אלא הא דתנן מצא תכריך - דמשום סימנא מהדרינן ואם נתן מלוה סימן מחזירין לו ואי נפול מיניה דלוה מי ניחא ליה דתיהוי הך תקנתא דניהדרה בסימן והא ניחא ליה דנהוו ביד המוצא לעולם:

אם תימצי לומר סימנים דאורייתא - רבותא נקט דאפי' אמרינן דאורייתא אפ"ה עדים עדיפי כדמפרש ואזיל סימנין ועדים ינתן לבעל עדים:

כדשנינן - בעדים:

סימנין וסימנין - באו שנים ונתנו סימניה:

יניח - עד שיבא אליהו:

מדת ארכו כו' - זה אומר מדת ארכו וזה נותן מדת רחבו:

שעורי משער לה - אם ראה אותה ביד הבעלים שיערה כשהיה בעלה מכוסה בה אם טלית היא:

מדת ארכו ורחבו ומדת גמיו - זה אומר כך ארכו וכך רחבה וזה אומר ארכה ורחבה כך וכך אמות בין הכל אבל אינו יודע כמה באורך וכמה ברוחב:

גמיו - גאם יוונית עשויה כמין ך' שלנו להכי קרי אורך ורוחב יחד גמיו:

הוא אומר סימני הגט - ואמר ממני נפל שנמלכתי שלא ליתן:

והיא אומרת סימני הגט - וממני נפל שנתנו לי וגרשתני:

ינתן לה - שהוא נתנו ויודע סימנין אבל היא אם לא נתנו לה מהיכן ידעה:

סימני החוט - שהגט קשור בו:

בחפיסה - מצאת אותו:

מתני' שכיניו - מפרש בגמרא:

כדי שילך - כל אחד לביתו:

שלשה - משישמע ההכרזה וידע אם אבד לו כלום ואם יבין שאבד יחזור שלשה:

ויכריז יום אחד - אני אבדתי ואלו סימניה ובגמרא פריך דבג' ימים אין שהות לחזור לסוף א"י:

גמ' שכני מקום שנמצא בו אבידה - שמא שלהן היא:

כדי שיגיע כו' - ולא ידביקוהו הגשמים אלמא כולי האי בעינן ומתני' תני שלשה:

והכתיב וישבו כל ישראל בעריהם - ואע"ג דפורתא הוו בכל עריהן היו מפוזרים ויש רחוקים מירושלים כבתחילה:

ה"ג - וכיון דהכי הוא איפכא מסתברא:

דמצות עלמא - צוות יש לו טובים השנים:

שמע מינה - מדלא יהבי ליה לרבנן שהות אלא הליכה וחזרה:

גלימא מכריז - זה שמצאה מכריז שם חפץ טלית מצאתי ולכך לא הוצרכו ליתן שהות יום אחד לעיין בכליו מה אבד שהאדם יודע כמה טליתות יש לו וכשהוא בביתו בודק אם ימצאנה ואין צריך שהות:

דאי ס"ד אבידתא מכריז - ואינו מזכיר שם החפץ ליתבו ליה לכל חד וחד אכתי טפי יומא לעיוני במאניה אם כל כליו בידו ופלוגתא היא בהא לקמן:

לא הטריחו - זה שיהא שוהא יותר משבעה ימים:

רגל ראשון - שהוא מכריז:

אומר - בהכריזו זהו רגל ראשון שלא להטריח את האובד לחזור וכשיבא רגל שני יעלה לרגל ויתן סימניה:

שלישי אומר סתם - אבידה מצאתי ואינו אומר איזה רגל הוא למציאתה כדי שלא יסמוך האובד על רגל הבא ויבין שזהו רגל האחרון:

בבא מציעא 28 עמוד א

1אלא הא דתנן: מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר, הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה?

2אלא אמר רבא: סימנין דאורייתא, דכתיב: ״(דברים כב״, ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו?! אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי. לאו בסימנין? שמע מינה.

3אמר רבא: אם תמצי לומר סימנין דאורייתא. ״אם תמצי לומר״?! הא פשיט ליה סימנין דאורייתא! משום דאיכא למימר כדשנינן.

4סימנין וסימנין יניח. סימנין ועדים ינתן לבעל העדים. סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי, ויניח.

5עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה, דאמרינן זבוני זבנה ומאיניש אחרינא נפל.

6מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו, דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי, ומדת ארכו לא משתער לה.

7מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו ינתן למדת ארכו ורחבו.

8מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו.

9הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה. במאי? אילימא במדת ארכו ורחבו, דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה. אלא נקב יש בו בצד אות פלוני.

10הוא אומר סימני החוט, והיא אומרת סימני החוט ינתן לה. במאי? אילימא בחיורא ובסומקא, ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה? אלא במדת ארכו.

11הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו. מ"ט מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה.

מתני׳ · משנה

12ועד מתי חייב להכריז? עד כדי שידעו בו שכניו, דברי ר"מ ר' יהודה אומר: שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה, ויחזור שלשה, ויכריז יום אחד.

גמ׳ · גמרא

13תנא: שכני אבידה. מאי שכני אבידה? אילימא שכינים דבעל אבידה? אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה! אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה.

14רבי יהודה אומר: כו'.

15ורמינהו: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ר"ג אומר: בז' בו, (שהוא) ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת!

16אמר רב יוסף: לא קשיא, כאן במקדש ראשון, כאן במקדש שני.

17במקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא, דכתיב בהו: (מלכים א ד, כ) ״יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב בעינן כולי האי. במקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא, דכתיב בהו: (עזרא ב, סד) ״כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים לא בעינן כולי האי.

