Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 87b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 87b

    Pesachim 87b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 754 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דבלים שתי דיבות דומה בת דומה:

    כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

    ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

    ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

    שלש גזירות יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

    קיפח קבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

    זכה לימנות כדיליף לקמיה:

    בימי עוזיהו יותם סיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 87b · Sefaria

    Tosafot

    יזרעאל על שם העתיד שיזרעו בגולה:

    והגלה אותם לבבל והא דאמר בגיטין (דף יז. ושם) רחמנא בטולך או בטולא דבר עשו אלמא בני עשו מעלו טפי היינו לבתר דאתו חברי לבבל:

    Tosafot on Pesachim 87b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ישראל אחד משלשה קנינין וכו'.

    א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך נביא בישראל שלא קפח ארבעה מלכים בימיו מפני מה זכה ירבעם להמנות עם מלכי בית דוד מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס שנאמר וישלח כהן בית אל אל ירבעם בן (נבט) [יואש] מלך ישראל וגו' אפילו דור אביו שיקלל [ואת אמו] לא יברך אל תלשן אותו מהושע כו'.

    צדקות פרזונו צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן לבין האומות.

    מיד שאול אפדם זו בבל שהיא עמוקה משאול.

    שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב הלוחות:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 87b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יזהר אדם ממדת הגאוה אפי' המלך לא ישתמש אלא כפי מה שראוי לו ממנה לפי צורך הנהגתו כמו שביארנו בילדותינו בחבור התשובה דרך הערה אמרו אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך [כל נביא ונביא] שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנא' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו וכו' ולעולם יזהר מלשון הרע הן שלא לאמרו הן שלא לקבלו דרך הערה אמרו מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי יהודה כלומר שנכתב בפרשה אחת עם עזיהו יותם מפני שלא קבל לשון הרע כדכתיב וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל קשר עליך עמוס וכו' אמר חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר שכינה אמרה לו ומה אעשה לו:

    Meiri on Pesachim 87b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוֹ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת יש להקשות נהי דאצטריך לתלתא בשביל השמות כדי לקרוא להם ג' שמות כנגד ג' גזירות. אך קשה הוה אפשר שיהיו שלושתם זכרים ויקרא את אחד מהם 'לֹא יְרֻחָם' כנגד שם הנקבה שקראה 'לֹא רֻחָמָה' (הושע א, ו)? ונראה לי בס"ד דידוע בית שמאי שהם דין סבירא ליה קיום פריה ורביה צריך שני זכרים ונקבה ובית הלל שהם רחמים סבירא ליה די בזכר ונקבה (יבמות סא:). ולכן אחר שראהו נטה למדת הדין והגבורה שהיא מדת בית שמאי לכן רצה שיביא מזאת האשה שיעור פריה ורביה לפי סברת בית שמאי שמידתם גבורה. או יובן בס"ד רצה שיביא בת שהיא כנגד גזרה של סילוק הטובה דמלבד שם 'לֹא רֻחָמָה' המורה על גזרה זו של סילוק הטובה עוד גם כן הבת בעצמה מורה על סילוק טובה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על נקיבה שהוא נטרקון 'נקי בה' על דרך שאמרו 'פלוני יצא נקי מנכסיו' וכן נקבה גימטריא נזק [157]. והא שילדה הנקבה באמצע? נראה לי בס"ד כי היתה לידתם על סדר הגזרות דתחלה נולד יִזְרְעֶאל שבו רמוז גזרת הגלות ואחר כך נולדה לֹא רֻחָמָה שבה רמוז חסרון טובה הגשמית דאחר הגלות הרגישו בחסרון טוב הגשמיות קודם חסרון טוב הנפשיות ואחר כך נולד בן הנקרא לֹא עַמִּי שבו רמוז חסרון הנוגע לנפשיות ורוחניות דהעדר שלו נרגש אצלם באחרונה.

    הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה מקשים וכי הנביאים שקדמו לו למדו כזאת ממשה רבינו ע"ה לפרוש מן האשה? ונראה לי בס"ד מפני דאפשר לומר הא דשאר נביאים לא למדו ממשה רבינו ע"ה לפרוש היינו דתלו בדעתם משה רבינו ע"ה היה ראוי שיפרוש מפני שאשתו היתה גיורת ואין ראוי לנביא קדוש אלקים שיזקק לאשה גיורת, ולכן הם שהיה להם נשים מיוחסות שבישראל לא פירשו כאשר מצינו דאהרן הכהן ע"ה שהיה כהן גדול ונביא וכן שאר נביאים שבאותו הדור שלא פירשו מנשיהם, אך אתה שהיה לך אשה זונה שהיא מאוסה וגרועה מגיורת אלף פעמים 'הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה' ולפרוש ממנה דאין כבוד לנביא שכמותך להזקק לאשה כזו אחר שכבר ילדה לך וקיימת בה מצוותו יתברך שצווך להשיאה.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה וְאֵינִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וּלְגָרְשָׁהּ. יש להקשות כיון דאמר לו 'בְּדֹל עַצְמְךָ הֵימֶּנָּה' איך ישיב תשובה זו והלא הוא מוכרח לקיים גזרתו יתברך אף על פי שימות על ידי כך? ועוד לא אמר לו לגרשה אלא אמר לו 'בְּדֹל' רוצה לומר שיפרוש מביאה ואיך אומר 'אֵינִי יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ'? ונראה לי בס"ד שלא בא לומר שאינו יכול לקיים גזרתו יתברך כי ודאי אחר שאמר לו בדול כן יעשה ורק בא לעשות התנצלות לעצמו על אשר לא עשה כן מדעתו קודם שאמר לו בדול ובא לומר אל תאשימני על אשר לא למדתי לפרוש ממנה כמשה רבינו ע"ה, יען כי משה רבינו ע"ה אשתו צדקת היתה ומן פרישותו ממנה לא יצא תקלה אך זאת האשה היתה זונה ואם אפרוש ממנה בודאי תזנה תחתי שנמצא היא אשת איש ומזנה ואם הייתי מגרשה כדי שתהיה פנויה איני יכול לעשות גירושין מפני שיש לי בנים ממנה ולכן הוכרחתי בדבר זה שלא פרשתי ממנה אבל עתה אחר שאמר לו השם יתברך בדול ודאי כן יעשה.

    אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִים שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי פירוש שהם דבר חשוב וקיימא לן דבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ולכן אי אפשר שיתבטלו בשאר אומות. ונראה לי לרמוז קניינים הנזכרים בפסוק (שמות כ, כ) 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ' והוא ' אֶת שְׁמִי ' ראשי תיבות א רץ ת ורה ש מים מ קדש י שראל כלומר בטענה זו של חמש קניינים אלה 'אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'.

    שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת בַּעֲבוּרְךָ הנה מדברים אלו מוכח דמה שאמר הושע הנביא ע"ה 'הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת' אינו רוצה לומר לאבדם אלא רוצה לומר שיגלו לאומה אחרת דלכך גזר עליהם מכח דבריו ג' גזרות הנזכרים שהם גולה והב' 'לֹא עַמִּי' דכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי:) והג' 'לֹא רֻחָמָה' כי בחוץ לארץ לא יקבלו השפע מידו יתברך אלא באמצעות השרים ויהיה לחם צר. ונראה לי בס"ד כי לבסוף הקללה נהפכה לברכה כי מספר לֹא עַמִּי [157] נהפך למספר מבני אל חי [157] והיינו רוצה לומר מבני אל חי אתם. ודע כי מה שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה ולקח גּוֹמֵר בַּת דְּבָלִים וילדה לו ב' בנים ובת אחת וקרא להם שמות ומה שאמר לו אחר כך הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה רַבְּךָ ומה שהשיב יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה מִמֶּנָּה כל זה לא היה בפועל בהקיץ אלא ראה כל זה במראה החלום שחלם חלום ארוך שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וכו' וכן כל הענין כולו. ואפשר שנראה לו זה הדמיון בענין ההוא כולו במראה הנבואה שהוא כמראה החלום, וכזאת נמצא ביחזקאל הנביא ע"ה שהיה רואה שהלך לארץ ישראל וראה עושין כך וכך גם ראה שהמלאך מודד לפניו כך וכך ונציירו לפניו העזרות ובית המקדש כולו וההיכל כולו והוא לא הלך בפועל אלא כך נראה לו במראה הנבואה שהיא כמראה החלום וכמו שנאמר (במדבר יב, ו) 'בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ', וכן ראיתי לרד"ק ז"ל שפירש כן והוא ביאור מוכרח מאד ומצוה להודיע זאת בפני עם הארץ כשלומדים הפסוקים האלה בהושע שבזה תתיישב דעת האדם. אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת, שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, שֶׁאֵין לְךָ כָּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּיָמָיו שֶׁנֶּאֱמַר : (ישעיה א, א) " חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה " [פז:] יש להקשות והלא פסוק זה בישעיה אתמר ומנין שכל נביא ונביא היה לו כן? ונראה לי בס"ד דבלאו הכי קשה למאי אצטריך לאשמעינן דבר זה בישעיה הנביא ע"ה דאם לומר שהאריך ימים הרבה אין זה חידוש דיש האריכו יותר ועוד סגי לפרש מספר ימיו כמה היו, על כן צריך לומר שבא הכתוב ללמדינו דבר זה דהרבנות מקברת בעליה כדי שהאדם יתרחק ממנה. ואם נניח במונח שדבר זה לא היה אלא רק אצל ישעיה מנא ליה ללמוד דבר זה של רבנות דיש לומר מקרה היה זה אצל ישעיה, אלא ודאי גם אצל שאר הנביאים כך היה! ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר 'אֵין לְךָ כָּל נָבִיא' לאו דוקא אלא קאי על אותם הארבעה שנתנבאו בפרק אחד דְאֵין לְךָ כָּל נָבִיא מאלו הָאַרְבָּעָה שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים דהא בהושע נמי כתיב (הושע א, א) 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ובמיכה כתיב (מיכה א, א) 'בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ועוזיה לא נזכר במיכה ובעמוס (עמוס א, א) נזכר עֻזִּיָּה בלבד והיינו לתת זה בזה וזה בזה וכאילו במיכה ועמוס נזכרו כולם. ברם הא קשיא כיון דגם בהושע כתיב הכי 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה' למה נקיט רבי יוחנן למילתיה על פסוק של ישעיה ולא נקיט ליה על פסוק הושע דקדים לישעיה? ונראה לי בס"ד אף על גב דהושע קדים לישעיה הואיל שקבעו חז"ל ספר ישעיה קודם לכך תפס דבריו על סדר הפסוק דקדים. אי נמי נראה לי בס"ד נקיט דבריו על פסוק ישעיה דאית ביה רבותא טפי דאמרו רבותינו ז"ל (מגילה י:) אמוץ ואמציה אחים הם ובזה איכא רבותא דקרובים הם וחד משפחה הם ושוים הם בזכות אבותם ועם כל זה ישעיה האריך יותר וקפח ד' מלכים והיינו משום דרבנות מקברת.

    מִפְּנֵי מַה זָּכָה יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי יְהוּדָה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן־הָרַע עַל עָמוֹס. עיין מהרש"א מה שכתב הטעם דקרי ליה לשון הרע עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם לא היה אומר אלא דבר זה ' בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם ' (עמוס ז, יא) לא היה סותר ההבטחה דאין הכי נמי ירבעם ימות בחרב ובנו ימלוך תחתיו ויתקיים 'בְּנֵי רְבִעִים' (מלכים ב' י, ל) וכן אם לא היה אומר אלא ' יִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה ' אין זה סותר ההבטחה דאפשר לא יגלו עתה אלא עד שתתקיים הבטחת 'בְּנֵי רְבִעִים' אבל מאחר שאמר שתים בבת אחת ימות ירבעם וישראל גלה יגלה משמע דנעשים ב' גזירות אלו תכף זה אחרי זה ואם אחר שימות ירבעם יגלה ישראל על מי ימלוכו בניו? ובזה יובן מה שאמר אמציה 'לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו' (עמוס ז, י) כָּל דייקא שאם היה מדבר בחצי דברים אלו דוקא היה להכילם דאין סותרים ההבטחה. והשיב לו ירבעם חַס וְשָׁלוֹם, לֹא אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ כלומר אין כונת דבריו כאשר חשבת שיהיו ב' גזירות זה אחרי זה תכף ומיד ולעולם תתקיים ההבטחה ואין בנבואתו סתירה להבטחה דאחת תהיה בזמן אחד והשנית אחר זמן רב מזמן הראשונה.

    אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע א, ו) "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'.. נראה לי בס"ד הכוונה שזוכר דברים שאפשר לפרש אותם לטובה ברחמים והוא דאיתא בשער הפסוקים לרבינו האר"י ז"ל בפסוק (ישעיה נב, ג) 'חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' רוצה לומר לא אגאל אתכם מצד החסד בלבד שהוא סוד כֶסֶף כאשר היה ביציאת מצרים אלא פורקנא דילכון יהיה מסטרא דזהב דהיינו בגבורה עלאה שהוא סוד יצחק וכו' עיין שם. וידוע מה שכתוב ברעיא מהימנא בפרשת פנחס דף רמ"ו על פסוק (ישעיה נב, יג) 'יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד' שדרשו וְנִשָּׂא על יצחק יעיין שם. וזהו שנאמר כאן ' לֹא אוֹסִיף לְרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל ' רוצה לומר לא אגאלם במדת הרחמים שהיא בסוד כסף כאשר גאלתים ממצרים אלא עתה ' נָשֹׂא ' רוצה לומר מדת הגבורה שהיא מדת יצחק שהוא נרמז ב'נִשָּׂא' בה ' אֶשָּׂא לָהֶם ' ונמצא פסוק שנאמר בעת הכעס והזעם יש בו ביאור לטובה שהוא מדבר ברחמים גדולים. ועוד נראה לי בס"ד ' נָשֹׂא ' [351] עולה מספר הסניגוריה [349] עם הכולל וידוע שיש שם קדוש בהיכל החסד מליף סניגוריא על ישראל וכנזכר בזוהר הקדוש (חלק ב' דף רנג) יעיין שם. וזהו שנאמר כי ' נָשֹׂא ' שם הסניגוריא ' אֶשָּׂא לָהֶם '. או יובן ' נָשֹׂא ' ראשי תיבות נ יצוצות ש ל א דם הוא אדם הראשון שנתערבו ניצוצות קדושה שלו בסיגים בחטאו אשא אותם להם כי על אלה באו כל ישראל לברר ולהעלות. או יובן בס"ד לפרש דבריו יתברך לטובה ' לֹא אוֹסִיף ' מלשון 'יַחְדָּו יָסֻפוּ' (ישעיה סו, יז) רוצה לומר לֹא אוֹסִיף אותם להכריתם אלא ארחם את בית ישראל יען כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם על דרך (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן.

    כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס מִמֶּנָּה כַּמָּה כּוֹרִין הנה הנמשל לא ימצא רבוי כל כך בגרים ממש? אך נראה לי בס"ד הכוונה על ניצוצי הקדושה המעורבים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] שהם נקראים 'גֵּרִים' ולזה אמר 'וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ' (הושע ב, כה) דהמלכות מכונית בשם אָרֶץ וגם עוד מילוי אָרֶץ [א ל " ף ר י " ש צ ד " י =434] עולה מספר דֶּלֶת [434] והמלכות נקראת דֶּלֶת וְשַׁעַר [שער בלשון תרגום נקרא תַּרְעָא] ולכך שם אֲדֹנָי שהוא במלכות עולה במילואו תַּרְעָא [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671].

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Pesachim 87b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 87, Amud Bet, about 754 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “דִּבְלָיִם״, דִּבָּה רָעָה בַּת דִּבָּה רָעָה. וּשְׁמוּאֵל…”

    2. Segment 225 words

      Opens “דָּבָר אַחֵר: ״גּוֹמֶר״, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שֶׁבִּקְּשׁוּ…”

    3. Segment 364 words

      Opens “״וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו…”

    4. Segment 445 words

      Opens “לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ [לוֹ] שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת,…”

    5. Segment 538 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אַתָּה…”

    6. Segment 638 words

      Opens “תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית…”

    7. Segment 729 words

      Opens “כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא, עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל…”

    8. Segment 847 words

      Opens “עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וּבִטֵּל גְּזֵירָה, וְהִתְחִיל לְבָרְכָן,…”

    9. Segment 930 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת שֶׁמְּקַבֶּרֶת…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה יָרׇבְעָם…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “מְנָלַן דְּאִימְּנִי? דִּכְתִיב: ״דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה…”

    12. Segment 1244 words

      Opens “וּמְנָלַן דְּלֹא קִיבֵּל לָשׁוֹן הָרָע? דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ שֶׁל…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…”

    15. Segment 158 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא: ״וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “אֶלָּא, אֲפִילּוּ דּוֹר שֶׁאָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ…”

    18. Segment 1853 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״צִדְקַת פִּרְזוֹנוֹ…”

    19. Segment 1931 words

      Opens “נִטְפַּל לֵיהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם…”

    20. Segment 2057 words

      Opens “תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֱלֹהִים הֵבִין…”

    21. Segment 2117 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁיגְּרָן לְבֵית אִמָּן.…”

    22. Segment 2243 words

      Opens “וְהַיְינוּ דְּרַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, דְּאָמַר: שְׁלֹשָׁה חָזְרוּ לְמַטָּעָתָן,…”

    23. Segment 234 words

      Opens “עוּלָּא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ…”

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 87b · Segment 23 — “עוּלָּא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ

    Original text

    דִּבְלָיִם״, דִּבָּה רָעָה בַּת דִּבָּה רָעָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁמְּתוּקָה בְּפִי הַכֹּל כִּדְבֵלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בָּהּ כִּדְבֵלָה.

    Diblaim”; the name Diblaim can be taken as the dual form of the word dibba , ill repute. It suggests that she was a woman of ill repute, daughter of a woman of ill repute. And Shmuel said: The name Diblaim is the plural of the word deveila , a cake of pressed figs, indicating that she was as sweet as a cake of pressed figs, and therefore everyone used her services. Rabbi Yoḥanan, based on a similar derivation, said the name signifies that everyone would tread [ dashin ] upon her, a euphemism for sexual relations, like a cake of pressed figs.

    דָּבָר אַחֵר: ״גּוֹמֶר״, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שֶׁבִּקְּשׁוּ לְגַמֵּר מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בָּזְזוּ וְגָמְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ״.

    Alternatively, with regard to the name Gomer, Rav Yehuda said: The name can be understood as deriving from the root gamar , to finish. It alludes to the fact that the gentiles sought to finish the money of the Jewish people in her days. Rabbi Yoḥanan said: They did not just seek to do so, but were successful. They plundered and finished it, as it is stated: “For the king of Aram destroyed them and made them like the dust in threshing” (II Kings 13:7).

    ״וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר (ה׳ אֵלָיו) קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם״,

    The passage in Hosea continues: “And she conceived, and bore him a son. And the Lord said to him: Call his name Jezreel; for soon I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will obliterate the kingdom of the house of Israel…And she conceived again, and bore a daughter. And He said to him: Call her name Lo-ruhamah, for I will no more have compassion upon the house of Israel that I should bear them…And she conceived, and bore a son. And He said: Call his name Lo-ammi; for you are not My people, and I will not be yours” (Hosea 1:3–9).

    לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ [לוֹ] שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: לֹא הָיָה לְךָ לִלְמוֹד מִמֹּשֶׁה רַבָּךְ? שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה, אַף אַתָּה בְּדוֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵשׁ לִי בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וְלֹא לְגָרְשָׁהּ.

    After two sons and one daughter had been born to him, the Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Shouldn’t you have learned from the example of your master Moses, who, once I spoke with him, separated from his wife? You too, separate yourself from your wife. He said to Him: Master of the Universe, I have sons from her and I am unable to dismiss her or to divorce her.

    אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אַתָּה שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ [בְּנֵי] זְנוּנִים, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵן אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן — כָּךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּנַי, בְּנֵי בְּחוּנַי בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִין שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי.

    In response to Hosea’s show of loyalty to his family, the Holy One, Blessed be He, rebuked him and said to him: Just as you, whose wife is a prostitute and your children from her are children of prostitution, and you do not even know if they are yours or if they are children of other men, despite this, you are still attached to them and will not forsake them, so too, I am still attached to the Jewish people, who are My sons, the sons of My faithful who withstood ordeals, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. They are so special that they are one of the four acquisitions that I acquired in My world.

    תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: ״הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ״. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב: ״עַם זוּ קָנִיתָ״ — וְאַתָּה אָמַרְתָּ הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת!

    The Gemara proceeds to enumerate all four: Torah is one acquisition, as it is written: “The Lord acquired me as the beginning of His way” (Proverbs 8:22). Heaven and earth are one acquisition [ kinyan ], as it is written: “Blessed be Abram of God Most High, Creator [ koneh ] of heaven and earth” (Genesis 14:19). The Holy Temple is one acquisition, as it is written: “And He brought them to His sacred border, to this mountain, which His right hand had acquired” (Psalms 78:54). The Jewish people are one acquisition, as it is written: “The nation that You have acquired” (Exodus 15:16). And you, Hosea, said that I should replace them with another nation?

    כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא, עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ — בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת בַּעֲבוּרֶךָ.

    Once Hosea realized that he had sinned, he got up to request that God have compassion upon him for having spoken ill of the Jewish people. The Holy One, Blessed be He, said to him: Before you request compassion upon yourself, first request compassion upon the Jewish people, since I have already decreed upon them three harsh decrees on your account, in response to your condemnation of them. There is an allusion to these three decrees in the names of the children born of the prostitute. Jezreel is an allusion to a decree for Jehu’s actions in the Jezreel Valley (see II Kings 9–10). Lo-ruhamah, one that had not received compassion, suggests that God will no longer have compassion for the Jewish people. Lo-ammi, not My people, indicates that the Jewish people will no longer be considered God’s people.

    עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וּבִטֵּל גְּזֵירָה, וְהִתְחִיל לְבָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וְגוֹ׳ וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְגוֹ׳ וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה״.

    Hosea stood and requested compassion upon the Jewish people and nullified the decree. God responded and began to bless them, as it is stated: “Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured nor numbered. And it will be that instead of that which was said to them: You are not My people, it shall be said to them: You are the children of the living God. And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together” (Hosea 2:1). And I will sow her to Me in the land; and I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25).

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. שֶׁאֵין לָךְ כׇּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁלֹּא קִיפֵּחַ אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְגוֹ׳״.

    Rabbi Yoḥanan said: Woe to authority, which shortens the life and buries its holders. This is evident from the fact that you don’t have any prophet who did not outlast four kings in his lifetime, as the kings’ positions of authority caused them to die young. A prophet outliving four kings is demonstrated in the opening verses of Hosea, and similarly, as it is stated with regard to Isaiah: “The vision of Isaiah, the son of Amoz, which he saw concerning Judea and Jerusalem in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea” (Isaiah 1:1).

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְהִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי יְהוּדָה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עַל עָמוֹס.

    Rabbi Yoḥanan said: Due to what reason was the less than righteous Jeroboam, son of Joash, king of Israel, privileged to be counted in the verse together with the righteous kings of Judea? It is due to the fact that he did not accept slander about Amos.

    מְנָלַן דְּאִימְּנִי? דִּכְתִיב: ״דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל״.

    The Gemara asks: From where do we derive that he was counted together with the righteous kings of Judea? As it is written: “The word of the Lord that came to Hosea, son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam, the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1).

    וּמְנָלַן דְּלֹא קִיבֵּל לָשׁוֹן הָרָע? דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרׇבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרׇבְעָם וְגוֹ׳״. אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ, וְאִם אָמַר — מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ? שְׁכִינָה אָמְרָה לוֹ.

    And from where do we derive that he did not accept slander? As it is written: “Then Amaziah the priest of Beth-El sent to Jeroboam king of Israel, saying: Amos has conspired against you in the midst of the house of Israel” (Amos 7:10). And it is written: “For thus said Amos: Jeroboam shall die by the sword and Israel shall surely be led away captive out of his land” (Amos 7:11). Jeroboam said: Heaven forfend that that righteous person, Amos, said this, that I will die by the sword; and if he indeed said it, what shall I do to him and why should I punish him? The Divine Presence said it to him, and he is required to transmit his prophecy.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם״.

    Rabbi Elazar said: Even at the time of the anger of the Holy One, Blessed be He, He remembers the attribute of compassion, as it is stated: “For I will no more have compassion upon the house of Israel” (Hosea 1:6). Even when implementing His attribute of justice, God still mentions His attribute of compassion. Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said that this is also indicated from here, from the continuation of the verse, which states: “That I should bear them,” indicating that God promised to eventually bear Israel’s sins and pardon them.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוּמּוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ״. כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִין.

    And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would join them, as it is stated: “And I will sow her to Me in the land” (Hosea 2:25). Does a person sow a se’a of grain for any reason other than to bring in several kor of grain during the harvest? So too, the exile is to enable converts from the nations to join the Jewish people.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא: ״וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה״.

    And Rabbi Yoḥanan said that this idea may be derived from here: “And I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25). Even those who were initially “not My people,” i.e., gentiles, will convert and become part of the Jewish nation.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, מַאי דִּכְתִיב: ״אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ״, וּכְתִיב: ״דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ״, מִשּׁוּם דְּאָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ — אַל תַּלְשֵׁן?

    Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “Slander not a servant to his master, lest he curse you, and you be found guilty” (Proverbs 30:10), and it is then written in the next verse: “There is a generation that curses its father, and does not bless its mother” (Proverbs 30:11). Is it because they curse their father and do not bless their mother that you should not slander them? Clearly that is absurd.

    אֶלָּא, אֲפִילּוּ דּוֹר שֶׁאָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ — אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו. מְנָלַן — מֵהוֹשֵׁעַ.

    Rather, the juxtaposition serves to emphasize that even in a wicked generation that curses its father and does not bless its mother, one should not slander a servant to his master. From where do we derive this? From Hosea, whose criticism of the Jewish people, God’s servants, to God, their master, aroused His ire, despite the fact that it was a wicked generation.

    אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״צִדְקַת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל״, צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפִּזְּרָן לְבֵין הָאוּמּוֹת. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי חֲנִינָא: אֲנַן מְעַלִּינַן מִינַּיְיכוּ, כְּתִיב בְּכוּ: ״כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם וְגוֹ׳״, וְאִלּוּ אֲנַן אִיתִינְכוּ גַּבַּן כַּמָּה שְׁנֵי וְלָא קָא עָבְדִינַן לְכוּ מִידֵּי. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ יִטָּפֵל לָךְ תַּלְמִיד אֶחָד.

    Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written: “The righteous acts of His rulers [ pirzono ] in Israel” (Judges 5:11)? The Holy One, Blessed be He, performed a charitable deed toward Israel in that He scattered them [ pizran ] among the nations; had He exiled them to one place, they could have all been destroyed at once. And this concept is that which a certain apostate said to Rabbi Ḥanina: We gentiles are superior to you Jews in that we have patience. It is written of you: “For Joab and all Israel remained there six months until he had cut off every male in Edom” (I Kings 11:16), whereas we, although you have been with us for several years, are not doing anything to you. He said to him: With your consent, let one student deal with your assertion and answer you.

    נִטְפַּל לֵיהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא יָדְעִיתוּ הֵיכִי תַּעְבְּדוּ, תְּכַלִּינַן כּוּלְּהוּ — לֵיתַנְהוּ גַּבַּיְיכוּ. מַאי דְּאִיכָּא גַּבַּיְיכוּ, קָרֵי לְכוּ מַלְכוּתָא קְטִיעֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: גַּפָּא דְרוֹמָאֵי! בְּהָא נָחֲתִינַן וּבְהָא סָלְקִינַן.

    Rabbi Oshaya dealt with his assertion and said to him: This is not a sign of your righteousness but is simply because you do not know how to do it, to destroy us. If you seek to destroy all of the Jewish people, you cannot because they are not all with you in your kingdom. If you destroy only those Jews who are with you in your kingdom, you will be called a severed kingdom for murdering part of its own population. The apostate said to him: I swear by Gappa, god of the Romans, with this problem we lie down and with this problem we rise up, for we are constantly struggling with the dilemma of how to eliminate the Jewish people.

    תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ״, יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל גְּזֵירוֹת שֶׁל רוֹמִיִּים, לְפִיכָךְ הִגְלָה אוֹתָם לְבָבֶל. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעֲמוּקָּה כִּשְׁאוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם״. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁקָּרוֹב לְשׁוֹנָם לִלְשׁוֹן תּוֹרָה.

    Rabbi Ḥiyya teaches: What is the meaning of that which is written: “God understands its ways and He knows its place” (Job 28:23)? The Holy One, Blessed be He, knows the Jewish people, who are unable to withstand the harsh decrees of the Romans. Therefore, He exiled them to Babylonia, whose people are less cruel. And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel to Babylonia only due to the fact it is a land as deep as the netherworld, i.e., it is a land of plains and valleys, which alludes to that which is stated: “I shall ransom them from the power of the netherworld, I shall redeem them from death” (Hosea 13:14). Rabbi Ḥanina said: It is due to the fact that their language, Aramaic, is similar to the language of the Torah, which enables the Jews who live there to study Torah.

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁיגְּרָן לְבֵית אִמָּן. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ, לְהֵיכָן מְשַׁגְּרָהּ — לְבֵית אִמָּהּ.

    Rabbi Yoḥanan said: It is due to the fact that He sent them to their mother’s house, i.e., the birthplace of the forefathers of the Jewish people, who lived in Aram-Nahara’im, which is in Babylonia. This is comparable to a man who is angry at his wife; to where does he send her? He sends her to her mother’s house.

    וְהַיְינוּ דְּרַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, דְּאָמַר: שְׁלֹשָׁה חָזְרוּ לְמַטָּעָתָן, אֵלּוּ הֵן: יִשְׂרָאֵל, כֶּסֶף מִצְרַיִם, וּכְתַב לוּחוֹת. יִשְׂרָאֵל — הָא דַּאֲמַרַן. כֶּסֶף מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ׳״. כְּתַב הַלּוּחוֹת, דִּכְתִיב: ״וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם״, תָּנָא: לוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.

    And this is expressed in the statement of Rabbi Alexandri, who said: There are three that returned to their points of origin, and these are they: The Jewish people, the money of Egypt, and the writing on the Tablets of the Covenant. The Jewish people; that which we just said, they returned to Babylonia. The money of Egypt; as it is written: “And it came to pass in the fifth year of King Rehoboam, that Shishak, king of Egypt, came up against Jerusalem; and he took away the treasures of the house of the Lord and the treasures of the king’s house; he took everything” (I Kings 14:25–26). The writing on the Tablets of the Covenant; as it is written: “And I took hold of the two tablets, and cast them out of my two hands, and broke them before your eyes” (Deuteronomy 9:17). And it was taught in the Tosefta : The tablets were broken and the letters are flying and returning to their point of origin.

    עוּלָּא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ

    Ulla said that Israel was exiled to Babylonia in order to enable them to eat