מסכת נדה דף ס״ד עמוד ב׳

ונאסר יום עשרים הבא שהרי למודה בעשרים ולא עקרתו אלא שני פעמים שהרי עקירה האחרונה של עשרים האחרונה שלא ראתה שאחר השלשים שניים לאו עקירה היא שהרי לא שינתה ליום שלשים השלישיים ולא ראתה עד יום עשרים לחדש כווסתה:

מפני שאורח זה שחזר לשוב יום עשרים בזמנו הראשון בא:

מתני' כל גפן יש בה יין כל אשה יש לה בתולים ודמים:

ושאין לה הרי זה דור קטוע וכיון שאין להן דמים מרובים אין בניהן מרובין:

מתני' תינוקת נותנין לה ארבע לילות לשמש ואפי' רואה אמרינן דם בתולים הוא:

עד שתחיה המכה מפרש בגמרא:

הגיע זמנה לראות ולא ראתה:

עד מוצאי שבת והיא ניסת ברביעי:

מתני' תינוקת:

ד' לילות ב"ה לא בעו רצופין כדאמר בגמרא מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך שנים עשר חדש וכן נראה דד' לילות לב"ש אפילו מפוזרות כמו לב"ה:

כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה שרואה מחמת תשמיש תלינן כל היום המחרת וכל הלילה שאחריו אפילו לא שמשה בהם בדם בתולים ואפי' אינה נוחרת אבל תו לא תלינן הואיל ולא שמשה כדאמר לעיל בספ"ק (נדה דף יא:) עבר עליה לילה אחת בלא תשמיש טמאה ורב מחמיר טפי דדוקא כשנוחרת ביום שלאחר תשמיש תלינן בו ובלילה שלאחריו אבל בלא נחירה לא:

על גבי כולם ורואה על גבי כולם ואינה רואה בידוע שחיתה המכה לספרים דגרסינן הכי על גבי כלים ורואה ליכא לפרושי בידוע דאיכא הוכחה דהא לא מוכח ולא מידי הואיל ורואה אלא ה"פ בידוע שיש לתלות שחיתה המכה וכן צריך לומר בפ' דם הנדה לעיל (נדה דף נו:) בידוע שלפני הכבוס כלומר שיש לתלותו לפני הכבוס:

רב אמר לא הפסידה לילות עד מוצאי שבת תנן וא"ת בפ"ק דכתובות (דף ו:) דפריך למאן דאסר לבעול בשבת מדקאמר הכא עד מוצאי שבת וקאמר מאי לאו דאי לא בעיל מצי בעיל ומשני לא כשבעל ופריך אי כשבעל מאי למימרא ומשני הא קמ"ל כדשמואל דאמר פרצה דחוקה כו' והשתא מאי פריך מאי למימרא הא אשמעינן טובא דלא הפסידה לילות כדקאמר הכא וי"ל דהתם איכא לישנא דשמואל אוסר למבעל לכתחלה וכן לרב ואיצטריך ליה לשנויי הכי לשמואל דאפילו אי כלוי סבירא ליה דהפסידה לילות:

דשרי למבעל לכתחלה כדשמואל כו' אף על גב דבפ"ק דכתובות (דף ו:) מייתי הך דשמואל אבעילה שניה מ"מ לפי האמת דשרי למבעל בתחלה נקט הכא דהוי רבותא טפי:

רבי אסי אמר טהורה ואף על גב דלית ליה הך סברא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי מיהו ס"ל שפיר הא דרב גידל דלעיל ספ"ק (דף יא:) דאם פסקה מחמת תשמיש וראתה אפילו מחמת תשמיש טמאה דאם איתא דדם בתולין הוא מעיקרא כששמשה הוה אתי ולא הוה לה למפסק מחמת תשמיש כיון דבתחלה בעל ומצא דם אם איתא שנשאר עוד דם בתולין לא היה לה לפסוק כששמשה אבל הכא איירי דבעל ולא מצא דם ולהכי איכא למימר דבעל כדשמואל:

שאני שמואל דרב גובריה משמע הכא דשמואל לא שכיחא וכן בפרק קמא דחגיגה (דף יד:) גבי בתולה שעיברה פירוש שהושיבוה על פי החבית ואין ריחה נודף ובזה נודע שהיא בתולה ומפיק דכשרה לכהן גדול דאיכא למימר באמבטי עיברה דשכיח טפי מדשמואל וקשה דבפרק קמא דכתובות (דף ו:) קאמר רוב בקיאין בהטיה ויש לומר דהטיה דכתובות אינה בעילה גמורה שתתעבר בה כבשאר ביאות:

מתני' רב אמר בוגרת נותנים לה לילה הראשון. פירוש מדקאמר רב סתם נותנים לה לילה הראשון משמע דסבירא ליה בין ראתה בין לא ראתה, וקסבר רב דהיינו נדה הגיע זמנה לראות וראתה, היינו בוגרת וראתה דמאי שנא והיינו דלא איירי במתניתין בבוגרת דאם איתא דאישתני דינה לאיתנוייה, והיינו דמנימין סקיסנאה דבסמוך דאמר לא מפליג רב בין ראתה ללא ראתה, ואיהו תלמידיה דרב הוה ובקי בדברי רביה הוה, והיינו נמי דשמואל לא קרי מידי אמנימין אלא לרב הוא דקאמר וקרי עליה לא יאונה לצדיק כל און. ובכל מקום דקרי שמואל עליה דרב, במילתא דקאמר רב וניצל ולא נכשל בה הוא, כעובדא דטביא דהויא בריש גלותא וכעובדא דר' שילא במיא דמסקי ומאי דקאמרי.

והני מילי דלא ראתה אבל ראתה אין נותנים לה אלא בעילת מצוה לאו מדברי רב הוא אלא לישנא דגמ' הוא דפרישו עליה דרב, ומעובדא דמנימין סקסנאה כנ"ל, וק"ל למאי דאסיקנא דוקא לא ראתה אמאי שבקיה תנא דמתניתין לבוגרת, וי"ל דבוגרת הרי היא ככל הנשים ולא איצטריכי' ליה לאתנויי.

פרק עשירי תנוקת רב אמר בוגרת נותנין לה לילה הראשון פי׳ מדקאמר רב סתם נותנין לה לילה הראשון משמע דס״ל בין ראתה בין לא ראתה וקסבר רב דהיינו הגיע זמנה לראות וראת׳ היינו בוגרת וראתה דמאי שנא והיינו דלא איירי במתני׳ בבוגרת דאם איתא דאשתני דינא ליתנייה והיינו דמנימין סקסנאה דבסמוך דאמר לא מפליג רב בין ראתה ללא ראתה ואיהו תלמידיה דרב הוה ובקי בדרביה הוה והיינו נמי דשמואל לא קרי אדמנימין אלא לרב הוה דקאמר וקרי עליה לא יאונה לצדיק כל און ובכל מקום דקרי שמואל עליה דרב במילתא דקאמ׳ רב וניצל ולא נכשל בה הוא כעובדא דשורא דהוי בריש גלותא וכעובדא דר׳ שילא במאי דמסקי ומאי דקמרי.

וה״מ דלא ראתה אבל ראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה לא מדברי רב הוה אלא לישנא דגמרא הוה דפרישי עליה דרב ומעובדא דמנימין סקסינאה כנ״ל. וקשיא לי למאי דאסיקנא דוקא לא ראתה אמאי שבקא תנא מתני׳ לבוגרת וי״ל דבוגרת הרי היא ככל הנשים ולא אצטריך ליה לאתנויי.