18אמר ליה אביי: והא כתיב ״(נחמיה ז״, עב) ״וישבו הכהנים והלוים וגו' (עזרא ב, ע) והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם״.

19וכיון דהכי הוא, אפכא מסתברא: מקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא, דמצוות עלמא, ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי, וסגי בתלתא יומא. מקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא, ולא מצוות עלמא, ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי.

20רבא אמר: לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני, לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי.

21אמר רבינא: שמע מינה כי מכריז, גלימא מכריז. דאי סלקא דעתך ״אבידתא״ מכריז, בעינן למטפי ליה חד יומא לעיוני במאניה. אלא שמע מינה: גלימא מכריז. שמע מינה.

22רבא אמר: אפילו תימא ״אבידתא״ מכריז, לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי.

ברייתא

23ת"ר רגל ראשון אומר רגל ראשון, רגל שני אומר רגל שני, רגל שלישי אומר סתם.

24ואמאי? לימא רגל שלישי! דלא אתי לאחלופי בשני. שני נמי׃

תוספות

מצא תכריך של שטרות מי ניחא ליה ללוה כו' - וא"ת אין ניחא ליה דכי ילוה לאחר דליהדרו ליה לדידיה וי"ל דאינו רוצה להפסיד עתה כדי להיות בספק ריוח פעם אחרת:

חמשה עשר יום - וא"ת והלא א"י היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ומהלך אדם עשרה פרסאות ביום הוי ארבעים יום באורך וירושלים מן הירדן שהוא תחום א"י מהלך יום אחד כדאיתא בביצה (דף ה.) נשאר מצד אחד ל"ט ימים וי"ל דעם כרמים ויערים היה ארבע מאות פרסה אבל מישוב לא היה כל כך:

לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומי - וא"ת דז' ימים ומחצה צריך דהיינו חצי של ט"ו יום וי"ל דכי לא שכיחי שיירתא ואין הולך בלילה גם כל היום אינו הולך לפי שלא ימצא מלון בערב:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

כתוב במקצת הנוסחאות - אמר רבא אם תמצא לומר סימנין דאורייתא, אם תמצא לומר הא פשיטא ליה דסימנין דאורייתא, משום דאיכא לשנויי כדשנין. כלומר ושנינו לעיל בעדים. ואין נוסחא זו מחוורת, דהא דפשיט רבא לעיל סימנים מדאורייתא לאו מדרשא דעד דרוש אחיך קא פשיט, אלא ממתניתין דמצא תכריך של שטרות, ואדרבה, משום דלא אשכח טעמא אלא משום דסימנים דאורייתא, קאמר רבא דקרא דרשהו בסימנים קאמר, ומהתם נפקא ליה לתנא, אלא לא גרסינן ליה כלל, אלא הכי גרסינן, אמר רבא אם תמצא לומר סימנין דאורייתא סימנין וסימנין יניח. ופירש רש"י ז"ל: (ד"ה אם) דלאו דוקא אי אמרינן סימנים דאורייתא, אלא אפילו אם תמצא לומר דאורייתא קאמר, ורבא דיני דיני קא פסיק, והכי קאמר אם תמצא לומר דאורייתא, סימנים וסימנים יניח, סימנים ועדים ינתן לבעל עדים. וסימנים דקאמר יניח, דוקא בדשוין, הא בדעדיפי, למאן דאמר סימנים דעדיפי יהבינן, בין אם תמצא לומר דאורייתא בין אם תמצא לומר דרבנן, דהא דאמר מדת אורכו ומדת רוחבו דאמרינן ינתן למדת ארכו, אפילו אם תמצא לומר הא דאורייתא קאמר ואין צריך לומר סימן שאינו מובהק וסימן מובהק, דסימן מובהק כעדים דמי לגבי שאר סימנים. ומיהו סימנים ואפילו מובהקים ועדים, ינתן לבעל עדים, דעדים עדיפי. והא דאמר הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה, ואוקימנא בדאמרה נקב יש בצד אות פלונית למאן דאמר סימנים דרבנן קאמר, דאלו למאן דאמר סימנים דאורייתא אפילו בנקב בעלמא סגי, כדאמרינן בפרקין קמא גבי מצא גיטי נשים (יח, ב), וזה ראיה לפירושו של רש"י ז"ל, דהכא אפילו אם תמצא לומר סימנים דאורייתא קאמר, ולאו דוקא דאורייתא קאמר, ומאי דפסיקא ליה קאמר.

הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה - פירוש כשאמרה היא סימני הגט ינתן לה, ואף על פי שאמר הוא סימנים גם כן, דאיהו מידע ידע להו לסימניו, דהא איהו כתביה דדידיה הוה מעיקרא, אבל איהי אי לאו דיהביה ניהלה מנא ידעה. ומיהו אם לא אמרה היא סימניו, אין נותנין לא לה ולא לו, וכדתנן בפרקין קמא (שם) לא יחזיר לא לזה ולא לזה. והילכך לא יחזיר לו אפילו בסימנים מובהקים, אלא אם כן נמצא קשור בכיס וארנקי וטבעת, אי נמי בדאמר מונח בחפיסה, דאי מינה נפל מנא ידע דמנח בחפיסה, דאיהי לא עבידא לאנוחיה בחפיסה, דנטירותא יתירה מנטרה ליה משום דבעיא לאנסובי ביה.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף כ״ח עמוד א׳

מסכת בבא מציעא דף כ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־497 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא מציעא דף כ״ח ע״א

פתיחה בקורא