Talmud Builders

    Pesachim 78b

    Back to index

    English translation — Pesachim 78b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Didn’t you say that with regard to an offering involving the public, even Rabbi Yehoshua concedes that ritual impurity is permitted?

    2Rather, Rabbi Yosei’s statement should be understood differently. When he said: I see as correct the statement of Rabbi Eliezer, he was referring to after the fact. When he said: I see as correct the statement of Rabbi Yehoshua, he meant ab initio . The Gemara asks: After the fact Rabbi Yehoshua also concedes, as it teaches: Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood, it was accepted and the offering is valid.

    3The Gemara responds: This case is with regard to ritual impurity, and that case is with regard to an offering that was lost or burned. The Gemara explains: When it teaches that Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood it is accepted, that is with regard to a case in which the meat of the offering became impure; but with regard to a case where the meat of the offering was lost or burned, he does not agree, even after the fact. When Rabbi Yosei said: I see as correct the opinion of Rabbi Eliezer after the fact, that was with regard to cases in which the meat was lost or burned, with regard to which Rabbi Yehoshua did not concede to Rabbi Eliezer.

    4MISHNA: If the meat of the Paschal lamb became ritually impure, and the fat remains pure and may be burned on the altar, one may not sprinkle the blood. On the other hand, if the fat became impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood because the meat remains fit to be eaten. This is the halakha with regard to a Paschal lamb, whose primary purpose is to be eaten by those who have registered for it. However, with regard to other offerings it is not so. Rather, although the meat has become impure and the fat remains pure, one may sprinkle the blood, because part of the offering still remains valid.

    5GEMARA: Rav Giddel said that Rav said: If one sprinkled the blood despite the fact that the meat was ritually impure, it was nonetheless accepted; one is not obligated to observe the second Pesaḥ . The Gemara asks: Don’t we require that the Paschal lamb be eaten, which could not occur in this case? The Gemara answers: Failure to engage in eating the offering does not preclude it from being accepted.

    6The Gemara asks: Isn’t it written: “And if the household be too little for a lamb, then he and his neighbor who is close to his house shall take one according to the number of the souls; according to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4)? This indicates that the Torah requires one to eat the Paschal lamb. The Gemara responds: This verse is stated as a mitzva only. It should be fulfilled, but it does not preclude acceptance of the offering.

    7The Gemara asks: And was it not stated to preclude acceptance of the offering if it cannot be eaten? Wasn’t it taught in a baraita : “According to the number of the souls”; this teaches that the Paschal lamb is slaughtered only for those who have registered for it and have thereby included themselves in advance in the number of the souls? I might have thought that if one slaughtered it for those who have not registered for it, he is merely like one who violates a mitzva, but the offering is still valid after the fact. Therefore, the verse states: “According to every man’s eating you shall make your count”; the verse repeated that the Paschal lamb is eaten only by those registered in order to underscore that failure to register precludes the offering from being valid.

    8And those who are able to eat the offering, as opposed to the sick or elderly who are unable to eat it, are juxtaposed in the verse to those who registered. Therefore, just as a Paschal lamb is disqualified if it is slaughtered for those who did not register for it, it is disqualified if it cannot be eaten. This poses a difficulty for the opinion of Rav.

    9The Gemara answers: Rather, Rav said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who said that failure to engage in eating the Paschal lamb does not preclude one from fulfilling one’s obligation to bring the offering, as the eating is a separate mitzva.

    10The Gemara asks: Which statement of Rabbi Natan is this referring to? If we say it is this statement of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita that Rabbi Natan says: From where is it derived that all Jews may fulfill their obligation after the fact with one Paschal lamb? The verse states: “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it in the afternoon” (Exodus 12:6). He asked: And does the entire assembly slaughter it? Is it a mitzva for each individual to slaughter his own Paschal lamb? Is it not true that only one person slaughters for the entire group? Rather, this formulation of the verse teaches that all Jews may fulfill their obligation with one Paschal lamb. It is considered as though they all slaughtered it and fulfilled their obligation, although they cannot all eat an olive-bulk of the offering.

    11The Gemara responds that this is not comparable to the case at hand: Perhaps it is different there, as, if these withdraw from the offering, it is fit for those, and if those withdraw it is fit for these. Although it is impossible for all Jews to partake of the same offering, the offering is fit for each individual, who could eat an olive-bulk of it if enough other people would withdraw.

    12Rather, it is this statement of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita : If one group registered for a Paschal lamb and then another group registered for it, and there was not enough meat to allow each person to eat an olive-bulk, the first ones, who have an olive-bulk of the Paschal lamb for each person, eat and are exempt from performing the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ ; the latter ones, who do not have an olive-bulk available from the Paschal lamb for each person, do not eat and are obligated to perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    13Rabbi Natan says: Both these and those are exempt from performing the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ , as the blood has already been sprinkled. Therefore, they have all fulfilled their obligation. This indicates that, according to the opinion of Rabbi Natan, eating is not essential.

    14The Gemara responds that one can still ask: Perhaps it is different there, as, if these members of the first group withdraw, it is fit for the members of the second group. The Gemara rejects the question: If so, let it teach that the second group is exempt from the second Pesaḥ since the members of the first group are fit to withdraw. What is the reason for the statement of the baraita that the blood has already been sprinkled? Learn from this that the matter depends on the blood, but failure to engage in eating the Paschal lamb does not preclude one from fulfilling his obligation.

