Talmud Builders

    Pesachim 79a

    Back to index

    English translation — Pesachim 79a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if you wish, say that Rav, who said that, according to the mishna, if one did sprinkle the blood it is accepted, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, that eating the Paschal lamb is not essential. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all offerings in the Torah, whether the meat became ritually impure and the fat remains pure, or the fat became ritually impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood.

    2With regard to the offerings of a nazirite and one who performs the ritual of a Paschal lamb, if the fat became impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood. If the meat became impure and the fat remains pure, one may not sprinkle the blood because eating the offering is a part of the mitzva itself and the impure meat may not be eaten. However, if he sprinkled the blood, it was accepted.

    3If the owners became ritually impure from a corpse and therefore cannot eat the offering, one may not sprinkle the blood; and if one sprinkled it, it was not accepted. Although failure to eat the offering does not preclude it from being accepted, that rule applies only when the owner of the offering is personally fit to eat it.

    4It was taught in the mishna: With regard to other offerings it is not so; even if the meat has become ritually impure, if the fat remains pure, the blood is sprinkled on the altar. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna?

    5The Gemara answers: It is Rabbi Yehoshua. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all the offerings in the Torah from which there remains an olive-bulk of meat that is fit to be eaten or an olive-bulk of fat that is fit to be sacrificed on the altar, one may sprinkle the blood. If all that remains is half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may not sprinkle the blood. The fat is burned on the altar and the meat is eaten by the priests. Since the meat and fat serve different functions, they do not combine to equal the minimum amount that must remain in order to sprinkle the blood.

    6And with regard to a burnt-offering, even if all that was left was half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may sprinkle the blood because it is all consumed on the altar. Since both the meat and the fat are sacrificed on the altar, they can be combined. And with regard to a meal-offering, although all of it remains pure, one may not sprinkle the blood of the animal offering that is brought together with it.

    7The Gemara expresses surprise: What is the mention of a meal-offering doing here? The discussion is about sprinkling blood, which is not relevant in the case of a meal-offering. Rav Pappa said: The meal-offering under discussion is the meal-offering brought with the libations that accompany animal offerings. It could enter your mind to say: Since it comes due to the offering, it is comparable to the offering itself. One might think that even if the offering became impure but the meal-offering remained pure, one would be permitted to sprinkle the blood of the animal due to the remaining meal-offering. Consequently, it teaches us that this is not the case.

    8From where do we derive that if only the fat remains, one may sprinkle the blood of the offering? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael, and there are those who determined that this halakha was stated in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: As the verse states: “And the priest shall sprinkle the blood upon the altar of the Lord at the entrance to the Tent of Meeting; and he shall make the fat smoke for a satisfying aroma to the Lord” (Leviticus 17:6). This verse indicates that one may sprinkle the blood if the fat remains pure although there is no pure meat.

    9The Gemara asks: We have found a source for the halakha that one may sprinkle the blood if only fat remains; but if all that is left is the diaphragm and the two kidneys, which are also sacrificed on the altar, from where do we derive that one may sprinkle the blood?

    10The Gemara responds: Where did we say that one may sprinkle the blood in such a case? The Gemara answers: The fact that one may sprinkle the blood in that case is clear from the fact that it is taught at the end of the baraita : And with regard to a meal-offering, although all of it remains pure, one may not sprinkle the blood. It can be deduced from this statement that it is a meal-offering for which one may not sprinkle the blood, as the meal-offering is not part of the animal; but with regard to the diaphragm and the two kidneys, it seems well to sprinkle the blood if they remain. That being the case, from where do we derive this halakha ?

    11The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan himself said, this time without quoting tanna ’ im : The verse we quoted above states: For a satisfying aroma, which indicates that anything you raise as a satisfying aroma, i.e., anything burned on the altar, is enough to sprinkle the blood.

    12The Gemara notes: And it is necessary to write fat in that verse and it is necessary to write: For a satisfying aroma. As, if the Merciful One had written only fat, I would have said that if fat remains, yes, the blood may be sprinkled, but if only the diaphragm and two kidneys remain, which are not as significant as the fat, no, the blood may not be sprinkled. Therefore, the Merciful One writes: For a satisfying aroma. And if the Merciful One had written only: For a satisfying aroma, I would have said that it includes anything that rises as a satisfying aroma, and even a meal-offering is included. Therefore, the Merciful One writes fat, to teach that this halakha applies only to sacrificial parts of the animal and not to accompanying libations and meal-offerings.

    13MISHNA: If the entire community or most of it became ritually impure, or the priests were all impure and the community was pure, they should perform the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity. If a minority of the community became impure, even if they are many people, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ , and those who are impure perform the ritual on the second Pesaḥ .

    14GEMARA: The Sages taught: If most or all of the Jewish people were impure and the priests and sacred vessels used in the Temple service were pure; or, conversely, if the Jewish people were pure and the priests and sacred vessels were impure; and even in a situation in which the Jewish people and the priests were pure and the sacred vessels were impure, they may perform any part of the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity. The reason for this is that a communal offering, which is sacrificed even in a state of ritual impurity, is not divided. Therefore, since some of the service must be performed in a state of ritual impurity, it may all be performed in a state of ritual impurity.

    15Rav Ḥisda said: They taught that the service may be done in a state of ritual impurity if the sacred vessels are impure only in a case where the knife to be used for slaughtering became impure through contact with one who was ritually impure due to contact with a corpse, as the Merciful One states: “And whoever shall touch on the open field one slain with a sword, or one that died, or the bone of a man, or a grave, shall be impure for seven days” (Numbers 19:16). The Sages expounded: A sword is like a corpse. Therefore, a sword or another metal implement that touches a corpse attains the same level of impurity as the corpse itself, which is the ultimate primary source of ritual impurity. Similarly, a knife that touches a person who is a primary source of ritual impurity due to contact with a corpse attains that same status.

    16Therefore, it renders impure the person who uses it for slaughtering. In this case, when the ritual of the Paschal lamb is initially performed, it is performed in a state of ritual impurity of the body. Generally, one who is impure in this way is liable to receive karet if he eats sacrificial meat or enters the Temple.

    17However, if the knife became ritually impure with the impurity of a creeping animal, which renders the meat impure but does not render the person impure, because something rendered impure by a primary source of ritual impurity becomes a secondary source of ritual impurity, which can render food impure but not people, those who are pure may perform the ritual of the Paschal lamb, but those who are impure may not perform the ritual. This is because it is preferable that one eat the Paschal lamb with impurity of the meat, as the nature of its prohibition is that of a regular negative commandment, and one should not eat the meat with impurity of the body, which renders one liable to receive karet .

    18The Gemara comments on Rav Ḥisda’s attempt to distinguish between different types of impurity and to claim that the entire community sacrifices the Paschal lamb in a state of ritual impurity only when the people have become impure with a severe form of impurity. Apparently, Rav Ḥisda holds that impurity is overridden in cases involving the public. The prohibition of sacrificing offerings in a state of impurity is not wholly permitted for a community; rather, it is overridden in cases of great need. Therefore, whenever it is possible to minimize the severity of the impurity, it is necessary to do so. And, so too, Rabbi Yitzḥak said explicitly: Impurity is overridden in cases involving the public.

    19And Rava said that whenever there is any form of ritual impurity involved in the service, even those who are ritually impure may also perform the ritual of the Paschal lamb. What is the reason for this? As it is written: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten, it shall be burned in fire; and the flesh, every one that is pure may eat the flesh” (Leviticus 7:19).

    20Rava derives from this verse that anywhere that we do not apply the halakha that “the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” and the meat may be eaten despite being impure, we also do not apply “and the flesh, every one that is pure may eat the flesh.” In that case, the meat may be eaten even by one who is impure. Just as the first half of the verse is not applicable, the second half is also not applicable. It is only anywhere that we apply the halakha that “the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” that we also apply the second half of the verse: “And the flesh, every one that is pure may eat the flesh.” Therefore, when the offering is sacrificed in a state of ritual impurity, there is no prohibition for impure people to eat it.

    21It was stated that the amora’im disagreed with regard to the mishna’s statement that the Paschal lamb may be sacrificed in a state of impurity if the majority of the public is impure. In a case where the Jewish people were divided, and exactly half were pure and half were impure, Rav said half and half is like the majority, and Rav Kahana said half and half is not like the majority.

    22The Gemara explains the dispute between Rav and Rav Kahana. Rav said: Half and half is like the majority, meaning that each of the two groups has the status of the majority of the public. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual purity. And those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual impurity. They are also considered like the majority of the public, and the sacrifice of the majority of the public is not deferred to the second Pesaḥ . And Rav Kahana said: Half and half is not like the majority. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ , and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    23Some say that what was stated above is not the correct conclusion based on Rav Kahana’s statement. Rather, Rav Kahana said: Half and half is not like the majority. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ ,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    איבעית אימא רב דאמראם זרק הורצה:

    כרבי יהושעדאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא:

    שלמי נזירתחילתן לאכילה דבעי שילוח שערו תחת הדוד שהשלמים מתבשלין בו כדכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וגו' ועוד בעי תנופה זרוע בשלה אלמא צריך שיהא בשר טהור בשעת זריקה שיהא ראוי למצוה האמורה בו:

    ואם זרק הורצהדהני לא מעכבי:

    נטמאו בעליםבמת דלא חזו למיכל לאורתא דטומאתן שבעה:

    ואם זרק לא הורצהדאע"ג דאכילתו לא מעכבא גברא דחזי לאכילה בעינן ורחמנא דחייה לטמא נפש לפסח שני ובנזיר נמי כתיב (שם) כי ימות מת עליו וגו' דסותר את נזירותו:

    חצי זית בשר וחצי זית חלב אין זורק הדםדאכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפין:

    אפי' כולה קיימת לא יזרוקאת הדם עליה:

    מנחה מאי עבידתיהבזריקת דם:

    מנחת נסכיםהבאה עם הזבח מהו דתימא כזבח דמיא ותיהוי במקום זבח להכשיר את הדם:

    חלב מנא לןדהוי שיור להכשיר זריקת דם:

    והקטיר החלבגבי זריקת דם כתיב דכתיב וזרק הכהן את הדם וגו' עד והקטיר החלב לריח ניחוח:

    יותרת הכבד ושתי הכליות מנא לןמדאיצטריך ליה למיתני מנחה לא הויא שיור מכלל דסבירא ליה דהני דגופיה דזבח נינהו הוי שיור:

    אמר קראבהאי קרא גופיה והקטיר החלב לריח ניחוח:

    מתני' יעשו בטומאהואפי' טמאין יחידין דהא פסח דטהורין גופיה בטומאה אתי משום כהנים:

    גמ' שאין קרבן צבורהבא בטומאה חלוק מאחר שקרבן רובן בא בטומאה אף היחיד עושה בטומאה:

    לא שנודמשמע משום טומאת כלי שרת עבדי כולהו בטומאה:

    אלא שנטמא סכין בטמא מתשהוא אב הטומאה דנעשה אף הסכין אב הטומאה לטמא אדם:

    דרחמנא אמר בחלל חרבלמידרש מיניה דכלי מתכת המיטמא במת נעשה כיוצא בזה שנגע בו:

    טומאה דחויה היא בצבורבקושי הותרה וכל כמה דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה מהדרינן:

    קרינא ביה הבשר כל טהור יאכל בשרולא טמא:

    הללו עושין לעצמןבטהרה והללו עושין לעצמן בטומאה טהורים לא עבדי בטומאה דהוי כרוב ורוב טהורין לא עבדי בטומאה וטמאין לשני לא מידחו משום דהוו נמי רובא ורובא לשני לא מידחו:

    טהורין עושין הראשוןבטהרה דאי נמי מיעוטא נינהו אית להו למעבד הראשון בטומאה וכל שכן כי עבדי בטהרה שפיר דמי:

    וטמאין עושין את השנידכיון דאינן כרוב נידונין כמיעוט ונידחין לשני:

    פסחים 79 עמוד א

    1ואיבעית אימא, רב דאמר כר' יהושע. דתניא, רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים, בין שנטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם.

    2נזיר ועושה פסח, נטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם. נטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם, ואם זרק הורצה.

    3נטמאו הבעלים במת לא יזרוק, ואם זרק לא הורצה.

    4במוקדשין אינו כן וכו'. מתני׳ מני׃

    5רבי יהושע היא דתניא רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר. או כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אין זורק את הדם׃

    6ובעולה אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם מפני שכולה כליל ובמנחה אע"פ שכולה קיימת לא יזרוק׃

    7מנחה מאי עבידתה אמר רב פפא מנחת נסכים סלקא דעתך אמינא כיון דקא אתיא מכח זבח כגופיה דזבח דמי קמ"ל׃

    8חלב מנא לן אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל ומטו בה משום רבי יהושע בן חנניה דאמר קרא ״(ויקרא יז״, ו) והקטיר החלב לריח ניחוח לה' חלב אע"פ שאין בשר׃

    9אשכחן חלב יותרת הכבד ושתי כליות מנא לן׃

    10היכא אמרינן דזרקינן מדקתני ובמנחה אע"פ שכולה קיימת לא יזרוק מנחה הוא דלא אבל יותרת הכבד ושתי הכליות שפיר דמי מנא לן׃

    11רבי יוחנן דידיה אמר אמר קרא ״לריח ניחוח כל שאתה מעלה לריח ניחוח״׃

    12ואיצטריך למכתב חלב ואיצטריך למכתב ריח ניחוח דאי כתב רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת הכבד ושתי הכליות לא כתב רחמנא לריח ניחוח ואי כתב רחמנא לריח ניחוח הוה אמינא כל העולין לריח ניחוח ואפי' מנחה כתב רחמנא חלב:

    Mishna

    13נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשו בטומאה נטמא מיעוט הקהל הטהורין עושין את הראשון, והטמאין עושין את השני:

    Gemara

    14ת"ר הרי שהיו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין ואפילו ישראל וכהנים טהורין וכלי שרת טמאין יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק׃

    15אמר רב חסדא לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת דרחמנא אמר (במדבר יט, טז) בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל׃

    16וקא מטמא לגברא דמעיקרא כי מיתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מיתעביד׃

    17אבל נטמא הסכין בטומאת שרץ דבשר הוא דמטמיא ליה לגברא לא מטמיא ליה טהורין עביד טמאין לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת׃

    18אלמא קסבר רב חסדא טומאה דחויה היא בציבור וכן אמר ר' יצחק טומאה דחויה היא בציבור׃

    19ורבא אמר אפילו טמאין נמי עבדי מאי טעמא דכתיב ״(ויקרא ז״, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר׃

    20כל היכא דלא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לא קרינן ביה והבשר כל טהור יאכל בשר כל היכא דקרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל קרינן ביה והבשר כל טהור יאכל בשר׃

    21איתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין רב אמר מחצה על מחצה כרוב ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב׃

    22רב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ור"כ אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני׃

    23איכא דאמרי אמר רב כהנא מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון׃

    Tosafot

    נזיר ועושה פסח נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק כו'ריב"א אומר דלא גרס נזיר דאין חילוק בזה בין נזיר לשאר קרבנות ומה שפירש רש"י דבעי שילוח שערו תחת הדוד אין נראה שיהא עיכוב ומה שפי' נמי משום תנופה הא כל שאר שלמים נמי בעו תנופה ולא אשכחן תנא דאית ליה תנופה בנזיר מעכבת אלא ר"א בסוף ג' מינים (נזיר דף מו.) ובתוספתא לא גרס נזיר:

    או שהיו כהנים טמאים יעשו בטומאהאע"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאישתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר דאמר במי שהיה טמא (לקמן פסחים דף צו.) כל היכא דאישתראי טומאת בשר אישתראי טומאת אימורים משמע שהם שוים:

    אלא שנטמא סכין בטמא מת כו'תימה א"כ מאי אפי' דקאמר היינו רישא ממש היו ישראל טהורים וכהנים וכלי שרת טמאים כיון דמיטמא גברא מחמת סכין:

    בטומאת הגוף דבכרת מיתעבידוא"ת ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך ליכנס לעזרה אי נמי יאחוז הסכין בפשוטי כלי עץ וישחוט ואומר ר"י דאין פנאי לכל הפסחים לשחוט בענין זה ואף להביא סכינים אחרים אין פנאי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואי בעית אימא רב דאוקמי למתני' לכתחלה אבל דיעבד אם זרק הורצה כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר נזיר ועושה פסח נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם ואם זרק הורצה נטמאו בעלים במת לא יזרק ואם זרק הורצה.

    ובמוקדשין אינו כן אע"פ שנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדםתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה כו'. פשוטה היא [ובמנחה] פי' ובמנחות נסכים הבאה עם הזבח והמנחה כלה קיימת לא יזרק מהו דתימא כי גופיה דזבח דמיא קמ"ל דלא ואסיק' ואי כתב רחמנא לריח ניחוח הוה אמינא כל העולין ואפילו מנחה כתב רחמנא חלב:

    מתני' נטמאו קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהור יעשה בטומאה כו'. ת"ר הרי שהיו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק אמר רב חסדא לא שנו כלי שרת טמאין יעשו בטומאה אלא בסכין שנטמאת בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל ומטמאה הסכין לאדם דכי קא מתעביד בטומאת הגוף מתעביד דתניא בשאר ספרי דבי רב מגיד שהחרב טמאה טומאת שבעה והנוגע בחרב טמא טומאת שבעה אבל אם נטמא הסכין בטומאת שרץ שאינו מטמא בטומאת סכין אלא הבשר אבל האדם לא דאין כלי הבא מחמת שרץ מטמא אדם וכבר פירשנוה בפ"א: טהורין עושין הפסח טמאין אין עושין מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו שנאמר (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת שנאמר (שם ז כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא וגו':

    אלמא קסבר רב חסדא טומאה דחויה היא בצבור ורבא [אמר] אפילו הטמאים טומאת הגוף נמי עבדי כל היכא דקרינא ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוא דבעינא והבשר כל טהור יאכל בשר כלומר יאכלנו בטהרה ואל יאכלנו בטומאה אבל היכא דהותרה טומאת בשר לא בעינן לדקדק על טומאת הגוף:

    איתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין רב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושין לעצמן בטהרה בראשון והללו עושין לעצמן בטומאה בראשון. רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני איכא דאמרי רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני ואקשינן עליה דרב מדתנן נטמא קהל או רובו יעשה בטומאה רובו של קהל הוא דעבדו בטומאה אבל פלגא [לא] ומשני רב בזמן שרוב הקהל טמאין עושין הכל בטומאה ואפי' הטהורין אבל בזמן שחצי הקהל טמאין עושין הטמאין בטומאה והטהורין בטהרה ומוקמינן להאי שינויא דודאי [הכי] הוא מדקתני סיפא נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין הראשון וטמאין את השני מיעוט עושין את השני אבל חצין של קהל לא אי הכי קשיא לרב כהנא ומשני רב כהנא הכי קתני נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני אבל אם הן מחצה ומחצה טהורין עושין הראשון וטמאין אין עושין לא [את] הראשון ולא [את] השני וללישנא קמא דרב כהנא אמר לך הוא הדין אפי' פלגא ופלג' טהורין עושין הראשון וטמאין השני ואיידי דתנא רישא רוב הקהל תנא סיפא מיעוט:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 79a

    Pesachim 79a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 505 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    איבעית אימא רב דאמר אם זרק הורצה:

    כרבי יהושע דאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא:

    שלמי נזיר תחילתן לאכילה דבעי שילוח שערו תחת הדוד שהשלמים מתבשלין בו כדכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וגו' ועוד בעי תנופה זרוע בשלה אלמא צריך שיהא בשר טהור בשעת זריקה שיהא ראוי למצוה האמורה בו:

    ואם זרק הורצה דהני לא מעכבי:

    נטמאו בעלים במת דלא חזו למיכל לאורתא דטומאתן שבעה:

    ואם זרק לא הורצה דאע"ג דאכילתו לא מעכבא גברא דחזי לאכילה בעינן ורחמנא דחייה לטמא נפש לפסח שני ובנזיר נמי כתיב (שם) כי ימות מת עליו וגו' דסותר את נזירותו:

    חצי זית בשר וחצי זית חלב אין זורק הדם דאכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפין:

    אפי' כולה קיימת לא יזרוק את הדם עליה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 79a · Sefaria

    Tosafot

    נזיר ועושה פסח נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק כו' ריב"א אומר דלא גרס נזיר דאין חילוק בזה בין נזיר לשאר קרבנות ומה שפירש רש"י דבעי שילוח שערו תחת הדוד אין נראה שיהא עיכוב ומה שפי' נמי משום תנופה הא כל שאר שלמים נמי בעו תנופה ולא אשכחן תנא דאית ליה תנופה בנזיר מעכבת אלא ר"א בסוף ג' מינים (נזיר דף מו.) ובתוספתא לא גרס נזיר:

    או שהיו כהנים טמאים יעשו בטומאה אע"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאישתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר דאמר במי שהיה טמא (לקמן פסחים דף צו.) כל היכא דאישתראי טומאת בשר אישתראי טומאת אימורים משמע שהם שוים:

    אלא שנטמא סכין בטמא מת כו' תימה א"כ מאי אפי' דקאמר היינו רישא ממש היו ישראל טהורים וכהנים וכלי שרת טמאים כיון דמיטמא גברא מחמת סכין:

    בטומאת הגוף דבכרת מיתעביד וא"ת ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך ליכנס לעזרה אי נמי יאחוז הסכין בפשוטי כלי עץ וישחוט ואומר ר"י דאין פנאי לכל הפסחים לשחוט בענין זה ואף להביא סכינים אחרים אין פנאי:

    Tosafot on Pesachim 79a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואי בעית אימא רב דאוקמי למתני' לכתחלה אבל דיעבד אם זרק הורצה כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר נזיר ועושה פסח נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם ואם זרק הורצה נטמאו בעלים במת לא יזרק ואם זרק הורצה.

    ובמוקדשין אינו כן אע"פ שנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם תניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה כו'. פשוטה היא [ובמנחה] פי' ובמנחות נסכים הבאה עם הזבח והמנחה כלה קיימת לא יזרק מהו דתימא כי גופיה דזבח דמיא קמ"ל דלא ואסיק' ואי כתב רחמנא לריח ניחוח הוה אמינא כל העולין ואפילו מנחה כתב רחמנא חלב:

    מתני' נטמאו קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהור יעשה בטומאה כו'. ת"ר הרי שהיו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק אמר רב חסדא לא שנו כלי שרת טמאין יעשו בטומאה אלא בסכין שנטמאת בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל ומטמאה הסכין לאדם דכי קא מתעביד בטומאת הגוף מתעביד דתניא בשאר ספרי דבי רב מגיד שהחרב טמאה טומאת שבעה והנוגע בחרב טמא טומאת שבעה אבל אם נטמא הסכין בטומאת שרץ שאינו מטמא בטומאת סכין אלא הבשר אבל האדם לא דאין כלי הבא מחמת שרץ מטמא אדם וכבר פירשנוה בפ"א: טהורין עושין הפסח טמאין אין עושין מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו שנאמר (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת שנאמר (שם ז כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא וגו':

    אלמא קסבר רב חסדא טומאה דחויה היא בצבור ורבא [אמר] אפילו הטמאים טומאת הגוף נמי עבדי כל היכא דקרינא ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוא דבעינא והבשר כל טהור יאכל בשר כלומר יאכלנו בטהרה ואל יאכלנו בטומאה אבל היכא דהותרה טומאת בשר לא בעינן לדקדק על טומאת הגוף:

    איתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין רב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושין לעצמן בטהרה בראשון והללו עושין לעצמן בטומאה בראשון. רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני איכא דאמרי רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני ואקשינן עליה דרב מדתנן נטמא קהל או רובו יעשה בטומאה רובו של קהל הוא דעבדו בטומאה אבל פלגא [לא] ומשני רב בזמן שרוב הקהל טמאין עושין הכל בטומאה ואפי' הטהורין אבל בזמן שחצי הקהל טמאין עושין הטמאין בטומאה והטהורין בטהרה ומוקמינן להאי שינויא דודאי [הכי] הוא מדקתני סיפא נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין הראשון וטמאין את השני מיעוט עושין את השני אבל חצין של קהל לא אי הכי קשיא לרב כהנא ומשני רב כהנא הכי קתני נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני אבל אם הן מחצה ומחצה טהורין עושין הראשון וטמאין אין עושין לא [את] הראשון ולא [את] השני וללישנא קמא דרב כהנא אמר לך הוא הדין אפי' פלגא ופלג' טהורין עושין הראשון וטמאין השני ואיידי דתנא רישא רוב הקהל תנא סיפא מיעוט:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 79a · Sefaria

    Meiri

    למדת שכל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים בין שנטמא חלב ובשר קיים אף ביחיד זורק את הדם לכתחלה ובפסח כל שנטמא החלב ובשר קיים זורק ואם נטמא בשר אע"פ שהחלב קיים לא יזרוק ואם זרק לא הורצה וכן בנזיר שנטמאו חלבי שלמיו והבשר קיים זורק את הדם נטמא הבשר אינו זורק ואם זרק לא הורצה ואם נטמא היחיד במת אף לאחר שחיטה כל שלא נזרק הדם אינו זורק אלא נדחה לפסח שני הא לאחר זריקת הדם פטור וכן הנזיר שנטמא הואיל וסתר מנינו אינו זורק ואם זרק לא הורצה:

    זה שכתבנו בזבחים שכל שנטמא בשר וחלב קיים או שנטמא החלב ובשר קיים שזורק את הדם כבר ביארנו שלא סוף דבר בכל הבשר או בכל החלב אלא אף בכזית באחד מהם אבל אם לא נשתייר כזית שלם מאחד מהם אע"פ שנשתייר כחצי זית מן הבשר וכחצי זית מן החלב אינו כלום שאכילת מזבח ואכילת אדם אינן מצטרפות ובעולה אפילו חצי זית חלב וחצי זית בשר הוי שיור וזורק את הדם עליהן הואיל ושתיהן אכילת מזבח הן שהרי כולה כליל ומנחה נסכים הבאה עם הזבח כל שלא נשתייר מן הבשר או מן האימורין כלום אפילו נשארה כל המנחה קיימת אינו זורק את הדם עליה וחלב שאמרנו שהוא שיור לא סוף דבר החלב אלא אף בשאר האימורין כגון יותרת הכבד ושתי הכליות הדין בהם כן ר"ל שכל שנשתייר מאיזה מהם כזית זורק עליה את הדם:

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני ג"כ והוא שאמר נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור יעשה בטומאה נטמא מיעוט הקהל הטהורי' עושי' את הראשון והטמאי' עושי' את השני אמר הר"ם דע זה העיקר וזכרהו ושמרהו והוא כי טומאת מת בלבד הוא שתדחה בצבור ויקריבהו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפי' היה יום שביעי שלו ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שבוע שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראויים לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולא זה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ד' וזה אמת כי אלו היה תוך ימי הטומאה לא היו אומרים למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באמרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעין וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפי' יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסח בטהרה ונתבאר זה העקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים בבלי:

    אמר המאירי נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור ולפי מה שיתבאר בגמ' הוא הדין שיהיו אלו ואלו טהורים וכלי שרת טמאים ואין שהות לעשותם חדשים יעשו בטומאה פי' כל הצבור ובנטמא רוב קהל אפילו היחידים שהם טהורים עושים אותם בטומאה ומתעסקים עם הטמאים ביחד ונכנסים כולם לעזרה ופי' הטעם בגמ' שאין קרבן צבור חלוק כלומר שמאחר שרוב הצבור עושין אותו גנאי הוא לצבור להיות טהורים שבהם פורשים מהם ונזהרים מהם אבל אם נטמא מיעוט הקהל טהורים עושים את הראשון והטמאים נקראים יחידים ונדחין לפסח שני וטומאה זו לא נאמרה אלא בטומאת מת כמו שיתבאר:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    זה שביארנו שאם היו כלי שרת טמאים יעשוהו בטומאה טהורים עם טמאים דוקא בשנטמא הסכין בטמא מת שהוא אב הטומאה גם כן לטמא אדם מדין חרב הרי הוא כחלל כמו שביארנו בכמה מקומות שנמצא שהשוחטין מיטמאין בסכין וכשהוא נאכל בטומאת הגוף הוא נאכל שהוא בכרת שהטמא האוכל את הקודש בכרת אבל אם נטמא סכין בשרץ שנמצא שאינו מטמא את האדם אלא את הבשר אין עושין אותו הטהורים עם הטמאים שהרי אם יתעסקו עמהם נמצאו מיטמאין בהם ונמצאו טמאים טומאת הגוף שאכילתם בעלמא בכרת אלא טהורים עושים וטמאים אם הם מיעוט נדחין לפסח שני שהטומאה דחויה היא ולא מותרת וכל שאפשר לחזר בטהרה או להקל בטומאה עושין ומוטב שיאכל בטומאת בשר שאינה בכרת שהטהור האוכל בשר קודש טמא אינו בכרת אלא בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת:

    יראה מסוגיא זו שהסכין הוא מכלי שרת וכן במסכת שבועות י"ב ב' אמרו סכין מושכתן למה שהן וכן במסכת סוטה י"ד א' אמרו כגון דקדישתיה סכין בשעת שחיטה ואם כן זה שהיה כל אחד מביא סכינו לשחוט את פסחו כמו שהתבאר בפרק שני ס"ו א' מקדישין היו כל אחד את שלו קודם שחיטה וכן שהרי כל שהוא חולין אסור להכניסו לעזרה ומה שאמרו ג"כ בפרק שני ע' א' בסכין שנמצאת בארבעה עשר ששוחט בה מיד אפשר שהטבילוה לצורך שחיטתם על דעת שיקדשוה ואף זה מקדישה ושוחט אחר שכן יש לשאול היאך אמרו בראשון של חולין ג' א' בענין טמא במוקדשים כגון שבדק בקרומית של קנה כלומר שאינו מקבל טומאה והלא כלי שרת אין באים אלא מן המתכת כמו שביארנו במסכת סוטה ובשאר מקומות אפשר שלא נאמרה שם אלא על טמא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וגדולי המחברים כתבו שכל הזבחים לכתחלה אין שוחטין אותן אלא בסכין מכלי השרת אלא שבדיעבד אף בקרומית של קנה כשרים:

    זה שביארנו שכל שהיו רוב הקהל טמאים כלם עושין אותו בטומאה אף הטהורים שבהם פירושה אפילו לא היו הטמאים עודפין את הטהורים אלא באחד שהיחיד מכריע את כל הצבור לטומאה אפילו אשה הואיל ואשה בראשון חובה אבל אם היו מחצה טהורים ומחצה טמאים הרי המחצה של טמאים כרוב לענין שלא ידחו לפסח שני אבל לא לענין שיהיו הטהורים יכולים לעשותו עמהם בטומאה והילכך כלם עושים פסח ראשון טהורים לעצמם בטהרה וטמאים לעצמם בטומאה:

    Meiri on Pesachim 79a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מתני' מני ר"י כו' כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כו'. מהברייתא דלעיל בסמוך דקתני בכה"ג כל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר כו' נמי ה"מ לאתויי דאתיא מתני' כר"י אלא דבעי לאסוקי עלה דהך ברייתא מנחה מאי עבידתא כו' ויותרת הכבד כו' מנלן כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה או שהיו כהנים כו' אע"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כו' עכ"ל ר"ל דשחיטה כשירה בזר טהור ויכול הכהן טמא לקבל הדם במזרק ולא יגע בבשר כלל וק"ל:

    בד"ה אלא שנטמא כו' היינו רישא ממש היו ישראל טהורים וכהנים וכלי שרת טמאים כיון דמטמא גברא כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם כיון דבסכין של שחיטה משתעי כנראה מדברי התוס' בסמוך ושחיטה כשירה בזר א"נ דמטמא גברא שהוא זר מחמת סכין אפשר שהכהן לא נטמא ויש ליישב כיון דההוא גברא שהוא השוחט נטמא בטומאת הגוף מחמת הסכין הרי נכנס לעזרה בטומאת הגוף שהוא בכרת ומ"ל זר טמא ומ"ל כהן טמא שנכנס בעזרה וא"כ לא הוי רבותא טפי בסכין שנטמא בטמא מת מנטמאו כהנים וכלי שרת ודוחק ודו"ק:

    בד"ה בטומאת הגוף כו' ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך ליכנס כו' א"נ יאחז כו' עכ"ל דמשמע להו בסכין של שחיטה איירי ושחיטה כשירה בזר ולא הוי מתעביד בכרת אלא משום שנכנס לעזרה בטומאה וע"ז הקשו שישחוט בסכין ארוכה דהשתא א"נ דנטמא אינו נכנס בעזרה א"נ שיכנס בעזרה מיהו לא נטמא טומאת הגוף שישחוט ויאחוז הסכין בפשוטי כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 79a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה הללו עושין וכו' לא עבדי בטומאה דהוי רובה וטמאים לא מידחו לשני דהוי נמי רובא וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 79a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    בטומאת הגוף דבכרת עי' ר"ש פ"א מ"ד דאהלות:

    תוס' ד"ה או שהיו וכו' שלא יגעו בבשר ולא זכיתי לעמוד על עומק דבריהם הקדושים הא אין ההיתר מצד טומאת בשר שהוא בלאו רק משום דטומאת גברא דהוא בכרת ואם כן לא תלי כלל ביכולים ליזהר בנגיעת בשר אם לא ואף אם זר ישחוט מכל מקום הזריקה מתעביד בטומאת הגוף דבכרת:

    שם ד"ה אלא שנטמא וכו' אם כן מאי אפילו ק"ל הא בדיבור שלאח"ז הקשו דלשחוט בסכין ארוכה וכו' ואם כן זהו גופא החידוש דבכהנים טמאים א"א בלא דחיית כרת דהא יצטרכו לזרוק בטומאה אבל בסכין טמא ס"ד דלא לדחי דהא אפשר בסכין ארוכה והזורק יהיה כהן אחר שהוא טהור מכל מקום דחיא לכרת כתירוצא דתוספות כאן דאין פנאי וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Pesachim 79a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני' נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשו בטומאה דהא פסח דטהורין גופיה בטומאה אתי משום כהנים. וגם אם יזהרו הכהנים שלא יגעו בבשר, מ"מ הא אין אנו דנין מצד טומאת בשר שהוא בלאו לומר כיון דגם פסח דטהורים גופי' הוא בטומאת בשר ע"כ יעשו גם הטמאים בטומאה דהא חזינן בכלי שרת אם נטמאו רק בטומאת שרץ לא בטומאת מת, טמאים לא עבדי, כיון דלגברא לא מטמא, יאכלו הטהורים בטומאת בשר שהוא בלאו ואל יאכלו טמאים בטומאת הגוף שהוא בכרת רק משום גברא שהוא בכרת, וא"כ מה בכך דיזהרו. גם אין להקשות הא אפשר שישחוט זר דשחיטה כשרה בזרים, דמ"מ הזריקה מתעבד בטומאת גברא שהוא בכרת. ועל עומק דעת הקדושים והטהורים של התוס' [ד"ה או שכתבו אע"פ שיכולין ליזהר] לא זכיתי לעמוד, ופירושו של רבינו שמואל איידלס בתוס' (דהקשו דישחוט זר. מלבד דאם זה כונתם הו"ל למנקט הא שחיטה כשרה בזר) אינו מובן לי, דמה יעשה בזריקה:

    גמרא, ואפילו ישראל וכהנים טהורים וכלי שרת טמאים, יעשה בטומאה בסמוך מוקי לה בנטמא הסכין בטמא מת, דאזיל סכין ומטמא ליה לגברא. וא"ת היינו שוב כהנים טמאים דכבר קתני לה י"ל, דהא דוקא בכהנים טמאים דא"א בלא דחיית כרת דהא יצטרכו לזרוק בטומאה. אבל בסכין טמא ס"ד דלא לדחי, דהא אפשר לשחוט בסכין ארוכה דלא יצטרך לכנוס לעזרה, והזריקה יהי' ע"י טהור, ואף דקתני כלי שרת, י"ל דהיינו אחד מכלי שרת שהוא סכין טמא, מ"מ דחיא משום דאין פנאי לשחוט כל הפסחים בענין זה. ובתוס' הניחו בתימה [מה אפילו דקתני, הא היינו הך דכהנים טמאים], ואחריו בסמוך הקשו דלשחוט בסכין ארוכה [אב"ה וא"כ קשיא על תמיהתם]:

    תד"ה אלא שנטמא כו' תימא א"כ מאי אפי' דקאמר וכו', תמוה לי על תמיהתם הא ע"פ דבריהם שבדיבור אח"ז מיושב היטב קושייתם דדוקא בכהנים טמאים דבזה בודאי מתעביד בטומאת הגוף בפרת, דאף אם ישחוט בסכין ארוכה. הא מ"מ יצטרכו ליכנס לעזרה לזריקת הדם ולהקטרת אמורים אבל בכלי שרת טמאים בזה הי' ס"ד דלא יתעביד בטומאת הגוף דהשוחט ישחוט בסכין אחר וכהן אחר יזרוק. או דישחוט ע"י פשוטי כלי עץ. לזה קמ"ל כסברת תוס' דאין פנאי לשחוט בענין זה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 79a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 79, Amud Aleph, about 505 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “ואיבעית אימא, רב דאמר כר' יהושע. דתניא,…”

      Named: רב דאמר, רבי יהושע.

    2. Segment 221 words

      Opens “נזיר ועושה פסח, נטמא חלב ובשר קיים…”

    3. Segment 39 words

      Opens “נטמאו הבעלים במת לא יזרוק, ואם זרק…”

    4. Segment 46 words

      Opens “במוקדשין אינו כן וכו'. מתני׳ מני…”

    5. Segment 530 words

      Opens “רבי יהושע היא דתניא רבי יהושע אומר…”

      Named: רבי יהושע.

    6. Segment 620 words

      Opens “ובעולה אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית…”

    7. Segment 720 words

      Opens “מנחה מאי עבידתה אמר רב פפא מנחת…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 830 words

      Opens “חלב מנא לן אמר ר' יוחנן משום…”

      Named: רבי יהושע.

    9. Segment 98 words

      Opens “אשכחן חלב יותרת הכבד ושתי כליות מנא…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “היכא אמרינן דזרקינן מדקתני ובמנחה אע"פ שכולה…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “רבי יוחנן דידיה אמר אמר קרא לריח…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1240 words

      Opens “ואיצטריך למכתב חלב ואיצטריך למכתב ריח ניחוח…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “מתני׳ נטמא קהל או רובו או שהיו…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “גמ׳ ת"ר הרי שהיו ישראל טמאין וכהנים…”

      Named: רבן ציבור.

    15. Segment 1521 words

      Opens “אמר רב חסדא לא שנו אלא שנטמא…”

      Named: רב חסדא, רב חרב.

    16. Segment 1611 words

      Opens “וקא מטמא לגברא דמעיקרא כי מיתעביד בטומאת…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “אבל נטמא הסכין בטומאת שרץ דבשר הוא…”

    18. Segment 1816 words

      Opens “אלמא קסבר רב חסדא טומאה דחויה היא…”

      Named: רב חסדא.

    19. Segment 1926 words

      Opens “ורבא אמר אפילו טמאין נמי עבדי מאי…”

      Named: רבא.

    20. Segment 2038 words

      Opens “כל היכא דלא קרינן ביה והבשר אשר…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “איתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה…”

      Named: רב אמר, רב כהנא.

    22. Segment 2227 words

      Opens “רב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו…”

      Named: רב אמר.

    23. Segment 2314 words

      Opens “איכא דאמרי אמר רב כהנא מחצה על…”

      Named: רב כהנא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 79a · Segment 8 — “…מנא לן אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל ומטו…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Pesachim 79a · Segment 23 — “איכא דאמרי אמר רב כהנא מחצה על מחצה אינו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 79a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026