Talmud Builders

    Pesachim 89a

    Back to index

    English translation — Pesachim 89a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1because there are the breast and the hind leg, which the priests eat only if the offering is a peace-offering, but not if it is a Paschal lamb. Due to the distinction between the two types of offerings, the proposed stipulation does not provide a solution. It would remain unclear who should eat these portions of the offering.

    2The Gemara suggests that it may still be possible to find a way to use the stipulation: Let each one of these five people bringing a new Paschal lamb bring a priest to be registered with him for their Paschal lamb. Then the priest will eat the breasts and hind legs. Since the priest eats these portions of the offering in any event, there is no longer any practical distinction between the two types of offerings. The stipulation should therefore provide a solution.

    3The Gemara rejects this suggestion: What are the circumstances of this priest? If he had already performed the ritual of the Paschal lamb during the first Pesaḥ , then, as the Gemara explained previously, he is unable to be registered to partake of a new Paschal lamb. If so, there is concern that perhaps this offering is a Paschal lamb and not a peace-offering, and it will turn out that a Paschal lamb is eaten by those who did not register for it. And if, on the other hand, the priest had not performed the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ , there is concern that perhaps this offering is a peace-offering, and it would turn out that this priest did not perform the ritual of the Paschal lamb at all.

    4The Gemara modifies its suggestion: Let all five together bring one priest, who has not yet performed the ritual of the Paschal lamb. And let the priest register for all these five Paschal lambs. This should provide a solution. Whichever way you look at it, there is one person who has not yet performed the ritual of the Paschal lamb, and the priest will now fulfill his obligation together with him. If the priest then eats the breasts and hind legs of all the offerings, the stipulation should provide a viable solution.

    5The Gemara identifies a further distinction between a peace-offering and the Paschal lamb that precludes the use of the stipulation: Rather, the reason it is not possible to use the stipulation is because it would reduce the amount of time available for eating the peace-offering, for a Paschal lamb may be eaten only for a day and a night, whereas a peace-offering may be eaten for two days and one night. Were the stipulation to be made, all the offerings would have an uncertain status of either being a peace-offering or a Paschal lamb. They would therefore all be treated with the strictures of a Paschal lamb, and any meat remaining on the morning after the first night would have to be burnt. However, in the event that the offering was actually a peace-offering, this would be premature, since it may still be eaten for another day.

    6The Gemara modifies the proposed stipulation: Instead of making a stipulation between a Paschal lamb and a regular peace-offering, let each one of them specify that if they have already fulfilled their obligations to bring a Paschal lamb, their intention is to consecrate and bring the current offering as a surplus Paschal lamb. The status of a surplus Paschal lamb is usually achieved when an animal is originally consecrated as a Paschal lamb but for some reason is not offered. Such an animal is offered as a type of peace-offering.

    7The Gemara assumes here that it is also possible to consecrate an animal directly with this status, and therefore the following stipulation could be used. And when bringing their lambs they should each say: If mine was the blemished lamb, this lamb that I am bringing now shall be a Paschal lamb; and if mine was unblemished, this lamb that I am bringing now shall be a surplus Paschal lamb, which is a type of peace-offering and may therefore be offered even if one has already fulfilled his obligation to bring a Paschal lamb. Although a surplus Paschal lamb has the sanctity of a peace-offering, it may be eaten for only one day and one night, similar to a Paschal lamb. Since there is no distinction between the time allotted to eat the two types of offerings, this stipulation should provide a solution.

    8The Gemara challenges this suggestion: But can we designate animals initially as surplus Paschal lambs? This cannot be done; the sanctity of a surplus Paschal lamb is achieved only with an animal that was initially designated for a Paschal lamb but remained unused. If so, how is the suggested stipulation tenable? The Gemara explains: Let them trouble themselves to find and bring an unused leftover animal already invested with the sanctity of a surplus Paschal lamb, and let them make the suggested stipulation upon it. In this way, the stipulation should work and provide a solution.

    9The Gemara identifies a distinction that exists even between a Paschal lamb and a surplus Paschal lamb that precludes the use of even this suggested stipulation. Rather, it is not possible to use the stipulation because of the requirement to perform the act of placing one’s hands on the head of the offering, for a Paschal lamb does not need the act of placing one’s hands, whereas a surplus Paschal lamb, since it is a type of peace-offering, does need the act of placing one’s hands. Due to this distinction, the proposed stipulation cannot provide a solution. It would remain unclear whether the offering requires one to perform the act of placing one’s hands on its head, an act that one is prohibited to do on an offering that does not require it.

    10This distinction works out well to explain why the stipulation can’t be used for an offering of men, since a man’s offering requires the act of placing one’s hands. However, if the case involved an offering of women, for which there is no such requirement, what is there to say? In such a case, there is no distinction between a Paschal lamb and a surplus Paschal lamb, and therefore the stipulation should provide a solution.

    11The Gemara identifies a further distinction between a Paschal lamb and a surplus Paschal lamb that precludes the use of the stipulation: Rather, it is not possible to use the stipulation because of the requirement to apply presentations of sacrificial blood upon the altar. For whereas the blood of a Paschal lamb is applied to the altar in one presentation, the blood of a peace-offering is applied to the altar with two that constitute four, i.e., the blood is applied on two opposite corners so that it runs down all four sides of the altar.

