Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 72a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 72a

    Pesachim 72a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 394 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אי נימא בטועה כסבור שהוא זבח אחר:

    שמעת מינה מדקתני חייב אלמא פסול הוא:

    עקירה בטעות שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת:

    מה לי שאינן ראויין עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח:

    רישא הפסח ששחטו:

    סיפא ושאר כל הזבחים:

    אוכלוסא חבורה גדולה מאד:

    הא לא דמי רישא לסיפא דרישא בעוקר ולאו טועה הוא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 72a · Sefaria

    Tosafot

    שמעת מינה עקירה בטעות הויא עקירה אומר ר"י דפלוגתא היא בהתכלת (מנחות מט.):

    הא לא דמי רישא בעוקר כו' ומאי קאמר ר' יהושע שכן שינה שמו בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב כיון שהוא עיקר:

    לרבי יהושע דשני ליה לימא ליה הכי תימה לרשב"א הא אפי' אי מוקמי' כולה בטועה ע"כ רבי יהושע לדבריו דרבי אליעזר קאמר דלדידיה רישא אפילו שינה לדבר המותר חייב כיון דלא עשה מצוה דמתני' מוקמי' בגמרא כרבי שמעון דאית ליה היכא דלא עשה מצוה חייב לרבי יהושע בפרק רבי אליעזר דמילה בסופו (שבת קלז.) דאמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דחייב משום דלא עשה מצוה א"כ מה שהוצרך לומר דרישא משום דשינה לדבר האסור היינו לדברי רבי אליעזר דלרבי אליעזר בסיפא נמי לא עשה מצוה דפסל לעיל אחרים לשם פסח ואומר ר"י דבכמה מקומות מצי למימר וליטעמיך ולא קאמר ועוד דלא דמי לתינוקות דהתם ודאי חייב כשמל של אחר השבת בשבת לפי שלא עשה מצוה וגם לא ניתנה שבת לידחות אצל אותו תינוק אבל פסח ששינה לדבר המותר פטור כיון שניתנה שבת לידחות אצל אותו פסח אם היה שוחטו לשמו:

    לדידך לא אם אמרת בפסח כו' תימה לרשב"א מה משיב ר' יהושע לדברי ר' אליעזר תאמר בזבחים ששינה שמן לדבר המותר כיון לר' אליעזר לא שני בין עוקר לטועה מה מועיל מה ששינה לדבר המותר הלא לר' יהושע עוקר לדבר המותר חייב ה"ה טועה לר' אליעזר ומפרש דה"ק ר' יהושע לר' אליעזר נהי דלא שני לך בין עוקר לטועה מ"מ יש לחלק דרישא תרתי לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר:

    שקדם ומל של שבת בערב שבת הוה מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פטור אע"ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לידחות ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקט ע"ש אף על גב דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות:

    Tosafot on Pesachim 72a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    חטאת כו' אוקימנא בעוקר ומפרש אינו שוחטו אלא לשם שלמים והאי דקתני סיפא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח בשבת שחל להיות בי"ד אם אינן ראויין לפסח כגון שהיו נקבות או זכרים בני שנתים חייב ואם ראוין הן ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אוקימנא בשטעה כסבור כי הזבח של פסח הוא ששוחט ונמצא שטעה וזבח זבח אחר ועמדה רישא בעוקר שם פסח מעליו ושוחט לשם שלמים וסיפא בטועה [ואמרינן אינו (צ"ל איך) תאמר דרישא בעוקר וסיפא בטועה] והתנן אמר רבי אליעזר ומה אם הפסח שמותר הוא [לעצמו] בעצמו לשוחטו בשבת לשם פסח אלא מפני ששינה שמו ושחטו לשם שלמים חייב שאר זבחים שאסורין לשוחטן בשבת לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב ואם איתא נימא לא דמי רישא בעוקר ולפיכך חייב אי הוה רישא נמי טועה כסיפא לא הוה מחייב מידי ושנינן לר' אליעזר לא שני ליה בין עוקר לטועה לא פריך הכי לר' יהושע שני ליה והכי קאמר ר' יהושע לדידי לא קשיא רישא בעוקר וסיפא בטועה אלא לדידך דלא שני לך בין עוקר לטועה לא אם אמרת בפסח ששינהו לדבר האסור לשחטו בשבת כגון שלמים וכיוצא בהן תאמר בזבחים ששחטן לשם פסח ששינן לדבר המותר לשחטו בשבת והוא הפסח אמר לו ר' אליעזר תמידין ומוספין יוכיחו שמותרין לשחטן בשבת והשוחט זבחים אחרים לשם תמיד בשבת חייב אמר לו ר' יהושע שאני אימורי צבור שכן יש להן [קצבה] כלומר שני תמידין ושני מוספין בכל שבת וכיון שיש להם קצבה מאחר שנשחטו קצבת החובה השאר עומדין באיסור שבת כשאר שאין ראויין לשבת כגון חטאות וכיוצא בהן תאמר בפסח שאין לו קצבה:

    ואקשי' וכי כל היכא דאית ליה קצבה מחייב ר' יהושע והתנן בפרק ר' אליעזר מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת חייב כו' ומשני ר' אמי כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת ועדיין טריד בהאי דבשבת הכא דקדים שחטינהו לאימורי צבור ברישא דהא ליכא מידי דטריד ביה.

    אי הכי ר' מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור ואע"ג דקדים שחיט לאימורי צבור והא תני ר' חייא אמר ר' מאיר לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב וכו' קתני מיהת רישא ושכח ומל של ערב שבת בשבת שחייב נהי נמי דקדים מהליה להאיך דשבת האמר רבי מאיר אע"ג דקדים עבדינהו לאימורי צבור פטור ואמרי' ולטעמיך תקשי לך רישא אסיפא השתא רישא דקתני שכח ומל את של ערב שבת דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאפי' עובר זמנו והוא מלו בשבת בן תשעה ימים מכל מקום בר מילה הוא ונתקיימה המצוה סיפא דשכח ומל את של אחר שבת בשבת בן שבעת ימים שאע"פ שטעה בדבר מצוה לא עשה מצוה שבן שבעת ימים אינו בר מילה קא פטור ר' יהושע אלא אמרי דבי ר' ינאי רישא דמתני' כגון שקדם ומל את של שבת [בע"ש] דהא לית ליה לשבת הכא דחזיה כלל דהא ליכא תורת מילה הכא בשבת כי הדר מהיל ליה להאיך דבערב שבת בשבת לא טועה בדבר מצוה הוא ולא נתנה שבת להדחות היום כלל לגבי האי גברא לפיכך חייב אבל אימורי צבור ליכא למימר הכי אלא אפי' טעה והקריב כמה בערב שבת לקרבן (שבת) אפי' הכי חייב בשבת להקריב חובות של שבת לעולם וכיון דנתנה שבת לדחות אמרי' טעה בדבר מצוה פטור:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 72a · Sefaria

    Meiri

    מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד שזמנו בערב שבת או לאחר השבת ומל את שניהם בשבת בשוגג פטור מקרבן חטאת שהרי נתנה שבת לידחות אצלו באחד מהן ואע"פ שהם שני גופים מתוך שזמנן דחוק אין דקדוקו בדבר זה מצוי ואין חלוק בין שקדם את של שבת לאחר בין שקדם האחר לזה של שבת כך קבלנוה לשיטתנו ומ"מ הסוגיא מוכחת דוקא בשקדם ומל את של ערב שבת שעדיין טרדת הראוי לימול עליו אבל אם קדם של שבת חייב על האחר הואיל ודבר שיש לו קצבא הוא שהרי אף הוא מודה לחיוב באימורי צבור וכן כתבוה רבים והם מפרשים שאימורי צבור שמחייב ר' יהושע דוקא כשהוקרבו התמידין דהוה ליה למירמא אנפשיה כמו שאמרו בהדיא בסוגיא זו שאם לא כן תקשי זו של תנוקות לזו של אימורי צבור ומ"מ נראין הדברים שהסוגיא דרך דחייה נאמרה:

    ולענין פסק זו של תינוקות יצאה לפטור אף בקדם את של חיוב תחלה ושל אימורי צבור יצאה לחיוב אף בשלא קרבו התמידין עדיין ששגגת אימורי ציבור במקום זריזות שאין הטעות מצויה בו וכמעט שהוא קרוב למעילה אבל אם לא מל אלא אחד מהם ונתחלף לו של שבת באותו של אחר השבת או באותו של ערב שבת אם מל אותו של אחר שבת חייב חטאת שהרי אין כאן מצוה אחר שלא הוטל עליו חיובו עדיין ואע"פ שמ"מ יצא מספק ערלה בכך ואינו צריך כלום אפי' הטפת דם ברית שלא נאמרה הטפה אלא מספק ערלה כבושה כמו שביארנו בפרק י"ט של שבת מ"מ הואיל ולא נתחייב בו עדיין אין כאן טעות בדבר מצוה אבל אם נתחלף לו של שבת בערב שבת ומל את של ערב שבת בשבת פטור שאע"פ שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת מ"מ מצות מילה עליו שכל שעבר זמנו כל יומא ויומא זמניה הוא ונמצאת שגגתו בדבר מצוה וכבר כתבנוה במקומו במסכת שבת פרק מילה:

    Meiri on Pesachim 72a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מה לי שאינן ראויין כו' ואמאי פטר ליה ר"י בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח עכ"ל אע"ג דבעוקר נמי איירי ע"כ דטועה וסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח דאל"כ לא הוה מקרי שוגג אלא מזיד מ"מ לא מקרי טועה בדבר מצוה אלא בכה"ג שהיה סבר שזה פסח והוא זבח אחר דומיא דתינוקת דלקמן וק"ל:

    גמרא לישני ליה הכי כו' כתב מהרש"ל ויש לי תימה רבה מנלן דר"י אית ליה דשאני בין עוקר לטועה דלמא כו' ה"ה בטועה אלא דלא אשכחת לגביה טועה משום דס"ל עקירה בטעות לא הוה עקירה כו' עכ"ל ונ"ל דפסיקא ליה לתלמודא דמחלק ר"י בין עוקר לטועה דבעוקר לא הוה טועה בדבר מצוה ובטועה שהיה סבר שהוא זה שיש בו מצוה והוא דבר אחר שאין בו מצוה הוי טועה בדבר מצוה ופטור כדמוכח הך דתינוקת דלא שייך התם לחלק בין שינה לדבר האסור לדבר המותר אלא לפי כוונתו למול את של שבת ה"ל לדבר המותר ואפ"ה לא שרי התם אלא בטועה בדבר מצוה וגם עשה מצוה וע"פ הדברים האלה יתבארו דברי התוספות שכתבו הא לא דמי רישא בעוקר כו' ואמאי קאמר ר"י שכן שינה בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב שכן עוקר עכ"ל דקדקו לפרש למאי דמסיק הקושיא דלישני ליה ר"י הכי דליכא לפרושי דלוקמא בין רישא ובין סיפא בשינה שמו לדבר האסור ולחלק בין עוקר לטועה דהא לא מצינו דר"י פוטר בשינה לדבר האסור אפילו בטועה דההיא דתינוקת לא הוה אלא בטועה בדבר המותר אבל הקושיא הוא דלישני ליה דכולה בדבר המותר כההיא דתינוקת ואפ"ה ברישא בעוקר חייב דלא הוה טועה בדבר מצוה והדברים ברורים למבין ומיהו אפילו אי מתוקמא הרישא נמי בטועה המ"ל לישני ליה ברישא לא עשה מצוה ובסיפא עשה מצוה כההיא דתינוקת וכמו שכתבו התוספות לקמן אלא דקושטא קאמר דמאי דמוקי ליה רישא בעוקר לא הוי טועה בדבר מצוה כלל ודו"ק:

    תוספות בד"ה שקדם ומל כו' ה"מ לפלוגי כו' ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקט ע"ש כו' עכ"ל לא הוה צריכי להכי דברישא בקדם ומל א' בע"ש ודאי דלא מצי לאשכוחי בא' מהן למול בשבת וא' אחר השבת דבהא ודאי לא טעי למול בע"ש כיון שאין זמן של א' מהם למול בע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 72a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה הא לא דמיא וכו' ר"א דדייק וכו' ולא שאני כו' אמאי הד"א ומה שכתוב בספרים ומקשים ר' יהושע דשני ליה בין עוקר לטועה כי פריך ליה הוא ט"ס:

    בא"ד אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האיסור כצ"ל והוא סוף דבור:

    בתוס' ד"ה הא לא דמיא וכו' ומאי קאמר ר' יהושע וכו' נ"ל דהתוס' לא פירשו זה אמאי דקאמר לקמן ר' יהושע דשני ליה לשני ליה הכי דא"כ הוה להו להתוס' להתחיל תחלת דבור משם אלא אמקשה פירשו זה וקשה להו לתוס' מאי מקשה פשיטא דר"א לא ס"ל הא דהא בלאו הכי אינו דומה רישא לסיפא דהא בסיפא טועה בדבר מצוה הוא לכך פירשו דמקשה ארבי יהושע ומשני ר"א לא שני ליה ומאי היה לו לר' יהושע להשיבו ופריך ר"י דשני ליה דהא ר"א הקשה עליו וה"ל להשיבו מה שהוא סובר לא מה שסבר ר"א:

    Maharam on Pesachim 72a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 72, Amud Aleph, about 394 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּטוֹעֶה — שָׁמְעַתְּ…”

    2. Segment 233 words

      Opens “אֵימָא סֵיפָא: וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוֹעֶה. רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה!…”

    4. Segment 430 words

      Opens “אַשְׁכְּחֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף לְרַבִּי אֲבָהוּ…”

    5. Segment 534 words

      Opens “תְּנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם פֶּסַח…”

    6. Segment 612 words

      Opens “לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא שָׁנֵי לֵיהּ. לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…”

    7. Segment 727 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לְדִידִי לָא דָּמֵי, רֵישָׁא…”

    8. Segment 832 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵימוּרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ…”

    9. Segment 936 words

      Opens “לְמֵימְרָא דְּכֹל הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ קִצְבָה מְחַיֵּיב…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אֶחָד לְמוּלוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת,…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן…”

    12. Segment 1254 words

      Opens “אִי הָכִי? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַשּׁוֹחֵט…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל שֶׁהָיוּ לוֹ…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “וְתִסְבְּרָא: מָה הָתָם דְּלָא עָבֵיד מִצְוָה —…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא — כְּגוֹן…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Pesachim 72a · Segment 15 — “אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא — כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל…

    Original text

    גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּטוֹעֶה — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה. אֶלָּא בְּעוֹקֵר.

    GEMARA: When the mishna speaks of one who slaughtered a Paschal lamb on Shabbat for a different purpose, with what precisely are we dealing? If you say we are dealing with one who erred in that he actually thought this was a different offering and not a Paschal offering, learn from it, i.e., from the fact that the offering is disqualified and he is therefore liable to bring a sin-offering, that the erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, even though he had no intention to do so. It would, however, be surprising to find the mishna taking a stand on this issue, as we find elsewhere that it is the subject of an amoraic dispute ( Tosafot ). Rather, the mishna must certainly be referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation as a Paschal lamb and offered it as a different offering.

    אֵימָא סֵיפָא: וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם הַפֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין — חַיָּיב, אִם רְאוּיִין הֵן — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. וְאִי בְּעוֹקֵר, מָה לִי רְאוּיִין, מָה לִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין?

    If so, say the latter clause of the mishna: As for all other offerings that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. And if they are fit, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, whereas Rabbi Yehoshua exempts him. Now if the mishna is referring to one who intentionally uprooted the original designation of the animal, which he knew was not a Paschal offering, what does it matter to me whether the animal was fit or unfit? He certainly does not think that he is performing a mitzva; why then does Rabbi Yehoshua exempt him from bringing a sin-offering?

    אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוֹעֶה. רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה! אָמַר רַבִּי אָבִין: אִין, רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה.

    Rather, it is obvious that we must be dealing with one who erred. But if so, we have a contradiction in the mishna, as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rabbi Avin said: Yes, we must accept this conclusion even though it is unusual: The first clause deals with one who uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it.

    אַשְׁכְּחֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף לְרַבִּי אֲבָהוּ דַּהֲוָה קָאֵי בְּאוּכְלוּסָא דְאִינָשֵׁי, אֲמַר לֵיהּ: מַתְנִיתִין מַאי? אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה. תְּנָא מִינֵּיהּ אַרְבְּעִין זִימְנִין וְדָמֵי לֵיהּ כְּמַאן דְּמַנְּחָא בְּכִיסֵיהּ.

    The Gemara relates that Rav Yitzḥak bar Yosef once found Rabbi Abbahu standing among a multitude [ okhlosa ] of people, and he said to him: What is the meaning of our mishna? Rabbi Abbahu said to him: The first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rav Yitzḥak bar Yosef learned this statement from him forty times, and it seemed to him as though it were resting in his pouch; i.e., he repeated it many times until the mishna became crystal clear to him and etched in his memory.

    תְּנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם פֶּסַח שֶׁמּוּתָּר לִשְׁמוֹ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ — חַיָּיב, זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב! וְאִם אִיתָא, הָא לָא דָּמֵי, דְּרֵישָׁא בְּעוֹקֵר, וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה!

    The Gemara raises a difficulty with this understanding of the mishna: We learned in the continuation of the mishna that Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when he changed their purpose is it not right that he should be liable? And if it is so that the two parts of the mishna are not talking about the same case, surely they are not similar and cannot be compared; as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it.

    לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא שָׁנֵי לֵיהּ. לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּשָׁנֵי לֵיהּ, לִישַׁנֵּי לֵיהּ הָכִי!

    The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, who put forward this a fortiori argument, there is no difference, for in his opinion someone who erred while intending to perform a mitzva is liable to bring a sin-offering, even if he made a reasonable mistake. Thus, he does not differentiate between the deliberate uprooting of the animal’s status and the erroneous sacrificing of the offering for a different purpose. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehoshua, for whom there is a difference between the two cases, let him answer Rabbi Eliezer in this way, that the first clause of the mishna is referring to one who intentionally uprooted the status of an offering, while the latter clause is referring to one who erred about it. Why does he introduce another factor, that in the first clause he changed the animal’s purpose for something forbidden, whereas in the latter clause he changed it for something permitted?

    הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לְדִידִי לָא דָּמֵי, רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה. לְדִידָךְ: לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּפֶסַח שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ לְדָבָר הָאָסוּר, תֹּאמַר בִּזְבָחִים שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר הַמּוּתָּר.

    The Gemara explains that this is what Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to me, these cases are not comparable, because the first clause deals with one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it. However, even according to you, who do not differentiate in this manner, I can still answer as follows: No, if you say that one is liable if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something prohibited. But can you say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something permitted?

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵימוּרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן — חַיָּיב, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימוּרֵי צִיבּוּר שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהֶן קִצְבָה, תֹּאמַר בְּפֶסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה.

    The mishna continues with what Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings prove the matter, for they are permitted for slaughter on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters different offerings for their purpose is liable. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you said this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit. But can you necessarily say the same thing with regard to the Paschal lamb, which does not have a limit?

    לְמֵימְרָא דְּכֹל הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ קִצְבָה מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? וַהֲרֵי תִּינוֹקוֹת, דְּיֵשׁ לָהֶן קִצְבָה, וּתְנַן: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לְמוּלוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לְמוּלוֹ בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — חַיָּיב.

    The Gemara asks: Is that to say that wherever there is a limit, Rabbi Yehoshua deems liable one who erred while intending to perform a mitzva? But with regard to the circumcision of babies on Shabbat, which has a limit, we nevertheless learned in a mishna that with regard to one who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise after Shabbat and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. This is because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet existed to circumcise the child.

    אֶחָד לְמוּלוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר!

    If, however, there were two babies, one of whom he needed to circumcise on Shabbat eve, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering. As circumcision after its appointed time does not override Shabbat, he has therefore unwittingly violated Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him. Since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering. Thus, we see that even though there is a limit in the case of the babies, Rabbi Yehoshua nevertheless exempts one who errs while intending to perform a mitzva.

    אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, דְּאִיכָּא הָךְ דְּשַׁבָּת דִּטְרִיד בֵּיהּ. הָכָא, כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְשַׁחְטִינְהוּ לְאֵימוּרֵי צִיבּוּר בְּרֵישָׁא.

    Rabbi Ami said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the circumciser first unwittingly circumcised the baby who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat, when there is still this other baby who should be circumcised on Shabbat with whom he is preoccupied. Since he was legitimately preoccupied with a mitzva, as he knew that there was a baby that needed to be circumcised, he is exempt from bringing a sin-offering. Here, however, with regard to offerings, we are dealing with a case where he first slaughtered the required communal offerings at the beginning, so that there was no need to slaughter any more offerings, as communal offerings have a limit. Since he had no reason to make a mistake, he is liable to bring a sin-offering for having unnecessarily slaughtered an animal on Shabbat.

    אִי הָכִי? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוּרֵי צִיבּוּר פָּטוּר, אַף עַל גַּב דִּקְדֵים וְשַׁחְטִינְהוּ לְאֵימוּרֵי צִיבּוּר בְּרֵישָׁא, וְהַתַּנְיָא, רַבִּי חִיָּיא [מֵאָבֵל עֲרָב] אָמַר רַבִּי מֵאִיר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל עֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — דְּחַיָּיב.

    The Gemara asks: If so, how do we understand the continuation of the mishna, where Rabbi Meir says that according to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt? According to our explanation, this must be true even though he first slaughtered the required communal offerings at the beginning. But didn’t Rabbi Ḥiyya from the village of Avel Arav teach in a baraita another version of the dispute, according to which Rabbi Meir said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies to circumcise, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.

    עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies to circumcise, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, as Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.

    וְתִסְבְּרָא: מָה הָתָם דְּלָא עָבֵיד מִצְוָה — פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הֵיכָא דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה — מְחַיֵּיב?!

    The Gemara expresses surprise: And how can you understand this baraita in its current formulation? If there, in the latter clause, where he circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, so that he did not perform a mitzva because the baby was not yet eight days old and the mitzva did not yet apply, Rabbi Yehoshua nevertheless exempted him because he erred while intending to perform a mitzva. Then where he did perform a mitzva, i.e., where he circumcised a baby on Shabbat who was already eight days old before Shabbat and to whom the mitzva of circumcision applied, would Rabbi Yehoshua deem him liable?

    אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא — כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת,

    The Rabbis of the school of Rabbi Yannai said: The first clause of the baraita is referring to a unique situation, where the circumciser first unwittingly circumcised on Shabbat eve the baby who should have been circumcised on Shabbat.