הפרק העשירי בע"ה וב"י:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי בענין הדמים וקצת עניני החלק החמישי בענין הבדיקה והספירה וקצת עניני החלק השביעי בענין הטבילה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בענין הדמים ובפרט בדין דם בתולים על איזה צד טהור ואיזה זמן נותנין לטהרת דם זה ויתגלגל בתוכו ענין הטבילה ודיני החציצה והחפיפה השני בענין בדיקת הנדה ובדיקת זב וזבה ונתגלגל על יד זה קצת דינין שבשאר טמאות והשלישי חוזר לענין הדמים בענין דם האשה שמתה היאך הוא דינה לענין טהרות הרביעי בענין הדמים גם כן ובפרט בדם טוהר של יולדת מה דינה לענין טהרות וקדשים החמישי בענין ספירת ימי זיבה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם הכונה בה לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ר"ל שלא הגיעה לזמן הנערות אלא שהיא קטנה איזה זמן שבקטנותה משנולדה עד י"ב שנה ויום אחד ונשאת ר"ל שנבעלה בית שמאי אומרים נותנין לה ארבעה לילות שכל דם שתראה בהם תולין בדם בתולים שהדם יוצא משם מצד עקירתם וטהורה הא מכאן ואילך חוששין לדם נדה ובית הלל אומרין שנותנין לה אף יותר מארבעה לילות עד שתחיה המכה ר"ל שתתרפא מכתה שמחמת חבורה הבאה מצד עקירת בתוליה ופי' בגמ' שנותנין לה כשיעור זה אפילו ראתה כבר בבית אביה ויראה לדעת בית הלל שכל שחיתה המכה קודם ארבעה לילות שנותנין לה ארבעה לילות שלא באו להחמיר על של בית שמאי אלא להקל אלא שמן הסתם ארבעה לילות קודמין לחית המכה ומתוך כך הוא אומר סתם עד שתחיה המכה ומלשון גדולי המחברים נראה הפך הדברים אלא שהסברא מכרעת כדברינו ושיעור חיתה המכה נתנו בה בגמרא שני סימנין אחד כל שהרוק מצוי לתוך הפה מחמת תשמיש ר"ל שכל זמן שרואה דם מחמת החבורה בשעת תשמיש אין זה חיתה המכה אבל כל שהיא משמשת בלא דם כבר חיתה ועוד נתנו בה סימן כל זמן שנוחרת ר"ל כל זמן שנחרו כותלי בית הרחם עד שבנגיעתם זה לזה דם יוצא מהן וסימן לדבר כל שעומדת ורואה יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה שבעמידתה כותלי בית הרחם מתהדקים ונוגעים זה בזה וכן כל שיושבת על גבי קרקע ורואה על גבי כרים וכסתות ואינה רואה שישיבת קרקע מזקת ומקירה דם המכה וכל שהוא בהפך או שרואה בכלם או שאינה רואה באחד מהם בידוע שחיתה:

הגיע זמנה לראות ר"ל שהגיעו ימי הנעורים אלא שלא ראתה עדין ונשאת ר"ל שנבעלה בית שמאי אומרים נותנין לה לילה הראשון ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת ארבעה לילות ר"ל ארבעה לילות וזה שאמר עד מוצאי שבת הוא רומז למשנת כתבות שהבתולה נישאת ברביעי ונמצאו עד מוצאי שבת ארבעה לילות ובגמרא שאלו מה ענין להזכיר בה מוצאי שבת ותירץ מילתא אגב ארחיה קמ"ל דשרי למיבעל בשבת ולא גרסי בה למבעל בתחלה בשבת שהרי אין ללמוד מכאן שתהא ביאה ראשונה מותרת שהרי משנתנו בשבעל קודם שבת אלא למבעל בשבת ר"ל שמאחר שבעל אע"פ שלא חיתה המכה ויש בתשמישו עדין קצת חבורה מותר ועל הדרך שאמרו פרצא דחוקה מותר ליכנס בה בשבת אע"פ שמשיר צרורות אלא שלענין פסק אף בביאה ראשונה מותר כמו שביררנו בראשון של כתבות ולפי שיטתנו נותנין לה ארבעה לילות אפילו חיתה המכה ופי' בגמ' שאף הימים בכלל היתר זה כמו שאמרו שמשה בימים לא הפסידה לילות והוא הדין שבתשמיש הלילה לא הפסידה הימים אלא מפני שאין מנהג צנועין לשמש מטתן ביום אלא בצדדים ידועים לא חש להזכירה ואם הגיע זמנה וראתה בבית אביה לבית שמאי אין לה אלא בעילת מצוה ולבית הלל כל הלילה ונמצאו שלשה זמנים חלוקים לענין זה קטנה בין ראתה בין לא ראתה לשיעור אחד ונערה שכבר ראתה לשיעור אחד ונערה שלא ראתה לשיעור אחד ובכלם הלכה כבית הלל ובגמ' פי' שיעור אחד לבוגרת ואפילו לבית הלל שאם לא ראתה נותנין לה כל הלילה ואם ראתה בעילת מצוה לבד ומ"מ בגמרא אמרו רבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ר"ל בכל הנזכרים במשנתנו אפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה ושלא ראתה ולא עוד אלא שלדעת מקצת גאונים אפילו לא ראתה בביאתה כלל הואיל ורוב נשים יש להן דם בתולים שמא ראתה זו דם טפה כחרדל ואבד או חפתהו וצפתהו שכבת זרע וכן אין תולין בהטיה שרוב מצויין בבעילה אין מומחין בהטייה וכן אף בבוגרת אע"פ שבתוליה כלים ואיפשר בלא דם אין תולין בכך אלא כלן טמאות אחר ביאת מצוה עד שיעברו שבעה נקיים מדין נדה דבנות ישראל ומ"מ בגמרא יתבאר שאפילו היה הדם שותת אינו צריך לפרוש קודם גמר ביאה כאלו פורש מן הנדה שאם כן אף הוא לבו נוקפו ומתירא מלבעול אלא גומר ביאתו בלא פקפוק ואחר גמר ביאה פורש ואינו צריך לנעוץ צפרניו להמתין עד שיעדר קושי האבר עד שלא תהא לו הנאה ביציאה שהרי מן הדין דמיה טהורים ואע"פ שגדולי המפרשים החמירו להצריך בהמתנה אחר גמר ביאה עד שיעור זה אין הדברים נראין וכן יש פוסקין שאם בעל ולא ראתה דם הרי זה אינו צריך לפרוש ובלבד שתבדוק יפה בעצמה ומוצאה טהור:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כל שביארנו במשנתנו בדין התלמוד שטהורה ארבעה לילות דוקא כשהיא רואה בהן בכל ביאותיה שהדבר מוכיח שמחמת חבורת הבתולים הוא אבל אם שמשה בהן ולא ראתה דם ואח"כ שימשה בהן וראתה טמאה כמו שביארנו בפרק ראשון אפילו בעל פעם ראשונה ולא מצאה דם וחזר ובעל ומצא טמאה אלו דם בתולים לבד היה מעיקרא הוי אתי ושמא תאמר תיפוק לי שהיא אסורה משום זונה לא היא שהרי כל באשת ישראל מותרת שהרי שני ספיקות הן שמא לא תחתיו היה ואם תחתיו היה שמא נאנסה ואף כשתפרשה באשת כהן לא חש עכשו אלא לענין נידות או שמא שמועה זו לא בביאה ראשונה אלא בביאה שניה שכבר בעל ומצא ובעל ולא מצא וחזר ובעל ומצא והכל בתוך ארבעה לילות ואע"פ שזו כבר התבארה בפרק ראשון שמא אותה שבפרק ראשון ענינה שבפסקה בשעת תשמיש וראתה בלא תשמיש וזו למדתנו גדולה הימנה שכל שפסקה בשעת תשמיש אף כשחזרה וראתה מחמת תשמיש הדין כן ואע"פ שלענין פירוש הדברים נראין כן לענין פסק מיהא לדין התלמוד יראה שאף בבעל בראשונה ולא מצא דם הדין כן אלא שלמה שחזרו ונמנו לבעול בכלן בעילת מצוה ופורש אין אנו צריכים לה:

ארבעה לילות אלו שהזכרנו בדין התלמוד להיתר לא סוף דבר ברצופות אלא אף מתוך זמן מרובה נותנין לה ארבעה לילות מעשה היה ונתן ר' ארבעה לילות מתוך שנים עשר חדש ר"ל שבעל לילה הראשונה והלך לו ונשתהא שלשה חדשים וחזר ובעל ומצא דם והורה ר' שהוא דם בתולים וכן בשניה וכן בשלישית ושמא תאמר מאחר שהבוגרת אין נותנין לה אלא לילה הראשונה אף בשלא ראתה מעשה של ר' היאך היה אם כולם בימי קטנות והלא אין כאן דין ארבעה לילות אלא אפילו כמה עד שתחיה המכה ואם כלם בימי נערות שנים עשר חדש מאי עבידתייהו והלא אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ואם בימי בגרות והלא אין לה אלא לילה הראשונה וא"ת שנים בימי קטנות ושנים בימי נערות והלא אמרו שכל שלא הגיע זמנה לראות כשנשאת ר"ל שנשאת קטנה והגיע זמנה ברשות בעלה קודם שחיתה המכה שנמצא דינה לארבעה לילות כל בעילות שבעל כשהיא קטנה עד שלא חיתה המכה אין נדונות אלא כאחת ומשלימין לה שלשה לילות בימי נערות וא"ת אחת בקטנות או כמה שהרי כלן נדונות כאחת ושלשה בימי נערות אי אפשר לומר כן שהרי אין נערות אלא ששה חדשים ולשלשה לילות אתה צריך תשעה חדשים לחשבון ארבעה לשנים עשר חדש וא"ת אחת בקטנות או כמה שהן אחת ושנים בנערות ואחת בבגרות והיאך נתן לה בבגרות לילה אחת והלא מכיון שראתה אין לה אלא בעילת מצוה על כל פנים צריך לפרשה באחת בקטנות ושלשה בנערות ודקא קשיא לך שלשה בימי נערות אי אפשר שהרי אין נערות אלא ששה חדשים ומסתמא ארבעה לילות מתוך שנים עשר חדש נתן לה בהפסקות שוות וצריך לשערן משלשה לשלשה אינו כן אלא כל בעילות שבקטנותה נידונות אחת ונשארו שלשה לששה חדשים להפסקות שוות משני חדשים לשני חדשים וזהו שאמרו מי סברת כל תלת ירחי חדא עונה כלומר שלא תמצא הפסקות שוות אלא בדרך זה לא כל תרי ירחי חדא עונה והרי הם גם כן הפסקות שוות ולענין פסק לפי מה שחזרו ונמנו אין לנו כמו שהתבאר וגדולי המחברים הביאו את כלם ולא ידעתי למה:

תינוקת פרק עשירי

תוס' בד"ה על גבי כולם ורואה כו' לספרים דגרסי הכי על גבי כלים ורואה כו' עכ"ל הא ודאי דאין חילוק אי גרסי ע"ג כולם או ע"ג כלים דבין הכי ובין הכי משמע אף על גבי כלים דרכין הן רואה כפי' הערוך בערך נוחר אבל משום שיש ספרים דל"ג הך בבא דרואה כלל אלא הך בבא דאינו רואה וכ"ה בגמרות ישנות לכך כתבו דאי גרסי הך בבא דרואה ליכא לפרושי בידוע כו' וק"ל:

בד"ה שאני שמואל כו' אינה ביאה גמורה שתתעבר כו' עכ"ל והך דהכא בבעל ביאה ראשונה ודאי דלא תתעבר בו מ"מ איירי בביאה גמורה שהיתה ראויה להתעבר ממנה: