מסכת בבא מציעא דף נ״ב עמוד ב׳

יתר על כן מוכרה בשויה - לעיל קתני לה גבי סלע שפיחתה מוכרה בשויה לפי דמיה ולא ביפה אלמא מותר לקיימה:

יתר על כן - על כדי אונאה דלא פחתה כדי אונאה לכל חד וחד כדאית ליה:

מוכרה בשוויה - ביפה:

מאי לאו דפחת' פורתא פורתא - וקאמר מותר לקיימה עד שקל אלמא לא מיחלפא בסלע ותיובתא דרב הונא:

גרוטותיו - שברי כלי כסף:

מן הצד לא יקבנה - לפי שהרמאי שימצאנה יקוץ אותה סביב עד שיוציא את הנקב ומרמה בה את האחרים ויוציאנה בשקל:

ה"ג או יקוץ או יתוך - לשון התכה ולא גרסינן יחתוך:

באמצע - יקבנה דמשנקבה לא סגיא:

דמפליג - בין כפרים לכרכים:

ומאי שנא טלית דלא מפליג - דקתני בכדי שיראה לתגר או לקרובו לא שנא כרך לא שנא כפר:

דסלקין לשוקא - לקנות צורך סעודת שבת:

מדת חסידות - וה"ק אם חסיד הוא מקבלה:

למאן - מי המתרעם:

אם לחסיד - קאמר דיש לו תרעומת על המחזיר מי כופהו לקבל שיתרעם טוב לו שלא יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חבירו:

ואחר שאינו חסיד - ולא רצה לקבלה אין לזה עליו אלא תרעומת דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:

דמוקי אזוזא - מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם:

מסייע ליה - מתני' דקתני נותנה למעשר שני:

בא לפורטה - בא להחליף סלע חסירה בפרוטות:

פורטה בשויה - לפי חסרונה ולא ירמה את חבירו לפורטה ביפה:

בא לחללה - לחלל מעשר שני עליה:

מחלל עליה - מעשר בדמי סלע יפה:

ביפה - כאילו היא יפה:

מאי קאמר - בא לפורטה פורטה בשויה מתניתין אתא לאשמועינן דכיון דפיחתה כדי אונאה אסור להוציאה ביפה:

ה"ק - אע"פ שכשבא לפורטה בירושלים בפרוטות ליקח סעודת מעשר על כרחו יפרטנה בשויה ולא ביפה אפילו הכי סלע שמה שאינה אלא נפש רעה וכשחילל מעשר עליה מחלל ביפה ואשמועינן חזקיה דמתני' דקתני נותנה למעשר שני כאילו היא יפה קאמר:

דמזלזלינן - לצמצם דמי פדיונו:

שאין בו שוה פרוטה - ואין בו כח לתפוס פדיונו שיתן פרוטה ויחללנה כדאמר לקמן ממעשרו ולא כל מעשר כו':

אומר הוא וחומשו - שאני צריך להוסיף עליו:

יהא מחולל על מעות הראשונות - שחיללתי עליה מעשר שני ועודן בידי יהא אף זה מחולל על אותו מעשר:

שאי אפשר לאדם לצמצם מעותיו - לחלל בשווין בצמצום שמתוך שהוא ירא מלפחות ונמצא אוכלו בלא חילוף הוא מוסיף על דמיו הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף אלמא לא פרקינן בצמצום וכ"ש בפחות:

בתורת יפה - בשויה וה"ק כשם שכשבא לפורטה בירושלים לא יקבלוה הימנו להדיא אלא בשויה ויש מזלזלין בדמיה יותר מכדי פחתה כך כשבא לחללה מחללה בשויה דמים פחותים:

בתורת יפה - משחלל עליה כפי דמים ודאין שלה כך לא יחלל על זו אלא בדמים ודאין שלה:

דתרי זילי לא מזלזלינן ביה - דאע"ג דתנן נותן למעשר שני חד זילותא אשמועינן דמתחלל על סלע חסירה ולא אמרינן הרי הוא כאסימון או כמעות הניתנות באסימון אבל תרי זילי לחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה לא:

ביכורים - הוקשו לתרומה דקרינהו רחמנא תרומה דאמר מר (מכות דף יז.) ותרומת ידך אלו ביכורים:

חייבין עליהן מיתה - זר או כהן טמא האוכלו במזיד:

וחומש - זר האוכלן בשוגג דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו':