Commentary page
Pesachim 42b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 42b
Pesachim 42b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 360 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דסמידא סולת:
דצפירתא דלא אפתח עז שלא ילדה:
עתיק עתיקי ישן של שלש שנים:
כל דמעלי לחולי זה קשה לזה המועיל ללב קשה לעינים או לאחד מתחלואי שאר האברים:
זנגבילא זינזיבר"א:
שכר המדי לפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותן שלנו קרי ליה שכר המדי:
דרמו ביה מי שערי שמטילין לתוכו מי שעורין כגון שכר שלנו ועושין אותו במדי:
דשדו ביה מי שערי ביין נותנין שעורין שלמים כדי להחמיצו לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ עד שנותנין לתוכו שעורין:
24 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 42b · Sefaria
Tosafot
הא בדרווקא והא בדפורצני והא דאמרינן שחזקתו מן התמד היינו מתמד דפורצני אבל דרווקני טוב מאד ואינם נעשים לעולם חומץ:
וסימניך סיסני בבמה אשה יוצאה (שבת סו.) גבי הקיטע יוצא בקב שלו רבי יוסי אוסר גרסינן וסימניך סמ"ך סמ"ך הוא סימן טוב יותר והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב:
טיפולן בנו' עשירי וא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים ותירץ הר"י דאורלינ"ש דהכא מיירי בפנים של מעלה דלא מאיס כל כך כשטופלים על פניהם ותכשיטי נשים היינו בפנים של מטה שטופלים להסיר השער דמאיס טפי:
Tosafot on Pesachim 42b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
שכר המדי רמי ביה שערי חומץ האדומי אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים בו שעורים. פי' תמד דפורצני אחר שסוחטין הענבים נותני' שם על החרצנים שנים שלש' ימים ואחר כן סוחטין אותן היוצאת מהן נקראת תמד דפורצני והנותן מים בשמרי יין ומסננן היוצא מהן נקרא תמד דדוחקא:
זיתום המצרי' משום שערי דאית בהו:
זומא של צבעין משום מיא דחיורא:
עמילן של טבחים הפת שעושין לשאוב הזוהמא של בשר נקרא עמילן של טבחים:
קולן של סופרים ויש מי ששונה קולה והדבר אחד הוא והוא אל נשי שמדבקין בו הסופרים ניירותיהם. אלו כולן השנויי' במשנתנו במקום שיש בתוכן מים אבל אין בהן מים הא קיי"ל מי פירות אין מחמיצין ומצאנוהו מפורש בתלמוד ארץ ישראל אלו עוברין בפסח וכו' אמר ר' מונא וכולהו על ידי מוי: כותח הבבלי הוא דיהיב בגויה קמחא דשערי. תאני ר' חייא שלשה מיני מדינה הן הכותח והשכר והחומץ וארבעה מיני אומנות זיתום מעשה אומנות הרופאים וזומא של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים.
ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים תריצנא טיפולי נשים:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 42b · Sefaria
Ritva
שכר המדי רמו ביה מיא דשערי חומץ האדומי נותנים לתוכו שעורים. זיתום המצרי שליש כרכום שליש מלח שליש חיטין או שעורין ואילו הד' הם חמץ ע"י תערובת אבל כולם ראויות לאכילה ושתיה וכותח הבבלי מפרש בגמ' כי יש בו כזית חמץ בכדי אכילת פרס שהוא ד' בצים אבל אינו נאכל בעיניה ומאן דאכל ליה בטלה דעתו אצל כל אדם ולפי' אינו חייב עליו משום חמץ בעיניה וכשנאכל ע"י תערובת כגון שמטבלין בו אוכלין אינו נאכל כזית בכדי אכילת פרס והוה ליה חמץ ע"י תערובת. וכתב הרי"ט ז"ל דכן י"ל בזיתום המצרי דהוי תלתא שערי וכן בשכר המדי יש לו' דאפי' בתערובתו ליכא כזית בכדי אכילת פרס דהא משרף שרפי ליה ואפשר שכן הוא בחומץ האדומי או אפשר דחומץ האדומי בטבול אוכלין אותו מעט ע"כ:
וזומן של צבעים פי' בקמדי מיא דחיורי ופירש"י ז"ל מי סובין שצובעין עור אדום:
ועמלן של טבחים פי' בגמ' פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחה על הקדרה ששואבת הזוהמא:
וקולן של סופרים פי' בגמ' פרורא דאושכיפי ופרש"י ז"ל גלוד בלע"ז שעושין הרצענין ודרכן לתת בו קמח של שיפון וסופרים מדביקין בו ניירותיהן ומשום הכי קרו ליה קולן של סופרי':
ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים פי' בגמ' טיפולי נשים שעושות להשיר השער והוא עשוי בסולת ואלו האחרוני' נקראים נוקשה בעיניה כלומר חמץ רע שאינו ראוי לאכילה והוא בעיניה ותרי גווני חמץ איירי במתני' חמץ גמור על ידי תערובת וחמץ נוקשה בעיניה. ופי' אלו עוברין פרש"י ז"ל אלו עוברין עליהן בבל יראה ובל ימצא. ורת"ם ז"ל דחה פירושו כי לעולם אין חובת ביעור אלא כשיש כזית בכדי אכילת פרס דכחמץ בעיניה חשיב אבל היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אינו חייב לבער ופי' הוא ז"ל אלו עוברין עליהם באזהרת אכילה. והרי"ט ז"ל הכריע כפרש"י ז"ל וכתב הוא ז"ל ומיהו לפום מאי דפסקי רבוותא ז"ל דהלכתא כרבנן דאמרי על עירובו ולא כלום וה"ה לנוקשה בעיניה אין הלכה כמשנתנו לענין ביעור אלא כל שיש בו תערובת חמץ גמור כזית בכדי אכילת פרס חייב לבער מן התורה ואם לאו כיון דתערובת הוא ואיסורא דרבנן אף מדרבנן אינו חייב לבער והיינו טעמא דחמץ בפסח אוסר במשהוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ומיהו בחמץ נוקשה כיון שהוא בעין חייב לבער מדבריהם ויש שפירשו משנתנו דלענין איסור אכילה קתני הרי אלו עוברין וה"פ הרי אלו עוברין מן השלחן ולהאי פירושא יש לפרש דרישא דברי הכל ואפי' לרבנן דנהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא. וכן נראה דעת רבי' אלפסי ז"ל שכתב ולרבנן מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא גרסינן בירושלמי וכלתו על ידי מיא. וכן כתב רבי' אלפסי ז"ל ור"ח ז"ל דאי ליכא מיא מפירות (נ"ל דצ"ל במי פירות, המעתיק) אינן מחמיצין והא דאמרינן בזוהמא של צבעים וחביריו לרש"י ז"ל דבעי ביעור דווקא בשלא עשה בהם מלאכתו דאי לא הוו להו כמלוגמא שנסרחה ואינו חייב לבער. כן כ' הרי"ט ז"ל וגם הר"י קרקושא ז"ל:
Ritva on Pesachim 42b · Sefaria
Meiri
חומץ הבא מן היין חייב במעשר כיין עצמו אבל התמד חיובו תלוי בחיוב התמד שכל שהוציא יותר מכדי מדתו ופירושו דרמא תלתא ואתא ארבעה שזהו שיעור מזיגה וכמו שהתבאר בב"ב פרק פירות חייב במעשר וכן בחומץ הבא ממנו ואם לא הוציא יתר מכדי מדתו בשיעור זה ר"ל ארבעה מתלת פטור וכן בחומץ הבא ממנו ותמדים אלו פרשוה בנותן מים על השמרים ומערבן והוא הדין בתמד הנעשה בחרצנים שלא הפליגו כאן ביניהן אלא לר' יהודה שהיה מחייב בשל שמרים אף בלא הוציא יתר מכדי מדתו וכל שהוא כן בחרצנים אינו כלום אבל בהוציא יתר מכדי מדה אף בשל חרצן כן וכבר הורו הגאונים באלו שאף בהוציא פחות מכדי מדה מברכין עליהן בורא פרי הגפן וכבר ביארנוה בראשון של חולין ותמדים אלו כל שחייב בהם במעשר חייב בהם בדמאי שכל שנחשדו בו ביין נחשדו בו בתמד ויש חולקין בזו לפסוק שלא נחשדו על התמד כדין הקלים שבדמאי הנזכרים במקומם במס' דמאי ולא יראה לי כן שהרי לא אמרו בקלין שבדמאי אלא מפני שחזקתם שאדם מפקירם ואינו נושא ונותן בהם:
שמרים אלו שפטרנו מן המעשר יין היוצא מהן עד שיצאו ארבעה משלש יש מפרשים בשיצאו מחבית של טבל ומקשים לעצמם היאך פטרו חכמים בזו שהרי השמרים נתנו טעם והטבל בכלל שאר איסורין הוא לאסור בנותן טעם שהרי במינו חמור משאר איסורין לאסור במשהו הא בשאינו מינו בנותן טעם והרי יש כאן טעם ותירצו בה שאין זה קרוי טעם שאינו אלא קיוהא בעלמא וכן שהוא פסולת אוכלין וכבר אמרו באחרון של תרומות שמורסן של תרומה מותר לזרים ואין נראה לי כן שהרי בשמרים של תרומה שתמדן וחזר ותמדן אמרו ראשון ושני אסור שלישי מותר ואפילו לא הוציא כדי מדה כמו שבארנו בששי של בתרא אלא שנראה לי כאלו שמפרשים אותה כשיצאו מחבית מתוקנת ואעפ"כ צריכות לעשר שלא היה דעתו מתחילה להפריש אלא על היין הצלול ופנים חדשות באו לכאן ומ"מ דוקא במעשרות אבל בתרומה אינו צריך לחזור ולתרום שדעתו היה מתחילה על הכל וכן היא שנויה באחרון של מעשרות ואף בברייתא של תרומות התורם את הבור צריך שיכוין על מה שבחרצנים ושבזגים לא כיון תנאי בית דין הוא שתרם על הכל ואחר שכן אף שיטה ראשונה אפשר לקיימה שאפשר שבתרומה החמירו יותר בטעם זה יותר מבטבל הואיל ושם תרומה חל על הכל:
Meiri on Pesachim 42b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפירש"י בד"ה טיפולן של בנות עשירים כו' עניים לא מצי למימר דעניות אין להן סולת אלא סיד כו' עכ"ל ומיהו קשה אמאי תלי ליה במתני' בבנות סופרים מה שמשיירות להן בנות עשירים ולמה לא נקט טיפולן של בנות עשירים גופיה שהוא של סולת ולפי דברי בעל המאור שכתב לתרץ הך קושיא דא"כ ר"א היינו ת"ק דיש לחלק שהעשירות הסולת מעורבת בטיפולין אחרות וכשמשיירות לבנות עניים מתוך ששאר הטיפולין יקרים תוזרות ונותנות בה סולת מרובה וזה נוקשה בעיניה דאיירי ביה ת"ק ור"א הוסיף טיפולן של בנות עשירות דלא הוה רק תערובת נוקשה ניחא דנקט ת"ק סופרים אבל התוס' ע"כ דלא מפלגי בהכי דא"כ לא הוו צריכין לחלק אהך קושיא דא"כ ר"א היינו ת"ק בין על פניהם ממש בין על פניהם של מטה ויש לפרש לדברי התוס' אדרבה דטיפול דבנות עשירות לכ"ע חמץ גמור הוא שכולו סולת אבל מה שמשיירות לעניות הם מערבות בתוכו סיד ופליגי ביה ת"ק ור"א דת"ק סבר דווקא מה שמטפל בה פניה של מעלה ור"א הוסיף אף פניה של מטה אע"ג דמאיס ותו לא מידי ודו"ק:
תוס' בד"ה וסמניך כו' והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב עכ"ל אבל סיסני במבטא שי"ן של שמאל הוא שוה לסמ"ך וק"ל:
Chidushei Halachot on Pesachim 42b · Sefaria
Penei Yehoshua
בפירש"י בד"ה דרמו בו שערי שמטילין לתוכן מי שעורין כגון שכר שלנו כו' עכ"ל. לכאורה נראה דלאו דוקא כעין שלנו דהא לקמן ד' מ"ד גבי הנח לכותח הבבלי כ' רש"י להדיא דסתם שכר עיקרו מתמרים או מתאנים אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורים קצת ואם כן אין זה כמו שכר שלנו וכמ"ש הרא"ש ז"ל להדיא דשכר שלנו שעיקרו משעורין חמץ גמור הוא ומשמע דלכ"ע חיוב כרת נמי אית ביה כיון שיש בו כזית בכא"פ ואי משום דמשקה הוא הא מרבינן בפ' העור והרוטב מדכתיב בחמץ נפש לרבות השותה והיה נראה לכאורה דמ"ש רש"י ז"ל כאן כגון שכר שלנו היינו שבמדי מערבין בו מאותן מי שעורין שהוא כעין שכר שלנו אבל לעולם דעיקרו מתמרים או מתאנים כמ"ש רש"י ז"ל לקמן אלא שבסוף לשונו שכתב כאן ובמדי עושין אותו שכר ממי שעורין כעין אותו שלנו אם כן משמע להדיא דעיקרו משעורין וקשיא לשונות רש"י אהדדי. והנלע"ד ליישב דלקמן בשקלא וטריא דאביי ורב דימי רוצה רש"י לפרש למאי דמשמע התם דאין לחלק בין טעמו וממשו לטעמו ולא ממשו כדמוכח מהא דמקשה א"ה אמאי פליגי רבנן אדר"א בכותח הבבלי וכמ"ש שם בשם בעל פרי חדש דכותח מקרי טעמו ולא ממשו וא"כ ע"כ אזלי האי סוגיא דלקמן כמ"ד טעם כעיקר דאורייתא היכא דאיכא כזית בכא"פ דהכי ס"ל לאביי בעלמא דיליף מבשר וחלב ואם כן לא שני לן בין טעמו וממשו ובין טעמו ולא ממשו דהא טעם כעיקר משו"ה הוצרך לפרש דשכר המדי מערבין בו מי שעורים קצת משא"כ הכא כתב רש"י בפשיטות למאי דס"ל לרש"י בכמה דוכתי דטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו אפילו בדאיכא כזית בכא"פ דלא שייך כזית אלא בדבר שלא נימוח דמיקרי טעמו וממשו ועיין בלשון רש"י בסוף מס' ע"ז שכ"כ להדיא והיא שיטת הרשב"א והר"ן ז"ל כמ"ש הפוסקים ואם כן יפה כתב כאן דאפילו בשכר שלנו ליכא כרת ורבנן פליגי אף לענין מלקות דאע"ג דיש בו כזית בכא"פ אפ"ה כיון דטעמו ולא ממשו היא שהשעורין נמחו לגמרי ומיקרי מי שעורין אם כן הא קמ"ל דאין לוקין עליו כדאית' להדיא בסוף מסכת ע"ז וכ"כ רש"י ז"ל בחולין ומבואר ג"כ מלשונו בסוגיא דשמעתין לקמן כמו שאבאר בעז"ה. כנ"ל נכון ודוק היטב. ועוד אבאר ליישב שתי הלשונות לקמן גבי הנח לכותח הבבלי וק"ל:
בגמרא זיתום מצרי תני רבי יוסף תלתא שערי כו' וצ"ל דאפ"ה אין בו כזית בכא"פ למאן דס"ל דהוי דאורייתא ואע"ג דבפ' שמונה שרצים משמע דאין שותין זיתום המצרי בשבת משמע דלאו לשתיה קאי אלא לרפואה וכ"כ הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשניות אפילו הכי צ"ל דחזי נמי לשתיה ולא הוי כחמץ נוקשה דהא לקמן בברייתא דר"א קחשיב נמי זיתום המצרי ומסקינן דר"א נוקשה לית ליה וע' בתוס' פרק שמונה שרצים ועיין כאן בבעל המאור:
בתוספות בד"ה טיפולין של בנות עשירים וא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים כו' עכ"ל. ועיין במהרש"א מיהו לפי גירסת ספרים שלנו דגרסינן טיפולן של בנות עשירים שמשיירות לבנות עניים אם כן לא שייך להקשות אם כן היינו תכשיטי נשים ואדרבה הוה ליה לפרש החילוק שביניהם. אלא שראיתי בספר תמים דעים בסי' רמ"ה שכתב הראב"ד ז"ל דלא גרסינן שמשיירות לבנות עניים אלא טיפולן של בנות עשירים לחוד ונראה שכן הוא ג"כ גירסת רש"י ותוספות:
Penei Yehoshua on Pesachim 42b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 42, Amud Bet, about 360 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “דִּסְמִידָא, בָּשָׂר שָׁמֵן — דִּצְפִירְתָּא דְּלָא אִפְּתַח,…”
- Segment 227 words
Opens “כׇּל מִילֵּי דִּמְעַלֵּי לְהַאי — קָשֵׁה לְהַאי,…”
- Segment 36 words
Opens “שֵׁכָר הַמָּדִי. דְּרָמוּ בֵּיהּ מֵי שְׂעָרֵי.…”
- Segment 45 words
Opens “וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי. דְּשָׁדוּ בֵּיהּ שְׂעָרֵי.…”
- Segment 525 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן (בַּר יִצְחָק): בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיוּ…”
- Segment 640 words
Opens “וְעַכְשָׁיו אֵין יֵינָם שֶׁל אֲדוֹמִיִּים מַחְמִיץ עַד…”
- Segment 735 words
Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בִּיהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הַלּוֹקֵחַ…”
- Segment 822 words
Opens “וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: תֶּמֶד לָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי…”
- Segment 920 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: לֹא נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ עַל…”
- Segment 106 words
Opens “וְזֵיתוֹם הַמִּצְרִי וְכוּ׳. מַאי זֵיתוֹם הַמִּצְרִי?…”
- Segment 119 words
Opens “תָּנָא רַב יוֹסֵף: תְּלָתָא שְׂעָרֵי, תְּלָתָא קוּרְטְמֵי,…”
- Segment 128 words
Opens “רַב פָּפָּא מַפֵּיק שְׂעָרֵי וּמְעַיֵּיל חִיטֵּי, וְסִימָנָיךְ…”
- Segment 1321 words
Opens “תָּרוּ לְהוּ וְקָלוּ לְהוּ וְטָחֲנִי לְהוּ וְשָׁתוּ…”
- Segment 1411 words
Opens “וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים וְכוּ׳. הָכָא תַּרְגִּימוּ: מַיָּא…”
- Segment 1515 words
Opens “וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים וְכוּ׳. פַּת תְּבוּאָה שֶׁלֹּא…”
- Segment 168 words
Opens “וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכוּ׳. הָכָא תַּרְגּוּמָא: פֵּרוּרָא…”
- Segment 1713 words
Opens “רַב שִׁימִי מָחוֹזְנָאָה אָמַר: זֶה טִיפּוּלָן שֶׁל…”
- Segment 1821 words
Opens “אִינִי? וְהָא תָּנֵא רַבִּי חִיָּיא: אַרְבָּעָה מִינֵי…”
- Segment 1933 words
Opens “וְאֶלָּא מַאי, פֵּרוּרָא דְאוּשְׁכָּפֵי? אַמַּאי קָרֵי לֵיהּ…”
- Segment 2023 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים וְכוּ׳.…”
Sages named on this page
- Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim
Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.
Source: Pesachim 42b · Segment 19 — “…מִיבַּעְיָא לֵיהּ! אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: לְעוֹלָם פֵּרוּרָא דְאוּשְׁכָּפֵי, וּמַאי…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Pesachim 42b · Segment 11 — “תָּנָא רַב יוֹסֵף: תְּלָתָא שְׂעָרֵי, תְּלָתָא קוּרְטְמֵי, וּתְלָתָא מִלְחָא.”
Original text
דִּסְמִידָא, בָּשָׂר שָׁמֵן — דִּצְפִירְתָּא דְּלָא אִפְּתַח, יַיִן יָשָׁן — עַתִּיק עַתִּיקֵי.
is made from refined flour; fatty meat refers to meat from a goat that has not yet given birth; and aged wine refers to wine that has been aged significantly, for at least three years.
