רועה בדרך - איכא תרתי למעליותא חדא דרועה ועוד דאפילו רצה לא מסתקבא רצה בין הכרמים איכא תרתי לגריעותא חדא דרצה ועוד דכרמים מסקבי לה רצה בדרך איכא חדא לגריעותא דרצה ומתקלקלת בריצתה אי נמי תלך למרחקים רועה בין הכרמים חדא לגריעותא דזימנין דמסתקבא:

והא באבידת גופה כו' - מפרש ואזיל לה:

באבידת קרקע - וחייב להוציאה משום הפסד כרמים:

לגינתו ולחורבתו מנין - דהויא השבה ופטור:

דעת בעלים - לומר לו שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת:

הכל צריך דעת בעלים - גנב גזלן וד' שומרים שהשיבו צריכין להודיעו ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותן דכיון דידע שאבדה ולא ידע שהושבה לא נזהר בה ולא מאכילה:

שלח - לגבי שלוח הקן:

תרתי זמני - ואנן תנן שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ארבע וה' פעמים חייב:

לדבר הרשות - שאין צריך לצפור אלא לאוכלה:

לדבר מצוה מנין - היה צריך לטהר בו את המצורע מנין שאסור באם על הבנים ת"ל תשלח:

עזב תעזוב - פריקה:

הקם תקים - טעינה:

חסרון כיס - שהבהמה מתקלקלת:

משום דבשכר - שנותנין לו שכר דאיכא למ"ד לקמן (בבא מציעא דף לב.) טעינה בשכר פריקה בחנם:

לא מסיימי קראי - הי משמע טעינה והי משמע פריקה ואי כתב חדא הוה אמינא לפריקה אתא אבל טעינה לא כתב רחמנא אידך לטעינה:

למה לי למכתב אבידה - השבת אבידה לכתוב או הא או הא וליגמר מניה דהא כולהו אזהרות ממון ישראל הוא:

צערא דמרה - הוא העומד שם ואין יכול לטעון לבדו וכן לפרוק:

דליתא למרה בהדה - שיטרח בהשבתה:

בבא מציעא 31 עמוד א

1באסרטיא ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה. טלית בצד גדר, קרדום בצד גדר, ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה. ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבידה. ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם.

2אמר רבא: (דברים כב, ג) ״לכל אבידת אחיך״ לרבות אבידת קרקע. א"ל רב חנניה לרבא: תניא דמסייע לך, ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם.

3א"ל אי משום הא לא תסייעי הכא במאי עסקינן? בדאיכא עומרין. אי דאיכא עומרין, מאי למימרא לא צריכא, דאית בה עומרין דצריכי לארעא, מהו דתימא: כיון דצריכי לארעא, כי גופה דארעא דמיין, קמ"ל:

4מצא חמור ופרה [וכו']. הא גופה קשיא! אמרת: מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה, רועין בדרך הוא דלא הוו אבידה, הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים הויא אבידה. אימא סיפא: חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה. רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה, הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים אין זו אבידה!

5אמר אביי: (איוב לו, לג) יגיד עליו ריעו תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה, והוא הדין לרועה בין הכרמים. תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה, והוא הדין לרצה בדרך.

6א"ל רבא: אי יגיד עליו ריעו ליתני קילתא, וכ"ש חמירתא. ליתני רצה בדרך דהויא אבידה, וכ"ש רצה בין הכרמים. ולתני רועה בין הכרמים, דלא הויא אבידה, וכ"ש רועה בדרך.

7אלא אמר רבא: רצה ארצה לא קשיא, הא דאפה לגבי דברא, הא דאפה לגבי מתא.

8רועה ארועה נמי לא קשיא: כאן באבידת גופה, כאן באבידת קרקע.

9כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה, הא רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע. וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה, הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה באבידת גופה, דרצה בין הכרמים מסקבא ורועה בין הכרמים לא מסקבא׃

10ורועה בין הכרמים, נהי דלא מסקבא תיפוק ליה משום אבידת קרקע! בדכותי׃

11ותיפוק ליה משום אבידת גופה, דדלמא קטלו לה! באתרא דמתרו והדר קטלי. ודלמא אתרו בה! אי אתרו בה ולא אזדהרו בה, ודאי אבידה מדעת היא.

12החזירה וברחה החזירה וברחה [וכו']. א"ל ההוא מדרבנן לרבא, אימא: ״השב״ חדא זמנא, ״תשיבם״ תרי זמני!

13א"ל ״השב״ אפי' ק' פעמים משמע, ״תשיבם״ אין לי אלא לביתו, לגינתו ולחורבתו מנין? ת"ל ״תשיבם״, מ"מ ה"ד אי דמינטרא, פשיטא. אי דלא מינטרא, אמאי?

14לעולם דמינטרא, והא קמ"ל דלא בעינן דעת בעלים. וכדר' אלעזר דאמר: הכל צריכין דעת בעלים, חוץ מהשבת אבידה, שהתורה ריבתה השבות הרבה.

15(דברים כב, ז) ״שלח תשלח״, אימא: ״שלח״ חדא זימנא, ״תשלח״ תרי זמני!