    12What difference does the distinction in the number of presentations make? Didn’t we learn in a mishna: With regard to all offerings whose blood must be presented upon the outer altar, once the blood has been presented with one presentation, the offering has atoned, even if more presentations are ideally required? If so, it should be possible to use the stipulation and then make a single presentation of blood upon the altar, which would be valid for whichever type of offering it turned out to be.

    13The Gemara identifies a further distinction: Rather, the proposal is not possible because of the following: Whereas the blood of the Paschal lamb must be applied to the altar by pouring it on the base of the altar, the blood of a peace-offering is applied by sprinkling it upon the altar.

    14What difference does the manner of applying the blood make? Wasn’t it taught in a baraita : In the case of all offerings whose blood must be applied to the altar by sprinkling, if one applied their blood by pouring, one has nonetheless fulfilled one’s obligation? If so, it should be possible to use the stipulation and then pour the blood upon the base of the altar. This pouring would be valid, whichever type of offering it turned out to be. The Gemara answers: Say in response that we say that one fulfilled his obligation only if he already did it this way; but would he be allowed to do so ab initio as well? Certainly not. Since the offering cannot be offered in a manner that is permissible ab initio , the distinction in the manner of applying the blood will preclude the use of the stipulation.

    15MISHNA: In the case of one who says to his children: I am slaughtering the Paschal lamb on behalf of whomever of you goes up first to Jerusalem, as soon as the first of the children has entered his head and the majority of his body into Jerusalem, he has acquired his portion and acquires on behalf of his brothers their portions together with him.

    16GEMARA: The Gemara suggests: You can learn from the case in the mishna that there is retroactive clarification. Although when the father slaughters the Paschal lamb it cannot be known which child will ultimately enter Jerusalem first, once one of the children does enter, the children are considered to have been registered for the father’s Paschal lamb from the outset. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification.

    17Rabbi Yoḥanan said: The mishna is not based on retroactive clarification. Rather, the father included all his children in his Paschal lamb from the outset. He created this competition only in order to enthuse them, so that they would be expeditious in their fulfillment of mitzvot; but in fact his statement had no halakhic implications.

    18According to the explanation of Rabbi Yoḥanan, the language of the mishna is also precise, as it teaches: And he acquires on behalf of his brothers their portions together with him. Granted, if you say that the father registered them from the beginning, before slaughtering the Paschal lamb, the case is well understood. But if you say that he did not register them from the beginning, but only after he slaughtered the Paschal lamb, can they then be registered? Didn’t we learn in a mishna: People can be registered and withdraw themselves from being registered for a Paschal lamb until it is slaughtered, but not after? Clearly, then, the children must have already been registered from the outset, and we may learn from this precise reading of the mishna that Rabbi Yoḥanan’s explanation is correct.

    19That the competition was meant only to enthuse his children to be expeditious in their fulfillment of mitzvot was also implied by that which was taught in the conclusion of a baraita that also records this competition: There was an incident such as this, and the daughters preceded the sons. And it turned out that the daughters demonstrated that they were enthusiastic, whereas the sons demonstrated that they were lazy.

    20MISHNA: Additional people can always be registered for a Paschal lamb, as long as there will be at least an olive-bulk of the lamb’s meat for each and every person registered. People can be registered and withdraw themselves from being registered for a Paschal lamb until it is slaughtered. Rabbi Shimon says: Even until the priest sprinkles the blood.

    21GEMARA: What is the first clause of the mishna teaching us? It is obvious that additional people can be registered. This comes to teach us that although this group was registered for it, the entire group can withdraw and a different group can register for it, despite the fact that no one from the original group remains.

    22We learned in the mishna: People can be registered and withdraw themselves from being registered for a Paschal lamb until it is slaughtered. Rabbi Shimon says: Even until the priest sprinkles the blood. The Gemara discusses the scope of the dispute between the first tanna and Rabbi Shimon: Abaye said: The dispute is only with regard to when one is able to withdraw from being registered. Both sides derive their opinions from the following verse: “And if the household be too little for a lamb [ miheyot miseh ], then shall he and his neighbor next to his house take one according to the number of the souls; according to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). The phrase miheyot miseh literally means: From being from a lamb. It is exegetically interpreted to refer to withdrawing from being registered for a lamb.

    23The Rabbis hold that “from being [ miheyot ] from a lamb” indicates that one can withdraw only during the life [ meiḥayutei ] of the lamb, i.e., while the lamb is still alive. And Rabbi Shimon holds that the phrase indicates that one can withdraw during the happenings [ meihavayatei ] of the lamb, i.e., as long as the sacrificial service is still being performed, which culminates with the application of the blood upon the altar. But with regard to being registered for the Paschal lamb, all agree that one can be registered for a lamb only until it is slaughtered, as the previously cited verse concerning registration states, in its conclusion: “According to the number [ bemikhsat ] of the people,” and then “you shall make your count [ takhosu ].” The word takhosu is taken to mean: You shall slaughter, in accordance with its meaning in Aramaic. The order of the verse therefore indicates that people can be registered only prior to the animal’s slaughter.

