"י שכתבו בתוס' דר"א מטהר בכל ס"ס אפילו ברשות היחיד ולאו דוקא נקט ספק ביאה אלא משום ספק ביאה הוי ס"ס ורבנן מטמאין בכל ס"ס ברשות היחיד אפי' בספק ביאה א"כ מה שכתבו התוס' לעיל גבי מדורות העכו"ם דלא דמי ההוא ספיקא לשאר ספיקי כו' ודמי לספק ביאה כו' עכ"ל ע"ש אליבא דמאן כתבו כן דהא לר"א בכל ס"ס מטהר אפי' אינו ספק ביאה ורבנן מטמאין בכל ס"ס אפי' הוא ספק ביאה וצ"ל דדבריהם דלעיל אינו כפירוש רבינו תם ור"י אלא כפירש"י או כפירוש רשב"ם בפ' ח"ה וע"ש בתוספות ודו"ק:

    בד"ה על ובדק כו' דלר"מ לא סגי בבדיקה כגון דלא אשכח והוי בספק לאו דלא ימצא וצריך לבטלו וכו' עכ"ל ודאי דלרבנן נמי צריך לבטלו כדאמר רב לעיל הבודק צריך שיבטל אלא דהכא בעל ובדק ולא אשכח אם לא ביטל לר"מ הוי בספק לאו דלא ימצא ולרבנן לא הוה בספק לאו דלא ימצא ומשום דלר"מ נמי אחר שביטל הוי בספק דרבנן דלא ימצא וא"כ מה תיקן בביטולו ומש"ה קאמרי דלא איירי ר"מ אלא בספק טומאה דאורייתא ולהכי קודם שביטל יש לחוש לספק לאו דלא ימצא אבל אחר שביטל ליכא למיחש כיון דאינו רק ספק דרבנן ומהרש"ל פי' בזה דרך אחרת ע"ש ודו"ק:

    בד"ה חולין כו' וריב"א הקשה לפירש"י דאיך יכול לחלל אסלעים כו' עכ"ל אלא דמחלל המנה על פרוטות מתחלה וע"ש שכתבו בחנם פי' כן דמנייהו גופייהו היה יכול ליקח כו' עכ"ל היינו לפי דעת רש"י דיכול לחלל אסלעים וק"ל:

    בד"ה הניח עשר כו' אבל כשאין קשורים ד"ה חולין ומעשר שני מעורבין כו' עכ"ל ר"ל היינו ברישא גבי הניח ט' ומצא י' וה"ה בסיפא גבי הניח י' ומצא ט' דד"ה מנה מונח ומנה מוטל כדמוכח בפ"ק דביצה ובין בהניח ט' ומצא י' ובין בהניח י' ומצא ט' ודאי בקשורים אין סברא לתלות בעכברים אלא בקטנים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 10a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ספק ביאה וכו' וכן פירש רבינו תם במסכת ע"ג בפרק בתרא וכו' כן צריך להיות:

    ד"ה הניח עשר וכו' אבל כשאין קשורים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל חולין ומעשר שני מעורבין וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 10a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אטו בדיקת חמץ דאורייתא דרבנן היא דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי כו' לכאורה משמע דכולה סוגיא דהכא איירי כשביטלו וכבר כתבתי דלפ"ז לא א"ש מ"ש התוס' לעיל בכוונת רש"י גבי ט' צבורין דאיירי בשלא ביטלו דנראה דוחק גדול לחלק בין הפרקים לאוקמי בבא דט' ציבורין בלא ביטל ובבא דשני ציבורין הסמוך ליה בביטל אלא דיש ליישב דהא בלא"ה הא דקאמר הכא היינו שתי קופות מוקמינן לה בתרומה דרבנן אף ע"ג שזה אינו מבואר במשנה בפי' אע"כ דמסברא ידעינן לה דפשיטא לן טובא דבתרומה דאורייתא לא שייך לומר שאני אומר א"כ לפ"ז שפיר קאמר היינו שתי קופות דכי היכי דבשתי קופות יש חילוק בין תרומה דאורייתא לתרומה דרבנן ה"נ לענין בדיקת חמץ יש לחלק בענין זה בין לא ביטלו דהוי דאורייתא ובין ביטלו דהוי דרבנן כן נ"ל בכוונת התוס' בשיטת רש"י אמנם כן מל' רש"י בעצמו בכל הסוגיא דהכא משמע דסתמא דמלתא הכי הוא דבדיקת חמץ דשמעתין היינו מדרבנן ונ"ל משום דבכה"ג דהכא שהעכבר נטל החמץ והביאו דרך בתים אפשר דאפילו ביטול אין צריך דמסתמא אין החמץ שלו דהא קיי"ל הבודק צריך שיבטל ומה שמשייר מניח בצינעא במקום שאין העכברים וחולדה יכולין ליטלו ולפ"ז הנהו ציבורין וככרות דשמעתין שמונחים בחצרות שלפני בתים או בשוק במקום גלוי אינן אלא משל אדם שעדיין לא בדק וביטל וכ"ש בהנך דבסמוך דאיירי בשני בתים או בשני ב"א דלא ידעינן אי להאי על ואי להאי על לא מיסתבר לאוקמי כשהחמץ של שניהם א"ו מסתמא איירי בחמץ דעלמא משל אחר או משל עובדי כוכבים ולפ"ז לא מבעיא לשיטת הסוברים דאין עובר בשל אחרים אפילו בשל ישראל אלא דאפילו לפמ"ש לעיל בשיטת רש"י דשל אחרים היינו דוקא בשל עובדי כוכבים אבל בשל ישראל עובר אפ"ה כיון דגלי דעתו דמסתמא לא ניחא ליה א"כ אין ביתו של אדם קונה לו בע"כ כדאמרינן בעלמא דאיסורא ודאי לא ניחא ליה דלקני כש"כ הכא לענין בדיקת חמץ יש להקל יותר לענין גילוי דעת כמ"ש הר"ן ז"ל בריש מכילתין. ואע"ג דאמרינן לעיל דבתר איסורא לא מצי לבטל דאף ע"ג שאינן שלו עשאן הכתוב כאילו הן ברשותו נראה דהיינו דוקא בחמץ שלו דכיון שעבר ולא בדק ולא ביטל משו"ה עשאן הכתוב כאילו הן ברשותו דומיא דבור ברה"ר משא"כ בכה"ג דהכא דעומד וצווח דלא ניחא ליה בהאי חמצו שבפי העכבר תו לא עבר עליה כיון דאנוס הוא והא דקאמר הכא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי דמשמע דביטול מיהא צריך היינו משום דאי לאו דילפינן מקרא דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אפילו בחמץ שלו ע"כ הוי מפרשינן לקרא דבל יראה ובל ימצא כפשטיה דבכל ענין עבר עליה ומכש"כ לפמ"ש הר"ן ז"ל בריש מכילתין שיש סברא לומר דמה שהחמירה התורה בבל יראה ובל ימצא היינו משום דלמא אתי למיכל מיניה משא"כ השתא כיון דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי דתשביתו היינו בלב א"כ כ"ש דבכה"ג דהכא אפילו ביטול אינו צריך כיון שעומד וצווח שאינו רוצה לזכות כלל בזה החמץ והו"ל כעובד כוכבים שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו שאינו חייב להוציאו מביתו וה"ה הכא בנטילת העכבר אלא דודאי צריך לבדוק מדרבנן שמא נשארו פרורין ואתי למיכל מיניה או שימצא אח"כ הככר ויהא דעתו לזכות בו סוף סוף לא הוי אלא חששא דרבנן כן נ"ל לכאורה ועדיין צ"ע אחר זה ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות חמץ דמשמע שמפרש הסוגיא בחמץ שלו אלא דאיהו לא מחלק בין ביטלו ולא ביטלו וכמו שאבאר בק"א בישוב לשונו ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה אחד טמא קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו עכ"ל נראה דמה שהוצרך לפרש כן לאו משום דאם אין ממלא את כולו הו"ל ס"ס דהא לענין טומאה משמע דלא שייך לחלק בין ספק א' לכמה ספיקות דברה"י דיינינן להדיא כל ספק שאתה יכול לרבות טמא כמ"ש התוס' לעיל וברה"ר אפילו בספק א' טהור אלא הא דמדמינן הכא בשני שבילין אפילו ברה"ר כשבא לישאל עליו ועל חבירו היינו משום דא"א לטהר שניהם דממ"נ חד מינייהו טמא אלא דמשום ה"ט גופא הוצרך רש"י לפרש דאיירי בממלא את כולו דאל"כ שפיר מצי לטהר שניהם כא' דבכל חד מינייהו הו"ל כספק דשמא לא נטמא שום א' מהם טומאה ודאית וכן כתב הר"ש בפי' המשניות:

    בתוס' בד"ה הלך באחד מהן כו' הא דנקט טהרות כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה יש כאן מקום עיון למה הוצרכו לפרש כן מטעמי דנפשייהו ולחלק בין אדם לטהרות ואמאי לא מפרשי בפשיטות מהך סוגיא דפ' אין מעמידין דמחלק רבי ינאי בין אדם לטהרות דבאדם אפילו בספק טומאה ברה"ר טמא כיון דאית ליה תקנתא בטבילה וכדמשמע נמי התם בהך סוגיא גופא דאמר ר' יוחנן דספק טומאה ברה"ר הלכה ואין מורין כן מדקאמר הלכה משמע מכלל דפליגי וע"כ היינו משום דבאדם איירי ובהא ודאי פליגי רבי עקיבא ורבנן בפ"ה דטהרות וע"ש בלשון הר"ש בפי' המשניות ותיתי לי דקיימתי לכולהו מסברא דנפשאי. ולפ"ז יש לפרש בפשיטות דהא דנקט ועשה טהרות היינו לרבותא אפי' בטהרות דלית להו תקנתא בטבילה אפ"ה מדמינן להו כשבאו שניהם בבת אחת אלא דיש ליישב שיטת התוספות דלא ניחא להו לפרש מתניתין דטהרות כפירוש הר"ש משום הנך קושיות שהקשה הר"ש שם במלתא דרבי יוסי ע"ש ומתוך מה שכתבתי ממילא נתיישב מה שמקשים התוספת בסמוך דהכא מדמה ספק חמץ לספק טומאה ברה"ר ובסמוך מדמה לה לספק טומאה ברה"י ולמאי דפרישית א"ש דבדיקת חמץ ודאי יש לדמות לספק טומאה של אדם עצמו דלא שני לן בין רה"י לרה"ר למסקנא דפ' אין מעמידין היינו משום דאית ליה תקנתא בטבילה ה"ה נמי בדיקת חמץ כדפרישית בסמוך וכמו שאבאר עוד שכן מבואר מלשון רש"י בסמוך. ואחר העיון עוד מצאתי וראיתי שהתוספות בכתובות דף כ"ז בסוגיא דב' שבילין כתבו ג"כ הטעם דנקט ועשה טהרות כפירושם כאן אלא ששינו והוסיפו ליפות הטעם וכתבו דהא נהרא קמן זילו טבילו שהוא ממש לישנא דרבי ינאי בפ' אין מעמידין וזה תימא ביותר דהא לפי ה"ט שכתבו הכא והתם דמה דיש להחמיר באדם היינו משום שמא יגעו שניהם בככר א' דלפ"ז לא שייך ה"ט אלא לענין שני ב"א ולא בשאר ספק טומאה ברה"ר ובפ' אין מעמידין מבואר להדיא דמה"ט דהא נהרא קמן החמיר רבי ינאי בכל ספק טומאה ברה"ר וכן ר"י דאמר הלכה ואין מורין כן ע"ש וצ"ע ליישב דברי התוס' ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה רבי יהודה מדמי לה כו' וגבי בתים נמי אם באו לשאול זה לעצמו וזה בפני עצמו כו' כיון דבדיקת חמץ דרבנן כו' עכ"ל. יל"ד בדבריו דהא לפי ה"ט דבדיקת חמץ דרבנן הו"מ לפרש דאפילו הבא לשאול עליו ועל חבירו נמי יש להקל דכה"ג מפרש רש"י בכל הסוגיא דהכא דלענין בדיקת חמץ דרבנן מקילינן בחמץ לפסוק כדברי המיקל בשאר דוכתא בדאורייתא אם כן לפ"ז הו"מ לפרש רבותא טפי דלגבי בתים אפילו אם בא לשאול עליו ועל חבירו אפ"ה שניהם אין צריכין בדיקה כיון דמיקל רבי יהודה התם ולכאורה היה נ"ל ליישב דמשום הא לא איריא דנהי דאזלינן בבדיקת חמץ אחר המיקל היינו בדאורייתא דוקא אע"ג דאין הלכה כאותו המיקל בדאורייתא גופא כגון בשני שבילין דקיי"ל ר"י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי אפ"ה בבדיקת חמץ מורינן כרבי יהודה אלא כיון דבאמת הך דשני שבילין גופא אפילו בבת אחת נמי לא הוי אלא מדרבנן כמ"ש התוספות בד"ה בבת אחת ואפ"ה מחמיר רבי יוסי אפילו בבא לשאול עליו ועל חבירו אם כן תו אין לחלק בין בדיקת חמץ לטהרות כיון דאידי ואידי דרבנן ומש"ה הוצרך רש"י לפרש דלא שייך להקל בחמץ דרבנן אלא לענין באו לשאול זה א"ז דומיא דטהרות דנמי לא הוו אלא מדרבנן דהא מדאורייתא בלא"ה כל ספק טומאה ברה"ר טהור כך נ"ל לכאורה. אלא דאכתי קשה דבסוגיא דכתובות משמע איפכא דהא לענין עיר שכבשוה כרקום דמחבואה א' מצילה על כולן מקשה הש"ס מ"ש משני שבילין דבבת אחת טמאין ה"נ כבבת א' דמי ומשני התם חד ודאי טמא הוא הכא מאן יימר דאיכא טומאה אם כן לפ"ז משמע להדיא דלענין בדיקת חמץ נמי אפילו בבת א' יש להקל דלא בעו בדיקה כלל מה"ט גופא דמאן יימר דאיכא חמץ. ובאמת דלכאורה לשון הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' חמץ מטין לכך דבחמץ בכל ענין אין צריך בדיקה ומצאתי בספר משנה למלך שכתב דהרמב"ם סמך אהך סוגיא דכתובות אלא דלע"ד סוגיא דהכא לא משמע כן דלפ"ז הוי במשמע דאפי' בבת א' ממש מקילינן בחמץ אע"ג דבשני שבילין ד"ה טמאין וא"כ אמאי קאמר היינו שני שבילין ולא הוי נמי דומיא דאינך דמייתי בסוגיין דמקילינן בחמץ דאיירי היכא דאשכחן במקום אחר פלוגתא משא"כ במידי דליכא פלוגתא דהא בבת אחת דלא הוי נמי אלא מדרבנן כמ"ש התוס' ואפ"ה אמרינן דטמאים אם כן אי איתא דבחמץ מקילינן טפי מה"ט דסוגיא דכתובות א"כ לא הו"ל לגמ' למיסתם ולמימר דהיינו שני שבילין אלא הו"ל לפרש. לכך נלע"ד דבדיקת חמץ לא דמי להך דכתובות דהתם לענין שבויה דרבנן כיון שיש להם חזקת טהרה ואית לן למימר דלא נטמאת שום א' מהן מש"ה מתירין כולם אפילו בבת אחת שהרי אם נטמא את כולם הוי חומרא גדולה כיון דלית להו תקנתא משא"כ הכא לענין חמץ אע"ג דאיכא למימר דאין כאן חמץ כלל מיהו עיקר דינא דסוגיא לענין בדיקה איירי משו"ה בבת אחת יש להצריך מיהו בדיקה כיון דסמיך בידן ועל זה אנו דנין לברר האיסור ומכש"כ למאי דפרישית דבדיקת חמץ דמיא לספק טומאה ברה"ר דאדם לפ"ז פרש"י עולה יפה דלא שייך להקל בחמץ אלא כשבא לשאול זה לעצמו וזה בפני עצמו דאמרינן לכל א' שא"צ לבדוק דלגבי דידיה הו"ל ספק על ספק לא על כיון דבכה"ג אשכחן ר"א דמטהר אפילו בספק טומאה ברה"י דטמא מדאורייתא ואע"ג שאם נטמא אותו אית ליה תקנתא בטבילה אפ"ה מיקל ר"ל מש"ה אע"ג דחכמים מטמאין בטומאה דאורייתא אפ"ה סמכינן אר"א מיהא בבדיקת חמץ דרבנן כנ"ל בשיטת רש"י ז"ל ודוק היטב:

    שם בגמרא ספק על ספק לא על היינו בקעה לכאורה יש לתמוה דהך מימרא לא צריכא כלל דכיון דאפילו בשני בתים בבאו לשאול זה בפני עצמו מקילינן בתרווייהו אף על גב דעכבר ודאי עייל לחד מינייהו אפילו הכי דיינינן לה כספק ביאה לכל חד אם כן כש"כ בבית אחד שיש להקל בספק על ספק לא על. אמנם למאי דפרישית בסמוך בל' רש"י א"ש דהא הך דשני בתים נמי לא נ"מ מידי לענין בדיקה אלא בבאו לשאול זא"ז דוקא דבענין אחר קיי"ל כרבי יוסי ומשום הכי הוצרך לאתויי האי דספק על ספק לא על כיון דבהך דשני בתים נמי עיקר הקולא הוא משום דלענין בדיקה סמכינן אדר"א דמטהר התם כדפרישית כנ"ל ודו"ק:

    בתוס' בד"ה על ובדק ולא אשכח כו' תימא אפילו לר"מ כו' כיון שבדק ולא מצא מה יעשה כו' עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב ע"פ מה שכתבתי לעיל בשם הירושלמי דכולהו בדיקות דאתיין מחמת ספק חולדה א"צ לבדוק אלא אותו בית בלבד אם כן לפ"ז שפיר מצינן למימר דלר"מ כיון שבדק ולא אשכח באותו בית צריך לבדוק פעם שנית בכל בתים הסמוכים כדמשמע לעיל בחזינן דשקל דחוששין מבית לבית וכמ"ש נ"ל מבואר מל' הרמב"ם בפ"ב מהל' חמץ בדין זה אלא דנראה מדבריו שפוסק כר"מ דלא כפר"י ויבואר בק"א:

    Penei Yehoshua on Pesachim 10a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 10, Amud Aleph, about 275 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “בתרומה דרבנן. בחמץ דאורייתא מי אמרינן?! אטו…”

    2. Segment 240 words

      Opens “צבור אחד של חמץ ולפניו ב' בתים…”

    3. Segment 324 words

      Opens “רבי יהודה אומר: אם נשאלו זה בפני…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    4. Segment 437 words

      Opens “אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן: בבת אחת…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יוסי, רבי יהודה, רבא.

    5. Segment 510 words

      Opens “ספק על, ספק לא על היינו בקעה,…”

    6. Segment 626 words

      Opens “דתנן: הנכנס לבקעה בימות הגשמים, וטומאה בשדה…”

    7. Segment 710 words

      Opens “שהיה ר"א אומר: ספק ביאה טהור, ספק…”

    8. Segment 824 words

      Opens “על, ובדק ולא אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן,…”

    9. Segment 99 words

      Opens “וחכמים אומרים: בודק עד שמגיע לסלע או…”

    10. Segment 106 words

      Opens “על, ובדק ואשכח פלוגתא דר' ורשב"ג…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “דתניא: שדה שנאבד בה קבר הנכנס לתוכה…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “הניח ט' ומצא י' פלוגתא דר' ורבנן.…”

    13. Segment 133 words

      Opens “וחכ"א הכל חולין.…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “הניח י' ומצא תשע היינו סיפא, דתניא:…”

    15. Segment 153 words

      Opens “וחכ"א הכל חולין.…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 10a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026