דשיילינן להו — אם ראו הפרעון ואם לאו נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע:
עדי קיום — שכתבו הנפק דבי דינא לא מקיימי ליה אלא א"כ פרע:
סמפון שיש עליו עדים — בעדי קיום מוקמינן לה:
יתקיים בחותמיו — ואפי' יוצא מתחת יד מלוה כשר:
אין עליו עדי קיום — אבל עדים חתומין עליו:
ויוצא מתחת ידי שליש — שאין הלוה מוציאו ולא המלוה אלא שליש שביניהם נאמן:
או שיצא אחר חיתום שטרות — שיצא לפנינו כשהוא כתוב בשטר חוב אחר החתימה כשר:
דהא הימניה מלוה לשליש — דעל כרחך אין כותב שובר אלא מלוה והוא מסרו ליד השליש:
מתני' אלו מציאות — מצא פירות מפוזרין - נתייאשו הבעלים מהן כדאמר בגמרא והפקר הן:
מעות מפוזרות — הואיל ואין להם סימן ניכר איאושי מיאש והוו להו הפקר וזהו טעם כולם:
כריכות — עומרים קטנים כמו מאלמים אלומים ומתרגמינן בירושל' מכרכן כריכן (בראשית ל״ז:ז׳):
ברה"ר — שהכל דשין עלייהו ואם היה סימן נקשר עליהן הרי הוא נשחת:
של נחתום — כל ככרות הנחתומין שוין אבל ככרות של בעל הבית יש בהן סימן:
ממדינתן — כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזת המדינה לאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:
אניצי פשתן — רישט"א בל' אשכנז ובמקומינו פופי"ר:
ולשון של ארגמן — צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע ארגמן ומצויין הן:
מצא עיגול — של דבילה:
אנפוריא — בגמ' מפרש:
גמ' וכמה — חשוב פיזור:
קב — מפוזר בארבע אמות אבל בג' אמות לא הוי פיזור וטעמא מפרש ואזיל:
אי דרך נפילה — אם מצאם דרך נפילה שיש לדעת שלא הונחו שם מדעת אלא נפלו:
אפילו טובא — מקב נמי דכיון דאין בהן סימן איאושי מיאש:
ואי דרך הינוח וכו' — עתיד לחזור וליטלן:
במכנשתא דבי דרי — בשעת אסיפת גרנות וכאן דשן בעליהן ונשאו את העיקר ונותרו אלו:
נפיש טרחייהו — לקבצן:
בציר מהכי — אם היה פזורן בפחות מכן:
משום דלא חשיבי — עליה קב פירות לטרוח עליהן טורח קיבוץ של ארבע אמות:
שומשמין — דקין מאד ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין אבל דמיהן יקרין:
תמרים ורמונין — גסים הן ואין טורח בקבוצן:
