Talmud Builders

    Pesachim 117b

    Back to index

    English translation — Pesachim 117b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What, is it not the case that the mishna and the baraita disagree concerning the following matter: According to the one who says that one must recite until “A joyful mother of children,” he maintains that the subsequent halleluya is the start of a chapter. And the one who said that one must recite until “When Israel came forth” maintains that halleluya is the end of the previous chapter. The mishna and the baraita disagree only with regard to when the word halleluya should be recited, at this point in the seder or when hallel is resumed after the meal.

    2The Gemara rejects this contention: This is no proof, as Rav Ḥisda explains the difference between the mishna and the baraita in accordance with his reasoning, that everyone maintains that halleluya marks the end of a chapter. However, the one who said that one must recite until “When Israel came forth” spoke well, as he cites the beginning of the next verse. And the one who said that one must recite until “A joyful mother of children” means until and including, i.e., one finishes the entire verse including the word halleluya .

    3The Gemara asks: If so, let the tanna say: Until halleluya . And if you say that we would not know which halleluya he meant, let the tanna say: The halleluya of “A joyful mother of children.” The Gemara comments: This is indeed difficult for the opinion of Rav Ḥisda.

    4Likewise, Rabba bar Rav Huna explains the difference between the mishna and the baraita in accordance with his reasoning, that everyone agrees that halleluya signifies the start of a chapter. The one who said that one must recite until “A joyful mother of children” spoke well, and the one who said that one must recite until “When Israel came forth” maintains that the term means until and not including, as one does not conclude with the word halleluya after “A joyful mother of children.”

    5The Gemara asks a similar question with regard to the opinion of Rabba bar Rav Huna: If so, let the tanna say: Until halleluya . And if you say that we would not know which halleluya he meant, let the tanna say: The halleluya of “When Israel came forth.” The Gemara comments: This is indeed difficult for Rabba bar Rav Huna’s opinion.

    6And the mishna stated that one concludes this section of hallel with a blessing that refers to redemption. With regard to the dispute over how to conclude the blessing, Rava said: For the recitation of Shema and hallel on Passover, the wording of the final blessing is: Who redeemed Israel, in the past tense, whereas the seventh blessing of the weekday Amida prayer concludes with: Who redeems Israel, in the present tense. What is the reason for this difference? Prayer is a supplication for mercy and therefore one mentions and requests the anticipated redemption in his prayers.

    7Likewise, Rabbi Zeira said: The formula of kiddush is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us, in the past tense. In contrast, the formula in the Amida prayer is: Sanctify us with Your mitzvot, in the future tense. What is the reason for this difference? Prayer is a supplication for mercy, and one submits a request for the future.

    8Rav Aḥa bar Ya’akov said: And one must mention the exodus from Egypt in the kiddush of Shabbat day, despite the fact that Shabbat is not directly connected to the Exodus. The proof is that here, with regard to Passover, it is written: “That you may remember the day when you came out of the land of Egypt all the days of your life” (Deuteronomy 16:3); and it is written there, with regard to Shabbat: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). By means of a verbal analogy of the word “day,” these verses teach that one must also recall the Exodus on Shabbat.

    9The Gemara discusses the formulas of other prayers. Rabba bar Sheila said: The prayer that describes the future restoration of the kingship of Israel concludes with: He Who causes the horn of salvation to flourish, while the blessing recited after the haftara , the portion read from the Prophets, concludes with: Shield of David.

    10Incidentally, the Gemara cites the promise God issued to David through Nathan the Prophet: “And I will make you a great name, like the names of the great ones in the earth” (II Samuel 7:9). Rav Yosef teaches: This is the meaning of the phrase “like the names of the great ones,” that Jews will say: Shield of David, just as they say: Shield of Avraham.

    11Rabbi Shimon ben Lakish said with regard to God’s blessing of Avraham: “And I will make of you a great nation, and I will bless you, and I will make your name great, and you will be a blessing” (Genesis 12:2). “And I will make of you a great nation”; this is fulfilled in the opening of the first blessing of the Amida , as Jews say: God of Abraham. “And I will bless you”; this is fulfilled when they say: God of Isaac, as it is a blessing for a father when the name of his son is eternalized. “And I will make your name great”; this is fulfilled when they say: God of Jacob.

    12One might have thought that Jews should conclude the first blessing of the Amida prayer with the names of all the forefathers; therefore the verse states: “And you will be a blessing” i.e., with you, Avraham, they will conclude the blessing, and they will not conclude with a mention of all of the forefathers. This is why the first blessing of the Amida prayer ends: Shield of Avraham.

    13Rava said: I found the Elders of Pumbedita sitting and saying: On Shabbat, both in prayer and in kiddush , one recites: Who sanctifies Shabbat. On a Festival, both in prayer and in kiddush one recites: Who sanctifies Israel and the seasons. And I said to them: On the contrary, in prayer, both on Shabbat and on a Festival, one should recite: Who sanctifies Israel. However, in the kiddush of Shabbat one should recite: Who sanctifies Shabbat, whereas in the kiddush of a Festival one should recite: Who sanctifies Israel and the seasons.

    14Rava further said to the Elders of Pumbedita: And I can say my reason and your reason. Your reason is that since Shabbat is established and permanent, i.e., it always occurs on the seventh day of the week, both in prayers and in kiddush one should recite: Who sanctifies Shabbat. It is not necessary for Israel to sanctify Shabbat, as it is permanently sanctified by God. Conversely, with regard to a Festival, as it is Israel who establishes it, as the Sages add extra days to certain months and establish years by intercalating them, one recites: Who sanctifies Israel and the seasons. This is Rava’s explanation of the reason for the ruling of the Elders of Pumbedita.

    15Rava continues: My reason is that in the case of prayer, which is in public, one recites: Who sanctifies Israel, in honor of the community. Conversely, for kiddush , which is recited by an individual alone on Shabbat, one says: Who sanctifies Shabbat, as Israel does not sanctify Shabbat. On a Festival one recites: Who sanctifies Israel and the seasons. In this case, Israel is mentioned, as its Sages sanctify the Festivals.

    16The Gemara rejects Rava’s reason: And that is not so. Is there not also the prayer recited by a person who is alone; and is there not also kiddush in public? The above distinction is rendered meaningless in practice. But Rava maintains: Follow the main practice of each mitzva. Prayer is primarily a communal activity, whereas kiddush is fundamentally the obligation of each individual.

    17The Gemara reports: Ulla bar Rav descended to lead the prayer service before Rava. He said the formula in accordance with the opinion of the Elders of Pumbedita, and Rava did not say anything to him. Apparently, Rava retracted his opinion and accepted the formula of the Elders of Pumbedita. Likewise, the Gemara relates: Rav Natan, father of Rav Huna, son of Rav Natan, descended to lead the prayer service before Rav Pappa and recited the liturgy in accordance with the opinion of the Elders of Pumbedita, and Rav Pappa praised him for his correct recitation.

    18Ravina said: I happened to come to Sura before Mareimar, and the prayer leader descended before him and recited the liturgy in accordance with the opinion of the Elders of Pumbedita, and everyone tried to silence him, as they had never heard that version of the prayer before. Mareimar said to them: Leave him, as the halakha is in accordance with the opinion of the Elders of Pumbedita. And the people in attendance listened to him and no longer tried to silence the prayer leader, but allowed him to complete the prayer.

    19MISHNA: They poured for the leader of the seder the third cup of wine, and he recites the blessing over his food, Grace After Meals. Next, they pour him the fourth cup. He completes hallel over it, as he already recited the first part of hallel before the meal. And he also recites the blessing of the song at the end of hallel over the fourth cup. During the period between these cups, i.e., the first three cups established by the Sages, if one wishes to drink more he may drink; however, between the third cup and the fourth cup one should not drink.

    20GEMARA: Ran Ḥanan said to Rava: Since the mishna states that Grace After Meals must be recited over the third cup, learn from it that Grace After Meals requires a cup of wine. Rava said to him: This is no proof, for although the Sages instituted the drinking of four cups in the manner of freedom, once the four cups are in place, with each and every one of them we will perform a mitzva, despite the fact that they were not originally instituted for this purpose. After the Sages instituted these four cups, they attached a special mitzva to each one. However, this does not prove that there is an obligation to recite Grace After Meals over a cup of wine during the rest of the year.