כׇּל מִילֵּי דִּמְעַלֵּי לְהַאי — קָשֵׁה לְהַאי, וּדְקָשֵׁה לְהַאי — מְעַלֵּי לְהַאי, בַּר מִזַּנְגְּבִילָא רַטִּיבָא, וּפִילְפְּלֵי אֲרִיכְתָּא, וּפַת נְקִיָּיה, וּבָשָׂר שָׁמֵן, וְיַיִן יָשָׁן — דִּמְעַלֵּי לְכוּלֵּי גּוּפֵיהּ.
The Gemara states a general principle: Any food or medical treatment that is effective in healing this sickness or this limb is deleterious for that one. And any food or treatment that is deleterious for this one is effective in healing that one, except for moist ginger, long peppers, and bread made of refined flour, and fatty meat, and aged wine, which are effective to heal all limbs of the body.
שֵׁכָר הַמָּדִי. דְּרָמוּ בֵּיהּ מֵי שְׂעָרֵי.
The Gemara returns to its discussion of the details mentioned in the mishna. Why is Median beer prohibited during Passover? It is because the Medians place barley water into it.
וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי. דְּשָׁדוּ בֵּיהּ שְׂעָרֵי.
And Edomite vinegar is prohibited because the Edomites place barley into it.
אָמַר רַב נַחְמָן (בַּר יִצְחָק): בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיוּ מְבִיאִין נְסָכִים מִיְּהוּדָה, לֹא הָיָה יֵינָם שֶׁל יְהוּדָה מַחְמִיץ, עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ חוֹמֶץ סְתָם.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Initially, when the Temple stood and they would bring wine libations from Judea, the wine would be blessed and would be preserved without any additives. The wine of Judea would not turn to vinegar unless they placed barley into it to achieve this effect. And they would call this vinegar to which barley had been added ordinary vinegar, since wine would not become vinegar without this additive.
וְעַכְשָׁיו אֵין יֵינָם שֶׁל אֲדוֹמִיִּים מַחְמִיץ עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין, וְקוֹרִין אוֹתוֹ חוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה״, אִם מְלֵאָה זוֹ — חֲרֵבָה זוֹ, וְאִם מְלֵאָה זוֹ — חֲרֵבָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא: ״וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ״.
And now, after the destruction of the Temple, Edomite wine does not turn to vinegar unless one places barley into it. This is called Edomite vinegar, to fulfill that which is stated with regard to Tyre, and the same applies to other enemies of the Jewish people: “Because Tyre has said against Jerusalem: Aha, she is broken that was the gate of the peoples; she is turned unto me; I shall be filled with her that is laid waste” (Ezekiel 26:2). The Sages expound: If this one, Jerusalem, is full, then that one, her enemy, is laid waste; and if this enemy is full, then she, Jerusalem, is laid waste. Therefore, when the Jewish people fall, their enemies can achieve the success that was once attained by the Jews. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This notion can be derived from here, where the verse states regarding Esau and Jacob: “The one people shall be stronger than the other people” (Genesis 25:23), meaning that when one nation gains power, the other is weakened, because they cannot both be strong at the same time.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בִּיהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הַלּוֹקֵחַ חוֹמֶץ מֵעַם הָאָרֶץ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, מִפְּנֵי שֶׁחֲזָקָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַתֶּמֶד. וְעַכְשָׁיו, הַלּוֹקֵחַ חוֹמֶץ מֵעַם הָאָרֶץ — צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, שֶׁחֶזְקָתוֹ אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַיַּיִן.
It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: In Judea, initially, one who would purchase vinegar from an am ha’aretz , i.e., one who is not scrupulous in matters of ritual purity and tithes and is therefore suspect of not having tithed his fruit properly, would not need to tithe it due to the fact that it can be assumed that ordinary vinegar was made only from temed , a liquid produced from grape remnants. After filtering the wine from the stems, seeds, and skins, water was poured over these remnants. The liquid was then drained off and allowed to ferment until it became vinegar. This liquid was called temed , and it is not necessary to tithe it. Vinegar was produced in this way because the wine of that time was so strong that it did not turn to vinegar on its own. But now, one who purchases vinegar from an am ha’aretz must tithe it, as the wine nowadays turns to vinegar quickly, and the presumption is that vinegar comes only from wine.
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: תֶּמֶד לָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי הוּא? וְהָא (תְּנַן): הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה, וּמָצָא כְּדֵי מִדָּתוֹ — פָּטוּר, וְרַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב?
The Gemara asks: But does Rabbi Yehuda hold that temed is not subject to tithing? Wasn’t it taught in a mishna: With regard to one who produces temed and adds a measured amount of water and afterward finds a corresponding amount of liquid to that which he measured, he is exempt from tithing this temed because it is clear that the grape produce added only flavor and did not add to the volume of the temed . And Rabbi Yehuda obligates one to tithe the temed even in that case. If this is so, how can Rabbi Yehuda permit a person to purchase temed from an am ha’aretz ? According to his opinion in this baraita , temed must be tithed.
הָכִי קָאָמַר: לֹא נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ עַל הַתֶּמֶד. אִי בָּעֵית אֵימָא: נֶחְשְׁדוּ, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — בְּדִרְווֹקָא, הָא — בִּדְפוּרְצָנֵי.
The Gemara answers: This is what Rabbi Yehuda is saying: One is required to tithe temed ; however, amei ha’aretz are not suspected of failing to tithe temed . Because temed is so inexpensive, the assumption is that amei ha’aretz are not sparing with it and are willing to tithe it. If you wish, say instead that even if amei ha’aretz are suspected of failing to tithe temed , and this is not difficult for the following reason: This mishna is referring to a case where the temed was produced with dregs that contain some amount of wine, and therefore Rabbi Yehuda says that a person is required to tithe it. That baraita is referring to a case where the temed was produced with grape pits; because it is assumed that no wine is mixed into the temed , Rabbi Yehuda states that one is exempt from tithing it.
וְזֵיתוֹם הַמִּצְרִי וְכוּ׳. מַאי זֵיתוֹם הַמִּצְרִי?
It is stated in the mishna that Egyptian zitom is considered leavened food. The Gemara asks: What is Egyptian zitom ?
תָּנָא רַב יוֹסֵף: תְּלָתָא שְׂעָרֵי, תְּלָתָא קוּרְטְמֵי, וּתְלָתָא מִלְחָא.
Rav Yosef taught from a baraita : It is one-third barley, one-third safflower, and one-third salt.
רַב פָּפָּא מַפֵּיק שְׂעָרֵי וּמְעַיֵּיל חִיטֵּי, וְסִימָנָיךְ סִיסָנֵי.
Rav Pappa removes barley from the list of ingredients and includes wheat; he maintains that Egyptian zitom was made with wheat rather than barley. The Gemara comments: Your mnemonic to remember which Sage expressed which version is the word sisanei , meaning a twig basket. Sisanei contains the letter samekh twice, which can help one remember that Rav Yosef, whose name contains a samekh , says that Egyptian zitom is made from se’orim , barley, a word that contains the letter sin , which makes the same sound as samekh .
תָּרוּ לְהוּ וְקָלוּ לְהוּ וְטָחֲנִי לְהוּ וְשָׁתוּ לְהוּ מִדִּיבְחָא וְעַד עֲצַרְתָּא. דִּקְמִיט מְרַפֵּי לֵיהּ, וְדִרְפֵי מְקַמֵּיט לֵיהּ, לְחוֹלֶה וּלְאִשָּׁה עוּבָּרָה סַכַּנְתָּא.
The Gemara describes how Egyptian zitom is prepared: Those who prepare it soak the ingredients together, and then they roast them and grind them together. They drink the mixture from Passover to Shavuot . This drink relaxes the bowels of one who is constipated, and it constipates one whose bowel movements are loose. However, it is dangerous for a sick person or a pregnant woman to drink this mixture.
וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים וְכוּ׳. הָכָא תַּרְגִּימוּ: מַיָּא דְּחִיוָּרֵי דְּצָבְעִי בְּהוּ לִבָּא.
It was taught in the mishna that dyers’ broth is considered leavened. The Gemara explains: Here, in Babylonia, they interpreted that this is bran water [ maya deḥivri ] that people use to dye leather.
וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים וְכוּ׳. פַּת תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, שֶׁמַּנִּיחָהּ עַל פִּי קְדֵירָה וְשׁוֹאֶבֶת הַזּוּהֲמָא.
It was further stated in the mishna that bakers’ well-worked dough is also considered leavened. The Gemara explains the nature of this substance: It is bread made from grain that was harvested before it was one-third ripe and then made into a loaf. This loaf was placed on top of a pot to draw out the filth from the broth.
וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכוּ׳. הָכָא תַּרְגּוּמָא: פֵּרוּרָא דְאוּשְׁכָּפֵי.
It was further taught in the mishna that the kolan of soferim , kolan of soferim, is considered leavened. The Gemara explains: Here, in Babylonia, they interpreted that this expression is referring to shoemakers’ glue that is made from flour.
רַב שִׁימִי מָחוֹזְנָאָה אָמַר: זֶה טִיפּוּלָן שֶׁל בְּנוֹת עֲשִׁירִים, שֶׁמְּשַׁיְּירוֹת אוֹתוֹ לִבְנוֹת עֲנִיִּים.
Rav Shimi from Ḥozna’a said: This is the depilatory paste of the daughters of the wealthy, of which they would leave a remnant for the daughters of the poor. It was the common practice for women to remove hair from different parts of their bodies by applying various pastes, some of which contained flour. The kolan of soferim mentioned in the mishna was such a substance. It was given this name because wealthy young women would give the paste [ kolan ] to poor young women whose fathers were schoolteachers [ soferim ], so that the poor women could utilize it as well.
אִינִי? וְהָא תָּנֵא רַבִּי חִיָּיא: אַרְבָּעָה מִינֵי מְדִינָה, וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי אוּמָּנוּת. וְאִי אָמְרַתְּ טִיפּוּלָן שֶׁל בְּנוֹת עֲשִׁירִים, מַאי מִינֵי אוּמָּנוּת אִיכָּא?
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Ḥiyya teach a mnemonic by noting that the mishna lists four items that are used by the ordinary people of the state, i.e., kutaḥ , beer, vinegar, and zitom , and three items of artisans, i.e., dyers’ broth, kolan of soferim, and bakers’ well-worked dough? And if you say that kolan of soferim is the depilatory paste of the daughters of the wealthy, then what artisanship is there in that? According to this interpretation, that substance does not belong on the list of artisans’ items.
וְאֶלָּא מַאי, פֵּרוּרָא דְאוּשְׁכָּפֵי? אַמַּאי קָרֵי לֵיהּ הַאי קוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים? קוֹלָן שֶׁל רַצְעָנִין מִיבַּעְיָא לֵיהּ! אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: לְעוֹלָם פֵּרוּרָא דְאוּשְׁכָּפֵי, וּמַאי קָרֵי לֵיהּ קוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים? דְּסוֹפְרִים נָמֵי מְדַבְּקִין בְּהוּ נְיָירוֹתֵיהֶן.
The Gemara answers with another question: Rather what, will you say that this is referring to shoemakers’ glue? If so, why did the authors of the mishna call it bookmakers’ glue [ kolan shel soferim ]? It should have been called shoemakers’ glue [ kolan shel ratzanin ]. Rav Oshaya said: Actually, one should explain that kolan is referring to shoemakers’ glue; and why is it called bookmakers’ glue? The reason is that bookmakers also use it to attach their pages. During the time of the mishna, this paste was referred to as bookmakers’ glue.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים וְכוּ׳. תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: אַף טִיפּוּלֵי נָשִׁים. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל
It is stated in the mishna: Rabbi Eliezer says that women’s adornments are also prohibited as leavened food. The Gemara asks: Could it enter your mind to say that adornments made from silver, gold, or woven materials contain leaven? Rather, say instead that this means: Even women’s cosmetics or other items used by women to enhance their skin are prohibited if they contain leavened ingredients. As Rav Yehuda said that Rav said: With regard to the Jewish women