    15The Gemara asks: What compelled Rav to establish the mishna as teaching that the blood may not be sprinkled on the altar ab initio , in accordance with the opinion of Rabbi Natan? Let us establish the mishna in accordance with the view of the Rabbis and say that even after the fact, no, one does not fulfill his obligation. The Gemara answers: Rav had difficulty with the mishna: Why does it teach that one may not sprinkle the blood? It should teach that the offering is disqualified. Rather, learn from this use of language that one may not sprinkle the blood on the altar ab initio , but after the fact it seems well.

    16The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Natan, why do I need the phrase “according to every man’s eating,” if it does not teach that the eating is essential? The Gemara answers: It is necessary, even according to the opinion of Rabbi Natan, to teach that we require a person who is fit for eating. Although it is possible to fulfill one’s obligation without actually eating the Paschal lamb, if one is physically unable to eat some of it, e.g., one who is sick or elderly, he does not fulfill his obligation.

    17The Gemara raises a discussion based on the views cited above. Who is the tanna that taught this baraita ? As the Sages taught: If one slaughtered it for individuals who are able to eat it and sprinkled its blood for individuals who cannot eat it, the Paschal lamb itself is valid, and one fulfills his obligation with it. In accordance with whose opinion is this baraita ? Let us say it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who holds that eating is not essential, and not in accordance with the opinion of the Rabbis?

    18The Gemara rejects this suggestion: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis. Everyone agrees that improper intent pertaining to those who will eat the offering disqualifies the offering only if it occurs during the slaughter; it does not disqualify the offering if it occurs during the sprinkling of the blood.

    19The Gemara asks: Who is the tanna that taught this baraita ? As the Sages taught: With regard to one who was sick and not able to eat meat at the time of the slaughter and was healthy at the time of the sprinkling of the blood, or one who was healthy at the time of the slaughter and sick at the time of the sprinkling of the blood, one may not slaughter or sprinkle blood for him until he is healthy from the time of slaughter until the time of the sprinkling of the blood. In accordance with whose opinion is this? Let us say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that eating the Paschal lamb is essential, and not in accordance with the opinion of Rabbi Natan. The Gemara rejects this suggestion: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, because even Rabbi Natan holds that we require a person who is fit for eating.

    20The Gemara records a further discussion: Who is the tanna that taught this baraita ? As the Sages taught: If one slaughtered the Paschal lamb in ritual purity, and after that the owners became ritually impure, the blood should be sprinkled in purity and the meat should not be eaten in impurity. In accordance with whose opinion is this baraita ?

    21Rabbi Eliezer said: This halakha is subject to dispute, and it is taught in this baraita in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who holds that eating is not essential, and not in accordance with the opinion of the Rabbis. And Rabbi Yoḥanan said: The baraita can be understood even if you say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis. With what are we dealing here? With a situation in which the majority of the public is ritually impure, in which case everyone agrees that they perform the ritual of the Paschal lamb even in a state of impurity.

    22The Gemara asks: If it is in a case involving the public, why is the meat not eaten in a state of impurity? When the majority of the public is impure, they may sacrifice and even consume the Paschal lamb. The Gemara answers that this prohibition is due to a rabbinic decree lest the owners become impure after the sprinkling of the blood, and they will say: Last year, didn’t we become impure, and nevertheless we ate the Paschal lamb? Now too, we will eat. And they will not know that last year, when the blood was sprinkled the owners were already impure, and therefore the offering could be consumed in a state of impurity. Now, the owners were pure when the blood was sprinkled and became impure only afterward, and a Paschal lamb sacrificed in a state of purity cannot be eaten in a state of impurity, even if everyone is impure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלאתרווייהו ביחיד והא לכתחלה והא דיעבד והא דקתני אם זרק הורצה ואוקימנא ביחיד ה"מ דמודה רבי יהושע בדיעבד כשנטמא דהא עלה קאי ומשום דאיתיה בעינא אבל באבוד ושרוף לא ור' יוסי אפילו נשרפו או אבדו שיריה קאמר אם הקטיר קומצה כשירה:

    מתני' נטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדםאפי' לר' אליעזר דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי:

    ובמוקדשין אינו כןאפילו לר' יהושע שאפילו נטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם דהא תרתי איכא מתיר ושיריים שהדם מתיר אימורין למזבח:

    גמ' הורצהופטור מלעשות פסח שני:

    לא מעכבאכפרה בדיעבד:

    אוכליןחולה וזקן:

    רבדאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא דאמר כר' נתן:

    יוצאין בפסח אחדואע"פ שאין בו כזית לכל אחד אלמא אכילה לא מעכבא:

    דאי מימשכי הנימה שיש בהן יותר מכזית לכל אחד חזי להני הנשארים:

    ואי מימשכי הני כו'אישתכח דחזי לכולהו דהי מינייהו מפקת הלכך אע"ג דלא אימשיך חד מינייהו פטורין אבל ניטמא לא חזי אפילו לחד:

    נימנו עליועד שהיה כזית לכל אחד:

    ומאי דוחקיה דרבלאוקמא למתני' כר' נתן דלא מעכבא ולמימרא דמתני' לכתחילה קאמר הא אם זרק הורצה:

    נוקמה כרבנןונימא דמתני' אפי' בדיעבד פסול:

    פסח עצמו כשרקס"ד לזרוק דמו ולהקטיר חלבו אבל לאכילה לא וקתני ואדם יוצא בו ידי חובתו:

    ור' נתן היאדאמר אכילה לא מעכבא ולא בעי ר' נתן גברא דחזי לאכילה ומתניתא קמייתא מוקי ר' אלעזר כרבנן:

    אין מחשבת אוכליןחולה וזקן בזריקת דם דאיש לפי אכלו לגבי שחיטה כתיב:

    חליםבריא:

    גברא דחזי לאכילה בעי'דכי כתיב איש לפי אכלו אגברא כתיב דליהוי גברא בר אכילה אבל פסח לא איכפת לן אי לא חזי:

    יזרק בטהרהבכהנים וכלי שרת טהורין:

    ור' נתן היאדאמר אכילה לא מעכבא ולא בעי ר' נתן גברא דחזי לאכילה ומתניתא קמייתא מוקי ר' אלעזר כרבנן:

    הכא במאי עסקינן בציבורשנטמאו רוב ציבור בין שחיטה לזריקה כגון שמת הנשיא ונטמאו הילכך גברי דחזו לאכילה נינהו:

    גזירה שמאלשנה אחרת יטמאו ציבור אחר זריקה:

    ויאמרו אשתקדמי לא היינו טמאין בשעת אכילה ואכלנו ואע"פ ששחיטתו בטהרה השתא נמי אע"פ ששחיטתו וזריקתו בטהרה ניכול בשר בטומאה ולא ידעי דאשתקד בעידנא דהוי זריקת הדם טמאין הוו והוה ליה פסח הבא בטומאה:

    פסחים 78 עמוד ב

    1הא אמרת, בציבור אפילו רבי יהושע מודה.

    2אלא: רואה אני דברי ר"א בדיעבד, ודברי ר' יהושע לכתחלה. דיעבד אפילו רבי יהושע נמי מודה הוא, דקתני: מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה!

    3הא בטומאה, הא באבוד ושרוף. כי קתני: מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה בנטמא, אבל באבוד ושרוף לא. כי קאמר ר' יוסי: רואה אני את דברי ר"א בדיעבד באבוד ושרוף.

    Mishna

    4נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם. נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם. ובמוקדשים אינו כן, אלא אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם.

    Gemara

    5אמר רב גידל אמר רב: אם זרק הורצה. והא בעינן אכילה! אכילה לא מעכבא.

    6והא כתיב: ״(שמות יב״, ד) ״איש לפי אכלו״?! למצוה.

    7ולעכב לא? והתניא: (שמות יב, ד) ״במכסת״, מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו. יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה וכשר ת"ל איש לפי אכלו תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב.

    8ואיתקש אוכלין למנויין.

    9אלא רב דאמר כרבי נתן, דאמר: אכילת פסחים לא מעכבא.

    10הי רבי נתן? אילימא הא רבי נתן דתניא, רבי נתן אומר: מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ת"ל (שמות יב, ו) ״ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים״, וכי כל הקהל שוחטין? והלא אין שוחט אלא אחד! אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד.

    11דילמא שאני התם, דאי ממשכי הני חזי להני, ואי ממשכי הני חזי להני!

    12אלא, הא ר' נתן דתניא: נמנו עליו חבורה אחת, וחזרו ונמנו עליו חבורה אחרת, ראשונים שיש להן כזית, אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני, אחרונים שאין להם כזית, אין אוכלין וחייבין לעשות פסח שני.

    13רבי נתן אומר: אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני, שכבר נזרק הדם.

    14אכתי: דילמא שאני התם, דאי ממשכי הני חזי להו. א"כ ליתני: הואיל וראויים לימשך, מאי ״שכבר נזרק הדם״? ש"מ בדם תליא מילתא, אבל אכילה לא מעכבא.

    15מאי דוחקיה דרב דמוקים לה מתני' לכתחלה, ור' נתן? נוקמה כרבנן, ואפילו דיעבד נמי לא! רב מתני' קשיתיה: אמאי (תני) ״אין זורק את הדם״? ליתני ״פסול״. אלא שמע מינה: ״אין זורק״ לכתחלה, אבל דיעבד שפיר דמי.

    16ולר' נתן, ״איש לפי אכלו״ למה לי? דבעינן גברא דחזי לאכילה.

    17מאן תנא להא דתנו רבנן: שחטו לאוכליו וזרקו דמו שלא לאוכליו הפסח עצמו כשר, ואדם יוצא בו ידי חובתו. כמאן? נימא רבי נתן היא, ולא רבנן?

    18אפילו תימא רבנן, אין מחשבת אוכלין בזריקה.

    19מאן תנא להא דתנו רבנן: הרי שהיה חולה בשעת שחיטה וחלים בשעת זריקה, חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה. אין שוחטין וזורקין עליו, עד שיהא חלים משעת שחיטה עד שעת זריקה. כמאן? נימא רבנן היא, ולא רבי נתן? אפילו תימא רבי נתן, גברא דחזי לאכילה בעינן.

    20מאן תנא להא דתנו רבנן: שחטו בטהרה, ואחר כך נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה, ואל יאכל בשר בטומאה. כמאן?

    21אמר רבי (אליעזר): במחלוקת שנויה, ורבי נתן היא. ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן היא. הכא במאי עסקינן בציבור, דאפילו בטומאה נמי עבדי.

    22אי בציבור, אמאי אין הבשר נאכל בטומאה? גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה, ויאמרו: אשתקד לא נטמאנו ואכלנו? השתא נמי ניכול. ולא ידעי דאשתקד כי איזדריק דם, בעלים טמאים הוו, השתא בעלים טהורין הוו.

    Tosafot

    הא אמרת מודה רבי יהושע בציבורתימה לרשב"א מאי קושיא דילמא ה"ק רואה אני דברי רבי אליעזר בציבור שאף ר' יהושע לא אמר אלא ביחיד דכי האי גוונא אמרי' פ"ק דחולין (דף יב.) ובכמה דוכתי ואומר ר"י דהכא לא שייך למימר הכי דלא קתני בברייתא לא בציבור ולא ביחיד:

    כי מודה בנטמאמשום דציץ מרצה:

    ולעכב לא והתניא במכסת נפשותתימה לר"י והא קרא בשחיטה כתיב ומהתם נפקא דמחשבת אוכלין פסלה בשחיטה אבל בזריקה אמרן לעיל דאין מחשבת אוכלין בזריקה והיכי פריך משחיטה אזריקה ואומר ר"י דווקא מחשבת אוכלין ליתא בזריקה אלא בשחיטה אבל כשאין לו אוכלין לגמרי אף בשעת זריקה סברא היא דפסול שהיא עיקר עבודה כיון דבשעת שחיטה הקפיד הכתוב אפילו אמחשבה:

    שאני התם דאי מימשכי הני כו'תימה לרשב"א והא בשעת זריקה אינם יכולים לימשך ונמצא דהשתא לא חזי לאכילה וי"ל דדילמא ר' נתן סבר כר"ש דתנן לקמן בפרק האשה (פסחים דף פט.) נמנין ומושכין ידיהם עד שיזרק הדם אי נמי נטמאו מקצתן או שמתו חזי להני:

    ולרבי נתן איש לפי אכלו למה לי דבעינן גברא דחזי לאכילהוא"ת לרבנן נמי לישני הכי לעיל כי פריך ולעכב לא לימא כי אתא קרא לעכב היינו דבעינן גברא חזי לאכילה אבל בשר לא ולאו פירכא היא דרבנן בעו בשר חזי לאכילה כדתניא לעיל אחרונים שאין להם כזית אינם אוכלין וחייבין לעשות פסח שני והא נמי לא תיקשי אמאי לא משני לר' נתן איש לפי אכלו למצוה כדבעי למימר לעיל משום דלא אשכחן תנא דלא מקיש אוכלין למנויין אלא זקני דרום לחודייהו בפרק שני דזבחים (דף כג.) ולמאי דמוקי מתני' כר' נתן צ"ל דיוצאין בפסח אחד דקאמר היינו דוקא דיעבד:

    לימא ר' נתן היא כו'תימה לר"י והיכי מיתוקמא כר' נתן והא ר' נתן ורבנן לא פליגי אלא בבשר אבל בגברא לכ"ע בעינן גברא דחזי לאכילה ועוד א"כ אפילו שחטו שלא לאוכליו נמי ואמאי נקט שחטו לאוכליו ועוד היכי תיסק אדעתיה למימר השתא דיש מחשבת אוכלין בזריקה הא פשוט בכולי גמרא דאין מחשבת אוכלין בזריקה כדמוכח בזבחים (דף ד.) ובתמיד נשחט לעיל (דס"ח.) ושם הבאתי ונראה לר"י דה"פ נזרק דמו שלא לאוכליו לא שנזרק שלא לשם אוכליו אלא שבשעת זריקה היו הבעלים חולים והשתא קאמר כמאן כר' נתן דמשמע ליה כיון דר' נתן מיקל כולי האי ולא בעי שיהא בשר ראוי לאכילה ה"נ לא חייש אם אין בעלים ראויין בשעת זריקה אבל רבנן דמחמרי ובעו שיהא בשר ראוי לאכילה ה"ה דבעו שיהו הבעלים ראויים לאכילה בשעת זריקה וה"נ סבר ר' אלעזר בסמוך דלא בעי ר' נתן גברא חזי אלא בשחיטה דווקא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    איני והא מדקתני ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה כלומר בדיעבד אפי' ר' יהושע מודה ומה הוצרך ר' יוסי לומר רואה אני דברי ר' אליעזר בדיעבד והוא דברי הכל הוא אמרינן מודה בדיעבד בנטמא בלבד אבל באבוד ושרוף פליג ר' יהושע דאפילו דיעבד לא הורצה ואאבוד ושרוף אומר ר' יוסי רואה אני דברי ר' אליעזר דאיעבד הורצה וכר' אליעזר ולכתחלה לא יעשה כר' יהושע: אית לן למימר כיון דסוגיא דשמעתין ס"ד דציץ מרצה על אכילות אמאי תני הני חמשה דברים דתנינן במתני' אין נאכלין אית לן למימר הא דאמרי' דציץ מרצה על אכילת לאו להתירן להאכל בטומאה הוא דתני אלא לדברים אחרים כגון הא דתנינן במנחות נטמאת אחת מן החלות או אחת מן הסדרים ר' יהודה אומר שניהם ישרפו וחכ"א הטמא בטומאתו והטהו' יאכל ואמר רב פפא עלה בציץ מרצה על אכילות פליגי רבנן סברי כיון דאלו נאכל והציץ מרצה עליהן כטהורין חשבינן להו הלכך אותם שלא נטמאו אינן נפסלין בטומאות אלא הטהורין נאכלין והטמאין נשרפין. וסוגיא דשמעתא נמי אהאי אורחא אית לן לאסוקה:

    נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא חלב כו' אמר רב אם זרק הורצה ואע"פ שהבשר טמא אכילת פסחים לא מעכבא איני והכתיב איש לפי אכלו למצוה אבל לעכב לא והתניא במכסת מלמד כו' אמר רב דאמר כר' נתן דסבר כל ישראל יוצאין בפסח אחד וכי כל ישראל אוכלין מפסח אחד אלא ש"מ אכילת פסחים לא מעכבא ודחי' להא ודילמא שאני התם דאי ממשכי הני חזי להני ואי ממשכי הני חזי להני אלא הא ר' נתן דתניא נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו ראשונים שיש להם כזית (חייבין לעשו' פסח) אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני האחרונים שאין להם כזית חייבין לעשות פסח שני ר' נתן אומר אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני שכבר נזרק הדם ש"מ לר' נתן אכילת פסחים לא מעכבא ומאי דוחקיה דרב לאוקמה למתני' דקתני אינו זורק לכתחלה הוא דאינו זורק הא אם זרק הורצה ואליבא דר' נתן דסבר אכילת פסחים לא מעכבא נוקמה אפילו דיעבד אם זרק לא הורצה דבעינן אכילת פסחים מעכבא [ובסוף שחיטת קדשים אמר רבא [בגליון רבינא] אכילת פסחים מעכבא] מדרבה בר רב הונא דאמר וכן ששמע אחר שקיעת החמה ואוקימ' ש"מ אכילת פסחים מעכבא ודייק רבא מדקתני אינו זורק ולא קתני נטמא הבשר והחלב קיים פסול ש"מ לכתחלה הוא דאינו זורק ואם זרק דאיעבד הורצה האי תנא סבר אכילת פסחים לא מעכבא:

    ור' נתן האי איש לפי אכלו למה לי אמר לך בעינן גברא דחזי לאכלו ואי לא אכיל לא חיישינן והא דת"ר שחטו לאכליו לזרוק דמו שלא לאכליו הפסח עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא ר' נתן היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלין בזריקה והא דת"ר שחטו בטהרה ואח"כ נטמאו בעליו יזרק הדם בטהרה ואין הבשר נאכל בטומאה אינה לדברי הכל אלא במחלוקת שנויא ור' נתן היא ר' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן והא מתניתא בציבור היא דעבדו בטומאה ואמאי אין הבשר נאכל גזרה שמא יטמאו בעליו לאחר זריקה ויאמרו אשתקד זמנינו ואכלנו השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעו דאשתקד נטמאו קודם זריקה ונזרק הדם והן טמאין והשתא בשעת זריקה טהורין הן ואין רשאין לאכלו בטומאה אחרי שנזרק הדם והן טהורין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 78b

    Pesachim 78b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא תרווייהו ביחיד והא לכתחלה והא דיעבד והא דקתני אם זרק הורצה ואוקימנא ביחיד ה"מ דמודה רבי יהושע בדיעבד כשנטמא דהא עלה קאי ומשום דאיתיה בעינא אבל באבוד ושרוף לא ור' יוסי אפילו נשרפו או אבדו שיריה קאמר אם הקטיר קומצה כשירה:

    מתני' נטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם אפי' לר' אליעזר דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי:

    ובמוקדשין אינו כן אפילו לר' יהושע שאפילו נטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם דהא תרתי איכא מתיר ושיריים שהדם מתיר אימורין למזבח:

    גמ' הורצה ופטור מלעשות פסח שני:

    לא מעכבא כפרה בדיעבד:

    אוכלין חולה וזקן:

    רב דאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא דאמר כר' נתן:

    יוצאין בפסח אחד ואע"פ שאין בו כזית לכל אחד אלמא אכילה לא מעכבא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 78b · Sefaria

    Tosafot

    הא אמרת מודה רבי יהושע בציבור תימה לרשב"א מאי קושיא דילמא ה"ק רואה אני דברי רבי אליעזר בציבור שאף ר' יהושע לא אמר אלא ביחיד דכי האי גוונא אמרי' פ"ק דחולין (דף יב.) ובכמה דוכתי ואומר ר"י דהכא לא שייך למימר הכי דלא קתני בברייתא לא בציבור ולא ביחיד:

    כי מודה בנטמא משום דציץ מרצה:

    ולעכב לא והתניא במכסת נפשות תימה לר"י והא קרא בשחיטה כתיב ומהתם נפקא דמחשבת אוכלין פסלה בשחיטה אבל בזריקה אמרן לעיל דאין מחשבת אוכלין בזריקה והיכי פריך משחיטה אזריקה ואומר ר"י דווקא מחשבת אוכלין ליתא בזריקה אלא בשחיטה אבל כשאין לו אוכלין לגמרי אף בשעת זריקה סברא היא דפסול שהיא עיקר עבודה כיון דבשעת שחיטה הקפיד הכתוב אפילו אמחשבה:

    שאני התם דאי מימשכי הני כו' תימה לרשב"א והא בשעת זריקה אינם יכולים לימשך ונמצא דהשתא לא חזי לאכילה וי"ל דדילמא ר' נתן סבר כר"ש דתנן לקמן בפרק האשה (פסחים דף פט.) נמנין ומושכין ידיהם עד שיזרק הדם אי נמי נטמאו מקצתן או שמתו חזי להני:

    ולרבי נתן איש לפי אכלו למה לי דבעינן גברא דחזי לאכילה וא"ת לרבנן נמי לישני הכי לעיל כי פריך ולעכב לא לימא כי אתא קרא לעכב היינו דבעינן גברא חזי לאכילה אבל בשר לא ולאו פירכא היא דרבנן בעו בשר חזי לאכילה כדתניא לעיל אחרונים שאין להם כזית אינם אוכלין וחייבין לעשות פסח שני והא נמי לא תיקשי אמאי לא משני לר' נתן איש לפי אכלו למצוה כדבעי למימר לעיל משום דלא אשכחן תנא דלא מקיש אוכלין למנויין אלא זקני דרום לחודייהו בפרק שני דזבחים (דף כג.) ולמאי דמוקי מתני' כר' נתן צ"ל דיוצאין בפסח אחד דקאמר היינו דוקא דיעבד:

    לימא ר' נתן היא כו' תימה לר"י והיכי מיתוקמא כר' נתן והא ר' נתן ורבנן לא פליגי אלא בבשר אבל בגברא לכ"ע בעינן גברא דחזי לאכילה ועוד א"כ אפילו שחטו שלא לאוכליו נמי ואמאי נקט שחטו לאוכליו ועוד היכי תיסק אדעתיה למימר השתא דיש מחשבת אוכלין בזריקה הא פשוט בכולי גמרא דאין מחשבת אוכלין בזריקה כדמוכח בזבחים (דף ד.) ובתמיד נשחט לעיל (דס"ח.) ושם הבאתי ונראה לר"י דה"פ נזרק דמו שלא לאוכליו לא שנזרק שלא לשם אוכליו אלא שבשעת זריקה היו הבעלים חולים והשתא קאמר כמאן כר' נתן דמשמע ליה כיון דר' נתן מיקל כולי האי ולא בעי שיהא בשר ראוי לאכילה ה"נ לא חייש אם אין בעלים ראויין בשעת זריקה אבל רבנן דמחמרי ובעו שיהא בשר ראוי לאכילה ה"ה דבעו שיהו הבעלים ראויים לאכילה בשעת זריקה וה"נ סבר ר' אלעזר בסמוך דלא בעי ר' נתן גברא חזי אלא בשחיטה דווקא:

    Tosafot on Pesachim 78b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    איני והא מדקתני ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה כלומר בדיעבד אפי' ר' יהושע מודה ומה הוצרך ר' יוסי לומר רואה אני דברי ר' אליעזר בדיעבד והוא דברי הכל הוא אמרינן מודה בדיעבד בנטמא בלבד אבל באבוד ושרוף פליג ר' יהושע דאפילו דיעבד לא הורצה ואאבוד ושרוף אומר ר' יוסי רואה אני דברי ר' אליעזר דאיעבד הורצה וכר' אליעזר ולכתחלה לא יעשה כר' יהושע: אית לן למימר כיון דסוגיא דשמעתין ס"ד דציץ מרצה על אכילות אמאי תני הני חמשה דברים דתנינן במתני' אין נאכלין אית לן למימר הא דאמרי' דציץ מרצה על אכילת לאו להתירן להאכל בטומאה הוא דתני אלא לדברים אחרים כגון הא דתנינן במנחות נטמאת אחת מן החלות או אחת מן הסדרים ר' יהודה אומר שניהם ישרפו וחכ"א הטמא בטומאתו והטהו' יאכל ואמר רב פפא עלה בציץ מרצה על אכילות פליגי רבנן סברי כיון דאלו נאכל והציץ מרצה עליהן כטהורין חשבינן להו הלכך אותם שלא נטמאו אינן נפסלין בטומאות אלא הטהורין נאכלין והטמאין נשרפין. וסוגיא דשמעתא נמי אהאי אורחא אית לן לאסוקה:

    נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא חלב כו' אמר רב אם זרק הורצה ואע"פ שהבשר טמא אכילת פסחים לא מעכבא איני והכתיב איש לפי אכלו למצוה אבל לעכב לא והתניא במכסת מלמד כו' אמר רב דאמר כר' נתן דסבר כל ישראל יוצאין בפסח אחד וכי כל ישראל אוכלין מפסח אחד אלא ש"מ אכילת פסחים לא מעכבא ודחי' להא ודילמא שאני התם דאי ממשכי הני חזי להני ואי ממשכי הני חזי להני אלא הא ר' נתן דתניא נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו ראשונים שיש להם כזית (חייבין לעשו' פסח) אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני האחרונים שאין להם כזית חייבין לעשות פסח שני ר' נתן אומר אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני שכבר נזרק הדם ש"מ לר' נתן אכילת פסחים לא מעכבא ומאי דוחקיה דרב לאוקמה למתני' דקתני אינו זורק לכתחלה הוא דאינו זורק הא אם זרק הורצה ואליבא דר' נתן דסבר אכילת פסחים לא מעכבא נוקמה אפילו דיעבד אם זרק לא הורצה דבעינן אכילת פסחים מעכבא [ובסוף שחיטת קדשים אמר רבא [בגליון רבינא] אכילת פסחים מעכבא] מדרבה בר רב הונא דאמר וכן ששמע אחר שקיעת החמה ואוקימ' ש"מ אכילת פסחים מעכבא ודייק רבא מדקתני אינו זורק ולא קתני נטמא הבשר והחלב קיים פסול ש"מ לכתחלה הוא דאינו זורק ואם זרק דאיעבד הורצה האי תנא סבר אכילת פסחים לא מעכבא:

    ור' נתן האי איש לפי אכלו למה לי אמר לך בעינן גברא דחזי לאכלו ואי לא אכיל לא חיישינן והא דת"ר שחטו לאכליו לזרוק דמו שלא לאכליו הפסח עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא ר' נתן היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלין בזריקה והא דת"ר שחטו בטהרה ואח"כ נטמאו בעליו יזרק הדם בטהרה ואין הבשר נאכל בטומאה אינה לדברי הכל אלא במחלוקת שנויא ור' נתן היא ר' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן והא מתניתא בציבור היא דעבדו בטומאה ואמאי אין הבשר נאכל גזרה שמא יטמאו בעליו לאחר זריקה ויאמרו אשתקד זמנינו ואכלנו השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעו דאשתקד נטמאו קודם זריקה ונזרק הדם והן טמאין והשתא בשעת זריקה טהורין הן ואין רשאין לאכלו בטומאה אחרי שנזרק הדם והן טהורין:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 78b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמוקדשין אינו כן אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם אמר הר"ם כבר ידעת כי קרבן פסח לא בא אלא לאכילה ולפיכך אם נטמא הבשר אינו זורק את הדם כי לא נסמוך אלא על אכילת בשר:

    אמר המאירי נטמא הבשר פי' בקרבן הפסח הוא אומר כן שאם נטמא בשר הפסח אינו זורק את הדם אע"פ שהאימורין טהורים שהרי עיקרו אינו בא אלא לאכילה ואין כאן אכילה וז"ש הפסח בא בטומאה ונאכל בטומאה פירושה בקרבן צבור כגון שהיו רוב צבור או הכהנים או כלי שרת טמאין במת אבל זה ששאר הפסחים טהורים ושלו נטמא אינו בא ולא נאכל בטומאה אחר שאין שם אכילה ופי' בגמ' שלדעת חכמים אף זה אם זרק לא הורצה שאכילת פסחים מעכבת ומזקיקתו לפסח שני ואם נטמא החלב ושאר האימורין והבשר טהור זורק את הדם לכתחלה שהרי עיקרו לדבר הנאכל ממנו ובשאר קדשים אינו כן אלא אפילו נטמא בשר והחלב טהור זורק לכתחלה אף ביחיד כמו שביארנו למעלה:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שפרשנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אין הפסח נשחט אלא למנוייו ר"ל אותם שנמלכו להתמנות עליו כשהוא חי וכל ששחטו שלא למנוייו פסול וכן אין שוחטין אותו אלא לאוכליו אבל לא על שם בני אדם שאין ראוין לאכלו כגון חולה וזקן ואם עשה כן פסול שהאכילה מעכבת כמו שהתבאר:

    מאחר שהאכילה מעכבת אין נמנין על הפסח אלא בכדי שיהא בו אכילת כזית לכל אחד מן המנויים ואם נמנו ביתר מכן לא יצאו וכן אין היחיד שוחט את הפסח לעצמו אא"כ ראוי לאכול את כלו ואם שחט פסול ואף בראוי לאכול את כלו מצוה לשחטו עם אחרים שנאמר יעשו אותו נמנו עליו בכדי שיש יתר מכזית לכל אחד יכולים להוסיף בחבורתם עד שלא נשחט ולא עוד אלא שהמנויים יכולים למשוך ידיהם מזה ולימנות על אחר הא משנשחט אין מושכין ידיהם ממנו ואין מוסיפין אחרים במנינם נמנו עליו בכדי שיש בהם יותר מכזית וחזרו ונמנו עמהם אחרים עד שאין עכשיו כזית לכל אחד אותם שנמנו עליו תחלה כראוי נמנו והם אוכלים ויוצאים אבל האחרונים נמנו שלא כראוי ואין אוכלין ונדחין לפסח שני:

    שחטו לאוכלים על דעת שיעשה אחת משאר עבודות כגון זריקה וכיוצא בה לשם מי שאינו יכול לאכול או שעשה כן ר"ל ששחט לאוכלין וזרק שלא לאוכלים כשר שאין מחשבת אכילה פוסלת בזריקה כמו שביארנו בפרק ראשון ומ"מ היה הוא בריא בשעת שחיטה ובשעת זריקה חלה ואינו ראוי לאכול אין זורקין עליו ואין צריך לומר חולה בשעת שחיטה ובריא בשעת זריקה עד שיהא בריא משעת שחיטה עד שעת זריקה:

    זה שביארנו במשנתנו שהפסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שטומאת מת דחויה בצבור ומקריבין פסחיהם ואוכלים דוקא שנטמאו קודם זריקת הדם אבל אם נטמאו לאחר זריקת הדם אינו נאכל הא נטמאו קודם זריקת הדם אע"פ שכבר נשחט בטהרה ונטמאו בין שחיטה לזריקה נאכל בטומאה מן הדין אלא שחכמים גזרו עליו כלל שלא ליאכל מחשש שמא יבאו לאכול אף כשנטמאו לאחר זריקה הא כל שנטמאו קודם שחיטה אין גזירה כלל:

    Meiri on Pesachim 78b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כי מודה בנטמא משום דציץ מרצה עכ"ל דמה"ט מחלק ר' יהושע בין נטמא ובין אבוד ושרוף דהכא ליכא לפרושי כפירש"י לעיל דטומאה הותרה דהא ביחיד קמיירי וק"ל:

    בד"ה ולעכב לא כו' אבל כשאין לו אוכלין כו' סברא הוא דפסול כו' כיון דבשעת כו' אפילו אמחשבה עכ"ל ק"ק דע"כ ר"א דסבר לקמן לר"נ דלא בעי גברא חזי בזריקה אלא בשחיטה ע"כ לית ליה האי סברא וע"ק אברייתא דלקמן דחלים בשעת שחיטה וחולה בזריקה קאמר המקשה נימא רבנן ולא ר' נתן והיאך ס"ד למימר הכי הא כיון דבעי גברא חזי לאכילה ע"כ אפילו בשעת זריקה הוא כמ"ש התוספות הכא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 78b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה כי מוד' בנטמא דציץ מרצה תמוה לי הא קתני בברייתא ג"כ נפסל ויצא לחוץ לקלעים דבזה ל"ש ריצוי ציץ ואעפ"כ קאמר עלה ומודה ר"י דאם זרק הורצה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 78b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 78, Amud Bet, about 488 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “הא אמרת, בציבור אפילו רבי יהושע מודה.…”

      Named: רבי יהושע.

    2. Segment 224 words

      Opens “אלא: רואה אני דברי ר"א בדיעבד, ודברי…”

      Named: רבי יהושע.

    3. Segment 330 words

      Opens “הא בטומאה, הא באבוד ושרוף. כי קתני:…”

      Named: רבי יהושע.

    4. Segment 428 words

      Opens “מתני׳ נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק…”

    5. Segment 515 words

      Opens “גמ׳ אמר רב גידל אמר רב: אם…”

      Named: רב גידל.

    6. Segment 69 words

      Opens “והא כתיב: (שמות יב, ד) ״איש לפי…”

    7. Segment 731 words

      Opens “ולעכב לא? והתניא: (שמות יב, ד) ״במכסת״,…”

    8. Segment 83 words

      Opens “ואיתקש אוכלין למנויין.…”

    9. Segment 910 words

      Opens “אלא רב דאמר כרבי נתן, דאמר: אכילת…”

      Named: רב דאמר, רבי נתן.

    10. Segment 1045 words

      Opens “הי רבי נתן? אילימא הא רבי נתן…”

      Named: רבי נתן.

    11. Segment 1113 words

      Opens “דילמא שאני התם, דאי ממשכי הני חזי…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “אלא, הא ר' נתן דתניא: נמנו עליו…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “רבי נתן אומר: אלו ואלו פטורין מלעשות…”

      Named: רבי נתן.

    14. Segment 1426 words

      Opens “אכתי: דילמא שאני התם, דאי ממשכי הני…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “מאי דוחקיה דרב דמוקים לה מתני' לכתחלה,…”

      Named: רב דמוקים, רב מתני.

    16. Segment 1611 words

      Opens “ולר' נתן, ״איש לפי אכלו״ למה לי?…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “מאן תנא להא דתנו רבנן: שחטו לאוכליו…”

      Named: רבי נתן.

    18. Segment 187 words

      Opens “אפילו תימא רבנן, אין מחשבת אוכלין בזריקה.…”

    19. Segment 1946 words

      Opens “מאן תנא להא דתנו רבנן: הרי שהיה…”

      Named: רבי נתן.

    20. Segment 2019 words

      Opens “מאן תנא להא דתנו רבנן: שחטו בטהרה,…”

    21. Segment 2123 words

      Opens “אמר רבי (אליעזר): במחלוקת שנויה, ורבי נתן…”

      Named: רבי נתן, רבי יוחנן.

    22. Segment 2234 words

      Opens “אי בציבור, אמאי אין הבשר נאכל בטומאה?…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 78b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026