מסכת נדרים דף מ״א עמוד א׳

1ושטיח. בחוסר כל, (דברים כח, מח) אמר ר' אמי אמר רב: בלא נר ובלא שלחן. רב חסדא אמר: בלא אשה. רב ששת אמר: בלא שמש. רב נחמן אמר: בלא דעה. תנא: בלא מלח ובלא רבב.

2אמר אביי: נקטינן אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי: דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה. דא קני מה חסר, דא לא קני מה קני.

3אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא: אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר: ״(תהלים קג״, ג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי״. רב המנונא אמר: חוזר לימי עלומיו, שנאמר: ״(איוב לג״, כה) רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו״. ״כל משכבו הפכת בחליו״, (תהלים מא, ד) אמר רב יוסף: לומר דמשכח למודו׃

4רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה. היינו דבכל דוכתא אמרינן, אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא, אמר ליה אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן.

5כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא, אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון. לסוף חלש רבי, אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה, שיתא אזדו. הוה ההוא קצרא, הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו. אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא ואתא ואהדר יתהון קמי רבי. כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא אמר ליה רבי: אתה עשית אותי ואת חייא. איכא דאמרי, הכי קאמר ליה: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.

6ואמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא: גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה. של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט, והכל יכולים לכבותה. וזו של חולה של שמים היא, ומי יכול לכבותה?

7ואמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא ואמרי לה אמר ר' יהושע בן לוי: כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנאמר: ״(בראשית ד״, יד) ״והיה כל מוצאי יהרגני״. רב אמר מן הדין קרא: (תהלים קיט, צא) ״למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך״.

8רבה בר שילא אמרו ליה: שכיב גברא. גבוה הוה, רכיב גירדונא זוטרא, מטא תיתורא איסתויט, שדייה וקא שכיב. קרי על נפשיה: ״למשפטיך עמדו היום״.

9שמואל חזייה לההוא (קרוקיתא דעקרבא) יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא טרקא גברא ומיית. קרי עליה ״למשפטיך עמדו היום״.

10אמר שמואל: אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה. לאפוקי מאי? לאפוקי הא דתניא, ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר: אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש. בשלמא חולי מעיים משום כיסופא. אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא?

11משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא. אמר רבא: האי אישתא, אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא, מעלי׃