Talmud Builders

    Pesachim 86a

    Back to index

    English translation — Pesachim 86a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What, is it not the case that they eat the Paschal lamb on the roof and say hallel on the roof, which would mean that roofs have the sanctity of Jerusalem? The Gemara responds: No, there is no proof from here, as it is possible that they eat on the ground and say hallel on the roof.

    2The Gemara asks: Is that so? But didn’t we learn in a mishna: We do not conclude after eating the Paschal lamb with afikoman , and Rav said that this means that after eating the Paschal lamb one may not say: Afikoman , which refers to removing the utensils in order to go eat somewhere else, because they may not uproot themselves from one group to another group. This would indicate that one must complete the entire Passover seder in one place. The Gemara answers: It is not difficult. Here, where it says that one may not change places, it is during the time of eating. There, where it says they would say hallel on the roof, it is not during the time of eating.

    3The Gemara attempts to bring another proof with regard to this issue. Come and hear a resolution to this issue based upon the following baraita : Abba Shaul says: The upper story of the chamber of the Holy of Holies is more stringent with regard to the prohibition to enter it than the chamber of the Holy of Holies itself. How so? With regard to the chamber of the Holy of Holies, the High Priest would enter it once a year on Yom Kippur in order to offer the incense and sprinkle the blood between the staves of the ark, whereas the upper story of the chamber of the Holy of Holies is not entered except for once in seven years; and some say twice in seven years, and some say just one time in a Jubilee, i.e., once in fifty years, to see what it needs in case there are renovations that must be done. This indicates that the sanctity of the upper story was even greater than that of the Sanctuary itself.

    4Rav Yosef said: Can a person get up and ask based on the Sanctuary? The Sanctuary is different, as it is written: “Then David gave to Solomon his son the pattern of the Entrance Hall of the Temple, and of its houses, and of its treasuries, and of its upper rooms, and of its inner chambers, and of the place of the ark cover” (I Chronicles 28:11), and it is written with regard to the plans for the construction of the Temple: “All this is put in writing by the hand of the Lord, Who has instructed me” (I Chronicles 28:19). Therefore, the general rules of sanctity of roofs do not apply to the Sanctuary, as the details of its construction were determined through divine inspiration.

    5Come and hear another possible proof based on the following mishna: With regard to the chambers in the Temple that were built in the sanctified area and open to the unsanctified area of the Temple Mount, their interiors are unsanctified and their roofs are sanctified. This states explicitly that the roofs are sanctified. The Gemara answers: Rav Ḥisda interpreted it as referring to chambers that were built under the Temple courtyard, and their roofs were level with the ground of the courtyard. In this case, the reason their roofs were sanctified is because they were part of the courtyard itself.

    6The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna as follows: If the chambers were built in the unsanctified area and open to the sanctified area, their interiors are sanctified and their roofs are unsanctified. And if it should enter your mind to say that this is referring to chambers whose roofs were level with the ground of the courtyard, such chambers would be tunnels, and Rabbi Yoḥanan said that the tunnels were not sanctified. The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan said that, he was referring to tunnels that were open to the Temple Mount; when that baraita , which says that the interiors were sanctified was taught, it was referring to rooms that open to the Temple courtyard itself.

    7The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The tunnels under the Sanctuary are unsanctified? The Gemara answers: When that baraita was taught, it was pertaining to tunnels that open to the unsanctified area, which are considered unsanctified, as stated previously.

    8The Gemara attempts another proof: Come and hear another proof from the same source cited above: It says in the baraita that the roof of the Sanctuary was sanctified, and the roof of the Sanctuary is not mentioned in the plans for the Temple laid out in the book of Chronicles. Therefore, the answer mentioned earlier, that everything in those plans was based upon divine inspiration, is not relevant. In that case, one should be able to derive that all the roofs were sanctified.

    9The Gemara responds: And how can you understand it that way? Isn’t it teaching: In the case of these roofs of the courtyard and the chambers located there, one may not eat offerings of the most sacred order and one may not slaughter offerings of lesser sanctity there because they do not have the sanctity of the courtyard? However, that is difficult. It contradicts the previous statement that the roof is sanctified. Rav Ḥama bar Gurya said: The roof of the Sanctuary was considered sanctified only because those two measuring rods used to measure cubits were stored there.

    10As we learned in a mishna: There were two rods for measuring cubits in the chamber called Shushan the Capital, one in the northeast corner and one in the southeast corner. The one in the northeast corner was longer than the cubit mentioned in the Torah from the time of Moses, which was six handbreadths, by half a fingerbreadth, and the one in the southeast corner was longer than that by another half a fingerbreadth. Consequently, the second measuring rod was longer than Moses’ cubit by a full fingerbreadth.

    11And why did they construct two measures for cubits, one large and one small? It was so that the artisans who were working in the Temple would take payment according the amount of work they did, as measured by the small cubit, and return it to the Temple through their work, as measured by the large cubit, so they would not come to misuse consecrated property. If they would accept any payment that they did not deserve, they would be misusing consecrated property. Therefore, this system of measuring was instituted in order to slightly reduce their payment and prevent accidental misuse of Temple funds. The Gemara asks: And why do I need two large cubits? The Gemara answers: One, the shorter of the two, was for silver and gold, so that the artisans would not lose too much, and one was for construction.

    12We learned in the mishna: The space within the windows and the thickness of the wall were considered to be inside. The Gemara clarifies: Granted, with regard to the windows, you will find it to be sanctified with the sanctity of the Temple courtyard when it is level with the ground of the courtyard. But with regard to the thickness of the wall, which must have been significantly above the ground, under what circumstances can you find it to be level with the ground of the courtyard? Even the roofs of chambers in the courtyard were not sanctified; therefore, if the thickness of the wall was not level with the floor of the courtyard, it would certainly not have been sanctified.

    13The Gemara answers: You find it in the case of the low wall on the Temple Mount, which was the same height as the floor of the courtyard. This low wall is mentioned in the Bible, as it is written: “He has made the rampart and wall mourn” (Lamentations 2:8), and Rabbi Aḥa said, and some say it in the name of Rabbi Ḥanina, that this double language of both rampart and wall in the verse is referring to a wall and a low wall that were next to each other. This low wall was the same height as the floor of the courtyard.

    14MISHNA: Two groups that were eating one Paschal lamb in one house need not be concerned that they will appear to be one group. Rather, these turn their faces this way and eat, and these turn their faces that way and eat. And it is permissible for them to have the boiler from which they pour hot water in the middle, so that the waiter can easily serve both groups. When the attendant who is serving both groups gets up to pour for the group of which he is not a member, he must close his mouth and turn his face so that he does not accidentally eat with the other group, until he reaches his group again and eats with it. And the bride, who is embarrassed to eat in the presence of men she does not know, turns her face away from her group and eats, although this may make it seem as though she is part of a different group.

    15GEMARA: The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? The Gemara answers: I t is Rabbi Yehuda. As it was taught in a baraita : The verse states: “Upon the houses wherein they shall eat it” (Exodus 12:7). This teaches that one Paschal lamb may be eaten in two separate groups, even if the groups eat it in separate houses. I might have thought that one person who eats from it may eat it in two separate places; therefore, the Torah states: “In one house shall it be eaten [ ye’akhel ]” (Exodus 12:46).

    16From here they stated that if an attendant who was registered for a Paschal lamb ate an olive-bulk of it next to the oven in which it is being roasted, and thereby made himself into an independent group at that location, if he is prudent he will fill his stomach with it because when the Paschal lamb is moved to a different location he will no longer be able to eat it. And if the members of the group wanted to do him a favor so that he may continue eating, they would come and sit at his side. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    17Rabbi Shimon says that the verses should be understood in the opposite manner: “Upon the houses wherein they shall eat it” teaches that one person who eats the Paschal lamb may eat it in two places.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי לאו דאכלי ליה בגגיןאלמא גגי ירושלים נתקדשו:

    אין מפטיריןכשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה על השבע שכן חובת כל הקרבנות כדקיימא לן (חולין דף קלב:) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אין נפטרין על ידי אפיקומן:

    ואמר רבאפיקומן לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת:

    שלא בשעת אכילהקריאת ההלל לאחר אכילה:

    פעם אחת בשנהביוה"כ לקטורת ולהזיית בין הבדים:

    בשבועבשמיטה:

    מה היא צריכהשמא תבקע החומה וצריכה תיקון אלמא עליות נתקדשו:

    שאני היכלדכתיב ביה ועליותיו וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא קדוש:

    בקודשבעזרה:

    ופתוחות לחולשאין להם פתח לעזרה אלא להר הבית:

    תוכן חולכקדושת הר הבית ולא כעזרה דבתר פתיחה אזיל:

    בשגגותיהן שוין לקרקע עזרהשהלשכות בנויות מחילות תחת הקרקע הלכך גגים דידהו הוו להו כי ארעא:

    כי אמרה רבי יוחנןלהא דמחילות לא נתקדשו בפתוחות להר הבית דגבי שילוח בעל קרי המשתלח חוץ להר הבית אמרה באלו דברים דקאמר מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות ומותר ליכנס במחילות דהר הבית:

    כי תניא ההיאדתוכן קודש בפתוחות לעזרה להכי נקט פתוחות דבתר פתיחתן אזלינן:

    והתניא מחילות שתחת היכל חולוקא סלקא דעתך בפתוחות לעזרה קאמר ומשנינן בפתוחות לחול שמחילות מהלכות מתחת אחת עשרה אמה שאחורי בית הכפורת עד שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה:

    ת"ש וגגו קודשגגו של היכל וסיפא דהא דרבי יהודה היא והכא לא מצי לשנויי כדלעיל מהיכל ניתיב איניש דהא גגו לא כתיב בקרא:

    גגין הללושבעזרה ולשכותיה:

    אין אוכלין שם קדשי קדשיםהנאכלין בעזרה ואין שוחטין שם קדשים קלים הנשחטין בכל מקום בעזרה:

    לאותן שתי אמותלהכי קדשי גגין לשימוש נתינת כלי קודש הצריכין לבנין אבל לא הצריכין למזבח כדאשכחן שאותן שתי אמות מקלות של מדה היו נתונות בגובה השער שהוא בגגין ובעליות:

    דתנן שתי אמותקני מדה היו בשושן הבירה והוא בית הבנוי על גובה השער כדתנן במסכת מדות (ע"א מ"ג) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מצויירת ומפרשינן במנחות כדי שידעו מהיכן באו ולהכי הוא דקדשי גגין לכל דדמין לשתי אמות דלא הוי צורך המזבח אבל למילתא אחריתי לא קדשו:

    של משהששה טפחים:

    ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנהתיסגי להו בשל משה:

    שיהו אומניןששכרן לבנות כך וכך אמות נוטלין למדת הקטנה של משה ומחזירין הבנין לגזברין למדה האחת מאלו הגדולות כדי שיוותרו משלהן להקדש ולא בצמצום שמא יהנו מן ההקדש בחנם ויבואו לידי מעילה:

    ותרתיגדולות למה לי תיסגי בשל משה ובחדא מהנך:

    חדא לדהבא וכספאבזו שאין יתירה על של משה אלא חצי אצבע היו לאומנות זהב וכסף כמין טבלאות ושולחנות שהן אומנות כבידה ובזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה:

    עובי החומהאלמא ראש החומה נתקדש דדמו לגגין ועליות:

    בר שוראחומה קטנה לפנים מן החומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות:

    מתני' שתי חבורות שהיו אוכלותפסח אחד בבית אחד:

    אלו הופכין פניהן אילךאינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות נראין כחבורה אחת אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן כדיליף בגמרא שהפסח נאכל אף בשתי בתים לשתי חבורות:

    והמיחםשמחממין בו חמין שמוזגין בו היין רשאין לתת באמצע כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן למזוג משם לכאן ולכאן ואין צריכין לשנות משאר מנהג כל השנה ואף על פי שמפסיק בין החבורות לא איכפת לן וכשהשמש משמש לשתיהן עומד מחבורה אחת שהתחיל לאכול עמה מן הפסח למזוג לחבורה האחרת:

    קופץ את פיו ומחזיר את פניולצד חבורתו שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת דסבירא ליה לתנא דידן הפסח נאכל בשתי חבורות אבל אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות ממנו ולהכי מוקי בבית אחד יאכל שאין אדם אחד אוכל בשני בתים ושתי חבורות ההופכות פניהן כשתי בתים דמו:

    והכלהשהיא בושה רשאה להפוך פניה לצד אחר ולאכול כדאמרן פסח נאכל בשתי חבורות:

    גמ' על הבתים אשר יאכלו אותומשמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשתי בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים:

    יכול יהאאדם אחד אוכל בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם ת"ל בבית אחד יאכל ור' יהודה סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית א' ולא בשני בתים אבל גבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה:

    השמששהיה צולהו ושכח והכניס כזית לתוך פיו והוא היה נמנה עליו:

    אם פיקח הוא ממלא כריסו ממנודאם יעמוד משם שוב לא יאכל:

    מלמד שהאוכל אוכל בשני מקומותויאכלו דכתיב בקרא אכל חד וחד מאוכלין קאי:

    פסחים 86 עמוד א

    1מאי לאו, דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא! לא: דאכלי בארעא ואמרי באיגרא.

    2איני? והתנן: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ואמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה. לא קשיא: כאן בשעת אכילה, כאן שלא בשעת אכילה.

    3ת"ש אבא שאול אומר: עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים. שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע, ואמרי לה: פעמים בשבוע, ואמרי לה: פעם אחת ביובל, לידע מה היא צריכה.

    4אמר רב יוסף: מהיכל ניקום וניתיב איניש? שאני היכל, דכתיב: ״(דברי הימים א כח״, יא) ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו ואת גנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת וכתיב ״(דברי הימים א כח״, יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל׃

    5ת"ש הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש תרגמא רב חסדא בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה׃

    6אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן חול ואי ס"ד בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה הויא לה מחילות וא"ר יוחנן מחילות לא נתקדשו כי קאמר רבי יוחנן בפתוחות להר הבית כי תניא ההיא בפתוחות לעזרה׃

    7והתני' ר"י אומר: מחילות מתחת ההיכל חול כי תניא ההיא שפתוחות לחול׃

    8ת"ש וגגו קודש׃

    9ותסברא והא קתני גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים ואלא קשיא גגו קדש אמר רב חמא בר גוריא לאותן ב' אמות׃

    10דתנן ב' אמות היה בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית זו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע וזו שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יתירה על של משה אצבע׃

    11ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה שיהיו האומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה ותרתי למה לי אחת לכספא ודהבא ואחת לבנינא׃

    12תנן החלונות ועובי החומה כלפנים בשלמא החלונות משכחת לה דשויה לקרקע עזרה אלא עובי החומה היכי משכחת לה׃

    13משכחת לה בבר שורא דכתיב ״(איכה ב״, ח) ויאבל חיל וחומה ואמר רבי אחא ואיתימא רבי חנינא שורא ובר שורא:

    Mishna

    14שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין והמיחם באמצע כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת:

    Gemara

    15מתני' מני רבי יהודה היא דתניא (שמות יב, ז) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות. תלמוד לומר (שמות יב, מו) בבית אחד יאכל׃

    16מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו ואם רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו דברי רבי יהודה׃

    17רבי שמעון אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות׃

    Tosafot

    לא נצרכה אלא לאותן שתי אמותלא בעי למימר דאותן שתי אמות היו מונחות בגגו של היכל דהא שער מזרחי שעליו שושן הבירה צורה אחת משערי העזרה היה אלא ה"ק כמו שאותו שער מזרחי היה מקודש להניח שם כלי קודש כמו כן גגו של היכל קודש דקאמר היינו להצניע שם כלי קודש ולא שיהיו כלי קודש צריכין מקום מקודש כדמוכח בכמה דוכתי אלא הך קדושה אית להו להניחם שם:

    הכלה הופכת פניהאיצטריך לאשמעינן דלא חשבינן כשתי מקומות אע"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פניה אי נמי קמ"ל דחייבת להפוך פניה כדאמר בגמרא כלה תנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב גגין ועליות של ירושלים לא נתקדשו ואקשי' עליה והא איהו דאמר משום רבי חייא פסח כזיתא והלילא פקע איגרא מאי לאו דאכלין הפסח בגג ושם קראו את ההלל דאלמא הגג נתקדש דאין לנו רשות לאכול את הפסח אלא במקום קדוש ושני' כגון שאכלו הפסח בארץ ועלו בגג לקרות את ההלל. והא דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' שלא יעברו מחבורה לחבורה התם בשעת אכילה אבל בקריאת הלל שרי: ת"ש מהא דתנן בתחלת כלים אבא שאול אומר עליו' בית קדשי הקדשי' חמורה מבית קדשי הקדשים כו' הרי העליות נתקדשו ורחי רב יוסף וכי מהיכל ניתיב איניש כלומר שאני היכל דרחמנא גזר הכי שנא' ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' וכתי' הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל: ת"ש מהא דתנן במעשר שני פ"ג הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קדש הנה הגגות נתקדשו ומשני רב חסדא הגגות הללו שוין לקרקע עזרה וכקרקע הן חשובין אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות בקדש תוכן קדש וגגותיהן חול ואי ס"ד בשוין גגות הללו לקרקע עזרה הויא להו מחילות ואמר רבי יוחנן מחילות לא נתקדשו אמאי תנן תוכן קדש כי אמר ר' יוחנן בפתוחות להר הבית כי תניא ההיא בפתוחות לעזרה והתניא ר' יהודה אומר מחילות שתחת ההיכל חול ושני' בפתוחות לחול:

    ת"ש וגגו של היכל קדש ומתמהי' ותסברא גגין מי קדשי והא קתני סיפא גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשי' ואין שוחטין שם קדשי' קלים ואלא קשיא וגגו של היכל קדש ושני' באותן שתי אמות כלומר הא דתניא גגו של היכל קדש באותן ב' אמות כדתנן במסכת כלים פט"ז שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית. יש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויות ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ונותנין לאומנין ולוקחין. ויש אומרים מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הבירה ועשו בה בנין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת חצי אצבע בקרן מזרחית דרומית בנין אמה ואחרת יתירה עליהן בקרן מזרחית דרומית ומפורש במנחות פרק שתי הלחם נילושות אחת אחת כיון שהביא משנה זו גררה ופרקה פירש ענין שושן הבירה הנזכר בה תנן התם במדות פ"א (מ"ג) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מאי טעמא רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר כדי שידעו מהיכן באו כלומר בעונותיכם גליתם לבבל ועתה משם עליתם וכל זמן שרואין אותה הצורה זוכרין הגלות והדורות הבאין מספרין לבניהם וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן כלומר אע"פ שאנו כאן תחת מלכות פרס אנו רבי ינאי אמר לעולם תהא אימת מלכות עליך שנא' וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' ולא כתיב וירדת אתה ר' יוחנן אמר מהכא ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו. ועלהו לתרופה חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות לקבל הריון ואמרינן עלה ושתי אמות למה חד לדהבא וכספא וחדא לבנינא כלומר כשנותנין לאומנין כותל לבנות דבר קצוב כך וכך אמה בכך וכך דמים נותנין אמה באמה הקטנה והן בונין באמה הגדולה כדי שלא יהנו מן ההקדש יתר מכדי מלאכתן ויבואו לידי מעילה וכן בכלי זהב כגון השולחן והמנורה וכיוצא בהן והחצוצרות וכיוצא בהן. פי' חומה שוה בקרקע עזרה כגון בר שורא והוא החל שעושין החל נמוך והחומה שחוץ ממנה גבוהה וזה נקרא חל וזו נקראת חומה:

    מתני' שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין את פניהם ואוכלין וכו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 86a

    Pesachim 86a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 441 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי לאו דאכלי ליה בגגין אלמא גגי ירושלים נתקדשו:

    אין מפטירין כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה על השבע שכן חובת כל הקרבנות כדקיימא לן (חולין דף קלב:) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אין נפטרין על ידי אפיקומן:

    ואמר רב אפיקומן לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת:

    שלא בשעת אכילה קריאת ההלל לאחר אכילה:

    פעם אחת בשנה ביוה"כ לקטורת ולהזיית בין הבדים:

    בשבוע בשמיטה:

    מה היא צריכה שמא תבקע החומה וצריכה תיקון אלמא עליות נתקדשו:

    שאני היכל דכתיב ביה ועליותיו וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא קדוש:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 86a · Sefaria

    Tosafot

    לא נצרכה אלא לאותן שתי אמות לא בעי למימר דאותן שתי אמות היו מונחות בגגו של היכל דהא שער מזרחי שעליו שושן הבירה צורה אחת משערי העזרה היה אלא ה"ק כמו שאותו שער מזרחי היה מקודש להניח שם כלי קודש כמו כן גגו של היכל קודש דקאמר היינו להצניע שם כלי קודש ולא שיהיו כלי קודש צריכין מקום מקודש כדמוכח בכמה דוכתי אלא הך קדושה אית להו להניחם שם:

    הכלה הופכת פניה איצטריך לאשמעינן דלא חשבינן כשתי מקומות אע"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פניה אי נמי קמ"ל דחייבת להפוך פניה כדאמר בגמרא כלה תנן:

    Tosafot on Pesachim 86a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב גגין ועליות של ירושלים לא נתקדשו ואקשי' עליה והא איהו דאמר משום רבי חייא פסח כזיתא והלילא פקע איגרא מאי לאו דאכלין הפסח בגג ושם קראו את ההלל דאלמא הגג נתקדש דאין לנו רשות לאכול את הפסח אלא במקום קדוש ושני' כגון שאכלו הפסח בארץ ועלו בגג לקרות את ההלל. והא דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' שלא יעברו מחבורה לחבורה התם בשעת אכילה אבל בקריאת הלל שרי: ת"ש מהא דתנן בתחלת כלים אבא שאול אומר עליו' בית קדשי הקדשי' חמורה מבית קדשי הקדשים כו' הרי העליות נתקדשו ורחי רב יוסף וכי מהיכל ניתיב איניש כלומר שאני היכל דרחמנא גזר הכי שנא' ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' וכתי' הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל: ת"ש מהא דתנן במעשר שני פ"ג הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קדש הנה הגגות נתקדשו ומשני רב חסדא הגגות הללו שוין לקרקע עזרה וכקרקע הן חשובין אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות בקדש תוכן קדש וגגותיהן חול ואי ס"ד בשוין גגות הללו לקרקע עזרה הויא להו מחילות ואמר רבי יוחנן מחילות לא נתקדשו אמאי תנן תוכן קדש כי אמר ר' יוחנן בפתוחות להר הבית כי תניא ההיא בפתוחות לעזרה והתניא ר' יהודה אומר מחילות שתחת ההיכל חול ושני' בפתוחות לחול:

    ת"ש וגגו של היכל קדש ומתמהי' ותסברא גגין מי קדשי והא קתני סיפא גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשי' ואין שוחטין שם קדשי' קלים ואלא קשיא וגגו של היכל קדש ושני' באותן שתי אמות כלומר הא דתניא גגו של היכל קדש באותן ב' אמות כדתנן במסכת כלים פט"ז שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית. יש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויות ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ונותנין לאומנין ולוקחין. ויש אומרים מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הבירה ועשו בה בנין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת חצי אצבע בקרן מזרחית דרומית בנין אמה ואחרת יתירה עליהן בקרן מזרחית דרומית ומפורש במנחות פרק שתי הלחם נילושות אחת אחת כיון שהביא משנה זו גררה ופרקה פירש ענין שושן הבירה הנזכר בה תנן התם במדות פ"א (מ"ג) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מאי טעמא רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר כדי שידעו מהיכן באו כלומר בעונותיכם גליתם לבבל ועתה משם עליתם וכל זמן שרואין אותה הצורה זוכרין הגלות והדורות הבאין מספרין לבניהם וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן כלומר אע"פ שאנו כאן תחת מלכות פרס אנו רבי ינאי אמר לעולם תהא אימת מלכות עליך שנא' וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' ולא כתיב וירדת אתה ר' יוחנן אמר מהכא ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו. ועלהו לתרופה חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות לקבל הריון ואמרינן עלה ושתי אמות למה חד לדהבא וכספא וחדא לבנינא כלומר כשנותנין לאומנין כותל לבנות דבר קצוב כך וכך אמה בכך וכך דמים נותנין אמה באמה הקטנה והן בונין באמה הגדולה כדי שלא יהנו מן ההקדש יתר מכדי מלאכתן ויבואו לידי מעילה וכן בכלי זהב כגון השולחן והמנורה וכיוצא בהן והחצוצרות וכיוצא בהן. פי' חומה שוה בקרקע עזרה כגון בר שורא והוא החל שעושין החל נמוך והחומה שחוץ ממנה גבוהה וזה נקרא חל וזו נקראת חומה:

    מתני' שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין את פניהם ואוכלין וכו'.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 86a · Sefaria

    Meiri

    מעתה הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות בחול שתוכן חול כמו שביארנו במסכת יומא אם היו גגותיהן שוות לעזרה גגותיהן קדש ואם אינם שוות אף הגגות חול ואם היו בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש וגגותיהן חול אחר שהן בתחום של חול אפילו היו שווים לקרקע העזרה וכן תוכם קדש אע"פ שגגותיהן שוים לקרקע העזרה ואע"פ שכל כיוצא בזה מחלות הם ומחלות לא נתקדשו לא נאמר כן אלא במחילות הפתוחות להר הבית אבל הפתוחות לעזרה קדש הם ואם היו פתוחות לחול אף אותם שבעזרה חול ובעל קרי נכנס בהם הואיל ונמשכות תחת הקרקע עד שפתוחות למקום חול מעתה גגין של היכל אין אוכלין בהם קדשי קדשים ולא שוחטין בהן את הקלים שנשחטים בכל מקום שבעזרה ואע"פ שעליותיו נתקדשו בעליות הוא מפני שהוזכרו במקרא כדכתיב ואת גנזכיו ועליותיו אבל גגין שלא הוזכרו לא:

    ולא נאמרו בגגין של היכל שהן קדש אלא לנתינת קצת כלי קדש הצריכים לבנין לשם והוא שאמרו לאותן שתי אמות שבשושן הבירה וענין זה הוא שכשעלו בימי עזרא צוה להם המלך שיעשו צורת שושן הבירה בבנינם שיהיו זוכרים שמשם יצאו ולא ימרדו במלכות וציירוה על שער מזרחי של הר הבית ונתנו שם שתי מקלות של מדה לבנין במדה אמות אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שזו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתרה על של משה שהיא בת ששה טפחים חצי אצבע וזו של קרן מזרחית דרומית היתה יתרה על חברתה חצי אצבע ונמצאת יתרה על של משה אצבע ולמה הרי עושין כן כדי שיהיו האומנין מחשבין שכרם במנין אמות למנין הקטנה ר"ל של משה וישלימו מלאכתם בגדולה כדי שיותרו משלהם אותו המותר ליזהר שלא יבאו לידי מעילה לעשות מלאכתם בצמצום שמא יחסרו מן המותנה ויבאו לידי מעילה ושמא תאמר שתים למה והלא די היה להם בשל משה ובאחת מאלו שיהו מחשבים שכרם בשל משה ומשלימין באחת טעם הדבר שכל שהיו בונים בשל זהב וכסף בשולחנות וטבלאות וכיוצא בהם היו מחשבים בשל משה ומשלימין באותה שיתרה על של משה חצי אצבע וכשהיו בונים שאר בנינים של אבנים בכותלים ומחיצות שאין הבנין יקר כל כך מחשבין בשל משה ומשלימין באותה שהיתה יתרה על של משה אצבע שלם:

    המשנה התשיעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכי' את פניהם הלך ואוכלין ואלו הופכי' את פניהם הלך ואוכלי' והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שהוא מגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת אמר הר"ם הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך יש לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:

    אמר המאירי שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו' צריך שתדע שר' יהודה ור' שמעון נחלקו בענין אכילת הפסח והוא שלדעת ר' יהודה פסח אחד נאכל אף לשתי חבורות בשני מקומות אם שתקבע כל אחת מקומה בבית זה אם אפילו בשני בתים אבל אדם אחד או חבורה אחת אין אוכלין אותו בשני מקומות אלא במקום שהתחילו לו לאכול יגמרו והוא סובר בבית אחד יאכל בית ממש כלומר שלא יאכל ממנו אדם אחד או חבורה אחת בשני מקומות ור' שמעון סובר שנאכל הוא לחבורה אחת אף בשני מקומות אבל לא פסח אחת לשתי חבורות ובית אחד הוא סובר בפירושו בחבורה אחת כתרגומו של אונקלוס ועל זה נאמר בגמ' מר סבר יש אם למקרא ר"ל ר' יהודה ומר סבר יש אם למסורת ר"ל ר' שמעון כלומר לפי' שמסר בו המתרגם ואין זה כשאר מסורות הנאמרים בתלמוד לשנות את הקריאה שאלו כן כבר מצינו לר' שמעון שסובר יש אם למקרא כמו שהתבאר בראש סנהדרין ב' א' או שמא יש לפרש שכלם סוברים בבית שהיא חבורה ומר סבר יש אם למקרא על ר' שמעון כלומר יאכל שהוא לשון נפעל וסובב על הפסח שיהא נאכל בחבורה אחת אף בשני מקומות ולא בשתי חבורות ור' יהודה סובר יש אם למסורת והרי הוא אומר יאכל לשון פעל קל ומוסב על האוכל שלא יאכלנו אלא בחבורה אחת וזהו במקום אחד אבל הקרבן נאכל אף בשני מקומות כל חבורה במקומה ופירשו בגמ' שמשנתנו כדעת ר' יהודה היא שנויה:

    ומעתה אתה צריך לפרש בה שתי חבורות שהיו אוכלות פסח אחד בבית אחד אלא שכל אחד קבעה מקומה לעצמה בייחוד ואמר שאין צריך שיהו מכונים פניהם זה לזה עד שיהו נראין כחבורה אחת אלא אף אם רצו אלו הופכין פניהם לכאן ואלו לכאן שהרי נאכל הוא אף בשתי חבורות ולא נאסר אלא שאדם אחד או חבורה אחת לא תאכל ממנו בשני מקומות:

    ומה שאמר אח"כ והמיחם באמצע וכשהשמש עומד וכו' הוא שהיה דרכם למזוג את יינם במים חמים כמו שביארנו במסכת ע"ז והיו רגילים כשהיו הרבה חבורות בבית אחד להיות מצמצמים להספיק לכלם במדורה אחת ובשמש אחד שיהא מחמם מים חיים לכלם למזוג בה כל אחד את יינו והמים היו צריכין לעמוד כל אותו זמן במדורה כדי שלא יצטננו והשמש מ"מ נמנה באחת מן החבורות ואינו רשאי לאכול חוץ ממקום חבורתו והיו נותנין את המיחם באמצע להיותו שוה לכלם ואמר שכשהשמש עומד להזמין מים לאותם שבחבורה האחרת והמאכל לתוך פיו קופץ את פיו שלא יראה כאוכל כלל שאלו כן הרי נמצא אוכל בשני מקומות ותכף שמזג מחזיר את פניו כלפי חבורתו בקמיצת פיו שלא יחשדוהו בני חבורתו ועומד בקמיצתו עד שמגיע לחבורתו ויאכל:

    והכלה הופכת את פניה אע"פ שבשעת ישיבה בשלחן ועשיית הסדר היו פניה מכוונות לחברותיה בשעת אכילה רשאה להפוך פניה ולאכול מפני שהיא בושה מלאכול בפני הכל ואין גוזרין מחשש שנוי מקום אע"פ שבאחרים יש לגזור כן שמתוך בשתה הקלו בה:

    ומ"מ לענין פסק הלכה כדברי שניהם להחמיר ואין הפסח נחלק ליאכל בשתי חבורות אלא בחבורה אחת לבד וכן אותה חבורה משהסבו אין רשאין לשנות מקומם וכן אין שני פסחים נאכלין לחבורה אחת שאין נמנין על שני פסחים ומשנתנו אפשר לפרשה על דרך פסק בדרך זה שאנו מפרשים עכשיו והוא ששתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד כל אחת את פסחה ובמקומה הקבוע לה צריך שיפרסמו שאינן מעורבות זו בזו שלא יהא נראה זו כאוכלה משל חברתה אלא אלו הופכין פניהם למזרח ואלו למערב או אלו לצפון ואלו לדרום או שיעשה להם מחיצה ביניהם וענין המיחם והשמש על הדרך שביארנו ובכלה התירו להפוך פניה ולא חששו ליראות כחבורה אחרת לגזור עליה בכך שמפני בשתה הקלו בה:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 86a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה כי אמרה ר"י כו' בפתוחות להר הבית דגבי שילוח בעל קרי כו' עכ"ל שם בפ' א"ד פרש"י דמילי מילי קתני והיינו לפי מאי דס"ד הכא דר"י בפתוחות לעזרה קאיירי דא"א לבעל קרי לבא לפתחה אבל למאי דמסיק הכא דר"י בפתוחות להר הבית קאמר בעל קרי הותר ליכנס בה בעומדת בסופה לצד ירושלים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 86a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא שאני היכל עיין שבועות יז ע"ב תוד"ה וטמא:

    Gilyon HaShas on Pesachim 86a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 86, Amud Aleph, about 441 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “מאי לאו, דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא! לא:…”

    2. Segment 222 words

      Opens “איני? והתנן: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן,…”

    3. Segment 346 words

      Opens “ת"ש אבא שאול אומר: עליית בית קדשי…”

      Named: אבא.

    4. Segment 443 words

      Opens “אמר רב יוסף: מהיכל ניקום וניתיב איניש?…”

      Named: רב יוסף.

    5. Segment 517 words

      Opens “ת"ש הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן…”

      Named: רב חסדא.

    6. Segment 638 words

      Opens “אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 712 words

      Opens “והתני' ר"י אומר: מחילות מתחת ההיכל חול…”

    8. Segment 83 words

      Opens “ת"ש וגגו קודש…”

    9. Segment 927 words

      Opens “ותסברא והא קתני גגין הללו אין אוכלין…”

      Named: רב חמא בר גוריא.

    10. Segment 1044 words

      Opens “דתנן ב' אמות היה בשושן הבירה אחת…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה שיהיו…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “תנן החלונות ועובי החומה כלפנים בשלמא החלונות…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “משכחת לה בבר שורא דכתיב (איכה ב,…”

      Named: רבי אחא, רבי חנינא.

    14. Segment 1440 words

      Opens “מתני׳ שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “גמ׳ מתני' מני רבי יהודה היא דתניא…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1626 words

      Opens “מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור…”

      Named: רבי יהודה.

    17. Segment 1714 words

      Opens “רבי שמעון אומר על הבתים אשר יאכלו…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 86a · Segment 6 — “אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 86a · Segment 4 — “אמר רב יוסף: מהיכל ניקום וניתיב איניש? שאני היכל,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 86a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026