Talmud Builders

    Pesachim 83a

    Back to index

    English translation — Pesachim 83a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabba adds that these tanna’im were not the only ones who maintain this opinion; even Rabbi Yosei HaGelili agreed with them, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The entire matter that is stated in the verse: “Any sin-offering from which some blood has been brought to the Tent of Meeting, to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burned in fire” (Leviticus 6:23) is not stated with regard to a regular sin-offering improperly brought inside the Sanctuary; rather, it speaks only about bulls that are burned and goats that are burned. These are unique sin-offerings, and the Torah states that their blood should be brought inside the Sanctuary. The verse is stated with regard to these sin-offerings both in order to command the Jewish people to burn the disqualified ones in the place of the bira on the Temple Mount and in order to establish a prohibition with regard to their consumption.

    2The Rabbis said to Rabbi Yosei HaGelili: If you expound the verse in this fashion, then with regard to a regular sin-offering whose blood entered inside the Sanctuary, from where is it derived that it must be burned? He said to them: It is derived from the verse: “Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within” (Leviticus 10:18). This proves by inference that if the sin-offering is taken out of its permitted area, or alternatively, if its blood enters the Sanctuary, it must be burned immediately without waiting for decay of form.

    3The Gemara explains: And Rabbi Yoḥanan did not include Rabbi Yosei HaGelili because Rabbi Yoḥanan holds that there is a difference between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and those of Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Neḥemya. The reason for this difference is that impurity of blood and meat, about which Rabbi Yosei HaGelili was speaking, is one matter, and impurity of the blood can therefore be considered a disqualification in the animal itself, but disqualification of the owners is a different matter. Therefore, Rabbi Yosei HaGelili does not necessarily agree with the tanna’im who allow the offering to be burned immediately in the case of disqualification of the owners.

    4MISHNA: The bones of the Paschal lamb that contain edible marrow but cannot be eaten because it is prohibited to break the bones of the Paschal lamb; and the sinews; and the leftover meat should all be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. If the sixteenth occurs on Shabbat, they should be burned on the seventeenth, because the mitzva to burn them does not override Shabbat or the Festival. Therefore, they are burned on the first weekday.

    5GEMARA: Rav Mari bar Avuh said that Rabbi Yitzḥak said: Bones of offerings that served as a base for leftover, meaning that they have leftover meat on them or inside them after the time of eating, render hands impure, just as the leftover sacrificial parts themselves render hands impure. Since the bones have become a base for an intrinsically prohibited object, they are treated in the same manner as the prohibited object itself. The Gemara suggests: Let us say that the following expression in the mishna supports him: The bones, and the sinews, and the leftover should be burned on the sixteenth of Nisan.

    6The Gemara asks: What are the circumstances in which these bones must be burned? If we say that there is no marrow in them, why must they be burned? We should discard them, as the Torah requires that leftover parts of offerings be burned only when they are edible. Rather, it is obvious that we are dealing with bones that have marrow in them. The marrow is part of the meat of the offering, and in other offerings one would have broken the bones in order to eat the marrow.

    7Granted, if you say that an item that serves as a base or container for leftover is something significant and becomes disqualified in the same manner as the leftover themselves, because of this it needs burning like the leftover itself. But if you say that serving as a base for leftover is nothing significant, why do these bones need to be burned? Let us break them, and remove their marrow, and burn the marrow, and discard the bones. Rather, must one not conclude from it that serving as a base for leftover is something significant, and the bones themselves become prohibited and impart ritual impurity due to their consecrated contents?

    8Say in refutation of this proof: No. Actually, I could say to you that serving as a base for leftover is nothing significant, and the tanna of the mishna holds that the prohibition stated in the Torah: “And you shall not break a bone in it” (Exodus 12:46), applies even to a disqualified Paschal lamb. The prohibition to break the bones of the Paschal lamb applies even when the Paschal lamb itself may no longer be eaten. Thus, the bones must be burned because there is no way to extract the marrow. They are not burned because they themselves have served as a base for the leftover marrow.

    9The Gemara expresses surprise at the previous answer: Can it enter your mind to say that the prohibition applies even to a disqualified Paschal lamb? Didn’t we learn in a mishna: But one who leaves over part of a pure Paschal lamb or one who breaks the bone of a ritually impure Paschal lamb does not receive forty lashes, which indicates that the Torah prohibition to break a bone applies only to a Paschal lamb that is still valid? The Gemara responds: This is not difficult. Here, when the mishna indicates that it is prohibited to break even the bone of a disqualified Paschal lamb, it is referring to a case where it had a time when it was valid, such as leftover sacrificial meat, which was valid before it was left over, and the prohibition therefore became relevant when it was valid. There, when the other mishna stated that the prohibition does not apply, it is referring to sacrificial meat that did not have a time when it was valid.

    10The Gemara adds: And who is the tanna who differentiates between a Paschal lamb that had a time when it was valid and one that did not have a time when it was valid? It is Rabbi Ya’akov, as it was taught in a baraita : The verse states: “And you shall not break a bone in it,” and the emphasis of the expression “in it” teaches that the prohibition applies only to a valid Paschal lamb and not to a disqualified one. Rabbi Ya’akov says: If an offering had a time when it was valid and then became disqualified, it is subject to the prohibition of breaking a bone; if it did not have any time when it was valid, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. Rabbi Shimon says: With regard to both this and that, whether the offering was valid at some point or not, once it becomes disqualified it is not subject to the prohibition of breaking a bone.

    11The Gemara raises an objection based on what was taught in the following baraita : No bones of offerings require burning except for the bones of the Paschal lamb, due to the possibility that leaving the bones around will lead to a mishap because one may eventually transgress the prohibition of breaking the bones. The Gemara asks: What are the circumstances in which these bones must be burned? If we say we are dealing with a case where there is no marrow in the bones, why must they be burned? They should simply be discarded. Rather, it is obvious that there is marrow in them. And if it should enter your mind that serving as a base for leftover meat of an offering is something significant, why do bones of other offerings not require burning? They are serving as a base for the leftover marrow in them.

    12Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With what are we dealing here? We are dealing with a special case where one finds bones from which the marrow had already been removed. Therefore, there is room to differentiate between the different cases: With regard to bones of other offerings, to which the prohibition of breaking a bone does not apply, one may presume that before they became leftover one removed the marrow from them and ate it. Therefore, these bones were not serving as a base for leftover sacrificial meat, and they do not require burning and may be discarded.

    13On the other hand, bones of the Paschal lamb, to which the prohibition of breaking a bone does apply, were certainly not broken while the prohibition applied; rather, it was after they became leftover that one removed the marrow from them, when the prohibition of breaking a bone no longer applied, according to the opinion of Rabbi Shimon above. In that case, the bones temporarily served as a base for leftover sacrificial meat, and therefore they require burning.

    14Rav Zevid said that one can answer in a different way: With what are we dealing here? We are dealing with a case such as

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורבה מוסיף אף רבי יוסינמי סבירא ליה כר' יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה:

    כל הענין כולוכל פרשה זו וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו׳:כ״ג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב.) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים וזהו פסול שלה וקאמר רחמנא שישרף פליג ריה"ג ומוקי בחטאת הפנימית כגון פר העלם דבר של ציבור אשר יובא מדמה כמצותה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף (ובבשרה) לא איצטריך קרא דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד׳:י״ב) ושרף אותו על עצים וגו' אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה בא הכתוב ללמדך שתשרפנה בבית הבירה ולא חוץ לג' מחנות כמצות' וליתן לא תעשה על אכילתה:

    אמרו לו חטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים מנין לךשהיא פסולה:

    אמר להןמדאמר ליה משה לאהרן הן לא הובא הא הובא בת שריפה היא ושפיר עביד דשרפוה לאלתר ומדיליף ריה"ג קדשי דורות מחטאת דאהרן אלמא ס"ל נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר כי חטאת דאהרן ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר וקס"ד דה"ה נמי ס"ל בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה אבל רבנן דלא גמירי מיניה סברי דורות משעה לא ילפינן ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה אבל לדורות בעי קרא אחרינא וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה:

    ור' יוחנןדלא חשיב ליה לריה"ג בהדייהו אמר לך נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה:

    דם ובשר חדא מילתא היאוהוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו:

    מתני' העצמותשלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה:

    וכן גידיןובגמרא פריך ניכלינהו:

    והנותרבשר פסח שנתעצלו באכילתו וניתותר:

    בששה עשרשהוא חולו של מועד ואע"פ שנפסל בבוקר ראשון אין רשאי לשורפו בי"ט כדמפרש בגמר':

    גמ' ששימשו נותרשנותר בהן מוח חוץ לזמנו ושימשוהו העצמות הללו:

    מטמאין את הידיםכנותר עצמו שגזרו חכמים שיטמא את הידים בפ' בתרא (דף קכ:) ולקמן בפירקין (פסחים דף פה.) מייתי לה בגמ':

    בסיסכנו כדמתרגמי' בסיסיה (שמות ל) מקום מושבו:

    הני עצמות היכי דמידקאמר עיקרן ותחלתן בשריפה:

    נשדינהוישליכם דלא הצריך הכתוב שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר כדכתיב (שם יב) לא תותירו ממנו עד בקר ואם תותירו תשרפו:

    דאית בהו מוחומתחלתן לשריפה עומדים שאסור לשוברן וע"כ נעשין נותר הילכך חשיב להו באנפי נפשייהו ולא הוו בכלל והנותר דמתני':

    אמטו להכי בעו שריפהאף העצמות כמוח עצמו:

    אלא אי לאו מילתא היאהרי מכיון שניתותרו ונפסלו אין בהן משום איסור שבירה דאמרינן לקמן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול:

    ניתברינהוונישקליה למוח ונישרפיה ולא יפסיד עצים וטורח לשרוף העצמות:

    קסברהאי תנא בו דכתיב גבי שבירה לאו למעוטי פסול אתא אלא אורחיה דקרא הוא וכשר ואף פסול במשמע:

    המותיר בטהורוכל שכן בטמא:

    אין סופגלקמן בפירקין מפרש טעמא:

    היתה לו שעת הכושרכגון נותר יש בו שבירת העצם:

    לא היתה לו שעת הכושרכגון נטמא לפני זריקה אין בו משום שבירת עצם:

    ומאן ניהו תנאדמתני' דשאני ליה בהכי לגבי שבירת העצם:

    כל עצמותנותר מן הקדשים אין טעונין שריפה אלא שוברם ומוציא את המוח ושורפו ומשליך את העצמות:

    חוץ מעצמות הפסחשאין יכול לשוברן מפני תקלת עצם לא תשברו בו לפיכך נשרפים על ידי מוח שבהן:

    למה להו שריפהלעצמות הפסח:

    שמצאן חלוציןכולה מתני' מיתוקמא במוצא עצמות חלוצין כלומר שבורין ונחלץ מוח מהן:

    עצמות קדשיםדמותר לשוברן אמרי' סתמא דמילתא לא אתא מוח דידהו לידי נותר ומקמיה איסורייהו דניתו לידי נותר חלצינהו ואין כאן שימוש נותר:

    לבתר הכידאיפסיל חלצינהו דתו לית ביה איסור שבירה כר"ש ויש כאן שימוש נותר:

    פסחים 83 עמוד א

    1רבה מוסיף, אף ר"י הגלילי. דתניא, ריה"ג אומר: כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ובשעירי' הנשרפין, לשרוף פסוליהן אבית הבירה, וליתן ״לא תעשה״ על אכילתן.

    2אמרו לו: חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מנין? אמר להן: (ויקרא י, יח) ״הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה״, מכלל דאי נפיק איהי, א"נ עייל דמה בשריפה.

    3ורבי יוחנן סבר: דם ובשר חדא מילתא היא. בעלים מלתא אחריתי היא.

    Mishna

    4העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר. חל ט"ז להיות בשבת ישרפו בי"ז לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את י"ט:

    Gemara

    5אמר רב מרי בר אבוה א"ר יצחק: עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים, הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור. נימא מסייע לי' העצמות והגידים והנותר ישרפו לט"ז׃

    6הני עצמות ה"ד אילימא דלית בהו מוח, למה בשריפה? נשדינהו! אלא פשיטא, דאית בהו מוח.

    7אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא, אמטו להכי בעי שריפה. אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא, למה להו שריפה? נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפיה ונשדינהו לדידהו. אלא לאו שמע מינה, שימוש נותר מילתא היא.

    8אמרי: לא, לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא, וקסבר: ״בו״ בכשר, ואפי' בפסול.

    9אפי' בפסול ס"ד והא תנן: אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים! לא קשיא, כאן שהיתה לו שעת הכושר, כאן שלא היתה לו שעת הכושר.

    10ומאן תנא דשני ליה בין שהיתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת הכושר, רבי יעקב היא. דתניא: (שמות יב, מו) ״ועצם לא תשברו בו״, ״בו״ בכשר ולא בפסול. רבי יעקב אומר: היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת העצם, לא היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת העצם. ר"ש אומר: אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם.

    11מיתיבי: כל עצמות הקדשים אין טעונין שריפה, חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה. הני עצמות היכי דמי? אילימא דלית בהו מוח, למה להו שריפה? אלא פשיטא דאית בהו מוח, ואי סלקא דעתך שימוש נותר מילתא היא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שריפה?

    12אמר רב נחמן בר יצחק: הכא במאי עסקינן? כגון שמצאן חלוצין: עצמות קדשים, דאין בהן משום שבירת העצם קמי דנהוו נותר חלצינהו, ולא הוו שימוש נותר, ולא בעו שריפה.

    13עצמות הפסח, דיש בהן משום שבירת העצם לבתר דנהוו נותר הוא דחלצינהו, והוו להו שימוש נותר, ובעו שריפה.

    14רב זביד אמר: הכא במאי עסקינן? כגון׃

    Tosafot

    ורבה מוסיף אף ריה"גוא"ת היכי נימא דריה"ג ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד והא פסולה דחטאת שנכנס דמה לפנים היינו לפני זריקה ור' יוחנן בן ברוקה אחר זריקה איירי ואליבא דר' יוחנן מסיק מדקא מוסיף עלי' וי"ל דרבה לא מפליג בין קודם זריקה בין לאחר זריקה כי היכי דלא מפליג ר' יוחנן דקאמר אף אחר זריקה מחלוקת:

    אמר להן הן לא הובא את דמהפירש בקונטריס דרבנן לא בעו למילף מחטאת דאהרן דלא גמרי' דורות משעה ומה שפירש כן לא משום דחטאת דאהרן היה לשעה דהא שעיר של ר"ח היה כדפירש בקונ' וכן איתא בזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קא:) אלא דקסברי רבנן הוראת שעה היתה כדאמר לעיל וקשה לרשב"א דלעיל שייך הוראת שעה כדפי' דקסבר מפני טומאה נשרפה דהוי פסולו בגופו ומסברא ישרף מיד אבל הכא בחטאת שנכנס דמה לפנים דהוי פסולו בדם ומסבר' בעי עיבור צורה לא שייך הוראת שעה היתה ונראה לר"י דרבנן לא בעו למילף מחטאת אהרן משום דמצינו למימר דמשה לא הודה להן על השריפה דשפיר עבוד אלא במה שלא אכלוה אבל על השריפה לא הודה להן דאפי' היה כן שלא כדין שרפוה בלא עיבור צורה וקשה דלעיל יליף מחטאת אהרן שריפה ביוצא וקאי אמתני' דסבר' דשאינו פסולו בגופו בעי עיבור צורה והיינו כרבנן דר' יוסי ואינהו לא בעו למילף הכא מחטאת אהרן:

    בו בכשר ואפי' בפסולולא תיקשי ויוציא המוח ע"י גומרתא דליכא שבירת עצם דאיכא למיחש שמא יפקע כדאמרי' לקמן אי נמי ע"י גומרתא טריחא מילתא למיעבד:

    רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצםוא"ת ר"ש היינו ת"ק ונראה לר"י דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים דפרק כהן גדול (סנהדרין כא.) וההיא דחזקתן שלש שנים דחזקת הבתים (ב"ב כח:):

    אימור לבתר איסורא חלצינהוומפני התקלה דקתני בברייתא היינו דמשום שבירת עצם לא חלצינהו קודם איסורא ולהכי ישרפו דשימשו נותר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן ר' נחמיה ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד דאפי' פסול הזבחים בבעלים ישרף מיד ר' יוחנן בן ברוקה הא דמתני' ר' נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרפה לכך נאמר כאלה ואנינות לאחר זריקה הואי ושרפה מיד הואי ורבה מוסיף אף רבי יוסי הגלילי סבר פסולו בבעלים ישרף מיד דתניא ר' יוסי הגלילי אומר כל זה הענין דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים כו' אמרו לו אם זה הענין כולו בפרים ושעירים הנשרפין הוא חטאת הנעשת בחוץ שנכנס דמה לפנים מנין שהיא פסולה ותשרף אמר להם הן לא הובא את דמה לפנים ולא היא יוצאה חוץ לקלעים אלא פנימה היתה אכול תאכלו אותה ש"מ מכלל שאם נכנס דמה לפנים או יוצאה היא חוץ לקלעים פסולה ונשרפה מיד כמעשה חטאת אהרן ור' יוחנן אמר לך פסילות דם כפסילות בשר הוא ופסולו בגופו קרינא ביה ופסילות שניא:

    העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאין דוחין לא שבת ולא יום טוב ולא תימא חל ממש דאם כן חל פסח להיות בבד"ו אלא אלו חל דין הוא שישרפו למחר וכך הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל במסכת מגילה אמר מרי בר אבוה עצמות קדשים ששמשו נותר כלומר היה עליהם בשר ונעשה נותר ונפסל מטמאין הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור וסייעניה ממתני' דקתני העצמות ישרפו מכלל דאית בהו מוח למה להו שריפה אלא לעולם דאית בהו מוח ואי שמוש נותר לאו מילתא היא נתברינה ונחלצה למוח ונשרפה ונשדינהו לעצמות אלא ש"מ שמוש נותר מלתא היא ודחי' לעולם אימא לך אי ממתני' שמוש נותר לאו מלתא היא ותנא דמתני' סבר אלו הפסול אין בו שבירת עצם לפיכך תני ישרפו מפני המוח שבהן:

    איני והתנן המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים ודחינן הא דתנן אינו לוקה מכלל דלית בה שבירת עצם בפסול מעיקרא דלא הוה ליה שעת הכושר ומתני' דקתני ישרפו ואוקימנא משום שבירת העצם כשהיתה לו שעת הכושר ונפסל ור' יעקב היא ומותבי' למארי כל עצמות קדשים אין טעונין שרפה חוץ מעצמות הפסח מפני תקלה הני עצמות ודאי בדאית להו מוח דאי לית בהו מוח אפי' עצמות פסח לא בעי שרפה אלא ודאי אית בהו מוח ואי שמוש נותר מלתא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שרפה ומשני' כגון שנמצאו חלוצים כלומר נחלץ מוחם עצמות קדשים דלית בהו משום שבירת עצם איסור קמי איסורייהו חלצינהו ולא שמשו נותר לפיכך לא בעי שריפה עצמות פסח דאית ביה משום שבירת עצם חיישינן דלמא בתר איסורייהו חלצינהו הלכך בעי שריפה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 83a

    Pesachim 83a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 369 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורבה מוסיף אף רבי יוסי נמי סבירא ליה כר' יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה:

    כל הענין כולו כל פרשה זו וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו׳:כ״ג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב.) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים וזהו פסול שלה וקאמר רחמנא שישרף פליג ריה"ג ומוקי בחטאת הפנימית כגון פר העלם דבר של ציבור אשר יובא מדמה כמצותה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף (ובבשרה) לא איצטריך קרא דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד׳:י״ב) ושרף אותו על עצים וגו' אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה בא הכתוב ללמדך שתשרפנה בבית הבירה ולא חוץ לג' מחנות כמצות' וליתן לא תעשה על אכילתה:

    אמרו לו חטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים מנין לך שהיא פסולה:

    אמר להן מדאמר ליה משה לאהרן הן לא הובא הא הובא בת שריפה היא ושפיר עביד דשרפוה לאלתר ומדיליף ריה"ג קדשי דורות מחטאת דאהרן אלמא ס"ל נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר כי חטאת דאהרן ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר וקס"ד דה"ה נמי ס"ל בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה אבל רבנן דלא גמירי מיניה סברי דורות משעה לא ילפינן ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה אבל לדורות בעי קרא אחרינא וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה:

    ור' יוחנן דלא חשיב ליה לריה"ג בהדייהו אמר לך נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה:

    דם ובשר חדא מילתא היא והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו:

    מתני' העצמות שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה:

    וכן גידין ובגמרא פריך ניכלינהו:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 83a · Sefaria

    Tosafot

    ורבה מוסיף אף ריה"ג וא"ת היכי נימא דריה"ג ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד והא פסולה דחטאת שנכנס דמה לפנים היינו לפני זריקה ור' יוחנן בן ברוקה אחר זריקה איירי ואליבא דר' יוחנן מסיק מדקא מוסיף עלי' וי"ל דרבה לא מפליג בין קודם זריקה בין לאחר זריקה כי היכי דלא מפליג ר' יוחנן דקאמר אף אחר זריקה מחלוקת:

    אמר להן הן לא הובא את דמה פירש בקונטריס דרבנן לא בעו למילף מחטאת דאהרן דלא גמרי' דורות משעה ומה שפירש כן לא משום דחטאת דאהרן היה לשעה דהא שעיר של ר"ח היה כדפירש בקונ' וכן איתא בזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קא:) אלא דקסברי רבנן הוראת שעה היתה כדאמר לעיל וקשה לרשב"א דלעיל שייך הוראת שעה כדפי' דקסבר מפני טומאה נשרפה דהוי פסולו בגופו ומסברא ישרף מיד אבל הכא בחטאת שנכנס דמה לפנים דהוי פסולו בדם ומסבר' בעי עיבור צורה לא שייך הוראת שעה היתה ונראה לר"י דרבנן לא בעו למילף מחטאת אהרן משום דמצינו למימר דמשה לא הודה להן על השריפה דשפיר עבוד אלא במה שלא אכלוה אבל על השריפה לא הודה להן דאפי' היה כן שלא כדין שרפוה בלא עיבור צורה וקשה דלעיל יליף מחטאת אהרן שריפה ביוצא וקאי אמתני' דסבר' דשאינו פסולו בגופו בעי עיבור צורה והיינו כרבנן דר' יוסי ואינהו לא בעו למילף הכא מחטאת אהרן:

    בו בכשר ואפי' בפסול ולא תיקשי ויוציא המוח ע"י גומרתא דליכא שבירת עצם דאיכא למיחש שמא יפקע כדאמרי' לקמן אי נמי ע"י גומרתא טריחא מילתא למיעבד:

    רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם וא"ת ר"ש היינו ת"ק ונראה לר"י דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים דפרק כהן גדול (סנהדרין כא.) וההיא דחזקתן שלש שנים דחזקת הבתים (ב"ב כח:):

    אימור לבתר איסורא חלצינהו ומפני התקלה דקתני בברייתא היינו דמשום שבירת עצם לא חלצינהו קודם איסורא ולהכי ישרפו דשימשו נותר:

    Tosafot on Pesachim 83a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן ר' נחמיה ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד דאפי' פסול הזבחים בבעלים ישרף מיד ר' יוחנן בן ברוקה הא דמתני' ר' נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרפה לכך נאמר כאלה ואנינות לאחר זריקה הואי ושרפה מיד הואי ורבה מוסיף אף רבי יוסי הגלילי סבר פסולו בבעלים ישרף מיד דתניא ר' יוסי הגלילי אומר כל זה הענין דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים כו' אמרו לו אם זה הענין כולו בפרים ושעירים הנשרפין הוא חטאת הנעשת בחוץ שנכנס דמה לפנים מנין שהיא פסולה ותשרף אמר להם הן לא הובא את דמה לפנים ולא היא יוצאה חוץ לקלעים אלא פנימה היתה אכול תאכלו אותה ש"מ מכלל שאם נכנס דמה לפנים או יוצאה היא חוץ לקלעים פסולה ונשרפה מיד כמעשה חטאת אהרן ור' יוחנן אמר לך פסילות דם כפסילות בשר הוא ופסולו בגופו קרינא ביה ופסילות שניא:

    העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאין דוחין לא שבת ולא יום טוב ולא תימא חל ממש דאם כן חל פסח להיות בבד"ו אלא אלו חל דין הוא שישרפו למחר וכך הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל במסכת מגילה אמר מרי בר אבוה עצמות קדשים ששמשו נותר כלומר היה עליהם בשר ונעשה נותר ונפסל מטמאין הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור וסייעניה ממתני' דקתני העצמות ישרפו מכלל דאית בהו מוח למה להו שריפה אלא לעולם דאית בהו מוח ואי שמוש נותר לאו מילתא היא נתברינה ונחלצה למוח ונשרפה ונשדינהו לעצמות אלא ש"מ שמוש נותר מלתא היא ודחי' לעולם אימא לך אי ממתני' שמוש נותר לאו מלתא היא ותנא דמתני' סבר אלו הפסול אין בו שבירת עצם לפיכך תני ישרפו מפני המוח שבהן:

    איני והתנן המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים ודחינן הא דתנן אינו לוקה מכלל דלית בה שבירת עצם בפסול מעיקרא דלא הוה ליה שעת הכושר ומתני' דקתני ישרפו ואוקימנא משום שבירת העצם כשהיתה לו שעת הכושר ונפסל ור' יעקב היא ומותבי' למארי כל עצמות קדשים אין טעונין שרפה חוץ מעצמות הפסח מפני תקלה הני עצמות ודאי בדאית להו מוח דאי לית בהו מוח אפי' עצמות פסח לא בעי שרפה אלא ודאי אית בהו מוח ואי שמוש נותר מלתא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שרפה ומשני' כגון שנמצאו חלוצים כלומר נחלץ מוחם עצמות קדשים דלית בהו משום שבירת עצם איסור קמי איסורייהו חלצינהו ולא שמשו נותר לפיכך לא בעי שריפה עצמות פסח דאית ביה משום שבירת עצם חיישינן דלמא בתר איסורייהו חלצינהו הלכך בעי שריפה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 83a · Sefaria

    Meiri

    פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דמן ניתן לפנים והאוכל מהן כזית לוקה שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד ר"ל שדמה ראוי לבא לשם לא יאכל ואם נטמאו או נפסלו ביציאת חוץ קודם שהגיע זמנן לצאת מן העזרה בין לפני זריקה בין לאחר זריקה שריפתם בעזרה ואם נטמאו אחר שיצאו מן העזרה נשרפין בהר הבית ומקום שריפתם בשלא אירע בהם פסול הוא חוץ לירושלים בבית הדשן ולמדת לפי דרכך שמקרא זה ר"ל וכל חטאת אשר יובא מדמה פירושו על חטאות הנשרפות ליתן לאו על אכילתן ואע"פ שבקצת מקומות העמידוהו בחטאת חיצונה שאם הוזה דמה לפנים יהא פסול כמו שכתבנו למעלה אפשר שהוא משמש לשתיהן לזו ללאו ולזו לפסול או שמא זו השניה יוצאה לנו ממה שנאמר בשעיר ראש חדש ששרפו כמו שהוזכר בפרשת שמיני הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה שמשמעו שאם הובא פסול כמו שהתבאר:

    הנותר והפגול אע"פ שאין בהם טומאה מחמת עצמן חכמים גזרו עליהם שיטמאו את הידים והעצמות אע"פ שאין ראוים לאכילה וכל שאין ראוי לאכילה אין בו משום נותר מ"מ כל שיש בהן מוח ונשאר המוח בתוכן ונעשה נותר אף העצמות מטמאין הואיל ונעשו מקום מושב ובסיס לדבר האסור אע"פ שהעצם סתום מכל צדדיו וכן בפגול:

    המותיר בפסח אפי' בטהור אע"פ שעבר בלאו אינו לוקה שהרי ניתק הוא לעשה וכן השובר עצם בפסח שנטמא או נפסל אינו לוקה שלא נאמר ועצם לא תשברו בו אלא בכשר במה דברים אמורים כשלא היתה לו שעת הכושר כגון שנשחט במחשבת חוץ לזמנו או נטמא קודם זריקה וכיוצא בזה אבל אם היתה לו שעה הכושר אע"פ שנפסל כגון שנותר או נטמא לאחר זריקה או נפסל ביוצא יש בו משום שבירת עצם:

    זה שביארנו בעצמות הפסח שטעונין שריפה פירושו בעצמות שיש בהן מוח שהמוח שבהן בא לידי נותר אבל עצמות שאין בהם מוח אין טעונין שריפה אלא משליכן ודיו ולא סוף דבר בעצמות שיש בהן מוח עכשיו אלא אע"פ שמצאם חלוצים ר"ל שנחלץ המוח מהם שמן הסתם הואיל ונאסרו בשבירה לא נחלצו מן המוח אלא לאחר זמנן וכבר נעשה המוח שבהם נותר והם שמשו לנותר ועצמות שאר קדשים אם מצאן חלוצים אין טעונין שריפה שמן הסתם בתוך זמן אכילתם נחלצו ולא בא המוח לידי נותר והעצמות לא שמשו לנותר הא אם נמצאו סתומין אף בשאר קדשים טעונים שריפה מחמת ששמשו לנותר ומ"מ אם מצא מהם ציבורין ומצא העליונים חלוצים בשאר קדשים אינו מחזיק את כלם בחלוצים מן הסתם אלא צריך לבדוק אם נחלצו התחתונים ובפסח מיהא אין כאן בדיקה שאף החלוץ טעון שריפה כמו שביארנו:

    זהו פסק הנראה לנו בדין זה וגדולי המחברים סתמו בה את דבריהם עד שלא נתברר לנו אם כונו לדרך זו אם לאו:

    Meiri on Pesachim 83a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ורבה מוסיף כו' פסולה דחטאת כו' היינו לפני זריקה כו' ואליבא דר"י מסיק מדקא מוסיף כו' עכ"ל הא ודאי דר"י בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה קאמר כמ"ש התוס' אלא דאימא ר"י הגלילי הכא לית ליה אלא לפני זריקה דאיירי ביה ואהא תירצו דרבה לא מפליג כו' וק"ל:

    בד"ה א"ל הן כו' וקשה דלעיל יליף מחטאת כו' והיינו כרבנן דר"י ואינהו לא בעי כו' עכ"ל לפי מה שכתבו התוספות לעיל דסוגיא דלעיל אזלא אליבא דר"י דס"ל דפסול הדם הוי פסול בגופו לק"מ אלא שהתוס' דחו לעיל פי' זה ע"ש וק"ל:

    בד"ה בו בכשר כו' שמא יפקע כדאמרינן לקמן א"נ ע"י גומרתא טריחא כו' עכ"ל האי טעמא דאמר רבא לקמן משום הפסד קדשים כו' לא שייך הכא כיון דנעשה נותר ופסול לית ביה הפסד קדשים מיהו האי טעמא שכתבו התוס' הכא דטירחא היא ה"מ למימר התם דלכך אין נימנין על מוח שבקוליות דטריחא מלתא להוציאו על ידי גומרתא ודו"ק:

    גמ' ואי ס"ד שימוש נותר מלתא היא עצמות קדשים אמאי כו' יש לדקדק ואלא מאי שימוש נותר לאו מלתא היא עצמות הפסח אמאי ישרפו לשברן לר"ש וי"ל דאי שימוש נותר לאו מלתא מתוקמא מיהת שפיר כר"י דא"א לשברן כיון דהיה להן שעת הכושר ואין להקשות ואימא דשימוש נותר מלתא היא ומתוקמא כולה בפשיטות כר"ש ומיירי בשעדיין לא נעשה נותר וקאמר דבקדשים אינו טעון לשרפן דיוכל לשברן עכשיו קודם שנעשין שימוש נותר ולשרפן משא"כ בעצמות פסח דע"כ טעונין שריפה כיון דלא יוכל לשברן עכשיו עד אחר שנעשין נותר וה"ל שימוש נותר וטעונין שריפה די"ל דבקדשים בכה"ג שעדיין לא נעשו נותר לא איצטריך למתני דודאי אין טעונין שריפה אז כיון דיוכל לשברן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 83a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה אמר להן הן קשה לי, דלמא גם ריה"ג ס"ל דשפיר עביד דלא אכלוה, וכיון דידעינן מזה דהובא דמה פסול ממילא הוא בשרפה מכח ההלכה דכל שבקודש פסול בשרפה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 83a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 83, Amud Aleph, about 369 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “רבה מוסיף, אף ר"י הגלילי. דתניא, ריה"ג…”

      Named: רבה.

    2. Segment 229 words

      Opens “אמרו לו: חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים…”

    3. Segment 312 words

      Opens “ורבי יוחנן סבר: דם ובשר חדא מילתא…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 422 words

      Opens “מתני׳ העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר.…”

    5. Segment 528 words

      Opens “גמ׳ אמר רב מרי בר אבוה א"ר…”

      Named: רב מרי בר אבוה.

    6. Segment 615 words

      Opens “הני עצמות ה"ד אילימא דלית בהו מוח,…”

    7. Segment 737 words

      Opens “אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא,…”

    8. Segment 814 words

      Opens “אמרי: לא, לעולם אימא לך שימוש נותר…”

    9. Segment 927 words

      Opens “אפי' בפסול ס"ד והא תנן: אבל המותיר…”

    10. Segment 1063 words

      Opens “ומאן תנא דשני ליה בין שהיתה לו…”

      Named: רבי יעקב.

    11. Segment 1141 words

      Opens “מיתיבי: כל עצמות הקדשים אין טעונין שריפה,…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: הכא במאי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    13. Segment 1318 words

      Opens “עצמות הפסח, דיש בהן משום שבירת העצם…”

    14. Segment 147 words

      Opens “רב זביד אמר: הכא במאי עסקינן? כגון…”

      Named: רב זביד.

    Sages named on this page

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Pesachim 83a · Segment 14 — “רב זביד אמר: הכא במאי עסקינן? כגון

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 83a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026