    21We learned in the mishna that they pour the leader of the seder the fourth cup and he completes hallel over it, and he recites the blessing of the song at the end of hallel over that cup.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קסבר עד ועד בכללואי אמינא עד בצאת סברי עלמא דאף בצאת בכלל משום הכי אמר עד אם הבנים שמחה ותו לא:

    [עד ולא עד בכלל]ואי הוה אמינא עד אם הבנים הוה משמע עד אם הבנים ולא אם הבנים בכלל:

    ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וגו' וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו:

    כשם הגדוליםכאברהם כיצחק ויעקב:

    דברבים איתאמשום כבוד רבים אומר מקדש ישראל:

    פסחים 117 עמוד ב

    1מאי לאו, בהא קמיפלגי: למ"ד עד ״אם הבנים שמחה״, סבר ״הללויה״ ריש פירקא, ומאן דאמר עד ״בצאת ישראל״, סבר ״הללויה״ סוף פירקא.

    2רב חסדא מתרץ לטעמיה, דכולי עלמא סברי: ״הללויה״ סוף פירקא. מ"ד עד ״בצאת ישראל״ שפיר, ומאן דאמר עד ״אם הבנים שמחה״, עד ועד בכלל.

    3ונימא עד ״הללויה״! וכי תימא דלא ידעינן הי ״הללויה״ ונימא ״הללויה״ של ״אם הבנים שמחה״? קשיא.

    4רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא ״הללויה״ ריש פירקא, מאן דאמר עד ״אם הבנים שמחה״ שפיר, ומאן דאמר עד ״בצאת ישראל״, סבר: עד ולא עד בכלל.

    5ונימא: עד ״הללויה״, וכי תימא דלא ידעינן הי ״הללויה״ ונימא עד ״הללויה״ שבצאת ישראל? קשיא.

    6וחותם בגאולה. אמר רבא: ק"ש והלל ״גאל ישראל״. דצלותא ״גואל ישראל״. מ"ט דרחמי נינהו.

    7אמר רבי זירא: דקידושא ״אשר קדשנו במצותיו וצונו״. דצלותא ״קדשנו במצותיך״. מ"ט דרחמי נינהו.

    8אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום. כתיב הכא: (דברים טז, ג) ״למען תזכור את יום״. וכתיב התם: (שמות כ, ז) ״זכור את יום השבת לקדשו״.

    9אמר רבה בר שילא: דצלותא ״מצמיח קרן ישועה״, דאפטרתא ״מגן דוד״.

    10(שמואל ב ז, ט) ״ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים״, תני רב יוסף: זהו שאומרים ״מגן דוד״.

    11א"ר שמעון בן לקיש: (בראשית יב, ב) ״ואעשך לגוי גדול״, זהו שאומרים ״אלהי אברהם״. ״ואברכך״, זהו שאומרים ״אלהי יצחק״. ״ואגדלה שמך״, זהו שאומרים ״אלהי יעקב״.

    12יכול יהו חותמין בכולן? ת"ל ״והיה ברכה״. בך חותמין, ואין חותמין בכולן.

    13אמר רבא: אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי: בשבתא בין בצלותא בין בקידושא: ״מקדש השבת״. ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא: ״מקדש ישראל והזמנים״. ואמינא להו אנא: אדרבה, דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא: ״מקדש ישראל״, בקידושא דשבתא: ״מקדש השבת״, ביומא טבא: ״מקדש ישראל והזמנים״.

    14ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו. טעמא דידכו: שבת, דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא: ״מקדש השבת״. יומא טבא, דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני: ״מקדש ישראל והזמנים״.

    15טעמא דידי: צלותא, דברבים איתא: ״מקדש ישראל״. קידוש, דביחיד איתא, בשבת: ״מקדש השבת״, ביום טוב: ״מקדש ישראל והזמנים״.

    16ולא היא, צלותא ביחיד מי ליתיה? וקידושא ברבים מי ליתיה? ורבא סבר: זיל בתר עיקר.

    17עולא בר רב נחית קמיה דרבא, אמר כסבי דפומבדיתא, ולא א"ל ולא מידי. אלמא הדר ביה רבא. רב נתן אבוה דרב הונא בריה דרב נתן נחית קמיה דרב פפא, אמר כסבי דפומבדיתא, ושבחיה רב פפא.

    18אמר רבינא: אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר, ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא, והוו משתקי ליה כולי עלמא, אמר להו: שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא, ולא הוו משתקו ליה.

    Mishna

    19מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו. רביעי גומר עליו את הלל, ואומר עליו ברכת השיר. בין הכוסות הללו, אם רוצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה.

    Gemara

    20א"ל רב חנן לרבא: ש"מ ברכת המזון טעונה כוס. א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה.

    21רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר.

    Tosafot

    למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריםלכך קבעו זכר ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאות' ל"ט מלאכות:

    רביעי אומר עליו הלל הגדולרביעי גרסי' ולא גרסינן חמישי ולה"ר יוסף טוב עלם שכתב בסדרו קימעא לשתות מים יכנס אם חולה הוא או איסטניס ואי בעי משתיא חמרא משום אונס לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס תימה כיון שאוסר לשתות איך תיקנו כוס חמישי הא ארבע כוסות תיקנו ולא חמישי וכן מה שאוסר לשתות אפי' מים הא לא מבטלי טעם מצה דאפילו אחר הפסח לא אסר לקמן רק מיני מיכלא אבל מיני מישתיא אפילו יין לא מצינן לאסור והא דאמר בין שלישי לרביעי לא ישתה מפרש בירושלמי שלא ישתכר ושלא יוכל לומר הלל וכן פסק רבי' שמואל לקמן דכל שתיה מותרת ואפי' לפי המפרשים בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יבטל טעם מצה מ"מ במים לא מיירי אלא ביין דומיא בין ראשון לשני ישתה דמיירי ביין כי היכי דניגרריה לליביה כדאמרי' לעיל [פסחים דף קח.] ומיהו רוב עמא דבר לשתות וגם רב אלפס התיר מים ולא אסר רק יין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' עד היכן אומר ב"ה אומר עד חלמיש למעינו מים והלכה כב"ה וחותם בגאולה אמרי ק"ש והלל חותמין גאל ישראל צלותא גואל ישראל מאי טעמא רחמי נינהו אמ' רבי זירא ברכה דקידוש אק"ב אבל של תפלה קדשנו במצותיך מאי טעמא דתפלה רחמי נינהו וצריך שיזכיר יציאת מצרים (בלילות) [בקידוש היום] כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם למען תזכור את יום צאתך וגו'.

    אמר רבה בר זירא בצלותא חותמין מצמיח קרן ישועה בהפטרה מגן דוד שנאמר ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ.

    תאני רב יוסף שחותמין בהפטרה מגן דוד כדרך שחותמין בתפלה מגן אברהםאמר ריש לקיש ואעשך לגוי גדול זה שאומר אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהו חותמין בכלן ת"ל והיה ברכה אין חותמין אלא בך בלבד.

    אמר רבא אשכחתינהו לסבי דפומבדיתא דהוו אמרו בשבתא בין בקידושא בין בצלותא מקדש השבת ביום טוב בין בצלותא בין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבא כו' ואסיקנא כסבי דפומבדיתא מדאמר רבינא אנא אקלעי לסורא לגבי מרימר ונחית שליח צבור לקמיה ואמר כסבי דפומבדיתא והוו כולי עלמא משתקי ליה ואמר להו מרימר שבקוה דהלכתא כסבי דפומבדיתא:

    מזגו לו כוס שלישי ברך על מזונו אמר לו רבינא לרבא ש"מ ברכה טעונה כוס אמר ליה ארבע כוסות דתקון רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 117b

    Pesachim 117b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 460 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קסבר עד ועד בכלל ואי אמינא עד בצאת סברי עלמא דאף בצאת בכלל משום הכי אמר עד אם הבנים שמחה ותו לא:

    [עד ולא עד בכלל] ואי הוה אמינא עד אם הבנים הוה משמע עד אם הבנים ולא אם הבנים בכלל:

    ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וגו' וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו:

    כשם הגדולים כאברהם כיצחק ויעקב:

    דברבים איתא משום כבוד רבים אומר מקדש ישראל:

    Rashi on Pesachim 117b · Sefaria

    Tosafot

    למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים לכך קבעו זכר ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאות' ל"ט מלאכות:

    רביעי אומר עליו הלל הגדול רביעי גרסי' ולא גרסינן חמישי ולה"ר יוסף טוב עלם שכתב בסדרו קימעא לשתות מים יכנס אם חולה הוא או איסטניס ואי בעי משתיא חמרא משום אונס לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס תימה כיון שאוסר לשתות איך תיקנו כוס חמישי הא ארבע כוסות תיקנו ולא חמישי וכן מה שאוסר לשתות אפי' מים הא לא מבטלי טעם מצה דאפילו אחר הפסח לא אסר לקמן רק מיני מיכלא אבל מיני מישתיא אפילו יין לא מצינן לאסור והא דאמר בין שלישי לרביעי לא ישתה מפרש בירושלמי שלא ישתכר ושלא יוכל לומר הלל וכן פסק רבי' שמואל לקמן דכל שתיה מותרת ואפי' לפי המפרשים בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יבטל טעם מצה מ"מ במים לא מיירי אלא ביין דומיא בין ראשון לשני ישתה דמיירי ביין כי היכי דניגרריה לליביה כדאמרי' לעיל [פסחים דף קח.] ומיהו רוב עמא דבר לשתות וגם רב אלפס התיר מים ולא אסר רק יין:

    Tosafot on Pesachim 117b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' עד היכן אומר ב"ה אומר עד חלמיש למעינו מים והלכה כב"ה וחותם בגאולה אמרי ק"ש והלל חותמין גאל ישראל צלותא גואל ישראל מאי טעמא רחמי נינהו אמ' רבי זירא ברכה דקידוש אק"ב אבל של תפלה קדשנו במצותיך מאי טעמא דתפלה רחמי נינהו וצריך שיזכיר יציאת מצרים (בלילות) [בקידוש היום] כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם למען תזכור את יום צאתך וגו'.

    אמר רבה בר זירא בצלותא חותמין מצמיח קרן ישועה בהפטרה מגן דוד שנאמר ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ.

    תאני רב יוסף שחותמין בהפטרה מגן דוד כדרך שחותמין בתפלה מגן אברהם אמר ריש לקיש ואעשך לגוי גדול זה שאומר אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהו חותמין בכלן ת"ל והיה ברכה אין חותמין אלא בך בלבד.

    אמר רבא אשכחתינהו לסבי דפומבדיתא דהוו אמרו בשבתא בין בקידושא בין בצלותא מקדש השבת ביום טוב בין בצלותא בין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבא כו' ואסיקנא כסבי דפומבדיתא מדאמר רבינא אנא אקלעי לסורא לגבי מרימר ונחית שליח צבור לקמיה ואמר כסבי דפומבדיתא והוו כולי עלמא משתקי ליה ואמר להו מרימר שבקוה דהלכתא כסבי דפומבדיתא:

    מזגו לו כוס שלישי ברך על מזונו אמר לו רבינא לרבא ש"מ ברכה טעונה כוס אמר ליה ארבע כוסות דתקון רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 117b · Sefaria

    Meiri

    חתימת גאולה שבברכה אחרונה של קריאת שמע ושל חתימת הגדה נאמרת בלשון עבר ר"ל גאל ישראל ושל תפלה גואל ישראל מפני שהיא תפלה ובקשת רחמים לזמן שהוא בו ולעתיד וכן בקידוש על הכוס אומר אשר בחר בנו וכו' וקדשנו במצותיו ובתפלה אומר וקדשנו במצותיך דרך תפלה:

    קידוש של שבת אף הוא צריך שיזכיר בו יציאה מצרים ואין צריך לומר בקידוש של מועדות שענינם סובב על ענין יציאת מצרים אלא אף של שבת כן שהאמונה היוצאת לנו מענין יציאת מצרים והוא אמונת גמול ועונש ושנוי הטבעים וכן היוצאה מענין שבת והוא חדוש העולם הכל רומז אל ענינים נקשרים זה בזה ושאין מציאות להאמנת האחד מבלתי האחר כמו שהתבאר למבינים:

    ברכה האמורה בתפלה על מלכות בית דוד מצמיח קרן ישועה מפני שהוא תפלה ובקשה כללית לכל העם ושל הפטרת נביאים מגן דוד וברכה ראשונה של תפלה צריך להזכיר בה שלשה אבות הראשונים ר"ל אברהם יצחק ויעקב ולחתום באברהם:

    חתימת ברכת שבת בין בקידוש בין בתפלה מקדש השבת ושל ימים טובים מקדש ישראל והזמנים מפני שישראל הם המקדשים את הזמנים אבל שבת קדושה ועומדת ואם חל יום טוב בשבת חותם מקדש השבת וישראל והזמנים:

    המשנה הרביעית והכונה בה להתחיל בסדר שאחר המזון והוא שאמר מזגו לו כוס שלישי יברך על מזונו רביעי גומר את ההלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה אמר הר"ם מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל וברכת השיר הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף נקרא ברכת השיר ואם אמרן שתיהן הרי זה משובח:

    אמר המאירי מזגו לו כוס שלישי ומברך על מזונו בהזכרת מעין המאורע בברכת ירושלים ואחר כך מוזגין לו כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ר"ל יהללוך שהוא ברכה לאחריו ואע"פ שבשאר מקומות כל לאחריו תלוי במנהג בכאן קבעוה בתקנה ויש שואלין בה היאך מברכין לאחריו ולא ברכנו לפניו והרי אמרו במסכת נדה פרק ששי כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ועוד האיך ברכת יהללוך אינה פותחת בברוך והרי מכיון שאין ברכה לפניו אין זו סמוכה לחברתה עד שמזו כתבו הרבה מפרשים שמברכין לפניו בתחלת הללויה לגמור את ההלל ונמצא ברכת יהללוך סמוכה לחברתה אע"פ שההלל בנתים כדין ברכה אחרונה של קריאת שמע שעשינוה במסכת ברכות סמוכה לחברתה לאהבה עולם אע"פ שקריאת שמע בנתים וכן ברכת ישתבח לפסוקי דזמרה וכן הביאו ראיה ממה שאמרו בתוספתא סוכה פ"ג שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד קורין את ההלל שמונת ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב ראשון של פסח ולילו ויום טוב של עצרת ומאחר שהוא משוה קריאות אלו בענין אלמא שדינם שוה ואף במסכת סופרים אמרוה בדרך זה אלא שנתחדש בה שאם קדם לאמרו בבית הכנסת אינו צריך לברך על שלחנו ולשון מסכת סופרים בזו הוא שאמרו שם שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהם את ההלל ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות:

    ומצוה מן המובחר לקרות הלל בשתי לילות של גליות בבית הכנסת ולברך עליו וכשהוא קורא בביתו אינו צריך לברך הא כל שלא קדם לאמרו בבית הכנסת צריך לברך עליו בביתו וברכה זו עדיין אתה צריך לידע היכן אומרה אם בשעה שרוצה להתחיל הללויה ויקרא באותה ברכה עד למעינו מים ויברך ברכת גאולה ואחר סעודה יתחיל לא לנו בלא ברכה ויסיים בברכת יהללוך או שמא אינו מברך כשמתחיל הללויה אלא אחר סעודה כשרוצה להתחיל לא לנו יברך ויסיים בברכת יהללוך ותדע שקצת חכמים מברכי' לקרוא בשעה שפותחין הללויה ואין מברכין לגמור הואיל ואינו גומרו קודם אכילה אלא לקרוא ויש מברכין לגמור והראיה שבפתיחת ההלל מברכין אותה מה שאמרו בתלמוד המערב בראשון של ברכות כל הברכות כלן פותחין בהם בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה כגון של קריאת שמע ותפלה אין פותחין בהם בברוך היתיב ר' ירמיה הרי גאולה ר"ל אשר גאלנו שהיא סמוכה לחברתה ופותחת בברוך ותירצוה הואיל ואם שמעה בבית הכנסת יצא והוא שהיה מנהגם לקרוא את ההלל בבית הכנסת מבעוד יום זכר להלל שבעזרה שהיו אומרים בשעת שחיטת פסחים וכל שבירך בבית הכנסת אינו טעון ברכה ראשונה להלל ונמצא שברכת אשר גאלנו אינו מיוחדת כל כך להלל שאף אם הפקיע עצמו מן ההלל הוא מברכה וכענין ברכת אשר ברא שפותחת בברוך אחר שלפעמים נאמרת בלא האחרות הא למדת שכל שלא אמרו בבית הכנסת צריך לברך עליו בתחלת הללויה:

    ועדיין אתה צריך לידע אם יחזור ויברך לגמור בתחלת לא לנו אחר סעודה שהרי ברכה ראשונה כבר פסק כחה בברכת גאולה וראוי לומר שיברך לגמור ושתהא ברכת יהללוך חתימה לזו ומ"מ לפי דברי תלמוד המערב שהזכרנו אין ברכה בתחלת הלל שאחר סעודה ואע"פ שהסעודה מפסקת הרי אמרו בקריאת התורה שהפותח מברך לפניה והחותם לאחריה ופוטר כל הראשונים אע"פ שאפשר שיצאו להם ואכלו ושתו וכ"ש שברכות אלו על דרך הפסקה זו נתקנו וסדרו של יום כך הוא אבל ברכה לפני הלל שאחר סעודה ליכא לפי ענין האמור בתלמוד המערב והוא שהקשו שם והרי סיפא ר"ל יהללוך כלומר שאינה סמוכה לחברתה ואינה פותחת בברוך והרי שקורין אותה שאינה סמוכה לחברתה ואלו היתה ברכה בתחלתו היאך הוא קוראה שאינה סמוכה לחברתה אלא שלדעתי אפשר שזו היא שהשיבו שם שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר כלומר שתי ברכות נתקנו להלל זה אחת לשעבר והוא קודם סעודה בתחלת הללויה והיא בנוסח לקרוא את ההלל וברכת גאולה חתימה שלה ואחת להבא והיא בתחילת הלל שאחר סעודה והיא בנוסח לגמור וברכת יהללוך חתימה לה ונמצא שהיא סמוכה לחברתה ולפירוש זה נמצאו בהלל זה שתי ברכות אחת קודם סעודה בנוסח לקרוא וחתימתה ברכת גאולה ואחת לאחר גמר סעודה בנוסח לגמור וחתימתה יהללוך כך נראה לי ומ"מ במסכת ברכות פרשתיה בדרך אחרת לומר שברכת יהללוך סמוכה היא לברכה ראשונה שקודם אכילה וחתימה שלה היא ששתי חתימות נתקנו לה אחת להבא והיא של סוף ההלל ואחת לשעבר והיא הגאולה ואחר ששתיהן נתקנו על ברכה ראשונה שתיהן נקראות סמוכות ונראה לי כדעת ראשון אע"פ שדברים מחודשים הם:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 117b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרשב"ם בד"ה צריך שיזכיר יציאת כו' ובשאר מועדים במה מצינו מפסח עכ"ל ויש לתת טעם אמאי לא נילף נמי שבת במה מצינו אבל הר"ן כתב דנילף שאר י"ט במה מצינו משבת ודו"ק:

    בד"ה ה"ג כתיב הכא למען תזכור וגו' וכתיב התם את יום השבת עכ"ל ק"ק דבשבת גופיה בדברות שניות כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' ואפשר לומר דזכירת יציאת ממצרים קאמר דנילף מג"ש להזכיר בקידוש אבל בדברות שניות לא כתיב רק זכירת עבודת מצרים אבל מדברי התוספות נראה דיציאת מצרים היינו נמי עבודת מצרים ודו"ק:

    תוס' בד"ה רביעי אומר כו' קימעא לשתות מים יכנס כו' ובעי למשתי חמרא כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 117b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹקֵי אַבְרָהָם" וְכוּ'. קשה והלא מצינו שאמר השם יתברך למשה רבינו ע"ה בסנה (שמות ג, ו) אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב וְכוּ' ואמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ג, א) שמח משה רבינו ע"ה ואמר שנמנה אבי עם האבות ולא עוד אלא שנזכר תחילה. ונראה לי בס"ד דעיקר המעלה הוא שיזכיר אֱלֹקֵי על שם הפרטי שלו כמו שנאמר אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, וכאן לא אמר לו אֱלֹקֵי עַמְרָם אלא 'אֱלֹקֵי אָבִיךָ' בסתם. ועוד נראה לי בס"ד דעיקר המעלה הוא כאשר אומרים כן במטבע ברכות ובתפלה.

    יָכוֹל יְהוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּם משמע שיש טעם וסברא מבחוץ שראוי לחתום בכולם ולומר 'מָגֵן אַבְרָהָם יִצְחָק וֵאלֹקֵי וְיַעֲקֹב'. וצריכים להבין מאי היא? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו לעיל בשם רבינו ז"ל כי מָגֵן לקוחה מן ג' פעמים אֱלֹקֵי האמור באברהם יצחק ויעקב, ולפי זה ניחא דמסתבר טעמא לחתום במגן בכולם, כי מָגֵן לקוחה מן ג' פעמים אֱלֹקֵי האמורה בכולם:

    Ben Yehoyada on Pesachim 117b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 117, Amud Bet, about 460 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “מאי לאו, בהא קמיפלגי: למ"ד עד ״אם…”

    2. Segment 224 words

      Opens “רב חסדא מתרץ לטעמיה, דכולי עלמא סברי:…”

      Named: רב חסדא.

    3. Segment 316 words

      Opens “ונימא עד ״הללויה״! וכי תימא דלא ידעינן…”

    4. Segment 428 words

      Opens “רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה: דכולי…”

      Named: רב הונא, רבה.

    5. Segment 515 words

      Opens “ונימא: עד ״הללויה״, וכי תימא דלא ידעינן…”

    6. Segment 614 words

      Opens “וחותם בגאולה. אמר רבא: ק"ש והלל ״גאל…”

      Named: רבא.

    7. Segment 714 words

      Opens “אמר רבי זירא: דקידושא ״אשר קדשנו במצותיו…”

      Named: רבי זירא.

    8. Segment 830 words

      Opens “אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    9. Segment 911 words

      Opens “אמר רבה בר שילא: דצלותא ״מצמיח קרן…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1017 words

      Opens “(שמואל ב ז, ט) ״ועשיתי לך שם…”

      Named: רב יוסף, שמואל.

    11. Segment 1125 words

      Opens “א"ר שמעון בן לקיש: (בראשית יב, ב)…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “יכול יהו חותמין בכולן? ת"ל ״והיה ברכה״.…”

    13. Segment 1344 words

      Opens “אמר רבא: אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי:…”

      Named: רבא, רבה.

    14. Segment 1430 words

      Opens “ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו. טעמא…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “טעמא דידי: צלותא, דברבים איתא: ״מקדש ישראל״.…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “ולא היא, צלותא ביחיד מי ליתיה? וקידושא…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1735 words

      Opens “עולא בר רב נחית קמיה דרבא, אמר…”

      Named: רב נחית, רב נתן, רב הונא, רב פפא, עולא, רבא.

    18. Segment 1829 words

      Opens “אמר רבינא: אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר,…”

    19. Segment 1929 words

      Opens “מתני׳ מזגו לו כוס שלישי מברך על…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “גמ׳ א"ל רב חנן לרבא: ש"מ ברכת…”

      Named: רב חנן, רבא.

    21. Segment 219 words

      Opens “רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Pesachim 117b · Segment 11 — “א"ר שמעון בן לקיש: (בראשית יב, ב) ״ואעשך לגוי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 117b · Segment 10 — “…כשם הגדולים״, תני רב יוסף: זהו שאומרים ״מגן דוד״.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Pesachim 117b · Segment 8 — “אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 117b · Segment 18 — “אמר רבינא: אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר, ונחית קמיה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 117b · Segment 10 — “(שמואל ב ז, ט) ״ועשיתי לך שם גדול כשם…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 117b · Segment 17 — “עולא בר רב נחית קמיה דרבא, אמר כסבי דפומבדיתא,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 117b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026