4אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: ״כתב לך״, (שמות לד, כז) ״פסל לך״: (שם א) מה פסולתן שלך אף כתבן שלך משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר: טוב עין הוא יבורך וגו' (משלי כב, ט)׃

5מתיב רב חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם (דברים ד, יד) ואותי צוה ואני לכם ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי (דברים ד, ה) אותי צוה ואני לכם׃

6ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (דברים לא, יט) השירה לחודה למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל (שם) אלא פילפולא בעלמא׃

7אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולן ממשה גבור דכתיב ״ויפרוש את האהל על המשכן (שמות מ״, יט) ואמר מר (בכורות מד א) משה רבינו פרסו וכתיב ״עשר אמות ארך הקרש וגו' (שמות כו״, טז) אימא דאריך וקטין׃

8אלא מן הדין קרא דכתיב ״ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם (דברים ט״, יז) ותניא (בבא בתרא יד א) הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה׃

9עשיר פסל לך (שם, א) פסולתן שלך יהא חכם רב ושמואל דאמרי תרוייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחת שנאמר ״ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח״, ו) עניו דכתיב ״והאיש משה עניו מאד (במדבר יב״, ג)׃

10אמר ר' יוחנן כל הנביאים עשירים היו מנלן ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה׃

11משה דכתיב ״לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר טז״, טו) אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקל בלא אגרא אלא דאפילו באגרא דילמא משום דעני הוה אלא מן פסל לך פסולתן יהא שלך׃

12שמואל דכתיב ״הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי (שמואל א יב״, ג) אי בחנם לאפוקי מאן דשקל בחנם אלא דאפילו בשכר דלמא דעני הוה אלא מהכא ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (שמואל א ז, יז) ואמר רבא (ברכות י ב) כל מקום שהלך ביתו עמו׃

13אמר רבא גדול מה שנאמר ״בשמואל יותר משנאמר במשה דאילו במשה רבינו כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפילו בשכר ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא שכרו דכתיב (שמואל א יב״, ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו וגו'׃

14עמוס דכתיב ״ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמוס ז״, יד) כדמתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפלתא וגו' (ת"י)׃

15יונה דכתיב ״ויתן שכרה וירד בה (יונה א״, ג) ואמר ר' יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה אמר ר' רומנוס שכרה של ספינה הויא ד' אלפים דינרי דהבא׃

16ואמר ר' יוחנן בתחילה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ״ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו (שמות לא״, יח)׃

מתני׳ · משנה

17וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חייב במזונותן ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה רבי אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להו: שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו, וטמאה׃

תוספות

זאת דהמצוה - פרשה ואתחנן ואינו כך בשום חומש:

ידרוך הדורך - בירמיה:

צדקתך כהררי אל - ולא קרי כהררי אל צדקתך וי"א הוי"ו מוצדקתך שאמר אנחנו וצדקתך:

[אותי צוה] - הכי אמר משה לישראל אותי צוה ואני לכם:

למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל - ואי בשירה לחוד מאי עדות איכא:

אלא פלפולא בעלמא - שיטת חריפות והבינה נמסר למשה רבינו ונהג טובת עין ואמר משה כו':

[וכתיב עשר אמות אורך הקרש] - אלמא ארוך היה וכיון דהיה ארוך גבור היה:

עביין ג' - והוצרך לחבטן בקרקע בכח גדול:

אי בלא אגרא - מי הוא דשקיל בלא אגרא ומאי רבותא אלא אפילו באגרא לא שקיל דעשיר היה:

דלמא משום דעני היה - ולא היה רוצה לשכור מהם:

ביתו עמו - כלי תשמישו עמו ואינו נהנה משל אחרים:

דאילו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי - בעל כרחייהו מכלל דברצון שכרה ושמא לא היו רוצים ובושים לסרב מלהשכיר ואילו בשמואל כתיב רצותי משמע לא בקשתי לשכור ממנו ואפילו בריצוי:

וזן את אשתו ובניו - אי אתיא כחנן ניחא דמבריח ארי בעלמא הוא וכי אתיא נמי כרבנן ניחא שפיר דמיירי הכא ממזונות יתירות ואין נפרע [מבעלה] דכי פליגי רבנן היינו במפרנס סתם אע"פ שלא פי' לשם הלואה מ"מ לשם מתנה לא יהיב והוי לרבנן כמו יורד לתוך שדה חבירו שלה ברשות דנוטל מה שהשביח וחנן מחלק בין השביח להיכא דלא הוה אלא מבריח ארי מנכסי חבירו א"כ אם נותן מתנה לאשה דין הוא שאין יכול לתבוע לבעל כלום והכא מיירי שנותן מתנה לאשה ממכירי הבעל:

לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה - משום דלפטומא עבידא והוי הנאה גמורה שנהנה זו מגופה וזו מפירה:

אמר להם כו' - שהטמאה נפשה וגופה לשמים שאינה יכולה ליהנות אלא בעוד נפשה בה הלכך לאו הנאה היא אבל טהורה נפשה לשמים כלומר אע"פ שנפשה לשמים גופה שלו לשחיטה:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הא דתנן זן את אשתו ואת בניו - לחנן אתיא שפיר כפשטא דמבריח ארי מנכסיו הוא, אבל לרבנן דחנן איכא לאוקמא במזונות יתרים כך כתוב בתוספות [כאן ב"מ וזן את אשתו]. ואינו מחוור בעיני, דאי במזונות יתרים שאין הבעל חייב בהן, מאי קאמר בגמרא גבי משיא לו בתו, גדולה מזו אמרו זן את אשתו ואת בניו כו', ואי בשאינו חייב באותן מזונת מאי גדולה, ועוד דבהדיא תנן אף על פי שחייב במזונותיהן. ונראה לי דלא שייך הכא פלוגתא דחנן ורבנן, דהתם הוא בפורע לה בפירוש מחמת מזונות הבעל דומיא דפורע חובו של חברו, דלדידיה משוינן לה בכתובות, ולעיל בריש פרקין, אבל הכא לשון במתנה מפורשת שהוא נתן להם מחמת עצמן ולא מחמת הבעל, והלכך לכולי עלמא אינו אלא כגורם הנאה, דכשהוא זנן ואינן צריכין מזונות ממילא קא מיתהני מאידך.

מתני' - לא יזון את בהמתו בין טהורה בין טמאה. פירוש מפני שמשביחן בדמים ומהני ממש הוי, רבי אליעזר אומר זן הוא את הטמאה, וכדמפרש ואזיל מפני שגופה ונפשה לשמים, מסתברא דלרבי אליעזר מותר הוא לזונה בכל עת, אף על פי שאילו הוא לא זנה וכן הבעלים לא זנוה היתה מתה ואם כן מהני הוי שהרי (מציל') [מצילה – לפי השי"מ] ממיתה מכל מקום כל שעה ושעה הוא מותר לזונה, דכיון דשעה ראשונה היתה בהיתר גם בשניה מותר וכן בכל שעה ושעה, ועוד שהרי זה משיב אבדה.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדרים דף ל״ח עמוד א׳

מסכת נדרים דף ל״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־552 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–91)עמוד

היעד שנמצא: נדרים דף ל״ח ע״א

פתיחה בקורא