    24That was also taught in a baraita : People can be registered and withdraw themselves from being registered for a Paschal lamb until it is slaughtered. Rabbi Shimon says: They can be registered until it is slaughtered and withdraw themselves from being registered until the priest sprinkles the blood.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משום דאיכא חזה ושוקדשלמים שצריך לינתן לכהן וא"א לתת דהא כל חד וחד שמא האי הוי פסח ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו:

    וניתי כל חד וחדמינייהו חד כהן ונמנה אפסחו:

    ה"ג וניתי כולהו חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונמניה בהדי כל חד וחד - דממה נפשך איכא חד דקא נפיק ביה ויאכל חזה ושוק של כולם:

    דקא ממעט באכילה דשלמיםבזמן אכילתו שאוכל את כולם ליום ולילה ושורף את הנותר ואם שלמים הוא עדיין אינו נותר ונמצא שורף קדשים כשרים:

    וניתי במותר הפסחמתחלתו יתנה עליו אם שלי תם היה זה יהיה מותר הפסח שהוא קרב שלמים והוא כפסח שנאכל ליום ולילה והכי תניא בתוספתא דזבחים בפ' (הפסח שנתערב) ומשני אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר שהיאך יכול להיות מותר הפסח והרי שם פסח לא חל עליו מעולם שהרי זה כבר יצא:

    ונטרחו ונייתי במותר הפסחיבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי או מעות פסח ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו אם שלי בעל מום היה הרי זה פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה:

    בעי סמיכהוא"א לסמוך על זה שמא פסח הוא וקא עביד עבודה בקדשים:

    קרבן נשיםלא בעי סמיכה:

    פסח בשפיכהבנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד דנפקא לן מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך במסכת זבחים בפ' ב"ש (זבחים דף לז:) ובשלמים כתיבא זריקה שזורק למרחוק מן המזרק למזבח ואין מתן אצבע אלא בחטאת דכתיב בה באצבעו אבל בכל שאר קרבנות וזרקו כתיב וזורק כנגד הקרן עד שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר דרומי:

    לכתחלה נמיבתמיה:

    מתני' על מי שיעלהמשמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון:

    ומזכה את אחיו עמובגמרא מפרש היכי מתמני ומתרץ דאמנינהו אבוהון מעיקרא וכדי לזרזן קאמר שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו וכך הודיעם:

    גמ' ש"מ יש ברירהקס"ד דלא אימנו אלא חד:

    כדי לזרזןוכולן אימנו עליו בין ראשון בין אחרון:

    תניא נמי הכידמשום זריזות נקט:

    מתני' נמניןהרוצה לימנות:

    ונמשכיןהרוצה לימשך:

    עד שישחטאבל משנשחט אין נמנין עליו ואין מושכין הימנו אפי' לר"ש דפליג ואמר עד שיזרק הא מוקים דלימשך הוא דפליג אבל בלימנות מודה:

    גמ' דאף על גב דנמנין עליו חבורה [זו חוזרין ונמנין עליו חבורה] אחרת - כל חבורה שלימה שנימנו על פסח אחד ימשכו כולן ידיהן הימנו ודלא כר' יהודה דאמר לקמן בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צט.) ובלבד שיהיה א' מבני חבורה ראשונה קיים עליו:

    מחלוקת לימשךבההיא קאמר ר"ש עד שיזרק:

    אם ימעט הביתאם באו לימעט ולימשך מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו:

    מחיותיהבעודו בחיים:

    מהווייתיהקודם גמר עבודותיו:

    פסחים 89 עמוד א

    1משום דאיכא חזה ושוק, דכהנים הוא דאכלי ליה.

    2וניתי כל חד וחד כהן בהדיה.

    3האי כהן היכי דמי? אי דעביד פסח דילמא האי פסח הוא, ונמצא פסח נאכל שלא למנויו. ואי דלא עביד פסח דילמא שלמים הוא, ולא עביד פסח!

    4וניתי כל חמשה חד כהן דלא עבד פסח, ונימני עילויה הני חמשה פסחים, דממה נפשך איכא חד דלא עביד פסח, וקא נפקי ביה.

    5אלא משום דקא ממעיט באכילת שלמים, דאילו פסח ליום ולילה, ואילו שלמים לשני ימים ולילה אחד.

    6וניתי מותר הפסח.

    7ונימא: אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח, אי דידי תם הוא ניהוי האי דאייתי השתא שלמים, דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד.

    8וכי מפרישין תחלה למותרות?! ונטרחו ונייתי מותר הפסח!

    9אלא משום סמיכה. דאילו פסח לא בעי סמיכה, ואילו מותר בעי סמיכה.

    10הא תינח קרבן אנשים. קרבן נשים, מאי איכא למימר?

    11אלא משום מתנות. דאילו פסח מתנה אחת, ואילו שלמים שתים שהן ד'׃

    12מאי נפקא מינה? והא תנן: כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתן אחת כפר,׃

    13אלא משום דאילו פסח בשפיכה, ואילו שלמים בזריקה.

    14מאי נפקא מינה? והא תניא: כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. אימר דקא אמרינן דאי עבד, לכתחלה נמי?!

    Mishna

    15האומר לבניו: הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו.

    Gemara

    16ש"מ יש ברירה!

    17א"ר יוחנן, כדי לזרזן במצות קאמר.

    18דיקא נמי דקתני: ומזכה אחיו עמו, אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר, אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא, לבתר דשחיט מי קא מתמנו? והא תנן: נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. ש"מ׃

    Baraita

    19תניא נמי הכי: מעשה וקדמו בנות לבנים, ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים.

    Mishna

    20לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד. נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט. רבי שמעון אומר: עד שיזרק את הדם.

    Gemara

    21מאי קמ"ל הא קמ"ל דאע"ג דאימני עליו חבורה זו, חוזרת ונמנין עליו חבורה אחרת.

    22נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט וכו'. אמר אביי: מחלוקת לימשך,׃

    23דרבנן סברי: (שמות יב, ד) ״מהיות משה״ מחיותיה דשה. ור"ש סבר: מהוייתיה דשה. אבל לימנות דברי הכל עד שישחט, דאמר קרא: ״(שמות יב״, ד) במכסת נפשות והדר: תכוסו׃

    Baraita

    24תניא נמי הכי: נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט, רבי שמעון אומר: נמנין עד שישחט, ומושכין עד שיזרק הדם.

    Tosafot

    האי כהן היכי דמי אי דעבד פסח כו'וא"ת וניתי כהן קטן ויש לומר דעדיפא מינה פריך:

    דאילו פסח ליום ולילהקשה לר"י דתנן פ"ק דברכות (ד' ב.) כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר וקאמר בגמרא (שם דף ט.) ואילו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו ק"ש והלל כו' ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר ומאי קא פריך והא הכא משמע דשייך למיתני גבי פסח יום ולילה וא"כ הוי בכלל הנאכלין ליום ולילה דקתני התם וי"ל דהתם הוה ליה למיתני בהדיא אם איתא דנאכל עד עמוד השחר לאפוקי ממשנה דאיזהו מקומן (זבחים דף נו:) דקתני אינו נאכל אלא עד חצות והיינו מדאורייתא דומיא דאחריני וכיון דלא קתני ליה בהדיא ש"מ דסבר דאינו נאכל אלא עד חצות כמשנ' איזהו מקומן:

    וניתי מותר פסחלא כפי' הקונטרס שיקדיש לשם מותר אם שלו היה תם דבזה לא היה טועה הגמרא אלא נראה לר"י שיקדיש לפסח ואם בעל מום שלו יצא בזה ואם לאו יהא מותר פסח ופריך דלא הוי מותר פסח אלא היכא שהופרש לגמרי לפסח וניתותר:

    ונטרחו ונייתי מותר פסחוא"ת ואיך יכשר מותר זה לפסח הא לקמן בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צט.) פליגי רבי יוסי ורבי יהודה אי בעינן אחד מבני חבורה ראשונה אבל כ"ע מודו דאם נשאר שעה אחת בלא בעלים דלא חזי תו לפסח וי"ל הכא כשהפריש ב' פסחים לאחריות וניתותר לו א' דאינו נפסל משום שהניחוהו יחידי וא"ת אכתי למאן דלא בעי עקירה שלמים לשם פסח קשחיט ועוד איך ימכרהו האמר לקמן המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וי"ל כיון דאיכא אינש דצריך ליה לכ"ע בעי עקירה כדאמרי' בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף סד.) כגון שהיו בעלים טמאי מתים ואי מותר פסח במעות איירי כדפירש בקונטרס אתי שפיר:

    ואילו פסח לא בעי סמיכהסבירא ליה סמיכה בכל כחו בעינן דאי לא בעינן אלא כל דהו לא הוי עבודה בקדשים ובאין דורשין (חגיגה דף טז:) פלוגתא דתנאי היא:

    הני מילי דיעבדוה"ה דאכולהו אמרי' הכי אסמיכה ואמתנות ואנותר ותימה וכי בשביל דשמא יהיה נותר או משום סמיכה דלא מעכבא או לא יעשו מתנות כהלכתן יכנס לידי ספק כרת וי"ל דטוב שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח:

    אלא אי אמרת דלא אמנינהו כו'תימה דבפ' אין בין המודר (נדרים דף לו.) מסיק רבי זירא אליבא דרבי יוחנן מהך משנה דשה לבית אבות לאו דאורייתא דאי דאורייתא אבישרא קאי ומזכה להון והכא מוקי לה רבי יוחנן בדאמנינהו מעיקרא וי"ל דהכא ה"פ אי אמרת בשלמא דחשוב כאילו אמנינהו מעיקרא דאין צריכין מינוי והיינו טעמא דשה לבית אבות לאו דאורייתא שפיר אלא אי אמרת אינו חשוב כאמנינהו מעיקרא אלא צריכין מינוי דשה לבית אבות דאורייתא אמאי מזכה אחיו עמו דפשיטא שלא המנה כולם קודם שחיטה מדקאמר הריני שוחט על מי שיעלה מכם ראשון:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה כו' מאן דמתני לה אמתני' כי לפני זריקה חייבין כל שכן אברייתא כי חייבין שאחד מהן פסול מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' כו' ומקשי' אברייתא ופטורין כולן אם נתערבו לאחר זריקה דאמרינן איפטרו להו בזריקה והא איכא חד שהיה פסחו בעל מום ולא יצא ושני' משום דלא אפשר היכי נעביד ניתי כל חד פסח קא מייתו ארבעה מינייהו חולין לעזרה דהא איפטרו להו בזריקה ניתי כולהו פסח אחד נמצא פסח נאכל שלא למנויו וניתי כל חד וחד פסח וניתי וכו' וניתי וניתני במותר פסח פי' יפריש מעות ויאמר אלו מותר בפסח ויקנה כבש ויתנה ונימא אי דידי בעל מום נהוי האי פסח ואי דידי תם הוה להוי האי מותר פסח דמותר נאכל ליום ולילה כפסח ואמרינן וכי מפרישין תחלה למותר כלומר אפשר להיות העיקר הוא עצמו המופרש מותר לא יקרא מותר אלא אם הקדימו עיקר.

    ואמרינן ונטרח וניתי מותר הפסח פי' יבקש עד שימצא אדם שהפריש מעות לפסחו וקנה כבש ונשתיירו אצלו מן המעות דמי כבש אחד והוא מותר הפסח יקח המעות מאצל אותו האיש ויקנה בהן כבש ויתנה ויאמר אם שלי היה בעל מום זה פסח שלי ואם שלי כשר היה זה הכבש יהיה שלמים וכן כל חד וחד ודחי' אמאי לא עבדו הכי משום סמיכה דמותר הפסח אינו טעון סמיכה ואלו שלמים טעונין סמיכה התינח קרבן אנשים כו' ואסיקנא אימור דאמרי' ופטורין מלעשות פסח שני דאיעבד לכתחלה נמי מהדרי ואי משכחי' ואפשר להו למיעבד עבדו ואי לא משכחי כלל פטירי:

    מתני' האומר לבניו הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כו' ש"מ יש ברירה כדאמרי' לעילא.

    אמר ר' יוחנן מתניתין בששחט עליהם כלם וכי לא אמר להם כך אלא כדי לזרזן במצות ודיקא מתני' כוותיה דקתני ומונה את אחיו עמו.

    פי' נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט ר' שמעון אומר עד שיזרוק הדם ואוקימ' מחלוקת לימשך דת"ק סבר מהיות משה מחיותיה דשה כלומר כיון שנשחט נעתק שם שה מעליו ור' שמעון סבר מחיותיה דשה מדבר שהוא חי ואיזה זה זה הדם שהוא הנפש.

    תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט ר"ש אומר עד שיזרק ונמשכין עד שיזרוק הדם:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 89a

    Pesachim 89a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 365 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משום דאיכא חזה ושוק דשלמים שצריך לינתן לכהן וא"א לתת דהא כל חד וחד שמא האי הוי פסח ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו:

    וניתי כל חד וחד מינייהו חד כהן ונמנה אפסחו:

    ה"ג וניתי כולהו חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונמניה בהדי כל חד וחד - דממה נפשך איכא חד דקא נפיק ביה ויאכל חזה ושוק של כולם:

    דקא ממעט באכילה דשלמים בזמן אכילתו שאוכל את כולם ליום ולילה ושורף את הנותר ואם שלמים הוא עדיין אינו נותר ונמצא שורף קדשים כשרים:

    וניתי במותר הפסח מתחלתו יתנה עליו אם שלי תם היה זה יהיה מותר הפסח שהוא קרב שלמים והוא כפסח שנאכל ליום ולילה והכי תניא בתוספתא דזבחים בפ' (הפסח שנתערב) ומשני אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר שהיאך יכול להיות מותר הפסח והרי שם פסח לא חל עליו מעולם שהרי זה כבר יצא:

    ונטרחו ונייתי במותר הפסח יבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי או מעות פסח ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו אם שלי בעל מום היה הרי זה פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה:

    בעי סמיכה וא"א לסמוך על זה שמא פסח הוא וקא עביד עבודה בקדשים:

    קרבן נשים לא בעי סמיכה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 89a · Sefaria

    Tosafot

    האי כהן היכי דמי אי דעבד פסח כו' וא"ת וניתי כהן קטן ויש לומר דעדיפא מינה פריך:

    דאילו פסח ליום ולילה קשה לר"י דתנן פ"ק דברכות (ד' ב.) כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר וקאמר בגמרא (שם דף ט.) ואילו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו ק"ש והלל כו' ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר ומאי קא פריך והא הכא משמע דשייך למיתני גבי פסח יום ולילה וא"כ הוי בכלל הנאכלין ליום ולילה דקתני התם וי"ל דהתם הוה ליה למיתני בהדיא אם איתא דנאכל עד עמוד השחר לאפוקי ממשנה דאיזהו מקומן (זבחים דף נו:) דקתני אינו נאכל אלא עד חצות והיינו מדאורייתא דומיא דאחריני וכיון דלא קתני ליה בהדיא ש"מ דסבר דאינו נאכל אלא עד חצות כמשנ' איזהו מקומן:

    וניתי מותר פסח לא כפי' הקונטרס שיקדיש לשם מותר אם שלו היה תם דבזה לא היה טועה הגמרא אלא נראה לר"י שיקדיש לפסח ואם בעל מום שלו יצא בזה ואם לאו יהא מותר פסח ופריך דלא הוי מותר פסח אלא היכא שהופרש לגמרי לפסח וניתותר:

    ונטרחו ונייתי מותר פסח וא"ת ואיך יכשר מותר זה לפסח הא לקמן בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צט.) פליגי רבי יוסי ורבי יהודה אי בעינן אחד מבני חבורה ראשונה אבל כ"ע מודו דאם נשאר שעה אחת בלא בעלים דלא חזי תו לפסח וי"ל הכא כשהפריש ב' פסחים לאחריות וניתותר לו א' דאינו נפסל משום שהניחוהו יחידי וא"ת אכתי למאן דלא בעי עקירה שלמים לשם פסח קשחיט ועוד איך ימכרהו האמר לקמן המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וי"ל כיון דאיכא אינש דצריך ליה לכ"ע בעי עקירה כדאמרי' בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף סד.) כגון שהיו בעלים טמאי מתים ואי מותר פסח במעות איירי כדפירש בקונטרס אתי שפיר:

    ואילו פסח לא בעי סמיכה סבירא ליה סמיכה בכל כחו בעינן דאי לא בעינן אלא כל דהו לא הוי עבודה בקדשים ובאין דורשין (חגיגה דף טז:) פלוגתא דתנאי היא:

    הני מילי דיעבד וה"ה דאכולהו אמרי' הכי אסמיכה ואמתנות ואנותר ותימה וכי בשביל דשמא יהיה נותר או משום סמיכה דלא מעכבא או לא יעשו מתנות כהלכתן יכנס לידי ספק כרת וי"ל דטוב שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח:

    אלא אי אמרת דלא אמנינהו כו' תימה דבפ' אין בין המודר (נדרים דף לו.) מסיק רבי זירא אליבא דרבי יוחנן מהך משנה דשה לבית אבות לאו דאורייתא דאי דאורייתא אבישרא קאי ומזכה להון והכא מוקי לה רבי יוחנן בדאמנינהו מעיקרא וי"ל דהכא ה"פ אי אמרת בשלמא דחשוב כאילו אמנינהו מעיקרא דאין צריכין מינוי והיינו טעמא דשה לבית אבות לאו דאורייתא שפיר אלא אי אמרת אינו חשוב כאמנינהו מעיקרא אלא צריכין מינוי דשה לבית אבות דאורייתא אמאי מזכה אחיו עמו דפשיטא שלא המנה כולם קודם שחיטה מדקאמר הריני שוחט על מי שיעלה מכם ראשון:

    Tosafot on Pesachim 89a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה כו' מאן דמתני לה אמתני' כי לפני זריקה חייבין כל שכן אברייתא כי חייבין שאחד מהן פסול מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' כו' ומקשי' אברייתא ופטורין כולן אם נתערבו לאחר זריקה דאמרינן איפטרו להו בזריקה והא איכא חד שהיה פסחו בעל מום ולא יצא ושני' משום דלא אפשר היכי נעביד ניתי כל חד פסח קא מייתו ארבעה מינייהו חולין לעזרה דהא איפטרו להו בזריקה ניתי כולהו פסח אחד נמצא פסח נאכל שלא למנויו וניתי כל חד וחד פסח וניתי וכו' וניתי וניתני במותר פסח פי' יפריש מעות ויאמר אלו מותר בפסח ויקנה כבש ויתנה ונימא אי דידי בעל מום נהוי האי פסח ואי דידי תם הוה להוי האי מותר פסח דמותר נאכל ליום ולילה כפסח ואמרינן וכי מפרישין תחלה למותר כלומר אפשר להיות העיקר הוא עצמו המופרש מותר לא יקרא מותר אלא אם הקדימו עיקר.

    ואמרינן ונטרח וניתי מותר הפסח פי' יבקש עד שימצא אדם שהפריש מעות לפסחו וקנה כבש ונשתיירו אצלו מן המעות דמי כבש אחד והוא מותר הפסח יקח המעות מאצל אותו האיש ויקנה בהן כבש ויתנה ויאמר אם שלי היה בעל מום זה פסח שלי ואם שלי כשר היה זה הכבש יהיה שלמים וכן כל חד וחד ודחי' אמאי לא עבדו הכי משום סמיכה דמותר הפסח אינו טעון סמיכה ואלו שלמים טעונין סמיכה התינח קרבן אנשים כו' ואסיקנא אימור דאמרי' ופטורין מלעשות פסח שני דאיעבד לכתחלה נמי מהדרי ואי משכחי' ואפשר להו למיעבד עבדו ואי לא משכחי כלל פטירי:

    מתני' האומר לבניו הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כו' ש"מ יש ברירה כדאמרי' לעילא.

    אמר ר' יוחנן מתניתין בששחט עליהם כלם וכי לא אמר להם כך אלא כדי לזרזן במצות ודיקא מתני' כוותיה דקתני ומונה את אחיו עמו.