16א"ל ״שלח״ אפי' מאה פעמים משמע. ״תשלח״ אין לי אלא לדבר הרשות, לדבר מצוה מנין? ת"ל ״תשלח״, מ"מ׃

17א"ל ההוא מדרבנן לרבא: ואימא (ויקרא יט, יז) ״הוכח״ חדא זימנא, ״תוכיח״ תרי זמני?

18א"ל ״הוכח״ אפי' ק' פעמים משמע. ״תוכיח״ אין לי אלא הרב לתלמיד. תלמיד לרב מנין? ת"ל ״הוכח תוכיח״, מ"מ׃

19(שמות כג, ה) ״עזב תעזוב עמו״, אין לי אלא בעליו עמו. שאין בעליו עמו, מנין? ת"ל עזב תעזוב מ"מ׃

20(דברים כב, ד) ״הקם תקים עמו״, אין לי אלא בעליו עמו. שאין בעליו עמו, מנין? ת"ל ״הקם תקים״, מ"מ׃

21ולמה ליה למכתב פריקה, ולמה ליה למיכתב טעינה? צריכי, דאי כתב רחמנא פריקה הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס, אבל טעינה, דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא, אימא לא.

22ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר, אבל פריקה דבחנם, אימא לא. צריכא.

23ולר"ש דאמר: אף טעינה בחנם, מאי איכא למימר? לר"ש לא מסיימי קראי.

24למה לי למכתב הני תרתי, ולמה לי למכתב ' אבידה? צריכי, דאי כתב רחמנא הני תרתי משום דצערא דמרה איתא, צערא דידה איתא. אבל אבידה, דצערא דמרה איתא וצערא דידה ליתא, אימא לא. ואי אשמעינן אבידה משום דליתא למרה בהדה,׃

תוספות

קורדום בצד גדר - פירשתי לעיל (בבא מציעא כה: סד"ה ואם נטל):

למה לי למכתב רחמנא פריקה כו' - אין לפרש למה לי דכתב כוליה קרא דפריקה או דטעינה דא"כ היכי קאמר אי אשמועינן טעינה דבשכר הא משמע לקמן (בבא מציעא דף לב.) דטעינה לא הוי בשכר אלא משום דנכתב פריקה ועוד דלא שייכא הך צריכותא אלא לקמן אלא י"ל למה לי דכתב רחמנא יתורא דמרבינן אין בעליו עמו בפריקה ולמה לי דכתב בטעינה:

לרבי שמעון לא מסיימי קראי - תימה דלקמן (בבא מציעא דף לב.) משמע דקרא דנופלים בדרך לא מסיים לר"ש דהוי בטעינה דטעונייהו עלייהו משמע ואי לא כתב אלא חד הוה מוקמי ליה בפריקה אבל קרא דרובץ תחת משאו לא משמע לכ"ע אלא בפריקה וכשנכתבו שניהם ע"כ גם לר"ש קרא דנופלים בדרך הוי בטעינה וא"כ לר"ש לא יכתוב אלא חד יתורא לאין בעליו עמו בקרא דנופלים בדרך וי"ל דרובץ תחת משאו נמי לא מסיים לר"ש דאפשר למשמע בטעינה דע"י שאין הרבה בני אדם לטעון מכביד המשוי על הבהמה ורובצת ולקמן לא אצטריך למימר דלא מסיימי אלא אקרא דנופלים בדרך והא דפריך לקמן (בבא מציעא דף לב:) והא וחדלת בפריקה הוא דכתיב לא הוי אלא אליבא דרבנן דלר"ש מצי למהוי בטעינה:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

אמר רבה אמר קרא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע - קתני רישא רועים בדרך אינה אבידה הא רצים בדרך ורועים בכרמים אבידה היא.

וקתני סיפא רצה בכרמים הרי זו אבידה הא רועים אינה אבידה קשיא רישא אסיפא. ופריק רבא הכי רצה ופניה כלפי השדה אביהה היא וחייב להחזיר. רצה ופניה כלפי המדינה אינה אבידה. רועה בדרך ואפי' רועה בכרמים אינה אבידה אבל יש בה אבידת קרקע שאוכלת הזמורות ומפסדת הכרם והאי דקתני רצה בין הכרמים הויא אבידה באבידת גופה כי בריצתה מכין אותה זמורות הכרם ועושין בה חבורות וזהו פי' מסתקבא כי סיקוב זה לשון חבורה הוא. והא דתניא רועה בכרמים אינה אבידה בכרמי כותי' אבידת קרקע ליכא דהא קרקע כותים הוא.

אבידת גופה ליכא דהא רועים מעט מעט והילוכם בניחותא ואין סיקוב.

השב אפי' ק' פעמים תשיבם אפי' לגינתו ולחרבתו דיו - אמר ר"א הכל צריכין דעת [בעלים] חוץ מהשב אבידה (לבעלים) שהרי ריבתה התורה בה השבות הרבה.

וכן שלח תשלח את האם חייב לשלחה אפי' ק' פעמים ואפי' צריך לה לדבר מצוה כגון טהרת מצורע וכיוצא בו אפי' הכי חייב לשלח האם וכן דין הוכח תוכיח אפי' ק' פעמים ואפי' תלמיד לרב.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף ל״א עמוד א׳

מסכת בבא מציעא דף ל״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־577 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא מציעא דף ל״א ע״א

פתיחה בקורא