Talmud Builders

    Pesachim 17a

    Back to index

    English translation — Pesachim 17a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rav said: The priests erred in this regard, as those substances are actually impure. This source indicates that along with the meat, the stew, wine, and oil, which are liquids, also become ritually impure. The Gemara rejects this proof. This difficulty is reasonable only according to Rav, and Rav teaches that the testimony of Yosei ben Yo’ezer was that the liquids of the slaughterhouse, blood and water associated with the slaughter of offerings, do not become ritually impure. However, Rav agrees that the liquids of the chamber of the altar, wine and oil that accompany the offering on the altar, can become impure. The rabbinic decree that liquids can become impure is not in effect with regard to the liquids of the Temple slaughterhouse, but it is in effect with regard to the liquids offered on the altar. Therefore, the liquids listed by Haggai can become impure and transmit impurity by rabbinic law.

    2Apropos Rav’s statement with regard to Haggai’s exchange with the priests, the Gemara discusses the matter itself. Rav said: The priests erred, as they should have said the oil is rendered impure. And Shmuel said: The priests did not err.

    3The Gemara elaborates: Rav said that the priests erred, as Haggai raised the dilemma before them whether or not consecrated items become impure with fourth- degree ritual impurity. The question in the verse pertains to the following case: One is carrying a dead creeping animal in the corner of his garment and bread comes into contact with it, conferring upon the bread first-degree ritual impurity status; and stew comes in contact with the bread, conferring upon the stew second-degree ritual impurity status; and wine comes in contact with the stew, conferring upon the wine third-degree ritual impurity status; and oil comes into contact with the wine. The question is: In that case, does the wine confer upon the oil fourth-degree ritual impurity? And when the priests said to him that it is pure, they erred. In fact, the oil is disqualified with fourth-degree ritual impurity, because it is a consecrated item.

    4And Shmuel said: The priests did not err, as Haggai raised the dilemma before them whether or not consecrated items become impure with fifth- degree ritual impurity. According to Shmuel’s explanation, the case is as follows: The corner of the garment comes into contact with a dead creeping animal, conferring upon the garment first-degree ritual impurity status; bread comes into contact with the garment, conferring upon the bread second-degree ritual impurity status; stew comes in contact with the bread, conferring upon the stew third-degree ritual impurity status; and wine comes in contact with the stew, conferring upon the wine fourth-degree ritual impurity status; and oil comes into contact with the wine. In that case, does the wine confer upon the oil fifth-degree ritual impurity? And the priests correctly said to him that the oil is pure.

    5The Gemara analyzes this dispute: Granted, according to the opinion of Rav, that is the reason that it is four items that are written in the dilemma raised in the verse: Bread, stew, wine, and oil, as the dilemma pertains to fourth-degree ritual impurity. However, according to Shmuel, from where does he learn that the dilemma involves five items?

    6The Gemara explains Shmuel’s opinion. Is it written in the verse: And its corner touched the bread, indicating that the primary source of impurity that was in the corner of the garment touched the bread? It is actually written in the verse: “And it touched the corner of his garment,” meaning the bread came into contact with that which touched the primary source of ritual impurity that was in the corner of his garment. The bread came into contact with the corner of the garment, not with the primary source of impurity itself. Accordingly, the garment assumes first-degree ritual impurity status, which confers upon the bread second-degree ritual impurity status, which confers upon the stew third-degree ritual impurity status, which confers upon the wine fourth-degree ritual impurity status. Since the wine cannot confer fifth-degree ritual impurity status upon the oil, the oil remains pure.

    7The Gemara cites proof from the subsequent verse. Come and hear: “And Haggai said: If one who is impure with impurity imparted by a corpse touches any of these, shall he be impure? And the priests answered and said: He shall be impure” (Haggai 2:13). Granted, according to Shmuel, from the fact that here, with regard to a dead creeping animal, the priests did not err, as Shmuel maintains that the dilemma was with regard to fifth-degree ritual impurity, there too they did not err. However, according to Rav, what is different here, concerning the impurity of a creeping animal, such that the priests erred, and what is different there, with regard to impurity imparted by a corpse, such that they did not err?

    8Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The priests of Haggai’s era were experts with regard to the severe ritual impurity imparted by a corpse, as they knew that the impurity of a dead body confers upon a consecrated item fourth-degree ritual impurity status. However, they were not experts with regard to the lesser impurity of a creeping animal.

    9Ravina said that the distinction between the cases is different. There, the first dilemma addressed fourth- degree ritual impurity, whereas here, the dilemma addressed third- degree ritual impurity. Haggai’s second dilemma does not begin with contact with an item that came into contact with a corpse; rather, it begins with contact with the corpse itself. Since a corpse is the ultimate primary source of impurity, the fourth item is impure with third-degree ritual impurity. The priests knew that halakha .

    10Come and hear a resolution to this matter from the next verse: “And Haggai answered and said: So is this people, and so is this nation before me, said God; and so is all the work of their hands; and that which they offer there is impure” (Haggai 2:14). Granted, according to the opinion of Rav that the priests erred, that is the reason that it is written: “That which they offer there is impure,” as the priests’ lack of familiarity with the halakhot of impurity increase the likelihood that all of their Temple service is ritually impure. However, according to Shmuel, why does the verse say that their offerings are ritually impure?

    11The Gemara answers: According to Shmuel, this is not a statement. Rather, the verse is a rhetorical question expressing bewilderment: Is all the Temple service of the priests really impure? Apparently, they are familiar with the halakhot of impurity. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it written in that verse: “And so is all the work of their hands,” which is a statement, not a question? Mar Zutra, and some say it was Rav Ashi, said: Since they corrupted their deeds by sinning in general, the verse ascribes to them wrongdoing as if they sacrificed offerings in a state of impurity.

    12Apropos the two versions of Yosei ben Yo’ezer’s testimony that the liquids in the Temple are ritually pure, the Gemara addresses the matter itself. Rav teaches that Yosei ben Yo’ezer spoke of the liquids of the slaughterhouse, blood and water, and Levi taught that this halakha applies to the liquids of the altar, which include the wine of libations and oil of meal-offerings in addition to blood and water.

    13The Gemara comments: According to the opinion of Levi, this works out well if he holds in accordance with the opinion of Shmuel, who said that Yosei ben Yo’ezer testified that the liquids are ritually pure in the sense that they do not transmit impurity to other items but they themselves can become impure. In that case, you can find a scenario for Haggai’s second question; all the substances mentioned made contact with an object with first-degree ritual impurity status. Levi can explain that the prophet’s dilemma is not in a case where the different items came into contact with each other, as he is of the opinion that liquids do not transmit impurity. Rather, the stew, wine, and oil each came in contact with an object with first-degree impurity, in accordance with Shmuel’s opinion that consecrated liquids themselves can become impure. Accordingly, the priests answered that these objects are impure.

    14However, if Levi holds in accordance with the opinion of Rav that the liquids are actually ritually pure, under what circumstances can a scenario in which wine and oil, liquids offered on the altar, can become ritually impure be found? Rather, perforce you must say that he holds in accordance with the opinion of Shmuel with regard to the meaning of the term pure in this context.

    15The Gemara continues: And according to Shmuel, this works out well if he holds in accordance with the opinion of Rav, who taught that the decree to which Yosei ben Yo’ezer testified was issued with regard to the liquids of the slaughterhouse, but the other liquids of the altar transmit impurity as well. If that is Shmuel’s opinion he can explain Haggai’s dilemma, as it is only an item with fourth- degree impurity status that does not render another item impure with fifth- degree ritual impurity. However, an item with third-degree impurity status renders another item impure with fourth- degree ritual impurity.

    16However, if he holds in accordance with the opinion of Levi, who taught that the liquids of the altar, including wine and oil, do not transmit impurity, why does Haggai specifically state that a liquid with fourth- degree impurity status does not render another liquid impure with fifth- degree ritual impurity? Even if these liquids had first- or second-degree ritual impurity status, they do not render another item impure with second- and third- degree ritual impurity, as Levi maintains that consecrated liquids do not transmit impurity at all. Rather, perforce he holds in accordance with the opinion of Rav with regard to the object of Yosei ben Yo’ezer’s decree.

    17The Gemara cites a source in support of each version, as it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Levi. The Gemara elaborates: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Levi: With regard to the blood, the wine, the oil, and the water, in the case of all liquids of the altar that became ritually impure inside the Temple and one took them outside, they are pure in the sense that they do not transmit impurity to other objects. This is because when they were within the Temple confines that more stringent form of impurity did not take effect. However, if they became impure outside the Temple and one took them inside the Temple, they are impure even in terms of transmitting impurity to other items, as they too retain their prior level of impurity.

    18The Gemara raises a difficulty: Is that so? Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: With regard to the liquids of the altar, the Sages said they are ritually pure only in their place. What, does this statement not come to exclude liquids that became impure inside the Temple and one took them outside, as in that case once they left the Temple they would be retroactively impure in terms of transmitting impurity? This contradicts the Gemara’s previous assertion. The Gemara responds: No, the statement comes to exclude liquids that became impure outside the Temple and one brought them inside.

    19The Gemara raises a difficulty: Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: In their place, indicating that these liquids are pure in terms of transmitting impurity only if they remain inside the Temple? The Gemara answers that this is what Rabbi Yehoshua ben Levi is saying: The Sages said they are pure only with regard to those liquids that became impure in their place, not with regard to those that became impure elsewhere and were brought into the Temple. In any case, the language of the baraita clearly indicates that the legal status of wine and oil is like that of other sacred liquids, in accordance with the opinion of Levi.

    20And it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav: The blood and the water, the liquids of the slaughterhouse, that became ritually impure, whether they were in vessels or on the ground, are pure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואמר רבלקמן:

    אישתבש כהנישטהרו רביעי בקודש אלמא יין ושמן דמשקי בית מטבחיא נינהו ומיטמאו ואי טומאת משקין דרבנן הא אמרת דלא גזור עלייהו ואי נמי בטומאות דרבנן קא בדיק להו חגי לכהני וכבר נגזר טומאה על המשקין בימי חגי הנביא שהיה מאנשי כנסת הגדולה קשיא לרב דהא אמר דכן ממש וכ"ש אי בדאורייתא קא משתעי קשיא לרב והא ליכא למימר מדרבנן ודלא כיוסף בן יועזר דאקרא לא פליג דמשמע דאית עלייהו טומאה אי דאורייתא אי דרבנן:

    מידי הוא טעמא אלא לרבכלום אתה מקשה אלא לרב רב לא קשיא ליה האי לעולם חגי בדרבנן בדיק להו וכבר נגזרה גזירת הטומאה על המשקין ולרב אליבא דיוסף בן יועזר לא תיקשי דרב משקי בי מטבחיא תני בעדותו של יוסף משקה המטבחים דם ומים אבל משקה מדבחיא היין והשמן שהם משקה המזבח גזרו רבנן טומאה עלייהו והיינו דבסדר טומאות דהאי קרא איכא אוכל מטמא אוכל ומשק' מטמא משקה דמדרבנן טומאה עושה כיוצא בה:

    מי כתיב ונגע כנפואל הלחם דמשמע שהשרץ נגע בלחם דלחם הוי ראשון מה שנגע בכנפו נגע ללחם דה"ל לחם שני:

    טמא נפשקס"ד טמא מת שהוא אב הטומאה כשרץ:

    בכל אלהכסדר שפירשנו טמא מת בלחם ולחם בנזיד וכו':

    מדהכא לא אישתבשדאמרו ליה רביעי טמא כדכתיב ויאמרו יטמא הכא נמי לא אישתבש ואיהו במה שנגע בכנפו אמר להו דה"ל שמן חמישי ומשום הכי אמרי ליה טהור אלא לרב דאמר גבי שרץ נמי רביעי בעא מינייהו מאי שנא דאמרו ליה טהור:

    בקיאין הן בטומאת מתויודעים שהשלישי עושה בה רביעי ולא היו בקיאין בטומאת שרץ וסבורין שאין שלישי עושה בה רביעי:

    רבינא אמרלא היו בקיאין ברביעי בקודש כלל וגבי מת שלישי בקודש בעא מינייהו דהאי טמא נפש דקרא לאו טמא מת אלא מת ממש כלומר טומאת נפש ומת אבי אבות ולחם אב ונזיד ראשון ויין שני ושמן שלישי:

    ויען חגי ויאמר וגו'סיפיה דקרא וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא:

    בשלמא לרבדאמר אישתבש כהני היינו דקרי למעשה ידיהם טמא:

    איתמוהי קא מתמהמאחר שבקיאין הן בהלכות טומאה וכי כל מעשה ידיהם טמא הוא:

    וכןלאו תמיהא משמע:

    שקלקלו מעשיהםלאחר זמן היה מתנבא שיקלקלו מעשיהן בבית שני בשאר עבירות:

    וללוידתני מדבחיא והכא כתיב יין ושמן דמטמאו הא ניחא אי סבר ליה בהא מילתא כשמואל דדכן דיוסף בן יועזר דכן מלטמא אחרים הן אבל טומאת עצמן יש בהן משכחת לה להאי דכתיב אם יגע טמא נפש בכל אלה דקאמר יטמא דנגעו כולהו בראשון ולאו אסדרא קמא נקט ולא אישתבש כהני שבתחלה שאלם על הסדר ואמרו לו על האחרון לא יטמא מפני שהיין לא יכול לטמאו לשמן שאין משקין בי מדבחיא מטמאין שום דבר ולבסוף שאלם אם יגע הטמא עצמו בכל אלה כלומר או בזה או בזה ואמרו ליה יטמא:

    אלא אי סבר ליה כרב דאמר דכן ממש היכי משכחת להלהאי יטמא דקרא בשלמא לרב גופיה לא קשיא דאיהו תני מטבחיא אלא ללוי קשיא:

    ולשמואלדאמר לא אישתבש ופריש למילתיה משום דחמישי הוה השמן דמה שנגע בכנפו כתיב הא אי רביעי הוה האי שמן הוה טמא ואע"ג דמן היין קבלה אלמא משקין מטמאין אחרים:

    הא ניחאאי תנא בעדותו של יוסף משקה מטבחיא אבל משקה מדבחיא אפילו אחריני נמי מטמאו היינו דפריש למילתיה לעיל ואמר האי דלא הוי שיבוש משום דחמישי הוה והיין שהוא רביעי לא עביד ליה חמישי הא אי הוה יין שלישי הוה עביד ליה רביעי אלא אי תנא מדבחיא כלוי מאי איריא דפריש לעיל משום דחמישי הוה אפילו אי הוה יין שני שלישי לשמן לא עביד:

    משקי בי מדבחיאכלומר כל אלו של קודש נקראין על שם מזבח כגון דם לזריקה ומים ויין לנסך ושמן למנחות:

    שנטמאו בפניםבעזרה והוציאן לחוץ ונפסלו ביוצא שאין ראויין עוד למזבח:

    טהוריןמלטמא אחרים שהרי לא ירדה להן תורת טומאה מתחלה לטמא אחרים והן עצמן ודאי טמאין כנבואת חגי:

    אבל נטמאו בחוץקודם שיהא שם מדבחיא עליהן והכניסן לפנים טמאין ואפילו לטמא אחרים דטומאתן כבר ירדה בהן ומי הפקיעה:

    איניארישא פריך דקתני הוציאן לחוץ טהורין ולא אמרינן תחול טומאתן למפרע:

    אלא במקומןבפנים:

    לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן לפניםכדמתרץ לישנא בסיפא דמילתא דהכי משמע אלא כשנטמאו במקומן ומשום דלא סיימיה לפרושא דמילתא פריך ליה והא במקומן קאמר דמשמע כל זמן שהן במקומן טהורין ותו לא:

    פסחים 17 עמוד א

    1ואמר רב: אישתבש כהני. מידי הוא טעמא אלא לרב? רב ״משקי בית מטבחיא״ תני, אבל משקי בי מדבחיא מטמא.

    2גופא, רב אמר: אישתבש כהני, ושמואל אמר: לא אישתבש כהני.

    3רב אמר: אישתבש כהני רביעי בקדש בעא מינייהו, ואמרו ליה טהור.

    4ושמואל אמר: לא אישתבש כהני חמישי בקדש בעא מינייהו, ואמרו ליה: טהור.

    5בשלמא לרב, היינו דכתיב ארבעה: (חגי ב, יב) לחם ונזיד ויין ושמן אלא לשמואל, חמשה מנא ליה׃

    6מי כתיב ״ונגע כנפו (חגי ב״, יב) ונגע בכנפו כתיב ״במה שנגע בכנפו״׃

    7תא שמע (חגי ב, יג) ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא בשלמא לשמואל מדהכא לא אישתבש התם נמי לא אישתבש אלא לרב מאי שנא הכא דאישתבש ומאי שנא התם דלא אישתבש׃

    8אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בקיאין הן בטומאת מת ואין בקיאין הן בטומאת שרץ׃

    9רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי׃

    10ת"ש (חגי ב, יד) ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה' וגו' בשלמא לרב היינו דכתיב ״טמא אלא לשמואל אמאי טמא״׃

    11איתמוהי קא מתמה והא וכן כל מעשה ידיהם כתיב ״אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מתוך שקלקלו את מעשיהם מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה״׃

    12גופא רב תני משקי בית מטבחיא ולוי תנא משקי בי מדבחיא׃

    13ללוי הניחא אי סבירא ליה כשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן משכחת לה דנגעי כולהו בראשון׃

    14אלא אי סבר לי' כרב דאמר דכן ממש היכי משכחת לה על כרחך כשמואל סבירא ליה׃

    15ולשמואל הניחא אי סבר לה כרב דתני משקי בית מטבחיא אבל משקי בי מדבחיא אחריני נמי מיטמאו רביעי הוא דלא עביד חמישי הא שלישי עביד רביעי׃

    16אלא אי סבר ליה כלוי דתני משקי בי מדבחיא מאי איריא רביעי דלא עביד חמישי אפילו שני ושלישי נמי לא עבדי על כרחיך כרב סבירא ליה׃

    Baraita

    17תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דלוי תניא כוותיה דלוי הדם והיין והשמן והמים משקי בי מדבחיא שנטמאו בפנים והוציאן לחוץ טהורין. נטמאו בחוץ והכניסן בפנים טמאין׃

    18איני והאמר רבי יהושע בן לוי משקי בי מדבחיא לא אמרו דכן אלא במקומן מאי לאו למעוטי נטמאו בפנים והוציאן לחוץ לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן בפנים׃

    19והא במקומן קאמר הכי קאמר לא אמרו דכן אלא שנטמאו במקומן׃

    Baraita

    20תניא כוותיה דרב הדם והמים משקי בית מטבחיא שנטמאו בין בכלים בין בקרקע טהורין׃

    Tosafot

    רביעי בקודש בעא מינייהופ"ה דנגע בכנפו היינו שרץ אל הלחם והלחם אל הנזיד וכו' וקשה לר"ת דמאי שנא דואל כל מאכל יהיה פירוש או אל כל מאכל יותר מכולם ועוד למה דחק שמואל לתרץ במה שנגע בכנפו לימא אל כל מאכל דוקא ועוד למה קורא הכתוב לשרץ כנף ועוד דמפרש רבינא התם רביעי בקדש הכא שלישי שהלחם נעשה אב הטומאה כשנוגע במת והא קיימא לן בהמפלת (נדה כח:) דכל דבר שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה מיהו יש לומר דאין נעשה אב הטומאה היינו דווקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ומשקין נעשה אב הטומאה ומפר"ת דהשרץ נגע בכנף ונעשה ראשון והכנף אל הלחם או אל הנזיד וחד מהנך אל היין או אל השמן הרי שלשה ואל כל מאכל הרי ארבעה ונקט סדר כנף מאכל משקה מאכל דלא בעי למינקט שיעשה כיוצא בו ולשמואל דייק מדכתיב בכנפו הרי חמש והשתא אתי שפיר לרבינא דאמר הכא שלישי שהכנף הנוגע במת נעשה אב הטומאה כדין כל הכלים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש הן ישא איש בשר קדש בכנפו וגו' ואמר רב (אשי) אשתבוש כהני כלומר טעו הכהנים באמרם כי אלו כולם הזכורים לא נטמאו מכלל דטמאין הן מכלל דרב סבר כי היין והשמן שהן משקין ומטמ' ואיך אמר דכן ממש ופרקי' מידי הוא טעמא אלא לרב (כלומר) [כלום] תקשה אלא דרב אדרב הא בהדיא תני רב משקה בית מטבחיא דכן והן המים והדם כדבעינן למימר קמן אבל משקה בית מדבחי' כגון היין שמנסכין על המזבח והשמן שמקריבין עם הקמצין (מטמא) לא אמר רב שהן דכן אלא מטמא וטעו הכהני' שאמרו אין מטמא וכשהזכרנו דברי רב דאמר אשתבש כהני הוצרכנו לבאר טעמו לפיכך אמרנו גופא רב אמר אשתבוש כהני שהשיבו על מגע רביעי בשלישי בקדשים שהוא טהור ואינו אלא פסול ושמואל אמר חמישי בקדש בעא מינייהו חגי הנביא והשיבו כהלכה טהור:

    בשלמא לרב משכחת לה מן המקרא כי רביעי שאל חגי הנביא מן הכהנים שנאמר הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו שנגע בו שרץ ונגע הבשר בכנף בגדו הטמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו אל כל מאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ולד ראשון כי השרץ הוא אב ונמצא הנוגע בו ולד ראשון והבשר שנגע בכנף ולד שני ואלו הלחם והנזיד והמשקין הללו שנגעו בבשר ולד שלישי והמאכל שנגע באלו נמצא ולד רביעי ושאל ואמר להם היקדש המאכל או לאו וטעו והשיבו לא קדש כלומר לא נפסל המאכל והמוכיח שעל המאכל לבדו שאלם באמרו היקדש לשון יחיד ולא אמר היקדשו דמשמע דברים הרבה ושמואל אמר חמישי שאלן ודייק מזה הכתוב שכתב בכנפו שמביא מגע דבר אחר באמצע יתר מאלו הארבעה שהזכרנו שנמצא ה' דברים ולדברי הכל החמישי בקדש טהור ולפיכך אמר לא אשתבוש כהני: ומותבינן מהאי קרא ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא פי' אלו כולן באו מכח כנף הבגד שנטמא בשרץ וחזר שאלן אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש ונגע בו ונעש' בשר ולד ראשון כי הטומאת נפש אב דתנן אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת וכו' ונגעו הלחם והנזיד ושאר המשקין בבשר ונגע המאכל בלחם או באלו המשקין שנמצא הבשר ולד ראשון והלחם והללו ולד שני והמאכל ולד שלישי נמצאו כמו שאמר רבינא בטמא מת שלישי בעא מינייהו ולשמואל שאמר במה שנגע כנפו שמכניס בין הכנף לבשר דבר אחר הנה ארבעה ולדות ואמרו טמא נמצא לדברי שמואל דלא אשתבוש בתרווייהו אלא לרב אמאי טעו בראשון ולא [טעו] באחרון ופריק בקיאין הן בטומאת מת כי הרביעי בטמא מת פסול הוא בקדש ואין בקיאין הן בטומאת שרץ:

    בשלמא לרב דאמר אשתבוש כהני ואמרו על הטמא טהור היינו דמיקל להון חגי הנביא ואשר יקריבו שם טמא הוא כלומר מקריבין הטמא שהוא רביעי ואומר כי טהור הוא ואינם יודעים כי טמא הוא אלא לשמואל דאמר חמישי בעא מינייהו ובקיאין הן בטמאות למה אומר להם כי מה שמקריבין טמא הוא ודחי' שמואל אתמוהי קא מתמה הנביא ואומר וכי אשר יקריבו שם טמא הוא חס ושלום אינו טמא ואקשי' עליה וכי בשבחם מדבר והלא מוכיחם שנאמר וכן כל מעשה ידיהם מכלל שכל מעשיהם רעים הם ושנינן כהי קאמר הואיל ומעשיהן מקולקלין ואשר יקריבו אינו לרצון כאלו טמא הוא. ומצאנו בתלמוד ארץ ישראל בסוף מס' סוטה קרוב לזה הפי' מיהו פירשנו מה שקבלנו וכתבנו מה שמצאנו תמן אמרי שתי שאלות שאל חגי הנביא את הכהנים באחת השיבו כראוי ובאחת שלא כראוי הן ישא איש בשר קדש וגו' כנף תחלה בשר קדש שני לחם ונזיד שלישי יין ושמן וכל מאכל רביעי רביעי בקדש בעא מינייהו ואמרו לא לא השיבו כראוי שהרביעי בקדש פסול ויאמר חגי אם יגע טמא נפש וגו' אם תהיה הכנף טמא נפש ונגעה בכל אלו יטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא השיבו כראוי. ואמרו משמא דר' יוחנן קודם שגזרו רביעי בקדש שאלם ובשתים כראוי השיבוהו: העיד על איל קמציא. פי' איל קמציא דכי שם ממין גב שהוא טהור:

    משקה בית מטבחיאהמים שמדיחין בהן הקרקבנים בבית המטבחים רב היה שונה עדות זו שהעיד יוסף בן יועזר משקה בית מטבחיא דכן והן המים והדם והן המצויין תמיד בבית המטבחים ולוי היה שונה דברי יוסף בן יועזר משקה בית מדבחיא והן הדם והמים והיין והשמן הדם נזרק והמים מתנסך וכן היין והשמן קרב עם הקמצים ולוי סבר כשמואל דתני דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן ומוקמינהו למאכל דאמרו הכהנים לחגי כי הוא טמא לאו דנגעו ביין ושמן ולא עליו אמרו טמא אלא על מאכל דנגע בכנף בגדו ומשום הכי אמרו טמא ורב ושמואל לא חלקו אלא במשקה בית מטבחיא שהן הדם והמים שזה אומר דכן ממש וזה אומר דכן מלטמא אחרים אבל ביין ובשמן הכל מודים דאחריני נמי מטמא מדפירש שמואל חמישי בעא מינייהו ואמר טהור מכלל שהרביעי והוא המאכל הבא מכח היין והשמן טמא הוא שנטמא ממגעם: תניא כלו' הדם והמים והיין והשמן משקה בית מדבחיא שנטמא בפנים וכו' ואע"פ שיצאו לחוץ בטהרתן הן עומדין ותניא כרב הדם והמים משקה בית מדבחיא שנטמאו בין בקרקע ובין בכלים טהור ר' שמעון אומר נטמאו בכלים טמאין [בקרקע טהורין].

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 17a

    Pesachim 17a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 371 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואמר רב לקמן:

    אישתבש כהני שטהרו רביעי בקודש אלמא יין ושמן דמשקי בית מטבחיא נינהו ומיטמאו ואי טומאת משקין דרבנן הא אמרת דלא גזור עלייהו ואי נמי בטומאות דרבנן קא בדיק להו חגי לכהני וכבר נגזר טומאה על המשקין בימי חגי הנביא שהיה מאנשי כנסת הגדולה קשיא לרב דהא אמר דכן ממש וכ"ש אי בדאורייתא קא משתעי קשיא לרב והא ליכא למימר מדרבנן ודלא כיוסף בן יועזר דאקרא לא פליג דמשמע דאית עלייהו טומאה אי דאורייתא אי דרבנן:

    מידי הוא טעמא אלא לרב כלום אתה מקשה אלא לרב רב לא קשיא ליה האי לעולם חגי בדרבנן בדיק להו וכבר נגזרה גזירת הטומאה על המשקין ולרב אליבא דיוסף בן יועזר לא תיקשי דרב משקי בי מטבחיא תני בעדותו של יוסף משקה המטבחים דם ומים אבל משקה מדבחיא היין והשמן שהם משקה המזבח גזרו רבנן טומאה עלייהו והיינו דבסדר טומאות דהאי קרא איכא אוכל מטמא אוכל ומשק' מטמא משקה דמדרבנן טומאה עושה כיוצא בה:

    מי כתיב ונגע כנפו אל הלחם דמשמע שהשרץ נגע בלחם דלחם הוי ראשון מה שנגע בכנפו נגע ללחם דה"ל לחם שני:

    טמא נפש קס"ד טמא מת שהוא אב הטומאה כשרץ:

    בכל אלה כסדר שפירשנו טמא מת בלחם ולחם בנזיד וכו':

    מדהכא לא אישתבש דאמרו ליה רביעי טמא כדכתיב ויאמרו יטמא הכא נמי לא אישתבש ואיהו במה שנגע בכנפו אמר להו דה"ל שמן חמישי ומשום הכי אמרי ליה טהור אלא לרב דאמר גבי שרץ נמי רביעי בעא מינייהו מאי שנא דאמרו ליה טהור:

    בקיאין הן בטומאת מת ויודעים שהשלישי עושה בה רביעי ולא היו בקיאין בטומאת שרץ וסבורין שאין שלישי עושה בה רביעי:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 17a · Sefaria

    Tosafot

    רביעי בקודש בעא מינייהו פ"ה דנגע בכנפו היינו שרץ אל הלחם והלחם אל הנזיד וכו' וקשה לר"ת דמאי שנא דואל כל מאכל יהיה פירוש או אל כל מאכל יותר מכולם ועוד למה דחק שמואל לתרץ במה שנגע בכנפו לימא אל כל מאכל דוקא ועוד למה קורא הכתוב לשרץ כנף ועוד דמפרש רבינא התם רביעי בקדש הכא שלישי שהלחם נעשה אב הטומאה כשנוגע במת והא קיימא לן בהמפלת (נדה כח:) דכל דבר שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה מיהו יש לומר דאין נעשה אב הטומאה היינו דווקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ומשקין נעשה אב הטומאה ומפר"ת דהשרץ נגע בכנף ונעשה ראשון והכנף אל הלחם או אל הנזיד וחד מהנך אל היין או אל השמן הרי שלשה ואל כל מאכל הרי ארבעה ונקט סדר כנף מאכל משקה מאכל דלא בעי למינקט שיעשה כיוצא בו ולשמואל דייק מדכתיב בכנפו הרי חמש והשתא אתי שפיר לרבינא דאמר הכא שלישי שהכנף הנוגע במת נעשה אב הטומאה כדין כל הכלים:

    Tosafot on Pesachim 17a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש הן ישא איש בשר קדש בכנפו וגו' ואמר רב (אשי) אשתבוש כהני כלומר טעו הכהנים באמרם כי אלו כולם הזכורים לא נטמאו מכלל דטמאין הן מכלל דרב סבר כי היין והשמן שהן משקין ומטמ' ואיך אמר דכן ממש ופרקי' מידי הוא טעמא אלא לרב (כלומר) [כלום] תקשה אלא דרב אדרב הא בהדיא תני רב משקה בית מטבחיא דכן והן המים והדם כדבעינן למימר קמן אבל משקה בית מדבחי' כגון היין שמנסכין על המזבח והשמן שמקריבין עם הקמצין (מטמא) לא אמר רב שהן דכן אלא מטמא וטעו הכהני' שאמרו אין מטמא וכשהזכרנו דברי רב דאמר אשתבש כהני הוצרכנו לבאר טעמו לפיכך אמרנו גופא רב אמר אשתבוש כהני שהשיבו על מגע רביעי בשלישי בקדשים שהוא טהור ואינו אלא פסול ושמואל אמר חמישי בקדש בעא מינייהו חגי הנביא והשיבו כהלכה טהור:

    בשלמא לרב משכחת לה מן המקרא כי רביעי שאל חגי הנביא מן הכהנים שנאמר הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו שנגע בו שרץ ונגע הבשר בכנף בגדו הטמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו אל כל מאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ולד ראשון כי השרץ הוא אב ונמצא הנוגע בו ולד ראשון והבשר שנגע בכנף ולד שני ואלו הלחם והנזיד והמשקין הללו שנגעו בבשר ולד שלישי והמאכל שנגע באלו נמצא ולד רביעי ושאל ואמר להם היקדש המאכל או לאו וטעו והשיבו לא קדש כלומר לא נפסל המאכל והמוכיח שעל המאכל לבדו שאלם באמרו היקדש לשון יחיד ולא אמר היקדשו דמשמע דברים הרבה ושמואל אמר חמישי שאלן ודייק מזה הכתוב שכתב בכנפו שמביא מגע דבר אחר באמצע יתר מאלו הארבעה שהזכרנו שנמצא ה' דברים ולדברי הכל החמישי בקדש טהור ולפיכך אמר לא אשתבוש כהני: ומותבינן מהאי קרא ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא פי' אלו כולן באו מכח כנף הבגד שנטמא בשרץ וחזר שאלן אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש ונגע בו ונעש' בשר ולד ראשון כי הטומאת נפש אב דתנן אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת וכו' ונגעו הלחם והנזיד ושאר המשקין בבשר ונגע המאכל בלחם או באלו המשקין שנמצא הבשר ולד ראשון והלחם והללו ולד שני והמאכל ולד שלישי נמצאו כמו שאמר רבינא בטמא מת שלישי בעא מינייהו ולשמואל שאמר במה שנגע כנפו שמכניס בין הכנף לבשר דבר אחר הנה ארבעה ולדות ואמרו טמא נמצא לדברי שמואל דלא אשתבוש בתרווייהו אלא לרב אמאי טעו בראשון ולא [טעו] באחרון ופריק בקיאין הן בטומאת מת כי הרביעי בטמא מת פסול הוא בקדש ואין בקיאין הן בטומאת שרץ:

    בשלמא לרב דאמר אשתבוש כהני ואמרו על הטמא טהור היינו דמיקל להון חגי הנביא ואשר יקריבו שם טמא הוא כלומר מקריבין הטמא שהוא רביעי ואומר כי טהור הוא ואינם יודעים כי טמא הוא אלא לשמואל דאמר חמישי בעא מינייהו ובקיאין הן בטמאות למה אומר להם כי מה שמקריבין טמא הוא ודחי' שמואל אתמוהי קא מתמה הנביא ואומר וכי אשר יקריבו שם טמא הוא חס ושלום אינו טמא ואקשי' עליה וכי בשבחם מדבר והלא מוכיחם שנאמר וכן כל מעשה ידיהם מכלל שכל מעשיהם רעים הם ושנינן כהי קאמר הואיל ומעשיהן מקולקלין ואשר יקריבו אינו לרצון כאלו טמא הוא. ומצאנו בתלמוד ארץ ישראל בסוף מס' סוטה קרוב לזה הפי' מיהו פירשנו מה שקבלנו וכתבנו מה שמצאנו תמן אמרי שתי שאלות שאל חגי הנביא את הכהנים באחת השיבו כראוי ובאחת שלא כראוי הן ישא איש בשר קדש וגו' כנף תחלה בשר קדש שני לחם ונזיד שלישי יין ושמן וכל מאכל רביעי רביעי בקדש בעא מינייהו ואמרו לא לא השיבו כראוי שהרביעי בקדש פסול ויאמר חגי אם יגע טמא נפש וגו' אם תהיה הכנף טמא נפש ונגעה בכל אלו יטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא השיבו כראוי. ואמרו משמא דר' יוחנן קודם שגזרו רביעי בקדש שאלם ובשתים כראוי השיבוהו: העיד על איל קמציא. פי' איל קמציא דכי שם ממין גב שהוא טהור:

    משקה בית מטבחיא המים שמדיחין בהן הקרקבנים בבית המטבחים רב היה שונה עדות זו שהעיד יוסף בן יועזר משקה בית מטבחיא דכן והן המים והדם והן המצויין תמיד בבית המטבחים ולוי היה שונה דברי יוסף בן יועזר משקה בית מדבחיא והן הדם והמים והיין והשמן הדם נזרק והמים מתנסך וכן היין והשמן קרב עם הקמצים ולוי סבר כשמואל דתני דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן ומוקמינהו למאכל דאמרו הכהנים לחגי כי הוא טמא לאו דנגעו ביין ושמן ולא עליו אמרו טמא אלא על מאכל דנגע בכנף בגדו ומשום הכי אמרו טמא ורב ושמואל לא חלקו אלא במשקה בית מטבחיא שהן הדם והמים שזה אומר דכן ממש וזה אומר דכן מלטמא אחרים אבל ביין ובשמן הכל מודים דאחריני נמי מטמא מדפירש שמואל חמישי בעא מינייהו ואמר טהור מכלל שהרביעי והוא המאכל הבא מכח היין והשמן טמא הוא שנטמא ממגעם: תניא כלו' הדם והמים והיין והשמן משקה בית מדבחיא שנטמא בפנים וכו' ואע"פ שיצאו לחוץ בטהרתן הן עומדין ותניא כרב הדם והמים משקה בית מדבחיא שנטמאו בין בקרקע ובין בכלים טהור ר' שמעון אומר נטמאו בכלים טמאין [בקרקע טהורין].

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 17a · Sefaria

    Ritva

    פיסקא אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו וכו' תניא כותיה דרב הדם והמים וכו' עד בקרקע טהורין. כתב רש"י ז"ל ולקמיה מתרגם לה אמים ודאיכא רביעית דאיכא תורת מקוה עליו מחטין וצנורות מדאורייתא דכי כתיב מ' סאה באדם הוא דכתיב אבל לכלים קטנים כדי שיתכסו במים ופחות מרביעית גמרא גמירי לה כולה חשיבי דליהוי מקוה ורבנן הוא דבטילו רביעית דמקוה שלא יטבילו כלי בפחות מארבעים סאה כדאמרינן בנזיר וכו'. ע"כ תורף דבריו:

    Ritva on Pesachim 17a · Sefaria

    Meiri

    משקה בית מטבחייא שאמרו עליו שהוא טהור דוקא במקומו ר"ל שנטמאו בפנים ואפי' הוציאן בחוץ אבל אם נטמאו בחוץ קודם שיחול עליהם שם משקה בית מטבחייא הרי הם טמאים ואפי' הכניסם בפנים לא פקעה טומאתם ודבר זה אתה מפרשו במים שהדם היאך היה בחוץ אלא ודאי במים ולא סוף דבר כשהם בקרקע שהם טהורים אלא אפי' בכלי:

    Meiri on Pesachim 17a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה רביעי בקודש כו' ועוד למה דחק שמואל לתרץ במה שנגע בכנפו לימא אל כל מאכל כו' עכ"ל לכאורה יש לדקדק ומאי קושיא דהא אצטריך לשמואל למימר במה שנגע בכנפו דהשתא ניחא דלא אשתבוש דאם יגע טמא נפש בכל אלה לא משמע דקאי אלא אמפורש בקרא דהיינו לחם ונזיד ויין ושמן דלא קאי אמאי שנגע בכנפו כפרש"י ושפיר קאמרי יטמא דהוה רק רביעי אבל אי הוה אמרינן לשמואל דאל כל מאכל דוקא הוה קאי בכל אלה גם אאל כל מאכל והוה נמי בטמא נפש חמישי ואמאי קאמרי יטמא והנראה שהתוס' לא ניחא להו לפרש דכל אלה לא קאי אמה שנגע בכנף דמשמע דאכל נגיעות שזכר בשרץ קאמר בכל אלה נגיעות אם יהיו בטמא נפש ועוד נראה להם דחוק לפי הסוגיא דשמעתין לפרש"י דפריך אלא לרב מ"ש הכא דאשתבש ומ"ש וכו' דהוה ס"ד דטמא נפש היינו טמא מת ולרבינא דקאמר התם רביעי והכא שלישי הוה טמא נפש מת גופיה דעיקר הקושיא ותירוצא חסר מן הספר וע"כ הנראה להם לפרש דודאי אם יגע טמא נפש בכל אלה אכל הנגיעות שזכר בשרץ קאי ולדברי המקשה נמי טמא נפש היינו מת גופיה ולהכי לשמואל ניחא דלא אישתבוש דמשרץ הוו כל הנגיעות חמישי וממת דהוה אבי אבות הטומאה הוי אותן הנגיעות עד רביעי אבל לרב דלא דרש מה שנגע בכנפו הוו כל נגיעות בשרץ רביעי ובמת שלישי וכיון דשניהם טמאין מדינא פריך אמאי אישתבוש גבי שרץ ברביעי ולא ידעי למימר שהוא טמא ובשלישי גבי מת הוו ידעי למימר שהוא טמא ומשני דבמת שהוא חמור הוו בקיאין ולא בטומאת שרץ ורבינא מתרץ דהוו בקיאין בשלישי ולא ברביעי ומזה הקשו התוס' שפיר למה דחק שמואל כו' לימא אל כל מאכל כו' ותו לא מידי ודו"ק:

    בא"ד ונקט סדר כנף כו' דלא בעי למנקט שיעשה כיוצא בו ולשמואל דייק מדכתיב בכנפו כו' עכ"ל וצ"ל מה שנגע בכנף היינו משקה דאי הוה כלי לא היה נטמא מן הכנף שנגע בשרץ דאין כלי נטמא אלא מאב הטומאה ומאכל נמי לא הוה דא"כ עושה כיוצא בו דהלחם נגע בו ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה וללוי דתני כו' שבתחלה שאלם על הסדר וא"ל כו' ולבסוף שאלם אם יגע הטמא עצמו בכל אלה כלומר או בזה וכו' עכ"ל פירושו דחוק דהא תלמודא סתמא קאמר דנגעי כולהו בראשון משמע בין מתחלה ובין בסוף וע"ק למה שאלם בשרץ על הסדר ובמת או בזה או בזה וע"ק כיון דמתחלה לא שאלם אלא אם המשקה שלישי מטמא אחרים שהרי על זה השיבו לו לא יטמא מאי אריא דשאלם על משקה שלישי אפילו משקה ראשון ושני נמי דכה"ג פריך לשמואל וע"ק לישנא דנגעי בראשון לא משמע בטמא עצמו ולולי פרש"י היה נראה לפרש דודאי לא שאלם בנגעי בשרץ או במת גופיה דזה מפורש בקרא גבי שרץ כתיב מכל האוכל וגו' אלא שאלם בין בשרץ ובין במת דנגעי כולהו בראשון דהיינו על השני שאינו מפורש בקרא וקא"ל אינהו גבי שרץ לא יטמא וגבי מת יטמא משום דהוו בקיאי וידעי בטומאת מת ולא הוו בקיאי בטומאת שרץ כדאמרי' לעיל לרב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 17a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ואמר רב אישתבש כהני מידי הוא טעמא אלא לרב וכו' וקשיא לי טובא הא ודאי לשמואל נמי קשה דהא למאי דאית ליה לא אישתבש כהני משום דחמישי בקדש בעא מינייהו הא דייקינן בסמוך דדוקא משום דיין הוי חמישי לכך טיהרו אותו משום דרביעי לא עביד חמישי אבל אי הוי שמן שלישי או רביעי הוי טמא ומשו"ה מסקינן דע"כ שמואל כרב ס"ל דמשקי בי מטבחייא תניא אם כן למאי דס"ד השתא דמשקי בי מדבחייא תנא קשה בין לרב ובין לשמואל. ונלע"ד ליישב דודאי הא דאמרינן בסמוך דשמואל דאמר לא אישתבש כהני דחמישי בקדש בעא מינייהו לאו כולהו ממימרא דשמואל גופא היא דאפשר דשמואל לא קאמר אלא לא אישתבש כהני וסתמא דתלמודא הוא דמפרש להאי דשמואל דחמישי בקדש והיינו לפי האמת דשמואל נמי משקי בי מטבחייא תנא א"כ ודאי שאל להם חגי בראשונה היינו על הסדר ממש ואם כן ודאי לשמואל חמישי בקדש בעא מינייהו משא"כ למאי דס"ד השתא דמשקי בי מדבחייא תנא ע"כ הוי אמרינן דהא דאמר שמואל לא אישתבש כהני לאו משום דהוי שמן חמישי אפילו אי הוי שלישי או רביעי נמי הוי טהור כיון דיין אינו מטמא לשמן ולא מצי לאקשויי נמי לשמואל מסיפא דקרא שאמרו יטמא דשפיר הוי ידע הא דמסקינן דלשמואל איירי דנגעו כולהו בראשון אם כן לפ"ז לא שייך להקשות אלא אדרב ושפיר משני מידי הוא טעמא אלא לרב כנ"ל נכון:

    אלא דלפ"ז קשה כיון דשמואל גופא לא מסיק הך מילתא דרביעי בקדש בעא מינייהו א"כ אמאי דחק סתמא דתלמודא לפרש אליבא דשמואל דחמישי בקדש בעא מינייהו דלכאורה הוא דוחק גדול לומר שחגי שאל להם לידע אם יאמרו על חמישי בקדש שהוא טמא ועוד נראה גם כן דוחק לומר דרב ושמואל פליגי בפשטא דקרא ונגע בכנף בגדו אי איירי בכנף בגדו ממש או במה שנגע בכנפו וטפי הוי מצינן לפרש בפשיטות דבין לרב ובין לשמואל רביעי בקדש בעא מינייהו אלא דלרב דאמר אישתבש כהני היינו משום דסבר דחגי בדרבנן בדיק להו וכבר נגזרה בימיו על המשקין שיטמאו אחרים ולשמואל דאמר לא אישתבש כהני סבר דחגי בדאורייתא בדיק להו לפי שעדיין לא גזרו על המשקין שיטמא אחרים אע"כ דשמואל גופיה הוא דמסיק למילתיה דחמישי בקדש בעא מינייהו א"כ הדרא קושיא קמייתא לדוכתיה. ויש ליישב דלעולם סתמא דתלמודא מסיק הכא אליבא דשמואל משום דלא משמע לפרש דשמואל ברביעי בקדש איירי וסבר דבדאורייתא בדיק להו דא"כ תקשי אדשמואל גופיה מה ראה לומר כן דלפ"ז צריך לומר דמה שאמר להם חגי וכן כל מעשיהם טמא היינו מתוך שקילקלו מעשיהם וזה דוחק גדול ביותר להוציא המקרא מידי פשוטו וטפי הו"ל לשמואל למימר כרב דאישתבש כהני דהא משום דבדרבנן בדיק להו משו"ה ניחא ליה לסתמא דתלמודא לומר דלשמואל לא אישתבש משום דחמישי בקדש בעא מינייהו משום דהכי משמע ליה קרא מדכתיב ונגע בכנפו ולא כתיב ונגע כנפו כדמסקינן בסמוך כן נראה לי ודוק היטיב:

    בפירש"י בד"ה אישתבש כהני וכו' וכ"ש אי בדאורייתא קא משתעי קשיא לרב וכו' עכ"ל. אע"ג דבחגיגה פירש רש"י דהא דרביעי בקדש טמא אינו אלא ממעלות דרבנן היינו למ"ד דאמרינן דיו אפילו היכא דמיפרך ק"ו משא"כ למ"ד דלא אמרינן דיו בכה"ג שפיר מצינן למימר דרביעי בקדש הוי דאורייתא והיינו למ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים דאל"כ לא משכחת רביעי בקדש מדאורייתא לפי שיטת רש"י דעצים ולבונה מדרבנן נינהו וכ"ש הכא דאליבא דרב ושמואל קיימינן דאין משקין מטמא אחרים מדאורייתא וא"כ ע"כ ס"ל אוכל מטמא אוכל בקדשים דאלת"ה לא משכחת אפי' שלישי בקדש מן התורה שהרי למדנוהו לקמן מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא דמי לא עסקינן דנגע בשני והא ודאי למ"ד דאין משקין מטמא אחרים מדאורייתא ע"כ דהאי והבשר דקרא היינו שנטמא ע"י אוכל ואם כן אוכל מטמא אוכל ולפ"ז שפיר הוי מצינן למימר דאפילו רביעי בקדש הוי מדאורייתא וחגי בדאורייתא בדיק להו. מיהו מה שהוצרך רש"י לפ' כן אף על גב דמילתא דפשיטא היא דאי בדאורייתא משתעי קשה טפי לרב אלא משום דנראה לרש"י דוחק לומר דהך תקנתא דרבנן דמשקין מטמא אחרים תקנה קדומה היתה אפילו מימי בית ראשון מדקרי להו רב אישתבש כהני וכמו שנראה בהדיא מפירש"י בנביאים על הפסוק שאל נא את הכהנים וא"כ יותר מסתבר לומר בדאורייתא בדיק להו כנ"ל ודו"ק:

    שם בגמרא רב משקי בי מטבחייא תנא אבל משקי בי מדבחייא מטמא הא דמחלקינן בין הני להני נראה דהני טומאת דם ומים שכיחי טפי ומשו"ה חששו להפסד קדשים כמו שפירש"י לעיל בדף הקודם משא"כ ביין ושמן לא שכיחי כ"כ משום הכי לא חששו להפסד קדשים מיהו נראה דוחק לומר דטומאת דם הוי שכיחי טפי מיין ושמן אמנם לענ"ד אין צורך לפ' כן אלא לפי שיטת רש"י לקמן ובכמה דוכתי דהא דחיבת הקדש מטמא היינו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא משא"כ לפי שיטת התוס' בכולה סוגיא ובכמה דוכתי דעצים ולבונה מיטמאין מדאורייתא משום חיבת הקדש אם כן שפיר מצינן למימר דאפילו לרב דאמר טומאת משקין אפילו לטמא עצמן אינו אלא מדרבנן דיטמא דקרא היינו הכשר אפילו הכי שפיר מצינן למימר דבמשקין דקדש יש לטמאו מדאורייתא משום חיבת הקדש דלא גריעי מעצים ולבונה דהא ריבוי דוהבשר סתמא כתיב ולאו דוקא אעצים ולבונה אלא הא דנקיט עצים ולבונה היינו משום שקריבין על גבי מזבח אם כן לפ"ז שפיר יש לומר דכל משקי בי מדבחייא טמאים מדאורייתא משום חיבת הקדש מה"ט גופא דלא גריעי מעצים ולבונה אבל משקי בי מטבחייא לא דמי לעצים ולבונה כיון שאין קריבין על גבי מזבח כמותה ולא הוי בכלל רבוי דוהבשר. מיהו לשמואל דסבירא ליה דט"מ לט"ע דאורייתא ולט"א דרבנן ואפ"ה אמרינן בסמוך דשמואל משקי בי מטבחייא תנא אבל מדבחייא מטמא וע"כ צריך לומר דשמואל סובר דחיבת הקדש מהני אפילו למימני ביה ראשון ושני מש"ה שפיר יש לחלק בין יין ושמן ובין מים ודם לענין לטמא אחרים מהאי טעמא גופא שכתבתי אליבא דרב לענין טומאת עצמן כנ"ל ודוק היטב:

    בתוס' בד"ה רביעי בקדש בעא מינייהו פי' הקונטרס דנגע בכנפו וכו' וקשה לר"ת דמ"ש דואל כל מאכל יהא פי' או יותר מכולם וכו' עס"ה. ולענ"ד נראה דודאי פשטא דקרא ולישנא דגמרא משמע להדיא כשיטת רש"י מדאמרינן בשלמא לרב היינו דכתיב ד' לחם ונזיד ויין ושמן וזה מבואר כפירש"י וכמ"ש מהרש"ל ז"ל והיינו משום דכל הנך ד' בפרטי נקיט להו חגי והיינו למנות בהן ראשון ושני שלישי ורביעי משא"כ אל כל מאכל הקדש דע"כ בלא"ה היינו א' מכל מיני מאכל או זה או זה דאל"כ הוה ליה חמישי וששי אפילו עד מאה אע"כ דהאי אל כל מאכל כללא קחשיב להו ואיין דלעיל קאי שיגע היין בשמן או באחד מכל מיני מאכל והטעם נ"ל מבואר ממה שאמר להם חגי מעיקרא בכמה מינים נפרדים לחם ונזיד יין ושמן היינו כדי לנסותם אם בקיאין בכמה פרטי דיני טומאה ולהכי שאל להם על הלחם והנזיד דאף על גב דראשון ושני כתיבי בהדיא בקרא בטומאת שרצים כדאיתא לקמן אפילו הכי היה רוצה לנסותם אם הלחם מטמא הנזיד מטעמא דאוכל מטמא אוכל מדאורייתא בקדשים או מדרבנן ופן יאמרו שאין אוכל מטמא אוכל כלל וכה"ג שאל להם על היין ושמן כדי לנסותם בעיקר טומאת משקין אי משקין עושין כיוצא בהן ואכתי לא הוי סגי לחגי בהכי שהרי אם יאמרו לא יטמא על האחרון שהוא שמן אפילו הכי היה מקום לומר דהיינו משום דאין משקה עושה כיוצא בו כדמשמע לקמן דאוכלין ומשקין לא ילפינן חדא מאידך לענין כיוצא בו אבל עדיין אפשר שיודעין דרביעי בקדש טמא לכך שאל להם גם כן אל כל מאכל הקדש דאיין קאי שנגע היין בהם דהוי אוכל רביעי והיינו כמו שהשיבו באמת ואמרו לא דסבירא להו רביעי בקדש טהור ומשום הכי קאמר רב דאישתבש כהני לענין רביעי בקדש דלא משמע ליה לרב לומר דהאי אל כל מאכל לאו או קאמר אלא חמישי ממש אם כן מאי שנא הנך דלעיל דקחשיב ליה בפרטי ובמינים נפרדים כמו כן הוה ליה לומר החמישי נמי במין ידוע בפרט במין מאכל או במין משקה אלא על כרחך דאו קאמר ולפי זה אליבא דשמואל נמי מצינן לפרש הכי דלא מצי למימר דאל כל מאכל היינו חמישי דאם כן למה שני בלישניה מפרטא לכללא אע"כ כדמסיק דטעמא דשמואל משום דנגע בכנפו ואם כן היין הוי רביעי ושמן הוי חמישי והיה רוצה לנסותם בזה בין במיני משקין או במיני אוכלים כיון דשפיר יש לחלק ביניהם כדפרישית כנ"ל נכון לפי שיטת רש"י ועיין באריכות בהקדמת הרמב"ם ז"ל לפי' המשניות בסדר טהרות שהאריך מאד בסוגיא דשמעתין ולפי שיטתו אפילו מה שגזרו חכמים במשקין להיות תחילה כבר נגזרה בימי חגי וקרוב לזה כתבתי בחידושי שבת בסוגיא די"ח דבר ע"ש. ומה שהקשו התוס' עוד על פירש"י למה קורא הכתוב לשרץ כנף נראה דאורחא דמילתא קאמר לפי שהכהנים זריזין הם ואם היו רואין שהשרץ נגע בלחם היו מסלקין הלחם ושרפו מיד אם כן לא שייך לומר שנגע השרץ בלחם ולחם בנזיד ונזיד ביין ויין בשמן ונעלמו הטומאות מהכהנים ולא ידעו עד אחר שנעשה כל המעשים אם לא ע"י שנסתבך השרץ בכנף הבגד שלא במתכוין לפיכך נגע הלחם בנזיד ונזיד ביין וכו' ולאחר כל המעשים ראו שנסתבך השרץ בכנף בגדם בענין שידוע להם כיון שכאן נמצא מסתמא כאן היה קודם שנתעסקו בכל אלה ואפשר דאפילו מדינא נמי אפילו מסופק אם היה השרץ קודם לכן או לא אפ"ה ודאי טמא דאמרינן כאן נמצא כאן היה כדאמרינן בריש נדה גבי הממלא עשרה דליין ונמצא שרץ וכו' וכה"ג טובא כנ"ל נכון ליישב שיטת רש"י וכל קושיות התוס' ודוק היטיב:

    בא"ד ומפרש ר"ת דהשרץ נגע בכנף וכו' והכנף אל הלחם וכו' עכ"ל ויש לתמוה דר"ת לא חשש למאי שכתב רש"י דאי אפשר לפרש כן דאם כן מאי איריא דנקיט כנף הא כל הבגד נמי ראשון הוי ואפשר דאי הוי כתיב בבגדו היה מקום לומר דלאו דוקא באותו בגד שהשרץ מונח בו איירי אלא אפי' בשאר בגדים ובאמת אינו כן דאין כלי מטמא כלי ומשו"ה נקט בכנף בגדו:

    בא"ד דלא בעי למינקט שיעשה כיוצא בו וכו' עכ"ל וקשה דאכתי הניחא למאן דסבירא ליה דאין אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא אבל למ"ד דאוכל מטמא אוכל מדאורייתא מאי איכא למימר דלפי זה לא שייך לפרש דלחם ונזיד ויין ושמן זוגי זוגי קתני באו או דמה"ת ומאי שנא מאל כל מאכל דלאו לשון או הוא ומכ"ש דקשה טפי למאי דפרישית דלרב ושמואל דטומאת משקין לט"א מדרבנן ע"כ דאוכל מטמא אוכל מדאורייתא דאל"כ והבשר אשר יגע בכל טמא דע"כ היינו דנגע בשני היכי משכחת לה אפילו אם נאמר דר"ת סובר כשיטת התוספות דעצים ולבונה דאורייתא משום דמיטמאין מחיבת הקדש דהא מסקינן דהיינו דוקא לאיפסולי גופא אבל לטמא אחרינא בעיא דריש לקיש היא ולא איפשטא ומכ"ש דקשה טפי למאי שכתבתי בסמוך דלרב ושמואל ע"כ חיבת הקדש לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא אם כן טומאת משקין דקדש דהיינו יין ושמן דהכא נמי ליהוו דאורייתא דהא ודאי לא גריעי מעצים ולבונה וצ"ע ליישב שיטת ר"ת בכל זה ודוק היטיב:

    בגמרא אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו בקיאין הן בטומאת מת וכו' ופירש"י ויודעין שהשלישי נעשה בה רביעי. ונראה לי דמה שטעו הכהנים לחלק בין טומאת מת לשרץ לענין רביעי בקדש דוקא היינו משום דהוו סברי דמה שגורו חכמים לענין רביעי בקדש שיהא טמא היינו משום דזימנין אתא למיטעי ולומר על שלישי שהוא רביעי לפי שאינו יודע דחרב הרי היא כחלל או שאינו יודע דהמת אבי אבות הטומאה ואינו אלא אב הטומאה משום הכי גזרו בכל רביעי משא"כ בשרץ לא שייך הך מילתא ועוד דבמת יש סברא גם כן לומר דרביעי בקדש טמא מק"ו דאדם שנגע במת ואח"כ אדם באדם דטמא טומאת שבעה ועוד אדם שנגע בזה טמא טומאת ערב אלמא אע"ג דבעלמא אין אדם מקבל טומאה אלא מאב הטומאה אפ"ה מיטמא בטומאת מת אפילו על ידי ולד הטומאה מכ"ש דאוכל רביעי באוכלין ומשקין דקדש שיהא טמא נמצא דלפ"ז היה מקום להכהנים לטעות ולחלק בין מת לשרץ אף על גב דלפי האמת אינו כן דלענין אוכלין ומשקין מת ושרץ שוין לענין רביעי בקדש כיון דאוכלין ומשקין אינן נעשין אב הטומאה לעולם כנ"ל נכון לפי משמעות לשון רש"י ז"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Pesachim 17a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה רביעי בקודש וכו' והא קיי"ל בהמפלת שם לא נזכר כלום מזה וצ"ל כדמוכח סוף ערובין קד ע"ב עי' ב"ק כה ע"ב תוס' ד"ה וקמייתי:

    בא"ד מיהו י"ל עי' טורי אבן חגיגה כג ע"א ד"ה מת תחוב:

    Gilyon HaShas on Pesachim 17a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 17, Amud Aleph, about 371 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ואמר רב: אישתבש כהני. מידי הוא טעמא…”

    2. Segment 210 words

      Opens “גופא, רב אמר: אישתבש כהני, ושמואל אמר:…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    3. Segment 311 words

      Opens “רב אמר: אישתבש כהני רביעי בקדש בעא…”

      Named: רב אמר.

    4. Segment 412 words

      Opens “ושמואל אמר: לא אישתבש כהני חמישי בקדש…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 517 words

      Opens “בשלמא לרב, היינו דכתיב ארבעה: (חגי ב,…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 613 words

      Opens “מי כתיב ונגע כנפו (חגי ב, יב)…”

    7. Segment 738 words

      Opens “תא שמע (חגי ב, יג) ויאמר חגי…”

      Named: רב מאי, שמואל.

    8. Segment 816 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    9. Segment 96 words

      Opens “רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “ת"ש (חגי ב, יד) ויען חגי ויאמר…”

      Named: רב היינו, שמואל.

    11. Segment 1125 words

      Opens “איתמוהי קא מתמה והא וכן כל מעשה…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1211 words

      Opens “גופא רב תני משקי בית מטבחיא ולוי…”

      Named: רב תני.

    13. Segment 1321 words

      Opens “ללוי הניחא אי סבירא ליה כשמואל דאמר…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1416 words

      Opens “אלא אי סבר לי' כרב דאמר דכן…”

      Named: רב דאמר, שמואל.

    15. Segment 1526 words

      Opens “ולשמואל הניחא אי סבר לה כרב דתני…”

      Named: רב דתני, שמואל.

    16. Segment 1626 words

      Opens “אלא אי סבר ליה כלוי דתני משקי…”

      Named: רב סבירא.

    17. Segment 1726 words

      Opens “תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דלוי תניא…”

      Named: רב תניא.

    18. Segment 1827 words

      Opens “איני והאמר רבי יהושע בן לוי משקי…”

      Named: רבי יהושע.

    19. Segment 1911 words

      Opens “והא במקומן קאמר הכי קאמר לא אמרו…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “תניא כוותיה דרב הדם והמים משקי בית…”

      Named: רב הדם.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 17a · Segment 9 — “רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 17a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026