Talmud Builders

    Pesachim 2b

    Back to index

    English translation — Pesachim 2b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1From the fact that the end of the verse states: “And in the night he is as a thief,” apparently the word or at the beginning of the verse is a reference to day, as the verse contrasts between night and or . The Gemara rejects this contention. There, this is what the verse is saying: If the matter is as clear to you as light, that the thief has come into the house prepared to take a life, he is a murderer; and the owner of the house may save himself by taking the life of the intruder. In that case, one may protect himself from a thief who breaks into his house, even by killing the intruder if necessary. And if the matter is as unclear to you as the night, he should be nothing more than a thief in your eyes and not a murderer; and therefore one may not save himself by taking the life of the thief. This verse is not referring to actual day and night; rather, it uses these terms as metaphors for certainty and uncertainty.

    2The Gemara raises an objection to the opinion that or means evening: “Let the stars of the twilight be dark; let it look for or but have none; neither let it see the eyelids of the morning” (Job 3:9). From the fact that the verse states: “Let it look for or but have none,” apparently or is day. The Gemara rejects this contention. Actually, it is possible that or , in this context, means light in general, not specifically day. There, Job is cursing his fortune. He said: Let it be His will that this man, referring to himself, will seek light and not find it.

    3The Gemara raises an objection: “And I say, yet the darkness shall envelop me, and the or about me shall be night” (Psalms 139:11). Apparently, or is day. The Gemara rejects this proof. This is what David is saying there: I said after I sinned that darkness shall envelop me in the World-to-Come, which is like day. Now that I know that I have been forgiven, even this world, which is like darkness, is light for me. That being the case, it cannot be derived from here that the word or describes the day.

    4The Gemara raises an objection from a mishna. Rabbi Yehuda says: One searches on or of the fourteenth of Nisan, on the fourteenth in the morning, and at the time of the removal of leavened bread. The Gemara infers from Rabbi Yehuda’s teaching: From the fact that Rabbi Yehuda says that one searches on or of the fourteenth and on the fourteenth in the morning, apparently or is the evening. In the order of Rabbi Yehuda’s list, or of the fourteenth precedes the morning of the fourteenth. Therefore, or must be referring to the evening. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.

    5The Gemara raises an objection from a different source: From when on the fourteenth of Nisan is it prohibited to perform labor, for those who are accustomed not to work on Passover eve? Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: From the time of or . Rabbi Yehuda says: From sunrise.

    6Rabbi Eliezer ben Ya’akov said to Rabbi Yehuda: And where have we found precedent for a day, in part of which the performance of labor is prohibited, and in another part of which the performance of labor is permitted? If, as you claim, the prohibition against performing labor takes effect only from sunrise, whereas the fourteenth of Nisan begins with the emergence of stars the previous evening, it is permitted to perform labor during the first part of the fourteenth, while during the second part of the same day labor is prohibited. He said to him: The fourteenth day itself can prove to be a precedent, as in part of it, from the beginning until the sixth hour of the day, the eating of leavened bread is permitted, and during another part of it the eating of leavened bread is prohibited.

    7With regard to the matter under discussion, the Gemara infers: From the fact that Rabbi Yehuda says that it is prohibited to perform labor from sunrise, apparently the word or that Rabbi Eliezer ben Ya’akov is saying, is referring to the evening. This is an additional proof that or means night. The Gemara rejects this contention: No, this is not a proof. What is meant by or ? It means dawn. The dispute of the tanna’im is not whether the prohibition of labor begins at night or in the morning. Rather, they disagree as to whether labor is prohibited from dawn or only from sunrise.

    8The Gemara challenges this assumption: If so, consider that which Rabbi Eliezer ben Ya’akov said to Rabbi Yehuda: Where have we found precedent for a day, in part of which the performance of labor is prohibited, and in another part of which the performance of labor is permitted? Let him say to himself: Isn’t there the night, during which even Rabbi Eliezer ben Ya’akov himself permits performance of labor at night? He certainly would not raise a difficulty against the opinion of Rabbi Yehuda, which is equally difficult according to his own opinion.

    9The Gemara rejects this contention. This is what Rabbi Eliezer ben Ya’akov is saying: Granted, according to my opinion, I find situations in which the Sages distinguished between the day and the preceding night, as we learned in a mishna with regard to a lenient communal fast: Until when may one eat and drink before the fast? It is permitted to eat and drink until dawn; this is the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. Rabbi Shimon says: One may eat until the call of the rooster, which precedes dawn. In that case, the Sages distinguished between day and night. However, according to your opinion, where do we find a halakha with regard to which the Sages divided the day itself?

    10Rabbi Yehuda said to Rabbi Eliezer ben Ya’akov: The day of the fourteenth itself can prove my opinion, as during part of it, the eating of leavened bread is permitted, and during part of it the eating of leavened bread is prohibited. The Gemara comments: Rabbi Yehuda has spoken well to Rabbi Eliezer; how can Rabbi Eliezer ben Ya’akov counter this contention? The Gemara answers that this is what Rabbi Eliezer is saying to him in response: I said to you the prohibition of labor, which is by rabbinic law, and you said to me the prohibition of leavened bread, which is by Torah law. With regard to a Torah prohibition, it is possible that until this point, God prohibited doing so, and until that point, God permitted doing so, as the halakha is determined by a Torah decree. On the other hand, rabbinic prohibitions are enacted within clearly defined categories; in this case, an entire day.

