Talmud Builders

    Pesachim 4a

    Back to index

    English translation — Pesachim 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara relates: Rav was the son of Rabbi Ḥiyya’s half brother and the son of Rabbi Ḥiyya’s half sister, as Ayevu, Rav’s father, married his own stepsister, Imma. When Rav ascended there, to Eretz Yisrael, Rabbi Ḥiyya said to Rav: Is your father, Ayevu, alive? He said to him, replying with a question: Is your sister, Imma, alive? He said to him: Indeed, is Imma alive? He said to him: Is Ayevu alive? Upon hearing this, Rabbi Ḥiyya understood that both Ayevu and Imma had passed away, and Rav did not wish to say so explicitly.

    2Rabbi Ḥiyya said to his attendant: Remove my shoes and carry my garments after me to the bathhouse. The Gemara comments: Learn from Rabbi Ḥiyya’s instructions three halakhot . Learn from it that wearing shoes is prohibited for a mourner, which is why he instructed his servant to remove his shoes. And learn from it that for distant tidings mourning is practiced only one day. One who receives tidings of the death of a relative more than thirty days after he died, does not mourn for seven days. The halakhot of mourning apply for only a single day. And learn from it that with regard to the halakhot of mourning, the legal status of part of the day is like that of an entire day. The Gemara derives this halakha from the fact that Rabbi Ḥiyya removed his shoes and immediately thereafter went to the bathhouse, an act that is prohibited for a mourner. He was permitted to do so because the restrictions of the mourning period were no longer in effect after briefly going without shoes.

    3With regard to the precision required in language, the Gemara relates: A certain man would regularly say whenever involved in conflict: Adjudicate my case [ dunu dini ]. The Sages said: Learn from it that he descends from the tribe of Dan, as it is written: “Dan will judge [ yadin ] his people like one of the tribes of Israel” (Genesis 49:16). He expressed himself that way due to his lineage.

    4The Gemara relates a similar incident: A certain man would regularly walk and say: The bushes on the seashore are cypresses ( ge’onim ), i.e., items located by the sea are more beautiful than those found in other places. They examined his lineage and found that he descends from the tribe of Zebulun, as it is written: “Zebulun shall dwell by the seashore” (Genesis 49:13). That explains his love of all things close to the sea.

    5The Gemara returns to the issue of the search for leaven. And now that we maintain that everyone agrees the word or in the mishna is evening, consider the following: After all, both according to the opinion of Rabbi Yehuda and according to that of Rabbi Meir, who disagree with regard to the deadline decreed by the Sages to remove all leaven, it is prohibited to derive benefit from leavened bread by Torah law only from the sixth hour of the day and onward. And if so, let us search for leaven at six hours of the day, and eliminate the leaven at that point.

    6And lest you say that this halakha is in accordance with the principle that the vigilant are early in the performance of mitzvot, let us search in the morning. The principle: The vigilant are early in the performance of mitzvot, is derived, as it is written: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3). And it was taught in a baraita : The entire day is suitable for performance of the mitzva of circumcision; however, the vigilant are early in the performance of mitzvot, and circumcise in the morning. As it is stated with regard to the binding of Isaac: “And Abraham arose early in the morning” (Genesis 22:3) after hearing God’s command. This indicates that Abraham arose early in his eagerness to perform God’s commandment.

    7The Gemara cites an answer to its initial question of why the search for leaven is not conducted in the morning. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One searches for leaven in the evening as it is a time when people are found in their homes, and they have the opportunity to perform the search. And furthermore, the light of the lamp is favorable for conducting a search specifically at night. As the search is conducted with a lamp, it is preferable to search at night.

    8Abaye said: Therefore, in light of the above halakha , a Torah scholar should not begin his regularly scheduled period of Torah study in the evening at the conclusion of the thirteenth of Nisan that is the evening of the fourteenth, as perhaps he will become engrossed in the halakha he is studying and will come to be prevented from performing the mitzva of searching for leaven.

    9They raised a dilemma before Rav Naḥman bar Yitzḥak: With regard to one who lets a house to another on the fourteenth of Nisan, upon whom is it incumbent to search for leaven? Is it incumbent upon the lessor to search for leaven, as the leavened bread is his; or is it perhaps incumbent upon the lessee to search, as the source of the prohibition is in his domain since he will be living in the house during Passover? He answered: Come and hear an answer from a baraita : With regard to one who lets a house to another, the obligation is upon the lessee to affix a mezuza for it. Apparently, the person renting the house is obligated to perform the mitzvot connected to the house.

    10The Gemara rejects this proof: There, in the case of mezuza , didn’t Rav Mesharshiya say: Affixing a mezuza is the obligation of the resident? The fact is that the owner of an uninhabited house is not obligated to affix a mezuza to its doors. If so, the question remains, what is the halakha here? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to them that we already learned the resolution to this dilemma in a baraita : One who rents a house to another, if before he delivered the keys to the renter the fourteenth of Nisan began, the obligation is upon the lessor to search for leaven. And if it was after he delivered the keys to him that the fourteenth began, the obligation is upon the lessee to search for leaven.

    11They raised another dilemma before Rav Naḥman bar Yitzḥak: With regard to one who lets a house to another on the fourteenth of Nisan, is its presumptive status that it has been searched or is it not its presumptive status that it has been searched? The Gemara asks: What is the practical difference between these possibilities? Let him ask the owner of the house. The Gemara responds: The situation here is one where the owner is not here to ask him. The dilemma is whether or not to impose upon the renter to search for the leaven. What is the halakha ?

    12Rav Naḥman bar Yitzḥak said to them that we already learned the resolution to this dilemma based on a related baraita : Everyone is believed to provide testimony about the elimination of leavened bread; even women, even slaves, and even minors. Although these people are typically not relied upon to deliver testimony, they are believed when they provide testimony that they have eliminated leaven. The Gemara asks: What is the reason that they are believed?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוהאייבו אביו של רב אחיו של ר' חייא היה מן האב כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) אייבו וחנא ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני דר' אחא מכפרי הוו ואימא שהיתה אמו של רב אחותו של ר' חייא היתה מן האם:

    כי סליקרב מעירו מבבל לארץ ישראל שהיה ר' חייא שם:

    אמרר' חייא לרב אייבו אביך הוא קיים:

    א"לרב:

    אימא קיימתבלשון שאילה כלומר עד שאתה משאיל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:

    אמר לועוד ר' חייא לרב ואימא אחותי קיימת:

    אמר ליהרב:

    אייבו קייםואבי כלום קיים הוא עדיין לא השיבותיך עליו ומאליו הבין וי"א בניחותא היה משיבו רב על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו:

    חלוץ לי מנעלילהתאבל על אחי ואחותי:

    והולך כלי אחרי לבית המרחץללמד הלכה לתלמידים נתכוון שאין שמועה רחוקה שלאחר שלשים יום נוהגת אלא יום אחד ומקצתו ככולו ואינו צריך לישב כל היום כולו מדאמר ליה והולך לי כלי אחרי לבית המרחץ ולא המתין עד למחר אלמא שעה אחת די:

    ההוא דהוה קאמר דונו דיניבכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין:

    אכיף ימא אסיסני ביראתאאתקן בירונות אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים ותמיד היה משתבח בשפת הים ובתשובות הגאונים מצאתי אכיף ימא אסנא בראתא ופירוש כך היה משתבח בשפת הים ואומר תמיד סנאים שעל שפת הים ברושים הם במקומות אחרים ולשון זה הגון סנה בלשון ארמי אסנה ברוש ברותא:

    בין לר' מאיר ובין לרבי יהודהדאיפליגו במתניתין בהרחקה דעבוד רבנן לדאורייתא חמץ אינו אסור מן התורה בבל יראה ובאכילה אלא משש שעות משעברו שש שעות כדיליף לקמן מן אך חלק ומן לא תשחט על חמץ:

    נבדוקחמץ בתחלת שש וקודם איסורו יבערנו למה לי לאקדומי כולי האי דבשלמא אי אור יממא הוא איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמר אבל השתא תקשה:

    נבדוק מצפראדאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר שלא המתין עד הנץ החמה ומכל מקום בלילה לא הקדים:

    ואור הנר יפה לבדיקהבלילה אבל ביום מחשיך ואם תאמר יבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר:

    לא יפתח בעידנאלא יתחיל בגירסא אם קבע עת לתורה בלילות לא יתחיל להתעסק בשמעתתא:

    באורתא דתליסר נגהי ארבסרלילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ:

    דחמירא דידיה הואהחמץ שבבית שלו הוא:

    ברשותיה קאישהרי עתה הבית שלו:

    לעשות לו מזוזהאלמא מידי דמצוה עליה רמיא:

    חובת הדרלפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך נכנס ויוצא בה אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן דאי משום בל יראה ובל ימצא הא אמר לקמן דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא ואמר כל חמירא דבביתא הדין כו' ורבנן הוא דאצרוך בדיקה והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן טורח זה על מי מוטל:

    מסירת מפתחהוא קנין השכירות ואם עד שלא מסר המפתח נכנס ליל ארבעה עשר חלה חובת הבדיקה על המשכיר שעדיין היתה ברשותו ואף על פי שמסר לו ביום כבר חלה חובה עליו:

    בארבעה עשרשחרית מי מחזקינן ליה להאי משכיר דודאי בדקו אמש כמצות חכמים אי לא:

    למאי נפקא מיניה לישייליהלהאי אם בדקו אם לאו:

    כגון דליתיה להאימשכיר למישייליה ומיבעי לן לאטרוחי להאי שוכר לבדוק מספק מאי:

    נאמנין על ביעור חמץלהעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש:

    מאי טעמא נאמניןהא לאו בני אסהודי נינהו לאו משום דבלאו אמירה דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק דודאי לא עבר זה על דברי חכמים ואפילו הוא עם הארץ לשאר דברים חבר הוא לענין בדיקה דהכל זריזין:

    License: CC0

    פסחים ד עמוד א

    1רב, בר אחוה דר' חייא ובר אחתיה. כי סליק להתם, אמר ליה: אייבו קיים? אמר ליה: אימא קיימת?! אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אייבו קיים?!

    2אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ. שמע מינה תלת. ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל. ושמע מינה: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד. ושמע מינה: מקצת היום ככולו.

    3ההוא דאמר: דונו דיני. אמרי: שמע מינה מדן קאתי, דכתיב: ״(בראשית מט״, טז) ״דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל״.

    4ההוא דהוה קא אזיל ואמר: אכיף ימא אסיסני ביראתא. בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב: ״(בראשית מט״, יג) זבולון לחוף ימים ישכון:

    5והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא ״אור״ אורתא הוא, מכדי בין לרבי יהודה ובין לר' מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית.

    6וכי תימא זריזין מקדימין למצות, נבדוק מצפרא. דכתיב: ״(ויקרא יב״, ג) ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״, ותניא: כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר: ״(בראשית כב״, ג) ״וישכם אברהם בבקר״.

    7אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה.

    8אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה, ואתי לאימנועי ממצוה.

    9בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחברו בארבעה עשר, על מי לבדוק? על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא, או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי? ת"ש המשכיר בית לחברו על השוכר לעשות לו מזוזה!

    10התם, הא אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר היא. הכא, מאי? אמר להו רב נחמן בר יצחק, תנינא: המשכיר בית לחברו אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק.

    11בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחברו בארבעה עשר, חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק? למאי נ"מ לישייליה! דליתיה להאי דלשיוליה. לאטרוחי להאי, מאי?

    12אמר להו רב נחמן בר יצחק, תניתוה: הכל נאמנים על ביעור חמץ, אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים. מאי טעמא מהימני,׃

    Tosafot

    אבא קיים א"ל אבא קיים אימא קיימא א"ל אימא קיימאזאת גירסת פר"ח פי' ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים ורב השיב לו שאביו של רב קיים וכן באם ולפי גירסת הספרים ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים והשיב לו רב אימא קיימת פי' אימא של רב היא קיימת ולא רצה להשיב אבא קיים שלא יטעה רבי חייא ויסבור שמשיבו על מה ששאלו דקרי אינשי לאבי אבא אבא לכך פירש הגמרא דרב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוה לפרש טעמא למה משיב כן:

    שנאמר וישכם אברהם בבקרואם תאמר והיכי מוכח מהאי קרא דזריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא והא בפרק גיד הנשה (חולין צא. שם) יליף ר' אבהו מהאי קרא דתלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה ויש לומר דהכא מוכח מקרא דעקידה דלא היה נמנע אברהם מלצאת יחידי בלילה דשלוחי מצוה אינן נזוקין ועוד דשני נעריו היו עמו והתם מוכח מוישכם אברהם בבקר דכתיב גבי סדום דלא היה מצוה ויחידי היה שלא רצה שיראו במפלתן של סדום:

    על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הואאין לפרש הטעם כיון דשלו הוא ואין אדם יכול לבטל אלא הוא חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט משכיר לחברו בי"ד אפילו בי"ג יתחייב המשכיר מהאי טעמא לבדוק לכך מפרש ר"י דחמירא דידיה הוא וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם שהשכירה ומייתי ראיה ממזוזה דאע"פ דחל חיוב קודם שהשכיר על השוכר לעשות מזוזה ודחי דמזוזה חובת הדר הוא כלומר אפי' לא היה משכירה היה יכול ליפטר ממזוזה שלא היה דר ומשתמש בבית אבל גבי חמץ [אילו] לא ישכיר לאחר יצטרך לבדוק:

    אם משמסר המפתחפירש"י דמסירת המפתחות קונה ואין נראה לר"י דהא אמר במרובה (ב"ק עט.) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות [קרקע] נקנה בכסף וכו' ולא אמרי' דמהני מסירת המפתח אלא כמאן דאמר לך חזק וקני כדאמרינן בהפרה (ב"ק נב. ושם) ומפרש ר"י דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי שיש בידו מפתח כשחל י"ד חייב לבדוק דאותו שאין בידו מפתח איך יכנס ויבדוק מיהו אם הפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם אחר אינו חייב הנפקד לבודקו אלא דוקא כשרוצה להחזיק בבית ולקנותו [וע"ע תו' ב"ק נב. ד"ה כיון ותו' ב"ב נב: ד"ה נעל]:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רבי חייא שאל לרב בן אחיו שהוא בן אחותו כשעלה לארץ ישראל אמר ליה אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא בקש רב לומר לו כי מת או לא אמר לו אבי שלי חי כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו כענין הזה: ולמדנו ממנו שלשה דברים שאבל אסור בנעילת הסנדל וכי מקצת היום ככולו וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד: ולמה שנינו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ. כלומר למה אין בודקין ביום אלא בלילה ואוקימנא בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם מפני שביום טרודין הן בשוק ובערב באין לבתיהן וכן בלילה יפה אור הנר לבדוק בו כי ביום אינו מאיר וכן אמר רב הונא בתלמוד ארץ ישראל כדהוינן ערקין באלין בתותה דסדרא רובא היינו מדליקין כשהיו כהים היינו יודעין שהוא יום וכד הוו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה:

    המשכיר בית לחברו השוכר חייב במזוזה שהמזוזה חובת הדר היא:

    המשכיר בית בארבעה עשר בניסן על מי לבדוק ופשטנא על המשכיר לבדוק דתניא המשכיר בית לחברו אם עד שלא חל י"ד מסר לו המפתח על השוכר לבדוק ואם משחל י"ד מסר לו המפתח על המשכיר לבדוק שכבר נתחייב מבערב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 4a

    Pesachim 4a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוה אייבו אביו של רב אחיו של ר' חייא היה מן האב כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) אייבו וחנא ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני דר' אחא מכפרי הוו ואימא שהיתה אמו של רב אחותו של ר' חייא היתה מן האם:

    כי סליק רב מעירו מבבל לארץ ישראל שהיה ר' חייא שם:

    אמר ר' חייא לרב אייבו אביך הוא קיים:

    א"ל רב:

    אימא קיימת בלשון שאילה כלומר עד שאתה משאיל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:

    אמר לו עוד ר' חייא לרב ואימא אחותי קיימת:

    אמר ליה רב:

    אייבו קיים ואבי כלום קיים הוא עדיין לא השיבותיך עליו ומאליו הבין וי"א בניחותא היה משיבו רב על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 4a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    אבא קיים א"ל אבא קיים אימא קיימא א"ל אימא קיימא זאת גירסת פר"ח פי' ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים ורב השיב לו שאביו של רב קיים וכן באם ולפי גירסת הספרים ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים והשיב לו רב אימא קיימת פי' אימא של רב היא קיימת ולא רצה להשיב אבא קיים שלא יטעה רבי חייא ויסבור שמשיבו על מה ששאלו דקרי אינשי לאבי אבא אבא לכך פירש הגמרא דרב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוה לפרש טעמא למה משיב כן:

    שנאמר וישכם אברהם בבקר ואם תאמר והיכי מוכח מהאי קרא דזריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא והא בפרק גיד הנשה (חולין צא. שם) יליף ר' אבהו מהאי קרא דתלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה ויש לומר דהכא מוכח מקרא דעקידה דלא היה נמנע אברהם מלצאת יחידי בלילה דשלוחי מצוה אינן נזוקין ועוד דשני נעריו היו עמו והתם מוכח מוישכם אברהם בבקר דכתיב גבי סדום דלא היה מצוה ויחידי היה שלא רצה שיראו במפלתן של סדום:

    על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא אין לפרש הטעם כיון דשלו הוא ואין אדם יכול לבטל אלא הוא חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט משכיר לחברו בי"ד אפילו בי"ג יתחייב המשכיר מהאי טעמא לבדוק לכך מפרש ר"י דחמירא דידיה הוא וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם שהשכירה ומייתי ראיה ממזוזה דאע"פ דחל חיוב קודם שהשכיר על השוכר לעשות מזוזה ודחי דמזוזה חובת הדר הוא כלומר אפי' לא היה משכירה היה יכול ליפטר ממזוזה שלא היה דר ומשתמש בבית אבל גבי חמץ [אילו] לא ישכיר לאחר יצטרך לבדוק:

    אם משמסר המפתח פירש"י דמסירת המפתחות קונה ואין נראה לר"י דהא אמר במרובה (ב"ק עט.) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות [קרקע] נקנה בכסף וכו' ולא אמרי' דמהני מסירת המפתח אלא כמאן דאמר לך חזק וקני כדאמרינן בהפרה (ב"ק נב. ושם) ומפרש ר"י דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי שיש בידו מפתח כשחל י"ד חייב לבדוק דאותו שאין בידו מפתח איך יכנס ויבדוק מיהו אם הפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם אחר אינו חייב הנפקד לבודקו אלא דוקא כשרוצה להחזיק בבית ולקנותו [וע"ע תו' ב"ק נב. ד"ה כיון ותו' ב"ב נב: ד"ה נעל]:

    Tosafot on Pesachim 4a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    רבי חייא שאל לרב בן אחיו שהוא בן אחותו כשעלה לארץ ישראל אמר ליה אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא בקש רב לומר לו כי מת או לא אמר לו אבי שלי חי כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו כענין הזה: ולמדנו ממנו שלשה דברים שאבל אסור בנעילת הסנדל וכי מקצת היום ככולו וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד: ולמה שנינו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ. כלומר למה אין בודקין ביום אלא בלילה ואוקימנא בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם מפני שביום טרודין הן בשוק ובערב באין לבתיהן וכן בלילה יפה אור הנר לבדוק בו כי ביום אינו מאיר וכן אמר רב הונא בתלמוד ארץ ישראל כדהוינן ערקין באלין בתותה דסדרא רובא היינו מדליקין כשהיו כהים היינו יודעין שהוא יום וכד הוו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה:

    המשכיר בית לחברו השוכר חייב במזוזה שהמזוזה חובת הדר היא:

    המשכיר בית בארבעה עשר בניסן על מי לבדוק ופשטנא על המשכיר לבדוק דתניא המשכיר בית לחברו אם עד שלא חל י"ד מסר לו המפתח על השוכר לבדוק ואם משחל י"ד מסר לו המפתח על המשכיר לבדוק שכבר נתחייב מבערב.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 4a · Sefaria

    Ritva

    רב בר אחוה דר' חייא דהוא בר אחתיה הוה עיקר הפי' כפרש"י ז"ל כי רב חייא שאל את רב על אביו ואמו של רב שהי' אחיו של ר' חייא. וכתב הרי"ט ז"ל ולפי שיטתה זו לא נלמוד מכאן כי שמועה רחוקה על אביו ועל אמו הוה נוהגת אלא יום א' מיהו הכי קושטא דמילתא כדברי בס"ד ע"כ:

    ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל הקשה הרי"ט ז"ל מה קאמר הא בהדיא שמעינן ליה מי ותירץ דהא קמ"ל דאע"ג דשמועה רחוקה אין לו לנהוג כל עניני אבילות צריך שינהוג מאותן שהם בגופו כגון נעילת הסנדל וכיוצא בו וסברינא כרבותא וזהו שלא חלץ תפיליו מדלא מפרש לה תלמוד וכן בדין שהביא אף אבל גמור אינו אסור בהם מיום שני ואילך ע"כ:

    שמע מינה מקצת היום ככולו הקשה הוא ז"ל למה לי ב' ש"מ לימא ש"מ שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא שעה אחת ותירץ דהא קמ"ל דלעלמא לענין שביעי אינה (נ"ל דצ"ל אי נמי, המעתיק) שלשים הוה כן מדסגי הכא שהוא ביום אחרון ואף אנו נלמוד מכאן דמתאבלין על פי קרוב ולא דייקו לה בגמ' משום דהא פשוט להו דהא מלתא דעבידא לאגלויי היא ע"כ:

    אמר ר' נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. יש שפי' ומצוי להם אור הנר. וכתב הרי"ט ז"ל וא"כ אדם בטל ויש לו אור רשאי לבדוק ביום. ואינו נכון חדא דלישנא לא משמע הכי. ועוד שבית של מי משמע דבלילה דוקא הלכך הוא פירש בשעה שבני אדם מצויין בביתם וסיפק בידם לעשות וגם יש אחרת גדולה מזו שאור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר ע"כ:

    אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן כו' פי' הרי"ט כיון דטעמא לאו משום זריזות אלא משום שאור הנר יפה ראוי שלא לטרוף השעה ותהא בדיקה שלא כראוי הלכך לא ליפתח שלא בעידניה. וכתב ז"ל מיהו אם פתח אינו נדחה לגמרי אלא יקצר כל מה שאיפשר ודוקא לעידניה דהיינו דרך קבע בעתו הקבועה ללילה אבל כדרך עראי לעיוני בעלמא שרי וכיון דעידניה שהיא מצוה אסרינן ק"ו לאכילה ומרחץ וחבריהם שהוא אסור ומיהו אף בהנהו אפשר לומר שאם התחילו אין מפסיקין כיון דכל לילה זמניה ע"כ:

    בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בי"ד על מנת לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא. כתב הרי"ט ז"ל ליכא לפרושי דחמירא דידיה ואיהו בעי לבטליה ומשום הכי בדיקה עליה רמיא דא"כ אפי' בי"ג נמי. אבל יש לפרש דחמירא דידיה הוא וכיון דכן עליו חלה חובת ביעור בי"ד. ופשט להו רב נחמן מתני' היא אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד וכו' פרש"י ז"ל משום דמסירת מפתח קונה. וכתב הרי"ט ז"ל דאע"ג דהכי איתא בירושלמי ליתא דבגמ' דילן אמרינן בהדיא במסכת ב"ק פ' שור שנגח את הפרה שאין מסירת מפתח קונה אלא במקום שאמר לו לך חזק וקני והכא היינו טעמא דתלי במסירת מפתח דמי שסיפק בידו לעשות עליה רמיא מלתא לפי שיש על כל א' טעמא ולאפוקי מוסר מפתח ביתו לאינש דעלמא בפקדון שאין הנפקד ההוא חייב וכן פירשו בתוספת והשתא וודאי הא במשכיר קודם לי"ד הוא. וכיון שכן אהדר רב נחמן בר יצחק טפי ממאי דבעו מיניה שאפי' בשעה (נ"ל דצ"ל השכיר, המעתיק) קודם לי"ד הדין תלוי במסירת המפתח וכ"ש במי שלא השכיר אלא בי"ד ממש שעל המשכיר לבדוק כיון דחמירא דידיה ואילו מעיקרא לא אבעיא לן כלל במשכיר קודם י"ד. וכתב ז"ל כי זה תימא ופי' בשם רבותיו דמעיקרא נמי הכי איבעי' לן המשכיר בית לחבירו ע"מ שיבוא השוכר לדור בו בי"ד על מי לבדוק וגרים הכי בי"ד על מי לבדוק כו' והרב אלפסי ז"ל גריס בהלכות המשכיר בית לחברו בי"ד אם עד שלא מסר לו המפתח וכו':

    דליתיה קמן דנישייליה יש למדין מכאן שאין סומכין על החזקות כל היכא דאפשר למידע קושטא כגון ראה א' ששחט. או בדיקת סכין לאחר שחיטה. וכתב הרי"ט ז"ל ולדברינו שכתבנו שם בס"ד דסמכינן אחזקה י"ל שאין כל החזקות שוות. וכן האמת ע"כ:

    Ritva on Pesachim 4a · Sefaria

    Meiri

    מצות מילה בשמיני שנ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכל היום כשר בה שכל שמצותו ביום כשר בה כל היום אלא שזריזין מקדימין למצות וכמו שנ' בעקדה וישכם אברהם בבקר ואף בדיקת חמץ אע"פ שאין איסורו אלא משש שעות ולמעלה מקדימין לבדיקתו כמו שביארנו ושמא תאמר נבדוק בארבעה עשר שחרית ודי לנו הקדימה בכך אין בני אדם מצויים בבתיהם ונמצאו מתרשלים ואפי' היה אדם בטל מ"מ אור הנר יפה לבדיקה כדי להכניסו לחורים ולסדקים ואין אור שלה שולטת ביום הא אדם בטל ובית אפל יראה מסוגיא זו שאפשר לבדוק בו ביום אלא שבתלמוד המערב אמרו בהדיא שאף בזו אסור שאף בבית אפל אין אור שלה נוהר ביום כבלילה והוא שאמרו שם מבואות האפלים מהו לבדקם בתחלה ביום מליהון דרבנין אמרין לא כמה דמנהר ביממא מנהר בליליא דאמר רב הונא כד הוינן ערקין בהלין בוטיתא בסדרא רבה היו מדליקין עלינו נרות בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום כלומר לזמן קריאת שמע של שחרית בשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה כלומר לזמן קריאת שמע של ערבית ואף סוגיא זו אפשר לדחוק ולפרשה בדרך זה ומתוך כך עקר הבדיקה בלילה שמחרתו י"ד ואם חל י"ד בשבת בודקין אור שלשה עשר:

    מעתה תלמיד הקובע עתים לתורתו והיה זמן קביעותו בכל לילה בתחלת הלילה והוא הקרוי כאן עידניה על דרך שאמרו במקום אחר והני מילי דלא קביע ליה עידניה בלילה זו מיהא ראוי לו לדחות את קביעותו ולא יתחיל בו שמא שמועה מושכתו ויבא לידי בטול מצוה ואצ"ל שכן בשאר מלאכות ויש מפרשים בפירוש לא ליפתח דוקא בתחלת מסכתא ומשום דכל התחלות קשות חשש שמא ימשך אחריה ואין זה כלום שכל שמועה ושמועה אדם נמשך אחריה וכל שכן התלמיד שהוא נהנה בה וכן פירשו בעדניה בדברים זרים ואל תחוש לדבריהם:

    שכירות של קרקע תולדת מכירה היא ואינו נקנה אלא באחת מן הדרכים שהוא נקנה במכירה והם כסף ושטר וחזקה אבל מסירת מפתח אינו קונה בו כלל לא לענין מכירה ולא לענין שכירות מעתה המשכיר בית לחברו קודם י"ד לצורך דירת י"ד אם לא קנאו באחד מדרכים אלו אע"פ שהמפתח ביד השוכר אינו כלום שאין זה רשותו של שוכר ואף לענין טהרות אמרו מסר מפתחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת מפתח אבל אם כבר קנאו באחד מן הדרכים שהזכרנו הדבר תלוי לענין בדיקה במסירת מפתח שאם עד שלא חל י"ד מסר לו מפתח על השוכר לבדוק אע"פ שהחמץ של משכיר שהרי רשותו הוא הואיל וכבר קנאו ואין כאן שום עיכוב ליכנס שם שהרי מפתח מסר לו אבל אם לא מסר לו מפתח על המשכיר לבדוק הואיל והחמץ שלו שאע"פ שכבר קנאו השוכר הואיל וכניסתו מעוכבת ביד המשכיר מצות הבדיקה עליו:

    ולענין דין הקנייה מיהא שכתבנו שאין מסירת מפתח כלום יש צדדים שמועלת והוא שאם בא לקנותו בחזקה והחזיק שלא בפני המוכר אינו כלום אא"כ אמר לו לך חזיק וקני ואם מסר לו מפתח הרי הוא כאומר לך חזיק וקני וחזקתו מועלת אף שלא בפניו כמו שביארנו בחמישי של קמא:

    וכל שהבדיקה על השוכר יראה שהשוכר מבטל ואע"פ שאינו שלו שסתם הדברים שהמשכיר הקנהו לו אגב ביתו וי"א שבזו על המשכיר לבטל שאין זה מבטל מה שאינו שלו ואין נראה לי כן שאם התרת לו את הביעור לא תתיר לו את הביטול וכל שלא בטלו לא זה ולא זה יראה לי שאין אחד מהם עובר בבל יראה ובל ימצא זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו שאלו היה אחד מהם עובר לא היה מקום לשאלה זו שבודאי על העובר היה לבדוק אלא שאין אחד מהם בלאו זה והוא שאמר במכילתא בפרשת החדש יצא חמצו של ישראל ברשות נכרי אע"פ שיכול לבערו הואיל ואינו ברשותו וודאי הוא הדין אף ברשות ישראל שאין ההיתר משום דהוה ליה ברשות גוי אלא מפני שאינו ברשותו אלא דרבנן אחמור בהו ומכאן למדו גדולי הדור שישראל המפקיד חמצו לישראל הנפקד זקוק לבער וכן נראה ממעשה האמור בפרק זה באחד שהפקיד דיסיקיא מלאה חמץ אצל ר' יוחנן חקוקא וכן ראיתי שכתבו שאין אחד מהם חייב בביטול ואין נראה כן ולקצת גאונים ראיתי שדברים אלו כולם בסתם נאמרו אבל כל שהודיע המשכיר לשוכר שאינו בדוק ושתק לו וגמר את שכירותו על דעת כן על השוכר לבדוק ואף בלא מסירת מפתח שהרי קבל עליו בדיקתו ויחזר אחר המפתח או יבטל במקומו עד שיבא מפתח לידו ונראין הדברים:

    ולענין מזוזה מיהא על השוכר לעשותה שמזוזה חובת הדר היא שהרי כתוב ביתך דרך ביאתך ואע"פ שנאמרה לקבעה בצד ימין דכי עקר איניש רגליה רגלא דימינא עקר ברישא מ"מ נכלל בה שכל שאין לו שם ביאה אינו חייב במזוזה ואפי' לא השכירה לשום אדם כמו שיתבאר במקומו:

    המשכיר בית לחברו בי"ד ואין ידוע אם נבדק אם לאו אם המשכיר בכאן שואלו וסומך על דבריו ואם אינו בכאן הרי זה בחזקת בדוק בלא שום עדות שהכל חברים אצל בדיקה מפני שהכל זריזים בה והרי אמרו חכם שמת והניח מגורה מלאה פירות אפי' הם בני יומן ר"ל שנתמרחו היום הרי הם בחזקת מתוקנים אחר שהוציאם מן הכרי והכניסם באוצר שחזקה על חבר שלא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובדיקה מיהא הכל חברים בה אפי' היה המשכיר עם הארץ ואין מטריחין את השוכר לחזור ולבדוק היה מוחזק לנו שאינו בדוק כגון שיצאו הבעלים בדרך קודם זמן בדיקה ובאו עכשו בי"ד והשכירוהו ואמרו אשה או קטן או עבד כנעני שהוא כאשה אנו בדקנוהו הואיל ובדיקת חמץ דרבנן סומכין עליהם:

    ולפי דרכך למדת שהעבדים והקטני' והנשים כשרים לבדוק את החמץ ובקטן מיהא דוקא בשיש לו דעת לבדוק שמא מתוך מה שכתבנו אתה גומר את הדין שכל שהיא מן התורה אין נאמנין עליו לא אשה ולא עבד ולא קטן שהרי לא אמרו כאן אלא הימנינהו רבנן בדרבנן ומ"מ צריך שתדע שאין הדבר מוחלט לומר כך אלא שיש מחלוקת בזה בין המפרשים ויש מהם נוטים לדעת זה עד שכתבו על ידי מעשה שאין סומכין על הנשים בדבר שהוחזק בו איסור תורה ומעתה אין נאמנות על ניקור בשר מן החלב ומן הגיד וכן בתקון הטבל וכמו שאמרו במסכת כתובות ע"ב ב' אלו יוצאות שלא בכתובה מאכילתו שאינו מעושר ושאינה קוצה לו חלה ומשמשתו נדה והקשו במעשר וחלה אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע ובמשמשתו נדה הוא מקשה אי דידע נפרוש אי דלא ידע נסמוך עלה דאמר רב יהודה מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה אלמא דוקא בנדה הוא שסומך עליה משום דכתיב וספרה לה הא בשאר איסורין לא ומה שסומכין עליהן בבדיקת תולעים שבירקות הוא מפני שלא הוחזק בו איסור:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 4a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    שם וכ"ת זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דכתיב כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל וגי' הרי"ף וכ"ת זריזין מקדימין כדכתיב וביום כו' נבדוק מצפרא אמר רב נחמן כו' עכ"ל לפי אותה גירסא של הרי"ף לא יליף הכא מאברהם אלא הזריזות כדיליף לה לענין מילה והא דסגי ליה הכא מצפרא מסברא אמר כן וכ"כ הר"ן לגירסת הרי"ף ואין מקום לקושיית התוספות דשפיר מצי לאתויי הכא מקרא דסדום שהוא מוקדם ודו"ק:

    תוס' בד"ה אבא קיים א"ל כו' ולכך פירש הגמרא דרב בר אחוה ובר אחתיה כו' עכ"ל ודאי לפירש"י נמי ניחא שהוצרך התלמוד לפרש דהוה בר אחוה ובר אחתיה דמש"ה שאל עליהן דהיינו על אביו ואמו של רב שהיו אחיו ואחותו אלא לגירסת ר"ח ולפירושו לא הוה אצטריך ליה לפרש דהוה בר אחוה כו' אלא ששאל על אביו של רבי חייא והוא השיב לו על אביו של רב דלשתמע מיניה אבל אביו של ר' חייא מת אבל לגי' הספרים שהיא גירסת רש"י וכפירושם שכתבו כאן ניחא שהוצרך להשיב אימא קיים שלא יטעה לומר שהשיבו על מה ששאלו דקרו אינשי לאבי אבא אבא וכן בהיפך לכך הוצרך התלמוד לומר דהוה בר אחוה ובר אחתיה ודו"ק:

    בד"ה שנאמר וישכם וגו' והתם מוכח מוישכם וגו' דכתיב גבי סדום דלא היה מצוה כו' עכ"ל דליכא למימר דלא השכים יותר משום דלאו מצוה היה לו כמו בעקידה דלא השכים יותר משום דלאו טעמא דמצוה אע"ג דלא היה יחידי דא"כ מאי אשמעי' קרא דוישכם דסדום אלא ע"כ אשמעינן דבסדום דמאליו הלך ודאי היה אברהם השכים יותר אי לאו דהיה יחידי משא"כ בעקידה דאי לא היה מצווה על כך לא היה הולך כלל ולכך לא השכים יותר ממה שהיה מצווה דזריזים לא הוה רק מצפרא וק"ל:

    בד"ה אם משמסר כו' דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי כו' עכ"ל אפשר דהוצרכו לומר דאיירי בלא החזיק דבהחזיק לא אצטריך למתני ואם משמסר לו כו' דמלתא דפשיטא הוא אבל הר"ן לא פי' כן אלא דאיירי בהחזיק ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 4a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה מסירת מפתח וכו' נכנס ליל ארבעה עשר חלה חובת וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה אבא קיים וכו' זאת גירסת פר"ח פי' רבי חייא שאל וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 4a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא והשתא דאמרת דלכ"ע אור אורתא כו' וניבדוק בשית פרש"י בשלמא אי אור יממא איכא למימר דמתניתין נמי בשש קאמר כו'. ולכאורה שזה סותר מה שכתבתי לעיל דע"כ מ"ד אור יממא היינו בעלות השחר או עכ"פ בהנץ החמה דאל"כ מאי מהני לאור הנר שרגא בטיהרא מאי אהני ונהי דמסוגיא דהכא לא קשה מידי דבלא"ה פרש"י אינו מוכרח דשפיר איכא למימר דמ"ד אור יממא היינו מצפרא ומשום דזריזין מקדימין למצוה אלא דמ"מ מפרש"י גופא מוכרח דלמ"ד אור יממא היינו ביום ממש ולפ"ז צ"ל דקס"ד דבדיקה דאור היום ממש טפי עדיף אלא שהצריכו אור הנר כדי שיכנס לחורין ולסדקין או בבית אפל או משום גזירת הכתוב לסברת הר"ן ז"ל דהוי ילפותא גמור וכל זה למאי דס"ד עכשיו דלא קים ליה האי סברא דאור הנר יפה טפי מאור היום אבל למסקנא דאתינן להאי סברא ודאי מצינו למימר דהא דהוה בעינן למימר מעיקרא דאיכא למ"ד אור יממא היינו בעלות השחר או בהנץ החמה ודו"ק:

    שם וכ"ת זריזין מקדימין למצות ניבדוק מצפרא וקשיא לי דמעיקרא דבעי למימר טעמא משום זריזין מאי קסבר אי סבר דבדיקה זו יש לה סמך מדאורייתא וכשיטת הר"ן ז"ל וכמו שפירשתי דבריו לעיל דכתיב ביום הראשון תשביתו ומצינו י"ד שנקרא ראשון דמעיקרא ולית ליה דרשא דביום או אך חלק א"כ מאי איריא משום זריזין ותיפוק ליה דעיקר מצותו בכך דמתחלת ליל י"ד נקרא ראשון ומאי מקשה נמי ונבדוק מצפרא דהא לא דמי למילה שאין זמנה בלילה כלל ומש"ה הוי זריזין מצפרא ולוישכם אברהם בבוקר נמי לא דמי כיון שלא נקבע לו זמן משא"כ הכא תחלת זמנו בלילה וכמה מצות דאורייתא ודרבנן זמנן מתחלת הלילה ואי קסבר שאין לבדיקת חמץ זמן קבוע כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן כעין דאורייתא אלא משום חשש בל יראה כשיטת רש"י או משום דילמא אתי למיכל כשיטת התוספות או שנאמר דיש לה סמך מדאורייתא די"ד נקרא ראשון אלא דביום כתיב ולא בלילה א"כ מעיקרא מאי ס"ד לומר דזריזין דאכתי אמאי קבעו תחלת ליל י"ד טפי משאר ימים ולילות ויכול אפילו מר"ח או משלשים יום לפני פסח לכל חד כדאית ליה אע"כ דכל כמה דנוכל לאחר זמן הבדיקה טפי עדיף שלא יצטרך לחזור ולבדוק וא"כ לא שייך הכא ענינא דזריזין כלל כיון דלא מטי זמן חיובא כלל ומוישכם אברהם בבוקר נמי לא שייך למילף דשאני התם דע"י הזריזות לילך לדרכו יקדים המצוה עצמה משא"כ הכא וכי מקשה ונבדוק מצפרא לא הוי צריך לאתויי ראיה אלא מגופא דביום כתיב ויש ליישב בדוחק דקס"ד דודאי עיקר מצות תשביתו היינו השבתה ממש מדכתיב אך חלק אלא דמ"מ תקנו חכמים שיזרז עצמו למצוה שיהא מושבת ועומד בזמנו וקבעו זמן הזריזים בליל י"ד משום דמצינו מיהא די"ד נקרא ראשון דמעיקרא משמע שכל היום יתעסק בהכשר המצוה שיהא בזמנה והכי איתא להדיא בירושלמי בריש מכילתין אלא דמייתי תו קרא אחרינא בראשון בי"ד לחדש ואם אינו ענין לאכילת מצה תנהו ענין לביעור חמץ וא"כ ממילא שמעינן דאיכא למימר דכל יום י"ד בכלל התחלת הביעור שהוא מכשירי מצוה ולפ"ז מקשה שפיר ונבדוק מצפרא ומייתי מאברהם דמשום מכשירי מצוה לא שייך זריזים בלילה כן נ"ל. מיהו לפי גירסת הרי"ף ז"ל יתיישב יותר דגריס וכ"ת זריזין דתניא כל היום כו' ונבדוק מצפרא וכתב הר"ן ז"ל דמסברא מקשה הכי ואם כן יש לפרש כדפרישית דנהי דמוישכם לא משמע שאין להקדים בלילה מ"מ מסברא מקשה הכא כיון דאין זמנה בלילה ואכתי לא מטי זמן חיובא לא שייך זריזין אלא בצפרא דביום כתיב ודו"ק:

    בתוס' בד"ה שנאמר וישכם כו' וא"ת והיכי מוכח כו' והא בפרק גיד הנשה יליף כו' עכ"ל. נראה מבואר דקושייתם לפי גירסת הספרים שלנו דאהא דמקשה וניבדוק מצפרא מייתי מקרא דמוישכם להוכיח שאין להקדים יותר משא"כ לפי גירסת האלפסי דגריס להיפך וכמו שפירש הר"ן ז"ל דהא דמקשה ונבדוק מצפרא היינו מסברא וכדפרישית שאין בדיקת הלילה עושה שום זריזות בעיקר המצוה ולא מטא נמי זמן חיוב וא"כ אין מקום לקושית התוספות דודאי תרתי שמעת מיניה דבשמעתין דמייתי ברייתא וקרא דוישכם היינו לענין עיקר מלתא דזריזין אלא דאכתי היה לו לאברהם לזרז יותר ולחבוש חמורו בלילה כדי שימהר בעיקר מצות עקידה אלא ע"כ דהיינו משום דת"ח אל יצא יחידי בלילה והיינו עד הנץ החמה כדפרש"י כאן ולעיל גבי יצא בכי טוב וכן משמע נמי בפרש"י בחומש דלילה רשות למחבלים דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער וא"כ הא כתיב בהדיא תזרח השמש יאספון ולפיכך השכים אברהם בעלות השחר וחבש חמורו ובתוך כך האיר היום כן נ"ל בשיטת הרי"ף ז"ל ומה שהכריחו לזה היינו משום דלא ניחא לו כתירוץ התוס' דבפרק גיד הנשה יליף מקרא דסדום ושם כתבו התוס' להדיא דברוב הספרים גרסינן בפ' גיד הנשה קרא דוישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו כן נ"ל דלפ"ז גירסת הספרים בשמעתין היינו לפי גירסת רוב הספרים דפרק גיד הנשה ודו"ק ועיין בסמוך:

    בא"ד וי"ל דהכא מוכח מקרא דעקידה כו' דשלוחי מצוה אין ניזוקין ועוד שני נעריו היו עמו כו' עד סוף הדיבור. ומתוך כל אותן הקושיות מחקו התוס' בפרק גיד הנשה גירסת הספרים דמייתי מקרא דעקידה ופירשו דמקרא דסדום ילפינן כמו שכתבו כאן אלא דיש לי לדקדק בקושיית מהרש"א ז"ל דהאיך ילפינן מקרא דסדום דת"ח אל יצא יחידי בלילה שמא לא היה צריך לילך בלילה כאן דלא היה מצוה ומה שתירץ מהרש"א ז"ל דמיתורא דקרא קא דריש קשיא לי דקרא בלא"ה איצטריך לכדדרשינן בפ' תפלת השחר דאברהם תיקן תפלת השחר ומייתי מהאי קרא גופא מוישכם דסדום ובאמת דאלשון התוס' נמי קשה דליכא למילף כלל אלא דלשיטתם יש ליישב קצת דאפילו הכי לא מיקרי מצוה כיון שלא נצטווה על כך אבל קושיית מהרש"א במקומה עומדת ויש ליישב בדוחק דהא דיליף דת"ח אל יצא מוישכם דסדום לא ס"ל כהאי תנא דפ' תפלת השחר דתפלות אבות תקנום אלא כאידך ברייתא דכנגד תמידין תיקנום מיהו כל זה לשיטת התוס' משא"כ לשיטת הרי"ף ז"ל שכתבתי בסמוך נתיישב הכל על נכון בע"ה ומה שהקשו התוס' דשלוחי מצוה אין ניזוקין ושני נעריו היו עמו י"ל דהיכא דשכיח הזיקא שאני וכיון שמתקנאים בת"ח יותר הו"ל כשכיח הזיקא וכמ"ש רש"י ז"ל להדיא בפ' גיד הנשה אע"ג דלא היה יחידי לא היה רוצה לצאת בלילה ולדעתי עובדא דר' חנינא ואביי דפ' ערבי פסחים יוכיחו דאי לאו דמכריזין עלייהו ברקיע היו באין לכלל סכנה ומסתמא לא היה יחידי דת"ח אל יצא יחידי כן נ"ל לולי דברי תוס' שלא כתבו כן:

    בגמ' אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא ליפתח כו' פירוש דלמאי דס"ד מעיקרא היה באפשר לומר דלעולם אור היום טפי עדיף מאור הנר אלא כיון דתקנו זמן הבדיקה בליל י"ד משום זריזות או משום שמתחיל הזמן תקנו שיבדוק לאור הנר וא"כ לא היה מקום לאסור ליפתח בעידנא שאף אם יעבור ואתי לאמשוכי כל הלילה אפ"ה יבדוק למחר אור היום משא"כ השתא דקאמר ר"נ ב"י שאור הנר יפה לבדיקה טפי מאור היום דע"כ זה עיקר הטעם לר"נ דאי משום שבני אדם מצויין בבתיהם יבדוק בהשכמה קודם יציאתו מביתו דאז יותר מצויים בבתיהם אלא ע"כ דעיקר הטעם דאור הנר יפה לבדיקה וא"כ לא ליפתח כו' כנ"ל מיהו מפרש"י לא משמע כן אלא דאור היום טפי עדיף לבדיקה אלא משום דילפינן לקמן מאור הנר וא"כ הא דקאמר ואור הנר יפה לבדיקה אבשעה קאי בשעה שאור הנר יפה משא"כ ביום אין אור הנר יפה ואם נפרש כשיטת רש"י ז"ל דהוי לגמרי מדאורייתא היכא שלא ביטל וכמ"ש בריש מכילתין בשיטת הר"ן ז"ל ואם כן הא דקאמר רנב"י בשעה שבני אדם מצויין ואור הנר יפה הוי לכאורה כיהודא ועוד לקרא כיון דלטעמא דאור הנר בדיקת הלילה מדאורייתא אלא דאפשר לומר דאע"ג דלאור הנר מדאורייתא אפ"ה היה באפשר לומר דהיינו ביום דאע"ג דמחשיך אפילו הכי גזירת הכתוב הוא ואם כן הא דמסיק אור הנר יפה בלילה טפי מביום הו"ל טעמא בעלמא כמו טעמא דבני אדם מצויין ובאמת דבלא"ה משום הא לא איריא דאיכא למימר דמ"ש רש"י ז"ל הא ילפינן לקמן חיפוש מצותו בנר היינו אסמכתא בעלמא ולעולם דבדיקת חמץ מדרבנן כדפרישית במתניתין אלא דבסמוך בלשון רש"י בד"ה חובת הדר משמע דהוי מדאורייתא היכא שלא ביטלו כמו שיבואר בסמוך:

    שם בעא מיניה מרנב"י המשכיר בית כו' או דלמא דאיסורא ברשותיה קאי ופרש"י שהרי עתה הבית שלו. ומשמע לכאורה מזה דפשיטא ליה לבעל האיבעיא שהבית הוא של השוכר דשכירות קניא ואפ"ה מיבעיא ליה אם על המשכיר לבדוק דאף ע"ג דאין הבית שלו אפ"ה חמירא דידיה הוא וקשה דלקמן דף ו' מסקינן דשכירות לא קניא ומוכחינן לה ממתניתין דעכו"ם לא ישכיר ביתו לעובד כוכבים כו' ע"ש ואם נפרש דמ"ש רש"י שהרי עתה הבית שלו היינו לענין איסור חמץ גופא כדמסקינן התם דמיקרי מצוי בידך לגבי השוכר ולא לגבי המשכיר אלא דלפ"ז קשה מאי פשיט ליה ממזוזה דשכירות קניא אדפשיט ממזוזה ליפשוט ממתניתין דעבודת כוכבים דשכירות לא קניא ועוד דבסמוך מסיק רש"י גופא דכיון דבדיקת חמץ מדרבנן מספקא ליה לבעל האיבעיא טורח זה על מי מוטל אלמא דלאו משום דהבית עתה שלו מספקא ליה ועוד דמאי פשיט כלל כיון דבעל האיבעיא גופא הוי ידע נמי דשכירות קניא ואפ"ה ס"ד דעל המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא וזה לא שייך במזוזה. ולולא פרש"י כאן היה באפשר לפרש דהשתא נמי סבר בעל האיבעיא דשכירות לא קניא ועל המשכיר נמי אע"ג דמקרי ביתו אפ"ה אי לאו דחמירא דידיה לא היה מוטל עליו לבדוק דהא רואה הוא של אחרים וכ"ש הכא שאינו עתיד לראותו והו"ל חמץ של אחרים בגבולין דשרי לגמרי שהרי אין מצוי בידו כלל אלא דעיקר האיבעיא אם על המשכיר לבדוק כיון דחמירא דידיה הוא או דילמא על השוכר לבדוק כיון דאיסורא ברשותי' קאי וצריך לבדוק דלמא אתי למיכל מיניה אם ימצאנו בפסח ואף לשיטת רש"י שכתבתי במתניתין שהיא עיקר דחיוב הבדיקה לאו משום שמא יאכל אלא משום חשש בל יראה איכא למימר דכל זה היינו לפי המסקנא דפשטינן דתליא במסירת המפתח א"כ ע"כ שאין עיקר הבדיקה משום שמא יאכל אלא משום בל יראה דתליא במי שהבית שלו משא"כ בעל האיבעיא בהא גופא מספקא ליה אי טעמא דבדיקה משום בל יראה או משום שמא יאכל ולפ"ז מייתי שפיר ת"ש ממזוזה ואין כוונתו לפשוט שיטת בעל האיבעיא בא' משני צדדין דבלא"ה יש לדקדק כיון דבעי' מרב נחמן ב"י וקפשיט אם כן למה הפסיק בעל התלמוד בענינא דת"ש ולמאי דפרישית אתי שפיר דהאי תא שמע הוי כמו קושיא לסתור האיבעיא לגמרי דאפי' לא הוי טעם הבדיקה משום דאיסורא ברשותיה וחששא דשמא יאכל אלא שהחיוב על הבית אפ"ה אין כאן מקום ספק שהחיוב הוא על השוכר כדאשכחן במזוזה דאע"ג דשכירות לא קניא כדמוכח ממתניתין דעבודת כוכבים דמייתי לקמן אפ"ה על השוכר לעשות מזוזה משום דלענין מילי דמצוה מיקרי ביתו אי מדאורייתא ואי מדרבנן דהו"ל כאילו התנו כן וא"כ תפשוט מיניה לחמץ ממ"נ דאי מיקרי ביתו לענין מצות מדאורייתא ה"נ לא משגחינן בהא דחמירא דידיה דעיקר חיוב בדיקה בבית תליא דכתיב לא ימצא בבתיכם וכ"ש אי הוי מדרבנן ה"נ דכוותה דהו"ל כאילו התנו כך היה נ"ל לכאורה אלא כיון דרש"י ז"ל גופא מפרש הא דאיסורא ברשותיה קאי היינו שהרי עתה הבית שלו אם כן לא משמע דאיירי בחששא דשמא יאכל אלא לענין דמיקרי ביתו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא והנלע"ד דודאי שיטת רש"י ז"ל במה שכתב שהרי עתה הבית שלו היינו כדפרישית דאע"ג דשכירות לא קניא אפ"ה עובר דכתיב לא ימצא ודרשינן לקמן מי שמצוי בידך לענין שכירות ואע"ג שאין החמץ שלו כנראה מפרש"י לקמן בשמעתין וכאינך סוגיא דלא אימעט אלא של אחרים ושל גבוה ואחרים היינו עובדי כוכבים דוקא כמו שאבאר וראיתי בספר תורת חיים שכתב דקי"ל כל היכא שהבית שלו אע"פ שאין החמץ שלו עובר והיינו כדפרישית אלא דבמה שכתב דקי"ל לא ידעתי מהיכא פשיטא ליה כ"כ ואדרבא מלשון הפוסקים משמע להיפך ועי"ל דכיון שהחמץ מצוי אצלו נהי דמשום חששא דשמא יאכל לא הוי מצרכינן לבדוק חמץ שאינו ידוע כדפרישית במתניתין אפ"ה חיישינן לענין בל יראה גופא שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלה ואע"ג דלאו דידיה הוא ואפ"ה כיון שהמשכיר מסתמא בטלו או שבטל ממילא דכיון שיצא מהבית נתייאש ממנו כמ"ש הטור סימן תל"ג לענין שוכר עובד כוכבים ואפשר דה"ה אם השכירו לישראל כמ"ש בעל מגן אברהם ואם כן יוכל השוכר לזכות בו ממילא ואתי לידי בל יראה כדאיתא לקמן כך סברת האיבעיא ומייתי ת"ש לסתור האיבעיא כדפרישית ומייתי ממזוזה דלענין מצוה מיקרי ביתו לגמרי ולא של המשכיר וכיון דקרינא ביה לא ימצא בבתיכם א"כ פשיטא דעיקר החיוב עליו ותו לא איכפת לן בסברא דחמירא דידיה דעיקר החיוב בביתו תליא כן נ"ל ועדיין צ"ע ועיין עוד בסמוך ודו"ק ויותר נראה דמ"ש רש"י ז"ל שהרי עתה הבית שלו לאו משום דשכירות קניא או דמיקרי ביתו אלא משום דאע"ג דחיוב ודאי על המשכיר דחמירא דידיה אפ"ה כיון שהשוכר נכנס לתוכו והבית שלו לכל תשמישו שייך לגביה טפי ענין הבדיקה והוה ליה כאילו התנה על כך ובהכי בעי למיפשט שפיר ממזוזה דאע"ג דחיוב על המשכיר דשכירות לא קניא אפ"ה על השוכר לבדוק והיינו נמי דמילי דמצוה עליה רמיא כיון שהבית שלו לכל תשמישו הו"ל כאילו התנה דמסתמא לא קפיד במידי דמצוה ואהא דחי שפיר דשאני מזוזה דאיכא למימר דעיקר החיוב מן התורה על השוכר כפירש"י כן נ"ל נכון:

    בפירש"י בד"ה חובת הדר לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך אבל הכא בדיקת חמץ מדרבנן כו' עכ"ל. וא"א לפרש כוונת רש"י דכיון דהיא מדרבנן לא שייך למילף ממזוזה דבלא"ה אפילו הוי דאורייתא לא שייך למילף ממזוזה דטעמא מפני שהיא משמרתו אע"כ דלא נפשוט לאידך גיסא דהחיוב על המשכיר וכמ"ש מהרש"ל ז"ל מיהו אין לפרש דנפשוט לאידך גיסא מדאיצטריך לכתוב במזוזה ביתך ביאתך דהאי לא מייתרא דהא דרשינן מיניה מימין דרך ביאתך אלא דניפשוט מדרבי משרשיא גופא מדאיצטריך לאסוקי דמזוזה חובת הדר היא א"כ משמע דבלא"ה שכירות לא קניא אפילו לענין מצוה וקרינן ביתו של המשכיר וא"כ פשיטא דהחיוב על המשכיר דהא חמירא דידיה ורשותיה דידיה וע"ז כתב דאפ"ה לא תפשוט נמי לאידך גיסא כיון דבדיקת חמץ מדרבנן ואע"ג דלמאי דפרישית בעל האיבעיא נמי הוי פשיטא ליה דשכירות לא קניא והוה ליה ביתו של המשכיר אפ"ה כיון שלא נזכר בהדיא ומדרבי משרשיא ודאי מוכח לה מש"ה כתב רש"י כן. כן נ"ל ודו"ק:

    מיהו בעיקר דברי רש"י דמזוזה חובת הדר היא מדאורייתא לא כן כתבו התוספות בפ"ק דעבודת כוכבים דף כ"א ע"ש ועיין בתוספות פרק התכלת דף מ"ד שנסתפקו בזה וכתבו ג"כ דתרי ביתך כתיבי חד לדרך ימין וחד לדרשא דהכא ע"ש:

    24 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Pesachim 4a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה רב בר אחוה כו' בני דר"א מכפרי. בסנהדרין שם איתא בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי:

    Gilyon HaShas on Pesachim 4a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בָּדְקוּ וְאַשְׁכְּחוּהָ דְּמִזְּבוּלוּן קָאָתִי קשה למה על אדם זה בָּדְקוּ ועל אותו שאמר 'דֹּנוּ דִינִי' החליטו דמדן אתי בלא בדיקה? ונראה לי בס"ד כי זה היה נוהג בדבר זה תמיד לכך החליטו בלא בדיקה אך אותו דמזבולון אתי לא אמר אותו דבר אלא פעם אחת, ולכך לא החליטו הדבר בלא בדיקה ולכן מחמת קושיא זו נתחכם מסדר הש"ס לעשות שינוי בלשונו בין זה לזה כי בראשון נקיט ' הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר ' ובשני נקיט ' הַהוּא דַּהֲוָה קָאָזִיל וְאָמַר ' ללמדך שיש שינוי בין זה לזה דחד הוה אמר בתמידות וחד נזדמן פעם אחת ששמעו ממנו שאמר כך. ועוד נראה לי בס"ד דהראשון באותם דברים יצא מגדר טבען של בני אדם כי טבען של בני אדם להיות בורחים מבי דינא ובושה להם לקבול בבית דין וזה על דבר כל דהו אומר רוצה לדון בבית דין לכך החליטו 'מִדָּן אָתִי' בלא בדיקה מה שאין כן השני שהיה אוהב הישיבה על שפת הים, הנה טבע זה ישנו בכמה בני אדם לאהוב ישיבה זו לכך לא החליטו עד שבדקו.

    Ben Yehoyada on Pesachim 4a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 4, Amud Aleph, about 317 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “רב, בר אחוה דר' חייא ובר אחתיה.…”

    2. Segment 233 words

      Opens “אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי והוליך…”

    3. Segment 319 words

      Opens “ההוא דאמר: דונו דיני. אמרי: שמע מינה…”

    4. Segment 421 words

      Opens “ההוא דהוה קא אזיל ואמר: אכיף ימא…”

    5. Segment 524 words

      Opens “והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא ״אור״ אורתא…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 633 words

      Opens “וכי תימא זריזין מקדימין למצות, נבדוק מצפרא.…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    8. Segment 820 words

      Opens “אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא…”

      Named: אביי, רבא.

    9. Segment 937 words

      Opens “בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    10. Segment 1043 words

      Opens “התם, הא אמר רב משרשיא: מזוזה חובת…”

      Named: רב משרשיא, רב נחמן בר יצחק.

    11. Segment 1126 words

      Opens “בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    12. Segment 1221 words

      Opens “אמר להו רב נחמן בר יצחק, תניתוה:…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Pesachim 4a · Segment 10 — “התם, הא אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר היא.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 4a · Segment 8 — “אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026