    פי' נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט ר' שמעון אומר עד שיזרוק הדם ואוקימ' מחלוקת לימשך דת"ק סבר מהיות משה מחיותיה דשה כלומר כיון שנשחט נעתק שם שה מעליו ור' שמעון סבר מחיותיה דשה מדבר שהוא חי ואיזה זה זה הדם שהוא הנפש.

    תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט ר"ש אומר עד שיזרק ונמשכין עד שיזרוק הדם:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 89a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית והכוונה בה לבאר החלק השלישי והוא שאמר האומר לבניו הרי אני שוחט את הפסח על שם מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו וזכה את אחיו עמו לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט ר' שמעון אומר עד שיזרק עליו את הדם אמר הר"ם אמר להם על שם מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כדי לזרזם על המצות ושישתדלו לעלות לירושלים אבל לענין פסח כבר נמנו עמו בלי ספק ולפיכך כשנכנס הגדול זכה וזיכה אחיו עמו לפי שהם מנויים על הפסח כלם ור' שמעון סבר שנמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם אחר שנשחט קודם שיזרוק הדם ואין הלכה כר' שמעון. הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין ליתן לו את שלו הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן זה מבואר:

    אמר המאירי האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על שם מי שיעלה מכם לירושלים ראשון כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו ושאלו בגמ' היאך אפשר שאף הראשון זכה שהרי אי אפשר לומר כן אלא מטעם ברירה שנאמר הוברר הדבר כשנכנס שעליו נשחט וכבר ביארנו שמאחר שלא נתברר בשעת שחיטה שוב אין בירורו מועיל כלום שכל שהוא מן התורה אין ברירה ואף לכשתאמר יש ברירה וזכה הראשון האחרים מיהא היאך הם זוכים וא"ת שעכשיו הוא מזכה אותם והלא אחר שחיטה אין נמנין עליו כלל ופירשו שאילו בשאר בני אדם ודאי אף הראשון לא זכה שאין ברירה אלא שסתם הדברים אין האב אומר כן לבני ביתו אלא לזרזם במצות ומאיים עליהם בכך ומ"מ דעתו בשעת שחיטה אף על העצלים והוא שאמרו מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים ולא אמר בנות זוכות שאף הבנים זכו:

    וביאר אח"כ שלעולם נמנין עליו כלומר אפי' הרבה בני אדם ואפי' אחר שנמנית עליו חבורה אחת כל שיגיע כזית מן הראוי לאכילה לכל אחד ואחד אבל משהגיע לשיעור זה אין נמנין עוד עליו ופי' בברייתא שאם אחר שיעור זה נמנו אחרים עליו אותם אחרים נדחין לפסח שני והוא הדין אם נמנו כלם כאחד שכלם נדחין לפסח שני וכן מי שנמנה על זה יכול לימשך הימנו אחר שנמנה ולימנות באחר ומ"מ אין נמנין עליו ואין מושכין ידיהם הימנו אלא כשהוא חי אבל משנשחט אין יכול אחד משאינן נמנין עליו לימנות עליו ולא אחד מן המנויים למשוך ידיו הימנו ר' שמעון אומר עד שיזרוק פי' לא חלק ר"ש לענין לימנות שמודה הוא לתנא קמא שמשנשחט אין נמנין עליו אלא שחולק לומר שהמנוי יכול לימשך הימנו עד שיזרק הדם ואף בזו אין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

    הממנה אחרים עמו בחלקו כגון שהיו עשרה נמנין בפסח אחד שנמצא לחלקו של אחד עשיריתו ומנה אחרים עמו שלא מדעת בני חבורה שיאכלו עמו בחלקו רשאין ליתן לו חלקו ויאכל בחלקו עם אותם שמנה בחלקו והם אוכלים משלהם ואפילו לא היו אותם שזימן אוכלים אלא מעט מפני שאומרין לו אין אנו נוחים באותם שזמנת ומשנה זו שנוייה לדעת האומר פסח נאכל בשתי חבורות ולא נאסר אלא שלא יהא איש אחד אוכל בשני מקומות וכבר פסקנו שאין הלכה כן ואין להעמיד משנתנו אלא באוכלין הכל בחבורה אחת אלא שזה ואותם שזימן אוכלים בחלקו וכל השאר אוכלין ביחד בנשאר:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Pesachim 89a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ונייתי מותר כו' שיקדיש לשם מותר אם שלא היה תם דבזה לא היה טועה כו' עכ"ל הא ודאי דלפירש"י נמי איירי באומר ואם לאו יהיה זה פסח תחתיו מ"מ לא היה התלמוד טועה במקדישו בתחלה לשם מותר פסח קודם שהקדישו לשם פסח ודו"ק:

    בד"ה ונטרחו כו' וא"ת אכתי למאן דלא בעי עקירת שלמים לשם פסח כו' עכ"ל יש לדקדק ומאי קושיא דהא דאיכא מ"ד דלא בעי עקירה היינו אחר זמן פסח אבל קודם זמנו וכ"ש בזמנו לכ"ע ודאי דבעי עקירה כמ"ש התוס' בפ' תמיד נשחט דהכי מוכח התם ויש ליישב דהכי כשהפריש ב' פסחים ויצא כבר בא' מהם יש לדמותו לאחר זמנו דאינו עומד לעצמו שוב לפסח כלל ולא בעי עקירה ותירצו כיון דבזמנו הוא ואיכא איניש כו' וק"ל:

    בד"ה ה"מ דיעבד וה"ה דאכולהו אמרי' הכי אסמיכה כו' וי"ל דטוב כו' ממה שיעשו רובן שלא כהוגן כו' עכ"ל ר"ל למאי דקאמר משום דקממעיט מאכילת שלמים ואתי לידי נותר וכן משום סמיכה היינו משום דלכתחלה הוא דבדיעבד לא מיעכבא וכן במתנו' בדיעבד כיפר במתנה א' ולא לכתחלה ומיהו קשה מ"ש בתירוצם דרובם יעשה שלא כהוגן כו' אמאי לא יעשו כולם סמיכה ומתנות ב' שהן ד' ובזריקה כשלמים דהשתא רובם יעשה כהוגן ודוחק לומר דכל הנהו מילי [א] מעכבין בפסח ודו"ק:

    בד"ה אא"א דלא אמנינהו כו' אא"ב דחשיב כאלו אמנינהו מעיקרא דאין צריכין מינוי כו' עכ"ל ובבנים קטנים איירי ומעיקרא דפריך ש"מ יש ברירה ה"מ לשנויי בפשיטות כדלעיל אר"ז שה לבית מ"מ אלא דקשיא לי' לתלמודא דלמה א"ל אבוהון הכי וקאמר כדי לזרזן כו' והכי איתא פ' אין בין המודר ע"ש:

    Chidushei Halachot on Pesachim 89a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה דאלו פסח וכו' והיינו מדאודייתא דומי' דאחריני וכו' פי' אין נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי:

    ד"ה ה"מ וכו' ואמתנות ואנותר וכו' ר"ל הא דתירץ לעיל אלא משום דממעט באכילת שלמים כו' פי' ושמא יותיר ולא יאכל כולו בלילה אחת ויצטרך לשורפו ודו"ק:

    Maharam on Pesachim 89a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' חד כהן ע"ל עד ע"א תוס' ד"ה נחתך:

    שם וניתי מותר הפסח עי' לקמן צח ע"א ברש"י ד"ה וש"מ יש דחוי:

    תוס' ד"ה ואלו פסח וכו' דתנאי היא עי' בשער המלך פ"ח הל"ג מהלכות מעה"ק:

    Gilyon HaShas on Pesachim 89a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 89, Amud Aleph, about 365 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “משום דאיכא חזה ושוק, דכהנים הוא דאכלי…”

    2. Segment 26 words

      Opens “וניתי כל חד וחד כהן בהדיה.…”

    3. Segment 326 words

      Opens “האי כהן היכי דמי? אי דעביד פסח…”

    4. Segment 423 words

      Opens “וניתי כל חמשה חד כהן דלא עבד…”

    5. Segment 516 words

      Opens “אלא משום דקא ממעיט באכילת שלמים, דאילו…”

    6. Segment 63 words

      Opens “וניתי מותר הפסח.…”

    7. Segment 725 words

      Opens “ונימא: אי דידי בעל מום האי דאייתי…”

    8. Segment 88 words

      Opens “וכי מפרישין תחלה למותרות?! ונטרחו ונייתי מותר…”

    9. Segment 912 words

      Opens “אלא משום סמיכה. דאילו פסח לא בעי…”

    10. Segment 109 words

      Opens “הא תינח קרבן אנשים. קרבן נשים, מאי…”

      Named: רבן אנשים, רבן נשים.

    11. Segment 1112 words

      Opens “אלא משום מתנות. דאילו פסח מתנה אחת,…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “מאי נפקא מינה? והא תנן: כל הניתנין…”

    13. Segment 138 words

      Opens “אלא משום דאילו פסח בשפיכה, ואילו שלמים…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “מאי נפקא מינה? והא תניא: כל הניתנין…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “מתני׳ האומר לבניו: הריני שוחט את הפסח…”

    16. Segment 164 words

      Opens “גמ׳ ש"מ יש ברירה!…”

    17. Segment 176 words

      Opens “א"ר יוחנן, כדי לזרזן במצות קאמר.…”

    18. Segment 1832 words

      Opens “דיקא נמי דקתני: ומזכה אחיו עמו, אי…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “תניא נמי הכי: מעשה וקדמו בנות לבנים,…”

    20. Segment 2025 words

      Opens “מתני׳ לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו…”

      Named: רבי שמעון.

    21. Segment 2115 words

      Opens “גמ׳ מאי קמ"ל הא קמ"ל דאע"ג דאימני…”

    22. Segment 2211 words

      Opens “נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט וכו'.…”

      Named: אביי.

    23. Segment 2328 words

      Opens “דרבנן סברי: (שמות יב, ד) ״מהיות משה״…”

    24. Segment 2420 words

      Opens “תניא נמי הכי: נמנין ומושכין את ידיהן…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 89a · Segment 17 — “א"ר יוחנן, כדי לזרזן במצות קאמר.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 89a · Segment 22 — “…שישחט וכו'. אמר אביי: מחלוקת לימשך,

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 89a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026