    11The Gemara asks: And what is the response of the other Sage, Rabbi Yehuda, to this contention? The Gemara answers: Rabbi Yehuda notes that the hours when the prohibition of leaven is in effect on the morning of the fourteenth are determined by rabbinic law. Despite the fact it is prohibited by Torah law to eat leaven from midday, the distinction within the morning hours between the time when one may consume leaven and the time when one may derive benefit from leaven but not consume it is determined by the Sages. Apparently, the Sages institute ordinances that apply to part of a day.

    12The Gemara asks: And how can the other Sage, Rabbi Eliezer ben Ya’akov, respond to this claim? The Gemara answers: Rabbi Eliezer ben Ya’akov would say that in this case the Sages established a preventive measure for a Torah law, and decrees of this type are at times in effect for only part of the day. By contrast, when the Sages instituted independent ordinances, they invariably did so for the entire day. In any case, this source does not conclusively prove that or means evening.

    13The Gemara raises an objection: The court messengers kindle torches on the mountaintops as a signal that the court has sanctified and established a new month only for a month that appeared at its proper time, on the thirtieth day of the previous month, to sanctify it on that day. And when do the messengers kindle these torches? They light them on or of its additional day, at the end of the thirtieth day from the beginning of the previous month, leading into the evening of the thirty-first day. The thirtieth day is called the additional day because it is sometimes appended to the previous month, which would otherwise consist of twenty-nine days. Apparently, or is the evening, as the court messengers would certainly not light the bonfires by day. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.

    14The Gemara raises an objection: If a priest was standing all night and sacrificing the limbs of offerings on the altar, in the ora he is required to sanctify his hands and feet again, by washing them in water from the basin; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Since a new day has begun, the priest must wash his hands and feet from the basin, a prerequisite for each day’s service. With regard to the issue under discussion, apparently or means day. The Gemara rejects this contention: This is not a conclusive proof, as ora is different, and indeed it is referring to the day. However, the word or may yet refer to the evening.

    15Mar Zutra raises an objection

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדקאמר ובלילה יהי כגנבמכלל דאור דרישיה דקרא יממא הוא והכי קאמר ביום כשעוברי דרכים הולכים עומד רוצח באם הדרכים והורגן ונוטל את ממונם ובלילה הוא נעשה כגנב לחתור בתים ולגנוב:

    הכי קאמרמה שנתנה לך תורה רשות על הבא במחתרת להורגו כדכתיב (שמות כ״ב:א׳-ב׳) אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים אם ברור לך הדבר כאור שהוא בא על עסקי נפשות דהיינו כל אדם חוץ מאב על הבן וכיוצא בו שמכיר בו שהוא אוהבו מאד אבל שאר כל אדם אם היה בעל הממון עומד כנגדו להציל ממנו ממונו זה עומד עליו והורגו רוצח הוא וניתן רשות לכל הקודם להציל את בעל הממון בנפשו של בא במחתרת ובלילה אם מספקא לך כלילה כגון שאדם אוהבך שהוא אביך ורחמיו עליך ואם היית עומד כנגדו להציל ממונך אינו הורגך יהי בעיניך כגנב ולא ניתן להורגו והכי אמרינן בסנהדרין (דף עב:) דאב על הבן אינו נהרג במחתרת:

    כוכבי נשפוכוכבי לילו:

    יקו לאוריצפה ליום:

    עפעפיזיהור:

    לנהוראלדבר המאיר ולא שיהיה שם היום אור ולא קאמר יקו ליום אלא יקו שיאיר ואין:

    ואומר אך חושך ישופניואומר סבור הייתי בעוניי כשהייתי נרדף אך בחשך זה אמות והוא ישופני והוא יחשיך תמיד עלי לשון נשף ולילה וחשך שהייתי שרוי בו נעשה אור בעדני אצלי וגבי לילה שייך למימר יום אלמא הכי קאמר דוד הלילה נעשה לי יום:

    אני אמרתימפני חטאי שאף מן העולם הבא אטרד ועכשיו שמחל לי על אותו עון אף מן העולם הזה שהייתי שרוי בו בחשך ובחרפה האיר בעדני שהודיע הקב"ה לשונאי דוד בימי שלמה שמחל לדוד כשבקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זה בזה במועד קטן (דף ט.):

    בודקיןחמץ:

    מדקאמר ובי"ד שחרית מכלל דאור אורתא הואוטעמא דר' יהודה מפרש לקמן בפירקין:

    אסור בעשיית מלאכהבמקום שנהגו בו לנהוג איסור דאמרינן לקמן (פסחים דף נ.) מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין:

    משעת האוראבל קודם לכן אפילו נהגו בטלה דעתן:

    מותר באכילת חמץעד שש שעות כדלקמן בפרקין (פסחים ד' יא:):

    אורתא הואמשחשיכה ושקעה חמה של שלשה עשר:

    נימא איהו לנפשיההיכן מצינו שהיום אסור והלילה מותר:

    הכי קאמר ליההך איסורא דרבנן היא ולאו דאורייתא ובשלמא לדידי דאמינא משעת עמוד השחר אשכחן בעלמא במידי דרבנן דהלילה מותר והיום אסור:

    דפלגי ביה רבנןשנתנו חילוק בשיעורים זה לאיסור וזה להיתר:

    אמינא לך אנא דרבנןהיכן הורגלו לעשות כן דנימא דהכא נמי כך גזרו:

    ואת אמרת ליראיה במילי דאורייתא שגזירת הכתוב כך היא ואין זו מדת חכמים:

    שעות דרבנןלבד איסור של תורה שהוא משש שעות ולמעלה כדלקמן (פסחים ד' יא:) הוסיפו חכמים שתי שעות כדתנן אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש הרי לך בשל דבריהם שתי שעות אסורות והארבע ראשונות לא אסרו:

    ואידךההוא לא דמי להכא דהרחקה עבוד רבנן לדאורייתא משום יום המעונן ובני אדם שאינן בקיאין בשעות ויטעו בין שש לשבע אבל באיסור זה כוליה דרבנן אחר שגזרו איסור כל היום גזרו:

    אין משיאין משואותאבוקות בראשי הרים היו שלוחי בית דין עושין להודיע שהיום קידשו בית דין את החדש:

    אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשוביום שלשים שנראה לקדש דאילו כשהחדש מעובר ועושין ראש חדש ביום שלשים ואחד אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ואשמעינן האי תנא דאחסר עבדינן משואות ואמלא לא עבדינן משואות וכשאין רואין משואות יודעין שהחדש מעובר:

    לאור עבורוליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש (ליל) שלשים [ואחד] קרי (אור) עבורו על שם שבו נעשה החדש מעובר כשאין קובעין בו את ראש חדש:

    אלמא אור אורתא הואדהא ביום אין משואות של אור נראין מרחוק:

    עומד ומקריב כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגליםדקסבר רבי לינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים וטעמא מפרש בזבחים:

    אורה שאניהיכא דתני אורה לא פליג רב יהודה דהוא לשון יום:

    פסחים ב עמוד ב

    1הא מדקאמר ״ובלילה יהי כגנב״ אלמא ״אור״ יממא הוא! התם הכי קאמר: אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו. ואי מספקא לך מילתא כליליא יהי בעיניך כגנב, ולא ניתן להצילו בנפשו.

    2מיתיבי: (איוב ג, ט) יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר מדקאמר יקו לאור ואין אלמא ״אור״ יממא הוא! התם מילט הוא דקא לייט ליה איוב למזליה אמר יהא רעוא דליצפיה הך גברא לנהורא ולא לישכחיה׃

    3מיתיבי: (תהלים קלט, יא) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני אלמא אור יממא הוא התם הכי קאמר דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעוה"ב שהוא דומה ליום עכשיו העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדני׃

    4מיתיבי ר' יהודה אומר בודקין אור (לארבעה) עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור מדקאמר רבי יהודה בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית אלמא אור אורתא הוא ש"מ׃

    5מיתיבי מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור רבי יהודה אומר משעת הנץ החמה׃

    6אמר ליה ר"א בן יעקב לרבי יהודה וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה ומקצתו מותר בעשיית מלאכה אמר ליה הוא עצמו יוכיח שמקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור באכילת חמץ׃

    7מדקאמר רבי יהודה משעת הנץ החמה אלמא אור דקאמר ר"א בן יעקב אורתא הוא לא מאי אור עמוד השחר׃

    8אי הכי דקאמר ליה היכן מצינו יום שמקצתו מותר בעשיית מלאכה ומקצתו אסור בעשיית מלאכה נימא איהו לנפשיה הא איכא לילה דקא שרי ר"א בן יעקב׃

    9ה"ק בשלמא לדידי אשכחנא דקא פלגי רבנן בין יממא לליליא (דתנן) גבי תענית צבור עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי ר' אליעזר בן יעקב ר' שמעון אומר עד קרות הגבר אלא לדידך היכא אשכחנא יממא גופיה דפלגי ביה רבנן׃

    10אמר ליה הוא עצמו יוכיח שמקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור באכילת חמץ שפיר קאמר ליה ר' יהודה לר"א הכי קאמר ליה רבי אליעזר אמינא לך אנא מלאכה דרבנן ואת אמרת לי חמץ דאורייתא דעד הכא אסר רחמנא ועד הכא שרא רחמנא׃

    11ואידך שעות דרבנן׃

    12ואידך הרחקה הוא דעבוד רבנן לדאורייתא׃

    13מיתיבי אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ואימתי משיאין משואות לאור עבורו אלמא אור אורתא הוא ש"מ׃

    14מיתיבי היה עומד כל הלילה ומקריב על המזבח לאורה טעון קידוש ידים ורגלים דברי רבי אורה שאני:

    15מיתיבי מר זוטרא:

    Tosafot

    אי פשיטא לך דאנפשות קאתיאומר ר"י וריב"א דהאי קרא באב על הבן מיירי דסתם אב מרחם על הבן ולא יהרגנו אם יעמוד נגדו להציל ממונו ולכך לא ניתן להצילו בנפשו אלא כשיודע בברור שלהורגו בא כדמוכח בפרק בן סורר (סנהדרין דף עב: ושם) דמוקי הברייתא דתניא אם זרחה עליו השמש וכי עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו באב על הבן וההיא דתניא אם ברור לך שיש לו שלום עמך אל תהרגהו מוקי בבן על האב:

    מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכהפירש רש"י אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו ואין נראה לר"י דבפ' מקום שנהגו (פסחים דף נה.) מוכח בהדיא דרבי יהודה אית ליה איסורא ולא מנהגא ועוד תני תנא איסורא ואת אמרת מנהגא ועוד ניחזי היכי נהוג לכך נראה דבאיסור ודאי פליגי ובגליל כי היכי דפליגי התם במתני' ב"ש וב"ה:

    רבי אליעזר ב"י אומר משעת האורלמאי דמסקינן אור ממש נקט ר' אליעזר בן יעקב שיעור למילתיה בתחלת היום ור' יהודה נקט הנץ החמה משעת כניסת פועלים למלאכה שהוא אחר זריחת השמש כדאמר בהשוכר את הפועלים (דף פג: ושם) פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב פי' ביציאתו מביתו למלאכה כדכתיב (תהילים ק״ד:כ״ב) תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולא הוי ר"א בן יעקב לא כב"ש ולא כב"ה דבית שמאי אוסרין הלילה וב"ה מתירין עד הנץ ולמאי דס"ד דאור אורתא כב"ש יאמר רבי אליעזר בן יעקב לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה:

    היכן מצינו יום שמקצתו מות' ומקצתו אסו'פי' היכא דליכא סברא כי הכא וכן חמץ דאקשי ליה מיניה אבל היכא דאיכא סברא כגון לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה משום תיאבון וכיוצא בו לא מיירי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תא שמע בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור מדקתני ובארבעה עשר שחרית מכלל דאור אורתא הוא ש"מ. וכיון שנתברר כי זה האור ששנינו במשנתנו אורתא הוא למה לי למימר עוד ת"ש. יש לומר כי לא מזו המשנה לבדה שמענו כי אור אורתא הוא אלא גם יש לנו ללמוד מזו האחרת:

    מאימתי ארבע' עשר אסור בעשיית מלאכה ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור ר' יהודה אומר משעת הנץ החמה ש"מ מדקאמר ר"י משעת הנץ החמה מכלל דאור דקאמר ר' אליעזר בן יעקב אורתא הוא ודחי' מאי משעת האור דקאמר ר' אליעזר בן יעקב משיעלה עמוד השחר ויאיר אור היום והכי קאמר ליה בשלמא לדידי דאמינא בלילי י"ד שרי למיעבד מלאכה וביממא אסור אשכחן דשרו בליליא ואסרו ביממא כי האי גונא בתענית דתניא עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אלא לדידך היכא אשכחן משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה מותר ושאר היום אסור אמר ליה ר' יהודה הוא עצמו ערב הפסח יוכיח שהוא מותר באכילת חמץ עד ארבע שעות ומכאן ולהלן אסור ודחי ר' אליעזר שאני חמץ דהוא מדאורייתא והתורה התירה מקצת היום ולא שמעי' אסור מדרבנן [דהיינו] המלאכה בארבעה עשר שהיא מדרבנן מן אכילת חמץ שהיא מן התורה אסורה ור' יהודה אמר לך אנא נמי לא אמרי אלא בשעה ששית שאיסורה מדרבנן שמן התורה אכילת חמץ מותר עד חצי היום דקיימא לן אך ביום הראשון אך חלק והנה מצאנו לרבנן ביום אחד שאסרו מקצתו ודחי ר' אליעזר לאו משום איסורא הוא אלא הרחקה עבוד כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 2b

    Pesachim 2b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 369 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מדקאמר ובלילה יהי כגנב מכלל דאור דרישיה דקרא יממא הוא והכי קאמר ביום כשעוברי דרכים הולכים עומד רוצח באם הדרכים והורגן ונוטל את ממונם ובלילה הוא נעשה כגנב לחתור בתים ולגנוב:

    הכי קאמר מה שנתנה לך תורה רשות על הבא במחתרת להורגו כדכתיב (שמות כ״ב:א׳-ב׳) אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים אם ברור לך הדבר כאור שהוא בא על עסקי נפשות דהיינו כל אדם חוץ מאב על הבן וכיוצא בו שמכיר בו שהוא אוהבו מאד אבל שאר כל אדם אם היה בעל הממון עומד כנגדו להציל ממנו ממונו זה עומד עליו והורגו רוצח הוא וניתן רשות לכל הקודם להציל את בעל הממון בנפשו של בא במחתרת ובלילה אם מספקא לך כלילה כגון שאדם אוהבך שהוא אביך ורחמיו עליך ואם היית עומד כנגדו להציל ממונך אינו הורגך יהי בעיניך כגנב ולא ניתן להורגו והכי אמרינן בסנהדרין (דף עב:) דאב על הבן אינו נהרג במחתרת:

    כוכבי נשפו כוכבי לילו:

    יקו לאור יצפה ליום:

    עפעפי זיהור:

    לנהורא לדבר המאיר ולא שיהיה שם היום אור ולא קאמר יקו ליום אלא יקו שיאיר ואין:

    ואומר אך חושך ישופני ואומר סבור הייתי בעוניי כשהייתי נרדף אך בחשך זה אמות והוא ישופני והוא יחשיך תמיד עלי לשון נשף ולילה וחשך שהייתי שרוי בו נעשה אור בעדני אצלי וגבי לילה שייך למימר יום אלמא הכי קאמר דוד הלילה נעשה לי יום:

    אני אמרתי מפני חטאי שאף מן העולם הבא אטרד ועכשיו שמחל לי על אותו עון אף מן העולם הזה שהייתי שרוי בו בחשך ובחרפה האיר בעדני שהודיע הקב"ה לשונאי דוד בימי שלמה שמחל לדוד כשבקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זה בזה במועד קטן (דף ט.):

    19 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 2b · Sefaria

    Tosafot

    אי פשיטא לך דאנפשות קאתי אומר ר"י וריב"א דהאי קרא באב על הבן מיירי דסתם אב מרחם על הבן ולא יהרגנו אם יעמוד נגדו להציל ממונו ולכך לא ניתן להצילו בנפשו אלא כשיודע בברור שלהורגו בא כדמוכח בפרק בן סורר (סנהדרין דף עב: ושם) דמוקי הברייתא דתניא אם זרחה עליו השמש וכי עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו באב על הבן וההיא דתניא אם ברור לך שיש לו שלום עמך אל תהרגהו מוקי בבן על האב:

    מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה פירש רש"י אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו ואין נראה לר"י דבפ' מקום שנהגו (פסחים דף נה.) מוכח בהדיא דרבי יהודה אית ליה איסורא ולא מנהגא ועוד תני תנא איסורא ואת אמרת מנהגא ועוד ניחזי היכי נהוג לכך נראה דבאיסור ודאי פליגי ובגליל כי היכי דפליגי התם במתני' ב"ש וב"ה:

    רבי אליעזר ב"י אומר משעת האור למאי דמסקינן אור ממש נקט ר' אליעזר בן יעקב שיעור למילתיה בתחלת היום ור' יהודה נקט הנץ החמה משעת כניסת פועלים למלאכה שהוא אחר זריחת השמש כדאמר בהשוכר את הפועלים (דף פג: ושם) פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב פי' ביציאתו מביתו למלאכה כדכתיב (תהילים ק״ד:כ״ב) תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולא הוי ר"א בן יעקב לא כב"ש ולא כב"ה דבית שמאי אוסרין הלילה וב"ה מתירין עד הנץ ולמאי דס"ד דאור אורתא כב"ש יאמר רבי אליעזר בן יעקב לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה:

    היכן מצינו יום שמקצתו מות' ומקצתו אסו' פי' היכא דליכא סברא כי הכא וכן חמץ דאקשי ליה מיניה אבל היכא דאיכא סברא כגון לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה משום תיאבון וכיוצא בו לא מיירי:

    Tosafot on Pesachim 2b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תא שמע בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור מדקתני ובארבעה עשר שחרית מכלל דאור אורתא הוא ש"מ. וכיון שנתברר כי זה האור ששנינו במשנתנו אורתא הוא למה לי למימר עוד ת"ש. יש לומר כי לא מזו המשנה לבדה שמענו כי אור אורתא הוא אלא גם יש לנו ללמוד מזו האחרת:

    מאימתי ארבע' עשר אסור בעשיית מלאכה ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור ר' יהודה אומר משעת הנץ החמה ש"מ מדקאמר ר"י משעת הנץ החמה מכלל דאור דקאמר ר' אליעזר בן יעקב אורתא הוא ודחי' מאי משעת האור דקאמר ר' אליעזר בן יעקב משיעלה עמוד השחר ויאיר אור היום והכי קאמר ליה בשלמא לדידי דאמינא בלילי י"ד שרי למיעבד מלאכה וביממא אסור אשכחן דשרו בליליא ואסרו ביממא כי האי גונא בתענית דתניא עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אלא לדידך היכא אשכחן משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה מותר ושאר היום אסור אמר ליה ר' יהודה הוא עצמו ערב הפסח יוכיח שהוא מותר באכילת חמץ עד ארבע שעות ומכאן ולהלן אסור ודחי ר' אליעזר שאני חמץ דהוא מדאורייתא והתורה התירה מקצת היום ולא שמעי' אסור מדרבנן [דהיינו] המלאכה בארבעה עשר שהיא מדרבנן מן אכילת חמץ שהיא מן התורה אסורה ור' יהודה אמר לך אנא נמי לא אמרי אלא בשעה ששית שאיסורה מדרבנן שמן התורה אכילת חמץ מותר עד חצי היום דקיימא לן אך ביום הראשון אך חלק והנה מצאנו לרבנן ביום אחד שאסרו מקצתו ודחי ר' אליעזר לאו משום איסורא הוא אלא הרחקה עבוד כו':

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 2b · Sefaria

    Ritva

    מאימתי י"ד אסור במלאכה פרש"י ז"ל דמיירי במקום שנהגו. ופלוגתא מאימתי תופס המנהג ולא נימא דבטלה דעתם אצל כל אדם. וכתב הרי"ט ז"ל דאינו נתן אלא נותן כמו שפי' בתוספת דבאיסורא פליגי ובגליל. וכתב עוד ז"ל ואנן הא קיל"ן דאור אורתא הוא וקיל"ן דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ואפי' בבריית' כדאיתא ביבמות מיהו לא נפקא לן מידי דבגליל הוא ע"כ:

    עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר בירושלמי מפורש בד"א כשלא ישן אבל ישן אסור ע"כ בשיטת הרא"ש ז"ל. ובשיט' הרב ר' נתן ז"ל בשתיהן מותר אפי' ישן ואפי' לא התנה הוי כמו התנה ע"כ:

    Ritva on Pesachim 2b · Sefaria

    Meiri

    כל שנמצא במחתרת ונתברר הדבר לבעל הבית שהוא אוהב גמור שאפי' יקום בעל הבית להתריס כנגדו אינו פוגע בו אין לו רשות להרגו ואפי' נכרי וכן אם נתברר לו שכל שהוא קם להתריס כנגדו פוגע בו אף הוא רשאי להרגו אפי' היה אביו אבל בסתם והוא שלא נתברר לו בענינו כלום רשאי הוא להרגו אלא אם הוא אב בביתו של בן שסתמו אין האב בא להרוג את הבן אפי' יקום הבן להתריס כנגדו ולפיכך הבן שהרגו חייב עליו אבל בן במחתרת האב סתמו כסתם בני אדם שאם יקום האב ויתריס פוגע בו ולפיכך רשאי האב להרגו וכבר ביארנו ענין זה כראוי בסנהדרין פרק סורר:

    מכיון שבדק אדם אור לי"ד כמו שכתבנו אינו צריך עוד לבדוק בשחרית ולא בשעת הביעור ומ"מ אם לא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד שחרית או בשעת הביעור או אפי' לאחר איסורו כמו שיתבאר במשנה השנית:

    יום י"ד מחצות ולמעלה אסור בעשיית מלאכה בכל מקום הואיל והוא זמן שמתעסקים בו בדיני פסחים ומ"מ מהנץ החמה עד חצות תלוי במנהג נהגו לעשות עושין שלא לעשות אין עושין אלא שיש בדינין אלו קצת תנאים יתבארו בפרק רביעי הא כל הלילה עד הנץ החמה מותר בכל מקום וכל שנוהג בו איסור בטלה דעתו:

    כל תענית שאוכלין בו בלילה הן תענית יחיד הן תענית צבור אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא יישן וי"מ בה דוקא בשלא סלק את השלחן וכבר ביארנוה במסכת תענית:

    חמץ אסור אף ביום י"ד מן התורה מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ולמעלה ולוקה על אכילתו שנ' לא תאכל עליו חמץ ופירושו על שחיטת הפסח ומכיון שהגיעה שעה הראויה להתעסק בפסח לוקה על אכילתו מן התורה וחכמים הוסיפו עליו שעה ששית אף להנאה וחמשית לאכילה כמו שיתבאר למטה כך כתבוה גדולי המחברים ומ"מ גדולי המפרשים חולקים לומר שאין בו מלקות אלא שהוא אסור מן התורה כמו שיתבאר:

    בזמן שהיו משיאין משואות להודיע יום שנתקדש בו החדש לא היו משיאין אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו כדי להודיע שבזמנו קדשוהו אבל כל שנתעבר אין כאן משואות שהרי קדשוהו שמים וא"כ כל שלא ראו משואות יודעים מאליהם שנתעבר ואימתי משיאין משואות לאור עיבורו והוא ליל שעבר יום שלשים כמו שביארתי למעלה וכבר ביארנוה במסכת ראש השנה:

    כבר ידעת שהכהן אינו רשאי לעבוד עד שיקדש ידיו ורגליו וכל שקדש ידיו ורגליו שחרית אינו טעון עוד קדוש בין עבודה לעבודה אלא עובד כל היום וכל הלילה בקדוש זה ובלבד שלא יצא מן המקדש ולא יישן ולא יטיל מים וכל שכן שלא יסך את רגליו וכן שלא יסיח דעתו מהן ומ"מ אף בכל אלו למחר בשחרית טעון קדוש שהלינה פוסלת בידים ואפי' היה עומד ומקריב כל הלילה כהקטר חלבים ואיברים לשחרית והוא הנקרא כאן לאורה טעון קדוש ידים ורגלים:

    Meiri on Pesachim 2b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אי פשיטא לך כו' דהאי קרא באב על הבן מיירי דסתם כו' עכ"ל ר"ל רישא דקרא דדריש מיניה אי פשיטא לך מלתא כנהורא כו' נמי באב על הבן איירי ולא כפי' רש"י שפירש רישא דקרא אשאר כל אדם דהא מספק נמי תהרגהו כדמוכח בפ' בן סורר וק"ל:

    בד"ה מאימתי י"ד אסור כו' דר"י אית ליה איסורא ולא מנהגא כו' עכ"ל ר"ל איסורא בגליל כמ"ש התוס' לקמן ולא מנהגא כלל בשום מקום דהך דמקום שנהגו לא מתוקמא כראב"י ולא כר"י וק"ל:

    בד"ה ראב"י אומר כו' פועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בע"הב פי' ביציאתו כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דהיינו טעמא דר' יהודה דלא אסר במלאכה אלא מהנץ החמה משום דיציאת כל פועל למלאכה לא הוי אלא מהנץ החמה מיהו לשאר כל מילי מודה ר"י דמעמוד השחר יממא הוא כדמוכח קרא דעזרא ומיהו לאו סברא מעליא היא דאל"כ לא הוי אקשי ליה היכן מצינו יום שמקצתו כו' דהיכא דאיכא סברא מעליא ודאי דמצינו כגון לא יאכל אדם מן המנחה כו' כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה לאור עבורו כו' נתקדש ליל שלשים ואחד קרי אור עיבורו כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 2b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ר"א וכו' כדאמר בהשוכר את הפועלים פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב פי' וכו' כצ"ל:

    בא"ד ולמאי דסליק אדעתיה דאור אורתא כב"ש וכו' ס"א מיהו וקאי בין אס"ד ובין אמאי דמסקינן:

    Maharam on Pesachim 2b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מיתיבי רבי יהודא אומר בודקין אור לי"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור אלמא אור אורתא הוא. ויש לדקדק דילמא לעולם אור יממא והיינו עלות השחר וי"ד שחרית היינו הנץ החמה כדאשכחן נמי האי לישנא בברייתא דמשמע לענין איסור מלאכה יש לי ליישב כשנדקדק בלשון רש"י שכתב וטעמא דר' יהודה מפרש לקמן ולכאורה לא מפרש לקמן אלא למאי דס"ד דר' יהודה בג' פרקים קאמר אבל למסקנא דבאחד מג' פרקים קאמר לא יפרש מידי אלא בהא דמשעת ביעור ואילך אינו בודק דילמא אתי למיכל. אלא דנראה בזה דאכתי היא גופא קשיא בלישנא דר"י מאי קמ"ל ובקצרה הו"ל למימר כל שלא בדק בשעת הביעור שוב אינו בודק אע"כ דר"י אשמועינן נמי דהיכא דלא בדק בלילה לאור הנר הוה אמינא דאינו בודק בשחרית עד שעת הביעור דכל כמה דמצינן לאחר הבדיקה מאחרינן שלא יצטרך לחזור ולבדוק קמ"ל דאפ"ה בודק בשחרית אי משום דזריזין מקדימין או משום דבשחרית דהיינו עלות השחר נמי מצי למיבדק לאור הנר כדפרישית דקמל"ן נמי דבודק בשעת הביעור אע"ג דאסור באכילה מדרבנן ולא גזור דילמא אתי למיכל וא"כ מהא גופא מוכח דאור אורתא דאי ס"ד דאור לי"ד היינו עלות השחר א"כ מאי קמ"ל דאם לא בדק בעלות השחר דבודק בי"ד שחרית דהיינו הנץ החמה פשיטא דהכי הוא כן נ"ל:

    בפירש"י בד"ה אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו דאמרינן לקמן כו' עכ"ל וכתב מורי זקיני ז"ל בס' מגיני שלמה דהוכרח לפרש כן כי היכי דלא תקשה הילכתא אהילכתא דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי. ולעד"נ דרש"י ז"ל מגופא דברייתא דייק לה דקשיא ליה אי ס"ד דאיסורא קאמר א"כ תנא היכא קאי דקתני מאימתי דהא לא אשכחן איסורא די"ד לא באורייתא ולא במתניתין אם לא היכא דקתני בהדיא הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ואהא לא שייך להקשות מאימתי אבל לענין מנהגא אתי שפיר דקאי אמתני' דמקום שנהגו וכמה משניות דאיירי באיסור עשיית מלאכה שלא לצורך המועד והיינו מנהגא כמבואר לקמן כן נ"ל. ולשיטת התוספות איכא למימר דמאימתי אמילתא דחכמים קאי דקאמרי בגליל לא היו עושין כל עיקר ומשמע לקמן דהיינו איסורא ולרש"י לא נראה לפרש כן כיון דהנהו חכמים היינו ר"י גופא כדאיתא לקמן אח"ז עיינתי ומצאתי דברייתא זו שנויה בתוספתא פ' מקום שנהגו וכך היא שנויה מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד עושין ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה ראב"י אומר כו' וזה להדיא כפרש"י וכדפרישית. עי"ל דלא משמע לרש"י ז"ל דראב"י איסורא קאמר דא"כ הו"ל דלא כב"ש ודלא כב"ה כמ"ש התוספות למאי דמשני דאור יממא והו"ל ד' מחלוקות בדבר דלב"ש אסור מאורתא ולראב"י מעלות השחר ולרבי יהודה מהנץ החמה ולרבי מאיר ליכא איסורא כלל אלא מנהגא ואף למאי דס"ד מעיקרא דאור דראב"י אורתא וע"כ דס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בזה להתירא אלא לכולהו אית להו איסורא ולרבי מאיר קאמר ג"כ דלא נחלקו לאיסורא אלא למנהגא בעלמא ולרבי יהודה הו"ל מחלוקת בית שמאי ובית הילל וזה דוחק לכך פרש"י דלראב"י מנהגא וא"כ הו"ל ראב"י כרבי מאיר. ועוד י"ל דרש"י ז"ל לא נחית כאן לחלק בין איסורא למנהגא משום דמשמע ליה דאף האיסו' לאו מדינא אסור אלא שכך נהגו לאיסור גמור ולא משום פרישות וחומרא ומאן דאית ליה מנהגא שהוא משום מנהג וחומרא בעלמא ולא משום איסור וטובא איכא בינייהו כמו שיבואר בפ' מקום שנהגו בע"ה. ולפענ"ד מסוגיא דשמעתין הוא מוכרע דאי ס"ד דראב"י ור"י לדינא פליגי מסברא דנפשייהו א"כ ע"כ דכל אחד נותן טעם לדבריו מאימתי ראויה להיות אסור וא"כ מאי מהדר ליה ראב"י לר"י וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומאי קושיא כיון דאיכא טעם הא לא שייך לומר וכי היכן מצינו לכך הוכרח רש"י ז"ל לפרש דלאו מסברא פליגי אלא בשום מנהגא כן נ"ל נכון ולפ"ז יכול אני לומר דשיטת רש"י ושיטת תוספת אחד ואין ביניהם אלא שינוי לשון ודו"ק:

    בתוס' בד"ה מאימתי י"ד כו' ועוד ניחזי היכי נהוג עכ"ל וכבר פירשתי שיחתי ליישב שיטת רש"י ז"ל מלבד מה שכתב מורי זקיני ז"ל מיהו קושייתם אחרונה נראה שישבה רש"י ז"ל בעצמו שכתב דלראב"י אפילו נהגו קודם לכן בטלה דעתם וע"כ דכוונתו למאי דמשנינן דאור יממא הוא מיהו מדראב"י שמעינן לר' יהודא דקודם הנץ החמה אפילו אם נהגו קודם לכן בטלה דעתם וכ"כ מורי זקיני ז"ל בשם הירושלמי ובאמת שהירושלמי הובא ג"כ בר"פ מקום שנהגו הני נשי דנהגו דלא עבדין עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא כו' ובירושלמי הובא הא מילתא גבי הך דמקום שנהגו שלא לעשות בי"ד ע"ש:

    בד"ה ראב"י אומר למאי דמסקינן אור ממש כו' עכ"ל ולכאורה לשון דמסקי' אינו מדוקדק דמאי דמשני מאי אור עמוד השחר נראה דדיחוי בעלמא הוא דמהכא לא תפשוט דאור אורתא אבל לקמן הא מסקינן ואיפשוט דלכ"ע אור אורתא אלא דנראה דסברת התוספות דלעולם אור דהכא ודאי למסקנא יממא הוא דכיון דמסקינן דאשכחן דראב"י גופא מפליג בין יממא לליליא לענין תענית א"כ מאי מהדר לרבי יהודא וכי היכן מצינו דמשמע שמביא ראיה לדברי עצמו הא ודאי מצינו ודוחק לומר דראב"י לדבריו דרבי יהודה קאמר אפילו לדידך הו"ל למיסר מיהא מעלות השחר דא"כ עיקר דבריו חסר מן הספר דהא לא הוזכר כלל עלות השחר בדבריו ובאמת דהנץ החמה נמי טעמא איכא אבל אי אור דראב"י היינו עלות השחר אתי להו שפיר הא דקאמר וכי היכן מצינו לחלק בין עלות השחר להנץ החמה. כן נ"ל ועי' עוד בסמוך ולקמן גבי דכ"ע אור אורתא ודו"ק:

    בא"ד ורבי יהודא נקיט הנץ החמה משעת כניסת הפועלים למלאכה כו' עכ"ל ולכאורה עשו דבריהם כדברי נביאים מיהו בלשון התוספתא שהבאתי מבואר להדיא דמקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע בי"ד עושין. ולפ"ז יתישבו יותר דברי התוספת דזמן יציאת פועלים לשדה הוא ולולי דברי התוס' יש לי טעם אחר בשיעור הנץ החמה ועלות השחר ויבואר בפ' מקום שנהגו בעז"ה:

    בגמ' בשלמא לדידי אשכחנא דקא מפלגי רבנן בין יממא לליליא דתנן גבי תעני' ציבור כו' ואע"ג דטובא אשכחן דמפליג בין יממא לליליא בלולב ושופר וכל מעשה הקרבנות כדאיתא סוף פ"ב דמגילה ומפלגינן נמי בין עלות השחר להנץ החמה היינו במילי דאורייתא במצות קום עשה אבל בענין איסורא כיון דלא אשכחן בדאורייתא שום יום שיהא יומו אסור ולילו מותר א"כ בדרבנן נמי אין לחלק ביניהם ואהא מסיק שפיר דבין יממא לליליא אשכחן מיהו דאע"ג דמדאורייתא לא אשכחן שום תענית שיהא יומו אסור ולילו מותר ואפילו בהנך דדברי קבלה עיקר איסורן היו מפסיקין מבעוד יום ואפ"ה תקנו רבנן בתענית דידהו לחלק ביניהם כיון דטובא אשכחן דמיפלג יום מלילה משא"כ בין עמוד השחר להנץ החמה לא משמע ליה לחלק ולהקל כיון דמעלות השחר יממא הוא ואף ע"ג דרבי שמעון אוסר בתענית מקרות הגבר היינו שמוסיף להחמיר כעין דאורייתא קצת משא"כ להקל מעלות השחר עד הנץ החמה לא משמע ליה:

    Penei Yehoshua on Pesachim 2b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 2, Amud Bet, about 369 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “הא מדקאמר ״ובלילה יהי כגנב״ אלמא ״אור״…”

    2. Segment 239 words

      Opens “מיתיבי: (איוב ג, ט) יחשכו כוכבי נשפו…”

    3. Segment 336 words

      Opens “מיתיבי: (תהלים קלט, יא) ואומר אך חשך…”

    4. Segment 428 words

      Opens “מיתיבי ר' יהודה אומר בודקין אור (לארבעה)…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 520 words

      Opens “מיתיבי מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 632 words

      Opens “אמר ליה ר"א בן יעקב לרבי יהודה…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 719 words

      Opens “מדקאמר רבי יהודה משעת הנץ החמה אלמא…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 826 words

      Opens “אי הכי דקאמר ליה היכן מצינו יום…”

    9. Segment 942 words

      Opens “ה"ק בשלמא לדידי אשכחנא דקא פלגי רבנן…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “אמר ליה הוא עצמו יוכיח שמקצתו מותר…”

      Named: רבי אליעזר.

    11. Segment 113 words

      Opens “ואידך שעות דרבנן…”

    12. Segment 126 words

      Opens “ואידך הרחקה הוא דעבוד רבנן לדאורייתא…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “מיתיבי אין משיאין משואות אלא על החדש…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “מיתיבי היה עומד כל הלילה ומקריב על…”

      Named: רבי אורה.

    15. Segment 153 words

      Opens “מיתיבי מר זוטרא:…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 2b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026