Talmud Builders

    Pesachim 69b

    Back to index

    English translation — Pesachim 69b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rabbi Eliezer further maintains with regard to any form of impurity due to which an individual is deferred to the second Pesaḥ , that if the entire community is afflicted with it, they observe the first Pesaḥ in a state of ritual impurity. And he accepts yet another principle: Anything that applies to the community applies to an individual, and anything that does not apply to the community does not apply to an individual.

    2On the basis of these principles, we can say as follows: With regard to lack of circumcision, if the entire community is uncircumcised we say to them: Arise, and circumcise yourselves, and offer the Paschal lamb, and we do not allow them to offer the sacrifice while uncircumcised. Therefore, with regard to an individual as well, we say to him: Arise, and circumcise yourself, and offer the Paschal lamb; and if he does not circumcise himself and offer the Paschal lamb, he is liable to the punishment of karet .

    3With regard to impurity, however, if the whole community is impure we do not sprinkle the purifying water on them; rather, they offer the Paschal lamb in a state of ritual impurity. Therefore, an individual, as well, is exempt from sprinkling; and since he is exempt, sprinkling does not override Shabbat. A distinction may be drawn between the two cases: An uncircumcised person must circumcise himself, but a person who is ritually impure need not undergo purification.

    4Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rava: Are these principles really correct? But there is the second Pesaḥ , which does not apply to the community and yet it applies to an individual. Rava said to Rav Huna: It is different there, as the community already offered the Paschal lamb on the first Pesaḥ in a state of ritual impurity, and therefore the second Pesaḥ can apply to individuals although it does not apply to the community.

    5The Gemara raises an objection from a baraita in which it was taught: One might have thought that only one who was pure and not on a distant journey is punishable by karet for having neglected to offer the Paschal lamb, as the Torah explicitly states that a person who was ritually impure or on a distant journey is exempt from the first Pesaḥ and obligated in the second Pesaḥ . But as for one who was uncircumcised or ritually impure from a creeping animal and all the others who are ritually impure not from a corpse, and they did not undergo circumcision or purification before Passover, from where do we know that they are also liable to receive karet ? The verse states: “But the man that is clean, and is not on a journey, and fails to keep the Passover, then that person shall be cut off from his people” (Numbers 9:13); the expression “but the man” comes to include anyone who can become pure and fit to participate in the Paschal lamb, but fails to do so.

    6The Gemara infers from this baraita : From the fact that he searches for a source to include one who is ritually impure from a creeping animal, it is clear that he holds that one may not slaughter the Paschal lamb or sprinkle its blood for someone who is ritually impure from a creeping animal. For if one may slaughter and sprinkle for someone impure from a creeping animal, why did he search for a source to include it? He is the same as anyone who is pure and did not offer the Paschal lamb, for he could have sent his offering with someone else and eaten from it in the evening after having undergone ritual immersion. Rather, it is clear that one may not slaughter or sprinkle for him; and, nonetheless, if he neglected the mitzva of the Paschal lamb, he is liable to receive karet . Apparently then, although he was not fit at that time to offer the Paschal lamb, the obligation is nonetheless incumbent upon him to render himself fit. And although this does not apply to the community, for a community that is impure with the impurity of a creeping animal brings the Paschal lamb in a state of impurity, it does apply to an individual.

    7Rather, Rava said that we should reject the previous statement and say instead that Rabbi Eliezer holds that one may slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood for someone who is ritually impure from a creeping animal, and the same is true with regard to someone who is ritually impure from a corpse on his seventh day of impurity. If so, for what purpose is the sprinkling of the purifying water? If it is possible to slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood on this person’s behalf even when he is impure, the only reason to sprinkle the purifying water is for the purpose of eating the Paschal lamb. However, eating of the Paschal lamb is not essential for the fulfillment of the mitzva, for if the blood of the sacrifice is sprinkled in a permitted fashion on someone’s behalf and afterward he is unable to eat the meat of the sacrifice, e.g., it became impure or was lost, he has fulfilled his obligation and is not liable to receive karet . This being the case, sprinkling the purifying waters is not an act that is necessary to facilitate a mitzva and does not override Shabbat even according to Rabbi Eliezer.

    8Rav Adda bar Abba said to Rava: If it is so, that one may slaughter the Paschal lamb for someone who is ritually impure from a creeping animal, it turns out that the Paschal lamb is slaughtered for people who cannot eat it, and it is stated elsewhere that such a sacrifice is disqualified. Rava said to him: When it says that a Paschal lamb that is slaughtered for people who cannot eat is disqualified, this refers to a case where it is slaughtered for a sick or elderly person who is not at all fit to eat the sacrifice. But this person is essentially fit to eat the sacrifice but has not yet been made ready to actually eat it. He himself is regarded as fit to eat the sacrifice, and it is only some external factor that prevents him from doing so.

    9We learned in the mishna that Rabbi Akiva stated a principle that any prohibited labor required for the offering of the sacrifice that can be performed before Shabbat does not override Shabbat; whereas slaughter, which cannot be performed on the eve of Shabbat, overrides Shabbat. Rav Yehuda said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva with regard to the Paschal lamb. The Gemara points out that we also learned something similar to this in another mishna with regard to circumcision: Rabbi Akiva stated a principle: Any prohibited labor required for circumcision that can be performed on the eve of Shabbat because it need not be done specifically on the day of the circumcision does not override Shabbat; the circumcision itself, which cannot be performed on the eve of Shabbat, since it is not yet time to perform the circumcision, overrides Shabbat. And Rav Yehuda said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva with regard to circumcision.

    10The Gemara comments: And it is necessary to state this ruling in both cases, for had Rav taught us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva only with regard to the Paschal lamb, the conclusion would have been: It is specifically there that the facilitators of a mitzva that can be performed the day before do not override Shabbat because thirteen covenants were not established upon the Paschal lamb, and it is therefore not so significant. But with regard to circumcision, upon which thirteen covenants were established, as is evidenced by the fact that the word covenant appears thirteen times in the chapter relating to circumcision (Genesis 17), which serves as a covenant between God and the Jewish nation, I would say that even facilitating actions that could have been performed on Shabbat eve should override Shabbat.

    11And had Rav taught us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva only with regard to circumcision, the conclusion would have been: It is specifically there that the facilitators of a mitzva that can be performed before Shabbat do not override Shabbat, as there is no punishment of karet if the circumcision is delayed, since liability for karet only applies when the child becomes obligated in mitzvot and chooses not to circumcise himself. But with regard to the Paschal lamb, where there is karet for one who fails to offer the sacrifice at its proper time, I would say that such facilitators should override Shabbat. It is therefore necessary to teach that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in both cases.

    12MISHNA: When does one bring a Festival peace-offering with the Paschal lamb? A special offering is brought on the fourteenth of Nisan together with the Paschal lamb when the Paschal lamb comes on a weekday rather than on Shabbat, and when it comes in a state of ritual purity as opposed to when it is brought in a state of impurity because most of the community is impure, and when many people are registered for the Paschal lamb so that each person will receive only a small portion from it. When these three conditions are met, the Festival peace-offering is eaten first and the Paschal lamb is eaten afterward. When, however, the Paschal lamb comes on Shabbat, or when few people are registered for it so that each person will receive a large portion, or when it is brought in a state of ritual impurity, one does not bring a Festival peace-offering with it.

    13With regard to the extra offering itself, the Festival peace-offering would come from the flock, from the herd, from sheep or from goats, from males or from females, as the Festival peace-offering is not bound by the limitations governing the Paschal offering, which must be specifically a young male sheep or goat. And the Festival peace-offering is eaten for two days and one night like other peace-offerings.

    14GEMARA: The Gemara questions why this halakha is recorded here: What did the mishna previously teach that made it relevant to teach this halakha with regard to a Festival peace-offering despite the fact that it seems to be unconnected to the previous mishnayot ? The Gemara answers: Since it taught that carrying the Paschal lamb through a public domain and bringing it from outside the Shabbat limit do not override Shabbat, it also taught with regard to the halakha of a Festival peace-offering, that it does not override Shabbat. And this is what the mishna is saying: When does one bring a Festival peace-offering with the Paschal lamb? When it comes on a weekday, in a state of ritual purity, and when each person’s portion is small.

    15Rav Ashi said: Learn from this that the Festival peace-offering of the fourteenth of Nisan, which comes with the Paschal lamb and is the subject of our mishna, as opposed to the Festival peace-offering that is brought on the first day of Passover and is called the Festival peace-offering of the fifteenth,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכל שביחיד נדחהוהכי פירושא היינו טעמא דר' אליעזר לא רמיא חיובא דפסח אטמא מת בשביעי שלו הואיל ולא חזי ואערל רמיא חיובא ואע"ג דלא חזי ומשום דלא דמיא מצות הזאה למצות מילה דמצות הזאה כדי לעשות פסח לא רמיא אציבור שהרי מותרין לעשות בטומאה אע"פ שיכולין ליטהר דקסבר רבי אליעזר אין שוחטין וזורקין על יחיד טמא שרץ שלא טבל ואף על פי שראוי לערב וכן על טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח שראוי נמי לערב וטמא שרץ נקט משום דפלוגתא גביה הוא בפ' האשה (דף צ:) וכיון דקא סבר אין שוחטין וזורקין על היחיד אלא נדחה לשני על כרחיך ציבור עושין בטומאה אם ירצו דכל שביחיד נדחה ציבור עושין בטומאה דכתיב איש איש נדחה ואין ציבור נדחין אלמא לא רמיא מצות הזאה דפסח אציבור ומילתא דליתיה בציבור ליתיה ביחיד דמצות פסח יחד לכל ישראל נאמר אבל ערילות דלא נדחה אצל ציבור ולא הותרו לעשות פסח ערלים ואילו כולהו ציבור ערלים אמרי' להו קומו מהולו יחיד נמי אמרינן ליה בחול קום מהול והזאה דציבור לא אמרי' להו קומו אזו:

    יחיד נמילא רמיא חובה עלויה להזות וכיון דלא רמיא עליה לא ניתנה שבת לדחות אצלה אבל אי הוה סבירא ליה כמאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ כיון דלא קרינא ביה איש נדחה לא הוה קרינא נמי אין ציבור נידחין למישרינהו לעשות בטומאה אלא אמרינן להו קומו אזו ומדרמי' הזאה אציבור הוה רמיא נמי איחיד כדי להתירו באכילה ודחיא שבת:

    אמר ליההתם האי דאיתיה ביחיד משום דעבוד ציבור בראשון הוא ואי לא עבוד ציבור בראשון כגון רוב ציבור זבין דלא הותרה טומאת זיבה בציבור ומיעוטן טמאי מתים אין עושין לא את הראשון ולא את השני:

    ערל וטמא שרץ ושארהדומין לו כגון כל טמאי טומאת ערב שראויין ליתקן וכגון טמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח:

    מדקא מיהדר אטמא שרץלאיתויי מקרא יתירא שמע מינה סבירא ליה להאי תנא אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דאי סבירא ליה שוחטין וזורקין עליו למה לי לאהדורי עליה מקרא יתירא לחיוביה ממילא הוא עומד בכרת שהרי הוא כטהור גמור שראוי לעשות פסחו על ידי שליח לשולחו בעזרה דכי פטר קרא מכרת הנך דלא יכלו לעשות פסח פטר אלא ודאי אין שוחטין וזורקין עליו סבירא ליה ואפילו הכי מיחייב ליה כרת משום דיכול לטבול וליתקן משהגיע זמן שחיטה ואף על גב דציבור כי האי גוונא לא אמרינן להו זילו טבולו דכיון דיחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה:

    אלא אמר רבאאי הוה סבירא ליה אין שוחטין דמעכבא ליה הזאתו משחיטת פסחו ודאי דחיא שבת לר' אליעזר אע"ג דליתא בציבור אלא קסבר שוחטין וזורקין הלכך הזאה למאי אתיא לאכילה דהא לא מיעכבא לה לשחיטה ולזריקה:

    אכילת פסחים לא מיעכבאוהא דכתיב (שמות י״ב:ד׳) איש לפי אכלו למצוה:

    אם כןדטמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח בשבת שוחטין וזורקין עליו ואע"פ שאין סופו להזות היום:

    נמצא פסח זה נשחט שלא לאוכליוותנן באידך פירקא (לעיל פסחים דף סא.) שחטו שלא לאוכליו פסול:

    כלל א"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבתכגון הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו:

    ותנן נמיגבי מילה:

    וצריכאלרב לאשמעינן הלכה כרבי עקיבא בתרוייהו:

    מילה שלש עשרה בריתות נאמר בה באותה פרשה שנאמרה לאברהם (בראשית יז):

    דליכא כרתלבו ביום אם ימול למחר:

    מתני' אימתי מביאין עמו חגיגהבגמרא בעי מאי תנא לעיל דקתני חגיגה:

    עמועם הפסח בארבעה עשר בניסן כדיליף בגמרא:

    בזמן שבא בחול ובטהרהדאף על גב דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחיא שבת:

    ובמועטשהיה הפסח מועט לאכילת בני החבורה ואוכלין החגיגה תחלה כדי שיהא פסח גמר שביעתן ותיחשב להן אכילה:

    במרובהשהיתה חבורה מועטת ודי להם פסח לבדו:

    מן הצאן ומן הבקר כו'מה שאין כן בפסח שאינו בא מן הבקר ולא מן הנקבות:

    גמ' תנא הרכבתו כו'וקאמר נמי בהך סיפא אימתי מביאין כו' ואשמעינן דחגיגה נמי לא דחיא שבת אפילו שחיטה דילה:

    פסחים 69 עמוד ב

    1וכל שאילו ביחיד נדחה, בציבור עבדי בטומאה. וכל מילתא דאיתא בציבור, איתא ביחיד. וכל מילתא דליתא בציבור, ליתא ביחיד.

    2ערילות, דאי כוליה ציבור ערלים נינהו, אמרינן להו: קומו מהולו נפשייכו ועבידי פסחא. יחיד נמי, אמרינן ליה: קום מהול ועביד פסחא. ואי לא מהיל ועביד ענוש כרת.

    3טומאה, דאי כוליה ציבורא טמאין נינהו לא מדינן עלייהו, אלא עבדי בטומאה, יחיד נמי פטור.

    4א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: והרי פסח שני, דליתיה בציבור ואיתיה ביחיד! א"ל שאני התם דהא עבד ליה ציבורא בראשון.

    5מיתיבי: יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהיה טהור ושלא היה בדרך רחוקה. ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מנין? ת"ל (במדבר ט, יג) ״והאיש״.

    6מדקא מהדר אטמא שרץ, קסבר: אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, דאי שוחטין וזורקין על טמא שרץ ל"ל לאהדורי' עליה, היינו טהור. אלמא: אע"ג דלא חזי חיובא עליה, ואע"ג דליתיה בציבור איתיה ביחיד.

    7אלא אמר רבא: קסבר רבי אליעזר שוחטין וזורקין על טמא שרץ, והוא הדין לטמא מת בשביעי שלו. הזאה למאי? לאכילה אכילת פסחים לא מעכבא!

    8א"ל רב אדא בר אבא לרבא: א"כ נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו. א"ל שלא לאוכליו לחולה ולזקן, דלא חזי. אבל האי מיחזא חזי, תקוני הוא דלא מתקן.

    9כלל אמר ר"ע וכו'. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר"ע ותנן נמי גבי מילה כי האי גוונא, כלל א"ר עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת, מילה שאי אפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת. ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר"ע׃

    10וצריכא, דאי אשמעינן גבי פסח: התם (דהוא מכשירי) מצוה לא דחו שבת, משום דלא נכרתו עליה שלש עשרה בריתות. אבל מילה, דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אימא לידחי.

    11ואי אשמעינן מילה: התם הוא דמכשירי מצוה לא דחו שבת, דליכא כרת, אבל פסח דאיכא כרת, אימא לידחי. צריכא.

    Mishna

    12אימתי מביא חגיגה עמו? בזמן שהוא בא בחול, בטהרה ובמועט. ובזמן שהוא בא בשבת, במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה.

    13חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר, מן הכבשים ומן העזים, מן הזכרים ומן הנקבות, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד.

    Gemara

    14מאי תנא דקתני חגיגה? תנא הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת, וקתני נמי חגיגה דלא דחיא שבת. והכי קאמר: אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול, בטהרה ובמועט.

    15א"ר אשי: שמע מינה חגיגת ארבעה עשר׃

    Tosafot

    מדקמהדר אטמא שרץ קסבר אין שוחטין כו'מכל מקום חייב הוא כרת לפי שהיה יכול לטבול ואז היו שוחטין וזורקין עליו כדאמר לקמן שוחטין וזורקין על טבול יום דשימשא ממילא ערבא:

    אכילת פסחים לא מעכבאפי' בכי האי גוונא שיש בידו לתקן עצמו ואינו מתקן לא מעכבא אבל בטמא גמור מעכבא דהוי דומיא דחולה וזקן ולא כפירוש הקונטרס דפי' דהא דכתיב איש לפי אכלו היינו למצוה דהא לעיל (פסחים דף סא.) אוקימנא ליה לעכב ומסיק בכיצד צולין (דף עח:) מאיש לפי אכלו דבעי' גברא דחזי לאכילה:

    האי מיחזא חזי ותקוני הוא דלא איתקןהקשה ריב"א א"כ אמאי אמר ר"א לעיל ערל שלא מל ענוש כרת הא מיחזא חזי אלא דלא איתקן וי"ל דשאני התם דמחוסר מעשה בגופו וחשבינן ליה שלא לאוכליו:

    הלכה כר"עהא דלא פריך הלכתא למשיחא מפורש [בפ' ד' מיתות סנהדרין] (דף נא:):

    וצריכא דאי אשמעינן כו'אדרב יהודה עביד צריכותא אמאי איצטריך למיפסק בתרוייהו כר"ע דאי אדר' עקיבא הוה ליה לאצרוכי ההיא דפרק שתי הלחם (מנחות דף צו.) גבי חביתי כהן גדול דמסיק התם כלל א"ר עקיבא כו':

    אבל מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות אימא דנידחיתימה מה מועיל מה שנכרתו עליה י"ג בריתות הא איכא קרא באפי נפשיה למכשירין כדפי' לעיל ונראה לרשב"א לפרש דאי לאו דפסק רב יהודה כר"ע גבי מילה ה"א דסבירא ליה בכל מקום כר' אליעזר וגבי פסח דפסק כר"ע היינו להחמיר מדרבנן שלא יהו מכשירין דוחין שבת אבל גבי מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות לא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר (רבא) [רבה] קטן [בריא] מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת דהא [צ"ל חזי] אבל קטן חולה אין מחמין לו חמין למולו דהא לא חזי ודחי רבא אי בריא הוא חמין למה לי' אלא לא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין דהכל אצל מילה חולין הן ולא חזו ומותיב אביי עלה ערל שלא מל ועשה פסח ענוש כרת דברי ר' אליעזר והא ערל לא חזי דכתיב (שמות יב מח) וכל ערל לא יאכל בו ואע"ג דלא חזי גברא תני ענוש כרת אלמא איכא חיובא עליה אפי' בזמן דלא חזי כל היכא דיכול לתקוניה נפשיה ולמעבד פסחא ופריק רבא קסבר ר' אליעזר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב פסח כטמא שרץ הוא ואין שוחטין עליו וכל שהיחיד נדחה לפסח שני צבור עושה [בטומאה] שנאמר (במדבר ט' י') איש איש כי יהיה טמא לנפש כו' איש אם הוא טמא נדחה לפסח שני ואין צבור אם טמאין נדחין לפסח שני אלא עושין הראשון בטומאה ומילתא דאיתא בצבור איתיה ביחיד ודליתיה בצבור ליתיה נמי ביחיד ערלות דאיתיה בצבור דאלו כלהו ערלים אינון אמרי' להו קומו מהולו נפשייכו ועבידי פסח יחיד נמי אמרי' ליה קום מהול ועביד פסח ואי לא עביד ענוש כרת טומאה דליתא בצבור דאי צבור טמאין אינון לא אמרינן להו קומו מדו עלייכו וטבולו ועבידו פסח אלא עבדי בטומאה יחיד נמי לא אמרי' ליה קום טבול ולא מדינן עליה כי לא טביל ולא עביד לא מיחייב כרת: איני דכל מילתא דליתא בצבור ליתא ביחיד והרי פסח שני דאין בצבור פסח שני ואיתיה ביחיד ופריק רבא מאי טעמא עביד יחיד פסח שני משום דעבוד צבור בראשון ולא עבד בהדייהו צבור מאי איכא למימר הכי:

    מיתיבי יכול לא יהא ענוש כרת אם לא עשה פסח אלא טהור ומי שלא היה בדרך רחוקה דמפרש בהו קרא בהדיא ערל וטמא שרץ ושאר טמאין מנין ת"ל והאיש מדהוה ליה למכתב והטהור שלא היה בדרך רחוקה וחדל לעשות הפסח ונכרתה וכתב והאיש ש"מ אפילו טמאים דאפשר להו לתקוני נפשייהו ולא מתקני ועבדי ענושין כרת.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 69b

    Pesachim 69b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכל שביחיד נדחה והכי פירושא היינו טעמא דר' אליעזר לא רמיא חיובא דפסח אטמא מת בשביעי שלו הואיל ולא חזי ואערל רמיא חיובא ואע"ג דלא חזי ומשום דלא דמיא מצות הזאה למצות מילה דמצות הזאה כדי לעשות פסח לא רמיא אציבור שהרי מותרין לעשות בטומאה אע"פ שיכולין ליטהר דקסבר רבי אליעזר אין שוחטין וזורקין על יחיד טמא שרץ שלא טבל ואף על פי שראוי לערב וכן על טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח שראוי נמי לערב וטמא שרץ נקט משום דפלוגתא גביה הוא בפ' האשה (דף צ:) וכיון דקא סבר אין שוחטין וזורקין על היחיד אלא נדחה לשני על כרחיך ציבור עושין בטומאה אם ירצו דכל שביחיד נדחה ציבור עושין בטומאה דכתיב איש איש נדחה ואין ציבור נדחין אלמא לא רמיא מצות הזאה דפסח אציבור ומילתא דליתיה בציבור ליתיה ביחיד דמצות פסח יחד לכל ישראל נאמר אבל ערילות דלא נדחה אצל ציבור ולא הותרו לעשות פסח ערלים ואילו כולהו ציבור ערלים אמרי' להו קומו מהולו יחיד נמי אמרינן ליה בחול קום מהול והזאה דציבור לא אמרי' להו קומו אזו:

    יחיד נמי לא רמיא חובה עלויה להזות וכיון דלא רמיא עליה לא ניתנה שבת לדחות אצלה אבל אי הוה סבירא ליה כמאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ כיון דלא קרינא ביה איש נדחה לא הוה קרינא נמי אין ציבור נידחין למישרינהו לעשות בטומאה אלא אמרינן להו קומו אזו ומדרמי' הזאה אציבור הוה רמיא נמי איחיד כדי להתירו באכילה ודחיא שבת:

    אמר ליה התם האי דאיתיה ביחיד משום דעבוד ציבור בראשון הוא ואי לא עבוד ציבור בראשון כגון רוב ציבור זבין דלא הותרה טומאת זיבה בציבור ומיעוטן טמאי מתים אין עושין לא את הראשון ולא את השני:

    ערל וטמא שרץ ושאר הדומין לו כגון כל טמאי טומאת ערב שראויין ליתקן וכגון טמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח:

    מדקא מיהדר אטמא שרץ לאיתויי מקרא יתירא שמע מינה סבירא ליה להאי תנא אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דאי סבירא ליה שוחטין וזורקין עליו למה לי לאהדורי עליה מקרא יתירא לחיוביה ממילא הוא עומד בכרת שהרי הוא כטהור גמור שראוי לעשות פסחו על ידי שליח לשולחו בעזרה דכי פטר קרא מכרת הנך דלא יכלו לעשות פסח פטר אלא ודאי אין שוחטין וזורקין עליו סבירא ליה ואפילו הכי מיחייב ליה כרת משום דיכול לטבול וליתקן משהגיע זמן שחיטה ואף על גב דציבור כי האי גוונא לא אמרינן להו זילו טבולו דכיון דיחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה:

    אלא אמר רבא אי הוה סבירא ליה אין שוחטין דמעכבא ליה הזאתו משחיטת פסחו ודאי דחיא שבת לר' אליעזר אע"ג דליתא בציבור אלא קסבר שוחטין וזורקין הלכך הזאה למאי אתיא לאכילה דהא לא מיעכבא לה לשחיטה ולזריקה:

    אכילת פסחים לא מיעכבא והא דכתיב (שמות י״ב:ד׳) איש לפי אכלו למצוה:

    אם כן דטמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח בשבת שוחטין וזורקין עליו ואע"פ שאין סופו להזות היום:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 69b · Sefaria

    Tosafot

    מדקמהדר אטמא שרץ קסבר אין שוחטין כו' מכל מקום חייב הוא כרת לפי שהיה יכול לטבול ואז היו שוחטין וזורקין עליו כדאמר לקמן שוחטין וזורקין על טבול יום דשימשא ממילא ערבא:

    אכילת פסחים לא מעכבא פי' בכי האי גוונא שיש בידו לתקן עצמו ואינו מתקן לא מעכבא אבל בטמא גמור מעכבא דהוי דומיא דחולה וזקן ולא כפירוש הקונטרס דפי' דהא דכתיב איש לפי אכלו היינו למצוה דהא לעיל (פסחים דף סא.) אוקימנא ליה לעכב ומסיק בכיצד צולין (דף עח:) מאיש לפי אכלו דבעי' גברא דחזי לאכילה:

    האי מיחזא חזי ותקוני הוא דלא איתקן הקשה ריב"א א"כ אמאי אמר ר"א לעיל ערל שלא מל ענוש כרת הא מיחזא חזי אלא דלא איתקן וי"ל דשאני התם דמחוסר מעשה בגופו וחשבינן ליה שלא לאוכליו:

    הלכה כר"ע הא דלא פריך הלכתא למשיחא מפורש [בפ' ד' מיתות סנהדרין] (דף נא:):

    וצריכא דאי אשמעינן כו' אדרב יהודה עביד צריכותא אמאי איצטריך למיפסק בתרוייהו כר"ע דאי אדר' עקיבא הוה ליה לאצרוכי ההיא דפרק שתי הלחם (מנחות דף צו.) גבי חביתי כהן גדול דמסיק התם כלל א"ר עקיבא כו':

    אבל מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות אימא דנידחי תימה מה מועיל מה שנכרתו עליה י"ג בריתות הא איכא קרא באפי נפשיה למכשירין כדפי' לעיל ונראה לרשב"א לפרש דאי לאו דפסק רב יהודה כר"ע גבי מילה ה"א דסבירא ליה בכל מקום כר' אליעזר וגבי פסח דפסק כר"ע היינו להחמיר מדרבנן שלא יהו מכשירין דוחין שבת אבל גבי מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות לא:

    Tosafot on Pesachim 69b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר (רבא) [רבה] קטן [בריא] מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת דהא [צ"ל חזי] אבל קטן חולה אין מחמין לו חמין למולו דהא לא חזי ודחי רבא אי בריא הוא חמין למה לי' אלא לא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין דהכל אצל מילה חולין הן ולא חזו ומותיב אביי עלה ערל שלא מל ועשה פסח ענוש כרת דברי ר' אליעזר והא ערל לא חזי דכתיב (שמות יב מח) וכל ערל לא יאכל בו ואע"ג דלא חזי גברא תני ענוש כרת אלמא איכא חיובא עליה אפי' בזמן דלא חזי כל היכא דיכול לתקוניה נפשיה ולמעבד פסחא ופריק רבא קסבר ר' אליעזר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב פסח כטמא שרץ הוא ואין שוחטין עליו וכל שהיחיד נדחה לפסח שני צבור עושה [בטומאה] שנאמר (במדבר ט' י') איש איש כי יהיה טמא לנפש כו' איש אם הוא טמא נדחה לפסח שני ואין צבור אם טמאין נדחין לפסח שני אלא עושין הראשון בטומאה ומילתא דאיתא בצבור איתיה ביחיד ודליתיה בצבור ליתיה נמי ביחיד ערלות דאיתיה בצבור דאלו כלהו ערלים אינון אמרי' להו קומו מהולו נפשייכו ועבידי פסח יחיד נמי אמרי' ליה קום מהול ועביד פסח ואי לא עביד ענוש כרת טומאה דליתא בצבור דאי צבור טמאין אינון לא אמרינן להו קומו מדו עלייכו וטבולו ועבידו פסח אלא עבדי בטומאה יחיד נמי לא אמרי' ליה קום טבול ולא מדינן עליה כי לא טביל ולא עביד לא מיחייב כרת: איני דכל מילתא דליתא בצבור ליתא ביחיד והרי פסח שני דאין בצבור פסח שני ואיתיה ביחיד ופריק רבא מאי טעמא עביד יחיד פסח שני משום דעבוד צבור בראשון ולא עבד בהדייהו צבור מאי איכא למימר הכי:

    מיתיבי יכול לא יהא ענוש כרת אם לא עשה פסח אלא טהור ומי שלא היה בדרך רחוקה דמפרש בהו קרא בהדיא ערל וטמא שרץ ושאר טמאין מנין ת"ל והאיש מדהוה ליה למכתב והטהור שלא היה בדרך רחוקה וחדל לעשות הפסח ונכרתה וכתב והאיש ש"מ אפילו טמאים דאפשר להו לתקוני נפשייהו ולא מתקני ועבדי ענושין כרת.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 69b · Sefaria

    Meiri

    מי שהיה טמא והיה אפשר לו לטהר בערב הפסח והזיד ולא טבל וישב לו עד שעבר זמן הקרבן הרי זה מזיד בראשון וימתין עד השני ואם נמנע מן השני אפילו בשוגג חייב כרת וכן הדין בערל שהיה אפשר לו למול בערב הפסח כגון שאינו נמנע שמתו אחיו מחמת מילה והזיד ולא מל שאם לא עשה את השני אף בשוגג חייב כרת ולמדת שלא אמרו הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר שיהא טעון שבעה אלא בגוי שנתגייר כמו שביארנו:

    טמא שרץ ונבלה וכיוצא בהם מאותם שאין בהם אלא טומאת ערב אע"פ שנטמאו ביום ארבעה עשר הרי אלו טובלין ושוחטין וזורקין עליהם אחר טבילה ואוכלין פסחם לערב שלא נדחה טמא לפסח שני אלא אותם שצריכין מנין ולא הושלם מנינם לערב כגון זבים וזבות ונדות ויולדות ובועלי נדות וטמאי מת ומ"מ טמא מת שנטמא בטומאות שהנזיר מגלח עליהן אפילו חל שביעי שלו ערב הפסח והזה וטבל אין שוחטין עליו ונדחה לפסח שני אבל אם נטמא בטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן טובל ומזה ושוחטין עליו ואוכל פסחו לערב כדין טמא שרץ וחבריו הא קודם טבילה מיהא לשרץ או קודם הזאה וטבילה לטומאת מת אין שוחטין וזורקין עליו כלל:

    כל שהצבור הופקע מפסח ראשון כגון שהיו רובם זבים ומצורעים וכיוצא באלו אע"פ שמיעוטן טמאי מתים הרי הצבור כלו ומעוטו נדחה כל אותה שנה מקרבן הפסח שרוב הצבור נדחה מפסח ראשון שלא הותרה טומאה בצבור אלא בטומאת מת ונדחו מן השני שאין צבור נדחה לפסח שני ואף המיעוט של טמאי מתים נדחין מן הראשון שאין טומאת מת דחויה אצל יחידים וכן נדחו מן השני שכל שלא עשו הצבור את הראשון אף יחידים אין עושין את השני ולא עוד אלא אפילו היו רוב צבור טמאי מתים ועשו את פסחם בטומאה ומיעוטם זבים שלא נדחית הטומאה אצלם אין אותו המיעוט עושה פסח שני אלא אם כן עשו הצבור פסח ראשון בטהרה כמו שיתבאר:

    אין לך מצות עשה מן התורה שיהיה במניעתם חיוב כרת אלא פסח ומילה וזה שנאמר בכאן אי אשמעינן מילה התם הוא דליכא כרת פירושו שאין בו כרת אם לא יעשנה בזמנה שהרי יכולה היא לדחות לשלא בזמנה אבל פסח זמנו קבוע ליום ארבעה עשר אם הזיד ולא הקריב בראשון חייב כרת אלא שאם עשאו בשני נפטר הא כל שלא עשאו בשני אפילו בשגגה חייב כרת הואיל ומניעתו בראשון היתה בזדון ובלא סבה כמו שיתבאר:

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה אמר הר"ם חגיגת יום ארבעה עשר היא רשות ולא חובה ולפיכך אם היה יום ארבעה עשר יום שבת או יהיה יום חול ויהיו הפסחים רבים או יהיה אותו הפסח בא בטומאה כאשר יתבאר בפרק שלאחר זה אין מביאין חגיגה עם הפסח יום ארבעה עשר חגיגה היתה באה מן הבקר מך הצאן מן הכבשים מן העזים מן הזכרים מן הנקבות ונאכלת לשני ימים יודיעך בזאת ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע"פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינו ודין חגיגה שוה ואין הפרש ביניהם לא במין הקרבן ולא בזמן אכילתו ועוד יתבארו הדינים המחוייבים בחגיגה במסכת חגיגה:

    אמר המאירי אימתי מביאין עמו חגיגה וכו' פי' כבר ביארנו במס' חגיגה ששלש קרבנות נצטוו ישראל לעשותם בכל רגל ורגל הראשון עולת ראיה והוא שנאמר בה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ומקריבין אותו כליל ביום ראשון של רגל השני שלמי חגיגה לכבוד החג והוא שנאמר בה שלש פעמים תחוג לי בשנה השלישי כעין שני ונקרא שלמי שמחה ועליו נאמר וזבחת שלמים ואכלת ושמחת לפני ה' אלקיך ומ"מ חגיגה זו היא הנקראת של חמשה עשר אבל חגיגה זו הנזכרת במשנתנו אינה ממין זה ואינה חובה אלא רשות והיא הנקראת חגיגת ארבעה עשר ואע"פ שעליה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר אינה מצוה לעצמה אלא כדי שיהא הפסח נאכל אכילת שובע מפני שהפסחים לא היו באים אלא זכר ושה ותמים ובן שנה ולא היו מצוים מהם כל כך ומתוך כך היו הרבה נמנין על פסח אחד ולא היה מספיק להם לאכילת שובע ומתוך כך רמזה תורה להקריב שלמי חגיגה שתצטרף עם הפסח עד שיהא הפסח נאכל על השובע ר"ל אכילת שובע שיהיו שבעים בסוף אכילתו והיו אוכלים תחלה מן החגיגה דכתיב ומברכין בה על אכילת הזבח ואין משביעין את עצמם ממנה אלא אוכלין ממנה בכדי שישערו בעצמם שתהא אכילת הפסח הבאה אחריה משביעתם ונמצא הפסח נאכל שלא בכרס מלאה ובאכילה גסה ונאכל אכילת שובע ר"ל שנשארים אחר אכילתו שבעים וכשמביאים את הפסח מברכין עליו על אכילת הפסח ואוכלין ממנו עד סוף אכילתם שאין מפטירין אחריו אפיקומן וחגיגה זו היתה באה שלמים ולא היתה דוחה לא שבת ולא טומאה שאף השלש קרבנות שהזכרנו אינם דוחים לא שבת ולא טומאה שהרי אין זמנן קבוע שמי שלא חג בראשון חוגג והולך כל שבעה כמו שנבאר במקומו וכ"ש בזו אלא שאף זו לא היתה באה אלא בזמן שהפסחים מועטים וצריכים להיות חבורה גדולה נמנית על פסח אחד ואינו מספיק לכדי שביעה אבל כשהפסחים מרובין ואין נמנין עליו אלא חבורה מועטת ומספיק להם אינם צריכים לכך והוא שאמרו אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא ר"ל ארבעה עשר בא בחול ובטהרה ובמועט ר"ל מיעוט פסחים אבל בזמן שהוא בא בשבת או בטומאה או במרובה אין מביאין עמו חגיגה והזכיר אח"כ שחגיגה זו היתה באה בין מן הבקר בין מן הצאן ומן הכבשים ומן העזים בין זכר בין נקבה ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ומשם ואילך יש עלי' דין נותר כדין שאר שלמים אלא שהעולה ממנה על השלחן עם הפסח מתבער עמו מחצות ואילך כדי שלא יבאו לטעות מזו לזו וכן היא שנויה בתלמוד המערב ובברייתא של פסחים פרק חמישי:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתי' בגמ' אלו הן:

    Meiri on Pesachim 69b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וכל שביחיד כו' צבור עושין בטומאה אם ירצו דכל שביחיד נדחה כו' עכ"ל דהא אם ירצו יכולין לטבול עצמן והיו שוחטין וזורקין עליהן דשמשא ממילא ערבא והיו עושין בטהרה אלא שאין חייבים לעשות כן דכיון דהיחיד נדחה בכה"ג אם לא טבל מותר להן לציבור לעשות אף בטומאה ובפשיטות מהא דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ליכא לאוכוחי דיחיד לא רמי עליה להזות דאימא דודאי רמי עליה לטבול ולהזות כדי לשחוט ולזרוק עליו וכדמסיק לקמן דאם לא טבל והזה נדחה לפסח שני אבל כיון דצבור ע"כ עושין בטומאה ולא אמרינן להו קומו טבלו והזו יחיד נמי לא רמיא חיוב עליה לטבול ולהזות דכל דאיתא בציבור כו' ודו"ק:

    בא"ד יחיד נמי אמרי' ליה בחול קום מהול כו' עכ"ל צ"ע כיון דאליבא דר"א קיימינן הכא דסבר מכשירי מצות פסח [א] דוחה שבת שפיר קאמרינן ליה נמי בשבת זיל מהול ודו"ק:

    בד"ה א"ל כו' משום דעבוד צבור בראשון הוא ואי לא עבוד צבור בראשון כגון רוב צבור זבין כו' עכ"ל ר"ל דאותן מיעוטים טמאי מתים לא עבדי בשני משום דלא עבדי צבור בראשון בטומאת זבין והכי אמרינן בהדיא לקמן בפרק כיצד צולין לרב אבל שמואל פליג התם וסבר כדמסיק הכא דאע"ג דליתיה בצבור איתיה ביחיד ע"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה אכילת פסחים כו' ובד"ה האי כו' א"כ אמאי אר"א לעיל ערל שלא מל ענוש כרת כו' עכ"ל לכאורה ומאי קושיא דכיון דערל אינו משלח פסחו כדאמרינן לעיל א"כ אין שוחטין וזורקין עליו והא ודאי דמעכבא דלא אמרינן הכי בטמא שרץ אלא כיון דשוחטין וזורקין עליו אכילה לא מעכבא ביה ויש ליישב דבטמא שרץ נמי דשוחטין וזורקין עליו משום דחזי לאכילה על ידי תקונו ואם כן ה"נ בערל נימא דשוחטין וזורקין עליו לשלח פסחו דמחזי חזי לאכילה ע"י תיקון ומיהו ק"ק דבפשיטות תקשי להו אמ"ד פרק האשה דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ולא על ערל דלכ"ע אינו משלח פסחו ודו"ק:

    בד"ה אבל מילה כו' תימה מה מועיל מה שנכרתו עליה י"ג בריתות הא איכא קרא כו' עכ"ל ר"ל דאפילו לר"א הא איכא קרא למכשירין באנפי נפשיה (כי) גבי מילה כמ"ש התוס' לעיל ולא יועיל למילה הא דנכרתו עליה י"ג בריתות למילפה מכל אינך אי לאו קרא מפורש למכשירין וכן להיפך בפסח לא יועיל לו הא דאית ביה כרת אלא דלא פסיקא להו גבי פסח קרא מפורש למכשירין כמו שכתבו התוספות לעיל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 69b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה א"ל התם דאיתיה ביחיד משום וכו' כצ"ל והכל דבור אחד הוא:

    בא"ד כגון רוב צבור וכו' עיין לקמן (פסחים דף פ':)

    בתוס' ד"ה אכילת פסחים וכו' עד דהוי דומיא וכו' לפירוש התוס' הא דפריך בגמ' א"כ מצינו וכו' היינו מכח דס"ל דאיש לפי אכלו לעיכובא אתי כדמסיק בתוס' ומסיק היינו דוקא דזקן וחולה וכו' והתוס' לא כתבו אלא מסקנא דגמ' ולפירש"י דס"ל דאיש לפי אכלו לא אתי אלא למצוה לבד צ"ל הא דפריך בגמ' א"כ מצינו וכו' ופירש"י ותנן באידך פירקא שחטו שלא לאוכליו פסול לא פריך אלא שיהא לכתחלה אסור והכא משמע דאפילו לכתחלה מותר לשחוט ולזרוק בלא הזאה וצ"ל הא דקתני שחטו שלא לאוכליו פסול היינו לכתחלה ואל תתמה דהא איתא סוף דף ע"ז חדא דפסולה דיעבד משמע ועוד חמשה דברים באין לכתחלה משמע ופירש"י א"כ משמע פסולה להקטיר קומצה לכתחלה וכו' ומשני בגמ' כאן ביחיד כאן בצבור ולא מתיישב ההוא שינויא אא"כ נאמר שפסולה לכתחלה משמע ועיין דף ע"ח ע"ב:

    Maharam on Pesachim 69b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' ובזמן שהוא בא בשבת עיין ע"ז דף ג' ע"א תוס' ד"ה יבא בלדד:

    Gilyon HaShas on Pesachim 69b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 69, Amud Bet, about 361 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “וכל שאילו ביחיד נדחה, בציבור עבדי בטומאה.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “ערילות, דאי כוליה ציבור ערלים נינהו, אמרינן…”

    3. Segment 315 words

      Opens “טומאה, דאי כוליה ציבורא טמאין נינהו לא…”

    4. Segment 422 words

      Opens “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא:…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רבא.

    5. Segment 525 words

      Opens “מיתיבי: יכול לא יהא ענוש כרת אלא…”

    6. Segment 633 words

      Opens “מדקא מהדר אטמא שרץ, קסבר: אין שוחטין…”

    7. Segment 724 words

      Opens “אלא אמר רבא: קסבר רבי אליעזר שוחטין…”

      Named: רבי אליעזר, רבא.

    8. Segment 827 words

      Opens “א"ל רב אדא בר אבא לרבא: א"כ…”

      Named: רב אדא בר אבא, אבא, רבא.

    9. Segment 945 words

      Opens “כלל אמר ר"ע וכו'. אמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה.

    10. Segment 1028 words

      Opens “וצריכא, דאי אשמעינן גבי פסח: התם (דהוא…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “ואי אשמעינן מילה: התם הוא דמכשירי מצוה…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “מתני׳ אימתי מביא חגיגה עמו? בזמן שהוא…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר,…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “גמ׳ מאי תנא דקתני חגיגה? תנא הרכבתו…”

    15. Segment 157 words

      Opens “א"ר אשי: שמע מינה חגיגת ארבעה עשר…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Pesachim 69b · Segment 4 — “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: והרי פסח…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Pesachim 69b · Segment 9 — “כלל אמר ר"ע וכו'.

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Pesachim 69b · Segment 15 — “א"ר אשי: שמע מינה חגיגת ארבעה עשר

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 69b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026