Talmud Builders

    Pesachim 107a

    Back to index

    English translation — Pesachim 107a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rava said: The halakha is that one who tasted food before kiddush may recite kiddush ; and one who tasted food before havdala may recite havdala ; and one who did not recite kiddush on Shabbat eve, at night, may recite kiddush any time during the entire day until the conclusion of Shabbat. Likewise, one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time during the entire week, i.e., during the first three days of the week, the time period called: After Shabbat.

    2Ameimar began this teaching of Rava in this emended formulation: Rava said: The halakha is that one who tasted food before kiddush may recite kiddush ; and one who tasted food before havdala may recite havdala ; and one who did not recite kiddush on Shabbat eve, at night, may recite kiddush any time during the entire day. One who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time during the entire day of Sunday, but no later.

    3The Gemara relates that the Mar Yanuka, the younger Mar, and Mar Kashisha, the elder Mar, both sons of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Once Ameimar happened to come to our place and we did not have wine for havdala . We brought him beer and he did not recite havdala , and he passed the night fasting, as it is prohibited to eat before havdala . The next day we exerted ourselves and brought him wine, and he recited havdala and tasted some food. The next year he again happened to come to our place. Once again we did not have wine and we brought him beer. He said: If so, if it is so difficult to obtain wine in your place, beer is the wine of the province. He recited havdala over the beer and tasted some food.

    4The Gemara notes that one may learn from Ameimar’s conduct three halakhot : Learn from it that one who recites havdala in the prayer service must recite havdala again over a cup, as Ameimar had presumably recited the paragraph of havdala in his Amida prayer. And learn from it that it is prohibited for a person to eat before he recites havdala . And learn from it that one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala anytime during the entire week, i.e., during the first three days of the week.

    5In the above story, Ameimar refused to recite havdala over beer. The Gemara addresses this issue at greater length. Rav Huna raised a dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to whether it is permitted to recite kiddush over date beer? He said: Now, if with regard to barley beer, fig beer, and beer produced from berries, I raised a dilemma before Rav as to whether or not they may be used for kiddush , and Rav had previously raised this dilemma before Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya had inquired of Rabbi Yehuda HaNasi, and he did not resolve it for him, as he could not find a source that clearly permits it, is it necessary to say that date beer, which is inferior to those other types of beer, may not be used for kiddush ?

    6Those who heard this response understood from it that it is kiddush that one may not recite over it, but one may recite havdala over date beer. Rav Ḥisda said to them that Rav said as follows: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it. It was also stated that Rav Taḥalifa bar Avimi said that Shmuel said: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it.

    7The Gemara relates that Levi sent Rabbi Yehuda HaNasi a beer of thirteen soakings, i.e., thirteen batches of dates had been soaked in water until it had thoroughly absorbed the taste of the dates. This was considered a high-quality beer. Rabbi Yehuda HaNasi tasted it and it was especially pleasant. He said: A beer like this is fit to recite kiddush over and to say upon it all the songs and praises in the world, as it is as good as wine. At night, it disrupted his digestion and caused him pain. He said: It pains on the one hand and soothes on the other.

    8With regard to the discomfort caused by beer, the Gemara cites related statements of amora’im . Rav Yosef said: I will take a vow in public, which cannot be nullified, that I will not drink beer due to its negative effects, despite the fact that beer was a popular beverage in Babylonia. Rava said: I would rather drink water used for soaking flax, and I will not drink beer.

    9And Rava said: One who recites kiddush over beer, his regular drink should be beer. In other words, the fitting punishment for one who recites kiddush over beer, the poor man’s drink in Babylonia, is for him to become poor himself and have to drink beer on a regular basis. The Gemara relates that Rav was found by Rav Huna reciting kiddush over beer. He said to him: Abba, Rav’s first name, has started to acquire coins with beer. As Rav recently began selling beer, it has become his favorite beverage, to the extent that he uses it for kiddush .

    10The Sages taught: One may recite kiddush only over wine, and one may recite blessings only over wine. The Gemara expresses surprise: Is that to say that one does not say the blessing: By Whose word all things [ shehakol ] came to be, over beer and water? Abaye said: This is what the baraita is saying: One only says: Bring a cup of blessing to recite the blessing of Grace after Meals, over wine. The Rabbis taught in a baraita : One may not recite kiddush over beer. In the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, they said that one may recite kiddush over beer.

    11With regard to the halakha that one who recites kiddush must drink from the cup, the Gemara states that one fulfills the mitzva of kiddush by tasting any amount of wine. Rabbi Yosei, son of Yehuda, says that one must drink at least a cheekful. Rav Huna said that Rav said, and Rav Giddel from the city of Neresh likewise teaches: One who recites kiddush and tastes a cheekful has fulfilled his obligation, and if not, he has not fulfilled his obligation.

    12Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I teach this baraita in a precise manner, and I do not mention Giddul bar Menashya, nor Giddul bar Minyumei, but rather the plain name Giddul, without any identifying moniker. The Gemara asks: What is the practical difference in Rav Giddel’s name? The Gemara answers: To raise a contradiction between one of his rulings and another one of his rulings. Since it is not clear exactly which Sage issued this ruling, it is impossible to prove that he reversed or contradicted his opinion in a later statement.

    13The Gemara returns to the mishna, which stated that it is prohibited to eat adjacent to minḥa time on Passover eve. A dilemma was raised before the Sages in the study hall: Did we learn in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the greater minḥa [ minḥa gedola ], which is half an hour after midday, or perhaps we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the lesser minḥa [ minḥa ketana ], two and a half hours before sunset?

    14The Gemara elaborates: Did we learn in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the greater minḥa , and this is because of the Paschal lamb, lest one come to be drawn after the meal and spend a long time eating, as was typical for large meals,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל השבתכדאמרן לעיל עד יום רביעי:

    פירזומאשכר שעורים בלשון לעז ברוי"ש (בריי"ש: שְׁכַר שְׂעוֹרִים (מין בירה)) :

    ותאינישכר תאנים:

    ואסנישכר תותים:

    שיכראשכר תמרים:

    בר תליסר מגנישנתנו מים על התמרים ואחר שזבו נתן על תמרים אחרים וכן הביא תמרים עד י"ג פעמים:

    מייסרן ומפייסמצערין ובשעת שתיה מפייסין הן כלומר טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה:

    אדור ברביםנדר שאין לו הפרה:

    מי זוריוןמי משרת הפשתן:

    שרי ליה אבאהתחלת לעשות שכר ולהשתכר בו מערב לכך הוא יפה בעיניך ומקדש אתה עליו:

    כוס של ברכהברהמ"ז:

    מטעמת יין בכל הואאותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום בכל שהוא:

    מנחה גדולה(משבע) שעות ומחצה ולמעלה זמן הקרבת תמיד כשאתה בא להקדימו:

    ומשום פסחשמא ישב בסעודה וימנע ויפשע מעשות פסח:

    פסחים 107 עמוד א

    1אמר רבא: הילכתא, טעם מקדש, וטעם מבדיל, ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו עד מוצאי שבת. מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו.

    2אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא בהאי לישנא, אמר רבא: הילכתא, טעם מקדש, טעם מבדיל, מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו, מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל היום כולו.

    3אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא. אייתינא ליה שיכרא, ולא אבדיל ובת טוות. למחר, טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא, אמר: אי הכי, חמר מדינה הוא, אבדיל וטעים מידי.

    4שמע מינה תלת. ש"מ המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל על הכוס. ושמע מינה: אסור לו לאדם שיאכל קודם שיבדיל. ושמע מינה: מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל השבת כולו.

    5בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא? אמר: השתא ומה פירזומא ותאיני ואסני דבעאי מיניה מרב, ורב מר' חייא, ורבי חייא מרבי, ולא פשט ליה שיכרא מיבעיא?!

    6סבור מינה קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה, אבל אבדולי מבדלינן. אמר להו רב חסדא: הכי אמר רב: כשם שאין מקדשין עליו, כך אין מבדילין עליו. איתמר נמי, אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: כשם שאין מקדשין עליו, כך אין מבדילין עליו.

    7לוי שדר ליה לר' שיכרא בר תליסר מגני, טעמיה הוה בסים טובא, אמר: כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם. בליליא צעריה. אמר: מיסרן ומפייס.

    8אמר רב יוסף: אדור ברבים דלא אישתי שיכרא. אמר רבא: אישתי מי זוריון ולא אישתי שיכרא.

    9ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא מאן דמקדש אשיכרא. רב, אשכחיה רב הונא דקדיש אשיכרא, אמר ליה: שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא.

    Baraita

    10ת"ר אין מקדשין אלא על היין, ואין מברכין אלא על היין. אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכין עליהו שהכל נהיה בדברו? אמר אביי, הכי קאמר: אין אומרים ״הבא כוס של ברכה לברך״ אלא על היין. ת"ר אין מקדשין על השכר. משום ר' אלעזר בר רבי שמעון אמרו: מקדשין.

    11מטעימת יין כל שהוא. ר' יוסי בר יהודה אומר: מלא לוגמא. אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש: המקדש וטעם מלא לוגמא יצא, ואם לאו לא יצא.

    12אמר רב נחמן בר יצחק: אנא תנינא לה לא גידול בר מנשיא ולא גידול בר מניומי אלא גידול סתמא. למאי נפקא מינה? למירמא דידי' אדידיה.

    13סמוך למנחה. איבעיא להו: סמוך למנחה גדולה תנן, או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן?

    14סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח, דילמא אתי למימשך,׃

    Tosafot

    אמר רבא הילכתא טעם מקדשוכן הלכה:

    אמימר מתני לה כו'בסוף מילתיה גרסינן מבדיל והולך כל היום כולו דאי לאו הכי היינו לישנא קמא והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד רביעי בשבת כדאמר רבי חייא לעיל ובתשעה באב שחל להיות במוצ"ש נמי רגילין להבדיל אחר התענית וכן בסדר דרב עמרם:

    ושמע מינה מבדיל כל השבת כולהלא שמעינן מינה אלא כל היום אלא נקט הכי משום דהלכה כן:

    אדור ברבים כו'דקסבר דברבים אין לו הפרה ואין הלכה כן אלא דוקא על דעת רבים אין לו הפרה ובמקום אחר מפורש (גיטין דף לו.):

    אם טעם מלא לוגמא יצאוכדמפרש ביומא (דף פ.) כל שאילו מסלקו לצד אחד יראה כמלא לוגמיו והוי פחות מרביעית כדאמרינן התם אבל מלא לוגמיו אמרינן התם דהוי יותר מרביעית ונראה שהוא רוב רביעית דאמרינן לקמן והוא דשתה רובא דכסא ודוקא לאדם בינוני אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי כדאמרינן התם:

    סמוך למנחהתימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי"ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ו:) הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבה הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל היום כמרימר דמתני להא שמעתא דרבא ליומיה.

    פי' ובת טות לן אותה הלילה בלא אכילהפי' חמר מדינה יין ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו:

    שכרא בת תליסר מנאני פי' שכר מסונן בשלש עשרה מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי: מיסרן ומפיס פי' מסיר הדעת כמו המסית שבא בדבריו רכין והוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואחר מצערו מלשון המפיס מורסא בשבת: רבה בר בר חנה מקדש אשכרא. גרסינן במס' נזיר בתחלתו הריני נזיר מן החרצנים כו' ור' שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות יין מצוה [מאי היא] קידושא ואבדלתא הרי הוא מושבע עליהן מהר סיני אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חלה אשבועה ורבנן הכתיב מכל ההוא לאסור יין מצוה כיין הרשות*: ירושלמי בשבועות פ"ג (הלכה ד) שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בפסח שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה וישב בצל סוכה. כתוב בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות:

    ת"ר אין אומרין הבא כוס לברך אלא על היין ואסיקנא לא אמרן אלא דלא קביע סעודתיה עילויה אבל קבע לית לן בה. ת"ר אין מקדשין על השכר משום ר"ש אמרו מקדשין וטעימת יין כל שהוא ר' יוסי אומר מלא לוגמיו וכן תאני גידול המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 107a

    Pesachim 107a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 410 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל השבת כדאמרן לעיל עד יום רביעי:

    פירזומא שכר שעורים בלשון לעז ברוי"ש (בריי"ש: שְׁכַר שְׂעוֹרִים (מין בירה)) :

    ותאיני שכר תאנים:

    ואסני שכר תותים:

    שיכרא שכר תמרים:

    בר תליסר מגני שנתנו מים על התמרים ואחר שזבו נתן על תמרים אחרים וכן הביא תמרים עד י"ג פעמים:

    מייסרן ומפייס מצערין ובשעת שתיה מפייסין הן כלומר טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה:

    אדור ברבים נדר שאין לו הפרה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 107a · Sefaria

    Tosafot

    אמר רבא הילכתא טעם מקדש וכן הלכה:

    אמימר מתני לה כו' בסוף מילתיה גרסינן מבדיל והולך כל היום כולו דאי לאו הכי היינו לישנא קמא והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד רביעי בשבת כדאמר רבי חייא לעיל ובתשעה באב שחל להיות במוצ"ש נמי רגילין להבדיל אחר התענית וכן בסדר דרב עמרם:

    ושמע מינה מבדיל כל השבת כולה לא שמעינן מינה אלא כל היום אלא נקט הכי משום דהלכה כן:

    אדור ברבים כו' דקסבר דברבים אין לו הפרה ואין הלכה כן אלא דוקא על דעת רבים אין לו הפרה ובמקום אחר מפורש (גיטין דף לו.):

    אם טעם מלא לוגמא יצא וכדמפרש ביומא (דף פ.) כל שאילו מסלקו לצד אחד יראה כמלא לוגמיו והוי פחות מרביעית כדאמרינן התם אבל מלא לוגמיו אמרינן התם דהוי יותר מרביעית ונראה שהוא רוב רביעית דאמרינן לקמן והוא דשתה רובא דכסא ודוקא לאדם בינוני אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי כדאמרינן התם:

    סמוך למנחה תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי"ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ו:) הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון:

    Tosafot on Pesachim 107a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבה הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל היום כמרימר דמתני להא שמעתא דרבא ליומיה.

    פי' ובת טות לן אותה הלילה בלא אכילה פי' חמר מדינה יין ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו:

    שכרא בת תליסר מנאני פי' שכר מסונן בשלש עשרה מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי: מיסרן ומפיס פי' מסיר הדעת כמו המסית שבא בדבריו רכין והוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואחר מצערו מלשון המפיס מורסא בשבת: רבה בר בר חנה מקדש אשכרא. גרסינן במס' נזיר בתחלתו הריני נזיר מן החרצנים כו' ור' שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות יין מצוה [מאי היא] קידושא ואבדלתא הרי הוא מושבע עליהן מהר סיני אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חלה אשבועה ורבנן הכתיב מכל ההוא לאסור יין מצוה כיין הרשות*: ירושלמי בשבועות פ"ג (הלכה ד) שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בפסח שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה וישב בצל סוכה. כתוב בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות:

    ת"ר אין אומרין הבא כוס לברך אלא על היין ואסיקנא לא אמרן אלא דלא קביע סעודתיה עילויה אבל קבע לית לן בה. ת"ר אין מקדשין על השכר משום ר"ש אמרו מקדשין וטעימת יין כל שהוא ר' יוסי אומר מלא לוגמיו וכן תאני גידול המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 107a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שלא נתקנה הבדלה אלא ביין ועל הכוס מ"מ אם אין היין מצוי בעיר ורוב שתייתם בשכר הרי השכר אצלם חמר מדינה ומבדילין עליו אבל מים אפי' לא היה להם יין ואין שתייתם אלא במים אין מבדילין עליה כלל אלא סומכין על הבדלה שבתפלה וכן לענין ברכת המזון אע"פ שאין אומרין הבא כוס של ברכה לברך אלא על היין אם קבע סעודתו על השכר מברכין עליו ברכת המזון ובמקום בורא פרי הגפן מברך שהכל שהשכר ברכתו בשהכל כמים ומ"מ במים אפי' קבע סעודתו עליהן אין מביאין אותן לכוס של ברכה כלל אלא מברך בלא כוס ומ"מ יש נוהגים בערב תשעה באב בסעודה המפסיק בה לברך עליה ולא מתורת חיוב כוס אלא כדי ליפטר מן השלחן בשתיה ולענין קידוש מיהא אין מקדשין על השכר כלל אפי' היה משובח ביותר אלא יקדש על הפת ואם אין לו סומך על קידוש שבתפלה שהרי כל עצמו אם אינו אוכל אינו מקדש לדעת גדולי הרבנים כמו שביארנו:

    שיעור טעימת כוס של קידוש כמלא לוגמיו כמו שכתבנו ולא לוגמיו דוקא שהרי באחרון של יומא התבאר שמלא לוגמיו של אדם בינוני רביעית או יותר מעט כמו שביארנו שם והרי שיעור כל הכוס אינו אלא רביעית והיאך הוא שותה את כלו אלא מלא לוגמו אחד והוא קורהו מלא לוגמיו שכשמסלקו לצדדים נראה כמלא לוגמיו ושיעור זה כל אחד משער בעצמו ואפי' הטעימו לקטן דינו במלא לוגמיו ומ"מ אפי' גדול שבגדולים דיו ברביעית ואע"פ שביום הכפורים לא חייבו אלא כל אחד בעצמו ואפי' עוג מלך הבשן התם משום יתובי דעתא הוא ואינו מתישב אלא כל אדם במלא לוגמיו:

    התבאר בבתרא פרק המוכר פירות צ"ז א' שאין אומרין קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח ודבר זה לא למעט כל היינות שאין מנסכין מהם הוא נאמר אלא למעט קצתם כגון שריחו רע וכן המגולה ואע"פ שהעבירו במסננת אבל יין מגתו אע"פ שלענין מזבח לא יביאהו עד שיעברו עליו שלשים יום מ"מ הואיל ואם הביא כשר לענין קידוש מקדש בו לכתחלה אפי' ביומו וכמו שאמרו שם ב' סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ויין מזוג אע"פ שפסול לניסוך לענין קידוש אדרבא החשיבו והכשירו לשתיה כמו שביארנו בברכות בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ואע"פ שאמרו בכוס של ברכה חי ומלא כבר תירצנוה בהרבה פנים בפרק שלשה שאכלו ויין של מרתף והוא שלא נבדק אע"פ שלענין נסוך לא יביא לכתחלה לקידוש מותר וכן יין של צמוקים שלענין נסוך לא יביא לכתחלה מקדשין עליו ודוקא בשיש בהם קצת לחלוחית עד שאם עצרם יצא מהם משקה כעין דבש אבל אם אין בהם שום לחלוחית אע"פ שכשאדם שורה במים אותם יצא בעצירתם כעין יין אינו כלום אף לקידוש ויין הנמכר בחנות והוא שהתחיל להחמיץ והוא הנקרא ריחיה חלא וטעמיה חמרא מקדשין עליו וכדעת ר' יוחנן שסובר כן בשמועת הבודק את החבית כמו שביארנוה שם:

    אלא שמתוך שגדולי הפוסקים הביאוה כאן אני חוזר וכותבה כאן באותו נוסח בעצמו שכתבתיה שם והענין הוא שכבר ביארנו שאע"פ שהחומץ והיין לדעתנו מין אחד הם לענין תרומה ומותר לתרום מן היין על החומץ שהרי מן היפה על הרעה הוא ולא ממין על שאינו מינו אבל מן החומץ על היין לכתחלה לא כדין מן הרעה על היפה הא בדיעבד תרומתו תרומה הואיל ומין על מינו הוא מ"מ דוקא בשכוון לתרום מן החומץ על היין אבל אם היה בדעתו לתרום מן היין וגלה דעתו בכך כגון זה שבדק את החבית אם נמצא אחר כן שתרם מן החומץ אין תרומתו תרומה הואיל ובטעות נתרמה מעתה בדק את החבית לראות אם יינה חשוב כדי לעשותו תרומה על שאר חביות ואתה צריך לפרשה בשחביות פתוחות שאלו סתומות הרי כל שאתה תורם מאחת על חברתה נקרא שלא מן המוקף ואסור לכתחלה אלא שהן פתוחות ואע"פ שחבית זו טבל היתה ומשהוקבעה לאוצר אף שתיית עראי נאסרה שמא בדק בריח או שמא תקן ממנה מעט ובדקה ומצא את יינה יפה ולא הפרישה עדיין ולאחר זמן סמך על אותה בדיקה והפרישה ואחר ההפרשה לאחר זמן גם כן היה רוצה ליתנה לכהן ונמצאת חומץ ולא נודע אם בשעת ההפרשה החמיצה ואין תרומתו תרומה או שמא לאחר ההפרשה ותרומתו תרומה והחמיצה לכהן ואמר עליה כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק:

    ונחלקו בגמרא על ביאור לשון זה שלדעת ר' יוחנן פירושו כל שלשה ימים הראשונים ודאי יין ר"ל שאם הפרישה תוך שלשה לבדיקה ראשונה ודאי יין היה בשעת הפרשה שכשהיין מתחיל להשתנות מפי החבית הוא מתחיל וכבר בדקה ולא מצא שם שום שינוי שמא תאמר תכף שטעמה התחיל בה השינוי אפי' הכי כל שלשה ימים לא נעתק מקצה אל קצה להיותו עכשו חומץ גמור ושמא תאמר הרי נעתק מ"מ לאמצעי של ביניהם והוא ריחיה חלא וטעמיה חמרא אין בזה קפידא שכל שריחו חומץ וטעמו יין הרי הוא יין גמור מכאן ואילך ר"ל אם הפרישה לאחר שלשה של בדיקה ראשונה אפשר שחומץ היתה בשעת הפרשה שמשעת בדיקה ראשונה עד יתר משלשה שהיא שעת הפרשה כבר נשתהא עד שאפשר בו שיעתק מגבול אמצעי שביניהם ויגיע מן ההפך אל ההפך וצריך להפריש עליהם תרומה שניה בלא ברכה ואינו חייב ליתן לכהן אלא הראשונה של חומץ שאף הוא אומר לו הבא ראיה וטול אלא שמוכרה לכהנים בזול ולדעת ר' יהושע בן לוי פירושו כל שלשה ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ואילך ספק ופירושו שאם כשנמצא חומץ היה תוך שלשה ימים להפרשה ודאי חומץ היה בשעת הפרשה שתוך שלשה לא היה מגיע מיין גמור לחומץ גמור ואף כשתאמר ריחיה חלא היה בשעת הפרשה אף זה חומץ הוא וחוזר ותורם בברכה כטבל גמור מכאן ואילך למפרע ספק ואפי' הפרישה תוך שלשה לבדיקה ראשונה שהיין כשמתחיל להשתנות משולי החבית הוא מתחיל וכבר הותחל קלקולה בשעת בדיקה ולא הרגיש מפני שלא בדק אלא מפיה ואף בשעת בדיקה היה ריחו חומץ ואם תמצא לומר מעלאי עקר והרי בדק ולא הותחל בקלקול כלל שמא תכף שטעמו התחיל ובא לו תוך שלשה לגבול אמצעי ר"ל ריחיה חלא וטעמיה חמרא והוא סובר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא:

    ולענין פסק הלכה כר' יוחנן וחמרא הוא ומברכין עליו ומקדשין עליו שהרי אף לענין יין נסך שידוע בו שמין במינו במשהו ומין בשאינו מינו בנותן טעם וחומץ ויין לענין יין נסך מין בשאינו מינו הוא כמו שיתבאר במקומו נחלקו אביי ורבא בחמרא לגו חלא ר"ל טפת יין של יין נסך שנפלה לחבית של חומץ שעד שלא הגיעה לשם קלטה ריח החומץ וס"ל לרבא ריחי' חלא וטעמא חמרא חמרא והוה ליה מין בשאינו מינו ובנותן טעם והלכה כרבא ונמצאו ר' יוחנן ורבא נסכמים לדעת אחת ואע"פ שבנימוקי הגאונים מצינו שהלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום בזו שאני שאף היא מחלוקת אביי ורבא והלכה כרבא ולמדת שהיין שהקרים והוא שאף טעמו חומץ אין מברכין עליו אלא שהכל ואין צריך לומר שאין מקדשין עליו וכן השכר הן של תמרים הן של שעורים הן של שאר פירות אין מברכין עליו אלא שהכל ואין צריך לומר שאין מקדשין עליו אבל שמרי יין שתמדם ויש להם טעם יין אם נתן מים במדה ונתן שלשה ויצאו ארבעה מקדשין עליו שזהו יין מזוג כדינו על חד תלתא אבל אם יצא פחות מארבעה אע"פ שיצא יותר מכדי מה שנתן אין מקדשין עליהן ואין מברכין עליהן אלא שהכל ואע"פ שיש בהם טעם יין קיוהא בעלמא הוא ואין מקדשין אלא על גופו של יין וכל שכן בשל חרצנים כמו שהתבאר בראשון של חולין ומ"מ אותם שלנו שאינן עשויות בגת ובטעינת קורה קצת גאונים כתבו הואיל והרבה גרעיני ענבים נשארים שם שלמים שמתבקעים ונמזגים עם המים אף במצא פחות מכדי מדתו מברכין עליהם:

    יין היוצא מפי החבית או משוליה אע"פ שלנסכים לא יביאהו לכתחלה הואיל ואם הביא כשר מקדשין עליו וכן מקדשין על יין כושי והוא היין הנוטה לשחרות ועל יין בודק והוא היין הלבן ביותר ועל הליססין והוא המתוק על ידי סבה שהעמידו את הענבים בשמש ונתמתקו מחמת הצמוק וכן המתוק מאליו אע"פ שלנסוך פסול הואיל ואינו משכר מקדשין עליו:

    יין מבושל גדולי המחברים כתבו שאין מקדשין עליו ואף לענין ניסוך כל שנתבשל באש אע"פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול וקצת רבנים מתירים לקדש עליו מפני שהחשיבו לשתיה ועל הדרך שביארנו במזוג והביאו ראיה ממה שאמרו במסכת תרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ואע"פ שהלכה כתנא קמא מ"מ נראה שהיין מושבח בכך וכן ראיה ממה שלא הזכירוהו בבבא בתרא פרק המוכר פירות עם אותם שנתמעטו כגון שריחו רע ושנתגלה וכן ממה שאמרו בתלמוד המערב שיוצאין ידי ארבע כוסות ביין מבושל ומ"מ במסכת תרומות אמרו שתורמין משאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל אלמא מן הרעות על היפות הוא אלא שהם מפרשים בה מפני שהוא מפרישה לפי מדת מה שהיה מקודם ואין נראה לי שאם כן אף בדיעבד האיך היתה תרומתו תרומה:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 107a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרשב"ם בד"ה מקדש אשיכרא ואע"פ שהיה יין כו' עכ"ל דאי לאו [א] יין בעירו ה"ל שכר חמר מדינה והוה שרי לקדש עליו לכ"ע וק"ל:

    תוס' בד"ה אמימר כו' ובט"ב כו' להבדיל אחר התענית כו' עכ"ל אע"ג דכבר עבר יום א' מבדילין כמ"ד דמבדיל עד רביעי וק"ל:

    בד"ה אם טעם כו' אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי כדאמרינן התם עכ"ל ר"ל דאמרי' התם לענין חיובי יוה"כ דבשתיה בדידיה מיתבא דעתיה ולא בדחבריה וה"ה לקידוש וא"כ רוב רביעית דנקט ע"כ היינו דוקא באדם בינוני ומה שיש לדקדק שם בדבריהם ע"ש בחדושינו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 107a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 107, Amud Aleph, about 410 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “אמר רבא: הילכתא, טעם מקדש, וטעם מבדיל,…”

      Named: רב שבת, רבא.

    2. Segment 233 words

      Opens “אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא בהאי…”

      Named: רבא.

    3. Segment 354 words

      Opens “אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה…”

      Named: רב חסדא, רב אשי.

    4. Segment 429 words

      Opens “שמע מינה תלת. ש"מ המבדיל בתפלה, צריך…”

    5. Segment 529 words

      Opens “בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו…”

      Named: רב הונא, רב חסדא, רב מר, רבי חייא.

    6. Segment 642 words

      Opens “סבור מינה קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה,…”

      Named: רב חסדא, רב תחליפא בר אבימי, שמואל.

    7. Segment 729 words

      Opens “לוי שדר ליה לר' שיכרא בר תליסר…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אמר רב יוסף: אדור ברבים דלא אישתי…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    9. Segment 921 words

      Opens “ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא מאן דמקדש…”

      Named: רב הונא, רבא, אבא.

    10. Segment 1048 words

      Opens “ת"ר אין מקדשין אלא על היין, ואין…”

      Named: רבי שמעון, אביי.

    11. Segment 1131 words

      Opens “מטעימת יין כל שהוא. ר' יוסי בר…”

      Named: רב הונא, רב גידל.

    12. Segment 1225 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: אנא תנינא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    13. Segment 1314 words

      Opens “סמוך למנחה. איבעיא להו: סמוך למנחה גדולה…”

    14. Segment 149 words

      Opens “סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח, דילמא…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 107a · Segment 8 — “אמר רב יוסף: אדור ברבים דלא אישתי שיכרא. אמר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 107a · Segment 6 — “…בר אבימי אמר שמואל: כשם שאין מקדשין עליו, כך…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 107a · Segment 10 — “…נהיה בדברו? אמר אביי, הכי קאמר: אין אומרים ״הבא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 107a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026